כף החיים/יורה דעה/צט

כף החיים ‏ יורה דעה צט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] חתיכת נבילה שיש בה בשר ועצמות וכו' עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר לבטל האיסור וכו' לפי שאינן בני אכילה אינם בכלל האיסור ומ"מ בולעים הם ע"י הבישול ע"כ מצטרפין לבטל האיסור כי האיסור מתפשט גם לתוכן ויש בהם גם לחלוחית לבלבל האיסור שבולעים מן הבשר האסור. ט"ז סק"א. חו"ד או' א'.

ב

ב) ומיהו עצמות הרכות מצטרפים לאיסור מפני מוח שבהן ומחמת רכותן שיצא לחות. הר"ן פג"ה. והב"ד ב"י. ש"ך סק"א. פר"ח סוף או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' ה' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' ן' חו"ד שם. ער"ה או' א' אכן דעת הטור דאין לחלק דלעולם מצטרפין העצמות להיתר רק המוח שבתוכו לבד מצטרף לאיסור. מנ"י שם. וכן צ"ל לדעת הש"ע דנקט לשון הטור. ובהפ"מ המיקל לא הפסיד באינו מינו ובמינו המיקל אף בהפסד קצת אין גוערין בו. שפ"ד או' א' זבחי צדק או' ב' ועצמות הרכות שיש בהם מוח היינו כל שאחר שיתייבש נראה בהם נקבים חלולים שידוע שמאחר שנתייבש המוח נעשה כך.

ג

ג) ואף אבר מן החי שנפל להיתר עצמות שבו מצטרפים להיתר ואע"ג דבאבר מ"ה מצטרף עצם לכזית חידוש הוא ודוקא בעיניה לא פליטתו. ס' תיבת גמא פ' וירא או' ט' פ"ת סוף או' א' זבחי צדק או' ז'.

ד

ד) שם. אבל המוח שבעצמות וכו' פי' אפי' יהיה העצם סתום מפני שהעצם הוא ספוגיי (מלשון ספוג) ומוציא טעם המוח שבתוכו וכמ"ש הטור והמפה לעיל ססי' ט"א בשם הרשב"א לענין מליחה יעו"ש. שו"ג חו' ג' ועיון לקמן או' ט'.

ה

ה) שם. וגוף הקדרה אינה מצטרפת וכו' פי' אותה הקדרה שמבשל בה עכשיו איסור והיתר אבל פשוט שקדרה שכבר נאסרה ואח"כ מבשל בה היתר גוף הקדרה ודאי מצטרף לאיסור. ט"ז סק"ב. חו"ד או' ב' מש"ז או' ב'.

ו

ו) שם הגה. ויש מחמירין שלא לצרף עצמות האיסור עם ההיתר לבטל. וגם לא לאיסור אבל עצמות ההיתר מצטרפין להיתר. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' כריתי או' ד' חו"ד או' ג' שפ"ד או' ב'.

ז

ז) וכן קליפי ביצים וחרסים המונחים בקדרה אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר. חו"ד שם. וכ"כ בביאו' שם סוף או' ב' דקליפי ביצים וחרסים המונחים בקדרה כיון דלית להו לחלוחית אין מצטרפין רק לדעת המחבר דסעי' ד' דמשערין במאי דבלעה קדרה במין במינו ה"נ משערין במאי דבלעו קליפי עצמות אבל אנן (ר"ל האשכנזים) לא נהיגין כן עכ"ל. ונראה דאף לדעת הש"ע דמצטרפין קליפי ביצים וחרסים עם ההיתר לבטל ה"ד במין במינו דמדאו' בטיל ברובא אבל בשאינו מינו אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר.

ח

ח) ואם נמצא עצם חלול בתוך התבשיל של חלב ויש ספק שמא היה בו מוח ונתערב במאכל עיין לעיל סי' פ"ז או' ע'.

ט

ט) ואם עצם סתום מכל צד ויש בו מוח אף שלא נחסר מהמוח כ"א קצת משערין נגד כל המוח ואם נימוח כל המוח יכולין לשער נגד כל החלל. שפ"ד או' א' זבחי צדק או' ד' והיינו בשאר איסורין אבל בב"ח משערין גם כנגד העצם כמ"ש לעיל סי' פ"ז או' ס"ט ואו' ע' יעו"ש.

י

י) ואם חתיכת איסור נפלה לקדרה ולא היה בקדרה ס' לבטל חתיכת האיסור ונאסרה אותה קדרה ואח"כ נפלו עצמות באותה קדרה בשוגג אלו העצמות שנפלו אח"כ אין מצטרפין לבטל האיסור משום דאלו העצמות כיון שנפלו אח"כ בלעו איסור שהקדרה נאסרה ואין מצטרפין. קה"י בסעי' א' זבחי צדק או' ה'.

יא

יא) שם בהגה. ובמקום הפסד יש לסמוך אמתירין כי כן עיקר. ומנהג הספרדים כפסק הש"ע דמתיר אפי' בלא הפסד. כ"כ השו"ג סוף או' ה' וכ"כ זבחי צדק או' א'.

יב

יב) [סעיף ב'] בד"א שעצמות האיסור וכו' אבל אם נתבשלה תחלה וכו' עצמות שבה מצטרפין עם האיסור וכו' ולא סגי בס' כנגד הבשר דשמא נתמעט בשר הנבילה בבישולו ונכנס בעצמות. טור. מש"ז או' י"א. ערוך השלחן או' י"ד.

יג

יג) שם. אבל אם נתבשלה תחלה וכו' עצמות שבה מצטרפים עם האיסור וכו' לפי שאין ידוע כמה בלעו העצמות ואין ה"נ אם ידוע בשר הנבלה כמה הוה א"צ לשער אלא כנגדו. פר"ת או' ב' וכ"כ הפר"ח או' ד' אמנם זהו לדעת הטור. (והש"ע) דלא ס"ל חנ"נ בשאר איסורים משא"כ לדידן (ר"ל מנהג האשכנזים) דס"ל חנ"נ צריך ס' אף נגד העצם דהא הרוטב נ"נ ונכנס בעצמות. חו"ד בביאו' או' ג' מש"ז שם. ערוך השלחן שם. דר"ת או' ט"ו.

יד

יד) ואין כ"ז אלא כשנתבשלה לבדה אבל אם נתבשלה תחלה עם שאר חתיכות איסור אז אפי' ראה האיסור כשהיא חיה לא סגי בס' כנגד הבשר דשמא משאר חתיכות איסור נתמעט בשר הנבלה ונכנס בעצמות של חתיכה זו. ב"ח. ערוך השלחן שם. ור"ל דזה גם לדעת הטור והש"ע דלית להו חנ"נ בשאר איסורים.

טו

טו) שם. אבל אם נתבשלה תחלה וכו' עצמות שבה מצטרפין עם האיסור וכו' ואין חילוק בין נתבשלה לנמלחה דה"ה אם נמלחה הנבלה כבר ע"י המלח בלעו העצמות מן האיסור ונאסרו ומצטרפות עם האיסור ולא עם ההיתר. כנה"ג בהגה"ט או' ז' בל"י או' ג' קה"י סעי' ב' ומשמע דה"ה אם לא נמלחה כבר הנבלה לבדה אלא נמלחם עתה עם בשר היתר. דעצמות האיסור מצטרפות עם ההיתר לבטל האיסור בס' כמו בבישול. ועיין לעיל או' ב' וה"ה לכאן גבי מליחה.

טז

טז) [סעיף ג'] בשאר איסורים חוץ מבשר בחלב חתיכה הבלועה מאיסור מצטרפת וכו' פי' החתיכה הבלועה מאיסור שנפלה להיתר ואין בהיתר ס' לבטל האיסור אלא בצירוף החתיכה מצרפין גם החתיכה לבטלו. מיהו החתיכה עצמה אסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי וכמ"ש ברסי' ק"ו. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ה' כריתי או' ז' חו"ד או' ה' זבחי צדק או' יו"ד.

יז

טוב) ואי ידעינן כמה הוה טעם האיסור שבלעה משערינן בשאר החתיכה חוץ מהאיסור הבלוע בה לבטל האיסור והיכא דלא ידוע כמה הוא שיעור הבלוע אמרינן כולה נבלה ומשערינן בכולה אלא דא"צ אלא נ"ט והיא כיון שגופה היתר וכמו בכחל אלא שלדעת הרמב"ם שכתב שטעם הכחל משום דהוי דרבנן נראה בנידון דידן צריך ס' פר"ת או' ג' ועיין לעיל סי' ץ' או' ז'.

יח

חי) שם הגה. ואין נוהגין כן וכו' אלא צריך ס' נגד כל החתיכה ואפ"ה החתיכה עצמה אסורה כדלקמן רסי' ק"ו בהגה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ה' בל"י או' ד' כריתי או' ח' חו"ד שם. שפ"ד או' ה'.

יט

יט) שם בהגה. כי ק"ל בכל האיסורין חנ"נ וכו' וכ"ה מנהג האשכנזים אבל מנהג הספרדים כפסק הש"ע דלא אמרינן חנ"נ רק בב"ח כמ"ש לעיל סי' צ"ב או' ט"ז יעו"ש.

כ

ך) [סעיף ד'] משערין ברוטב ובקיפס וכו' ואופן השיעור כיצד משערין בס' כבר כתבנו לעיל סי' צ"ח או' ה' ואו' ו' קחנו משם.

כא

כא) שם. ומשערין ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו אעפ"י שהיה בהיתר יותר מתחלה ונתמעט בבישולו ונבלע בקדרה. לפי שגם באיסור היה יותר ונתמעט ונבלע בקדרה. רש"י חולין צ"ז ע"ב. טור. ב"י. לבוש. ש"ך סק"ו.

כב

כב) שם. והני מילי במין בשאינו מינו אבל אם הוא מין במינו משערין גם במה שבלעה הקדרה וכו' מיהו דעת האחרונים להחמיר דאין לשער במה שבלעה הקדרה אף במין במינו משום כי אין יכול לעמוד על שורש הדבר ולא ידוע כמה בלעה הקדרה וכמה פעמים יבא קלקול מזה אלא לעולם משערין כמו שבא לפנינו. רש"ל פג"ה סי' ל"ד. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' לה"פ או' ח' בל"י או' ז' כריתי או' ט' מנ"י על התו"ח כלל פ"ה או' נ"ה. הל"פ בסעי' ג' חו"ד או' ו' מש"ז או' ד' חכ"א כלל נ"ב או' ג' קה"י סעי' ד' בי"צ ח"א או' ה' והגם דהפר"ח שם כתב דבשעת הדחק יש להורות כדברי הש"ע וכ"כ המש"ז שם דבשעת הדחק או בהפ"מ יש להורות כדברי הש"ע מ"מ אין אנו בקיאין בזה לדעת כמה בלעה הקדרה וגם לא שמענו ולא ראינו מי שהורה כך וע"כ אין לחלק בין שעת הדחק ובין הפ"מ בין במינו ובין בשאינו מינו אלא לעולם משערין כמו שבא לפנינו.

כג

כג) איסור שנפל לתוך היתר ולא נודע לנו שיעורו בשעה שנפל כיון שיש ס' בהיתר כנגד האיסור בשעה שבא לפנינו מותר דלא מחזקינן איסורא אף במין בשאינו מינו. פר"ת לעיל סי' ץ' או' ח' וכתב ודלא כהפר"ח שם או' ו' שאוסר. וכ"כ בסי' זה או' ד' מש"ז או' ד'.

כד

כד) מיהו היכא דהוי האיסור רך או דבר שהוא ניתך בנקל כגון שומן נבלה ונתערב בקדרה בזה כל שלא ידענו שיעור האיסור בשעת נפילה אסור הגם שיש במה שלפנינו ס' בהיתר המצוי. אבל אם היה חלב כחוש או שתכף ומיד לנטילתו נטלוהו בזה יש להקל ולומר דזה הוא אשר נפל ואעפ"י כן בעינן ס' כנגד כולו אבל בהיכא דשהה החלב בקדרה נראה דאסור בכל גוונא. פר"ח סוף או' ד'.

כה

כה) ואם בשעה שנפל האיסור היה נודע שהיה בהיתר ס' כדי לבטלו ל"מ אם יש עכשיו ס' נמי בהיתר נגד האיסור מצומק הבא לפנינו דפשיטא דהכל מותר אלא אף כשאין האיסור בעין דליכא למיקם עלה דמלתא מעמידין הדבר על חזקתו ומסתמא אמרינן דהיכי שנתמעט מן ההיתר כן נתמעט מן האיסור לפי חשבון. פר"ח לעיל סי' ץ' או' ו'.

כו

כו) אבל אם בשעת נפילת האיסור לא היה בהיתר ס' כדי לבטלו אעפ"י שנצטמק האיסור ביותר ויש עכשיו ס' בהיתר כדי לבטלו הדבר פשוט שאסור הכל. פר"ח לעיל סי' ץ' מש"ז או' ד' זבחי צדק או' ט"ו.

כז

כז) וכן כשהיה ס' בהיתר בשעת נפילת האיסור ואח"כ נצטמק מן ההיתר הרבה יותר מס' לערך מה שנצטמק מן האיסור או שלא נצטמק האיסור באופן שאין בהיתר עכשיו ס' נגד האיסור אזלינן בתר השתא וחזר האיסור לאסור הכל. פר"ח שם. מש"ז שם. זבחי צדק או' ט"ז.

כח

כח) ואי ליכא השתא ס' לא מבעיא שנאסר כל מה שבתוך הקדרה אלא גם הקדרה עצמה נאסרת אעפ"י שהיא בלועה מן ההיתר לערך ס' יותר מן האיסור מ"מ הרי בלעה מן התבשיל אחר שנאסר ונאסרת. פר"ח שם. זבחי צדק או' י"ז.

כט

כט) [סעיף ה'] אין מבטלין איסור לכתחלה. לעיל בסי' פ"ד סעי' י"ג מבואר דאם אין כוונתו רק לדבר אחר כגון לתקן הדבש מותר וה"ד בא"א בענין אחר. ט"ז סק"ז. כנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. לה"פ או' ט' בל"י או' ח' הל"פ בסעי' ד' חו"ד או' ח' מש"ז או' ז' בי"צ ח"ב או' א' ערוך השלחן או' כ"ט. זבחי צדק או' י"ט. ועיין בדברינו לשם סי' פ"ד או' ק"ל.

ל

ל) שם. אין מבטלין איסור לכתחלה. כתב הרשב"א בתה"א בית ד' ריש שער ג' והר"ן פג"ה דהיינו מדרבנן לדעת התו' אבל לדעת הראב"ד אסור מדאו' מיהו בדיעבד גם לדעת הראב"ד מותר כמ"ש המחבר. ש"ך סק"ז. שפ"ד או' ז' וכן הברכ"י בשיו"ב או' ג' הביא פלוגתא בזה. ומ"מ לא יש נ"מ בזה דגם אם נאמר הא דאין מבטלין מדרבנן אפ"ה בספק איסור תורה כגון שיש ב' קדירות לפניו א' של היתר וא' של איסור ונפל בא' מהם איסור תורה באינו מינו ואינו יודע באיזה נפל אפ"ה אסור להוסיף על ההיתר ולבטלו אף שהוא ספק איסור וספיקא דרבנן לקולא מ"מ כיון שעיקר האיסור הוא מה"ת הגם דאח"כ בא לספק דרבנן לא אמרינן בזה ס' דרבנן לקולא כמ"ש המנ"י על התו"ח בקו' הספיקות או' ל"ג משם כמה פו' יעו"ש וכ"כ השפ"ד שם. זבחי צדק או' ך'.

לא

לא) ועוד נראה דלא שייך כאן לומר דלא גזרו רבנן וקנסו בספק איסור דכי אמרינן ספק רבנן להקל באירע כך אבל לעשות מעשה ולעשות ספק דרבנן בהא לא אמרינן. שפ"ד שם. זבחי צדק שם וכתב ודלא כהרב קול אליהו חי"ד סי' ט"ז דעשה זה הנפקותא דלא היא.

לב

לב) ועוד נ"מ לחשוד לאיסור דרבנן אין חשוד לאיסור תורה. שפ"ד שם. זבחי צדק שם. ור"ל למ"ד אין מבטלין מדרבנן אם עבר וביטל במזיד אין חשוד לאיסור תורה.

לג

לג) שם. אין מבטלין איסור לכתחלה. והא דאין מבטלין איסור לכתחלה היינו בודאי איסור אבל בספק איסור מבטלין. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. וה"ד בספק איסור דרבנן אבל בספק איסור תורה אין מבטלין. שפ"ד שם.

לד

לד) שם. ואפי' נפל לתוך היתר וכו' אין מוסיפין עליו וכו' כלומר לא מבעיא לערב איסור בעין לתוך היתר לבטלו דאסור אלא אפי' נפל לתוך היתר שאין בו ס' לבטלו והוסיף עליו אח"כ ובטלו אם בשוגג מותר ובמזיד אסור. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט' בל"י או' ט' חכ"א כלל נ"ב או' ו' זבחי צדק או' כ"א.

לה

לה) שם. עבר וביטלו או שריבה עליו. לכאורה הוא כפול דביטל היינו ריבה ונראה דה"ק עבר וביטל שזרק איסור מועט לתוך היתר מרובה שיש ס' נגדו או שנפל מעצמו לאין ס' בהיתר אלא שריבה אח"כ. ט"ז סק"ז. לה"פ או' י"א. בל"י או' יו"ד. חו"ד או' ט'.

לו

לו) שם. אם בשוגג מותר. וה"ד בשאר איסורים לדעת הטור והש"ע דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אבל בב"ח דנ"נ אפי' בשוגג אסור אלא א"כ ריבה עליו ס' כנגד כל מה שנעשה נבילה. ש"ך סק"ט. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ט"ז פר"ת או' ז' חו"ד או' י"ב. וגם צ"ל שריבה ס' נגד כל הכלי ג"כ אי לא ידיע כמה הוא בלוע וזה לא משכחת לה כי אין לך כלי שיהיה בו ס' במה שבתוכו נגד גופו זולת בכלי שנחשתו דקה והוא רחב ביותר ומה גם ס' כנגד הכלי וכנגד האוכל שנאסר לא משכחת לה. פר"ת שם.

לז

לז) וגם בשאר איסורים נמי הא דאמרינן בשוגג מותר ה"ד בדבר לח כגון רוטב אבל החתיכות אסורות כמ"ש לקמן בשו"ע רסי' ק"ו שחתיכה שבלעה איסור ונאסרה ואח"כ ניתוסף עליה היתר אפ"ה אסורה שהאיסור שבה אינו נפלט לגמרי יעו"ש. וכ"כ הש"ך בסי' זה ס"ק י"ד. פר"ח או' ט"ו. חו"ד או' י"ב. שפ"ד או' י"ד. והיינו אם אין בחתיכות הנוספות של היתר רוב כנגד אותן החתיכות האסורות אבל אם יש רוב מותרות כדין יבש ביבש ואעפ"י שהם מבושלים מאחר שיש ס' נגד האסור וכמ"ש הש"ך לקמן סי' ק"ט סק"ד ושאר האחרונים שם. וה"ד במין במינו ושלא לאכלם אדם א' וכמ"ש בש"ע שם בדין יבש ביבש אבל באינו מינו י"א שצריך ס' בחתיכות המותרות כנגד האסורות כמ"ש השפ"ד שם או' ד' יעו"ש.

לח

לח) שם. אם בשוגג מותר. והא דבשוגג מותר אפי' עבר במזיד אלא שטעה בדין וחשב שדבר זה מותר שוגג מקרי. ט"ז סק"ז וסק"ט. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ו. מקום שמואל בחי' דינים ליו"ד על סי' זה. מש"ז או' ט' וכתב ודלא כפר"ח. ער"ה או' יו"ד בשם כמה פו' וכתב וכן עיקר חכ"א כלל נ"ב סוף או' ז' בהגה. זבחי צדק או' כ"ג. וכ"כ בכף החיים על ש"ע או"ח סי' שי"ח או' י"ט.

לט

טל) וכן אם הורה לו חכם שמותר שוגג מקרי. כף החיים שם או' טו"ב.

מ

מ) ואם אנסוהו לערב שוגג מקרי. פר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ד. מש"ז או' ט' בי"צ ח"ב סוף או' ב' זבחי צדק או' כ"ו וכתב ודלא כהשש"א או' ב' שהביא מהתב"ש סי' ט"ל או' ז' דאם אנסוהו אסור דלא היא דלא כתב כן התב"ש אלא לענין ריאה ולא בתערובת איסור יעו"ש.

מא

מא) ואם ידע תחלה בתערובת ושכח אח"כ באופן שבשעה שעירב היה שוגג לא קנסינן ליה. פר"ח שם. לה"פ שם. מש"ז שם. ער"ה או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"ד. וכ"כ בכף החיים על ש"ע או"ח סי' שי"ח או' ח"י דשכחה שוגג מקרי.

מב

מב) שם. ואם במזיד אסור למבטל עצמו וכו' ולא אסרינן למבטל עצמו אלא א"כ הוא שלו או שנתכוון לבטלו בשביל עצמו אבל אם לא היה שלו וגם לא נתכוון בשביל עצמו שרי לדידיה דכיון דלא שרינן למי שנתכוון בשבילו וגם לא היה שלו לא אהנו מעשיו הרעים קרינן ביה. ב"י. ש"ך סק"י. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"א. חו"ד או' יו"ד שפ"ד או' יו"ד חכ"א כלל נ"ב או' ז' זבחי צדק או' כ"ז.

מג

מג) שם. וכן למי שנתבטל בשבילו. והטעם דאי שרית למי שנתבטל בשבילו חיישינן דילמא אתי למימר לעכו"ם או לעבד שיבטלנו הלכך קנסינן ליה. ב"י. ש"ך ס"ק י"א. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ב. חו"ד שם. חכ"א שם. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' יו"ד. ערוך השלחן או' כ"ו. זבחי צדק או' כ"ח.

מד

מד) שם. וכן למי שנתבטל בשבילו. וה"ד שידע זה שנתבטל עבורו וניחא ליה אפי' לא צוה אותו לבטלו אבל אם לא ידע ממנו שרי ליה דהרי הוא כשוגג. רש"ל פג"ה סי' נ"ט. ט"ז סק"י. כנה"ג בהגה"ט או' כ"א. פר"ת או' ט' וכתב וכ"ה להלכה ולמעשה ודלא כהפר"ח. בל"י שם. הל"פ בסעי' ד' מש"ז או' יו"ד. חו"ד שם. חכ"א שם. בי"צ שם. ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' כ"ט.

מה

מה) וכל היכא דאמרינן אסור לו גם לבני ביתו אסור. רש"ל שם. ט"ז שם. כנה"ג שם או' כ"ב. פר"ח או' י"ג. לה"פ סוף או' י"ח. בל"י שם. הל"פ שם. חו"ד שם. חכ"א שם. בי"צ שם או' ב' ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' ל'.

מו

מו) והא דאמרינן דאם במזיד אסור למבטל עצמו ולמי שנתבטל בשבילו ה"ד המאכל אבל הכלי מותר. ער"ה או' י"א. וכ"כ לעיל בסי' ט"ל סוף או' ו' אבל התב"ש שם או' ב' כתב דגם הכלים אסורים כדין המאכל. וכ"כ הלב"ש שם או' ז' שעה"מ שם או' ד' בי"צ שם ח"א בתה"ב או' ב' ומיהו כ"ז הוא אם עירב איסור מועט בהיתר מרובה שהיה בו ס' כנגד האיסור דלא נאסר לא המאכל ולא הכלי אלא לעצמו או למי שנתבטל בשבילו משום קנס שעירב איסור במזיד אבל אם נתערב איסור בהיתר מועט שלא היה בו ס' שנאסר הכלי והמאכל ואח"כ הוסיף עליו טד ס' אפי' בשוגג שהמאכל מותר גם לעצמו מ"מ הכלי אסור דכיון שכבר בלע איסור אע"ג דאח"כ נתבטל האיסור בס' מ"מ האיסור שנבלע בכלי אינו נפלט לגמרי וכמ"ש לעיל או' ל"ז גבי חתיכה יעו"ש.

מז

מז) כלים אלו שאמרנו בסמוך שאם עירב במזיד אסורים למבטל כדין המאכל אם הם כלי חרס מגעילן ג"פ ודיו כמ"ש בש"ט לקמן סי' קי"ג סעי' ט"ז בענין בש"ג וה"ה לכאן כיון שאינן אסורין אלא משום קנס.

מח

מח) שם הגה. ואסורים למכרו ג"כ לישראל אחר וכו' וה"ד כשהישראל לוקח ביוקר מהעכו"ם אסור דאי לא"ה אין טעם לאסרו למכור לישראל דהא לא אהני מעשיו הרעים. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ך' פליתי או' ז' וכתב דלא כפר"ח שהתיר. הל"פ בסעי' ד' שפ"ד או' י"ב. ער"ה או' י"ג. חו"ד או' י"ד. חכ"א כלל נ"ב או' ז' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' י"א. ערוך השלחן או' כ"ו. זבחי צדק או' ל"ב.

מט

מט) וכן מותר ליתנו לישראל אחר בחנם. ש"ך שם בשם או"ה. ומיהו אם כיון מתחלה לבטל כדי לתת לאחר בחנם אסור ליתנו לו אלא דוקא לאחריני שלא היה דעתו עליו מתחלה. ב"ח. כנה"ג שם. זבחי צדק או' ל"ג.

נ

נ) ואם בא גוי והוסיף אפי' הוא מכירו מותר ולא קנסינן ליה. הרדב"ז דפוס פיורדא סי' תקמ"ז. ברכ"י בשיו"ב או' ד' ער"ה או' ז' תשו' מאהבה בסוף הסי' זבחי צדק או' ל"ה.

נא

נא) אבל אם הוא אמר לגוי לבטל קנסינן ליה ואסור לאותו שאמר לגוי לבטל ולאחרים שרי. הרדב"ז שם. ברכ"י שם או' ו' זבחי צדק שם.

נב

בנ) ליקח מן הגוי דבר שיש בו איסור מעורב אלא שנתבטל ביותר מס' אסור דבשעה שלוקחו מן הגוי הוי כאלו מבטלו לכתחלה. הרדב"ז שם ברכ"י שם או' ה' אבל הער"ה או' ח' חולק ומביא מכמה פו' דמותר לקנותו מן הגוי מאחר שנתבטל יעו"ש.

נג

גנ) המערים להניח הקדרה שנפל בה האיסור סמוך למקום שיש היתר כדי שיפול מעצמו ויתבטל יש להקל. הרדב"ז שם. ברכ"י שם או' ז' ער"ה או' ה' זבחי צדק או' ל"ז.

נד

דנ) אין לבטל איסור לכתחלה הגם שאין מרבה בהיתר אלא משנה האיסור ממה שהיה כדי שיהא מותר כגון לרסק בריה או חתיכה הראויה להתכבד כדי שיתבטלו וממילא נעשה היתר כמ"ש לקמן בש"ע סי' ק"א סעי' ו' יעו"ש.

נה

הנ) והא דאין מבטלין איסור לכתחלה. היינו איסור. אבל היתר בהיתר כגון חלב ביין מותר לערבו ולאכלו עם בשר ולא הוי מבטל איסור לכתחלה. מהרימ"ט חי"ד סי' י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. ומיהו עיין בדברינו לעיל סי' צ"ז או' ו' שהבאנו פלוגתא בזה ולענין דינא יעו"ש.

נו

ונ) שם הגה. ודוקא שנתערב יבש ביבש. היינו למאן דס"ל בכל האיסורים חנ"נ ואפ"ה יבש ביבש מותר כמ"ש לעיל סי' צ"ב סעי' ד' בהגה. וכבר כתבנו לעיל או' י"ט דמנהג הספרדים כפסק הש"ע דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים ואפי' לח בלח רק בב"ח יעו"ש.

נז

זנ) שם בהגה. אבל חתיכה שבלעה איסור לא מהני שנתוסף אח"כ וכו' וזהו לכ"ע אף למ"ד דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים כמ"ש לעיל או' ל"ז יעו"ש.

נח

חנ) שם בהגה. או אפי' לח בלח למ"ד שאין אומרים בו חנ"נ וכו' ועיין לעיל סי' צ"ב סעי' ד' בהגה שכתב דיש לסמוך ע"ז בשאר איסורים בהפ"מ וכ"כ הש"ך בסי' זה ס"ק י"ג.

נט

טנ) שם בהגה. וי"א דאפי' במקום דלא אמרינן חנ"נ לא מהני ההיתר לבטל אלא אם נתוסף קודם וכו' ולפ"ז היה צריך החכם המורה לבטל איסור לחקור אם נתוסף ההיתר לאחר שנודע וכו' אמנם הש"ך ס"ק ט"ו דחה סברה זו וסיים דאין לחלק בזה כלל בין נודע או לא אלא בין שוגג ומזיד וכדמשמע מדברי הטור והש"ע וכל הפו' עכ"ל. וכ"כ הפר"ח או' ט"ז. זבחי צדק או' כ"א וכתב ומימינו לא שמענו לשום מורה שישאל ע"ז אלא בכל גוונא אמרינן בב"ח חנ"נ אפי' אם לא נודע והוסיף ובשאר איסורין מתירין אף אם נודע ואח"כ ניתוסף עליו היתר ולא משגחינן בזאת הסברא עכ"ל. ומיהו מ"ש ובשאר איסורין מתירין וכו' היינו למנהג הספרדים דלא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ ומ"מ נ"מ גם למנהג האשכנזים בהפ"מ כמ"ש באו' הקודס.

ס

ס) שם בהגה. ולפ"ז היה צריך החכם המורה לבטל איסור לחקור וכו' ולא נהגו כן. כלומר לפ"ז דהתוספת לא מהני א"כ למ"ד לח בלח חנ"נ או חתיכה שבלעה איסור לכ"ע או נודע התערובת לאו"ה היה צריך לחקור אלא שלא נהגו לחקור בכל זה והטעם דאחזוקי איסורא לא מחזקינן. ש"ך ס"ק ט"ז. אמנם אם ידוע להמורה שניתוסף אח"כ אלא שאין ידוע אימתי בזה ודאי יש לחקור אחר זה אימתי ניתוסף. ט"ז ס"ק י"א. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דבב"ח לא מהני הוספה אח"כ בין קודם שנודע בין אח"כ כיון שכבר נעשה נבילה ובשאר איסורין גם אם נודע והוסיף שרי אם הוא שוגג או לאדם אחר יעו"ש.

סא

סא) וכתב זבחי צדק שם דגם אם הביאו לפני המורה בשר שנפל לחלב או איפכא ורואה שיש ס' כנגד הבשר א"צ לשאול דשמא מקודם לא היה בו ס' ונעשה נבילה דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אלא מתירין מסתמא כמ"ש האחרונים ז"ל עכ"ל והוא ע"פ דברי הש"ך הנז' ודעמיה. וה"ד בסתמא אבל אם אמרו הבעלים שניתוסף צריך לחקור אם ניתוסף קודם שנעשה נבילה דהיינו בעודו צונן או אחר בישול מאחר שנעשה נבילה.

סב

סב) [סעיף ו'] איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידים וכו' והיינו כל מיני איסורין של דבריהם בין אותו שיש לו עיקר מה"ת ובין אותו שאין לו עיקר מה"ת כלל. פר"ח סוף או' י"ז. פר"ת או' י"א. לה"פ או' כ"ד. בל"י או' י"ז. וא"כ מ"ש אח"כ ואם נפל מעצמו וכו' מרבה עליו ומבטלו קאי על כל הני איסורי. ובענין אי אמרינן באיסורא דרבנן חנ"נ עיין לעיל סי' צ"ב או' כ"ג.

סג

סג) שם. איסור של דבריהם וכו' כגון הכחל ודם שבשלו דהוי דרבנן ושומן הגיד ועוף עם חלב. פר"ת שם. ומיהו מ"ש ודם שבשלו דרבנן עיין בדברינו לעיל רסי' ס"ט שהבאנו פלוגתא בזה יעו"ש וגם מ"ש בשר עוף בחלב דרבנן עיין לעיל סי' צ"ב או' כ"ג שהבאנו פלוגתא בזה אם בשר עוף דרבנן אמרינן ביה חנ"נ וכתבנו שם דבהפ"מ ושעת הדחק יש להקל יעו"ש.

סד

סד) ודע דדוקא איסור דרבנן אבל שיעור דרבנן באיסור דאו' כהא דמין במינו שהוסיפו חז"ל דצריך ס' הוי דינו כדאו'. פר"ת שם.

סה

סה) שם. ואם עשה כן במזיד אסור. היינו לדידיה אבל לאחריני שרי. כמ"ש בסעי' ה'. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ח. לה"פ או' כ"ה. כריתי או' ט"ו. שפ"ד או' י"ח שו"ג או' ך'.

סו

סו) שם. אבל אם נפל מעצמו וכו' ודוקא נפל מעצמו אבל אם הפילו בידים אף בשוגג אסור לבטל. א"ר באו"ח סוף סי' תרע"ז. חי' רע"ק על סעי' זה.

