כף החיים/אורח חיים/תרמח

כף החיים ‏ אורח חיים תרמח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אתרוג היבש פסול. ואע"ג דדרשינן פרי עץ הדר פרי הדר בעציו דהיינו שעומד באילן משנה לשנה וזה אתרוג מ"מ אין לשון הדר יוצא מפשוטו דמשמע הדר ממש ואם אינו ממש הדר פסול הלכך יבש פסול. לבוש:

ב

ב) שם. אתרוג היבש פסול. פיסול יבשות באתרוג אינו פוסל אלא ברובו כלולב והדס דאינו פוסל בהם אלא ברוב העלין. אבל אם היובש הוא בחוטמו כתבו הרא"ש והר"ן דכי היכי דחזזית פוסלת בחוטמו כל שהוא כך הדין ביבשות וכל הפיסולים הפוסלים באתרוג משום הדר. מט"י ח"ב בליקוטים לש"ע דף ס"ב ע"ב. בית השואבה או' ה' ועיין לקמן סעי' י"ב ובדברינו לשם בס"ד:

ג

ג) שם. אתרוג היבש פסול. ואם היה כמוש ולא גמר ליבש כשר. הרמב"ם פ"ח מה' לולב ה"א. והוא מן הגמ' סוכה ל"א ע"א יעו"ש. והביאה הרא"ש פ' לילב הגזול וכ"ה דעת הר"ן והריא"ז הובא בשה"ג שם פ' הנז' וכ"כ רי"ו ורי"ץ גיאת והעיטור ושה"ל דכמוש כשר. ומ"ש בתשו' מהרי"ל סי' ה' ורוקח דכמוש פסול עיין מ"א בריש הסי' מ"ש על דבריהם ומסיק ומ"מ נראה להקל מאחר שכל הפו' כתבו דיבש פסול משמע דכמוש כשר ובלבד שיבדקנו עכ"ל וכן הסכים הברכ"י או' א' וכתב להשיב על דברי הא"ר או' א' שהסיג על דברי מ"א יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' א' ואו' ב' כדברי מ"א. מ"ב או' ב':

ד

ד) שם. ויבדוק ע"י שיעביר בו מחט וכו'. וקשה הא יהיה בו נקב מפולש והוא פסול לדעת הרא"ש והטור וכ"פ בש"ע בסעי ב' לדיעה קמייתא וי"ל דאין פוסל מפולש אלא כשניקב מעבר זה לעבר שכנגדו או לחדרי הזרע אבל אם הנקב בחד צד מפולש דהיינו בעובי שלה ודאי אין פוסל לכ"ע בלא חסרון דהא דיני אתרוג אנו ילפינן מטרפות של בהמה ובטריפות אם יש נקב מפולש בעובי האבר כגון בלב או מעיים ואינו מגיע לחלל ודאי אין טרפות וה"נ כאן באתרוג. ט"ז סק"א. מיהו המחה"ש כתב לפרש דברי מ"א סק"א דאפי' ינקוב רק הקליפה העבה מצד זה לצד זה נקרא מפולש לכן צריך להפך המחט ולא יתחוב בחור המחט אלא יתחוב המחט עם החוט בצד חור המחט ולא יעביר המחט מעבר לעבר ושוב יוציא המחט עם החוט באותו צד ויראה בחוט אם יש בו לחות וא"כ ליכא נקב מפולש יעו"ש וכ"כ א"א או' א' והלב"ש. וצריך ליזהר שלא יכנס המחט לחדרי הזרע. א"א שם. ובעשוי דפא דפא וניקב א' מהבליטות י"ל לכ"ע כשר דמצד לצד מפולש היינו מעבר לעבר לא חד בליטה. מש"ז או' א' מ"ב בשה"צ או' ז' והיינו כשאין בו חסרון. מ"ב שם:

ה

ה) שם. ויבדוק ע"י שיעביר בו מחט וכו'. בדיקה זו דהרא"ש והטור והש"ע כמעט א"א שלא יעשה בו חסרון כל שהוא ויפסלנו. לכן היותר טוב לתחוב בו מחט מעט ומוציאה מאותו עבר שנתחבה בו ואם הנקב חוזר ומתמלא אחר שהוציא המחט לח הוא ואם לאו כבר כלתה ליחה שלו ונתייבש דוגמת מ"ש בירושלמי ספ"ב דשביעית לענין דלועין אם הוקשה בשביעית וכו' וזהו דבר קל אינו גורם חסרון באתרוג אפי' משהו. מו"ק. מחב"ר או' א' עיקרי הד"ט סי' ל"ג או' כ"ט. מיהו בית השואבה או' ד' כתב אפשר דאתרוג שאני דאפי' אם לא יתמלא הנקב עדיין לא כלה כל הליחות לגמרי יעו"ש. והראב"ד בס' ת"ד סי' רל"ב כתב דיעביר בו מחט ואם יש בו ליחות מיד יוצא דרך הנקב יעו"ש. והגם דא"א שלא יחסר כל שהוא מקליפת האתרוג ע"י תחיבת המחט י"ל כיון דאותו משהו הולך לצדדין מחמת דוחק המחט או נכנס לפנים לא חשיב חסר ודומה למ"ש לקמן דתחב יתד ואינו מפולש כאיסר דכשר יעו"ש:

ו

ו) שם הגה. ואתרוג שהוא משנה שעברה ודאי יבש הוא וכו'. ואין מועיל בו שום בדיקה דקים להו לרז"ל דשוב אין בו לחלוחית. ב"ח. א"ר או' ג' חמ"מ או' א' מיהו הט"ז סק"ב כתב דאם אנחנו רואים שנשאר בנוי שלו מהני בו בדיקת חוט. וכ"כ בס' בכורי יעקב בעיני ראיתי אתרוג שכבר עבר עליו יותר משנה תמימה מעת שנתלש מן האילן שנשמר משליטת אויר ע"י הסגר בכלי של מתכות והיה מונח במקום קר ולח קצת ועי"ז נשמר לו נויו ולחותו ובדקתי ומצאתי בו לחות הרבה וכה"ג נ"ל להתיר של אשתקד ע"י בדיקת חוט אם לא נתכווץ ונפסק הדרו יעו"ש והב"ד מ"ב בשה"צ או' ח' יעו"ש:

ז

ז) שם בהגה. ודאי יבש הוא ופסול. ואתרוג שטומנין בדבש כדי שתתקיים לחלוחית שבו אין לסמוך ע"ז להכשירו בלא בדיקת מחט ובו חוט. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' מיהו הט"ז ס"ק י"ז כתב דפסול הוא משום כבוש וכ"פ הר"ז או' כ"ה. בית השואבה או' ו' ואו' ס"ז. מ"ב או' נ"ד. ובקרוש לא אמרינן כבוש כמבושל כמ"ש ביו"ד סי' ק"ד לענין עכבר. מחה"ש ס"ק כ"ב. מ"ב בשה"צ או' ס"א. ועיין עוד מזה לקמן סעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

ח

ח) ואם לקח בידו אתרוג לברך עליו ואחר כך הביאו לו אתרוג היותר יפה אינו מחוייב להניחו ולברך על היותר יפה. שבו"י ח"א סימן ל"ז וח"ב סימ' ל' וכן הסכים בתשו' יד אליהו סי' ע"ב. אמנם בתשו' ח"צ סי' מ"ה חלק על דברי השבו"י הנז' וסיים דהדבר ברור דבין באתרוג בין בנרות חנוכה ובכל מצות שבעולם מברך על היפה והמהודר ויוצא בו י"ח אף שבא באחרונה יעו"ש. מיהו אם כבר התחיל הברכה אין להניחו וליקח האחר וכן אם הוא ביום ראשון וזה שאינו יפה הוא שלו ולקח אותו בידו לברך ובתוך כך בא חבירו ורוצה ליתן לו יותר מהודר מתנה ע"מ להחזיר טפי עדיף לקיים המצוה בשלו ממש. כ"כ השע"ת לקמן סימן תרמ"ג אות א' יעו"ש. ולע"ד נראה דביום א' יותר טוב לברך על שלו אעפ"י שעדיין לא לקח אותו בידו לברך כל שאין בו חשש פיסול רק משום הידור דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה ועוד שמא בעל האתרוג אינו נותן במתנה גמורה בכל לבו. ואח"כ ראיתי שכ"כ המבי"ט ח"ג סי' מ"ט והביאו הא"ר לקמן סי' תרמ"ט או' י"ח יעו"ש. ועיין לקמן או' פ"ז ועוד עיין לעיל סי' תנ"ד אות ט"ל:

ט

ט) [סעיף ב'] אתרוג שניקב נקב מפולש וכו'. ואם נקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה מקרי מפולש לכ"ע. מ"א סק"ב. א"ר או' ו' ח"א כלל קנ"א או' ב' בית השואבה או' ח' ועיין לקמן או' כ"ד:

י

י) שם. כל שהוא פסול. ואפי' אינו חסר כלום. טור. לבוש. ר"ז או' ד' וכגון שניקב ע"י מחט שלא חסר האתרוג כלום אפ"ה כל שהוא מפולש פסול:

יא

יא) שם. אם היה כאיסר פסול. אבל פחות מאיסר ואין שם חסרון כגון שנעץ שם יתד כשר. טור. ט"ז סק"ג. ר"ז או' ג':

יב

יב) שם. אם היה כאיסר וכו'. ושיעור האיסר עיין להרמב"ם בפי' המשנה למס' חולין פ"ג שכתב שהוא משקל ארבעה גרגרי שעורים ועביו כראוי וצורתו עגולה. והב"ד נקה"כ ביו"ד סי' ל"ד על ההגה דסעי' ב' יעו"ש ועוד עי"ש בש"ע סעי' ב' שכתב בשם יש מי שאומר שאין אנחנו בקיאין בשיעור כאיסר ומשערין אותו ברוב רוחב חלל הקנה יעויין שם:

יג

יג) שם. אם היה כאיסר פסול. ואם הנקב מרובע או ארוך רואין אי כד מעגלת ליה הוי כאיסר פסול וכ"ה ביו"ד סי' ל"ד סעי' ב' לענין גרגרת ודלא כמ"ש בכנה"ג בשם הרדב"ז. מ"א סק"ג. א"ר אות ד' א"א או' ג' ר"ז או' ג' מ"ב או' ז' וכן הסכים בית השואבה או' ט' וכתב דאפי' א"א באחר יטלנו בלא ברכה כיון דברכות אין מעכבות יעו"ש:

יד

יד) שם. ואם חסר כל שהוא פסול. ר"ל דאם חסר אפי' הנקב הוא קטן ביותר דהוא כל שהוא פסול. ועיין מאמ"ר או' ג' שכתב דלענין נקב משהו ביו"ט שני דשפיר דמי לברך עליו כל שאינו מפולש ואינו חסר כאיסר. וכ"כ מ"ב או' ח' ועיין לקמן אות ט"ז:

טו

טו) שם. ואם חסר כל שהוא פסול. ודוקא כשנחסר מגוף האתרוג אבל אם נחסר רק הקליפה העליונה שהיא כמין גליד על האתרוג כשר לכ"ע כמ"ש לקמן סעיף ו' יעו"ש וכ"כ מ"ב בב"ה:

טז

טז) שם. וי"א דגם בנקב מפולש בעינן חסרון וכו'. זהו דעת הראב"ד דס"ל דתרתי לריעותא בעינן מפולש וחסרון דבלא חסרון כשר בכל גווני אלא ביש חסרון יש חילוק דאם הוא מפולש פסול אפי' בחסרון כל שהוא ובאינו מפולש דוקא כאיסר וק"ל להחמיר זולת בשעת הדחק כמ"ש רמ"א אח"כ. ט"ז סק"ג. מ"ב או' ט':

יז

טוב) נקטינן דתרתי פסולי נינהו ניקב ואינו חסר או חסר כל שהוא ולא ניקב וכמו שפסק מרן בסברא הראשונה שכתבה בסתם שכן דעתו כידוע. ואם ניקב וליכא חסרון אפילו בשעת הדחק יטלנו בלא ברכה באתרי דידן שקבלנו הוראת מרן אך בשאר מקומות בשעת הדחק יש. לסמוך ליטלו ולברך. הרב מהר"י נבון בספר גט מקושר דקכ"ד ע"א. מחב"ר אות ב' בית השואבה אות י"ג. ועיין לקמן או' ך':

יח

חי) שם הגה. ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן ע"י קוצים וכו'. והיינו אם אנחנו רואים שנקרם עור האתרוג במקום החסרון ההוא רק שיש חסרון וגומא שם בזה התיר אבל אם אנחנו רואים שלא נקרם אלא יש שם נקב וחסרון אעפ"י שנעשה על ידי קוצים בדרך גדילתו פסול. והמון עם טועים בכך שסוברים שיש קולא כשנעשה הנקב ע"י קוצים. ט"ז סק"ד. א"ר או' ה' מש"ז אות ד' וכן הסכים מהר"י נבון שם. מחב"ר או' ג' בית השואבה אות י"א. ר"ז או' ט' ח"א כלל נ"א או' ב' מ"ב או' יו"ד:

יט

יט) שם בהגה. מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים וכו'. משמע דאם יש ספק בזה אם הבשר קיים אזלינן לקולא כיון שהדיעה האחרונה שהוא הראב"ד ס"ל אפי' בודאי יש חסרון כשר כל שאינו מפולש ואין החסרון כאיסר שפיר נסמוך עליה בספק לכל הפחות. ואם יש ספק אם מגיע לחדרי הזרע ג"כ כשר כיון שאין חסרון כלל ולהראב"ד כשר אפי' במפולש כל שאין בו חסרון כלל. ט"ז סק"ה. א"ר שם. ר"ז או' יו"ד ואות י"א. ח"א שם. מ"ב אות י"א. ועיין בית השואבה אות י"ב שכתב דזהו דוקא במקומות דאזלי אחר פסקי מור"ם וסומכים אסברא אחרונה ומכשרי אפי' בודאי יש חסרון כדעת הראב"ד אבל שאר מקומות דקבלו הוראת מרן הש"ע דפוסל אפי' בשעת הדחק ביש בו חסרון וכדסתם לסברא הראשונה א"כ גם בניקב באילן דרך גדילתו ויש לנו ספק אם הבשר קיים פסלינן ליה מספק ואע"ג דהוי ס"ס המתהפך דשרי אפי' בדאו' מ"מ לענין ברכה אין לברך כיון דברכות אין מעכבות יעו"ש. ומיהו נראה דמ"ש דזהו דוקא במקומות וכו' אינו מוכרח דהא הט"ז חוזר על דברי מור"ם ז"ל ודברי מור"ם ז"ל הם על סברא ראשונה וגם מ"ש דאין לברך וכו' כבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. ועיין לקמן או' כ"ו:

כ

ך) שם בהגה. ובשעת הדחק יש להקל וכו'. ואז מותר לברך על אתרוג זה. שו"ג אות ו' ר"ז אות ח' מ"ב אות י"ב. ועיין לעיל אות טו"ב:

כא

כא) [סעיף ג'] דהיינו שניקב מצד זה לצד זה. כמו מבוי המפולש. ביאורי הגר"א. מ"ב אות י"ג. אבל מצד אחד אפי' ניקב לחלל לא הוי מפולש וכשר. ב"י בשם בה"ג. לבוש:

כב

כב) שם. ויש מפרשים שכיון שניקב עד חדרי הזרע וכו'. ואעפ"י שחדרי הזרע וצד השני של האתרוג נשארו שלימים ה"ז נקרא נקב מפולש לפי שהקליפה העבה המקפת את חדרי הזרע אינה נחשבת עם חדרי הזרע לדבר אחד אלא היא נחשבת לדבר בפ"ע לענין זה וכיון שניקבה כולה מצד א' ה"ז נקב מפולש. ר"ז אות ו' מ"ב אות י"ד:

כג

כג) שם. כיון שניקב עד חדרי הזרע וכו'. עיין ע"ז סק"ו שהאריך והעלה ששלשה קליפות שייכים באתרוג. האחד הוא הדק מאד שהוא כמין גליד למעלה ובו אין שום פיסול רק אם נקלף כולו כמ"ש סעי' ד' השני הוא קרוי קליפה החיצונה והיינו כל עובי האתרוג עד חדרי הזרע ויש בו טעם חריפות כשאוכלין אותו ובזה אמרינן דאם חסר בו קצת דפסול להרמב"ם אפי' בלא פילוש ולהראב"ד ע"י פילוש כדלעיל. וגם דין נסדק דבסמוך היא בקליפה זו. השלישי הוא קליפה פנימית שהיא בין זרע לזרע בתוך האתרוג עצמו יעו"ש. וכתב המאמ"ר או' ד' דדבריו נכונים ומיכרחים יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קנ"א או' ה':

כד

כד) שם. מיקרי מפולש. ואם נקבה קליפה העבה מצד זה לצד זה שלא כנגד חדרי הזרע דהיינו במקום שהאתרוג מתקצר למטה זה מקרי מפולש בין לדיעה ראשונה ובין לדיעה שניה. כמ"ש לעיל או' ט' וכ"כ מ"ב או' ט"ו:

כה

כה) שם. מיקרי מפולש. ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה אבל בשעת הדחק שא"א למצוא אתרוג אחר יש לסמוך על סברא הראשונה ומותר לברך על אתרוג זה ר"ז או' ו' מ"ב או' י"ד. ועיין באו' שאח"ז.

כו

כו) שם. מקרי מפולש. כבר כתבנו בכמה דוכתי שגדולי האחרונים סוברים דכל כי האי גוונא דעת מרן כי"א בתרא וכ"כ בס' גט מקושר דף קכ"ד דנקטינן להחמיר כסברא זו שהביאהמרן ביש מפרשים בתרא. מחב"ר או' ד' בית השואבה או' י"ד. ומיהו מ"ש שם בית השואבה או' ט"ו דאפי' אם הוא ספק אם הגיע הנקב לחדרי הזרע אין לברך עליו במקום שקבלו הוראות מרן הש"ע יעו"ש כבר כתבנו לעיל סוף או' י"ט דאינו מוכרח יעו"ש:

כז

כז) [סעיף ד'] אתרוג שנימוח וכו'. זהו בעיא בגמ' ולא אפשיטא והרי"פ לא הביא בעיא זו וכתב הרא"ש דסובר דאזלינן בה לקולא דהני פיסולי אין עקרן אלא מד"ס והטור כתב דיש מחמירין והכי מסתבר כיון דספיקא דאו' הוא עכ"ל וכתב הב"ח ואע"ג דהנך פיסולי אין עיקרן אלא מד"ס כמ"ש הרא"ש מ"מ מאחר דפסקין במידי דאו' הוא אזלינן בהו לחומרא יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ט:

כח

כח) שם. וחדרי הזרע קיימים וכו'. ויוכל להרגיש דבר זה במשמוש היד. מ"א סק"ד. א"ר או' ז' ר"ז או' י"ב. ח"א כלל קנ"א או' ד' מ"ב או' ט"ז:

כט

כט) שם. ויש פוסלין. וכ"ה דעת הטור כמ"ש לעיל או' כ"ז. וכ"ה דעת הב"ח. והר"ז או' י"ב כתב דיש לחוש לסברא זו היכא דאפשר. וכ"כ מ"ב או' י"ז:

ל

ל) [סעיף ה'] נסדק כולו מראשו לסופו וכו'. יש שפירשו לארכו ברובו משני צדדין כמ"ש ב"י בשם הר"ן יעו"ש. אבל מסתמיות הש"ע משמע דס"ל להחמיר אפי' בנסדק מצד אחד. וכ"כ מ"א סק"ה. ר"ז או' י"ג. מ"ב או' י"ח:

לא

לא) שם. נסדק כולו וכו'. דאם נשתייר כל שהוא לא מפסיל כמו בסנדק הגרגרת בבהמה ביו"ד סי' ל"ד. ט"ז סק"ח. ואפי' נסדק מב' צדדיו ע"פ כל ארכו ונשתייר מכל צד משהו למעלה ומשהו למטה שלא נסדק כשר. ר"ז שם. מ"ב או' י"ט:

לב

לב) שם. אבל בחוטמו אפי' כל שהוא פסול. דכל הפסולים פוסלים בחוטמו בכל שהוא כמו בחזזית וכדומה לקמן סעי' י"ב. וסברא הראשונה ס"ל דכי פסלינן בחוטמו בכל שהוא דוקא אותן הפסולין שפוסלין ברובו כמו חזזית וכמ"ש בירושלמי חוטמו כרובו לפסול. ביאורי הגר"א. ור"ל משא"כ בזה דלא בעינן רק שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה אין לפסול בחוטמו בכל שהוא. ועיין לקמן או' פ"ב:

לג

לג) שם. אבל בחוטמו אפי' כל שהוא פסול. הילכך צריך להיות השיור של מעלה כל שהוא מתחת לחוטמו. לבוש. ושיעור חוטמו עיין לקמן סעי' ט':

לד

לד) שם הגה. ויש מחמירין לפסול בנסדק רובו. הט"ז ומ"א השיגו על פסק הרמ"א ודעתם שלא נמצא מי שיחמיר בזה ברובו אבל הגר"א בביאורו הוכיח כהרמ"א דיש מחמירין ברובו יעו"ש. וכ"כ בנ"א כלל קנ"א או' ג' דאין להקל כלל מדברי רמ"א ודלא כט"ז ומ"א יעו"ש. והיינו. אפי' ברובו מצד אחד. מ"ב או' ך':

לה

לה) שם בהגה. וכל שלא נסדק רוב קליפתו. בעמקו. ר"ז או' י"ג. והיינו מראש האתרוג לסופו. ולדעת מור"ם בהגה בשיעור רובו:

לו

לו) שם בהגה. רוב קליפתו העבה. דאם נסדק כל קליפתו העבה והגיע לחדרי הזרע אפי' בכל שהוא פסול לדעם אחרונה בסעי' ג':

לז

לז) שם בהגה. לא מקרי נסדק. ואפי' בחוטם דוקא שנסדק רוב קליפה החיצונה דבלא"ה לא מקרי נסדק. ח"א כלל קנ"א או' ג' מ"ב או' כ"ג וטעם פיסול נסדק משום דסופו ליבש או לרקוב ואין זה הדר. לבוש. ח"א שם. והר"ז או' י"ד כתב דכל פסולים אלו דהיינו נרקב חסר ונסדק אינו מחמת שאינו הדור אלא לפי שאינו תם ושלם והתורה אמרה ולקחתם ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה עכ"ל. ועיין לעיל סי' תרמ"ה או' כ"ו:

לח

לח) [סעיף ו'] נקלף הקליפה החיצונה וכו'. היינו שהוסרה ממנו אותה קליפה דקה כמין גלד שהוא על האתרוג וליכא חסרון בגופו של אתרוג כלל. ב"י בשם הר"ן וכתב שכ"ה דעת הרמב"ם. וכ"כ הט"ז סק"י. ר"ז או' ט"ו. ח"א שם או' ה' מ"ב או' כ"ד. ועיין לעיל או' כ"ג:

לט

טל) שם. שאינו מחסרו וכו'. דאם היה נקלף יותר בעומק אפי' במקום אחד ונחסר מגוף האתרוג אפי' משהו פסול מטעם חסר לדיעה ראשונה של סעי' ב' ולדעה שניה אם חסר כאיסר עכ"פ. מ"ב או' כ"ה:

מ

מ) שם. אלא נשאר ירוק וכו'. אבל אם נשתנה מראיתו דינו כמו חזזית בסעי' ט' טור. מ"א סק"ז. ור"ל שנשתנה ממראה אתרוג אעפ"י שהוא מראה כשר אעפ"י כן דינו כחזזית לאפוקי דעת י"א ברא"ש דאינו פסול אלא א"כ נשתנה למראה פסול. מחה"ש. וכ"ה דעת הב"ח דאם נשתנה ממראה אתרוג אפי' למראה כשר פסול אם הוא בב' וג' מקומות כמו חזזית בסעי' ט' יעו"ש. מיהו דעת הא"ר או' יו"ד להכשיר אף בב' וג' מקומות במראה כשר כל שאינו מראה פסול חוץ מחוסמו דפוסל אף מראה כשר אם אינו מראה אתרוג יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז:

מא

מא) שם. אם נקלף כולו פסול. וכ"ז שנקלף הכל ביחד אבל אם נקלף בב' ובג' מקומות אפי' במיעוט האתרוג אם אינו דומה לשאר האתרוג פסול דהוי כמנומר. ובשעת הדחק יש להכשיר אפי' בב' ובג' מקומות אף על פי שאינו דומה לשאר האתרוג ובלבד שתהיה מראה כשירה. ואם הוא במקום א' אפי' ברובו כשר. אבל אם יש לו מראה פסול כגון לבן ושחור פסול. ח"א כלל קנ"א אות ה' מ"ב או' כ"ד והיינו אם מראה הפסול הוא בב' וג' מקומות או במקום אחד ברובו כמו חזזית לקמן סעיף ט' יעו"ש. ועוד עיין לקמן סעי' ט"ז:

מב

מב) שם. אם נקלף כולו פסול. שכיון שכולו נקלף הולך ומתנוניו ואינו הדר. לבוש. ר"ז או' ט"ו.

מג

מג) שם. ואם נשאר ממנו כל שהוא כשר. שע"י אותו כל שהוא הוא חוזר לבריאותו. לבוש. ר"ז שם:

מד

מד) שם. וי"א שצריך שישתייר כסלע. דהא לטריפה מדמינן לה וגבי טריפה אמרינן במס' חולין (דף נ"ו ע"ב) הגלודה טריפה ואם נשתייר בה כסלע כשירה. ב"י. והיינו שליש טפח כדאיתא ביו"ד סי' ל' ח"א שם:

מה

מה) שם. וי"א שצריך שישתייר כסלע. וכ"ה דעת הב"ח וא"ר או' י"א. והר"ז שם כתב דיש לחוש לסברא זו במקום שאפשר. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז':

מו

מו) [סעיף ז'] ניטל דדו וכו'. הוא העץ שעל ראש האתרוג והשושנתא עליו. מ"א סק"ח. וכ"כ הר"ז אות י"ז יש הרבה אתרוגים שעל ראש האתרוג גדל עץ אחד שמקצתו נכנס לתוך גוף האתרוג ומקצתו בולט למעלה ובמקצת אתרוגים אין עץ זה נכנס כלל לתוך האתרוג אלא כולו בולט למעלה מראש האתרוג ונקרא פטמא או דד ועל עץ זה גדל כמין פרח שושן ונקרא שושנתא והוא נחשב מגוף העץ הנקרא פטמא או דד עכ"ל וזהו מדברים על מיני אתרוגים הנמצאים במקומם אבל במקומנו ארץ צבי יש בראש האתרוג בולט כמין דד קטן מגוף האתרוג ועליו דבוק כמין פרח שושן יבש וקורין אותו פטמא ואפשר שזהו כוונת לשון הש"ע:

מז

מז) שם. והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול. משום דהו"ל כחסר. והנה משמע מלשון הש"ע דדוקא ניטל הדד שהוא מגוף האתרוג פסול אבל אם ניטלה רק השושנה כשר וכמ"ש ב"י לדעת הרי"ף והרמב"ם יעו"ש וזהו שכתב בהגה ויש מחמירין אם ניטלה השושנתא וכו' ר"ל אפי' השושנה לבדה וכמ"ש הר"ן בדעת הרי"ף וכ"כ בהדיא בד"מ או ג' יעו"ש:

מח

מח) שם. והוא הראש הקטן שושנתו בו פסול. עיין ט"ז ס"ק י"א שכתב דדוקא אם ניטל כל הדד הוא דפסול אבל אם ניטל מקצתו כשר יעו"ש אבל המ"א סק"ט כתב דהב"י ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו. וכ"כ המט"י פסול אפי' בניטל מקצתו והשיג על דברי הט"ז הנז' יעו"ש והב"ד המחב"ר או' ה' ומיהו כתב שם המ"א דעכ"פ בעינן שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה אבל בניטל כל שהוא לא מקרי חסר דאין זה חסרון הניכר יעו"ש וכ"כ המט"י שם. ור"ל לדברי הט"ז אינו פסול עד שינטל הדד ונשאר כמו גומא בראש האתרוג אבל לדברי המ"א כיון שניטל מן הדד עד האתרוג הוא פסול ורק אם לא ניטל עד האתרוג ונשאר כל שהוא מלמעלה מקיף את האתרוג כשר. וכ"פ הר"ז או' י"ז. ח"א כלל קנ"א או' ו' ומיהו המאמ"ר אות ו' כתב דאף בזה לבי מגמגם וחוכך אני להחמיר די"ל דדנין הדד כאלו הוא מגוף האתרוג וכל שנחסר קצת ממנו פסול אך אם יש ספק וכיוצא באם נחסר קצת ממנו שהרוב וכמעט כולו עומד לפנינו יש להקל יעו"ש. וכ"ז במקומות שהדד הוא כמין עץ אבל בארץ הצבי שהדד הוא מן האתרוג בעצמו בנחסר כל שהוא פסיל לכ"ע משום דהו"ל חסר. ועיין לעיל או' מ"ו:

מט

מט) שם הגה. ויש מחמירין אם נטלה השושנתא וכו'. היינו שחושש למ"ש הר"ן בדעת הרי"ף אבל הב"י כתב דגם הרי"ף סובר כמו הרמב"ם שאינו פוסל בניטלה השושנה בלבד וכמ"ש לעיל או' מ"ז יעו"ש וזהו שכתב אח"כ בהגה מיהו לענין דינא אין לפסול וכו' משום דלדעת הב"י גם דעת הרי"ף כן כנז' וכ"כ השל"ה דף רמ"ה ע"ב שאין פסול בנטלה השושנתא ומכ"ש כשיש שושנתא רק נחסר מקצתה והאתרוג בעצמו הוא מהודר ומפואר ולוקח בשביל זה אתרוג אחר שאינו מהודר והוא הכסיל שבחושך הולך עכ"ל וכ"כ הט"ז ס"ק י"ב דאם יש אתרוג לפנינו מהודר בשאר המעלות רק שאין לו שושנה ואתרוג אחר שאינו מהודר בשאר המעלות רק שיש לו שושנה אין להשגיח בהך שושנה וכ"ש במקום שיש ספק אם היה לו כלל שושנה יעו"ש וכ"כ הר"ז אות י"ז. ח"א שם. מ"ב אות ל"א. ומיהו מ"ש שם הט"ז דה"ה אם ניטל קצת מהדד שלמעלה כבר כתבנו באות הקודה שיש מחמירין בזה וא"כ אם נחסר השושנה וגם קצת מן העץ של הדד אעפ"י שנשאר מן העץ למעלה מקיף את האתרוג יש להדר ליקח אחר אם אפשר. וכ"כ מ"ב שם:

נ

נ) שם בהגה. וטוב להחמיר במקום שאפשר. דהיינו שאם יש לפניו ב' אתרוגים שוים בנוי ובהידור ובא' מהם ניטל השושנתא אזי יקח אותו שיש בו השושנתא. ר"ז שם:

נא

נא) שם בהגה. מיהו לענין דינא אין לפסול וכו'. ומיהו מי שאפשר לו למצוא אתרוג שלם ומהודר לצאת בו ידי כל ספק וספק ספיקא יצא ידי כולם ועליו תבא ברכת טוב. מאמ"ר או' ו':

נב

בנ) שם בהגה. אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר. וניכרים הם כי יש במקום הפטמת כמו גומא מתחלת ברייתו. מבי"ט ח"ג סי' מ"ט והרדב"ז סימן קי"א. כפות תמרים על סוכה דף ל"ד ע"ב על הא דנטלה פטמתו. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"י. א"ר או' י"ג. מ"ב אות ל"ב. וזה דוקא רק כשיש גומא מעט שאין כאן פסול רק משום חסר וכיון שמתחלת ברייתו הוא כן ולא נחסר ממנו כלל לא מקרי חסר אבל לפעמים יש גומא עמוקה שחללה עד חדרי הזרע וניכר ע"י שיכניס לתוך החלל מחט או שאר דבר דק בזה נראה דפסול גמור הוא שהרי נקב בתולדה פסול כל היכא דניקב פסול כדאיתא ביו"ד סי' מ"ג בפמ"ג וכיון דניקב עד חדרי הזרע פסול ה"ה בניקב בתולדה בכורי יעקב. מ"ב שם:

נג

גנ) שם בהגה. אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר. ואם הוא ספק אם ניטל הדד פסול. כ"כ א"ר אות י"ב על שם הב"ח וכתב לאפוקי מהעו"ש שכתב בספק אין להחמיר יעויין שם וכן כתב א"א אות יו"ד אלא שכתב שם הא"א דאפשר דאם א"א כלל להכיר אם היה כן מתחלת ברייתו יש להקל דהוה ס"ס שמא הלכה עוקץ דוקא פוסל וכדומה. והב"ד מ"ב בשה"צ אות ל"ז יעו"ש:

נד

דנ) ויש אילן דמקצת האתרוגים שלו יש להם פטמת ומקצתם אין להם מתחלת ברייתם ובהנך היה נראה דהם פסולים כיון דיש באילן זה אתרוג עם פטמת זה שגדל בלי פטמת פסול ומתוך לשון אחר שהביא מרן ב"י סי' תרמ"ח יש להכשירן וצ"ע לדינא. כפות תמרים שם. והב"ד בית השואבה או' מ' וכתב שמדברי המבי"ט הנז' יש להוכיח דאף שהוא גדל באילן שגדילין בו מקצתן בפטמא כשר דאי לא"ה מה מועיל סי' ' יעו"ש ונראה דאין מזה הוכחה דהמבי"ט רק נתן סימן למתחלת ברייתו ולא נכנס אם כל האילן גדל כך שזה תלוי בעיני הרואים והראיה שגם הרב כפות תמרים הביא דברי המבי"ט הנז' והסכים לדבריו ואפ"ה כתב בענין זה צ"ע לדינא אבל אפשר דיש להקל לפי מ"ש באות הקודם בשם א"א מכח ס"ס יעויין שם:

נה

הנ) אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ אך עדיין הוא מחובר ודבוק בו אם הפטמא אינה מחוברת היטב שיוכל לעמוד בחיבורו הוי כנתלש כולו דכל העומד ליתלש כתלוש דמי אבל היכא דמחובר עדיין היטב שיוכל להתקיים נראה פשוט דמותר לברך עליו דכל שהוא מחובר מיקרי תמימה ושלימה. שבו"י ח"א סימן ל"ה. אמנם הרב בית השואבה אות ל"ו חלק עליו והעלה לדינא דאפילו נסדק כל שהוא דדו דפסול וכ"ש בנשבר ולא נשאר רק מחובר במקצת יעו"ש. ועיין לעיל או' ל"ז:

נו

ונ) בחו"ה שניטל השושנתא דהיינו העץ שראש הפטמא עליו מותר לחברו ע"י מחט וכיוצא בזה שאינו ניכר דכמה אתרוגים נמצאו בלא שושנתא. שו"ת שואל ומשיב סי' קל"א יעו"ש. פ"ת. פת"ע או' כ"א. ועיין לקמן סי' תרמ"ט סעיף ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

נז

זנ) [סעיף ח'] ניטל העץ שהוא תלוי בו וכו'. בתשו' בית יעקב סי' קמ"ב האריך להתיר כשמחברו ע"י מחט באופן שאינו ניכר ובלבד שלא יעבור המחט לחדר הזרע רק בעובי שלה כמ"ש סעי' ג' יעו"ש. אמנם בתשו' שבו"י ח"א סי' ל"ה השיג עליו וכתב דלא דק כלל שהוא נגד הש"ס וכל הפו' יעו"ש. וכן השיג עליו א"ר או' י"ד והב"ד השע"ת או' ט"ו. וכן השיג עליו בס' בגדי ישע על סעי' ז' ובית השואבה או' מ"ג יעו"ש. ומיהו מ"ש שם בית השואבה דגם בשאר ימי החג ניטלו בלא ברכה עיין לקמן סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

נח

חנ) שם. ניטל העץ וכו'. ואם ניתק ממקום חבורו ברובו כניטל לגמרי הוי ופסול אבל אם לא ניתק רובו אפשר דכשר. בית השואבה או' מ"ד. ועיין לעיל סי' תרמ"ה אות כ"ה:

נט

נט) שם. ונשאר מקומו גומא פסול. דהוא בכלל חסר. ואם הוא שעת הדחק שאין אחר בעיר העלה בתשו' ח"צ סי' ט' שיכול לברך עליו אפי' ביום ראשון יעו"ש וכ"כ הר"ז או' י"ח. וה"ה בניטלה פטמתו ונעשה גומא ואין אחר בעיר ג"כ יכול לברך עליו אפי' ביום ראשון. בכורי יעקב. מ"ב אות ל"ג. אמנם בס' ק"נ על הרא"ש פ' לולב הגזול סי' ט"ז אות ר' חלק על דברי ח"צ הנז' וכתב דטוב שלא לברך דהא הברכות אין מעכבין וסב"ל יעו"ש. ומסתברא דבריו וספק ברכות להקל. פת"ע או' כ"ג בשם מעשה רוקח:

ס

ס) שם בהגה. שכל רוחב הגומא מכוסה. דהיינו צריך שיהא העץ שוה ע"פ הגומא הא כל שיש קצת גומא אעפ"י שנשאר קצת העץ בתוכו פסול וחסר מקרי. מש"ז אות י"ב. ר"ז אות י"ח. מ"ב אות ל"ד:

סא

סא) ואם נשאר העץ סביב שלם ובתוך העץ גומא בתוך האתרוג נמי משמע דפסול. א"א אות י"א:

סב

סב) [סעיף ט'] עלתה חזזית וכו'. פירש"י כמין אבעבועות דקות וכתב המבי"ט ח"ג סימן מ"ט כי מ"ש רש"י כמין אבעבועות דקות הוא שיש בזה מה שאנו קורין חזזית כמין ב' אבעבועות לפחות וכ"ה לשון חזזית ולשון התרגום חוזן שנראה ריבוי אבעבועות ומיעוט רבים שנים כי לא כתב כמין אבעבוע וא"כ אבעבוע א' אפי' בדדו כשר יעו"ש אמנם כנה"ג בהגב"י כתב על דברי המבי"ט הנז' שאין נראה לו דקדוק זה. וכן בס' כפות תמרים למוהר"ם ן' חביב על מס' סוכה שם חלק על דברי המבי"ט הנז' וכתב דאפי' אבעבוע א' מקרי חזזית ופוסל בחוטמו אפי' אבעבוע אחד יעו"ש. וכן הסכים בית השואבה אות נ"ו לדינא וכתב ודלא כהמבי"ט ומ"א ס"ק ט"ז יעו"ש. וכן בתשו' משיבת נפש סי' י"ג חלק על דברי המבי"ט הנז' ופוסל אפי' באבעבוע אחד ורק אם נראה לכל אדם לעין בלא הסתכלות יעויין שם. ועיין לקמן או' פ"ג:

סג

סג) שם. עלתה חזזית וכו'. ומלת עלתה חזזית לאו דוקא בתלוש אלא ה"ה במחובר אלא בעינן שיהיה גבוה משאר אתרוג. כפות תמרים שם. מש"ז או' י"ד. וכ"כ בא"א אות י"ט דחזזית לפי הנראה הוא שמקומו אבעבוע או גרב שנולד מעיפוש הפרי הן במחובר או בתלוש יעו"ש. ועיין לקמן או' פ"ו:

סד

סד) שם. אם בב' או בג' מקומות פסול. דמחזי כמנומר. סוכה ל"ה ע"ב. ור"ל כיון דמחזי כמנומר אינו הדר. וכ"כ הר"ז או' י"ט. ועיין לקמן או' ס"ז:

סה

סה) שם. אם בב' או בג' מקומות פסול. מעולם הוקשה לי בין בגמ' בין בפו' השתא שנים פסול שלש מיבעיא ולא מצאתי לשום מחבר בזה דבר וצ"ע. כ"מ על הרמב"ם פ"ח מה' לולב. ומיהו עיין במשנה למלך שם שהאריך בזה והביא כל המקומות שנאמרו בש"ס בלשון זה ומה שתירץ יעו"ש. והט"ז ס"ק י"ד כתב ליישב שהוא דוגמא מה דאמרינן בעלמא אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בג' אלא מקיש שנים לג' וכו' ה"נ כאן כן הוא דודאי ביש שנים חזזית סמוכים זה לזה אלא שיש קצת מראה אתרוג ביניהם כחוט השערה לא אמרינן דיהיה פסול דבשביל זה אינו נראה כמנומר אלא' ביש קצת שיעור ביניהם יעו"ש אמנם בס' בית השואבה או' מ"ו חלק על דברי הט"ז הנז' וכתב דעיקר לדינא שאין שיעור למרחק החזזית זה לזה דאפי' אם אין בין אחד לשני רק כחוט השערה כיון שנראה לעין כמנומר הוא ופסול יעו"ש:

סו

סו) שם. ואם במקום א' אם עלה על רובו פסול. משמע דה"ד שהוא על רובו של כל האתרוג מב' צדדין דלא כהר"ן והי"מ שהביא הרא"ש ז"ל דפוסלין אפי' שהוא ברובו מצד אחד כמ"ש בב"י יעו"ש וכ"כ מ"א ס"ק ו"ב מדסתם הש"ע משמע דס"ל רובו משני צדדין. וכ"כ א"ר או' י"ז. מט"י בליקוטים דה"ג ע"ג. ר"ז או' י"ט. ח"א כלל קנ"א או' ח' מ"ב או' ל"ז:

סז

סז) שם. אם עלה על רובו פסול. מפני שאינו הדר. ב"י בשם הרא"ש והמ"מ. וכ"כ ח"א שם. מ"ב או' ל"ח:

סח

סח) שם. ואם על חוטמו אפי' בכל שהוא פסול. משום שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו שיפוע אדם נותן עיניו. רש"י סוכה ל"ה ע"ב לבוש בסעיף י"ב. מ"ב או' ט"ל:

סט

סט) שם. אפי' בכל שהוא פסול. ואפי' בצד אחד. מ"ב בב"ה:

ע

ע) שם. וחוטמו היינו ממקום שמתחיל להתקצר וכו'. ועובי גובהו בכלל הפסול לפסול חזזית בכל שהוא גט מקושר דקכ"ד ע"ג יעוש"ב וכתב דזהו דעת מרן. מחב"ר או' ו' וכ"כ השע"ת אלא שכתב ומ"מ אפשר דבשעת הדחק יש להקל בשאר הימים ואין לחשוב עובי גובהו בכלל הפסול לפסול חזזית בכל שהוא יעו"ש והמ"ב בב"ה כתב דבמקום הדחק יש להקל גם ביום ראשון ולברך עליו יעו"ש. אמנם לפי הנראה כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל יש להחמיר מלברך עליו ביום ראשון אפי' בשעת הדחק. ועיין לעיל או' נ"ט:

עא

עא) [סעיף יוד'] אעפ"י שבשטח החברבורות הוא מיעוט. פי' שמקום החברבורות עצמם הוא המיעוט ט"ז ס"ק ט"ו:

עב

עב) שם. כגון שכולם מצד אחד וכו'. משמע דאם נתפשט מהם לצד השני מיקרי רובו דהוי רוב הקיפו אעפ"י שאינו רובו של כל האתרוג. מ"א ס"ג י"ג. א"ר או' י"ט. ר"ז או' ך' ח"א שם. מ"ב או' מ"א. ור"ל במקום א' קיל טפי דבעי' רוב האתרוג מב' צדדין (כמ"ש לעיל או' ס"ו) אבל מנומר חמיר טפי שאם נתפשט הנימור מצד א' לצד הב' ברוב הקיפו לבד נמי פסול. א"א או' י"ג. וכ"כ המחה"ש והלב"ש:

עג

עג) שם. שכולם מצד אחד וכו'. עיין בבית מאיר שמצדד דאפי' היה יותר מג' חזזית כשר בזה כיון שעכ"פ הם מיעוטו של כל האתרוג אך לפי מה שמסיים לבסוף אין הדבר ברור בידו כ"כ יעו"ש ומיום ראשון ואילך בודאי יש להקל בזה. מ"ב בב"ה. והיינו לדעת האוסרים חזזית בשאר הימים כמ"ש לקמן סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה אבל לדעת המתירין בלא"ה חזזית מותרת בשאר הימים בכל גוונא וית' בדברינו לשם בס"ד:

עד

עד) שם. ויש פוסלים אפי' במיעוטו של צד אחד. וסברא ראשונה עיקר שכן פסקו הרא"ש והטור והר"ן וצד"ל והריב"ש והרדב"ז. א"ר או' י"ט. וכ"כ המש"ז או' ט"ו דבלבוש משמע דסתם כדיעה ראשונה דבב' וג' מקומות מ"מ בעינן שהפיזור הוא ברוב האתרוג הא במיעוט אתרוג אף הרבה מקומות י"ל דכשר עכ"ל אמנם הר"ז או' ך' כתב דיש להחמיר כסברא אחרונה אבל בשעת הדחק שא"א למצוא אתרוג אחר יש לסמוך על סברא הראשונה. וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לעיל סי י"ג או' ז' דכל היכא שכותב הש"ע י"א וי"א דדעתו לפסוק כי"א בתרא ואם הי"א קמא לקולא סומך עליהם רק בשעת הדחק יעו"ש. אכן בענין זה כיון דאיכא פלוגתא במידי דיש בו ברכה וק"ל סב"ל יש לחוש לספק ברכות ואין לברך רק במקום שנהגו להקל דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:

עה

עה) שם. אפי' במיעוטו וכו'. ר"ל מיעוט פחות. מחציו אבל הרביע והשליש לא. כלבו. אבל שאר פו' סתמו בזה (ר"ל דאפי' הם בפחות מרביע האתרוג פוסלין וכ"כ הר"ן שם) וגם הוא סיים (ר"ל הכלבו) ויש לדקדק שלא יהיה בו חזזית כלל. א"ר או' ך' וכ"כ ח"א כלל קנ"א או' ח' דהירא לדבר ה' ישתדל לקנות אתרוג בלא חזזית ובהרת כלל:

עו

עו) [סעיף יא'] אם הוא מחצה על מחצה וכו'. לא מיירי שהיה חצי האתרוג של צד א' מראשו עד זנבו דהא בראשו לבד פוסל חזזית במעוטו וכנ"ל בסעי' ט' אלא מיירי דהמחצה היא כלפי העוקץ בכל היקף האתרוג. בכורי יעקב. מ"ב או' מ"ג:

עז

עז) שם. יש מכשירין ויש פוסלין. דעת המכשירין הוא דעת ה"ר יחיאל אחי הטור דס"ל כיון שהוא בידי אדם אפשר לצמצם וכשר כמו פרוץ כעומד. ודעת הפוסלין הוא דעת הראב"ד דס"ל כל הפסולים שפוסלים ברובן מחצה על מחצה נמי פסול שא"א לצמצם דבעינן רוב הנראה לעינים כמ"ש הטור. וכ"כ מ"א ס"ק י"ד וס"ק ט"ו:

עח

עח) שם. ויש פוסלין. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק ט"ז. א"ר או' כ"א. וכ"ה דעת הש"ע מדהביא סברת הפוסלין באחרונה וכמ"ש לעיל או' ע"ד יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' כ"ב מ"ב או' מ"ד:

עט

עט) [סעיף יב'] מחוטמו ואילך וכו'. עיין לעיל או' ע':

פ

פ) שם. דהיינו ממקום שמתחיל לשפע עד הפיטמא. ופיטמא בכלל דהיינו הדד ששושנתא עליו. מ"ב בב"ה:

פא

פא) שם. פוסל חזזית וכל שינוי מראה. כגון שחור ולבן כמבואר בסעי' ט"ז יעו"ש:

פב

פב) שם. וכל שינוי מראה. משמע דוקא שינוי מראות דפסולין משם הדר אבל שאר פסולין לא פסלי בחוטמו במשהו וכ"כ רי"ו נ"ח ח"ג בהדיא וכ"כ הרא"ש אבל הר"ן כתב פ' לולב הגזול דה"ה כל הפסולין פוסלין באתרוג כגון נסדק שפסולו משום חסר אפ"ה פוסל בחוטמו בכל שהוא. ד"מ או' ה' ועיין לעיל סעי' ה' ובדברינו לשם:

פג

פג) שם. פוסל חזזית וכל שינוי מראה וכו'. כמין ב' אבעבועות לפחות אבל אבעבוע א' אפי' בחוטמו כשר והוא שיהיו נראין לעין כשאוחזו בידו אבל אם אין נראין לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל בו לא הוי כל שהוא מבי"ט ח"ג סי' מ"ט. מ"א ס"ק ט"ז וס"ק י"ח. א"ר או' כ"ד א"א או' ט"ז ואו' י"ח. ר"ז או' כ"ב. ח"א כלל קנ"א או' י"ב מ"ב או' מ"ו. ומיהו מ"ש כמין ב' אבעבועות וכו' עיין לעיל או' ס"ב שכתבנו שיש חולקים ע"ז יעו"ש ומ"מ נראה דבשאר ימים יש לסמוך על המבי"ט להקל אחרי שכמה אחרונים העתיקוהו להלכה. מ"ב בשה"ץ או' נ"ד. והיינו לדעת האוסרים חזזית בשאר הימים וכמ"ש לקמן סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה אבל לדעת המחמירין בלא"ה שרי וכמ"ש בדברינו לשם בס"ד:

פד

פד) שם. ויש מי שאומר דה"ה דיבש פוסל וכו'. וה"ה שאר פסולין משום הדר. א"ר או' כ"ג. שו"ג או' כ"ה. וכ"פ הר"ז או' כ"א. ח"א שם. מ"ב או' מ"ז. וכתב שם הא"ר דיבש פסול אפי' לסברא א' דסעי' ה' וכ"ה דעת המ"א ס"ק י"ז. דיבש פסול אפי' לדעה א' ולא אתי האי יש מי שאומר אלא לאפוקי משה"ג דלדידיה אין להחמיר לענין יבש בחוטמו יותר משאר מקומות יעו"ש אכן בביאור הגר"א כתב דדעה ראשונה ס"ל דאין להחמיר לענין יבש בחוטמו יותר משאר מקומות יעו"ש. ונ"מ במשהו ספק יבש דהוי ס"ס ויש להתיר בשעת הדחק:

פה

פה) שם. פוסל שם בכל שהוא. היינו במקום חוטמו אבל בשאר מקומות האתרוג דינו כחזזית ושינוי מראה שבמקום אחד דינו ברובו ואם בב' או בג' מקומות פוסל אף במיעוטו. א"א או' י"ז. מ"ב או' מ"ח:

פו

פו) [סעיף יג'] חזזית הוא כמו אבעבועות וכו'. כן פירש"י על המשנה סוכה ל"ד ע"ב. וכ"כ השה"ג דחזזית הוא כמין אבעבועות דקות והוא עולה במחובר לקרקע אבל העולה בתלוש אינו אלא מחמת יובש וכמישות וכשר עכ"ל וכ"כ בתו' רי"ד. ומיהו מ"ש לחלק בין עולה במחובר לעולה בתלוש דעת האחרונים אינו כן כמ"ש לעיל אות ס"ג יעו"ש והמ"מ פ"ח מה' לולב פירש דחזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג כמתרגמינן או ילפת או חזזן עכ"ל וכ"כ א"א אות י"ט ואות כ"ד דחזזית הוא שמקומו אבעבוע או גרב יעו"ש. ובארח כתב י"מ חזזית שנתקשה האתרוג מחמת לקותא. וכתב עוד שם לפירש"י חזזית אבעבועות דקות אין זה מעין גרב שיש באתרוגים שלנו עכ"ל והב"ד ב"י. ומשמע דה"ד לפירש"י אבל לפי' המ"מ חזזית היינו מעין גרב שיש באתרוגים שלנו. וע"כ נזהרין לצאת ידי כולם משום דהיא מצוה דאו' וגם יש חשש ס"ב:

פז

פז) שם. חזזית הוא כמו אבעבועות וכו'. וזה שקורין חזזית באתרוגין שלנו רוב אותם שיש להם כל שהוא אינו ניכר מקומן במשמוש ואינו גבוה משאר האתרוג וכשרים וטוב הוא לצאת בהן י"ח מי שהוא קנוי בממונו מלרדוף אחר זה שאין בו א' מאלו וצריך שיקנהו לו במתנה ואולי אינו גומר בלבו להקנותו ונמצא שאינו יוצא י"ח לולב. מבי"ט ח"ג סי' מ"ט. כנה"ג בהגב"י. א"ר סימן תרמ"ט או' י"ח. בית השואבה אות נ"ח. ועיין לעיל או' ח':

פח

חפ) שם. חזזית הוא כמו אבעבועות וכו'. ודוקא כשהוא נולד מעצמות האתרוג אבל מה שנעשה מקומו עקום ואדום מחמת שעוקצים אותה קוצים כשר. מבי"ט שם. הרדב"ז ח"א סי' קי"א. מ"א ס"ק י"ט. ר"ז או' כ"ג. ויש להחמיר דכתב באגודה דבמקום ששוכב על עצים גדל בו חזזית והביאו א"ר או' ט"ז. ברכ"י אות ב' בית השואבה או' נ"ט. ומיהו עיין בשע"ת או' כ"ב שיצא לחלק דהך דינא דהמבי"ט שנעשה מקומו עקום ואדום מיירי שאין בו גבהות משאר אתרוג ולכך כשר והך דאגודה שנעשה גבוה מהאתרוג ופסול יעו"ש. ובבכורי יעקב כתב ליישב בפשיטות כיון דחזזית הוא מה שנולד ע"י עיפוש הפרי הן בתלוש הן במחובר כמ"ש התיו"ט פ"ג דסוכה א"כ דרך הוא דבמקום ששוכב על הקוצים מדלא שולט שם אויר שמתעפש שם ונולד שם חזזית ומזה מיירי האגודה אבל מה שנעשה עקום ואדום ע"י עיקוץ וקוצים אין בזה עיפוש וריקבון ולכן אין זה חזזית וכשר עכ"ד. מ"ב בב"ה. ונראה דבזה הולכים אחר הראות דאם לא נשתנה כ"כ ואינו גבוה משאר בשר האתרוג אז יש להכשיר. ועיין לעיל אות ח"י:

פט

טפ) ועיין שע"ת או' כ"א שכתב בשם פני אריה סי' ה' להתיר במראה אדום כדם יעו"ש וכ"כ ח"א סי' קנ"ד אות י"א. אכן בא"א אות י"ח כתב דמראה אדום אדמימות י"ל דפסול וכאהינא סומקא י"ל קרוב למראה אתרוג הוא אלא שהניח בצ"ע. וכ"כ באות כ"ד יעו"ש:

צ

צ) ואותם אתרוגים שיש לפעמים קרום דק ולבן במקומות מועטים אין ראוי לקרותו חזזית כ"א שינוי מראה ומיהו דינם שוה. א"א או' כ"ד. ועיין לקמן סעי' ט"ז:

צא

צא) שם בהגה. מטעם דנחשבים מראה אתרוג וכו'. ואעפ"י שדומין קצת לחזזית שהרי אינם ממראה אתרוג ממש אפ"ה נוהגין להכשיר. לבוש. ביאורי הגר"א. מ"ב בב"ה:

צב

צב) שם בהגה. מטעם דנחשבים ממראה אתרוג וכו'. וא"כ אפי' גבוהים משאר אתרוג כשר. מ"א סק"ך א"א אות ך'. ר"ז אות כ"ג. וגם אפילו על חוטמו כשרים. דג"מ. וכ"ה הרדב"ז סי' קי"א החזיזיות במצרים זהו ברייתן ודרכו וטבעו ואף שנמצא אחד בכמה בלא חזזית אין זו ראיה ומיהו סיים ראוי לבקש אתרוג כשר. גם בתה"ד גופיה סי' צ"ט חוכך בזה להחמיר ולכן אין להקל בדאפשר. א"ר או' כ"ה. שע"ת או' כ"ג. מ"ב או'. ן' והיינו אם הם גבוהים משאר אתרוג כמ"ש השע"ת ומ"ב שם:

צג

צג) [סעיף יד'] אם עלאה בו חזזית בענין שפסול וכו'. בין שלא היו אלא במקום א' בלבד בין שהיו בכמה מקומות וקלף כל המקומות הפסולין. ר"ז או' כ"ג. מ"ב או' נ"א:

צד

צד) שם. כשקולפו חוזר למראה אתרוג כשר. דטעמא דפסולים אלו משום הדר ואינם פסולים בגופו וכמו ענביו מרובין מעליו שפסולו משום הדר ואם מיעטן כשר. ביאורי הגר"א. וא"כ בי"ט אסור לתקן כמ"ש בסי' תרמ"ו סעי' ב' לענין הדס יעו"ש וכ"כ א"א או' י"ט מ"ב בב"ה:

צה

צה) שם. אם כשקולפו חוזר וכו'. ואפי' לכתחלה מותר להכשירו ע"י כן. ר"ז שם. מ"ב או' נ"ב:

צו

צו) שם. חוזר למראה אתרוג כשר. היינו למראה אתרוג קלוף אעפ"י שאינו כמראה מקום שאינו קלוף בית השואבה או' ס"א. וטעמא משום דלא אפשר שלא ישתנה קצת מקום הקלוף ולמה התירו לקלוף:

צז

צז) שם. חוזר למראה אתרוג כשר. ואפשר אף נקלף ונשאר גוון אתרוג פוסל בחוטמו להר"ן. א"א או' י"ז. שע"ת. ועיין לעיל או' פ"ב:

צח

צח) שם הגה. לאחר שנקלף ולא חסר כלום. דהיינו שלא קלף רק קליפה החיצונה הדקה. ר"ז שם. דאם חסר ממנו משהו אפי' במקום אחד פסול לדיעה ראשונה לעיל סעי' ב' יעו"ש ועוד עיין לקמן סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

צט

צט) [סעיף טו'] נפל עליו מים בתלוש ותפח או סרח. סרח נרקב. ל"א תפח נרקב. סרח ריחו רע מחמת תולעים שאכלוהו. רש"י סוכה ל"ו ע"א. משמע דאכילת תולעים לבד לא פסל עיין סעי' ב' מ"א ס"ק כ"א. ור"ל דע"כ צ"ל דרש"י ס"ל כי"א שבסעי' ב' דבנקב שאינו מפולש בעינן חסרון כאיסר דאל"כ באכילת תולעים לבד מלבד הריח פסול משום דניקב ע"י אכילת העכברים. מחה"ש:

ק

ק) שם. או סרח. והוא יותר מתפוח שיש בו קצת ריח רע. טור. ולפ"ז זו וא"צ לומר זו קתני. ב"י. והב"ח כתב מילי מילי קתני תפח ואע"ג דלא סרח וסרח אע"ג דלא תפח יעו"ש:

קא

קא) שם. או שהוא כבוש בחומץ. ונראה דלדידן דק"ל כששרו במים מע"ל הוי כמבושל ה"ה גבי אתרוג פסול. וכבוש בחומץ היינו דבחומץ אפי' לא שהה אלא כדי שירתיח הוי כמבושל. מ"א ס"ק כ"ב. ר"ז או' כ"ה בית השואבה או' ס"ו. מ"ב או' נ"ד. ומיירי בחומץ חזק כמ"ש מ"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ח יעו"ש וכ"כ המחה"ש. ר"ז שם. וחומץ חזק היינו כשמבעבע כשמשליכין אותו על הארץ כמ"ש לעיל סי' ר"ד או' כ"ב יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תמ"ז או' קס"ח וסי' תע"ג או' ע"ט ואו' פ"א ואו' פ"ג ודוק:

קב

קב) שם. או שהוא כבוש בחומץ. וברש"י כתוב או בחרדל ונראה דה"ה בדבש דודאי הוא בכלל כבוש דפסול. ט"ז ס"ק י"ז. בית השואבה או' ס"ז. והיינו אם נכבש בדבש מעת לעת. ר"ז שם. מ"ב שם. ועיין לעיל או' ז':

קג

קג) וכן אם היה כבוש בשאר משקין ומי פירות נפסל האתרוג משום כבוש במעת לעת. ר"ז שם. מ"ב שם:

קד

קד) שם. או מבושל. ואתרוג דבשיל ולא בשיל אין יוצאין בו כ"ש מכבוש. ער"ה או' ה' בית השואבה או' ס"ח:

קה

קה) שם. או מנומר פסול. י"א דדווקא אם הוא מנומר בגוונין הפסולין כגון חזזית או שחור או לבן או ירוק כעשבי השדה ודינו כמ"ש לקמן סעי' ט"ז וי"א דאפי' אם הוא מנומר בהרבה מראות כשרות גם כן עכ"פ אינו בכלל הדר ופסול. מ"ב או' נ"ה. והטעם בכל זה משום דאינו הדר. א"ר או' כ"ו בשם ס' אמרכל. מ"ב שם:

קו

קו) מראה הכשרים דמי לחלמון ביצה בהוא כעין צבע יאל"ה בלע"ז ובל"א געלב ומיהו אתרוג עיקרו דומה לשעוה וכו' תו' סוכה ל"א ע"ב ד"ה הירוק. כר"ש. ועיין א"א אות כ"ד:

קז

קז) [סעיף טז'] אם הוא שחור או לבן וכו'. ואפשר ה"ה ממראות שאין מעין מראה אתרוג הא כתמרה אדומה משמע דאין מראה אתרוג הוא עיין סוכה ל"ה ע"ב (ר"ל ופוסל ברובו במקום אחד ובב' וג' מקומות במיעוטו כדין מנומר וכ"מ בפירש"י שם) וירוק ככרתי לאו מראה פסולה רק שאין גמר פרי אבל בידוע שנגמר פריו לאו פסול. א"א או' ז':

קח

קח) שם. בב' או בג' מקומות וכו'. עיין לעיל סעי' יו"ד:

קט

קט) [סעיף יז'] מקום שאתרוגים שלהם וכו'. משמע אבל בשאר מקומות אפי' בשחורים מעט פסול ואפי' אם הם סמוכים להם. וזהו לפי' הרי"ף והרמב"ם בגמרא והב"ד ב"י. אבל רש"י והרא"ש פי' בענין אחר והב"ד הטור וב"י והלבוש וז"ל הטור והא דשחור פסול דוקא בארצות הרחוקים מארץ כוש שהוא שינוי להם אבל הסמוכים לכוש ורגילים באתרוגים שחורים אתרוג שחור שבא לשם מכוש כשר אבל הגדל שם פסול כיון שאין דרכו לגדל שם עכ"ל ומיהו לענין דינא ק"ל כפסק הש"ע להחמיר. וכ"פ בסי' רב יעב"ץ אות כ"ח. ר"ז או' כ"ז. כר"ש אות ג' בית השואבה או' ע':

קי

קי) שם. כשרים. שזהו דרך בריאתן וגידולן באותו מקום ואין זה שינוי כלל. ר"ז שם. ור"ל ואם כן לא נפיק מכלל הדר. וכ"כ מ"ב או' נ"ח:

קיא

קיא) שם. ה"ז פסול בכל מקום. לפי שאין זה הדור כלל. ר"ז שם:

קיב

קיב) [סעיף יח'] העגול ככדור פסול. שאין דרכו להיות כן. לבוש.

קיג

קיג) שם. העגול ככדור פסול. כלומר עשוי כמין כדור של עור שמשחקות בו הבנות ואית דגרס כדוד בדל"ת והיינו עשוי כמין דוד ועגול כקדרה. תו' סוכה ל"ו ע"א. וכתב העט"ז דלמצוה מן המובחר יש לחוש לגי' אחרת שבתו' שגורס כדוד דאפי' אינו עגול כ"כ וכדור ממש פסול. בית השואבה או' ע"א.

קיד

קיד) [סעיף יט'] גדלו בדפוס וכו'. שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו בתוכו במחובר וגדל כמידת הדפוס רש"י סוכה שם. לבוש. ר"ז או' כ"ח. מ"ב או' ס':

קטו

קטו) שם. ועשאו כמין בריה אחרת. נראה דל"ד שדומה לאחרת אלא אפי' אינו דומה לשום בריה רק שגם דמיון אתרוג אין לו מ"מ פסול וכ"נ מרש"י שכתב שאינו דומה לאתרוג כלל משמע שעיקר הפסול הוא מה שאינו דומה לאתרוג. בכורי יעקב. מ"ב בב"ה:

קטז

קטז) שם. אעפ"י שעשאו דפין וכו'. כמין קרשים קרשים כעין גלגל של רחיים של מים. רש"י סוכה ל"ו ע"ב. חשיב שפיר צורתו וכשר. לבוש. ר"ז שם. מ"ב או' ס"א:

קיז

קיז) [סעיף ך'] התיום דהיינו שגדל שנים וכו'. פי' שנבראו שנים יחד ודבוקים ומעורין זה בזה שאין אדם יכול להפרידם וכיון שכן פרי אחד קרינן ביה ואין בו משום תוספת. או"ח דף קי"ד סוף ע"ד. וכ"כ הכלבו. וא"כ משמע מזה דדוקא ליטלם בידו שניהם יחד כשהם דבוקים הוא דכשר אבל להפריד אחד מחבירו ולצאת באחד מהם פסולים משום חסר וגם משום דכל אחד חשיב חצי אתרוג. וכ"כ בית השואבה או' ע"ד יעו"ש:

קיח

קיח) שם. התיום דהיינו שגדל שנים וכו'. ורב האי ז"ל אמר התיום שאמרו שני פנים הם שנים דבוקים בברייתן ואחד שהוא שני חצאין חלוקין מלמעלה ומחוברין מלמטה כל שהוא. כן ראינו קדמונינו אומרים אותו זהו התיום. כ"כ בס' הערוך ערך תיום. והביאו הריטב"א בחי' לסוכה דף ל"ו. ומוכח מדברי ר' האי הנז' שהוא והקדמונים של דורו היו פוסלים התיום. בית השואבה או' ע"ה. ועיין באו' שאח"ז:

קיט

קיט) שם. כשר. והטור כתב בשם סמ"ג שהתיום פסול. והטעם כתב הלבוש משום דאתרוג אחד אמר רחמנא ולא שנים וזה דומה לשנים עכ"ל וכתב הא"ר אות כ"ט אף דהש"ע סתם להתיר מ"מ נראה להחמיר בדאפשר כי ראיתי שרוקח ורי"ו וראב"ן פסלו כסמ"ג עכ"ל ועיין בית השואבה אות ע"ג שהאריך קצת בזה וסיים לענין דינא יש לחוש להחמיר ולפסול התיום כיון דלדעת הסמ"ג והרוקח פסול וכ"נ שהוא דעת רב האי גאון והקדמונים של דורו יעו"ש. וא"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרבים כמ"ש לעיל סי' י"ח או' ז' היכא דלא אפשר באחר יש ליטלו בלא ברכה:

קכ

קך) [סעיף כא'] הירוק שדומה לעשבי השדה פסול. משום דלא גמר פירא. סוכה ל"א ע"ב. והתורה אמרה פרי עץ הדר שיהא נעשה פרי גמור וזה עדיין לא פרי הוא. לבוש:

קכא

קכא) שם. הירוק שדומה לעשבי השדה פסול. ואולם בתיקונים תיקון כ"א איתא וז"ל ואם היא ירוקא היא משובחת יתיר בדיוקנא דהות אסתר ירקרקת דאיתמר בה ותלבש אסתר מלכות ואתקריאת הדסה ע"ש הדס ומראה הדס הוא דומה לעשבי השדה. יפ"ל ח"ב אות א' יעו"ש. ומ"מ נראה דהיינו נמי שהתחיל להוריק או שידוע שאח"כ חוזר למראה אתרוג דכשר משום שנגמר פריו וכמ"ש לקמן. דלמה נאמר שהתיקונים חולק על דברי הפוסקים. וכ"מ בסידור רב יעב"ץ או' כ"א יעו"ש:

קכב

קכב) שם. שדומה לעשבי השדה וכו'. ודוקא בירוק ככרתי וכעשבי השדה הא דיהא מעט מעשבי השדה כשר שסתמא נגמר פריו. א"א או' כ"ג. מ"ב אות ס"ד:

קכג

קכג) שם. אלא א"כ חוזר למראה אתרוג וכו'. וטעמא משום דאי לאו דנגמר פריו לא היה חוזר למראה אתרוג בתלוש. ב"י:

קכד

קכד) שם. אלא א"כ חוזר למראה אתרוג וכו'. וכשר אפי' עודו בירקותו. לבוש. מיהו הב"ח פוסל הירוק מטעם הדר ואינו מכשיר אלא אחר שחזר למראה אתרוג יעו"ש אבל הט"ז ס"ק י"ח כתב כדברי הלבוש דאפי' בעודו ירוק כשר כיון שיוכל לחזור למראה אתרוג וחלק על דברי הב"ח הנ"ז יעו"ש. וכן המ"א ס"ק כ"ג חלק על דברי הב"ח הנז וכן הסכים המאמ"ר או ט' דלא כהב"ח. אלא שכתב שם המ"א דמהר"יל היה פוסל הירוק דשמא ישאר באותו צבע אלא א"כ התחיל להיות מוריק ככרכום. וכ"ה דעת הא"ר אות ל' ר"ז או' ל' ח"א כלל קנ"א או' ט"ו. מ"ב או' ס"ה. וכ"כ בגט מקושר למהר"י נבון בחי' על הרא"ם דף קכ"ה סוף ע"ב שנוהגים בירושת"ו דכל שהתחיל להיות מראה אתרוג או שידוע בודאי שדרכו להיות כמראה אתרוג כשר אפילו בעודו ירוק. והב"ד בית השואבה או' ע"ז וכתב וכן עיקר:

קכה

קכה) אתרוג עקום או כפוף כשר. ב"י סי' תרמ"ה בשם או"ח בשם הרמב"ן ז"ל. וכ"כ הראב"ד הב"ד בס' תמ"ד סי' רל"ב דאותם פסולים שנאמרו בלולב ולא נאמרו באתרוג כגון כפוף קווץ עקום כולם אין פוסלין באתרוג. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' תי"א דאתרוג שהוא עקום לפניו עד שנראה כבעל חטוטרת ראיתי מי שאומר שהוא פסול וטעות הוא בידו כי לא מצינו פיסול זה אלא בלולב ומעשים בכל יום שנוטלים ערבה כפופה לפניה ואין מקפידין כלל והביא ממ"ש בב"י סי' תרמ"ה בשם או"ח הנז' יעו"ש. בית השואבה אות ע"ח:

קכו

קכו) [סעיף כב'] שיעור אתרוג קטן וכו'. פלוגתא הוא במסכת סוכה במתניתין דף ל"ד ע"ב. שיעור אתרוג הקטן ר"מ אומר כאגוז ר' יהודה אומר כביצה. והגדול כדי שיאחוז שנים בידו אחת דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אפי' אחת בשתי ידיו. ופסקו הרי"ף והרא"ש כר' יהודה באתרוג קטן וכר' יוסי באתרוג גדול. וכתב הר"ן דלר' יוסי אפי' צריך ב' ידיו לאתרוג אחד מתוך גדלו או שהוא צריך ליטלו טל כתיפו יצא וכ"כ הרמב"ם בפ"ז שיעור אתרוג אין פחות מכביצה ואם היה גדול כל שהוא כשר כמ"ש כ"ז בב"י יעו"ש. ועיין לקמן אות קל"ב דאם היה גדול כ"כ כיצד יטול אותו יעו"ש. וטעמא דר"מ ור"י דפסלי פחות משיעור זה משום דלא גמר פירא כמ"ש שם בגמ' דל"א ע"ב יעו"ש:

קכז

קכז) ואמרו יודעי פשר כי המהודר לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש זה פרי עץ הדר כי יפה הוא לעינים איש הבינים. צל"ד במאמר הד' כלל הששי פ"ו. יפ"ל ח"ב או' ב':

קכח

קכח) שם. פחות מכביצה פסול. עיין בתשו' חת"ס סימן קפ"א שכתב שדי כביצה שבזמנינו שאף שהבצים נתקטנו כפי מה שהעיד הצל"ח בפי' ערבי פסחים מ"מ הכל לפי הזמן אם הביצים נשתנו גם גידול האתרוגים נשתנו יעו"ש. וכ"כ בשו"ת בית שלמה הנד"מ חא"ח סי' ק"ז. ומיהו בס' בכורי יעקב כתב נכון לבעל נפש להדר לכתחלה אחר אתרוג שגדול כשני ביצים יעו"ש. ועוד עיין לעיל סימן תנ"ו אות י"ב ודוק. אמנם כבר כתבנו לעיל סימן קס"ח אות מ"ו בשם כמה פו' דעכשיו נוהגין לשער במשקל לפי חשבון הביצה י"ח דראה"ם ע"פ חשבון שעשה הרמב"ם יעו"ש. ועל כן כל אתרוג שיש בו ספק אם היא כביצה ישקול אותו:

קכט

קכט) נסתפקו קצת מחכמי דורינו אתרוג שיש בו כביצה בצמצום הלא הוא כמו"ש ובודאי לימים עוד את האחרונים של חג בצר ליה שיעורא אי נפיק ביה בימים שיש בו שיעור והביאו ראיה מדין סכך דאם עתיד להתיבש בסוף לא נפיק כמ"ש מור"ם בסי' תרכ"ט ויש דוחין דסוכה שאני לא מפסקי לילות מימים כמ"ש בביצה דף ל' גבי הפריש ז' אתרוגים וכו' וכמ"ש לקמן סי' תרס"ה. ברכ"י או' ד' והב"ד השע"ת וכתב כיון דעתה יש בו כביצה שפיר נפיק ביה אך מ"מ נראה דכל שהשיעור מצומצם יש להחמיר שלא לברך עליו דשמא אין הדמיון עולה יפה ולפעמים נדמה שהוא כשיעור והוא פחות מעט דהא על הרוב א"א לצמצם יעו"ש וא"כ לפי דבריו אם אפשר לצמצם כמ"ש לעיל שמשערין במשקל יוכל לברך אעפ"י שבימים אחרונים יחסר השיעור. ודעת בית השואבה אות צ' ואות צ"א להקל יותר דאתרוג שהיה בו כשיעור ואח"כ נתמעט דיכול לצאת בו אפי' ביום ראשון כיון שמתחלתו היה כביצה וגמר פירא אלא שלכתחלה יש להחליפו באחר אם אפשר ולהוסיף בדמיו עד שליש משום הידור מצוה יעוש"ב. אמנם ח"א כלל קנ"א או' ט"ז כתב דאפי' אם היה בו כשיעור ובימי החג נצטמק ועמד על פחות מכביצה פסול משום שאינו הדר עכ"ל. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא ואם כן כיון דק"ל סב"ל נראה דאם לא אפשר באחר יש ליטלו בלא ברכה ואפי' ביום ראשון. וכ"כ בכורי יעקב. והב"ד מ"ב בב"ה:

קל

קל) שם. פחות מכביצה פסול וכו'. ואפי' אם אתרוג זה לא היה גדל יותר אף אם לא היו קוצצים אותו מן האילן מ"מ כיון שבגמר גידולו אין בו כביצה אין זה פרי חשוב. אבל אם יש בו כביצה הר"ז כשר אעפ"י שהוא בוסר דהיינו שלא נגמר גידולו שהיה גדל יותר אם לא היו קוצצין אותו מ"מ כיון שיש הרבה אתרוגים שאינם גדילים יותר ממנו הר"ז פרי חשוב ונקרא גמר פרי. ר"ז אות כ"ט. מ"ב אות ס"ו:

קלא

קלא) שם. שעדיין לא נגמר פריו כשר. ובלבד שלא יהא ירוק ככרתי כמ"ש סעי' א' מ"א ס"ק כ"ד. מאמ"ר אות יו"ד. מ"ב או' ס"ח:

קלב

קלב) שם. ואם היה גדול כל שהוא כשר. והיינו כמ"ש הר"ן דאף שצריך ליטול על כתפו יצא שכיון שאין מעכבין זה את זה כשיש לו נוטל הלולב ואח"כ נוטל האתרוג. א"ר אות ל"א. שע"ת. מ"ב אות ס"ז. ועיין לעיל או' קכ"ו ולקמן סי' תרנ"א סעי' י"ב:

קלג

קלג) אתרוג המורכב פסול ובשו"ת הרמ"א סימן קי"ז האריך לתת טעם למה אתרוג המורכב פסול ובסי' קכ"ו כתב בשם מהר"ש דאפי' בשעת הדחק אין יוצאין בו. שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וכ"כ בכנה"ג הגה"ט בשם שו"ת מוהר"ם אלשיך סימן ק"י דאתרוג המורכב פסול בין שהורכב יחור של לימו"ן באילן אתרוג בין שהורכב יחור של אתרוג בלימו"ן דלא כמאן שהתיר יחור של אתרוג בלימו"ן יעו"ש וכ"כ הלבוש בסי' תרמ"ט סעי' ד' וכ"ה דעת הט"ז שם סק"ג ומ"א בסי' זה ס"ק כ"ג יעו"ש. וכ"כ השבו"י ח"א סי' ל"ו בשם כמה פו' דאתרוג המורכב פסול ואין לברך עליו אפי' בשעת הדחק יעו"ש. וכ"כ א"ר סימן תרמ"ט אות ח' ברכ"י בסי' זה אות ה' ובספרו מחב"ר או' ח' בית השיאבה אות ע"ט. א"א אות כ"ג. ר"ז או' ל"א. ח"א כלל קנ"ב או' ב' מ"ב אות ס"ה. מיהו בתשו' הרמ"א ססי' קי"ז אחר שכתב טעם פיסול אתרוג המורכב סיים וז"ל ולא תוציא לעז על הראשונים שנהגו לברך על אתרוג כזה במקום הדחק ומ"מ לא שבקינן התירא לברך על אלו שלא בדוחק גדול עכ"ל וכ"כ בשו"ת ב"ח ססי' קל"ו שאין ראוי לכתחלה לברך עליו כשיש אחר אבל כשאין אחר אין ראוי למחות באותן שמברכין עליהן וכן נהגו בכל מקום לפי מה ששמעתי עכ"ל וכ"כ בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' קע"ג להשיג על הלבוש שכתב לאסור המורכב מדאו' משום כלאים וסיים אבל באמת נוכל לומר כיון דלמורכב יש לו טעם וריח כאתרוג ממש בלי שום שינוי הסומך על הראשונים ומברך עליו יצא בדיעבד יעו"ש והב"ד השע"ת בסי' תרמ"ט או' ז' יעו"ש. ועיין לקמן או' קל"ח:

קלד

קלד) ואתרוג המורכב פסול למצוה כל שבעה. עו"ש ט"ז שם. וכ"מ מדברי מ"א שם. וכ"כ בית השואבה שם. ר"ז שם. מ"ב שם. וזהו לדעת האוסרים אפי' בשעת הדחק כמ"ש באו' הקודם. ואם מותר ליטול המורכב בלא ברכה לדעת האוסרים אותו אפי' בשעת הדחק ית' לקמן ססי' תרמ"ט יעו"ש:

קלה

קלה) ואם הרכיבו שני מיני אילנות דאתרוגים יחד כגון שהרכיבו ענף האילן שפירותיו דקין וקטנים לתוך אילן שפירותיו גסין והכל ממין אתרוג אחד זהו ודאי כשר. שו"ת ב"ח סימן קל"ה. א"ר שם. מ"ב או' ס"ה. ועיין ביו"ד סי' רצ"ה סעי' ו' בהגה:

קלו

קלו) האתרוג המורכב ניכר בג' דברים האחד כי המורכבים הם חלקים ולאתרוגים בליטות קטנות בכל גופם וגובה להם. הב' כי המורכבים העוקץ בולט ועוקץ האתרוגים שוקע. הג' הוא כי תוך המורכב דהיינו המיץ רחב והמוהל שלו רב והקליפה התיכונה קצרה ובאתרוג הוא להיפך כי הקליפה רחבה והתוך קצר והוא כמעט יבש. וסימנים אלו מובהקים אצלינו. שו"ת הרמ"א סי' קכ"ו בשם מהרש"י. ואני שמעתי סי' אחר כי הגרעין של האתרוג הוא זקוף לאורך האתרוג וגרעין המורכב הוא מושכב אורך הגרעין לרוחב האתרוג. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' עו"ש. מ"א ס"ק כ"ג. א"ר שם. א"א או' כ"ג. ר"ז או' ל"א. מ"ב או' ס"ה. ומוהו מ"ש שם השכנה"ג על סימן הג' מה יושיענו דאם אנחנו פותחין אותו לראותו כבר נפסל י"ל כגון שמביאין הרבה ממין א' ופותחין מהם ב' או ג' כדי להכשיר השאר וכ"כ שבו"י שם. וכ"כ הזר"א ח"ג סי' ע"ג יעו"ש. ומיהו בסי' זה של הגרעין בדקנו כמה פעמים באתרוגים שאינם מורכבים ומצאנו באתרוג אחד שהגרעין שלו יש מהם מושכבים לאורך ויש מהם מושכבים לרוחב ויש מושכבים באלכסון וכ"כ בביכורי יעקב שבדק באתרוגים שרגילים אצלם ושיש להם כל סימני אתרוג כשר שלפעמים הגרעינים שוכבים באורך ולפעמים ברוחב יעו"ש והב"ד מ"ב שם וכתב וע"כ ע"י סי' זה א"א להבחין כלל:

קלז

קלז) אתרוג שניכר מסימנים שבחוץ שאינו מורכב דהיינו שהעוקץ שקוע וגם יש בו בליטות הרבה ונמצא באותה תפוסה איזה אתרוגים בסימנים הפנימיים בהיפך אין חשש לשאר אתרוגים שבאותה תפוסה שמא מורכבים הם ואפי' אותו אתרוג אם היה אפשר לצאת בו אחר שנחתך לא היה לנו לחוש כיון ששני סימנים טובים הם. חת"ס סי' קפ"ג. שד"ח מע' ד' מינים סי' א' או' ב':

קלח

קלח) אתרוג שיש בו ג' הסימנים בליטות ועוקץ שקוע והמיץ מועט אבל ידוע בודאי שהוא מורכב דעת הזר"א ח"ג סי' ע"ג להכשיר אלא שחלקו עליו רבני דורו. כ"כ הרב משר"א ח"ב בחלק יו"ד ססי' נ"א וכ"כ בשמן המשחה בה' כלאים סי' נו"ן דף ק"ל ע"ג יעו"ש והב"ד השד"ח שם או' ג':

קלט

קלט) ואם מותר לעשות ס"ס ולהכשיר אתרוגים דספק מורכבים ספק מורכב כשר ואת"ל מורכב פסול שמא אין זה מורכב עיין שד"ח שם או' ד' שהביא פלוגתא בזה והכריע דאין להקל בזה אלא דוקא בשעת הדחק דא"א באחר יעו"ש. וה"ד בדאית ביה סימני אתרוג בליטות ועוקץ שקוע והמיץ מועט דאל"כ ודאי שהוא מורכב ולית ביה ספק. וכ"כ בשו"ת מכתם לדוד בא"ח סי' י"ח דדוקא בשעת הדחק יש להתיר מכח ס"ס אם יש בו כל סימני אתרוג וכתב דמותר לברך עליהם ג"כ ואין לומר בכה"ג סב"ל יעו"ש והב"ד בית השואבה או פ"א:

קמ

קמ) המנהג פשוט בערי איטאליי"א שאף האתרוגים המובאים מאיי קורפ"ו שהם מוחזקים שאינם מורכבים לויניצייאה או שמויניצייאה כשבאים להם משם שולחים אותם לשאר ארצות אפי' ע"י בני ברית משלחים אותם ע"י כתב עדות של הרב מו"צ שהם בחזקת שאינם מורכבים. עיקרי הד"ט סי' ל"ג או' ג' בית השואבה או' פ"ב:

קמא

קמא) כ"ש שאין ליקח אתרוגים מארחי ופרחי גוים על פיהם שאומרים שאינם מורכבים אף שישבעו במלכו ובאלהיו. הרב הנז' שם. בית השואבה או' פ"ג ועיין חת"ס סי' ר"ז שמפקפק מאד בענין הסימנים אחרי שלא נזכרו בש"ס ודעתו דלמעשה אין לסמוך על הסימנים כלל להקל ודינם של אתרוגים כדין עוף טהור שנאכל במסורת דהיינו שאותו מקום יהיה מוחזק מימים קדמונים שאתרוגיהם אינם מורכבים ומסיים שם העולה מזה כל האתרוגים שאינם ממקום המוחזק בכשרות אין ליקח בלי כתב הכשר שיודע המעיד שאינם מהמורכבים ואין לסמוך על הסימנים יעו"ש. ומשמע דכ"ש אם גם סימנים אין בהם דאין לסמוך בלא כתב הכשר. וכתב הכשר צ"ל חתום מהרב מו"צ שבאותו העיר או מב"ד שמעידין על אותם האתרוגים שהם לקוחים מסוחר יר"ש שאינו חשוד לשקר ולרמות ולומר על המורכבים שאינם מורכבים מחמת חימוד ממון וגם הוא אומן ובקי באתרוגים שאינם מורכבים ויודע המקומות שמוחזקים בכשרות ואינו קונה מארחי ופרחי שאינם מוחזקים בכשרות ואם הם מא"י צריך לכתוב בהכשר שהם מתוקנים מתרומות ומעשרות ובשנת השמטה שאין בהם איסור שביעית אם הולכים לחו"ל והכל לפי העת והזמן:

קמב

קמב) ואסור לישראל להניח עכו"ם שירכיב לו אילנו כלאים כמ"ש בש"ע יו"ד סי' רצ"ה סעי' ב' והטעם כתב הדרישה שם בסי' רס"ז משום דבני נח מצווין על הרכבת אילן והרבעת בהמה יעו"ש ומ"ש הש"ך שם סק"ג דזוהי דעת ר' אליעזר ואנן ק"ל כרבנן והשיג על דברי הדרישה הנז' יעו"ש עיין ברכ"י שם ובסימן רצ"ה ובספרו מחב"ר בסי' זה או' ח' וביוסף אומץ סי' פ"ב או' ב' שכתב שכמה אחרונים השיגו על דברי הש"ך הנז' וגם תמה על המש"ז בסימן תרמ"ט שכתב כדברי הש"ך וכתב דאשתמיט מנייהו דברי הרמב"ם פ"י מה' מלכים ורב אחאי גאון והמרדכי וריא"ז שכולם פסקו דב"נ אסור בהרכבת אילן יעו"ש. ועיין בהרמב"ם פ"ג מה' כלאים דין ה' שכתב דיש אילנות אעפ"י שהן שני מינים בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראו כשני גוונין ממין אחד לא חששו להן לכלאים זה עם זה שאין הולכים בכלאים אלא אחר מראית העין יעו"ש והוא מגמ' ירושלמי פ"א דכלאים הלכה ה' ועיין פני משה שם:

קמג

קמג) ובענין אתרוגים החמוצים דהיינו שהמיץ שלו חמוץ לא יש חשש בזה משום מורכב ולא משום שאינו מין אתרוג דיש מין אתרוג חמוץ ויש מין אתרוג מתוק כדמוכח בגמ' שבת דף ק"ט ע"ב שכתב לייתי אתרוגא חליתא ופירש"י מתוק ואם כל האתרוגים מתוקים למה ליה לומר אתרוגא חליתא יאמר סתמא אלא מוכרח שיש מתוקים ויש חמוצים כמ"ש בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעו"ש. וכ"כ הרו"ח אות ד' בשם כמה פו' יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---