כף החיים/אורח חיים/תריז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תריז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] עוברות ומניקות מתענות וכו'. מפני שהוא דאורייתא. לבוש:

ב[עריכה]

ב) שם. עוברות ומניקות מתענות וכו'. מינקת שיש לה ולד חולה ומסוכן ואינו רוצה לאכול ולינק כ"א ממנה ואם מתענית סכנה היא לו אינה מתענית ביוה"כ. דב"ש סי' ק"ז. י"א בהגה"ט. קיצור ש"ע סי' קל"ג או' י"ב. ואם אפשר יש להאכילה מעט מעט כמ"ש לקמן סי' תרי"ח סעי' ז' וסעי' ח' יעו"ש:

ג[עריכה]

ג) [סעיף ב'] עוברה שהריחה וכו'. כתוב בא"ז צריכין להזהיר מעוברת שתשמור עצמה בכל היותר שאפשר שלא תאכל בשר חזיר ונבילות וטריפות שזה גורם שהתינוק יהא יר"ש ומייתי הרבה ראיות מן הגמ' וירושלמי בזה. ד"מ או' א'. וכן לא תאכל המינקת (הצריכה לכך מחמת חולי) דברים האסורים וכן התינוק בעצמו כי כל זה מזיק לו בזקנותו כמ"ש ביו"ד סי' פ"א סעי' ז' בהגה יעו"ש:

ד[עריכה]

ד) שם. עוברה שהריחה וכו'. ואין נ"מ בין בתחלת עיבורה ובין בסופה ואפשר דלא שייך זה כ"א אחר מ' יום. מ"ב או' א' ובשה"צ או' א'. ועיין לעיל סי' תק"ן או' ה':

ה[עריכה]

ה) שם הגה. ופניה משתנים אעפ"י שלא אמרה צריכה אני. משמע דאש אמרה צריכה אני אעפ"י שאין פניה משתנות. מ"א סק"א. א"ר או' א' א"א או' א' וכתב כי כ"ה דעת הש"ע. ומיהו בשאר כל אדם לא מהני אמירה אלא א"כ נשתנה פניו כמ"ש סעי' ג' מ"א שם. א"א שם. ח"א כלל קמ"ה או' כ"ח. ועיין לקמן או' י"ג:

ו[עריכה]

ו) שם הגה. ופניה משתנים וכו', משמע דגם בפניה משתנים צריך לחישה. וכ"כ מט"א או' ב' ח"א כלל קמ"ה או' כ"ו. קיצור ש"ע סי' קל"ג או' י"ג. אבל המאמ"ר או' א' כתב דדוקא באמרה צריכה אני צריך לחישה אבל בנשתנו פניה מאכילין אותה מיד בלתי לחישה וכתב כי כ"ה דעת הש"ע וכ"ה משמעות הלבוש וכן עיקר יעו"ש. וכ"מ מדברי הר"ז או' ב' דבנשתנו פניה א"צ לחישה יעו"ש:

ז[עריכה]

ז) שם. לוחשין לה באזנה וכו', וכן בשאר ימות השנה שהריחה מאכל איסור ואפי' הריחה איסור חמור ואם לא יתנו לה מעט ממנו תסתכן היא או הילד לוחשין לה באזנה שהיא יוה"כ או שהוא אסור דשמא שכחה האיסור או שהוא יוה"כ וכשיזכירו לה האיסור תסיח דעתה מן המאכל משום חומרת האיסור או משום חומרת היום ולא תבקש עוד. לבוש. ומיהו עיין ער"ה או' א' שהביא פלוגתא בזה דבמאכל איסור אפי' ביוה"כ אין לוחשין לה כיון שאין לו היתר יעו"ש. ומ"מ נראה דיש להחמיר וללחוש לה אפי' בשאר איסורים ואפי' בשאר ימות השנה כדברי הלבוש יכדי לצאת אליבא דכ"ע. ומיהו עיין בתשו' בשמים ראש סי' שנ"ג שכתב דלחישה אין עושין עכשיו כך קבלתי ממורי רבינו מאיר ואמר דאסיר להשהית בענין כלל כמו בשאר חולי של סכנה יעו"ש והב"ד פת"ע או' ב' וע"כ נראה דהכל לפי הענין:

ח[עריכה]

ח) שם. אם נתקררה דעתה וכו'. דההיא עוברה דארחה אתו לקמי' דרבי אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא לחישו לה ואילחישא וכו' נפק מינה ר' יוחנן ההיא עוברא דארחא אתו לקמי' דר' חנינא אמר להו לחושו לה ולא אילחישא וכו' נפק מינה שבתאי אצר פירי. יומא פ"ב ע"ב:

ט[עריכה]

ט) שם. אם נתקררה דעתה וכו'. שלפעמים מתיישבת דעתה אחר שמזכירין לה שיום הזה יוה"כ הוא שכל העולם מתענין בו כמ"ש באו' הקודם. ועיין במאירי שכתב שכשלוחשין לה מענין היום מצרפין בדבריהם הבטחה על העובר שאם תתיישב דעתה תהא בטוחה על עוברה שתהי' יראת שמים מצוי' בו יעו"ש והב"ד מ"ב בשה"צ או' ג':

י[עריכה]

י) שם. ואם לאו מאכילין אותה וכו'. פי' שתוחבין כוש (פלך תוחבין לה ברוטב של אותו בשר ומוצצתו. רש"י יומא שם) ברוטב ונותנין לתוך פיה ואם לא נתיישבה דעתה נותנין לה רוטב ואם לאו נותנין לה המאכל עצמו טור ב"י ב"ח ולבוש. מ"א סק"ב. מאמ"ר או' ב' ר"ז או' ב' ח"א כלל קמ"ה או' כ"ו. מט"א או' ב' מ"ב או' ד' קיצור ש"ע סי' קל"ג או' י"ג. ודוקא עוברם שלפעמים מתיישבת דעתה בדבר מועט אבל חולה מאכילין אותו כפי שיאמר הרופא אך פחות פחות מכשיעור כמ"ש לקמן סי' תרי"ח סעי' ז' יעו"ש. הרא"ש. מ"א שם, ר"ז או' ג' מ"ב שם:

יא[עריכה]

יא) שם. ואם לאו מאכילין אותו וכו'. בין מאכל איסור או היתר אין חילוק בעוברה תחלה מאכילים כוש ברוטב או רוטב או מאכל עצמו וכו' בין ביוה"כ בין בשאר ימות השנה משא"כ בחולה. א"א או' ב':

יב[עריכה]

יב) שם. עד שתתיישב דעתה. ואינה צריכה אומד הרופאים לזה. מ"ב או' ה':

יג[עריכה]

יג) [סעיף ג'] כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו וכו'. אבל אם לא נשתנו פניו אעפ"י שאומר שלבו חלש וצריך לאכול אין מאכילין אותו כמ"ש לעיל סוף או' ה' וכ"כ מ"ב או' ו' ומיהו עיין בתשו' חת"ס חלק אה"ע ח"ב סי' פ"ב שדעתו דאף שאנו אין מאכילין אותו מחמת שהוא בחזקת בריא מ"מ החולה עצמו היודע מרת נפשו יוכל ליקח לעצמו ולאכול בין ביוה"כ בין בשאר איסורין כיון שמרגיש בעצמו שיוכל לבא לידי סכנה יעו"ש והב"ד מ"ב שם. והיינו ע"ד שנתבאר לקמן סי' תרי"ח סעי' ז' יעו"ש:

יד[עריכה]

יד) שם. ו מאכילין אותו ממנו. ונותנין לו מעט בתחלה הרוטב ואח"כ האיסור עד שתתיישב דעתו. לבוש. והיינו ע"ד שנת' לעיל או' יו"ד גבי מעוברת שתחלה תוחבין כוש וכו' וכ"כ הר"ז או' ג' מט"א או' ג' מ"ב או' ז':

