כף החיים/יורה דעה/יז

כף החיים ‏ יורה דעה יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] השוחט את הבריאה וכו' אבל המסוכנת והוא כל שמעמידים אותה בגערה או במקל וכו' אבל אם מעמידים אותה ביד לא מהני. ד"מ או' א' ב"ח ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ג' פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' שמ"ח או' א' מש"ז ושפ"ד או' א' ביאור הגר"א או' א' חכ"א כלל ד' או' ח' קומץ או' א' זב"ש או' א' זבחי רצון בתמימים או' ד' זבחי צדק או' א' וכתב ודלא כהפר"ת והכריתי או' א' שהכשירו גם אם מעמידים אותה ביד דכיון דרוב האחרונים החמירו אנו אין לנו אלא דברי הרבים.

ב

ב) ואם העמידה בידים אע"ג דהלכה אח"כ ד"א הילוך יפה לא יצאתה מחזקת מסוכנת דנקל טפי ללכת מלקום בעצמה. תב"ש או' י"ג. זב"ר שם. מנחת יוסף או' א' אמנם הרב זבחי צדק או' ב' כתב להוכיח דלא כהתב"ש וכתב דאם לא עמדה בגערה או במקל והעמידוה בידים ואח"כ הלכה ד"א הילוך יפה דלא הוי מסוכנת וכתב דכן עשו מעשה להכשיר יעו"ש.

ג

ג) ואם מעמידים אותה בגערה או במקל ועומדת אפי' אינה אוכלת כלל הרי זה בחזקת בריאה ומותרת אפי' לא פרכסה כלל. שמ"ח או' ה' קומץ או' ז' זב"ר בתמידים או' ב' זבחי צדק או' ג'

ד

ד) ואם אינה יכולה לעמוד ע"י מאכל הגורם כן והיה מעשה בבהמה דקה ע"י שאכלה מלח מסברא חמיר כמו ע"י חולי כיון דלפי שעה מחמת חולי וכאב אין בה כח ללמוד. דע"ק או' א' זבחי צדק או' ד'.

ה

ה) עופות שמביאים אותם מן הדרך וקושרים כנפיהם ורגליהם ולפעמים מחמת הקור הם אינם הולכים ברגליהם ומהם מתים מחמת הקור הרי אלו בחזקת מסוכנים וצריכים פרכוס. אך בדיעבד אף אם נודע שע"י שהוליכוה בקור וקשורה נצטמקו איבריה ולא תעמוד מאליה זמן מה ושחטוה אז ולא ראה שום פרכוס כיון שלא ראה בה שום רעותא אין לחוש בזה. אך בקשורה באופן דאתחזק מיתה עי"ז הרי זה מסוכנת גמורה אף אם לא היה שום רעותא אחר שחיטה בדם קרוש כל שלא נראה בה שום פרכוס וע"י פרכוס הכל שרי. דע"ק שם. ור"ל דאם יש מהם מתים אז אסורים בלא פרכוס אבל אם אין מתים רק שלא תעמוד על רגליה זמן מה בדיעבד כשרה בלא פרכוס.

ו

ו) שם. והוא כל שמעמידים אותה בגערה או במקל וכו' והעמידה צ"ל אחר שכיבה ממש לארץ בכל אבריה משא"כ כשרק כרעה על רגליה ועמדה מזה ע"י גערה או מקל או אף מעצמה כיון שלא היה עמידתה אחר שכיבה לארץ לגמרי אין זה גדר עמידה המוציאה מכלל מסוכנת דע"ק או' ג'.

ז

ז) ואם הוחזקה מקודם למסוכנת ע"י ששכבה לגמרי ולא יכלה לעמוד מאליה והעמידוה בידים ואח"כ שכבה עוד לארץ ועמדה מאליה מסתבר ודאי דמועיל עמידה השנייה להוציאה מחזקת מסוכנת הקודם. וזהו דוקא כשעמידה השנייה היה אחר שכיבתה לארץ לגמרי משא"כ אם היה אחר כריעה לבד. דע"ק שם. זבחי צדק או' ו'.

