כף החיים/אורח חיים/תקצז

כף החיים ‏ אורח חיים תקצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אוכלין ושותים ושמחים. ר"ל אף שהוא יום הדין כדאיתא בר"ה (ט"ז ע"א) מ"מ מצוה של ושמחת בחגך שייך ביה שגם הוא בכלל חג כדכתיב תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו וכן נאמר בנחמיה ח' אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם. ואותו היום ר"ה הוה כמבואר שם:

ב

ב) ואיתא במדרש מגילת אסתר ע"פ להביא את ושתי וכו' א"ר איבו כפרתן של ישראל כשישראל אוכלים ושותים ושמחים וכו' יעו"ש. ועוד ע"י שאוכל ושותה בב' ימים של ר"ה יוכל להתענות בצו"ג שהוא תענית חובה כמש"ל סי' תקמ"ט סעי' א' ולקמן סי' תר"ב יעו"ש. יפ"ל ח"ג או' א' ומיהו מ"ש כפרתן של ישראל וכו' היינו כשמכוונים באכילה ושתיה ההיא לשם מצוה כנודע:

ג

ג) שם. ואין מתענין בר"ה. בב"י הביא בשם התה"ד סי' רע"ח דאיכא כמה רבוותא דס"ל דמצוה להתענית בר"ה ועוד איכא כמה רבוותא דאוסרים התענית בר"ה כמבואר בטור וב"י יעו"ש. וע"כ פסק כאן בש"ע כדעת האוסרים להתענות בר"ה משום כי רבים הם. והט"ז סק"א כתב להכריע דא"א לומר מצוה להתענות דמצינו גבי אלישע שאכל אצל השונמית ואותו היום ר"ה היה כדאיתא במדרש יעו"ש והא"ר או' א' הקשה על דברי הט"ז הנז'. והברכ"י או' א' מיישב אלא שכתב שם הברכ"י איברא דראיית הט"ז חלושה דאלישע בכוונתו באכילה כוונה בשמים ומתקן עשר ידות משאר חסידים בתענית. ואמנם הביא שם הברכ"י דברי שאגת אריה סי' ק"א וסי' ק"ב שהעלה דאסור להתענות וכל דין סעודת יו"ט בר"ה יעו"ש וכן השע"ת הביא דברי השאגת אריה הנז' יעו"ש. וכ"פ הלבוש כדברי הש"ע דאין להתענות כלל לא בר"ה ולא בשבת תשו'. וכ"כ הב"ח וכתב וכן המנהג. וכ"פ הר"ז או' א' ביאורי הגר"א. ח"א כלל קל"ט או' י"א:

ד

ד) שם. ואין מתענין בר"ה. ובשיטה מקובצת למס' ביצה ריש פ"ב כתב משם הריטב"א וז"ל אמרו המפרשים דבר"ה שהוא יום הדין אם רואה עצמו שצריך להתענות תענית תשו' הרשות בידו ואפי' בשבת בינתיים ועליו אמרו כל היושב בתענית בשבת קורעין לו גזר דינו של ע' שנה ודוקא ביחידים ואנשי מעשה אבל שאר בני אדם לא שלא יבואו לזלזל ביו"ט של ר"ה וכן דעת רבותינו הצרפתים עכ"ל ולענין דינא אפי' אנשי מעשה לא יסמכו ע"ז רק ישתדלו מאד בין כסה לעשור כאשר יוכלון שאת בתעניות ופרישות אינהו ואביזרייהו חוץ משבת וערב יוה"כ לענין תענית. מחב"ר או' א':

ה

ה) שם. ואין מתענין בר"ה. אבל תענית חלום מתענין כמו בשבת דשבת ויו"ט שוים בזה כמ"ש לעיל סי' תקפ"ט או' י"א יעו"ש. ולא עדיף יו"ט של ר"ה משאר יו"ט דהא אדרבא י"א דמותר להתענות בו כנז"ל. ועיין לקמן סעי' ג':