טו[עריכה]

טו) ודע דמה שהקלנו באשה עוברה וכן בכל אדם שהריח היא דוקא עד שתתיישב דעתן אבל אחר שנתיישב דעתן אין להם לאכול שאר היום דלא אמרינן כיון דהותר מקצת היום באכילה הותר כולו. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' תרט"ז או' כ"ד:

טז[עריכה]

טז) שם. ומאכילין אותו ממנו. ובמקום שמאכילין העוברה או כל אדם שנשתנו פניו אין חילוק בין המאכל דבר מותר באכילה או אסור רק אם יש לפניו מאכל כזה שמותר יש להאכילם של היתר ואם לא יספיק להם של היתר מאכילין גם של איסור עד שתתיישב דעתם. מט"א שם:

יז[עריכה]

טוב) שם. ומאכילין אותו ממני. ועכ"פ כשמריח ריח מאכל יזהר מאד כל אדם שיפלוט כל הרוק שיבא בפיו ולא יבלע דאז בא לידי סכנה כדאיתא בכתובות ס"א ע"ב. ח"א כלל קמ"ה או' כ"ח. מ"ב או' ח':

יח[עריכה]

חי) [סעיף ד'] יולדת תוך ג' ימים וכו'. ואפי' אם לא ילדה עדיין רק אחזו לה חבלי יולדה וכפי המבואר לעיל בסי' ש"ל סעי' ג' דנקראת יולדת לענין לחלל עליה את השבת ה"ה דנקראת גם יולדת לענין זה שלא תתענה. מאמ"ר או' ג' מ"ב או' ט' ובשד"ח מע' יוה"כ מביא בשם כמה האחרונים דהמפלת ג"כ דינה כיולדת יעו"ש. והב"ד מ"ב בב"ה:

יט[עריכה]

יט) שם. לא תתענה כלל. ואפי' אמרה א"צ מאכילין אותה ואומרים לה אכלי. ב"ח. ומ"מ יש להאכילה פחות מכשיעור. מ"א סק"ג א"ר או' ב' ר"ז או' ד' ח"א כלל קמ"ה או' כ"ז. מט"א או' ד' ואפי' באינה אומרת איני צריכה ג"כ מאכילים אותה פחות מכשיעור אם אפשר כ"מ מסתמיות הש"ע לקמן סי' תרי"ח העי' ז' יעו"ש וכ"כ הר"ז שם בסי' תרי"ח או' י"ג:

כ[עריכה]

ך) שם. מג' עד ז' אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה. ואע"פ שחברותיה וכן הרופאים אומרים שא"צ אעפ"י כן מאכילין אותה מיד פחות פחות מכשיעור. ר"ז או' ד' והיינו אם די לה בכך אבל אם לא די לה בכך מאכילין אותה כל צרכה כמ"ש לקמן סי' תרי"ח סעי' ח' יעו"ש:

כא[עריכה]

כא) שם. מכאן ואילך הרי היא ככל אדם. והיינו באמרה צריכה אני מחמת הלידה אבל אם אמרה צריכה אני מחמת שמתכבד עלי החולי אפי' אחר ז' נותנין לה דלא גרע מחולה אחר. או"ה כלל ס' סי' ב' שכנה"ג בהגב"י או' ב' א"ר או' ג' ר"ז שם. מ"ב או' י"ב:

כב[עריכה]

כב) שם. וימים אלו אין מונין אותם מעת לעת וכו'. עיין לעיל סי' ש"ל או' כ"א שכתבנו שם דכמה פו' סוברים דימים אלו מונים אותם מעת לעת ובאם יש חשש סכנה שהאשה חלישה בטבעה המקיל למנית ימים אלו מעל"ע לא הפסיד יעו"ש:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון