כף החיים/אורח חיים/תקסז

כף החיים ‏ אורח חיים תקסז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] השרוי בתענית יכול לטעום וכו'. את התבשיל לדעת אם צריך מלח או תבלין. רש"י ברכות י"ד ע"א. ואפשר דאפי' כוונתו להנאת עצמו שרי (כן הגיה יא"פ) דלא קביל עליה שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מקרי אכילה ושתיה. מ"א סק"א. א"ר או' א' מ"ב או' א':

ב

ב) שם. יכול לטעום וכו' דאכילה ושתיה קבל עליה אבל לא הנאה ומשו"ה מי שמודר מאיזה מאכל אסור אפי' לטועמו. ט"ז סק"א. י"א בהגה"ט. מ"ב שם. ואפי' טועם ופולט כל שהוא אסור דנהנה. והמודר הנאה מתבשיל אסור לטעום אף לידע אם צריך מלח או תבלין. מש"ז או' א':

ג

ג) שם. יכול לטעום וכו' אבל לאכול בכל שהוא אסור א"א או' א' וכ"כ במש"ז שם. וכ"מ בסוף סעי' ב':

ד

ד) שם. כדי רביעית. כתב האגור בשם המרדכי פירש"י רביעית הלוג ור' יהודה בר נתן פי' רביעית ביצה עכ"ל והב"ד ב"י וכתב ופירש"י עיקר. וכ"כ העט"ז. ורביעית הלוג הוא ביצה ומחצה כמ"ש לעיל סי' תנ"ח או' ח' יע"ש. וכ"כ מ"א סק"ב. א"א או' ב' מ"ב או' ב':

ה

ה) שם. כדי רביעית. ודוקא רביעית אבל טפי מרביעית חשיבה הנאה לענין תענית. וכ"כ הרי"ף פ"ק דתענית. וכ"כ הרמב"ם. ב"י. לבוש. ב"ח. מאמ"ר או' א' ומשמע דדוקא טפי מרביעית הוא דאסור הא רביעית עצמו בכלל ההיתר. וכ"כ הער"ה או' א':

ו

ו) שם. ובלבד שיפלוט. דאל"ה חשיב שתיה ואפי' משהו אסור. מ"ב או' ג':

ז

ז) שם. וביוה"כ ובט"ב אסור. אפי' פחות מרביעית. לבוש. דא"א לומר קביל עליה דלאו בקבלתו תליא. ביאורי הגר"א. ועיין באו' שאח"ז:

ח

ח) שם הגה. ויש מחמירין בכל תענית צבור. דבשלמא בתענית שקבלו מעצמו י"ל שלא קבל עליו אלא הנאת אכילה משא"כ בת"צ. מ"א סק"ג:

ט

ט) שם הגה. ויש מחמירין בכל תענית צבור. פי' אף י"ז בתמוז ויו"ד בטבת הכתובים אבל שאר ת"צ שמקבלין הקהל מותר לכ"ע. א"ר או' ג' וכ"כ בביאורי הגר"א ח"א כלל קל"ב או' י"ט. אבל הריטב"א בחי' תענית דף י"ב מוכח דבכל ת"צ אסור ולא התירו אלא בתענית שקבל היחיד על עצמו יעו"ש. והב"ד הער"ה או' ב' וכ"כ בתפארת שמואל על הרא"ש פ"ב דברכות או' י"א. וכ"כ א"א או' ג' אלא שכתב ומיהו י"ל תליא בדעתם בהתנו לכך עכ"ל ומשמע הא אם לא התנו מסתמא דינם כת"צ:

י

י) שם בהגה. והכי נוהגין. וכ"כ הלבוש. וכ"כ האחרונים. ונ"ל כשמבשלים ביום לצורך סעודת מצוה אפי' בתעניתים הכתובים חוץ מט"ב מותר לטעום אם צריך מלח ותבלין ובלבד שיזהר לפלוט ולא יבלע כלום ודוקא מעט מעט ועד רביעית. ח"א שם. מ"ב או' ו':

יא

יא) [סעיף ב'] י"א שלא התירו וכו'. אלא מעט מעט. כ"כ ב"י בשם הגמ"י ורוקח וז"ל הרוקח סי' ר"ט טעימם זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולא רביעית בחיך בפעם אחד כ"א מעט מעט ולרוקקו עכ"ל ומ"כ בס' ישן בשם רי"ץ גיאות שבכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מכאן אסור. מ"א סק"ד. וכתב הא"א או' ד' די"א אלו פליגי בתרתי למ"ד בפעם א' רביעית אסור רק מעט מעט ש"מ יותר מרביעית אסור אף מעט מעט וכל היום מצטרף משא"כ למ"ד רביעית פעם א' שרי ו"ל כל היום שרי בכל פעם רביעית ואין מצטרפין וכמ"ש מ"א סק"ה יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז:

יב

יב) שם. וי"א שאפי' בפעם אחת וכו' ומותר לטעום כמה פעמים כל פעם רביעית. הרשב"א בתשו' סי' רס"ז. מ"א סק"ה. וכן הסכים א"ר או' ב' כסברא זו האחרונה שכתב בש"ע. וכ"כ השו"ג או' ד' דכבר ידעת די"א וי"א הלכה כבתרא כנז' בכללים וכן סתם הלבוש כי"א בתרא. מיהו ח"א כלל קל"ב או' י"ט פסק כי"א קמא. והב"ד מ"ב או' ח' ומ"מ כבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דהגם כשמביא הש"ע י"א וי"א דעתו לפסוק כסברא ב' מ"מ כשי"א קמא להחמיר חושש להם לכתחלה יעו"ש:

יג

יג) [סעיף ג'] מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בת"צ לא כשר וכו'. כתב המ"א סק"ד צ"ע דזה לקוח מתה"ד דס"ל דבכל ת"צ אסור לטעום אבל הרב"י דפסק לעיל דוקא ביוה"כ וט"ב אסור טעימה א"כ למה כתב הכא לא כשר וכו' וצ"ל דמיירי ביותר מרביעית עכ"ל. והנה"ש או' א' כתב דדעת הש"ע דכיון דהכא לא שייך לחלק בין רביעית ליותר מרביעית דהיכא דשרי שרי אפי' ביותר מרביעית דלא מתהני אפי' ביותר מרביעית הילכך אין לנהוג קולא אלא בתענית יחיד אבל בת"צ יש להחמיר כדין ט"ב ויוה"כ ואפי' בפחות מרביעית יעו"ש. והרב בגדי ישע סק"ו כתב אעפ"י שהכריע המחבר לעיל כדעת הפו' דאינו אסור אלא בט"ב ויוה"כ מ"מ ידע שאר הדיעות דאסרי בכל ת"צ כאשר הביאם בעצמו בב"י וא"כ מי שירא שמים ורוצה לצאת כל הדיעות בודאי יחמיר יעו"ש. והמאמ"ר או' ב' כתב דהכא ברחיצת פיו במים איכא למיחש טפי שמא יבואו לו המים בגרונו ויבלע קצת מהם ולכן חשש להחמיר בכל ת"צ משא"כ לעיל בטעימת שאר דברים דשפיר יוכל להעמיד על עצמו שלא לבלוע כלום יעו"ש נמצא דדעת האחרונים שכתבו לחלק בין הא דלעיל דהכא ברחיצת פיו יש להחמיר אפי' בפחות מרביעית:

יד

יד) שם. לא כשר למיעבד הכי. ובדרשות מהרי"ל הלכות תענית כתב דמותר לשפשף גרונו במים בת"צ אבל לא בת"ב וביוה"כ. ד"מ או' א' א"ר או' ה' וכתב שם הא"ר וכן נראה להקל למי שרגיל בכך. מיהו דעת ח"א שם או' ך' לאסור וכ"כ באו' הקודם שכ"ה דעת האחרונים להחמיר ומ"מ כתב שם ח"א דבמקום צער גדול יש להתיר אפי' בט"ב רחיצת הפה במים רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו וביוה"כ יש להחמיר בזה בכל מה דאפשר עכ"ל. והביאו מ"ב או' י"א פת"ע או ו':