ו

ו) שם. ואין מתענין בר"ה. אבל מותר להתענות בר"ה ולהתפלל עד חצות אע"ג דבשבת ושאר יו"ט אסור עט"ז. וכ"ה לעיל סי' תקפ"ד סעי' א' בהגה יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

ז

ז) ואם טעה ולא הזכיר מעין המאורע בבהמ"ז א"צ לחזור דהא יש כמה רבוותא דס"ל דמותר להתענות בר"ה כנז' ועוד בלא"ה הא כתבנו לעיל סי' קפ"ח או' כ"ד בשם כמה רבוותא דביו"ט אינו חוזר אם לא הזכיר מעין המאורע רק בליל א' דפסח ובליל א' דסוכות דרק שם יש חיוב לאכול פת מה"ת יעו"ש:

ח

ח) בסיום בהמ"ז קודם הרחמן הוא יחיינו יאמר הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה ולברכה. הרב יעב"ץ בסידורו עמודי שמים ח"ב דף פ"ז ע"א. יפ"ל ח"ב או' א' ועיין לעיל סי' תקפ"ג או' ג':

ט

ט) שם. ולא בשבת שובה. שהרי ע"ב שהוא תענית חמור לא רצו לקבוע בשבת. טור:

י

י) שם. אמנם לא יאכלו כל שבעם וכו'. ורש"ל כתב שקבל מזקנו שלא אכל דגים בר"ה כדי למעט תאות האנושי במקצת דבר המסויים ויזכור יום הדין ולא יבא לידי קלות ראש. ב"ח. מ"א ריש הסי' ועיין לעיל הי' תקפ"ג או' ט' שכתבנו עוד ט"א שלא לאכול דגים בר"ה יעו"ש:

יא

יא) וכתב במגיד משנה פ' נצבים שלא לאכול בשר ולשתות יין בר"ה ואע"ג דאמר עזרא אכלו משמנים ההיא לכלל עמא ואנא ממלל ליחידי סגילה. ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וכו' יעו"ש והב"ד המ"א שם. אמנם היפ"ל ח"ב או' א' כתב לדחית דברי המגיד הנז' ממ"ש בתורה ובקבלה ובתלמוד יעוש"ב. וכ"כ מור"ם ז"ל לעיל סי' תקפ"ג בהגה ונוהגין לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה עכ"ל. והב"ד האחרונים שם. וכ"ה המנהג גם ליחידי סגולה ולית דחש לדברי המגיד הנז':

יב

יב) [סעיף ב'] יש מקומות וכו'. המתענה בר"ה צריך ללמוד כל היום או לומר תחנות. ליקוטי מהרי"ו סי' נ"ו. כנה"ג בהגב"י. מיהו בד"מ לעיל סי' תקכ"ט או' ב' כתב על דברי מהרי"ו הנז' דלא נהירא חדא דהא מתענה לה' והרי כולו לה' ועוד דהא דמותר להתענות היינו משום דהו"ל עונג וא"כ זהו תענוגו ומקרי כולו לכם יעו"ש והב"ד מ"א בסי' זה סק"א. אלא שכתב שם המ"א דזה טעם השני לא שייך במתענה בר"ה שלא מחמת חלום (ר"ל דדוקא המתענה מחמת חלום הו"ל עונג) לכן טוב להחמיר עכ"ל. והא"ר או' ד' כתב בשם הכלבו דהמתענה מחמת תשו' וחסידות נמי תענוג יעו"ש. אבל הלבוש כתב כדברי מהרי"ו. וכ"כ המחב"ר או' ב' דהמתענה בר"ה צריך להיות רוב היום רובו ככלו וכמעט כולו מתבודד ולומד בבהכ"נ ובה"מ ויקיים כלו לה' וכמ"ש ז"ל בסי' רפ"ח במתענה תענית חלום בשבת ויוסיף אומץ המתענה בר"ה כי יומא הוא דקגרים עכ"ל. והב"ד השע"ת או' ג'. וכ"כ בקשל"ה מס' ר"ה מי שמתענה בר"ה יהא עסוק כל היום בתפלה ובתחנונים ונוהגין לומר כל ס' תהילים ולעסוק בתורה ולא ילך בטל אלא יסגור עצמו בבהכ"נ כל היום עכ"ל. והב"ד היפ"ל ח"ב או' ה'. וכ"כ הר"ז או' ג' ח"א כלל קל"ט או' י"ג. מט"א או' ו' מ"ב או' ג'. אלא שכתב שם מ"ב בשה"צ או' ג' דאם קשה לו הדבר יכול לסמוך על דעת המקילין יעו"ש.

יג

יג) ומי שמתענה ביו"ט אסור לבשל לאחרים כמ"ש לעיל סי' תקכ"ז סעי' ך' בהגה. אבל באשה שיש לה בעל שמשועבדת לו לאפות ולבשל או משרתת יש להתיר כמ"ש בדברינו לשם או' קכ"ד יעו"ש. וכ"כ המט"א בסי' זה או' ו' מ"ב או' ג':

יד

יד) שם כל מי שרגיל וכו'. משום תשו' ומשמע דוקא ג"פ אז צריך להתענית לעולם ומי שאינו ירא לנפשו א"צ. א"א או' ב' וכ"מ בח"א כלל קל"ט או' י"ב. וכ"כ מ"ב או' ד' אבל תענית חלום אף פ"א צריך להתענות כל ימיו כמ"ש לקמן סעי' ג' וכ"כ א"א שם:

טו

טו) היכא דנדר להתענות בר"ה וכבר התענה כמה שנים ושוב חל ר"ה בשבת חייב לקיים נדרו. לב חיים ח"ב סי' קי"ז. מיהו הרב בנו יפ"ל ח"ב או' ה' כתב להוכיח מדברי הרב נזירות שמשון בסי' זה דאף אם רגיל להתענות בר"ה משום תשו' אם חל להיות בשבת אין לו להתענות כלל יעו"ש. ומ"מ נראה דיש לעשות התרה:

טז

טז) ובעלי הברית שדרכם להתענות בכל שנה בר"ה פשוט דאסור לו לאכול וכמבואר בש"ע סי' תקס"ח בהגה דאם קבל עליו התענית במנחה צריך להתענות והני תענית דר"ה ודאי צריכין קבלה ונדר כמשמעות הש"ע בסי' תקצ"ז ובפרטות לפי לשון הפו' דהרגיל להתענות כל ימיו משמע דאפי' על סעודת מצוה אין לאכול כמו שמבטל משמחת יו"ט ואף גם לדעת הפו' דסכנה איכא בדבר שאינו משלים שנתו וחמירא סכנתא מאיסורא לכן אל ישנה רגילתו למען יאריך ימיו הוא ובניו. שבו"י ח"א סוף סי' ל' שע"ת. מט"א או' ה':

יז

טוב) וכתב בתשו' כנסת יחזקאל סי' כ"ג באחד שנתפס בכבלי ברזל בסכנת נפשות מחמת עלילה ונדר נדר על דעת רבים כשיצילנו ה' יתענה כל ימיו שני ימים של ר"ה ולא רצה להזדקק להתיר נדרו משום דהוכיח מר"ה דף י"ח דקאמר בג' בתשרי בטלה אדרכתא וכו' דלפי המסקנא מצוה להתענות בר"ה ודחה ראיות הט"ז סי' תקצ"ז יעו"ש וכתב ששלושה לומדים אחרים התירו לו ואמרתי הואיל והותר הותר מאחר דאיכא דיעות דבדיעבד מהני התרה ע"ד רבים יעו"ש. והב"ד השע"ת. מיהו הכר"ש כתב דלפי דעת רוב הפו' דאסור להתענות בר"ה יש לצדד להתיר נדרו אפי' לכתחלה יעו"ש:

יח

חי) ומי שקיבל תענית או נשבע להתענות בר"ה עיין לקמן או' ל"ו:

יט

יט) במדינות אלו שמנהג שלא להתענות בר"ה אין להתענות בו גם אם הוא יום שמת בו אביו או אמו. מט"א או' ט"ו:

כ

ך) שם הגה. ומי שאינו ירא לנפשו א"צ להתענות וכו'. כלל לא ביום א' ולא ביום ב' אף שהיה החלום ביום א' ר"ז או' ו':

כא

כא) שם בהגה. א"צ להתענות וכו'. עבדית עובדא בנפשאי שפ"א הוצרכתי להתענות בר"ה תענית חלום ובשנה האחרת אכלתי ולא חששתי ולא אונה אלי רע. הר"ם לונזאנו בס' שתי ידות באצבע מעריך דף מ"ו. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ב. א"ר או' ג' מט"א או' ה' והשו"ג או' ג' כתב דלענין מעשה נראה ודאי דיש לחוש לסברת הפו' הנז' בב"י שאמרו להתענות כל ימיו אך אנוס או חולה שאין בו כח להתענות כדי הוא הרב בעל שתי ידות לסמוך עליו בשעת הדחק יעו"ש.

כב

כב) שם בהגה רק צריך התרה וכו'. ועיין ביו"ד סי' רי"ד דמשמע שם דמנהג של מצוה שנעשה בנדר הוא רק כשהורגל בה או פ"א וחשב בשעת מעשה שינהוג כן לעולם אבל בלא"ה אין נעשה כנדר ע"י שעשאו פ"א יעו"ש. מ"ב או' ו' ות"א כלל קל"ט או' י"ג כתב דאם התנה מתחלה שאינו מקבל עליו בנדר ושאין דעתו להתענות רק היום א"צ התרה אבל סתם צריך התרה עכ"ל. ונראה דמ"ש אבל סתם צריך התרה היינו כגון שהתענה פעמים שלוש בסתמא אבל בפ"א לא הוי כנדר כנז' ועיין לקמן או' ל"א:

כג

כג) [סעיף ג'] המתענה פ"א בר"ה תענית חלום וכו'. ועיין לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' וסעי' ה' ובדברינו לשם על איזה חלום מתענים בשבת וה"ה ליו"ט כמ"ש לעיל סי' תקכ"ט או' י"א יעו"ש:

כד

כד) שם. המתענה פ"א בר"ה תענית חלום וכו'. ואם הוא ספק אם הוא מהחלומות שמתענים בשבת אין להתענות. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ד. א"ר או' א' שי"ג או' ג' א"א או' ד' מט"א או' ט' דה"ח או' ג' ע"ב או' ז' ואין לו להתענות אפי' אם חל ר"ה בחול וכ"ש אם חל בשבת, ויש לו להיטיב חלומו בפני ג' ואפי' בשבת כל שנפשו עגומה עליו. מט"א שם:

כה

כה) מי שהוא מתענה בר"ה יכול לעשות קידוש להוציא את בני ביתו שאין יודעין לקדש. מט"א או' יו"ד. ועיין לעיל סי' רע"ג סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם או' ל"ד והי' קס"ז סעי' ך' ובדברינו לשם או' קל"ו ודוק:

כו

כו) שם. צריך להתענות שני הימים וכו'. דקיומא אריכתא דמי כמ"ש לקמן סי' ת"ר. וכ"כ הלבוש. ר"ז או' ה' מ"ב או' ח':

כז

כז) שם. צריך להתענות שני הימים וכו'. ואפי' אם חל בשבת הואיל והראו לו סי' רע פ"א בר"ה בהתחלת הלילה הראשונה רמזו לו שתעניתו חביב בשמים בר"ה לפיכך יעשה רצון שמים ויתענה כל שני ימים. תה"ד סי' רע"ח. ב"י. לבוש. ר"ז שם:

כח

כח) שם. צריך להתענות שני הימים וכו'. ומ"מ בלילה של ר"ה אסור להתענות כמו בשאר יו"ט דבחלום לא הראוהו אלא ביום ולא בלילה. מ"א סק"ג. א"ר או' א' ר"ז שם. מט"א או' י"א דה"ח או' ו' מ"ב או' ה':

