כף החיים/אורח חיים/תריג

כף החיים ‏ אורח חיים תריג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אסור לרחוץ ביוה"כ וכו'. וכל רחיצה של תענוג אסור ביוה"כ משום אשר לא תעונה וכו' לבוש. ר"ז או' א' ועיין לעיל סי' תרי"א או' ג':

ב

ב) שם. מלוכלכים בטיט או בצואה וכו'. אבל להעביר את הזיעה אסור כמ"ש סי' שאח"ז גבי סיכה שאסור כדי להעביר הזוהמא וה"ה ברחיצה. ט"ז סק"א. וכ"ה דעת הב"ח והפר"ח. אבל מדברי הלבוש לקמן רסי' תרי"ד משמע דברחיצה שרי להעביר את הזוהמא. וכ"ה דעת המ"א שם סק"א. וכ"כ א"ר שם או' א' בשם שה"ל ומאמ"ר שם או' א' בשם הר' מנוח על הרמב"ם פ"ג יעו"ש. והמט"א או' ב' לחלק יצא דכל שהזיעה קשה לו שהוא מפונק יש להתיר כדעת הלבוש והמ"א ומי שאינו אסטניס וא"צ לרחיצה זו כ"ה יש לו להחמיר שלא לרחוץ בשביל העברת הזיעה כמו שאסור לסוך בשמן להעביר הזוהמא כמבואר בסי' שאח"ז. וכ"כ מ"ב או' ב' ועיין לעיל סי' ד' סעי' כ"א בהגה ובדברינו לשם או' צ"ה:

ג

ג) שם. מותר לרחצם. ואף כשאינו מתפלל יכול לרחצם. ב"ח. עט"ז:

ד

ד) שם. מותר לרחצם. ויזהר שלא יטול אלא מקום המטונף לבד. מ"א סק"א. א"ר או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל קמ"ה או' ט' מט"א או' א' מ"ב או' א':

ה

ה) ואם גופו מלוכלך בכמה מקומות והוא טורח לרחוץ המקומות המטונפים כל א' בפני עצמו מותר ליכנס למים לרחוץ כל גופו בפ"א בכדי להסיר הלכלוך שעליו. וכשרוחץ מחמת טינוף יכוין שאינו להנאת רחיצה רק להעביר הליכלוך. מט"א שם. מ"ב שם. תו' חיים על ח"א שם או' י"א ואו' י"ב:

ו

ו) ואם היו ידיו מלוכלכות בצואה או שנגע בגופו במקומות המכוסים אפי' לא נגע רק באצבע א' צריך לרחוץ כל ידיו עד קשרי אצבעותיו אבל אם נגע בידו בטיט או ברפש אין רשאי לרחוץ רק מקום המלוכלך בלבד. דה"ח או' א' תו' חיים שם או' י"ב. מ"ב או' ו' והיינו אפי' לתפלה. מ"ב שם.

ז

ז) שם. שלא אסרו אלא רחיצה של תענוג. כלל זה יהיה מסור בידך כל שאינו מכוין להנאת רחיצה אפי' שאין בו אלא משום הכון לקראת אלהיך ישראל מותרת. הרדב"ז ח"א סי' ל"ז. כנה"ג בהגה"ט. שו"ג או' ח':

ח

ח) [סעיף ב'] נוטל אדם ידיו שחרית וכו'. כדרכו בכל השנה ג"פ כיון דבלא זה לא יכול ליגע בידיו לפה ולעינים ולאוזן משום סכנה כמ"ש בב"י יעו"ש. ועיין לעיל סי' תקנ"ד או' מ"ח.

ט

ט) שם. ומברך ענט"י. עיין מ"ש בזה לעיל סי' תקנ"ד או' מ"ע ואו' ן' יעו"ש:

י

י) שם. ומברך ענט"י. וברכת שעשה לי כל צרכי יש שכתבו לאומרה ויש חולקים (כמ"ש בב"י) וכל מקום שהפו' חולקים הקבלה מכריע כמ"ש הרדב"ז והכא הקבלה מכריע שלא לאומרם. נה"ש או' ב' וכ"כ לעיל סי' מ"ו או' טו"ב יעו"ש:

יא

יא) שם. ויזהר שלא יטול אלא עד סוף קשרי וכו'. משום די"א דסגי בהכי כמ"ש לעיל סי' קס"א סעי' ד' וביוה"כ ובט"ב דאסור ברחיצה סמכינן עלם והטעם עיין לעיל סי' ד' או' י"ד יעו"ש:

יב

יב) [סעיף ג'] אם הטיל מים ושפשף בידו וכו'. משמע אבל בלא שפשף אין ליטול ידים רק אם רוצה להתפלל כמ"ש אח"ז מיהו בב"י הביא כמה גדולים דסברי דאף בלא שפשף מותר ליטול ידיו משום הכון ור"ל כדי לברך אשר יצר בקדושה יעו"ש והב"ח כתב דלמעשה יביא עצמו לידי חיוב נטילה ע"י שיקנח וישפשף שאז מחויב ליטול ידיו לכל הדיעות יעו"ש. והפר"ח כתב דאין צורך לזה דכל רחיצה שאינו מתכוין להעביר הזוהמא וכיוצא ואית בה משום הכון שרייא יעו"ש. אמנם המ"א סק"ב כתב כדברי הב"ח דיקנח וישפשף כדי להוציא נפשו מפלוגתא. וכ"כ הר"ז או' ד' ח"א כלל קמ"ה או' י"א. מט"א או' ד' מ"ב או' ד' ודוקא בלילה אבל ביום אם הטיל מים או עשה צרכיו כיון שמתפללין כל היום אף שלא קינח ושפשף מותר ליטול ידיו. מ"א שם. ר"ז או' ה' מט"א שם. מ"ב שם. וכ"ז מיירי כגון שנפנה או שהטיל מים על פני השדה וכדומה אבל אם נכנס לבה"כ קבוע בלא"ה צריך ליטול ידיו משום רוח רעה השורה על הידים בבה"כ כמ"ש לעיל סי' ד' או' ס"ה יעו"ש. ועיין מש"ז או' ב'.

יג

יג) שם. ואם רוצה להתפלל אפי' לא קינח וכו'. משמע מזה דאם לא עשה צרכיו כלל אין לו ליטול ידים בשביל תפלה בלבד ואף דמבואר לעיל בסי' רל"ג סעי' ב' דבשביל תפלה בלבד מצוה ליטול ידים הכא משום חומר יוה"כ חשש לאותן הפו' דסברי דבשביל תפלה בלבד לא תיקנו ליטול ידים כ"א בשחרית משום דנעשה כבריה חדשה. מ"ב או' ה' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

יד

יד) שם הגה. וכן כהן העולה לדוכן וכו'. וה"ה לויים במקום שנהגו הר"ש הלוי בתשו' חא"ח סי' ח' כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ג. א"ר או' ד' פר"ח. שו"ג או' י"א. ר"ז או' ו' מט"א או' ח' ועיין לעיל סי' קכ"ח סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד:

טו

טו) שם הגה. וכן כהן העולה לדוכן ניטל ידיו. נטילה גמורה עד הפרק וכן היה קידוש כהנים במקדש. דרשות מהרי"ל ה' יוה"כ. מט"מ סי' תתנ"א. שכנה"ג בהגב"י או' א' א"ר שם. דג"מ. ושב הכהן בתשו' סי' ג' והב"ד השע"ת סי' תקנ"ד על הש"ע סעי' ט' ח"א כלל קמ"ה או' י"א מט"א או' ח' מ"ב או' ז' אמנם דעת א"א או' ג' דלא יטול רק עד קשרי אצבעותיו. וכ"נ דעת מור"ם ז"ל בהגה שכתב דבריו על הש"ע ולא כתב עד הפרק כמ"ש מהרי"ל משמע דבזה ס"ל כדברי הש"ע דאינו נוטל רק עד קשרי אצבעותיו וכ"נ דעת הר"ז או' ו' ודה"ח או' ג' שלא כתבו עד הפרק משמע דדינו כשאר נטילות דיוה"כ דאין נוטלין רק עד הפרק ועבודת כהן במקדש שאני דהכא אינו אלא לזכר בעלמא וכ"כ היפ"ל ח"ב או' ד' דדעת מרן ומור"ם ז"ל בהגה דה"ה לכהנים העולים לדוכן שלא יטלו רק עד סוף קשרי אצבעות וגם שמע על כהני חשיבי שנזהרים בכך יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קכ"ח או' ט"ל יעו"ש. ומ"מ מי שנוטל עד הפרק אין מזניחין אותו כיון דאיכא כמה רבוותא דסברי הכי כנז':

