כף החיים/יורה דעה/מא

כף החיים ‏ יורה דעה מא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ניטל הכבד טרפה. אפי' שנשארת המרה דבוקה בגידי הכבד וסמפונות טרפה. תו' חולין מ"ב ע"א ד"ה ניקב. פר"ח או' א' וכתב ודלא כרשב"א בתה"ב הארוך דף מ"ג ע"ב שכתב שאין איסור נטילת הכבד אלא מחמת חסרון המרה דליתא. לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' תב"ש או' א' שה"מ או' א' שפ"ד או' א' זב"ת או' א' חכ"א כלל י"ז או' ט' בי"צ בעמ"ז או' א' מנ"י בשרשים או' א' זבחי צדק או' א'.

ב

ב) שם. אלא א"כ נשתייר כזית במקום מרה וכו' פי' במקום שרשה ותלייתה בכבד כמבואר ברש"י חולין מ"ו ע"א סוף ד"ה מטביל בה וכ"מ בפו' דלא כפי' א"ז סי' ת"י שפי' כזית במקום מרה היינו כנגד המרה דלא הובא פי' זה בשום פוסק. מק"מ או' ג' ובספרו גידולי הקדש או' א' זבחי צדק או' ב'.

ג

ג) שם. אלא א"כ נשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותו שהוא תלוי בו. דהיינו מקום תלייתה כשהוא מעורה ודבוקה תחת הכליות. רש"י חולין מ"ו ע"א והרשב"א והרמב"ם פ"ח מה"ש וכתב ב"י וכן עיקר ולכן פסק כן בש"ע. ורי"ו ורוקח כתבו דבמקום שהיא חיה היינו מקום תלייתה בטרפש וכ"כ רש"י שם בל"א והב"ד ב"י. וע"כ כתב האו"ה סי' נ"א או' ח' דצריך ג' זיתים באלו הג' מקומות ור"ל כזית במקום מרה וכזית במקום דבוקה תחת הכליות וכזית במקום תלייתה בטרפש. והב"ד הרמ"א בספרו תו"ח כלל פ"ט או' ט' פרישה או' ב' ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגב"י או' ג' פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' כריתי או' ב' תב"ש או' ג' שה"מ או' ב' שפ"ד או' א' זר"א או' צ"ה. מחב"ר או' ה' חכ"א שם. ענ"ה סי' ך' או' א' תו"ז סי' ס"ה או' ב' בי"צ או' א' קומץ כלל ה' מדיני שאר טרפיות או' ג' זבחי צדק או' ג'.

ד

ד) מיהו בהפ"מ או לכבוד שבת אם יש כזית במקום מרה וכזית במקום תלייתה בטרפש יש להכשיר. משאת בנימין בתשו' סי' ק"ג. כנה"ג שם. מנ"י על התו"ח שם או' כ"ה. וכ"כ בספרו שבו"י ח"א סי' נ"א. אבל המחב"ר שם כתב דבהפ"מ או לכבוד שבת אם יש כזית במקום מרה וכזית במקום הכליות יש להכשיר כפסק הש"ע וכתב דהגם דמור"ם ז"ל בתו"ח הביא דברי או"ה דבעי' ג' זיתים הכא בהגה חזר בו מדלא הגיה על דברי הש"ע. וכ"כ ענ"ה שם דבהפ"מ יש להקל אם נשאר כזית במ"מ וכזית במקום כליות לסמוך על פסק הש"ע. זבחי צדק או' ד' וכתב אבל אם לא נשאר אלא זית במ"מ וזית במקום טרפשא יש להטריף עכ"ל והכי מסתברא משום דכ"ה דעת רש"י והרמב"ם והרשב"א והש"ע והרמ"א שלא הגיה על דברי הש"ע.

ה

ה) וכתב שם השפ"ד הא דבעינן ג' זיתים הוא מספיקא ולפ"ז ג' זיתים אם נפלו לתבשיל א' מג' בהמות א' מבהמה שנשאר זית במקום טרפשא והא' נשאר במקום כליות והא' במקום מרה א"צ אלא ס' נגד זית א' והב"ד הפ"ת או' א' ותמה עליו דבכה"ג אדרבא ממ"נ ב' טריפות הם יעו"ש והמק"מ או' ה' כתב דמ"ש השפ"ד שנשאר ט"ס הוא וצ"ל שניטל והיינו שא' ניטל זית הטרפש וא' ניטל מקום הכליות וא' ניטל מקום מרה דא"צ ס' רק נגד א' מהם דהא שנים מהם כשרות ואנן הוא דלא ידעינן איזה הם עכ"ד.

ו

ו) שם. ויהיו כשני זיתים הללו כל א' שלם במקומו אבל אם היה מתלקט או כרצועה או מרודה טרפה. וכן הג' זיתים שכתבנו לעיל או' ג' צריך שלא יהיו מתלקטים או מרודדים או כרצועה. או"ה שם. ואם כזית של היותרת או כזית של הכליות מרודד וכו' והנהו שני זיתים שלמים יש להכשיר מכח ס"ס. וכל דאיכא כזית דמרה וכזית אחר שלם אף אם השלישי מרודד בין בטרפש בין בכליות כשרה. מחב"ר או' ז' וכתב וכן מוכח ממ"ש הפליתי סוף או' ג' וכן עיקר ודלא כמש"ז שכתב דאם כזית במקום טרפש מרודד לא יעו"ש. ענ"ה סי' ך' או' ה' תו"ז סי' ס"ה או' ד' בי"צ בתה"ב סיף או' א' זב"ש או' ה' זבחי צדק או' ז' ומשמע דלעולם כזית במקום מרה בעינן אלא בכזית השלם וכזית המרודד אין להקפיד בין יהיה השלם בכליות והמרודד בטרפש או בהיפך השלם בטרפש והמרודד בכליות. ועיין לקמן או' יוד.

ז

ז) שם. אבל אם היה מתלקט או כרצועה וכו' לאו דוקא תמונות אלו אלא כל שאינו שלם כברייתו כזית באותן המקומות אעפ"י שכל השאר שלם טרפה. תב"ש או' ד' בי"צ בעמ"ז אי' ג' ענ"ה שם או' ב' וכ"כ הש"ך סק"ג דאם ניטלו אלו ב' זיתים אעפ"י שנשאר כל הכבד קיים טרפה. שפ"ד סוף או' ג' מחב"ר סוף או' יו"ד. חכ"א כלל י"ז או' ט' ענ"ה שם או' ט' זבחי צדק או' ח'.

ח

ח) הזיתים הללו כתב הכו"פ או' ב' דמצטרפין הבשר והגידין והסמפונות לשיעור כזית וכן עמא דבר אבל התב"ש או' ב' כתב דאין מצטרפין ובעינן דוקא שיהיו כל הזיתים מבשר הכבד לבד. וכ"כ השפ"ד או' ג' ענ"ה שם או' ד' זבחי צדק או' ט' ועיין לקמן או' יו"ד.

ט

ט) ושיעור כזית י"א שהוא כחצי ביצה דהיינו ט' דרה"ם וי"א שליש ביצה דהיינו ששה דרה"ם. שו"ג או' ג' ויש להחמיר דצ"ל חצי ביצה. כריתי או' ב' חכ"א שם. וה"ד לחומרא כגון שניטל הכבד ולא נשאר כ"א הזיתים לבד אבל לקולא כגון שהכבד קיימת רק ניטלו הזיתים לבד לא הוי שיעורא חצי ביצה דזה קולא הוא אלא כיון שניטלו מהם שיעור שליש ביצה אסורה. שפ"ד או' א' בי"צ בתה"ב או' א' קומץ בדיני שאר טרפיות כלל ה' או' ד' זבחי צדק או' י"א. וכן כתבנו באו"ח סי' תפ"ו או' א' בשם כמה פו' דשיעור זית כחצי ביצה ה"ד להחמיר ולא להקל יעו"ש.

י

י) ונראה דאי איכא שיעור שליש ביצה מבשר לבד ותשלום החצי ביצה מגידין וסמפונות כשרה דהו"ל ס"ס בפלוגתא דרבוותא. ונראה עוד דאם ניזית במקום מרה וכזית במקום תלויה בכליות שלמים מבשר לבד ושיעור חצי ביצה לכל א' והזית השלישי לטרפש שיעורו שליש ביצה ובצירוף גידין כשרה אף בלא הפ"מ מהטעם שכתבתי וכן להפך. ענ"ה שם. וכונתו לומר במ"ש וכן להפך דאם כזית במ"מ וכזית בטרפש שלמים בבשר לבד ושיעור חצי ביצה לכל או"א וכזית הג' התלויה בכליות שיעורו שליש ביצה ובצירוף גידין וכו' משלימין לחצי ביצה כשרה אף בלא הפ"מ אבל אם כזית במקום התלויה בכליות וכזית הטרפש שלמים מבשר לבד ושיעור חצי ביצה לכל א' וכזית הג' במ"מ שיעורו שליש ביצה וצירוף גידין וכו' אינו מכשיר דמדכתב וכן להפך כונתו דוקא לענין כזית הטרפש וכזית הכליות אבל כזית במ"מ אין להכשיר דכן מצינו בדין מרודד דצריך כזית במ"מ שלם ואחר עמו אבל אם ב' זיתים הטרפש והכליות שלמים וזית במ"מ מרודד אין להכשיר כמ"ש המחב"ר או' ז' יעו"ש. אבל הנראה דאף זית במ"מ שליש ביצה וצירוף גידין וכו' משלימו לחצי ביצה יש להכשיר מטעם הנ"ל דשאני דין מרודד דאבעיא בגמ' אף על זית א' כמ"ש המחב"ר שה אבל לענין חצי ביצה וצירוף גידין דהוי פלוגתא דרבוותא עבדינן ס"ס אף על זית במ"מ. זבחי צדק או' י"ב.

יא

יא) הזיתים דבעינן גבי כבד בעינן שיהא שלם ולא סגי ברוב ואפי' חסר כל שהוא טרפה ואפי' כל הכבד קיים וגם הב' זיתים הנז' קיים רובן וחסר כל שהוא מהם טרפה דבעינן הב' זיתים שלמים אפי' כל הכבד קיים וכן הדין ביבשו. שפ"ד או' ג' מחב"ר או' יו"ד. ער"ה או' ב' ענ"ה שם או' ט' וכתב ודלא כהרב חגורת שמואל. וכ"מ ממ"ש באו' הקודם דלא סגי ברוב אפי' בא' מהם דהא בעינן עמו צירוף גידין וכו'.

יב

יב) שם. אבל אם היה מתלקט. שאינו במקום א' אלא חצי כזית כאן וחצי כזית כאן. רש"י חולין מ"ו ע"א. ב"י. לבוש. זב"ת או' ג'

יג

יג) שם. או כרצועה. פי' ארוך כרצועה. זב"ת או' ד'.

יד

יד) שם. או מרודד. מרוקע וגרע מרצועה. רש"י שם. ב"י זב"ת או' ה'.

טו

טו) [סעיף ב'] שיעור זה דכשני זיתים אפי' בשור הגדול ובעוף הכל לפי גדלו וכו' כ"ה לשון הרשב"א בתה"א וכ"כ הר"ן ומוכח מלשונם דוקא בעוף דא"א לשעורי ביה כ"כ אבל בבהמה אפי' דקה שיעורה שוה לשור הגדול דהא איכא כמה זיתים בכבד שלו ורי"ו כתב דשיעורא דזיתים הוא דוקא בבהמה גסה אבל בבהמה דקה ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו עכ"ד. ולענין דינא אע"ג דמהרא"ש משמע דס"ל כרי"ו מ"מ יש להחמיר בדאו' כמשמעות הרשב"א והטור והש"ע דאפי' בבבהמה דקה בעינן הג' זיתים. תב"ש או' ה' וכ"כ הכו"פ או' ד' דכל בהמה וחיה דקה וגסה הן שוים. ביא"ב בשפ"ז או' ד' בי"צ או' ב' ענ"ה שם או' א' זבחי צדק או' י"ג. ומיהו מ"ש התב"ש בעינן הג' זיתים היינו לפי מ"ש לעיל או' ג' דבעינן ג' זיתים מן הספק יעו"ש.

טז

טז) שם. ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו. משום דבעוף קטן לא שייך האי שיעורא דלפעמים אין בכל הכבד שיעור כזית ואפי' בעוף גדול ומ"מ הואיל ובעינן שיהיה שלם בג' מקומות ואם נצטרך בכ"מ כזית כמעט לעולם לא יתכשר לכן יש להקל בו אפי' בקצת פחות מכזית ומ"מ המורה ישים יראת ה' נגד פניו שלא יהיה לבו גס בהוראה להקל בשיעורא זוטא כ"א בקצת פחות מכזית ובתרנגולים או קטנים מהם לפי קטנן. תב"ש שם. ביא"ב בשפ"ז או' ה' בי"צ בעמ"ז או' ה' ענ"ה שם. זבחי צדק או' יו"ד

יז

טוב) שם. ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו. ובצפרים קטנים בכל דהו סגי וגדיים וטלאים דינם בכזית כמו בהמה גדולה. פר"ת או' ד' זב"ת או' ז'.

יח

חי) ומיהו מ"ש בעוף הכל לפי גדלו וקטנו אין משערין לפי ערך גודל וקוטן כל גוף רק לפי ערך גודל וקוטן הכבדים לבד של בעלי חיים כי לפעמים יהיה עוף גדול ושיעור כבדו קטן. כנפי יונה ריש סי' זה. מק"מ או' י"א. זבחי צדק או' ט"ו.

יט

יט) מינים שאין להם מרה כגון תורים ובני יונה או כמו הצבי שמרה שלו בזנבו כמ"ש לקמן סי' ע"ב סעי' ח' לא בעינן כזית במ"מ אלא דוקא במקום חיותו. תב"ש או' א' שפ"ד סוף או' א' זר"א או' קל"א. מחב"ר סי' מ"ב או' מ"ד. זבחי צדק או' ט"ז וכתב ודלא כהשש"א (בסי' זה סוף או' א') שהחמיר. ועיין לקמן סי' מ"ב או' ע"ז.

כ

ך) כבדא דאווזא (וה"ה כל עוף כמ"ש אח"כ) נחלקה לב' חלקים חלק א' גדול מחבירו החלק הקטן אפי' ניטלה כולה כשרה כל זמן שחלק הגדול קיים דכולהו איתנהו ביה בחלק הגדול כזית במ"מ ובמקום שהוא תלויה ביותרת ובמקים שהיא דבוקה לכליות אמנם החלק הגדול אם ניטל או נרקב במ"מ או במקום הכליות למאן דבעי כזית במקום הכליות טרפה. אבל אי איכא במקום הכליות ובמ"מ קיים ושלם רק שניטל או נרקב מקום תלייתא אל הטרפשא כשרה דהא אכתי איכא כזית חיה במקום הטרפשא בחלק הקטן. ודע שבדקנו בכמה עופות תרנגולים ואווזים ומצאנו שהחלק הגדול סמוך למרה הוא דבוק לכליות ולא חלק הקטן ולפיכך כל זמן שחלק הגדול קיים ושלם מלמעלה שהוא מקום הדבוק לטרפשא עד סוף מקום המרה ומעט למטה ממקום המרה אפי' אם ניטל או נרקב כל חלק הקטן וגם הגדול למטה בשפולי כשרה. משאת בנימין סי' ק"ג. כנה"ג בהגב"י או' א' שו"ג מחו' או' א' שפ"ד או' ד' חכ"א שם או' י"ט. ענ"ה שם או' ז' תו"ז סי' ס"ה או' ו' זב"ש או' ו' ביא"ב באד"ז או' ה' בי"צ בתה"ב או' ב' זבחי צדק או' י"ז. ומיהו מ"ש כזית לא דוקא דהא בעוף לא בעינן כזית כמ"ש לעיל או' ט"ז אלא ר"ל במקום שצריך כזית.

