לבושי שרד/אורח חיים/לט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים לט

מג"א סק"א דילפינן מקרא. דאלו במידי דרבנן קי"ל כיון שהגיע לי"ג שנה מסתמ' הבי' שערות: עיין לק' סי' נ"ה במג"א ס"ק ז'. ועיין בכור שור גיטין דף מ"ה:

(שם) בן י"ח שנה. האחרונים תמהו על זה דלא מצינו בשום מקום הך שיעור' לתלות שהבי' שערות:

סק"ב דמיקל בעיבוד. שם בסי' ל"ב סעיף ט' בגדול עע"ג:

סק"ג או להכעיס. ומ"ש המחבר מומר לדבר אחד היינו להכעיס:

(שם) בי"ד סי' ב' דאם אוכל נבלות בלי תיאבון אף שאינו להכעיס לא מיקרי בר זביחה כיון שאינו חושש לאותו דבר עצמו הוא הדין הכא:

(שם) וכתב הר"ן דאינו מלת' באפי נפשי' הוא ולא קאי במומר שלא להניח תפילין אלא קאי אדברי המחבר שהם מש"ס דגיטין דמומר לדבר אחד פסול לכתיבת תפילין ע"ז כתב הר"ן שם דכיון דאינו מומר לכל התורה אין פסולו רק מדרבנן וע"ז הקשה דהא ע"כ בלהכעיס מיירי דאלו לתיאבון כשר וא"כ הוי דאורייתא:

(שם) ואין לומר דהכא מיירי. ולחומר' קאמר הר"ן וס"ל דבה"ג נמי אפי' מומר לדבר אחר שלא לאותו דבר עצמו מיפסל מדרבנן עכ"פ וסתר זאת דהא להר"ן בה"ג נמי מיפסל מדאורייתא אפי' לדבר אחר דאיהו ס"ל דזה הוי להכעיס:

(שם) צ"ל דהכא מיירי שלא. דבכל הני פסולין דסעיף זה א"צ רק גניזה:

שם וצ"ל דבגיטין מייריי ר"ל מ"ש הר"ן בגיטין דאף דשביק היתר' אינ' רק מדרבנן היינו שאומר בהדיא שאינו להכעיס רק למיטעם כו' אבל בסתמ' לא תלינן דעשה למיטעם כו' ומיפסל מדאורייתא והוי נמי מין ולתירוץ ב' בסתמ' נמי תלינן למיטעם ואינו רק מדרבנן ודוקא בהרבה פעמים ה"ל מין מדאוריית':

(שם) דטרח לאוקמי מומר. טרח לאשכוחי התם מומר לדבר א' (שיהי' מומר לדבר א') שיהי' מותר [צ"ל מומר] לכל התורה לענין שאין מקבלין ממנו קרבן ע"ש:

סק"ד לתיאבון דאי להכעיס דוקא קשה מאי קמ"ל במסור הא הוא בכלל שאר מומר לדבר אחד:

סק"ו סי' ל"ג ס"ד. ק"ק דאין ראי' משם דאם השחיר עכו"ם עור הבתים כשר דהתם טעמ' אחרינא הוא משום שאם לא השחירן כלל כשר כמ"ש שם מג"א משא"כ בעיבוד דבעי מדינא הא פסול בעכו"ם בסי' ל"ב סעיף ט' מיהו דינו אמת דבעיבדו גוי לא מיפסיל התם אלא משום שלא לשמ' דעכו"ם אדעתא דנפשי' עביד אבל משום דאינו בקשיר' לא מיפסל רק בכתיבה ולא בעיבוד:

(שם) סי' ל"ב סל"ה. דשם כתב במג"א ג"כ סברא זו דמה דאפשר לתקוני הוי כלכתחלה אבל בסי' תרמ"ה לא משמע כך בלולב שאגדו עכו"ם כשר דיעבד אף דאפשר לאוגדו מחדש ועוד י"ל שרמז לתרמ"ט דשם כתב במג"א דאף דלולב א"צ אגד מ"מ לא יאגדנו עכו"ם לכתחלה כיון שהוא נוי למצוה הוי כמצוה עצמה לפ"ז ה"ה בעיבוד דאסור לכתחלה במי שאינו בקשירה ומה דהצריך בסי' ל"ב עיבוד עכו"ם לטעמא דשלא לשמה הוא לענין דיעבד:

מג"א סק"א לשם ע"ז מש"ה י"א יגנזו דשמא לישראל כתבן משא"כ בס"ת ישרוף דדרכו לכתוב לעצמו לשם עכו"ם:

ט"ז סק"ד בס"ת דדרכו לכתוב לעצמו להתלמד בו ותלינן שבעצמו כתב:

מג"א סק"ד אין בקיאין לכתוב. והמיעוט דיכולין לכתוב אין כותבין תפילין משא"כ בס"ת די"א יגנזו דאע"ג שהרוב אין יכול לכתוב מ"מ המיעוט דיכולין לכתוב כותבין ס"ת לעצמה להתלמד בהם:

(שם) וגר תושב. בד"מ לא הוזכר גר תושב ובודאי דפסול בתפילין דהא גר תושב היינו שקיבל עליו רק שלא לעבוד ע"ז וא"כ אינו בקשיר' וכמדומ' שתיבת גר תושב במג"א ט"ס הוא:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.