טז

טז) שם בהגה. אעפ"י שהן טהורות וכו'. וכל פעם שעולין לדוכן יחזרו ויטלו את ידיהם מקודם. דרשות מהרי"ל שם:

יז

טוב) שם בהגה. דכל רוב רחיצה וכו'. עיין במאמ"ר או' ב' שנתקשה בתיבת רוב וכתב וכן ראה בלבוש שהשמיט תיבת רוב יעו"ש:

יח

חי) [סעיף ד'] מי שהוא אסטניס וכו'. ואפי' מי שאינו אסטניס יש להתיר באם יש לכלוך על פניו או לפלוף ע"ג עיניו דלא גרע מאלו היו ידיו מלוכלכות ומ"מ צריך ליזהר שלא לרחוץ אלא במקום שצריך. ב"ח. עט"ז. פר"ח. שו"ג או' י"ב. מט"א או' ג' מ"ב או' ט' ועיין לעיל סי' תקנ"ד סעי' י"א:

יט

יט) שם הגה. ונהגו בזה להחמיר. שאפי' מי שהוא אסטניס אין מקנח פניו ולא עיניו במים אלא א"כ יש לפלוף על פניו או ע"ג עיניו שאז מותר לכל אדם לרחוץ כדרכו בכל השנה. ר"ז או' ג' וה"ד לרחוץ מקום המלוכלך כמ"ש באו' הקודם:

כ

ך) שם בהגה. שהוא קצת רפואה וכו'. אבל משום רפואה גמורה מותר לרחוץ (ע"ד שנת' בסי' שכ"ח סעי' ך' וסעי' כ"א) דלא גרע ממי שרגליו כהות. מ"א סק"ד. ומיירי בענין שחלה ממנו כל גופו דהותר לו שבית דרפואה וכמ"ש בסי' שכ"ח סעי' י"ז וס"ד דביוה"כ מ"מ ליתסר משום רחיצה דהוי דאו' קמ"ל דכה"ג דלרפואה ליכא משום איסורא. מחה"ש. ועיין בהגה לסוף סעי' ט':

כא

כא) ומי שהוא חש בעיניו הרבה וצריך לרחוץ עיניו בחתיכת בגד דק שרוי במים שעשב ויאול"א בהם שנים ג' פעמים בכל רביע שעה שלא תרע עינו הרבה מה יעשה ביוה"כ. עיין יוסף אומץ סי' ה"ן שכתב דבבגד אסור משום סחיטה אבל בלא בגד לרחוץ עיניו דוקא יש להסיר העשבים מן המים בעיוה"כ סמוך לחשיכה וביוה"כ יכול לרחוץ עיניו והוא דלא עמיץ ופתח דבהכי שרי בשבת וכמ"ש סי' שכ"ח סעי' כ"א יעו"ש:

כב

כב) שם בהגה. ואסור לרחוץ פיו וכו'. כיון שאין בו סכנה ושמא יבא מעט מים בגרונו וחצי שיעור אסור מה"ת. בגדי ישע:

כג

כג) שם בהגה. כמ"ש לעיל סי' תקס"ז סעי' ג' ובדברינו לשם או' י"ד:

כד

כד) [סעיף ה'] או להקביל פני רבו וכו'. דוקא באם אין לו דרך אחרת לילך לגבי רבו. רש"ל בביאורו לסמ"ג ה' שבת בדין דש. ב"ח. עט"ז. מ"ב או' י"ב. ועיין לקמן סעי' ח' בהגה ובדברינו לשם או' מ':

כה

כה) שם. או מי שגדול ממנו בחכמה. משמע דבשוין אסור. מ"א סק"ה. א"ר או' ט' פר"ח בסעי' ז' וכתב ודלא ככנה"ג בהגב"י שכתב דבשניהם שוים דינו כמו שגדול ממנו יעו"ש. ר"ז או' י"א. מט"א או' י"א. מ"ב או' י"ג. ועיין לעיל סי' תקרד או' נ"ו:

כו

כו) אבל אם רוצה לשאול דבר הלכה מחבירו או מתלמידו שלמד גם אצל חכמים אחרים ואצ"ל אם הולך ללמוד עם תלמידים כגון שאין התלמיד יכול לבא אצלו מותר לו לעבור במים בהליכה ובחזרה. ר"ז שם. מט"א שם. והוא מדברי הט"ז סי' ש"א סק"ב וכאן סק"ו. ועיין לעיל סי' ש"א או' ך' ולקמן או' ל"ז.