כא

כא) בעופות נראה עיקר דלא בעינן אלא דוקא ב' זיתים מקום מרה ומקום דביקות בלב דאף למ"ד במקום שהיא חיה היינו מקום שהיא דבוקה לכליות היינו בבהמה שהכבד היא דבוקה לכליות ממש אבל בעוף בדקנו כמ"פ וראינו שאין לה דביקות לכליות כלל כי הכבד מונח למעלה על הבטן ע"ג הבני מעיים והכליות הם מונחים בתחתיות העצם אצל האחור ואף שבתשו' משאת בנימין כתב וז"ל ובדקנו בכמה עופות ותרנגולים ומצאנו שהחלק הגדול סמוך למרה הוא דבוק לכליות עכ"ל גם אנחנו בדקנו ולא מצאנו כ"א ע"י סרכא וחוטין דקין שדבוק ונסרך בה מעט שבודאי בשביל זה לא מקרי מקום שהיא חיה אלא דעיקר מקום חיותה הוא מקום שדביקה אצל הלב. שבו"י ח"א סי' נ"א. זב"ש או' ד' זבחי צדק או' י"ח.

כב

כב) [סעיף ג'] יבש הכבד וכו' משום דכל יבש כנטול דמי. טור וב"י. לבוש. ביאור הגר"א או' ו' זב"ת או' ח' חכ"א כלל י"ז או' יו"ד.

כג

כג) שם. עד שנפרך בצפורן טרפה. ואם משרטט בצפורן על בשר הכבד ונראה השרטוט בתוכה מקרי יבש וטרפה כדלעיל סי' ל"ו סעי' י"ג בהגה. פרישה או' ה' ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' פר"ת או' ה' לה"פ או' ג' הל"פ סעי' ג' כריתי או' ה' שפ"ד או' ב' שה"מ או' ד' זר"א או' צ"ט. זב"ת שם. חכ"א שם. ענ"ה סי' ך' או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ו' בי"צ או' ג' זבחי צדק או' י"ט. ועיין לעיל סי' ל"ו או' רכ"ו.

כד

כד) ומיהו בריאה אם השרטוט ניכר בקרום לבדו טרפה ובכבד דוקא בבשר ולא בקרום דכל שיש לחלוחית בבשר כשרה. שפ"ד שם. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ בתה"ב או' ג' מק"מ או' י"ב. מנ"י בשרשים או' ח' זבחי צדק או' ך' והטעם כתב הענ"ה שם משום דהתם בריאה בקרום תליא מילתא והכא בכבד בבשר תליא מילתא. וכ"כ זבחי צדק שם.

כה

כה) שם הגה. ואם יבשו אלו הב' זיתים לבד נמי טרפה. הלשון אינו מדוקדק דגם שלא יבש אלא זית א' מהם וכל הכבד עם הזית הב' קיים טרפה וכן לפי מ"ש לעיל דבעינן ג' זיתים ביבש א' מן הג' טרפה אף שכל הכבד והב' זיתים אחרים קיימים. תב"ש או' ו' הל"פ שם. מחב"ר סוף או' ט' ענ"ה שם או' י"א. תו"ז שם או' ט' בי"צ או' ג' ודלא כדברי המיקל שהביא פ"ת או' ב'.

כו

כו) ולאו דוקא שיבש כזית שלם אלא אפי' יבש רק מקצת מהזיתים והשאר עם כל הכבד קיים אפ"ה טרפה. שפ"ד סוף או' ג' מק"מ או' י"ב. מחב"ר או' יו"ד. ער"ה או' ב' ענ"ה שם או' ט' זב"ש או' א' זבחי צדק או' כ"ב.

כז

כז) שם הגה. ואם יבשו אלו הב' זיתים וכו' ושיעור כזית כתבנו לעיל או' ט' וה"ה לכאן.

כח

כח) שם בהגה. נימוק הכבד וכו' טרפה אעפ"י שנשתיירו ב' זיתים וכו' כ"כ הרוקח וב"י דחה דבריו וכתב דאם נשתייר כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא ודאי כשרה היא. והט"ז סק"ב כתב דגם דעת הרוקח כן להתיר בנשתייר כזית במ"מ וכזית במקום חיותא ותמה על מור"ם ז"ל בהגה שהביא דברי רוקח לאסור וכתב שגם משאת בנימין סי' נ"א פסק כן להתיר הלכה למעשה ודלא כהב"ח שנמשך אחרי דברי מור"ם בהגה יעו"ש. וכ"כ הש"ך סק"ד בשם כמה פו' פר"ח או' ה' פר"ת או' ו' לה"פ או' ד' תב"ש או' ז' הל"פ סעי' ג' שפ"ד או' ד' שה"מ או' ו' שו"ג או' ט' מחב"ר או' י"א בשם כמה פו' וכתב והכי נקטינן. זר"א או' ק' זב"ת או' יו"ד. ענ"ה שם או' י"ג. תו"ז סי' ס"ה או' יו"ד. זב"ש או' ג' ביא"ב או' ח' בי"צ או' ד' קומץ כלל ה' או' ג' זבחי צדק או' כ"ד. והכריתי או' ז' כתב דיש להחמיר שלא במקום הפסד. והב"ד הענ"ה שם. מנ"י בשרשים או' יו"ד.

כט

כט) ואם הבשר שלם תחתיו אף רמ"א מודה דכשר ואינו מחמיר אלא אם הבשר רע סביביו דשליט בכולה וסופה להתקלקל. ואם נפלה ממקום גבוה ונשתנה צורת האבר אף דהב' זיתים קיימים טרפה לכ"ע משום ריסוק מש"ז או' ב' ביא"ב שם. ועיין לקמן סי' נ"ח.

ל

ל) ואם נימוקו הב' זיתים והשאר בריא באופן שלא נשאר במ"מ וחיותא ב' זיתים בריאים אלא כל זית מהם נימוק"ו עמו לכ"ע טרפה כדין ניטלו ב' זיתיה והשאר קיים. מחב"ר או' י"ב. ענ"ה שם או' ח"י. זבחי צדק או' כ"ה.

לא

לא) כבד גדול וגם ונמצא שהוא נפוח כשרה דלא גרע מנימוק ודלא כמורה שהטריף. שאלת יעב"ץ ח"ב סי' נ"ח. מחב"ר או' י"ג. תו"ז שם או' כ"ט. ואפי' אם היתה הנפיחה גם במקום שני הזיתים כשרה. פ"ת או' ד' זבחי צדק או' כ"ו.

לב

לב) כבד מלאה צמחים לבנים קשים מבחוץ ומבפנים ושאר הבשר אדום כשרה. שאלת יעבץ שם סי' נ"ט. מחב"ר או' י"ד. עיקרי הד"ט סי' ד' או' ה' פ"ת שם.

לג

לג) אם יש בועות בכבד או טינרי במקום מרה או במקום חיותא יש להכשיר. שו"ת הרמ"ז סי' ג' וכתב שכן הסכימו הרב מהר"ש אבוהב וכל רבני ישיבתו כתבו להקל בשם כל הגאונים בויניציא וכן הורה הרב יצחק לוי. אבל שם בסי' ד' מוהר"ר גור אריה הלוי מסתפק בטינרי במקום מרה וחיותא יעו"ש. מחב"ר או' כ"א. והב"ד התו"ז סי' ס"ה או' ז' וכתב דמ"ש הזר"א סי' ה' דלבו מהסס להתיר עיין להרב עיקרי הד"ט סי' ד' או' ד' דהסכים להכשיר בשופי והגם דהרב גור אריה נסתפק בזה יש לסמוך על המקילים והכי נקטינן עכ"ל. והב"ד זבחי צדק או' כ"ז. וכ"כ באו' הקודם בשם כמה פו' דאפי' מלאה צמחים שהם טינרים כשרה. מיהו אם כל הכזית שהוא במ"מ וחיותא הוא בועא גדולה (וה"ה טינר) ולא נשאר ממנו כלום יש להטריף. זבחי צדק שם. והיינו בבהמה אבל בעוף אפי' הוא פחות מכזית כמ"ש לעיל או' ט"ז דבעוף שיעורו פחות מכזית וא"כ ה"ה לענין זה.

לד

לד) לפעמים בא הכבד כולה מלאה אבעבועות ונימוק כולה במשמוש היד הא ודאי כל שלא נשאר זיתים שלמים טרפה דאין אנו בקיאין בבשר שהרופא גורדו ופשוט הוא. שפ"ד או' ד' ענ"ה סי. ך' או' ט"ו. ביא"ב באד"ז או' ט' ומשמע דלא הטריף אלא משום דנימוק במשמוש היד הא אם הבשר בריא ויש בו בועות כשר כמ"ש באו' הקודם. וכ"כ זבחי צדק או' כ"ח.

לה

לה) שם בהגה. י"א כבד שקשה כאבן טרפה והוא שלא נשתיירו בה שני זיתים וכו' כ"כ הרוקח והב"י השיג עליו ומשמע דדעתו להכשיר אף שלא נשתיירו בם ב' זיתים. ובס' אפי רברבי כתב דבהפ"מ או לעת הצורך יש להקל בזה. ש"ך סק"ה. כנה"ג בהגב"י או' י"ג. פר"ח או' ו' לה"פ או' ה' בל"י או' ד' פליתי או' ו' שה"מ או' ז' זר"א או' ק"א. זב"ת או' י"א. חכ"א כלל י"ז או' י"א. ודעת התו"ז שם או' י"א להכשיר אף בלא הפ"מ. אבל דעת הב"ח להטריף אם לא נשתיירו בה ב' זיתים כדברי הרוקח ומור"ם ז"ל וכ"כ התב"ש או' ז' דאין להכשיר אפי' בהפ"מ. וכ"פ בי"צ או' ד' קומץ שם או' ג' ומיהו אם אינו קשה כ"כ ולא נשתנה מראית הכבד ללובן כשרה. תב"ש שם. בי"צ שם. ענ"ה שם או' כ"א.

לו

לו) [סעיף ד'] התליע הכבד אפי' במ"מ וכו' כשרה. ואפי' ניטלה כל הכבד ולא נשתייר רק הב' זיתים ואלו הב' זיתים התליעו כשרה דהתלעה הדרא בריא. הרשב"א במשמרת הבית. ט"ז סק"ג. ומיהו בניטל כולו והב' זיתים שנשתיירו התליעו ואין כאן ב' זיתים לבד נקב התולעים טרפה. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' לה"פ או' ו' כריתי או' ט' שה"מ או' ח' זר"א או' ק"ב. זב"ת או' י"ב. חכ"א שם או' י"ב. תו"ז שם או' י"ב. זבחי צדק או' ל' אבל התב"ש או' ח' כתב דדוקא כשכל הכבד שלם והיא מתולעת גם מקום הזיתים כשר דאמרינן הדרא בריא אבל אם כבר נחסר כל הכבד והמותר שהם הזיתים מתולעים י"ל כיון דריעה כולי האי אפי' אם יהיה כזית שלם ע"י צירוף לא מהני דהא חזינא דמקילקל טפי ולאו היינו אורחא וכתב דגם בדעת הטור והש"ע יש לפרש כן יעו"ש. וכ"פ הבי"צ או' ה' וכ"נ דעת המש"ז או' ג' ובשפ"ד או' ו' ענ"ה שם או' כ"ב. ביא"ב בשפ"ז או' יו"ד. מנ"י בשרשים או' י"ב. יד אליהו או' ט' ומ"מ נראה דבהפ"מ ושעת הדחק הסימך על דברי הש"ך לא הפסיד כיון שרבו אחרונים שנמשכו אחריו.

לז

לז) שם. אפי' במקום מרה וכו' ואפי' התליעו וניקבו הסמפונות. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. ימין משה או' ב' זב"ת שם. ביא"ב בשפ"ז שם. דר"ת או' מ"א.

לח

לח) כבד שהתליע והיתה נפוחה וראו שיש צירוף ג' זיתים מלבד נקב התולעים אפ"ה יש להטריף דאמרינן הא דרואין עכשיו שיש ג' זיתים היינו משום הנפיחה מתגדל הכבד ואלו לא היה שם נפיחה לא היה עולה לשיעור ג' זיתים וע"כ יש להטריף. זבחי צדק או' ל"א.

לט

טל) כבד שהוחזקה בתולעים וקודם שראו אם יש ג' זיתים שלמים נאבד הכבד יש לאסור אפי' בהפ"מ. דע"ק סיף או' ז' מק"מ סוף או' ט"ו זבחי צדק או' ל"ב.

מ

מ) כבד שהתליע הגם שאין הבהמה נטרפת אבל הכבד אסור מחמת התולעים כמ"ש לקמן בש"ע סי' פ"ד סעי' ט"ז וכן מנהג עירנו שאין יכול הקצב למכור הכבד אם לא יבדקנו א' מומחה מן התולעים. תו"ז שם או' י"ב. זבחי צדק או' ל"ג.

מא

מא) מנהג שאלוניקי שלא לאכול כבד של כבש בן שנתו מפני שהוא מלא תולעים קטנים ככנים בתוך בשר הכבד ואינם יוצאים בחתיכת הכבד אפי' יחתכו אותו דק דק כבשר פשטיד"ה וזה בא להם מן המרעה שהמרעה של שאלוניקי מגדל תולעים בכבד כבש משהשלים שנתו והלאה אבל בכבד של טלה וכן של עז אפי' אחר שנתו לא נמצא תולעת כלל. אבל בהיותי באנדירני ראיתי אוכלים אותו של כבש וחתכתי כבד א' של כבש שתי וערב ולא ראיתי בתוך בשר הכבד תולעים הללו כ"א בקנקונות הכבד ראיתי תולעים קטנים הרבה מאד ולכן צריך ליזהר שלא לצלות כבד כבש שלם אלא חותכו חתיכות כדי שיצאו כל התולעים שבקנקונות בהדחה. ובעיר לארסו אוכלים כבד של כבש כמו באונדירני ושעיר דוייראן אין אוכלים אותו וזה אין תלוי במנהג אלא במרעה העיר כי יש מרעה מגדל תולעים בכבד כבש ויש מרעה שאין מגדל ולכן אין ללמוד מעיר לעיר וממקום למקום ובמקום שנהגו שלא לאוכלו מפני שמגדל תולעים אפי' יביאו כבש א' ממקום אחר שאינו מגדל תולעים אין לאכול כבר שלו שלא יבואו להקל ולאכול גם מכבד מקום הזה דלאו כ"ע גמירי ומקרוב נמצא פה שאלוניקי תולעים בכבד של בהמה גסה ובבופל"ו ובטלה ועז ואסרנו כולם. שו"ג מחו' או' ב' ולכן החיוב מוטל על הב"ד והשו"ב שבכל מקום ומקום לבדוק הכבדים אם יש בהם תולעים ובמקום שמביאים בהמות ממקומות שונות צריך לבדוק הכבדים של בהמות של כל מקום ומקום שאפשר שזה אין בו וזה יש בו וכן הקונה כבד צריך לבדוק בו בבשר ובקנקונות שמא שגגו או שכחו ולא בדקו וכל הנזהר ומדקדק ה"ז משובח.

מב

מב) [סעיף ה'] נעקר הכבד וכו' ומעורה בטרפשיהן וכו' אבל נעקר לגמרי הו"ל כניטל וטרפה. מנ"י בענפים או' ל"ד.

מג

מג) שם. ומעורה בטרפשיהן וכו' עיין לעיל או' ג' שכתבנו ב' פירושים במקום חיותא י"א במקום שדבוק תחת הכליות וי"א במקום תלייתא בטרפש. ולפ"ז לפי' הא' אם נעקרה ממקום כליות כולה ומעורה מעט בטרפשא כשרה ולפי' הב' דוקא מעט מעט בטרפשיהון הוא דכשרה הא נעקרה כולה בטרפשא ודבוקה בכליות לא מהני ולפ"ז צ"ע לדינא אם נעקרה כולה מטרפשא רק בכליות דבוקה מש"ז סוף או' א' יעו"ש. וא"כ לפי מ"ש לעיל או' ג' דחיישינן לב' הפי' בעינך דוקא שיהא דבוק בטרפשא ובפרט כי כ"ה פשט לשון הגמ' דקאמר ומעורה בטרפשיהון. וכ"ה לשון הרמב"ם פ"ח מה"ש הלכה כ"א.

מד

מד) שם. כאן מעט וכאן מעט. וכולן קיימות. רש"י חולין מ"ו ע"א. ב"י. זב"ת או' י"ג.

מה

מה) כבשים שהכבד שלהם לקוי ונהפך ללובן וכשצולין אותם נפלי תילחי תילחי כה"ג יש לאסור משום טריפות אף שאין שינוי מראה פוסל מ"מ כה"ג דכשצולין נפלי תילחי תילחי וגם מתות מהם יש להטריף ודאי. שפ"ד סי' נ"א סוף או' ה' מחב"ר שם או' ך' תו"ז סי' ס"ה או' י"ג. זב"ש או' כ"ז. וכן חולי בכבשים שמתים מחמתו וכשצולין הכבד יהיה נמס והיה לדם מטריפין אותו. זבחי צדק או' ל"ה.

מו

מו) [סעיף ו'] מחט שנמצא בכבד וכו' ושיעור גסה כשיעור גירעין של תמרה. בזמנינו זה לא נמצא מחט כגירעין של תמרה וא"כ לענין דינא בין אם המחט גדולה או קטנה בין קופה לבר בין קופה לגיו בין אם היא מהמחטין שתופרין בהם הנשים שיש חוד בראש העב ליכנס בו החוט בין אותם מחטים שהנשים משתמשות בהם שראשן עגול בכל ענין מטרפינן ואפי' המחטים שתופרים בהם השקים הם נוקבים בצד העב שלהם וטרפה והכי נקטינן. תו"ז שם או' ל' זבחי צדק או' ל"ו. ועיין לעיל סי' ל"ו או' רנ"ג.

מז

מז) אם נמצא בכבד גרעין של תמרה כשרה ואם הוא גרעין של זית טרפה. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ז' בל"י או' ו' זב"ת או' ך' ענ"ה סי' ך' או' כ"ו. ביא"ב בשפ"ז או' י"ב. מק"מ או' י"ז. זבחי צדק או' ל"ז.

מח

מח) מחט שנמצא תחוב בחתיכה א' מאמצעית הכבד לאחר שצלאוהו ובשלוהו דעת הרב צ"צ בתשו' סי' ק"ז להתיר מכח ס"ס אבל הפר"ח שם השיג עליו וכתב דיש לאסור הבהמה. לה"פ שם. בל"י שם. תב"ש או' יו"ד. שה"מ או' י"ג. ענ"ה שם או' כ"ה. זב"ש או' יו"ד. תו"ז שם או' ל"ב. זבחי צדק או' ל"ח.

מט

מט) ולענין הכלים שנתבשל בהם אותו כבד או בשר של אותה הבהמה יש לסמוך בזה להקל להשתמש בהם כשאינן בני יומן דהוי נט"ל. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. והתב"ש שם חולק וכתב דאין להשתמש בהם לכתחלה אף שאינן בני יומן. ענ"ה שם. אבל הער"ה או' ו' הסכים לדברי הפר"ח דמותר לבשל בהם לכתחלה כשאינן בני יומן. זב"ש שם. זבחי צדק או' ט"ל.

נ

נ) ומיהו אם המחט לא נתחב רק קצהו בחיצון של כבד ואין שם שום חלודה במחט ולא שום רעותא בחתיכה כגון חלודה או שינוי מראה או דם צרור יש להכשיר אפי' האוכלין בהפ"מ וכיוצא דמסתבר טפי לתלותו באחר שחיטה ע"י התעסקות ההדחה ובישול ומחטים שעל האשה כדתלינן בזאב שנטל בני מעיים מלתלותו בקודם שחיטה. תב"ש שם. ענ"ה שם. זבחי צדק או' מ'.

נא

נא) ואם יש לתלות שנפל המחט לאחר השחיטה בכבד כגון שנתעסקה האשה המבשלת במחטין וכיוצא בו בענין שנוכל לומר שמא נתחב המחט בתוכו לאחר שחיטה וא"כ יש כאן ס"ס שמא לאחר שחיטה נפלה ואם תמצא לומר מחיים שמא לא נקבה יש להתיר במקום הפ"מ וגם בסעודת מצוה אבל אם לא נתעסקה במחט אסורה אפי' בהפ"מ. חכ"א כלל כ"א או' ך' זבחי צדק או' מ"א.

נב

בנ) וכ"ז שכתבנו שיש לתלות במחט ע"י התעסקות האשה ה"ד אם יש כמה מחטים בראש האשה ולא תדע מנינם אבל אם האשה הזאת תדע בבירור שלא יש בראשה אלא מחט א' או ב' או יותר ועתה נמצאים בראשה זה המנין במקומם זהו פשוט דלא תלינן ואסור אפי' בהפ"מ. זבחי צדק או' מ"ב.

נג

גנ) אם לא הרגישו במחט אלא בשעת אכילת הכבד אסור הכל אפי' התערובת. שו"ת חינוך בית יהודה סי' מ"ח. מיהו אם אין ניכר שהיה המחט בכבד כגון שהיה אוכל עמו דבר אחר נראה דכשרה. ער"ה או' ה' תו"ז סי' ס"ה או ל"א. זבחי צדק או' מ"ג.

נד

דנ) איש א' קנה חתיכת כבד מן הטבח והניחו בביתו ואחר ב' או ג' שעות מצא מסמר תחוב בסמפון א' שבו וצד העב מהמסמר הוא לצד חלל הבהמה וחודו לצד הראש של בהמה והביאו הקונה להטבח והשיב הטבח שאינו יודע רק שקצת תימה בעיניו אם היה מתחלה איך לא הרגיש. ואותו המסמר לא היה בו חלודה. ושאלתי להקונה ההוא אם מצויים בביתו מסמרים כאלו ואמר שיש לו למכור ודמות מסמר זה ממש כמותם והוריתי דהבהמה שריא והקונה אסור לאכול ממנה ואותה חתיכת הכבד אסור לכל אדם. לב"ש בחי' דינים ליו"ד או' כ"ב. והסכים לדבריו הרב טו"ט מה"ת ססי' קס"ט. אלא מה שאסר הלב"ש להקונה עצמו כתב עליו טו"ט שם דאי איכא הפ"מ להקונה כגון דנמלח עם בשר וכדומה יש להתירו גם לדידיה. יעו"ש. זבחי צדק או' מ"ד.

נה

הנ) כבד שנמצא בו דם צרור וכשיעור הדם הצרור נחסר הכבד אלא שבשר הכבד קיים ובריא רק שנצרר הדם וכשגוררים הדם הכבד שתחתיו קיים אין כאן בית מיחוש כלל אף אם נחסר מבשר הכבד כשיעור הדם. משאת בנימין סי' כ"א. דמש"א דף צ"ה ע"א. כנה"ג בהגב"י או' י"ב. תו"ז שם או' כ"א. זבחי צדק או' מ"ה.

נו

ונ) [סעיף ז'] מחט שנמצאת בסמפון גדול שבכבד וכו' וכן אם נמצא בסמפון גדול של הריאה כשרה. ולפי מ"ש בה' ריאה דכל מחט שנמצאת בריאה באיזה מקום שיהיה אפי' בסמפונא רבא אנו מטריפין משום דלא בקאינן ה"נ בכבד אפי' נמצא בסמפון גדול יש להטריף. זבחי צדק או' מ"ו. ועיין לעיל סי' ל"ו סעי' י"ז ובדברינו לשם או' רנ"ג.

נז

זנ) כבד א' של עוף שנמצא בו קרום ארוך כאצבע קטנה והקרום הנז' עשוי כמו קנה חלול ויש בתוכו דבר קשה כברזל ולא יצא שום דבר מהקנה החלול הזה לצד חלל הגוף אלא כולו טמון בתוך הקרום אף שלא נראה בו מחט טרפה. שו"ת שמש צדקה יו"ד סי' מ"א. תו"ז שם או' ל"ד. זבחי צדק או' מ"ז.

נח

חנ) [סעיף ח'] ניקב טרפש הכבד וכו' טרפה. ולא מטעם הנקב שאין פוסל בטרפשא אלא דאמרינן כיון שניקב הטרפש והתחיל להתקלקל סופו גם הכבד תתקלקל ותינטל וכנטול דמי אבל אם נסרכה בסרכא בצלע כשרה שהסרכא הוי כמו סתימה ואין סופה לינטל. לבוש. ועיין לקמן או' ס"ז.

נט

טנ) שם. ניקב טרפש הכבד נקב מפולש מצד הכבד טרפה. משמע דבניקב שלא מצד הכבד אינה טרפה אבל שאר פו' כתבו בסתם דאי אינקב טרפשא דכבדא טרפה ונראה דהאי מצד הכבד שנמצא בספרי הדפוס ט"ס הוא והכי נקטינן דבכל מקום שניקב חצר הכבד טרפה בדאיכא נקב מפולש. ב"ח. ש"ך ס"ק י"ג. כנה"ג בהגב"י או' ל' פר"ח או' י"ד. בל"י או' יו"ד. שו"ג או' כ"א וכתב וכן המנהג. זר"א או' ק"ז. חכ"א כלל י"ז או' י"ד. ענ"ה סי' ך' או' כ"ח. תו"ז סי' נ"ח או' ג' זבחי צדק או' מ"ח וכתב דכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א. ועיין לקמן או' ע"ה.

ס

ס) וכן נמצא אצלינו תדיר טרפות זה דנקיבת הטרפש נקב מפולש פעמים גדול ועגול כצורת רייא"ל ופעמים יותר קטן ועגיל ומטריפן בין מצד ימין בין מצד שמאל כהסכמת רבני האחרונים להטריף בכל מקום שבטרפש ועוד ראוי לחוש אף שלא מצד הכבד מהטעם שכתב הלה"פ דבחלל הבהמה נמצאים שם מים וכשנמצא נקב בטרפש נכנסים המים לתוך חלל שבפנים במקום ישיבת הלב והריאה דרך הנקב ומתנקב הריאה וראוי לאסור הנקב בכ"מ מחשש זה והכי נקטינן. תו"ז שם או' ד' זבחי צדק או' מ"ט.

סא

סא) מיהו בטרפש הכבד יש בו חלק שהוא פרוש על דופן הבהמה ואח"כ מתחיל לירד בחלל הבהמה דרך הפסקה על הכבד באויר החלל ובאותו חלל שהוא פרוס על הדופן אין נקב פוסל בו דהא הדופן מכסה הנקב ואין הרוח נכנס לשם. ט"ז סק"ח. פר"ת שם. בל"י שם. מש"ז או' ח' שפ"ד או' י"ג. שה"מ או' ט"ז. חכ"א שם. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' י"ט. בי"צ סי' מ"ח ח"ג בעמ"ז או' ד' קומץ כלל ה' בעשרון סוף או' ח' מנ"י בשרשים או' כ"ד. תו"ז שם או' ה' וכתב וגם לטעם הלה"פ דנכנסים המים דרך הנקב יש להתיר כשהנקב סמוך לשדרה כיון דבחיי הבהמה שפניה למטה לא יעלו המים למעלה להכנס דרך הנקב שיש שם והוא פשוט דראוי להכשיר אף אם הנקב מפולש כיון דהדופן מגין והמים לא יוכלו להכנס עכ"ל. זבחי צדק או' ן'.

סב

סב) ומצאתי כתוב בשם מהרי"ל דאם ניקב חצר הכבד טרפה היינו בדליכא למיתלי במשמוש ידי דטבחי אבל אי איכא למיתלי תלינן ואם היה שם חוטין לבנים סביב הנקב ודאי נעשה מחיים וטרפה. תו"ח כלל פ"ט או' יו"ד. ט"ז סק"ט. ש"ך ס"ק י"ב כנה"ג בהגב"י או' ל"ב. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' ט"ו. בל"י או' ט' שפ"ד או' י"ב. שה"מ סוף או' ט"ו. זר"א או' ק"ט. חכ"א שם או' ט"ו. זב"ת או' כ"ג. ענ"ה שם או' ל' תו"ז שם או' ט' בי"צ שם או' ב' קומץ שם או' ו' מנ"י שם או' כ"ה. זבחי צדק או' נ"א. ועיין בסי' ל"ו כמה חילוקים נאמרו אנקב שנמצא בריאה במקום דמשמשא ידא דטבחא יכולם שייכי ג"כ בכבד. כנה"ג שם. תו"ז שם. זבחי צדק שם.

סג

סג) ואם היתה הבהמה מתולדתה שנבראת כך שהטרפש שלה נקוב כתב הנוב"י מס"ת חי"ד סי' י"ב לדעתו כשר וכתב עליו המק"מ או' י"ט ר"ל לדעתו דמכשיר נברא בגלגולת נקוב וכבר נתבאר בסי' ל' דלא ק"ל כן עכ"ל ומיהו עיין בדברינו לשם סי' ל' או' ל"ו שכתבנו כמה חלוקי דעות בזה ועוד שבכאן יש עוד חשש שיכנסו משם המים לתוך החלל ותנקב הריאה כמ"ש לעיל או' ס' ומה יושיעינו אם הוא מברייתה וגם הנוב"י בעצמו נראה דלא אמרה אלא בדרך אפשר וע"כ נראה דיש להחמיר.

סד

סד) בין איברים פנימיים ובין הריאה בעופות יש קרום שהוא במקום טרפש בבהמה ואם נמצא נקב שם בהקרום שבמקום טרפש אי טרפה בעוף כבהמה וצ"ע. דע"ק סוף או' יו"ד. והב"ד מק"מ שם וכתב ומעולם לא שמעתי לחוש לזה. וכתב זבחי צדק או' נ"ג וכן עיקר עכ"ל. ומיהו זהו דוקא אם הוא מחמת חולי אבל אם הוא מחמת קוץ או מחט בלא"ה טרפה מחמת מחט שנמצא בחלל הגוף. ועיין לקמן סי' מ"ח סעי' יו"ד וסי' נ"א סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

סה

סה) ואם נמצא וארצל"ו או מכה בטרפש קולפין אותה לראות אם נשאר בשר בריא ואז כשרה. ביא"ב בשפ"ז סוף או' כ"א. זבחי צדק או' נ"ד.

סו

סו) אם נמצאו ב' טרפשים כשרה ולא אמרינן כל יתר כנטול דמי משום דאין פיסולו מחמת עצמו וכמ"ש בתשו' משאת בנימין סי' ס"א לענין ורדא שנמצאת בב' כיסים יעו"ש. פר"ח או' י"ג. זר"א או' ק"ח. שה"מ או' ט"ו. זב"ת או' כ"ג. תו"ז שם או' י"א. מיהו מדברי התב"ש סי' ל"ה או' מ"ז משמע דאסור וכ"ה דעת הער"ה או' ח' אבל השפ"ד או' י"ב כתב להכשיר בהפ"מ. וכ"כ הענ"ה סי' ך' או' כ"ט ביא"ב בשפ"ז סוף או' י"ט. מנ"י בשרשים או' כ"ה. ועיין לעיל סי' ל"ה או' ט"ל מ"ש בענין ב' כיסין וא"כ ה"ה לכאן.

סז

סז) שם. אבל אם נסרכה וכו' כשרה. והטעם כתבו הפו' דאין הטרפות מצד עצמה אלא דמחמת הנקב סוף שתנטל הכבד ולפ"ז בין עלה עליו קרום מחמת מכה או שאר קרום הוי סתימה. וכ"כ בתשו' דברי ריבות סי' קנ"ג דכשנסתם הנקב בשומן כשר. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' ל"ג. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ד. בל"י או' יו"ד. כריתי או' י"ב. שה"מ או' ט"ו. שו"ג או' ך' זר"א או' ק"ח. זב"ת או' כ"ד. ענ"ה שם או' ל"א. תו"ז סי' נ"ח או' ו' חכ"א כלל י"ז או' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ך' בי"צ סי' מ"ח ח"ג או' ב' קומץ כלל ה' או' ו' מנ"י בשרשים או' כ"ו. זבחי צדק או' נ"ה.

סח

סח) ואפי' חלב טמא שאינו סותם בעלמא סותם בהאי נקב שבחצר הכבד. ט"ז סק"ט. כריתי שם. זב"ת שם. חכ"א שם. תו"ז שם. ואין להקל בזה כ"א החלב הטמא נדבק ונסרך בנקב בסרכא ע"י ליחה אבל בדליכא סרכא אע"ג שהחלב עצמו סותמו אין להתיר. תב"ש או' י"ב. מש"ז סוף או' ט' ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז שם. קומץ שם. תו"ז שם או' י"ג. מנ"י בשרשים שם. זבחי צדק או' נ"ו.

סט

סט) ואף אם ניקב הטרפש נקב מפולש ונסתם כשרה דלא כדרישה שהטריף. תב"ש שם. בי"צ שם. קומץ שם. מנ"י בשרשים שם. זבחי צדק או' נ"ז. ימ"ש כנה"ג בהגב"י או' ל"ה בשם רבו (מהרימ"ט) דאם ניקבה נקב מפולש אפי' נסרכה בצלע טרפה כבר תמה עליו המש"ז שם והב"ד ענ"ה שם או' ל"ד ונראה דדעתם כהתב"ש דמהני סתימה אפי' בנקב מפולש.

ע

ע) טרפש הכבד שניקב נקב מפולש ונסתמה בטחול ונסרכה ונסבכה בה לפי' מ"ו (רש"ל) טרפה ולפי' ב"י נראה דכשרה הואיל ומחמת עצמה אין הנקב מפולש פוסלה. דרישה סוף או' ב' כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. שו"ג מחו' או' ד' וכתב וכן הלכה להכשיר. וכ"פ התו"ז שם או' ז' קומץ שם או' ז' זבחי צדק או' נ"ח. אבל אם הטחול סותם הנקב בלא סרכא טרפה. שו"ג שם. זבחי צדק שם.

עא

עא) ומיהו אם נסרכה בה הטחול שלא כדרך הנחתה עליה דרך גידולה דהיא עתידה ליפרק ממנה גם לב"י ודאי טרפה. דרישה שם. כנה"ג שם. תב"ש שם. שו"ג שם. ענ"ה שם או' ל"ב. חכ"א שם. קומץ שם בעשרון או' יו"ד. תו"ז שם או' ח' מנ"י בשרשים שם. זבחי צדק או' נ"ט. ומינה יש ללמוד לשאר סתימות דנקב הטרפש שאם הוא שלא כדרך הנחתה טרפה. תב"ש שם. חכ"א שם. מנ"י בשרשים שם. זבחי צדק שם.

עב

עב) ואם הכבד סותם הנקב לא מהני. חכ"א שם. קומץ שם או' ז' תו"ז שם. ואם יש קרום כל שהוא פרוש על הנקב באותו צד של הריאה כשרה. קומץ שם. זבחי צדק או' ס'.

עג

עג) אם נחסר הבשר שרגיל להיות בין הב' עורות של טרפש הכבד ולא נשאר רק הב' עורות קיימים כשרה. שבו"י ח"ב סי' ס"ג וכתב ודלא כתשו' חינוך בית יהודה שהטריף יעו"ש. וכ"כ הבל"י או' יו"ד להכשיר. זר"א או' ק"י. ער"ה או' ז' ענ"ה שם או' מ"ד. פ"ת או' י"א. זב"ש או' כ"ב. זבחי צדק או' ס"א.

עד

עד) חצר הכבד שהיה בו נקב עגול ושפה סביב הנקב ' בעור העליון שהוא לצד הריאה גם הבשר שבין ב' העורות נחסר ג"כ בעיגול כמו העור וניכר שנעשה מחיים ובעור התחתון שלצד הכבד לא היה חסרון כזה רק שהיה נקרע לכמה קרעים והשוחט אמר שהיה דבוק עור התחתון לכרס ותלש משם בחוזק והנקב הזה היה שלא לצד הכבד עיין בתשו' גבעת שאול סי' ן' שכתב להתיר מכמה טעמים יעו"ש. פ"ת או' ט'.

עה

עה) אם נמצא רעותא בטרפש מצד שהוא כנגד הכבד ולא הספיק לבודקו אם היה נקב מפולש או לא ונאבד או נקרע באופן שאינו יכול לעמוד על בדיקתו יש להטריף משום דדברי בה"ג הם דברי קבלה והוי ספק א' ואסור. אבל אם הרעותא היתה בטרפש בצד שאינו כנגד הכבד ולא הספיק לבודקו עד שנאבד יש להכשיר מטעם ס"ס ספק אם הלכה כמ"ד דוקא בצד הכבד טרפה והכא כשרה ואת"ל דהלכה כמ"ד דבכל צד טרפה. שמא לא היה הנקב מפולש וע"כ יש להכשיר. זבחי צדק או' ס"ג. ועיין לעיל או' נ"ט.

עו

עו) שם הגה. ואם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבודאי יש שם קוץ וכו' וכל שנמצא מחט תחוב בכרס וכנגד אותו מקום נמצא סרכא בכרס תלינן לחומרא דודאי הסרכא באה מחמת המחט שנקבה הכרס מעל"ע אבל בנמצא קוץ או מחט מונח כך בכרס ואינו תחוב בו אעפ"י שבית הכוסות נסרך לאיזה מקום אין להטריף. צ"צ סי' מ"ט. פר"ח או' ט"ז וכתב ויפה כתב. לה"פ או' ט"ז. זר"א או' קי"א. שה"מ או' י"ח. זב"ת סוף או' כ"ו. ענ"ה סי' ך' או' ל"ה. מיהו דעת הבל"י או' י"א להטריף גם באינו תחוב וכ"ה דעת מנ"י על תו"ח כלל פ"ט או' ל"ב אבל השפ"ד בסוף הסי' כתב להכשיר בהפ"מ. וכ"כ הבי"צ סי' מ"ח ח"ג או' ד' קומץ כלל ו' או' ט"ז. ואם חפש ולא מצא מחט כלל לא תחוב ולא מונח ואפי' בפרש לא מצא זהו כשר אפי' בלא הפ"מ. ביא"ב בשפ"ז או' כ"א. בי"צ שם סוף או' ד' קומץ שם. זבחי צדק או' ס"ד וכתב ודלא כהרב פנים מאירות ח"ב סי' קכ"ט שהחמיר.

עז

עז) נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות ובדקו לבית הכוסות ומצאו נגדו נקב אף דלא ניקב מעבר אל עבר טרפה. באר יעקב דף מ"ד ע"ב. מחב"ר או' י"ח. נוב"י מה"ת חי"ד ססי' נ"ז. ענ"ה סי' ך' סוף או' ל"ה. ומיהו דוקא אם הסרכא הוא נגד הנקב שבפנים טרפה אבל אם הסרכא הוא שלא כנגד הנקב כשרה. נוב"י שם. פ"ת או' י"ד.

עח

עח) לפעמים נמצא כמו דד קטן נוטה לפנים תחת הסרכא וע"י שמנקין הסרכא מע"ג הכרס בנחת שם נמצא נקב קטן מבחוץ פונה אל תוך הדד. ופעם א' ראיתי דד קטן א' כזה מבפנים תחת הסרכא ולא נמצא שום נקב אחר בדיקה עצמה ולא היה שום מחט והוריתי להטריף דמוכחא מילתא דניקב מעל"ע ואין צד להכשיר והוא פשוט. תו"ז סי' ס"ג או' ך' זבחי צדק או' ס"ו.

עט

עט) שם בהגה יש לבדוק בכרס וכו' ואם נמצא תחוב ופי המחט כנגד הסרכא טרפה. אבל אם נמצא תחוב רק שפי המחט אינו כנגד הסרכא וכ"ש מונח על הפרש יש להכשיר. וי"א היכא שנמצא תחוב סמוך לסרכא אף שפי המחט אינו כנגד הסרכא או שיש שביל בכה"ג הוי כתחוב וטרפה אפי' בהפ"מ. בי"צ סי' מ"ח ח"ג או' ד' וכ"כ ביא"ב בשפ"ז או' כ"א.

פ

פ) שם בהגה. יש לבדוק בכרס וכו' ובדיקה זו לעיכובא ואם לא בדק בכרס טרפה ואפי' בהפ"מ. מנ"י על תו"ח כלל פ"ט או' ל"א וכתב דלא כתשו' חוט השני סי' ס"ט שהכשיר. שכ"ד בסוף הסי' נוב"י חי"ד סי' ט"ו ובמה"ת סי' ט"ז וסי' כ"ב. חכ"א כלל י"ז או' ט"ז. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ שם או' ה' קומץ כלל ו' בעשרון או' כ"ה. זבחי צדק או' ס"ט.

פא

פא) [סעיף ט'] נמצא מחט בטרפש ספק טרפה. וכל ספק טרפה לאיסור. טור. לבוש. זב"ת או' כ"ז. מנ"י בשרשים או' כ"ט.

פב

פב) שם. נמצא מחט בטרפש ספק טרפה. ר"ל כולה מכוסה בטרפש דאל"כ פשיטא דטרפה דלא עדיף מנמצא בחלל הבהמה. פרישה או' י"ג. ט"ז סק"י. ש"ך ס"ק ט"ו. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' ט"ו. שה"מ או' י"ט. שו"ג או' כ"ה. זב"ת שם. חכ"א כלל י"ז או' י"ז. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ב. בי"צ סי' מ"ח ח"ג או' ב' תו"ז סי' נ"ח או' יו"ד. מנ"י שם. ור"ל שנכנס לטרפש בחוד המחט ולא ניקב הטרפש אלא נכנס דרך סמפון דאם ניקב הטרפש תיפוק לי דטרפה מטעם דניקב טרפש הכבד. כנה"ג שם. מנ"י שם. זבחי צדק או' ע'.

פג

פג) ואין חילוק בנמצא מחט בטרפש בין קופא לגיו בין קופא לבר וספק טרפה הוא. ב"ח. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. שפ"ד שם. שה"מ שם. זב"ת שם. ביא"ב בשפ"ז שם. תו"ז שם. מנ"י בשרשים שם. זבחי צדק או' ע"א.

פד

פד) ואין הבודק צריך לבדוק בחצר הכבד אם יש בו נקב או לא דסמכינן ארובא. ט"ז שם. כנה"ג שם. לה"פ שם. בל"י שם. זב"ת שם. ביא"ב בשפ"ז שם. מנ"י שם. וכ"ז מדינא אבל מנהג מדינות אלו מוטל על הבודק יר"ש לבדוק בחצר הכבד אם אין שם נקב וגם לא נסרסה למסס או לבית הכוסות אלא שאין מענישין על העובר ולא בדק בחצר הכבד אחר נקב. ביא"ב באד"ז או' כ"ב. בי"צ שם בעמ"ז או' ז' והרב זבחי צדק או' ע"ב כתב דמנהגם   כדברי הט"ז דאין לבדוק אח"ז זולת אם יש סרכא לכרס או שום רעותא דאז בודקין.

פה

פה) [סעיף יוד'] נמצאו ב' כבדים וכו' ואפי' אם אינם דבוקים זב"ז אלא כל אחד בפ"ע טרפה. ב"ח. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' י"ח. שפ"ד או' ט"ז. שה"מ או' ך' זר"א או' קי"ו. ענ"ה סי' ך' או' מ' בי"צ סי' מ"א או' ז' זב"ש או' י"ט. תו"ז סי' ס"ה או' כ"ד. מנ"י בשרשים או' ל' זבחי צדק או' ע"ג.

פו

פו) ואם הכבד השני דבוק למטה ממקום מרא וממקום חיותא כשרה. רש"ל פא"ט סי' י"ח. ט"ז סי' נ"ה סק"ד. ש"ך בסי' זה ס"ק ט"ז. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ג. חכ"א כלל י"ד. או' ט"ו. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ג. בי"צ שם. אבל הפר"ח סי' נ"ה או' י"ב כתב דגם בכה"ג טרפה. וכ"כ כנה"ג בהגב"י סוף או' ט"ל. מנ"י בשרשים שם. וכן הסכים התו"ז שם או' כ"ה. זבחי צדק אי' ע"ד אלא שכתב דבשעת הדחק יש לסמוך על סברא ראשונה ולהכשיר.

פז

פז) ואפי' במינים שאין להם מרה (כמ"ש לקמן סי' מ"ח סעי' ח') אם יש להם ב' כבדים טרפה. שפ"ד או' ט"ז. ענ"ה שם. מנ"י בשרשיה שם או' פ"א. זבחי צדק או' ע"ה.

פח

חפ) אם נמצאו ב' כבדים וא' מהם לקוי שכולו דם או קשה כאבן וכדומה טרפה דאין אומרים שהיתירה לקוים והבריאה היא העיקרית דמ"מ מתחלה שהיו שניהם שלמים נטרפה מטעם יתר כחסר ואיך תחזור לכשרות. שפ"ד סי' מ"ד סוף או' ט"ז. מחב"ר בסי' זה או' ך' וכתב שהוא פשוט מאד. זב"ש או' כ"ג. תו"ז שם או' כ"ב. מק"מ סי' מ"ד או' כ"ד. מנ"י בשרשים שם או' פ"ב. ובתנאי שיהא מוכח שגם הלקויה מתחלתה שלימה היתה כשאר כבד דאל"כ י"ל מתחלתה כך היתה כאבן או כולה דם ואין כאן כבד יתירה כלל. מק"מ שם.

פט

טפ) ומיהו לא מקרי יתרת כבד כ"א שהיתרת ג"כ יש לה צורת כבד. כנה"ג בהגב"י שם. וכ"כ דע"ק או' י"א דלא שייך יתרת הכבד כ"א שהיתר הוא צורת כבד אבל אם חזותו מורה שלא נברא זה בתורת כבד אלא צרירת דם בעלמא שנעשה בתמונה זו ע"י איזה חולי או סיבה יש להכשיר. וכ"כ מק"מ סוף או' כ"ז. מנ"י בענפים או' פ"ג.

צ

צ) אכן שנמצא בכבד של בהמה טמון בבשר הכבד כשרה לפי ששם מתהוה ממותר המאכל היורד אל הכבד להתהוות הדם. מהריק"ש בהגהו' פר"ח סוף הסי' לה"פ או' א. בל"י סוף או' א' סולת למנחה סוף כלל פ"ט. שו"ג מחו' או' ח' שפ"ד סיף או' ד' זר"א או' צ"ח. מחב"ר או' כ"ג. זב"ת או' כ"ט. ענ"ה שם או' י"ז. זב"ש או' ך' !תו"ז סי' ס"ה או' ל"ה. זבחי צדק או' ע"ז. וה"ד אם לא ניכר דאתי מעלמא אבל אם ניכר דמעלמא אתי טרפה. שפ"ד שם. ענ"ה שם. זבחי צדק שם.

צא

צא) בתרנגולים אינדייאן מצוי להיות כמו אבנים קטנים ולבנים תוך הכבד ומרה ואומרים שבא ע"י שמתרגזים מאד ונהגו להכשיר. סלת למנחה שם. מחב"ר או' כ"ד. חכ"א כלל כ"א סוף או' כ"ב. ענ"ה שם. תו"ז שם. זבחי צדק או' ע"ח. ואפשר שאם ימצא כן בתרנגולים שלנו ג"כ יש להכשיר. חכ"א שם. זבחי צדק שם. ועיין לקמן סי' מ"ב או' ח"פ.

צב

צב) ואם נמצא אבן במרה מועילה לכמה רפואות. זב"ש או' כ"ב. זבחי צדק שם.

צג

צג) מעשה שנמצא כיס א' בתוך בשר הכבד וקרעוהו ונמצא בו שבולת שועל מנוקבים כמו שנמצא בתוך הקרקבן וטרפה. שער אפרים סי' נ"ח. וכן הסכים הפר"ח בקו"א. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד שם. זר"א או' צ"ז וכתב ואין לחלק בזה בין עוף לבהמה. וכ"כ ענ"ה שם. זב"ת שם. זב"ש או' ט' תו"ז שם. או' ך' בי"צ בתה"ב או' ה' זבחי צדק או' ע"ט.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---