ח

ח) מסוכנת שעמדה מאליה ושהו אח"כ כמה שעות עד שנשחטה ולא הבחינו אח"כ אם אפשר כבד עליה אח"כ החולי עד שלא היתה עומדת מאליה יש חשש וצריכה פרכוס. אך כשידוע מנהג חולי זה שבשעה כמשך הזה אינו עשוי להכביד כ"כ עד שלא יוכל הבע"ח לעמוד מאליו יש לסמוך על האומדנא. דע"ק שם.

ט

ט) שם. הרי זו נבלה וכו' דכל שלא פרכסה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם שחיטה. חולין ל"ח ע"א. ב"ח. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב'.

י

י) שם. הרי זו נבלה ולוקין עליה. ונ"מ דיכול לשחוט אחריה אמה או בנה ביום א' ב"ח. כריתי או' ג' תו"ז סי' ע"ג או' ב' אבל אם אסורה משום ספק להחמיר לא הותר לשחוט אחריה האסורין משום או"ב. תו"ז שם. וכ"כ לעיל סי' ט"ז או' נ"ז יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' כ"ט.

יא

יא) שם. ואם פרכסה ה"ז מותרת. והשוחט את המסוכנת צריך שידע קודם שחיטה שהיא מסוכנת כדי שיתן אל לבו סימני המסוכנת להתירה אבל אם לא ידע שהיא מסוכנת אעפ"י שיאמר אח"כ שראה כל הסימנים הצריכים למסוכנת אינו נאמן. כנה"ג בהגה"ט או' ה' בל"י או' ב' שפ"ד או' ג' שו"ג או' ב' במחו' קומץ או' ו' זב"ת או' ה' זב"ש או' ג' והתו"ז סי' ע"ג או' ו' כתב דבספרו נדיב לב חי"ד סי' א' פקפק על דברי כנה"ג הנז' והעלה בנודע אליו תכף אחר שחיטה דהיא מסוכנת יש להאמינו ובהודע אליו אחר זמן מה לא מהימן יעו"ש. אמנם הרב זבחי צדק או' י"ג כתב דעיין בס' נדיב לב ולא ראה בו כדי שביעה לדחות דברי הכנה"ג וע"כ כתב דיש להחמיר כדברי הכנה"ג והאחרונים שהביאו דבריו בלי פקפוק יעו"ש.

יב

יב) שם. וצריך שיהיה הפרכוס בסוף השחיטה (הגה) ולמשוך עד אחר השחיטה. ורש"ל ביש"ש פ' השוחט סי' י"ח. כתב דאעפ"י שלא עשתה הפרכוס אחר שחיטה רק עם גמר השחיטה כשר יעו"ש. וכ"ה דעת הפר"ח או' ג' אבל הש"ך או' ג' כתב להשיג על דברי רש"ל הנז' ומסכיה לדברי מור"ם הנז' דבעינן פרכוס אחר שחיטה. וכ"ה דעת הב"ח. כריתי או' ד' שמ"ח או' א' שפ"ד או' ג' ברכ"י או' א' חכ"א כלל ד' או' ח' זב"ר בתמידים או' ח' מזמור דוד. זב"ת שם. זבחי צדק או' ח' יד אליהו או' ד'.

יג

יג) שם הגה. ולמשוך עד אחר השחיטה. דהיינו אחר שחיטת רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה כדי שיבורר שגמר שחיטתה היה קודם מיתתה. שמ"ח שם. זב"ת שם. קומץ או ב' וכ"ש אם הפרכוס היה אחר שחיטה. או"ה כלל נ"ו. שמ"ח שם. חכ"א שם. פ"ת או' א' זב"ר שם. קומץ שם. זבחי צדק או' ט'.

יד

יד) ואם אח"ש לא פרכסה מיד רק לאחר ששהתה כמו רביע שעה התחיל לפרכס יש להחמיר ולאסור דהו"ל כיצא באיסור כיון ששהתה כ"כ בלי פרכוס. זב"ש בדין מסוכנת או' ג' קומץ או' ג' ובעשרון או' ז' בשם הדר"ח. זבחי צדק או' יו"ד וכתב ודלא כהר' בינת אדם בשער או"ה סי' ח' ובסוף שער או"ה והביאו הפ"ת או' א' שהתיר בזה.