כז

כז) שם. יכול לעבור במים וכו'. ואינו חושש משום איסור רחיצה ביוה"כ כיון שהולך לדבר מצוה ועוד שאינו מתכוין לתענוג. ר"ז או' ו' מ"ב או' י"ד:

כח

כח) שם. עד צוארו. משמע דאם המים גבוהים יותר מצוארו לא יעבור לפי שצריך לשוט. פר"ח על סעי' ו' והיפ"ל ח"ב או' ט' כתב משום שמא יבואו לו מים בגרונו וחצי שיעור אסור מה"ת יעו"ש:

כט

כט) שם. בין בהליכה בין בחזרה. משום דאם לא כן אתה מכשילו לעתיד לבא שלא ירצה לילך. יומא ע"ז ע"ב. ט"ז הק"ג:

ל

ל) שם. ובלבד שלא יוציא וכו'. כדי שלא יהא נראה כנושא משוי. רש"י. ור"י פירש שנראה כרוחץ כדרכו כשמוציא ידיו אבל אם אינו מוציא ידיו נראה כמהלך לדרכו. ב"י בשם הכלבו. והטור כתב כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה. וכ"כ בש"ע לעיל סי' ש"א סעי' ד' יעו"ש. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"ד:

לא

לא) שם. ובלבד שלא יוציא וכו'. ומשום כבוס נמי ליכא כיון שהוא דרך לכלוך. טור. לבוש:

לב

לב) שם. אלא עד מתנים. לאו דוקא אלא מעט למעלה מהם. מ"א סק"ו. ר"ז או' ט' מ"ב או' י"ז. והא"ר או' ז' כתב אפשר דהחמיר הש"ע בסכנת נפשות משום דא"א לצמצם כ"כ יעו"ש. וכ"כ באלף למטה או' יו"ד:

לג

לג) [סעיף ו'] דוקא לעבור בגופו במים עצמן. פי' בהילוך אבל לא בדרך שיטה ע"פ המים דהיינו כדין ספינה קטנה. פר"ח. ועיין לקמן או' ל"ה:

לד

לד) שם. אבל לעבור בספינה קטנה יש מי שאוסר. הא דכתב הש"ע דין זה בשם יש מי שאוסר ולא כתב התמא משים דדין זה כתבו הטור בשם בה"ג ותמה עליו הטור דאם התירו לו רחיצה חמורה דהא אסמכוה אקרא כ"ש שיטה דקילא עכ"ל וע"כ כתבו הש"ע בשם יש מי שאוסר. אמנם כתב בב"י דטעמא דבה"ג דרחיצה שאינה אסורה אלא ביוה"כ התירו אבל מעבר לשוט דאסור בכל שבתות השנה לא התירו א"נ רחיצה שהיא אסורה מאסמכתא דקרא התירו אבל מעבר לשיט שהוא מדרבנן ואין לה סמך בתורה לא התירו דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה עכ"ל וגם הב"ח כתב לתרץ דברי בה"ג וכתב וכן עיקר כדברי בה"ג שכל דבריו דברי קבלה יעו"ש. וכ"פ הלבוש. מ"א סק"ח. פר"ח. ר"ז או' יו"ד. מט"א או' י"ב:

לה

לה) שם. יש מי שאוסר. ואפי' אם העכו"ם הוא מוליכה והוא בענין שא"צ לעשות מלאכה אסורה אפ"ה אסור ומכ"ש שאסור לשוט ממש בלא ספינה. מט"א שם. מ"ב או' י"ח ואו' י"ט. ועוד עיין מ"ש בזה לעיל סי' של"ט או' ע"ד יעו"ש:

לו

לו) שם. יש מי שאוסר. ואפי' ע"י הערמה ולת"ח אסור כמ"ש המ"א ומחה"ש סק"ז וכ"כ לעיל הי' של"ט או' ע"א יעו"ש:

לז

לז) [סעיף ז'] הרב אסור לעבור במים וכו'. ואפי' אין התלמיד יכול לילך אליו. לבוש. מיהו דעת הט"ז סק"ו דאם א"א לו לתלמיד לילך מותר לרבו לילך אצלו כדי ללמוד עמו יעו"ש והברכ"י או ג' פסק כדברי הלבוש וכתב ודלא כהט"ז וכן התו"ש בסי' ש"א או' ח' כתב להשיג על דברי הט"ז והסכים לדברי הלבוש יעו"ש אמנם הר"ז והמט"א הסכימו לדברי הט"ז כמ"ש לעיל או' כ"ו יעו"ש:

לח

לח) [סעיף ח'] מותר לעבור במים בהליכה. משום הפסד ממון. הר"ן. מ"א סק"ט:

לט

טל) שם. אבל לא בחזרה. שאין כאן מצוה שנחוש לעתיד לבא. ט"ז סק"ז. ועיין לעיל סי' ש"א או' כ"ו:

מ

מ) שם בהגה. אפי' היה לו דרך וכו' מותר לעבור וכו'. מיהו דעת האחרונים דמוטב להקיף ולא לעבור. ב"ח. ט"ז סק"ח. מ"א סק"י. א"ר או' יו"ד. פר"ח. ר"ז או' י"ג. מט"א או' י"ד. מ"ב או' כ"ב. ועיין לעיל או' כ"ד.

מא

מא) [סעיף ט'] אסור להצטנן בטיט לח וכו'. לאו דוקא בידים אלא אפי' לישב ולישנא דגמ' אסור לישב ע"ג טינא ביוה"כ והטעם שכיון שיש בו טופח ע"מ להטפיח עובר הלחלוחית ומתענג ולהכי אסור. פר"ח. מ"ב או' כ"ג:

מב

מב) שם. אם הוא טופח וכו'. דהיינו שאם יניח ידו עליה תעלה בה לחות שאם ידביקנה לידו האחרת תדבק בה הלחות שקבלה מן הטיט. טור. ר"ז או' י"ד. מט"א או' ט"ו:

מג

מג) שם. אפי' הם חסרים. וכ"ש מלאים דיש לחוש שיתזו המים עליו. לב"ש. מ"ב או' כ"ד:

מד

מד) שם. בין של חרס בין של מתכת. בשל חרס חיישינן דמשחיל פי' בולט מים שבולע ובשל כסף חיישינן שמא יתנענעו המים שבתוכו ויותזו על בשרו. ב"י בשם הגמ' ועיין מאמ"ר או' ה':

מה

מה) שם. אבל אם הם רקים מותר. ויש אוסרים בכלי חרס אפי' רקים לפי שבולעים הרבה וכשמצטנן בהם פולטין מה שבלעו וחשיב כמו רחיצה. טור. וכ"כ יא"פ בשם תו' ישנים. אלא שב"י כתב בבד"ה דאין להחמיר בזה יותר מבטיט וע"כ פסק כאן בש"ע להתיר. וכ"ה דעת הב"ח והפר"ח וכ"פ הר"ז או' ט"ו:

מו

מו) שם בהגה. דחיישינן שמא לא תתנגב יפה ויבא לידי סחיטה. ומ"מ מותר לקנח ידיו ורגליו עיוה"כ במפה ולמחר מעבירה על גבי עיניו דבזה לא חיישינן לסחיטה. מ"א ס"ק י"א בשם הרי"ף. מט"א או' ט"ז. מ"ב או' כ"ה:

מז

מז) [סעיף יוד'] כלה כל ל' יום וכו'. כדי שלא תתגנה על בעלה. יומא ע"ח ע"ב. ומיהו יש אוסרים כמ"ש בטור וב"י וע"כ כתב הב"ח דאין להקל נגד דעת הרי"ץ גיאת ור"י וסמ"ג יעו"ש. אמנם הפר"ח סי' תרי"ד סעי' ג' כתב דהעיקר כפסק הש"ע. יעו"ש. וכ"פ הלבוש. ביאורי הגר"א. סידור רב יעב"ץ. ר"ז או' י"ח. מט"א או' י"ז. קיצור ש"ע סי' קל"ג או' ה'. ועיין עוד באו' שאח"ז.

מח

מח) שם. מותרת לרחוץ פניה. ונראה שזה היה בימיהם שלא היו בבהכ"נ כל היום והתירו שלא תתגנה על בעלה אבל בזה"ז שאינו רואה אותה כל היום לא שמעתי שנוהגין להיתר. ח"א כלל קמ"ה או' ט"ו. מ"ב או' כ"ו. מיהו בקיצור ש"ע שם בפאת השלחן כתב על דברי ח"א הנז' שאין דבריו מוכרחים יעו"ש. וע"כ נראה דהכל לפי הענין והזמן:

מט

מט) [סעיף יא'] מי שראה קרי בזה"ז. שאין הטובל בזה"ז טהור מפני טומאת מת. הרמב"ם פ"ג מה' שביתת עשור. והב"ד ב"י. והלבוש כתב בזה"ז שאין בעלי קריין טובלין לתפלה כל ימות השנה גם היום לא יטבול. וכ"כ הר"ז או' י"ט. ועיין לעיל סי' פ"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

נ

נ) שם. או שנתלכלך. ר"ל שנתלכלך במקומות הרבה שאיני מתקנח יפה במפה אפי' אם הוא לח. מאמ"ר סוף הסי':

נא

נא) שם. רוחץ מקומות. וכו'. בב"י בשם הגמ"י משמע דוקא אם רגיל לרחוץ בכל ימות השנה מותר לרחיץ אבל בד"מ או' ו' כתב דאפי' באין רגיל שרי יעו"ש:

נב

בנ) שם. רוחץ מקומות המלוכלכים וכו'. ולא ירחוץ בבגד שלא יבא לידי סחיטה. קיצור ש"ע סי קל"ג או' ו'. תו' חיים על ח"א כלל קמ"ה או' י"ט. מ"ב או' כ"ח. וצריך לפשוט את הכתונת אם היא מטונפת בקרי. עמה"ש על קיצור הש"ע שם או' ה'. תו' חיים שם או' ך' וכן אם נתלכלך המכנסיים צריך להחליף. ועיין לעיל סי' ע"ו סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם ובסי' ר"מ או צ"ד:

נג

גנ) שם. ואסור לרחוץ גופו. היינו מקום שאינו מלוכלך:

נד

דנ) שם. ואסור לרחוץ גופו או לטבול וכו'. והטור כתב בשם הר"י ברצלוני ובה"ג שטובל כדרכו דתנן (יומא פ"ח ע"א) הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל אלא שבשם הר"ם כתב כיון דק"ל דבעל קרי א"צ טבילה לא לתפלה ולא לד"ת אף בשאר ימות השנה אזלינן לחומרא שאין לטבול ביוה"כ עכ"ל וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' שביתת עשור והמרדכי ביומא ובפ' מי שמיתו בשם ר"ת והגמ"י בשם הר"ם ור"ת והב"ד ב"י וע"כ פסק כן בש"ע לאסור. וכ"פ הלבוש. ב"ח. פר"ח. ר"ז או' י"ט. ח"א כלל קמ"ה או' ט"ז. מט"א או' י"ח. דס"ח או' ד' סידור רב יעב"ץ או' ד' קיצור ש"ע סי' קל"ג או' ו':

נה

הנ) שם. ואסור לרחוץ גופו או לטבול וכו'. ומהר"י מברונא בתשו' סי' מ"ט התיר לבעל קרי לטבול ביוה"כ דאי לא טבול לבו נוקפו ולא מצי מתפלל יעו"ש והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ו' וכתב דלא נהגינן כן. וכ"כ השו"ג סוף או' כ"ו. קמח סולת. ועיין עוד לקמן או' נ"ז:

נו

ונ) שם. ואסור לרחוץ גופו או לטבול וכו'. וה"ה שאסור לשפוך עליו ט' קבין אפי' מי שנוהג כך בכל ימות השנה. ר"ז שם. מט"א שם. מ"ב או' כ"ט:

נז

זנ) שם. אעפ"י שבשאר ימות השנה הוא רגיל לטבול וכו'. משום דבזה"ז א"צ טבילה לבעל קרי מדינא לא לד"ת ולא לתפלה כמ"ש לעיל סי' פ"ח סעי' א' יעו"ש וע"כ אסרו הטבילה ביוה"כ אפי' למי שהוא רגיל לטבול בשאר ימות השנה לתפלה משום איסור רחיצה. מיהו בתשו' מהר"ש הלוי חא"ח סי' ס"ט כתב דאם רגיל לטבול בשאר ימות השנה יטבול ג"כ ביוה"כ יעו"ש והב"ד השו"ג או' כ"ז אלא שכתב דאנן נקטינן כדברי הש"ע שקבלנו הורותיו. וכ"כ היפ"ל ח"ב או' י"ג יעו"ש. אך אם קפץ וטבל נראה שאין קונסין אותו כיון שיש לו על מה לסמוך. שו"ג שם. ומ"מ אם אפשר יש לטבול תיכף במוצאי יוה"כ כדי שימחה המזיק וכמ"ש לעיל סי' ר"מ סוף או' ו' יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תרט"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

נח

חן) אחד נכנס לבית הכסא עם הקיט"ל ולאשר היה חושך נטנף הקיט"ל בצואה והוא צריך ללבוש הקיט"ל מותר לצוות לנכרי לכבס הקיט"ל במקום הטינופת כי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה דדבריהם. שו"ת שואל ומשיב (מהדורה ד' ח"ב סי' פ"ו). פתחי עולם (או' ך'):

נט

נט) [סעיף יב'] בזה"ז אסור לאשה לטבול וכו', ודעת הרמב"ם פ"ג מה' שביתת עשור להתיר. וכ"ה דעת בה"ג. אלא שהטור פסק כר"ת וכתב והא דתניא (יומא פ"ח ע"א) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ה"ד למ"ד טבילה בזמנה ואנן ק"ל דלאו מצוה הילכך ימתין עד למחר עכ"ל וכ"כ התו' ביומא ח' ע"א ובנדה ל' ע"א דלא ק"ל כמ"ד טבילה בזמנה מצוה יעו"ש מיהו בתו' ביצה י"ח ע"ב כתבו הטעם בשם ר"י דבזה"ז אין טובלין לא ביוה"כ ולא בט"ב דדוקא הם שהיו עוסקים בטהרות היה צריך לטבול מיד כדי שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא לטהרה לבעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף עיוה"כ כדי שתסרוק שערה וחופפת מעט למוצאי יוה"כ משום דצריך חפיפה סמוך לטבילה וכן בט"ב דהא אפי' תטבול ביוה"כ ובט"ב אסורה לבעלה עכ"ל וכ"כ התו' בנדה ס"ח ע"א יעו"ש וכן הסכים ב"י בסי' זה ובסי' תקנ"ד כדעת האוסרים יעו"ש וע"כ פסק כאן בש"ע לאסור. וכ"פ הלבוש וב"ח ופר"ח ושאר האחרונים:

ס

ס) שם. בזה"ז אסור לאשה לטבול וכו'. והלובשת לבנים מותרת לרחוץ מעט בין ירכותיה כמ"ש סימן תקנ"א (ס"ק י"ג) ביו"ד סי' שפ"א סעיף ה' בש"כ בשם מ"ב. מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' י"ג. י"א בהגב"י. א"א או' י"ג. ר"ז או' כ"א. ח"א כלל קמ"ה או' י"ז. דה"ח או' ה' מט"א או' י"ט. מ"ב או' ל"א. ורק לא תרחץ בבגד כ"א בידים שלא תבא לידי סחיטה. מחה"ש מט"א שם. תו' חיים על ח"א שם או' כ"א. מ"ב שם. ועיין לעיל סי' תקנ"ד סעיף ח' ובדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין ביו"ד סי' קצ"ט סעי' ו' ובש"כ שם ס"ק י"ב שכתב יש נשים שלא נהגו לרחוץ ולא ללבוש לבנים בשבת ויו"ט והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג יש להתיר יעו"ש וא"כ ה"ה ליוה"כ:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---