סז

סז) שם. מרבה עליו ומבטלו. ואפילו אם נפל האיסור להיתר שוה בשוה דהיינו שנתערב לכמותו או אפי' לפחות ממנו יכול להרבות עליו ולבטלו. כ"מ מדברי הר"ן פ' אלו עוברין בשם הרמב"ן ומדברי הרשב"א בתשו' סי' של"ו והב"ד הפר"ח או' י"ז. זבחי צדק או' מ"ה.

סח

סח) שם הגה. וי"א דאין לבטל איסור דרבנן וכו' וכן נוהגין ואין לשנות. היינו לפי מנהג אשכנזים דנהגו כרמ"א אבל לדידן (ר"ל הספרדים) אין לנו אלא דברי מרן ז"ל ומבטלין איסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת וכ"ש אם אין לו עיקר מה"ת ומבטלין אותו לכתחלה אם נפל לפחות מס' זבחי צדק או' מ"ו. ומיהו מ"ש ומבטלין אותו לכתחלה היינו אם נפל מאליו וכמ"ש בש"ע. אמנם אם יש איזה מקומות בספרדים שנהגו להחמיר כרמ"א אין לשנות וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ט יעו"ש.

סט

סט) שם בהגה. איסור שנתבטל כגון שהיה ס' כנגדו ונתוסף בו אח"כ מן איסור הראשון חוזר וניעור ונאסר וכו' וה"ד במין איסור אחד אבל בב' מיני איסורים שחלוקים בטעמא כל א' מבטל טעם חבירו וכמ"ש לעיל סי' צ"ח סעי' ט' יעו"ש פרישה או' י"ד. ט"ז ס"ק י"ג. ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"ח. חו"ד או' ט"ז. שפ"ד או' ך' זבחי צדק או' מ"ז.

ע

ע) שם בהגה. ל"ש מין במינו ל"ש מין בשאינו מינו ל"ש נודע בינתיה או לא וכו' וכ"פ ב"י ב"ח. פרישה או' ט"ו. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. וכן הסכים הפר"ת או' י"ב ודחה כל דברי הפר"ח שעשה חילוקים בזה. וכ"כ הפליתי או' י"ב לדחות דברי הפר"ח והסכים לדברי מור"ם ז"ל. וגם הקה"י על סעי' זה דחה דברי הפר"ח. וגם דלא כהש"ך ס"ק כ"א שעשה חילוק בדין יבש ביבש והתיר בהפ"מ דכבר דחה דבריו החו"ד בביאו' או' ט' ובחי' או' ט' וכתב דלית הלכתה כוותיה.

עא

עא) שם בהגה. כזית חלב שנפל למים ונתבטל בס' ואח"כ נפל מן המים לקדרה של בשר וכו' ואפי' לכתחלה מותר ליתן המים לקדרה של בשר כיון דכבר נתבטל. תו"ח כלל פ"ה דין י"א. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' כ"ב. מנ"י על התו"ח שם או' מ"ב. לה"פ או' ל"א. בל"י או' כ"א. חו"ד או' י"ז. שפ"ד או' כ"ב. ומיהו ודאי לכתחלה אסור ליתן מעט חלב תוך המים ליתן לקדרה של בשר. צ"צ סי' ף' מנ"י על התו"ח שם. שפ"ד שם.

עב

עב) [סעיף ז'] אם נבלע איסור מועט לתוך כלי בשר וכו' קשה מאי כלי בשר דקאמר בכלי חלב נמי דינא הכי לכך נ"ל דכלי כשר בכ"פ קאמר ולא בבי"ת ור"ל כלי כשר או של בשר או של חלב. שו"ג או' כ"ד.

עג

עג) שם. אם דרכו של אותו כלי להשתמש בו בשפע היתר מותר להשתמש בו לכתחלה וכו' וכ"פ בש"ע לקמן סי' קכ"ב סעי' ה' מיהו הטור שם בסי' קכ"ב והב"ח השיגו ע"ז ודעתם להחמיר והב"ד הש"ך שם סק"ג. וכ"ה דעת הט"ז בסי' זה ס"ק ט"ו. וכ"ה דעת הפר"ת שם בסי' קכ"ב או' ה' ושאר האחרונים. אמנם דעת מור"ם ז"ל בתו"ח כלל פ"ה סוף דין י"ב נראה שמסכים לפסק הש"ע ולזה לא הגיה כאן בש"ע לחלוק וכן הסכים הפר"ח לקמן בסי' קכ"ב או' ג' לפסק הש"ע. מטה יהונתן בגליון הש"ע על סעי' זה. נמצא דדין זה בפלוגתא שניא ולענין דינא כיון דדעת מרן ומור"ם ז"ל אשר כל בית ישראל נשען עליהם להתיר הכי נקטינן אכן לכתחלה יש ליזהר שלא להשתמש בו בעודו בן יומו לחוש לדברי האוסרים ובדיעבד שרי והמחמיר שלא להשתמש בו כלל בלא הכשר תע"ב.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---