כף החיים/אורח חיים/תקפח

כף החיים ‏ אורח חיים תקפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] זמן תקיעת שופר ביום ולא בלילה. דכתיב יום תרועה יהיה לכם. מגילה ך' ע"ב:

ב

ב) שם. ביום ולא בלילה. ואם נתעכב מאיזה סיבה ולא שמע תקיעות עד זמן ביה"ש אז יתקע בלא ברכה משום דזמן ביה"ש הוא ספק אם הוא מן היום או מן הלילה כמ"ש במס' שבת דף ל"ד ע"ב יעו"ש וספק ברכות להקל. וכ"פ ח"א כלל קמ"א או' א' ועיין לעיל סי' ר"ס או' א' מאיזה זמן מתחיל ביה"ש יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תררב בענין נטילת לולב אם נתעכב עד ביה"ש יעו"ש:

ג

ג) שם. ומצותה משעת הנץ החמה ואילך. שיצא מספק לילה. רש"י מגילה ך' ע"א. מ"א סק"א. ועיין לקמן או' ז'.

ד

ד) שם. ומצותה משעת הנץ וכו'. כלומר זריחת השמש באותו מקום כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה ממקום למקום כמ"ש הראב"ע ז"ל בפ' וישלח בפסוק ויזרח לו השמש יעו"ש. יפ"ל ח"ב או' א' וזמן הנץ החמה כבר כתבנו אותו לעיל סי' כ"ח או' יו"ד יעו"ש.

ה

ה) שם. ומצותה משעת הנץ וכו'. ומה שנהגו רבים לתקוע ביום ר"ה סדר התקיעות דמיושב קודם התפלה עם הנץ החמה למצוה מן המובחר. עיין מט"י שכתב לדחות סברא זו מן המשנה והגמ' והפי' יעו"ש. וכ"כ הכס"א או' א' דאין נכון לתקוע בבקר כלל אלא דוקא אחר התפלה והחזרה וקריאת ס"ת וכן נהג בנא אמון וביטל מנהג קצת יחידים שהיו נוהגין לתקוע בבקר יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' א' שגם על דרך האמת אין נכון לתקוע בבקר כלל והתקיעות צריכות במקום דתיקון רבוואתא קמאי אחר תפלת שחרית וחזרה וקריאת ס"ת וכן עיקר וזה כלל גדול שב וא"ת עדיף ומה מקום לזריזות במקום שיצאו עוררי"ן כפי הפשט וכפי הסיד יעו"ש וכ"כ בספרו מחב"ר או' א' ובספרו חיים שאל ח"ב סי' יו"ד או' ג' ומטי לה משם הרה"ג המקובל הרש"ש ז"ל שמפה אל פה דבר בו יעו"ש. והב"ד השע"ת וכ"כ הרו"ח או' א' להוכיח מכמה ראשונים ואחרונים יעו"ש וכן מוכח ממ"ש לעיל סי' תקפ"ה או' כ"ח דהתקיעות הם תשלום המשכת המוחין שנמשכו בלחש וחזרה יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תקפ"ה או' ט'.

ו

ו) וכתב שם המחב"ר הגם שכתבתי בברכ"י דאם היו משכימים בבהכ"נ ומתפללין בזריזות ומוציאין ס"ת וקורין ותוקעין ש"ד נראה דאין לזוז מהמנהג שנהגו להאריך דאע"ג דנימא דבציבור אין קפידא מ"מ טפי מעלי בג' שעות שניות דאינו שעת כעס ח"ו ובפרט בדור היתום הזה יעו"ש. וכ"כ המט"א או' ב'.

ז

ז) שם. ואם תקע משעלה עמוד השחר יצא. דמעלות השחר יממא הוא אבל לפי שאין הכל בקיאין בו צריכין להמתין עד הנץ החמה. רש"י מגילה ך' ע"א. והב"ד ב"י וכתב ומהתם שמעינן בכל דבר שמצותו ביום צריך לכתחלה לעשותו משתנץ החמה ואם עשה משעלה עמוד השחר כשר עכ"ל וזמן עלות השחר עיין לעיל סי' פ"ט או' ד':

ח

ח) ודע דבפ' תפלת השחר (ברכות ל' ע"א) תניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע ופי' השכים היינו קודם הנץ החמה דכיון שעלה ע"ה תוקע אפי' לכתתלה מפני שהוא טרוד לצאת לדרך וכתבו התו' בסוכה (ל"ח ע"א) דמיירי בהולך תוך התחום למקום שבא חכם וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' תכ"ט דאי לא תימא הכי איך מותר לצאת לדרך ביו"ט יעו"ש והב"ד המט"י יעו"ש. וכ"פ הטור והש"ע לקמן סי' תרנ"ב לגבי לולב דהיוצא לדרך מותר לטלו מע"ה אפי' לכתחלה יעו"ש:

ט

ט) שם. ומקצתה אחר שעלה ע"ה לא יצא. שהרי עכ"פ חסר לו התחלת התקיעה כמ"ש לעיל סי' תקפ"ז או' ח"י יעו"ש:

י

י) שם בהגה. נת' סי' תקפ"ז סעי' ג' ובדברינו לשם או' ך' יעו"ש:

יא

יא) ואסור לאכול קודם תקיעת שופר ומי שלבו חלוש ואין דעתו מיושבת לתקוע ולהתפלל עד שיטעום יעשה קידוש ויאכל כזית לעכיך (ר"ל מיני מזונות) בכדי שיהיה קידוש במקום סעודה ואח"כ ישתה מעט קאוי או טייא ומ"מ יש להם לעשות בצנעה מפני המון עם שלא יקילו ביותר. מט"א או' ב' ועיין לעיל סי' חקפ"ה או' כ"ו.

יב

יב) [סעיף ב'] שמע ט' תקיעות וכו'. נקט לישנא דגמ' אבל לדידן דנסתפק לנו בתרועה כמ"ש לקמן סי' תק"ץ סעי' ב' בשמע ג' סדרים בט' שעות יצא כיעו"ש:

יג

יג) שם. שמע ט' תקיעות וכו'. תרועות נמי קרי תקיעות. הר"ן. וה"ה התוקע בעצמו יצא ואעפ"י שדבר בנתיים. הרדב"ז ח"א סי' ט"ל. כנה"ג בהגה"ט:

יד

יד) שם. בט' שעות ביום יצא. ר"ל אפי' שהיה הפסק גדול ששהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש והש"ע אזיל לטעמיה דפסק בסי' ס"ה כדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל בק"ש ותקיעות והלל ומגילה ק"ל כר' יוחנן דס"ל דאין השהייה מעכבת ולסברתם אין חילוק בין אם היה ההפסק ברצונו ובין אם היה ההפסק מחמת אונס כגון מים שותתין לו על ברכיו או מבואות המטונפות אבל הרא"ש מחלק דאם היה ההפסק מחמת אונס ושהה כדי לגמור כולה חוזר לראש ופסק מור"ם ז"ל בהגה כוותיה בסי' הנז' ובסי' ע"ח בדין ק"ש אבל כאן גבי תקיעות וכן בהלל ססי' תכ"ב וכן במגילה סי' תר"ץ לא הגיה כלום וכבר נתבאר דכולם שוים וצריך לומר דסמך עצמו על מקומות הנז' על מה שביאר בדין ק"ש וילמד סתום מן המפורש. מט"י יעוש"ב. וכ"כ הער"ה בסי' זה או' א' ובסי' ס"ה או' ג' דלמ"ד בסי' ס"ה דאם היה אנוס בק"ש ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ה"ה לתקיעות ודלא כהלק"ט ח"ב סי' ר"ו שחילק ביניהם דליתא יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ב. א"ר או' א' ודבר פשוט דאליבא דכ"ע דוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא יפסיק כלל ואפי' בפחות מכדי לגמור את כולה וכמ"ש מרן ב"י בשם רי"ו והר"ן יעו"ש. מט"י שם. ועוד עיין מזה לעיל סי' ס"ה או' ב' ואו' ג' וסי' תכ"ב או' מ"ט:

טו

טו) ונראה דהא דלכתחלה לא ופסיק כלל היינו באותה בבא כגון בין תקיעה לתרועה אבל בין בבא לבבא כגון בין תשר"ת לתש"ת או בין תש"ת לתר"ת שרי. ושיעור כדי לגמור את כולה היינו אותה בבא כגון אם הוא תוקע תשר"ת שיעור כדי לגמור את כולה היינו תשר"ת וכו' וכ"כ מט"א או' ד' דשיעור כדי לגמור את כולה היינו אותה בבא. ועיין לקמן סי' תק"ץ סעי' ט' ודוק:

טז

טז) שם. ואפי' הם מט' בני אדם וכו'. ואפי' בסרוגין ואפי' כל היום כולו. ר"ה ל"ד ע"ב. ופסקו הרי"ף והרמב"ם פ"ג מה' שופר דין ה' וכ"כ הר"ן פ' בתרא דר"ה בשם הירושלמי והב"ד ב"י.

יז

טוב) שם. וי"א דדוקא וכו'. כ"כ המ"מ פ"ג בדין ב' והר"ן פ' בתרא דר"ה בשם הרמב"ן אלא שכתב ב"י שנראה מדברי הר"ן שר"ת והרשב"א חולקין על הרמב"ן יעו"ש וע"כ כתב זה בש"ע בשם י"א:

יח

חי) שם. וי"א דדוקא כשלא הפסיק ביניהם וכו'. כלומר שאם היה שומע בבת תש"ת ושמע תקיעה ואחריה שברים ובין שברים לתקיעה שמע תרועה לא יצא וכן הדין בכל הבבות לפי שאע"פ שאין השהיות פוסלת הפסקה בקול שופר שאינו מן הראוי פוסל. מ"מ שם. ב"י. והיינו שיחזור לשמוע רק אותה בבא כמ"ש לקמן סי' תק"ץ סעי' ט' ובלא ברכה כיון שי"א שיצא כמ"ש באו' הקודם:

יט

יט) שם. וי"א דדוקא כשלא הפסיק ביניהם וכו'. וא"ת כאן כתב במחלוקת ולקמן סי' תק"ץ סעי' ח' כתב בסתם י"ל דהתם עשה שינוי גמור שאינו נעשה בשום סדר דהיינו שהיה עומד בתש"ת ועשה תרש"ת או שהיה עומד בתר"ת ועשה ג"כ תרש"ת שבשני הסדרים הפסיק בקול שאינו ראוי ואין דרך לעשות כן משא"כ הכא שהיה עומד בתש"ת ועשה תשר"ת שהוא מתוקן לסדר אחר אינו פשוט לאסור ולכן כתב וי"א. מט"י יעוש"ב. ובתשו' ב"ד סי' ת"ט כתב דגם כאן דעת הש"ע לפסוק כי"א וכתב לחלק בין סתם וי"א זה למקום אחר יעו"ש. ועיין לקמן סי' תק"ץ או' ס"ו:

כ

ך) שם. שאינו ראוי באותה בבא. ואם שמע קול הראוי לאותו בבא ב"פ כגון תקיעה ותרועה ותרועה ותקיעה יצא דלא גרע מהפסקת השהייה ודוקא בתוקע בעצמו פסקינן לקמן סי' תק"ץ סעי' ח' דלא יצא כיון שעושה מעשה משא"כ בשומע שאינו עושה מעשה כלל אלא ששמע יצא. לבוש. מ"א סק"ג. אלא שכתב שם המ"א דבר"ן משמע דס"ל דאין חילוק בין שומע לתוקע יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ג' דבר"ן משמע דאין חילוק כמ"ש המ"א יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז סק"ב דלא כלבוש. וכ"ה דעת הא"ר או' ב' וכ"מ מדברי הפר"ח. וכ"ה דעת הנה"ש או' ג' וח"א כלל קמ"ב או' י"א. וכתב הא"א או' ג' דראוי לתקוע שנית כה"ג בלא ברכה וכן ביו"ט שני. וכ"כ מט"א או' ו' ועיין לקמן סי' תק"צ או' ס':

כא

כא) [סעיף ג'] שתקעו כולם כאחד וכו'. דהיינו שאחד עשה תקיעה והשני תרועה והשלישי התקיעה השניה וכן כולם ואינו יוצא בזה כדמסיים שאין כאן פשוטה לפניה וכו' דבעינן שתהא תרועה באמצע ולפניה ולאחריה תקיעה ולא שיהיו כל הקולות בבת אחת וצריך לתקוע מחדש ומ"מ הברכה לא הפסיד אם לא הפסיק בדבר אחר. מ"ב או' ט':

כב

כב) שם. לא יצא שאין כאן פשוטה לפניה וכו'. ומשמע אבל ידי תקיעה א' יצא. והרמב"ם פ"ג כתב דאפי' ידי תקיעה א' לא יצא. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט או' ב' דלדעת הטור והש"ע ידי תקיעה א' יצא יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח. אבל המט"י כתב דגם דעת הטור והש"ע כדברי הרמב"ם דאפי' ידי תקיעה א' לא יצא יעו"ש. וכ"ה דעת הנה"ש או' ד'. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להחמיר בשל תורה ולחזור ולשמוע מחדש גם תקיעה ראשונה ולענין ברכה אם לא הפסיק בדבר אחר א"צ לחזור ולברך כמ"ש באו' הקודם:

כג

כג) ואם תקעו ג' בני אדם ביחד כל א' תש"ת על הסדר דהיינו שכל אחד תקע תקיעה שברים תקיעה יצא ידי ג' תש"ת. כ"כ הריב"ש בתשו' והובא בתשב"ץ ח"ג סי' ש"ה וש"ו יעו"ש. וכ"כ המט"י בשם חי' הרשב"ץ יעו"ש. אבל הער"ה או' ד' כתב דלא יצא אלא ידי בבא א' משום דאפי' במידי דחביב אין כח באוזן לשמוע כולן ביחד ודלא כהרשב"ץ יעו"ש. ובחי' הריטב"א הביא פלוגתא בזה וכתב דראוי להחמיר. וכ"כ מ"ב או' י"א:

כד

כד) שם בהגה. ואפי' אחד תקע בחצוצרות יצא וכו'. ואע"ג דתרי קלי מתרי גברי לא משתמעי הכא משום דחביב יהיב דעתיה. ב"י לבוש. ועיין ט"ז סק"ג שכתב שכ"ה ג"כ דעת הג"א ובחנם תמה עליו ב"י יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. ועיין חמ"מ או' ב' ובדברינו לעיל סי' קמ"א או' י"ד:

כה

כה) שם בהגה. ואפ" אחד תקע בחצוצרות יצא וכו'. ומשמע מדברי התו' (סוטה ט"ל ע"ב) דהתוקעים בחצוצרות הם עצמם לא יצאו בשמיעת קול השופר לפי שהקול מתערבב יעו"ש והפר"ח חלק על דברי התו' הנז'. אבל הנה"ש או' ד' הסכים לדברי התו'. וכ"פ מט"א או' ז' וכתב שם המט"א ויש לו לחזור ולשמוע קול שופר ובלא ברכה:

כו

כו) [סעיף ד'] תקיעה אחת מוציאה את שניהם. דהכל תלוי בכוונת דעת השומע וזה יחשבנה לראשונה וזה יחשבנה לאחרונה. לבוש. ונראה דמ"ש דהכל תלוי בכוונת השומע לאו דוקא דה"ה בכוונת התוקע דצריך לכוין שיעלה לזה תקיעה ראשונה ולזה אחרונה דהא כשם שהשומע צריך לכוין כך התוקע כמ"ש לקמן סי' תקפ"ט סעי' ח' יערש:

כז

כז) שם. תקיעה אחת מוציאה את שניהם. ודוקא כל התקיעה נוכל להשתמש לזה ולזה אבל להפסיק חד תקיעה חציה לזה וחציה לזה לא. ט"ז סק"ד. והיינו אפי' שמע חצי תקיעה ויש בה כשיעור תקיעה לא יצא ועיין לעיל סי' תקפ"ז סעי' ג' דלסתם הש"ע לא יצא אפי' ביש אח"כ שיעור תקיעה התם תחלה בפיסול והכא קמ"ל דאף שכל התקיעה תחלה והופה בכשרות וא' שמע מקצת ויש בה כשיעור וכן השני שמע מקצת ויש בה כשיעור וכן א' כיון עד חצי והשני כיון מחציה עד סוף ויש כשיעור פסוקי תקיעה לא מפסקינן וצריך כ"א לכוין מתחלה עד סופו אפי' גדולה הרבה. מש"ז או' ד' מיהו הנה"ש או' ה' חלק על דברי הט"ז הנז' וכתב דע"כ לא פליגי התם בסי' תקפ"ז אלא היכא דתחלתה לא הוי בחיוב אבל אי כולא בחיוב לכ"ע יצא וממילא מוכרח שאם שמע א' חציה הראשון והאחר חציה האחר דיצאו שניהם יעו"ש. אבל המט"א או' ח' פסק כדברי הט"ז וכ"מ ממ"ש לעיל סי' תקפ"ז או' ח"ו יעו"ש:

כח

כח) ואם התוקע דעתו להוציא מי שיכוון לצאת רק השומעים אחד כיון דעתו לראש התקיעה ולא לסופה והשני כיון לבו לסיפה ולא לתחלתה יש להם לחזור ולשמוע בלא ברכה. מט"א שם:

כט

כט) [סעיף ה'] אין תוקעין בשופר. ואע"ג דתקיעת שופר חכמה היא ולא מלאכה ומדאו' שרי רבנן הוא דגזור ביה כדרבה דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד"א ברה"ר. ר"ה כ"ט ע"ב. טור. והא דלא נקט שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר כתבו שם התו' משום דמרה"י לרה"ר אית ליה הכירא וליכא למיגזר יעו"ש ומיהו י"ל דאם מרה"י לרה"ר אית ליה הכירא ואינו מוציא א"כ מי הוציאו לרה"ר כדי שנחוש להעברת ד"א ועוד כיצד יכנס אצל בקי ללמוד וכי הבקי עומד ברה"ר לחכות למי שיבא ללמוד. אבל רש"י בסוכה (מ"ג ע"א) כתב דה"ה דמצי למימר ויוציא מרה"י לרה"ר והסכימו לזה התו' שם יעו"ש. וכ"כ הרמב"ם פ"ב דשמא יעבירנו ד"א ברה"ר או מוציאו מרשות לרשות יעו"ש. וא"ת מאי שנא הני דגזרינן ומאי שנא מילה דשרי בשבת ולא גזרינן שמא יעביר תינוק או אזמל ד"א ברה"ר י"ל דהני שאני לפי שהכל טרודים בהם ולא מדכר אחד אחבריה משא"כ במילה. ב"י בשם הר"ן. והתו' במגילה (דף ד' ע"ב) כתבו משום דמילה חמירה שנכרתו עליה י"ג בריתות וגם אין אדם מל אלא א"כ הוי בקי דסכנה יש בדבר יעו"ש. ועיין לעיל סי' של"א:

ל

ל) שם. אין תוקעין בשופר. ורי"פ היה תוקע בבית דינו וסמך לו על הא דתנן משחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד ולפניהם ורוצה לפרש כל ב"ד ואפי' של ג' ולא נהגו כן שכל המפרשים פירשו ב"ד של כ"ג שהן סנהדרי קטנה. טור. והגם שבב"י הביא עוד דיעות בזה פסק כן בש"ע כדברי הטור משום שכתב שכל המפרשים פי' ב"ד של כ"ג וכו'. וגם כתב שלא נהגו כן ר"ל לתקוע בשבת ואין אחר המנהג כלום במקום שיש לו סמך כמ"ש בהקדמת ב"י יעו"ש. ובענין אם יש ב"ד סמוכין בזה"ז עיין לעיל סי' תקע"ה או' א':

לא

לא) שם הגה. ואסור לטלטלו וכו'. והטעם מבואר בהג"א משום דשופר מלאכתו לאיסור הוא כמ"ש לעיל סי' ש"ח או' ן' יעו"ש.

לב

לב) שם בהגה. אם לא לצורך גופו ומקומו. וביו"ט אסור להשתמש בו כלל דהוקצה למצותו מ"א סק"ה. א"ר או' ג' ר"ז או' ה' מט"א או' ט' מ"ב או' ט"ו. ואם חל ר"ה יום ה' ויום וא"ו אין להשתמש בו בשבת שאחריו כמבואר בסי' תרס"ה (לגבי אתרוג) שיש אוסרים משום הכנה. מט"א שם. וית' עוד מזה לקמן סי' תקצ"ו בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

לג

לג) יש שואלין אמאי לא דחינן ר"ה כד מקלע בשבת משום תקיעת שופר כי היכי דדחינן ליה משום יומא דערבה. והתשו' זימנין דמקלע המולד ביום ה' י"ח שעות והוא נדחה עד שבת משום מולד זקן ומשום ו' דאד"ו (עיין לעיל סי' תכ"ח או' ב' ובסוף הסי' בלוח או' ב') ואם נדחה אותו גם מיום שבת משום תקיעת שופר נצטרך לדחותו עד יום ב' משום א' דאד"ו נמצא שלא יהא נקבע עד יום ה' אחר המולד וכל האי לא דחי משום דמיחזי כשיקרא. ב"י בשם הכלבד ועוד י"ל משום דבלא"ה לא מיבטלה תקיעה לגמרי דהא תוקעין ביום שני. וע' תוס' סוכה (מג:)

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---