כט

כט) שם. צריך להתענות שני הימים וכו'. מיהו בס' מגיד מישרים למרן ז"ל על ישעיה סי' מ' פסוק כ"ו כתב שפעם א' ראה חלום בליל א' דר"ה ואמר לו המגיד למרן ז"ל שיתענה בכל שנה רק יום ראשון דר"ה אבל לא ביום שני יעו"ש:

ל

ל) שם. כל ימיו. ומי שאינו ירא א"צ כדלעיל סעי' ב' בהגה. מ"א סק"ה. א"א או' ה' ר"ז או' ו' מט"א או' ח' מ"ב או' ט' ועיין לעיל או' ך':

לא

לא) ואם התענה בשנה שאח"כ ושוב לשנים הבאות אינו רוצה להתענות צריך התרה שהוא ג"כ כמו נדר אבל אם תיכף בשנה שאחריו אינו רוצה להתענות אין כאן נדר וא"צ התרה. מט"א שם. דה"ח או' ב' פת"ע או' ו' ועיין לעיל או' כ"ב:

לב

לב) שם. יום שני בלבד. ולא בראשון מדלא הראוהו בראשון. כ"כ הטעם בתה"ד סי' רע"ח שממנו נובע דין זה יעו"ש:

לג

לג) שם הגה. וא"צ למיתב וכו'. אפי' חל בשבת. תה"ד שם. מ"א סק"ו. א"א או' ו' ר"ז או' ז' ח"א כלל קל"ט או' י"ג. מט"א או' ח' מ"ב או' י"א.

לד

לד) שם הגה. וא"צ למיתב תענית וכו'. מיהו היפ"ל ח"ב או' ח' הביא מס' נזירות שמשון שצריך למיתב תענית לתעניתו יעו"ש. אכן דעת האחרונים אינו כן כמ"ש באו' הקודם. ועיין באו' שאח"ז:

לה

לה) שם בהגה. דהא י"א דמצוה להתענות בר"ה וא"כ איך נחזיקנו לעבירה להצריכו תענית לתעניתו לבוש. ואפי' להני דסברי דמצוה לאכול בכה"ג מודו דלית כאן דררא דביטול עונג שבת ויו"ט הואיל דמן השמים הראוהו דתענית חביבה בשמים בר"ה. תה"ד שם:

לו

לו) מי שהתנה להתענות בשני יו"ט של ר"ה א"צ להתענות לעולם. כלבו סי' ס"ט. ומ"מ צריך התרה כמו בשאר נדרים ולא דמי לנודר בשבת או ביו"ט (ר"ל דאם הוציאו בלשון קבלת תענית דאינו כלום כמ"ש סי' תק"ע) מאחר שי"א שצריך להתענות בר"ה. ב"י. מ"א סק"ח. ר"ז או' ח' מט"א או' י"ד. מ"ב או' י"ב. ואעפ"י שאין מתירין נדר מצוה מ"מ בהא סמכינן ארוב פו' שאין להתענות בר"ה. וגם אם נדר או נשבע בכולל שחל מן הדין אפי' בשאר יו"ט (כמ"ש סי' תק"ע) במקומות אלו שאין נוהגין להתענות בר"ה צריך להתיר נדרו ואם לא התירו צריך להתענות וא"צ למיתב תענית לתעניתו. מט"א שם:

לז

לז) שם בהגה. ואין אומרים ענינו בר"ה וכו'. שאינו יום תענית אלא יום שעומד בו בדין ואיך יאמר ביום תעניתינו. לבוש. מ"א סק"ח. ר"ז או' ט' מ"ב או' י"ג:

לח

לח) שם בהגה. ואין אומרים ענינו בר"ה וכו'. אך יאמר אחר תפלתו רבון העולמים וכו' מט"א או' ט"ז. ועיין לעיל סי' תקס"ה סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---