טו

טו) ואם פרכסה אח"ש לערך ד' או ה' מינוט או קצת יותר מועיל. קומץ ועשרון שם וכתב שם בעשרון שכן עשה מעשה והכשיר. זבחי צדק או' י"א.

טז

טז) ואם חתך כל המפרקת עם רוב בשר אעפ"י שמעורה עדיין ואח"כ פרכסה לא מהני וטרפה. חכ"א כלל ד' או' ח' פ"ת שם. זבחי צדק או' י"ב.

יז

טוב) השוחט שבא לשחוט את המסוכנת אין להכניס עצמו בספק ברכה וישחוט אחרת עמה. מש"ז או' ב' זבחי צדק או' י"ד. ור"ל שיברך על האחרת ויכוין לפטור גם את זה ואי ליכא אחרת יברך תיכף אחר !השחיטה אחר שתפרכס וכמ"ש לקמן סי' "ט סעי' א' בהגה יעו"ש ובדברינו לשם.

יח

חי) מסוכנת שנשחטה והשוחט לא השגיח עליה ובא עד א' ואמר אני ראיתיה שפרכסה נאמן ואפי' אשה נאמנת ומותר לאכלה. שו"ת חת"ס חי"ד סי' ך' פ"ת או' ב' זבחי צדק או' ט"ו.

יט

יט) שם. בין שפשטה ידה והחזירה או שפשטה רגלה אעפ"י שלא החזירה וכו' כל היכא דשרינן הכא ע"י פשיטה או כפיפה לא שהיתה כפופה וכפפה קצת יותר או פשטה קצת או פשוטה שפשטה יותר או כפפה קצת רק בעינן שתהא פשוטה כדרכה וכפפה להיות כמין ד' זה מקרי פשוטה וכפפתו או אפכא מקרי כפופה ופשטתו והוי פירכוס להתיר. שמ"ח או' ב' זבחי רצון בתמימים או' י"א. קומץ או' ד' ובעשרון או' ח' זבחי צדק או' ט"ז. מנ"י או' ג'.

כ

ך) שם. או שכפפה רגלה בלבד וכו' ואם כפפה ידה בלבד כתב ב"י דמשמע מדברי הרמב"ם דאסור וכ"כ הלבוש אבל הרשב"א בתוה"ק בית ב' שער ג' והר"ן וכלבו בשם הר"ז וטור ורי"ו פסקו דאפי' כפפה ידה בלבד מותרת. וכ"פ רש"ל ביש"ש פ' השוחט סי' י"ט. וכ"פ הב"ח. פר"ח או' ד' לה"פ או' ד' בל"י או' ג' חכ"א כלל ד' או' ט' אמנם דעת הפר"ת או' ד' לאסור וכ"פ השמ"ח או' ב' זב"ר בתמימים או' י"א. זב"ש או' ד' זבחי צדק או' י"ז אלא שכתב שם בזבחי צדק דבבהמת ישראל והפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך על המתירין וכן אם כבר הורה המורה להיתר לא מהדרינן עובדא יעו"ש.

כא

כא) שם. ובעוף אפי' לא רפרף וכו' ומסוכנת דעוף כל שרואין שהוא חולה ואינו הולך כשאר בריאים צריך פרכוס. שמ"ח או' ו' קומץ או' ח' זבחי צדק או' י"ח. מנ"י או' ז'.

כב

כב) לפעמים ! לפעמים שמביאים עופות מן הדרך ורגליהם קשורות וכשנושאים אותו ראשו כפוף כמו חולה ועי"ז הם כמתות הו"ל כמסוכנת ואם שחטה תכף ולא פרכסה אסורה וגם אם לא השגיח אם פרכסה אם לאו אין להקל וע"כ יש ליזהר בזה. דע"ק או' ה' זבחי צדק או' י"ט.

כג

כג) שם. ובעוף אפי' לא רפרף אלא בעינו וכו' וזהו גירסת הרי"ף והרמב"ם בגמ' (חולין ל"ח ע"ב) וכ"כ הרשב"א בתוה"ק בית שני שער ג' ורי"ו והטור והב"ד ב"י וע"כ פסק כן בש"ע. וכ"פ הלבוש. פר"ח או' ה' פר"ת או' ה' תו"ז סי' ע"ג או' ט' אבל בנוסחא דידן בגמ' כתוב גפו במקום בעינו. וכ"פ רש"ל ביש"ש פ' השוחט סי' י"ט. וכ"כ הב"ח כיון דאיכא נוסחאות אזלינן לחומרא ולא מכשרינן ברפרף בעינו אלא דוקא ברפרף בגפו. וכ"נ דעת הט"ז סק"ג והש"ך סק"ה. וכ"כ הכריתי או' ז' דכיון דאיכא נוסחאות יש להחמיר. וכ"כ השמ"ח או' ו' מש"ז או' ג' זבחי רצון בתמימים או' י"ג. קומץ או' ח'. ומשמע מדברי הפו' הנז' דכ"ש דאם רפרף בגפו דעדיף יותר מעינו ודלא כהזב"ת או' ט' שכתב דעינו יותר עדיף מגפו דהוא נגד כל דברי הפו' הנז' ומ"מ נראה דבהפ"מ ושעת הדחק יש להקל ברפרף בעינו לבד. וכ"כ הרב פרי מפרי דף כ"ד ע"א.

כד

כד) ורפרוף בעין אפי' בעין א' מהני. תו"ז שם. זבחי צדק או' כ"ב.

כה

כה) שם. ולא כשכש אלא בזנבו הר"ז פרכוס. והטעם שלא החמירו בו כמו בבהמה דקה מפני שאין כח חיותו גדול לפיכך במעט חולי אפס כחו ואם תקף חליו עד שקרוב למות לא היה לו כח אפי' לרפרף בעינו או לכשכש בזנבו. כלבו. זב"ת או' ט'.

כו

כו) שם. ולא כשכש אלא בזנבו וכו' ומשמע אבל כשכוש זנב בבהמה לא הוי פרכוס וכמ"ש ב"י ע"ש הרמב"ם מיהו הרא"ש פ' השוחט פסק דכשכוש זנב מהני בין בבהמה דקה בין בגסה וכ"פ הטור וכ"כ המ"מ בפ"ד מהמ"א בשם הרמב"ן והרשב"א. וכ"פ היש"ש פ' השוחט סי' י"ט. וכ"פ הב"ח. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' זב"ת או' ט' חכ"א כלל ד' או' יו"ד. קומץ או' ה' והשמ"ח או' ג' כתב דלצורך גדול או הפסד גדול יש לסמוך אמתירים בזה ודוקא בכשכוש מעליא ולא שתרפרף בזנבה קצת. וכ"כ זבחי רצון בתמידים או' י"ד. מנ"י או' ד' אבל דעת הפר"ת או' ו' להחמיר כדברי ב"י דלא מהני כשכוש זנב בבהמה. וכ"כ השו"ג או' יו"ד. וכ"כ בס' נחפה בכסף בקו' פרי מפרי דף כ"ד ע"ב. וכ"פ התו"ז סי' ע"ג או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"ג. וכתב שם הרב נחפה בכסף דאפי' בהפ"מ אין להקל. ומיהו כתב בזבחי צדק או' כ"ד דאם כפפה ידה לבד דאיכא פלוגתא בזה כמ"ש לעיל או' ך' וגם כשכשה בזנבה יש להתיר.

כז

כז) ואכתי איכא תרי סימנין בגמ' (חולין ל"ח ע"א) שאם הטילה רעי ומתרזת כשרה ואם שוחתת פסולה. ובצועקת וקולה חזק כשרה ואם קולה חליש ונמוך פסולה. וכתב הטור דהרא"ש לא הביא זה בפסקיו וגם הרמב"ם לא כתבה. וטעמייהו כתב ב"י משום דס"ל דלית הלכתא כהנך. והיש"ש פ' השוחט סי' י"ט השיג ע"ז ומסיק דהני תרי סימני הלכה הם וכן הסכים הב"ח. פר"ח או' ו' פר"ת או' ו' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' כריתי או' ח' זב"ת או' ט' חכ"א כלל ד' או' יו"ד. אבל השמ"ח או' ג' כתב דשאר פרכוסום כגון כשכשה בזנבה או בגופה או צועקת ומתרזת ומזונקת בגרונה וכדומה לא מהני ועי"ש בתב"ש או' ו' מ"ש להשיב על דברי היש"ש והפר"ח יעו"ש. וכ"פ הקומץ או' ה' שו"ג סוף או' יו"ד. פרי מפרי דף כ"ד ע"ב. תו"ז סי' ע"ג או' י"א. זבחי צדק או' כ"ה. מנחת יוסף או' ד' ואפי' בהפ"מ אין להקל. פרי מפרי שם.

כח

כח) וכן כפפה ראשה ופשטה וגם נענועים הרבה וכפיפות ופשיטות בראש לא מהני כלל גם בעוף. דע"ק או' ד' זבחי צדק או' כ"ו.

כט

כט) מסוכנת שלא פרכסה ה"ז נבילה דאו' ולוקין עליה ומותר לשחוט אחריה אמה או ולדה אותו יום כמ"ש לעיל או' יו"ד. ודוקא בדלא פרכסה כלל או דקה וחיה שפשטה ידה ולא החזירה אבל פרכסה קצת ונענעה באיזה אבר או צעקה או הטילה ריעי או זינקה בכח וכדומה אע"ג דכל אלו אין מתירין אותה מ"מ אין לשחוט אחריהם ואפי' עשתה פרכוסים אלו בתחלת השחיטה דמ"מ לא נבילה ברורה היא שמ"ח או' ד' קימץ או' ה' מנ"י או' ה'.

ל

ל) וכל ספק שיש להסתפק בפרכוס ה"ז ספק נבילה ואסורה. שמ"ח סוף או' ז' קומץ או' ט' זבחי צדק או' כ"ז. מנ"י או' ט' יד אליהו או' יו"ד. ולכן אין לשום אדם לאכיל אפי' ע"י פרכוס אלא בנשחטה ע"י שוחט למדן ויר"ש שיודע כל דיני פרכוס על בוריין ולא יסמוך להקל בספק איסור דאו' קומץ שם. וגם בעל המסוכנת צריך להודיע לשוחט כדי שישים לבו לדיני פרכוס כי אפשר שהוא טרוד ולא ידע שהיא מסוכנת כדי לשית לבו לזה. ועיין לעיל או' י"א.

לא

לא) [סעיף ב'] השוחט את המסוכנת בלילה וכו' או ביום במקום אפל. לה"פ או' ח' בל"י או' ז' שמ"ח או' ז' זב"ר בתמימים או' ט"ז. זב"ת או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"ח. מנ"י או' ט'.

לב

לב) שם. השוחט את המסוכנת בלילה וכו' בנר יחידי. ביה"ל. לה"פ שם. בל"י שם. אבל הזב"ת שם כתב בלילה שאין עמו נר כלל וצ"ע על דברי ביה"ל. וכ"כ זב"ר שם דלאור נר א' שפיר יכול לראות אם פרכסה כדינא וכשר בדיעבד וכתב דכ"ה דעת השמ"ח יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' כ"ט דאם שחט בנר יחידי וראה הפרכוס פשוט הוא דמותר בדיעבד ודלא כביה"ל יעו"ש.

לג

לג) יש להסתפק בסומא ששחט מסוכנת בינו לבין עצמו ואומר שהוא הרגיש בפרכוס כדינו אם מכשירינן לה. כנה"ג בהגה"ט או' ב' שפ"ד או' ג' והרב ימין משה בססי' זה פשוט ליה לאסור כיון שכיון שאינו רואה אינו יכול לכוין דאפשר שיטעה בסימני הפרכוס יעו"ש. תו"ז סי' ע"ג או' י"ב. זבחי צדק או' ל'. דר"ת או' ל"ז.

לד

לד) שם. ה"ז ספק נבילה ואסורה. ולא מהני כשמצא למחר כותלי ביה"ש מלוכלכים בדם. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' לה"פ או' ט' בל"י או' ח' כריתי או' יו"ד. זב"ת או' י"א. זב"ר בתמימים או' י"א יד אליהו או' ט'.

לה

לה) שם. ה"ז ספק נבילה ואסורה. ואפי' הסכים ומצא כותלי החדר שנשחטה שם מלוכלכים בדם שנראה שזנקה בכח למרחוק ואפי' נודע שנעשה זה בסוף שחיטה כגון שלא היה צוארה נגד מקום זה כ"א בסוף שחיטה מ"מ לא מהני דאין פרכוס כ"א מ"ש חז"ל. שמ"ח או' ז' זב"ר שם. מנ"י או' ט'.

לו

לו) [סעיף ג'] גדולי חכמים לא היו אוכלים מבהמה וכו' והוא מבואר בגמ' (חולין ל"ז ע"ב) דהא דאמר יחזקאל נבילה וטריפה לא אכלתי היינו שלא אכל מבשר כוס כוס פי' כוס כוס שאומרים שחוט שחוט שלא תמות לפי שמסוכנת היא. ב"י. לבוש. שו"ג או' י"ד. והטעם כתב שם השו"ג ממדת החסידות שמא לא פירכסה יפה יפה. וכ"כ השמ"ח או' ח' מחב"ר או' ב'.

לז

לז) שם. אלא כל הרוצה להחמיר וכו' ובבהמת עכו"ם דליכא הפסד ממון משום מדת חסידות אסור אבל בבהמת ישראל משום הפסד ממון אפי' מדת חסידות ליכא אלא חומרא לגדולי החכמים. ש"ך סק"ח. כנה"ג בהגב"י או' ט"ז. פר"ח או' ח' שו"ג במחו' או' ג' ובא"ז כתב שראבי"ה כתב ע"ש הגאונים דבהמת עכו"ם לא מיתכשרא עד דקיימא בכרעא מאליה ואזלא ד"א בדקה ומלא קימתה בגסה. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. זב"ר או' ד' וגם זה אינו מעיקר הדין. פר"ח שם. ור"ל אלא ממדת חסידות. ובעירנו דאיכא גאבילה ושכר השוחט חשיב כבהמת ישראל ומכשרינן בפרכוס. תו"ז סי' ע"ג או' ד' זבחי צדק או' ל"א.

לח

לח) והאידנא דנפישי התולין להקל ומקלו יגיד לו ראוי לכל בעל נפש ליזהר אפי' ממסוכנת ישראל אעפ"י שאינו נוהג בשאר פרישות וחסידות ואין כאן משום יוהרא כלל. שמ"ח או' ח' מחב"ר או' ג' עשרון או' י"ד. זב"ר שם. זבחי צדק או' ל"ג. יד אליהו או' יו"ד. דר"ת או' מ"ד.

לט

טל) ואיתא בקידושין דף כ"א סוף ע"ב דהיתר אכילת בשר מסוכנת הוא דומה ממש להיתר אשת יפת תואר שלא דברה בהן התורה אלא כנגד יצה"ר ומוטב וכו' פי' דאם לא יתירו לו לשחוט המסוכנת לא יעמיד עצמו ויאכל אף אחר שתמות כמו דאמרינן ביפ"ת. עשרון שם. דר"ת שם. מ)

טל) חולה שהיא קרובה למסוכנת אין בזה אפי' מדת חסידות ומוכח הכי מהש"ס. תב"ש או' י"ד. מחב"ר או' ל"ד זבחי צדק או' ל"ד. ובס' ערוגת הבושם סוף או' א' כתב ומ"מ אי ידעינן שהיא חולה יש להחמיר בזה"ז כי הרופאים אומרים כולם בפה א' שיש סכנה לאכול מבהמה שהיא חולה וק"ל דחמירא סכנתא מאיסורא יעו"ש. דר"ת או' מ"ה. ועיין עוד באו' שאח"ז. מא)

טל) וכל הנאמר במסוכנת אינו רק אם אין בה שום חשש סכנה לאוכל מבשרה ע"כ בזמנינו זה אין לשחוט בהמה כזאת אם לא ע"פ רופא מומחה הממונה ע"ז ע"פ הממשלה יר"ה ולהשומע ינעם. קומץ או' ט' זבחי צדק או' ל"ב. מנ"י או' י"א. מב)

טל) ובהמה מסוכנת מותר לנוחרה כדי למכור הבשר לעכו"ם אם א"א לו בשחיטה. שו"ת פני אריה סי' ס"ה. מנ"י שם בליקוטי יוסף או' נ"ג. דר"ת או' מ"ג.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---