טו

טו) שם. ואפי' יש במים וכו' כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעום לא מתהני אפי' ביותר מרביעית ועוד דדוקא משאר משקין מתהני אבל ממים לא מתהני אפי' ביותר מרביעית. תה"ד סי' קנ"ח. ולטעם זה אסור לרחוץ פיו בשאר משקין ביותר מרביעית. ונ"ל דבדבר שאין טוב לשתיה מותר כגון בחומץ. מ"א סק"ז. א"ר או' ד' י"א בהגב"י. מ"ב או' י"ב ועיין לקמן סי' תרי"ב סעי' ט' בהגה דבעינן שלא יהיה מזוג. ואפשר דבעינן שיהיה חזק כ"כ כשמשליכים אותו לארץ מבעבע כמ"ש מ"א שם:

טז

טז) שם הגה. ומותר ללעוס עצי קנמון וכו' חולה שאין בו סכנה שצוו לו הרופאים לבלוע ב' או' ג' פלולי בלע"ז מותר לו לבלוע או לשתות דבר מר כלענה אפי' בד' צומות כמ"ש לעיל סי' תקנ"ד או' ל"ד יעו"ש:

יז

טוב) שם הגה. ומותר ללעוס עצי קנמון וכו' כ"כ הטור בשם ראבי"ה אלא שבב"י בבד"ה כתב דאין דבריו נראין יעו"ש וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ב' דלמאן דאוסר טעימה בת"צ ה"ה ללעוס עצי קנמון אסור יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ח ותמה על דברי רמ"א הנז' וכ"כ הער"ה או' ג' מיהו הא"ר או' ו' כתב ליישב דברי רמ"א הנז' ודעתו להקל אלא שכתב דגם בט"ב יש לאסור כמו ביוה"כ כדלעיל סעי' א' יעו"ש. וכ"ה דעת בגדי ישע כדברי רמ"א הנז' אבל בביאורי הגר"א הסכים לאסור הכא כמו דברי ההגה דלעיל סעי' א' דבכל ת"צ אסור יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל קל"ב או' כ"א. מ"ב או' י"ג. ובמקום צער גדול נראה פשוט דיש להקל חוץ מט"ב ויוה"כ כיון דבלא זה יש דעת הרבה גדולי פו' דמותר. תו' חיים על ח"א שם או' כ"ו:

יח

חי) שם הגה. ומותר ללעוס עצי קנמון וכו' ולענין שתיית עשן הטוטו"ן כתב שכנה"ג בהגב"י או' ג' שלדעתו אסור בכל תענית אפי' יחיד וכ"ש בת"צ וכ"ש בט"ב אבל אין כח בידו לאסרו לאחרים כ"א בט"ב ובשאר תעניות שומר נפשו ירחק ממנו יעו"ש. אבל בתשו' דרכי נועם חא"ח סי' ט' התירו בשאר תעניות חוץ מט"ב אלא שכתב דראוי ליזהר מלשתותו בחוץ בשוקים וברחובות שלא יראוהו הגוים ויש בדבר חילול ה' יעו"ש. והב"ד ב"ד סי' רצ"א. י"א בהגב"י. וכ"כ הברכ"י או' א' שגדולי המורים אשר לפני הכנה"ג התירוהו ובזמנינו פשט התרו זולתי בט"ב שיש מחמירין מפני האיבול יעו"ש. והב"ד השע"ת. ולענין ט"ב כבר כתבנו לעיל סי' תקנ"ד או' ג' יעו"ש. ולענין יו"ט עיין לעיל סי' תקל"א או' ל"ה יעו"ש:

יט

יט) ואם נפל דיו בתוך הספר או שום דבר לח יכול ללחוך אותו בלשונו ביום התענית. ס"ח סי' תתצ"ז. כנה"ג בהגה"ט:

כ

ך) כתב האגודה פ"ו דיומא מותר לבלוע הרוק ביוה"כ ובב"ח סי' תרי"ב משמע קצת דלדידן דק"ל דאפי' אוכלין שאין ראוים לאכילה אסור לכתחלה גם הרוק אסור לבלוע ול"נ דמותר ברוק כיון שאין כוונתו כלל לאכילה וכ"ה בס"ח. מ"א סק"ח ומחה"ש. א"ר סוף הסי' י"א בהגב"י בית מאיר. מ"ב או' י"ג. מיהו ח"א שם או' כ"ב כתב דאם אפשר יפלוט ובמקום שא"א מותר לבלוע אפי' ביוה"כ יעו"ש.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---