כף החיים/אורח חיים/תקט

כף החיים ‏ אורח חיים תקט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שפוד שנרצף וכו'. ודע דמכשרי אוכל נפש דאי אפשר לעשותן מעיו"ט פלוגתא דרבי יהודה ורבנן דלרבן אסור ור"י מתיר כדאיתא בביצה כ"ח ע"ב ופסק שם רב חסדא בע"א כר"י יעו"ש. וכ"פ הטור כאן ובסי' תצ"ה, וכ"פ הש"ע שם בסי' תצ"ה, ומיהו בדעת הרי"ף והרמב"ם איכא פלוגתא אי ס"ל כר"י או כרבנן כמבואר בב"י יעו"ש. ולא פליגי ר"י ורבנן כ"א בתיקוני כלי שלא היה אפשר לעשותו מעיו"ט אבל לעשות כלי לצורך אוכל נפש גם ר"י מידה דאסור כמבואר בב"י יעו"ש. ועוד דע דגם להפו' כר"י יש דברים שלא התירו אלא לעשות לעצמו ולא להורות לאחרים שמא יקילו יותר כמבואר בב"י וכאן בש"ע ועוד עיין בב"ח וט"ז סק"א ובב"י סי' תקי"ד דלאו בכל גווני ק"ל כר"י יעו"ש. וכתבנו זה שלא יקשה לך ממקום למקום:

ב

ב) שם. שפוד שנרצף. פי' שנעקם ונכפף, ט"ז שם. מ"א סק"א. ר"ז או' א':

ג

ג) שם. שפוד שנרצף וכו' זהו לשון הרמב"ם פ"ד דין ח' וכתב שם המ"מ דלדעת הרמב"ם כל תיקון דשפוד אסור אפי' נתקלקל לגמרי ואפי' נתקלקל ביו"ט דסובר דאין הלכה כר"י במכשירין יעו"ש. וכ"כ ב"י לדעת הרמב"ם דאפי' נעקם קצת אסור לתקנו וכ"ש אם נתקלקל הרבה דאסור שהוא סובר שאין הלכה כר"י דשרי מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט יעו"ש. וא"כ ממה שהעתיק כאן בש"ע לשון הרמב"ם ולא לשון הטור שמתיר לתקנו אם אין ראוי לצלות בו משמע דס"ל דבכל ענין אסור לתקן וכמ"ש בב"ן לדעת הרמב"ם. והגם דבסי' תצ"ה פסק הש"ע כר"י דמכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט מותר י"ל כיון די"א דלאו בכ"מ פסקינן כר"י אלא יש מקומות שפסקו להחמיר כמ"ש בב"י סי' תקי"ד יעו"ש וע"כ גם הכא נראה לו למר"ן ז"ל להחמיר כדברי הרמב"ם משום דאפשר בשפוד אחר או לשאול מאחרים או לצלות על הגחלים:

ד

ד) שם. אין מתקנין אותו. וה"ה מחט שנתעקמה אפי' מעט אין לפושטה לעשותה ישרה, ס' הזכרונות דף נ"ו. כנה"ג בהגה"ט, א"ר או' ד' מ"ב או' ז':

ה

ה) שם הגה. ודוקא שיוכל לצלות בו בלא תיקון וכו' כבר כתבנו באו' הקידם דדעת הב"י דאפי' אינו יכול לצלות בו בלא תיקון אסור לתקנו ביו"ט וא"כ היה לו למור"ם ז"ל לכתוב זה בשם י"א אלא שכן דרכו של הרב בהגה היכא שאין הכרע כ"כ בלשון הש"ע אעפ"י שאינו כן כותב בסתם כאלו הש"ע מודה בו כמ"ש יד מלאכי בכללי הש"ע סי' י"ט בשם כמה פו' יעו"ש. וכ"כ בס' בגדי ישע:

ו

ו) שם בהגה ונשבר ביויט. היינו שנשבר חודו. כ"כ הטור. וכן פירש"י. וכ"כ רי"ו בח"ז והב"ד ב"י. וכ"כ הרשב"א בעה"ק שער ב' או' ח' ומיהו יש מי שהורה לאיסור בנשבר או נכפף לגמרי ואפי' ביו"ט שאין עושין כלים ביו"ט ולא התירו אלא כשנעקם מעט. עבה"ק שם. וכן הסכים הר"ן. והב"ד א"ר או' ב' וכתב וכן נראה להחמיר יעו"ש:

ז

ז) שם בהגה. ונשבר ביו"ט, וה"ה אם נשבר בעיו"ט ולא ידע בו או שלא היה לו שהות לתקנו אבל אם שכח לתקנו מעיו"ט אסור. וה"ה אם היה אפשר לתקנו בראשון אסור לתקנו ביויט שני דיו"ט ראשון חשיב חול לגבי שני לענין זה אע"ג דאנן בקיאין בקיבועא דירחי. מהרי"ל. מ"א סק"ב. א"ר או' ג' חמ"מ אד א' ר"ז או' א' ח"א כלל צ"ד או' ב' ואו' ג' מק"ק או' ה' ואו' ו' ומיהו בס' בגדי ישע כתב דאם לא היה צריך להשפוד ביו"ט ראשון מותר לדעת מור"ם ז"ל לתקן ביו"ט ב' כשצריך לו דלא כמהרי"ל וכן בחי' רע"א מפקפק כדברי מהרי"ל הנז' יעו"ש. והב"ד מ"ב או' ה'.

ח

ח) שם בהגה. מותר לתקנו. ואם יכול להשאיל לו אסור לתקנו. מ"א סק"ג. א"ר או' ד' חמ"מ שם. ר"ז שה. ח"א שם או ו' מק"ק שם או' ה' מ"ב או' ו':

ט

ט) שם בהגה. מותר לתקנו. דהיינו לחדדו מעט שיהיה יכול לתחוב עליו הבשר אבל לתקנו תיקון גמור לכ"ע אסור ודמיא להא דפסק הש"ע לקמן סעי' ב' דלחדד הסכין במשחזת של אבן אסור מצד הדין משום דהוא תקון כלי גמור ואסור אפי' לדעת המכשירין אוכל נפש. א"א או' א' מ"ב או' ז'.

י

י) שם בהגה. ואין מורים כן לרבים וכו' ואדם שבא לשאול הלכה זו למעשה אין אומרים לו היתר זה. ר"ז שם. ועיין לקמן או' טו"ב ואות ח"י ואו' י"ט. וכ"ז שכתבנו הוא לדברי מור"ם ז"ל ולדינא הסכימו כמה אחרונים דאין להקל לעשות מעשה אפי' לעצמו במ"ש מור"ה ז"ל דיש לחוש לשיטת המאור והר"ן שהחמירו בנשבר השפוד או בנכפף הרבה עד שא"א לצלות בו בלי תיקון דס"ל דזה תיקון גמור אם יתקננו וכעושה כלי מחדש ביו"ט לצורך אוכל נפש דמיא דזהו אסור לכ"ע אפי' לר' יהודה. כ"כ בב"ה. ועיין לעיל או' ו' ואו' ג' ודוק:

יא

יא) [סעיף ב'] אסור לחתכו ולא לשרפו. ואע"ג דמותר לשרוף פתילה לשנים כמ"ש לקמן סי' תקי"ד סעי' ח' התם מחזי כמדליק ב' נרות אבל הכא אסור משום תקון כלי. מרדכי. פ"ד דביצה בשם אבי"ה. ב"י. מ"א סק"ד. וצ"ל דמיירי שאפשר לעשותו מאתמול, מ"א שם. וכ"מ מדברי הלבוש. וכ"כ החמ"מ או' ב'. וכ"כ הר"ז או' ג' דאם לא היה אפשר לקצרו מעיו"ט וגם א"א למצוא שפוד אחר מותר לקצרו כדין מכשירי אוכל נפש שא"א לעשותן מעיו"ט. עכ"ל. אבל הא"ר או' ה' כתב דממרדכי גופיה לא משמע הכי. וכ"כ באו' ב' דממרדכי משמע אף שא"א מעיו"ט אסור משום שעושה כלי יעו"ש. וכ"ה דעת כגר"א. וכ"כ ח"א כלל צ"ד או' ז' דאפי' בלא אפשר מעיו"ט אסור. וכ"ה דעת מ"ב בשער הציון או' י"א. ואפי' לדעת המתירין ה"ד לעצמו אבל לא להורות לאחרים וכמ"ש בסעי' הקודם בהגה. וכ"כ המחה"ש ועיין באו' שקודם לזה:

יב

יב) שם. אין משחיזין את הסכין וכו' ובכה"ג אפי' ר' יהודה מודה לפי שהוא עושה כלי. ב"י בשם הר"ן. וכ"כ הט"ז סק"ב. ומיהו י"א דגם בזה לר"י שרי אלא שאין מורין כן וכמ"ש בטור וב"י אלא שהש"ע פסק בזה כדברי הר"ן דבכ"ג אסור כמבואר בב"י יעו"ש. וכ"פ הלבוש. וכ"ה דעת האחרונים:

יג

יג) שם. אין משחיזין את הסכין וכו' ואפי' לא היה אפשר להשחיזה מעיו"ט כגון שנפגמה ועמדה ביו"ט. יעו"ש או' ב' ר"ז או' ד' ח"א כלל צ"ד או' ה' מ"ב או' יו"ד:

יד

יד) שם. אבל מחדדה ע"ג העץ וכו' או ע"ג סכין אחר ב"ח. מ"א סק"ה. א"ר או' ו'. חמ"מ או' ב' ר"ז או' ה' מ"ב או' י"א. ועיי' לקמן או' ך':

טו

טו) שם. אבל מחדדה ע"ג העץ וכו' ואין חילוק בין נפגמה מעיו"ט לנפגמה ביו"ט. כ"כ ב"י לדעת הרמב"ם. וכ"כ הר"ז או' ה' אבל הב"ח כתב דוקא שנפגמה או שעמדה ביו"ט דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה מאתמול יעו"ש. וכ"כ א"א או ז' וכ"כ בחי' רע"א. מ"ב בשער הציון או' י"ד:

טז

טז) שם. או אבן. ר"ל אבן דעלמא שאינה משחזת וכ"כ ח"א כלל צ"ד או' ה' מ"ב או י"ב:

יז

טוב) שם. ואין מורים כן לרבים. אלא כל אדם מעצמו מותר לעשות כן. ר"ז או' ה' ואו' ו' ועיין לעיל או' יו"ד:

יח

חי) שם. ואין מורים כן לרבים. ואפי' לתלמידים אסור. עה"ק שער ב' או' ח' א"ר או' ח':

יט

יט) שם. ואין מורים כן לרבים. וה"ה שאין עושין כן בפני רבים אלא א"כ מצי לאשתמוטי ולומר דלהעביר שמנוניתא קמכוין. ב"ח. מ"א סק"ו. א"ר שם. חמ"מ או' ב':

כ

ך) שם. ואין מורים כן לרבים. וכן להשיאה ע"ג חבירתה הלכה ואין מורים כן אבל להעביר שמנונית ע"ג עץ ואבן מותר וכן ע"ג סכין. יש"ש פ"ג דביצה סי' י"ט. ט"ז סק"ג. א"ר או' ז' ר"ז או' ו' ח"א שם. מק"ק סי' מ"ה או' ט' מ"ב או' י"ג:

כא

כא) ולהעביר השמנונית ע"ג משחזת של אבן כתב שם היש"ש דהלכה ואין מורין כן. והב"ד מ"א שם. א"ר שם. וכ"כ הר"ז שם. ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב בשער הציון או' ט"ז:

כב

כב) שם. בד"א כשיכולה לחתוך וכו' דאז לא גזרינן שמא יבא להשחיזה במשחזת:

כג

כג) שם. בד"א כשיכולה לחתוך בדוחק וכו' ונראה דמכאן נשתרבב המנהג שלא למחות ביד הקצבים שמחדדין הסכין ע"ג ברזל כשמפשיטין הבהמה ומנקרין אותה כמעשהו בחול כך מעשהו ביו"ט דכיון דבלא"ה חותך כסכין ואינו מחדדה אלא שיחתוך יותר בנקל מותר ואע"ג דאין מורין כן היינו כשבא לשאול אבל כשהוא מעצמו אין מוחין בידו כיון דמן הדין מותר. שו"ג או' ה':

כד

כד) [סעיף ג'] מותר לתפרם ביו"ט. שהרי אותה תפירה צורך אוכל נפש הוא. ב"י בשם הרשב"א. לבוש. ומכשירין שא"א לעשות מאתמול הוא. ביאורי הגר"א. ובלבד שיתקן החוט למדתו שלא יהיה ארוך יותר מדאי וישימנו במחט מעיו"ט כדי שלא יצטרך לחתוך החוט ביו"ט כדי לקצרו. ר"ז או' ח' מק"ק סי' מ"ה או' י"ז. ואם יש לו כמה עופות לתפרם ביום טוב יכין כמה מחטין וישים בהם החוטים מעיו"ט. בן א"ח פ' במדבר או' ך' וכ"ז הוא לכתחלה ובדיעבד ית' לקמן:

כה

כה) שם. והוא שיתקן מעיו"ט החוט וישימנו במחט. ואם לא שמוהו במחט מעיו"ט אסור ליתנו במחט ביו"ט. מ"א סק"ח. א"ר או' יו"ד. חמ"מ או' ג' ר"ז שם. ח"א כלל פ"ז או' ב' מק"ק שם' מ"ב או' ט"ז. והטעם כתב שם הר"ז שמא יהיה החוט ארוך יותר מדאי ולא יכול לתפור בו ויחתכנו כדי לקצרו וצמצא מתקן כלי ביו"ט. וכ"כ המאמ"ר או' ז' ח"א שם. מ"ב או' י"ז. מיהו השו"ג סוף או' ו' כתב דאם שגג או נאנס ולא שבר החוט ותחבו במחט מעיו"ט דיכול לשרוף החוט ולתוחבו במחט ביו"ט דלא אסרו לתחוב החוט במחט אלא שלא יחתוך החוט ביד או בכלי ובדיעבד יש לסמוך על הרשב"א ושלא לבטל משמחת יו"ט יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' ד' לפרש דברי הלבוש דבדיעבד אינו מעכב וישים החוט במחט ביו"ט ורק שיזהר שלא לחתוך החוט ביו"ט יעו"ש. והב"ד המק"ק סי' מ"ה בליקוטי רימ"א או' ך' ומיהו מ"ש השו"ג דלא אסרו אלא שלא יחתוך ביד עיין ביצה ל"ב ולקמן או' ל' דגם אם ישרוף איכא משום תיקוני מנא יעו"ש וע"כ אין להקל בזה אלא א"כ היו לו חוטין חתוכין מעיו"ט ורק אם לא היו לו חוטין כלל בעיו"ט אפשר דיש להקל וכמ"ש לקמן או' כ"ז יעו"ש:

כו

כו) שם. וישימנו במחט. ואם שמוהו במחט מעיו"ט ונלקח ממנו ביו"ט בשגגה וא"א זולתו אז מותר ליתן החוט במחט ביו"ט רק שלא יחתוך החוט קודם תפירה. חמ"מ שם. מ"ב או' ט"ז:

כז

כז) ואם לא היה לו חוט מעיו"ט י"ל דשרי לחתוך ביו"ט א"א או' ט' והב"ד מק"ק סי' מ"ה בליקוטי רימ"א או' כ"א וכתב וכ"מ במ"א ובמחה"ש סק"ח דמותר בכה"ג עכ"ל ומ"מ נראה דיש ליזהר שלא לחתוך החוט כמדתו משום תיקוני מנא:

כח

כח) שם. ויזהר שלא לחתוך החוט ביו"ט. הגה. וכן נהגו לשרוף וכו' משמע דמ"ש הש"ע ויזהר שלא לחתוך החוט ביו"ט היינו לאחר התפירה וע"ז כתב מור"ם ז"ל בהגה וכן נהגו לשרוף וכו' וכ"מ בהדיא מדברי הלבוש. אמנם מדברי העו"ש או' ג' נראה שהבין דמ"ש הש"ע ויזהר שלא יחתוך החוט קודם יו"ט מיירי קודם שיתפור וכן הבין הט"ז סק"ד והב"ד המאמ"ר או' ז' וכתב דלא ידע איך יתיישב לפי פירושם מ"ש רמ"א ע"ז וכן נהגו לשרוף וכו' יעו"ש:

כט

כט) שם. ויזהר שלא לחתוך וכו' ר"ל שאם אחר שתפר נשתייר שם חוט לא יחתכנו ואין בזה איסור גמור רק זהירות בעלמא דמילתא דא לא הוה אפשר ליה לעשותה מאתמול וגם אין כאן משום מתקן מנא כיון שאינו חותכו כדי לתפור אלה דמשום שהחוט במחט יש ליזהר משום דמיחזי כמתקן. מאמ"ר שם:

ל

ל) שם הגה. וכן נהגו לשרוף וכו' ונראה דאף לדברי המרדכי דאוסר לשרוף ה"ד קודם שנתמלא (העוף) ורצה לשרוף החוט לצורך התפירה אבל לאחר שנתמלא העוף ונתפר ורוצה להסיר משם המחט או החוט הנשאר פשיטא דשרי אף לחתוך דהא א"א לעשות זה מעיו"ט אלא שנהגו לעשות בשריפת החוט. ד"מ או' א' והב"ד מ"א סק"ט וכתב כללו של דבר כל שאסור לחתוך אסור ג"כ לשרוף דמתקן מנא כדאיתא בגמ' ביצה דף ל"ב וכל שמותר לשרוף מותר לחתוך אלא שנהגו לשרפו עכ"ל. וכ"כ החמ"מ או' ג' ר"ז או' ח' ח"א כלל פ"ז או' ב' מק"ק סי' מ"ה או' י"ז. מ"ב או' ח"י:

לא

לא) ודאי דאסור לתפור שק להכניס בתוכו מילוי של אוכלין לבשל. וכ"נ דאסור לקשור החוט של תפירה בקשר קיימא דקשירה לא הותר משום אוכל נפש. קה"י. פת"ע או' י"ב:

לב

לב) [סעיף ד'] מותר לחתוך ביו"ט אגד וכו'. ואפי' בשבת מותר כמ"ש לעיל סי' שי"ד סעי' ט' ועיין הטעם בדברינו לשם בס"ד. ולא דמי למ"ש לעיל סעי' ג' דיש ליזהר שלא לחתוך החוט דשאני התם שהחוט במחט ולא נתבשל העוף. מאמ"ר או' ח' ועוד דהתם אפשר להסיר המחט ולהשאיר חוט הנשאר דבוק לעוף אבל הכא לא אפשר אם לא יחתוך כדי ליקח האוכל ואין הכי נמי אם אפשר גם הכא לקחת החוט שלם מן העוף בלתי חתיכה הוא יותר טוב ותע"ב:

לג

לג) שם. גדיים ועופות מקולסים. צלויים ראשו על כרעיו ועל קרבו נקרא מקולס כמ"ש רש"י פסחים נ"ג ע"א ד"ה מקולסים:

לד

לד) שם. וחוטין תפורים. ר"ל חוטי תפירתם שהיו תפורים בהם בשעת צלייה או בישול:

לה

לה) שם. וכן יכולין לשרוף פתילה וכו' ולא יתיר הקשירה וגם לא יחתכה אלא ישרוף הפתילה או הסמרטוט עד שיתיר קשירתם. לבוש. והיינו ע"פ מ"ש בסעי' הקודם דנהגו לשרוף אבל ה"ה דמותר לחתוך ג"כ כמ"ש לעיל או' ל' דכל שמותר לשרוף מותר לחתוך יעו"ש וכ"כ בביאורי הגר"א. וכ"כ קיצור ש"ע סי' צ"ח או' ט"ו האגד שעל רגלי העופות מותר לאחר שחיטה לחתכן או לשרפן:

לו

לו) [סעיף ה'] מותר ללבן ביו"ט וכו'. ומשום תיקון כלי אין כאן שהרי נראה כמחממה לבשל תחתיו ומשום מכשירין נמי ליכא שהרי הבערה זו צריכה לבישול. ב"י בשם מרדכי פ"ב דביצה:

לז

לז) שם. מותר ללבן ביו"ט וכו' דכיון דהיתרא בלע סגי ליה בליבון כל דהוא שקש נשרף עליו מבחוץ. ב"י בשם הגמ"י פ"א. ט"ז סק"ה. מ"א סק"י. עט"ז. ור"ל כיון דסגי ליה בליבון כל דהוא וכו' לא מיחזי כמתקן מנא אלא כמחממה לבשל תחתיו כמ"ש באו' הקודם וכ"כ העט"ז שם. א"ר או' י"ד. מאמ"ר או' ט' ר"ז או' י"ב. מ"ב או' כ"ד. והגם דלעיל סי' תנ"א סעי' ד' פסק הש"ע דשפודים ואסכלאות צריכין ליבון עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם שאני התם גבי חמץ דפסק כדברי האומרים להשוות חמץ לעיגולי עכו"ם כמבואר בדברינו לשם או' ס' יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לשם או' ע' בדין מחבת יעו"ש.

לח

לח) שם. מותר ללבן ביו"ט וכו' אבל שפוד של חמץ שצולין בו בשר כל השנה אסור ללבנו ביו"ט של פסח מכמה טעמים. הרב בית דוד סי' רפ"ח. ברכ"י או' א' שו"ג או' ט' שע"ת או' ט' ומיהו מ"ש שם השו"ג דבאם לא היה אפשר ללבנו מעיו"ט שרי עיין א"ר או' ט"ו שכתב להוכיח מהסמ"ק והגמ"י והכלבו דאפי' א"א לעשותו מעיו"ט אי נראה מתקן אסור יעו"ש. וכ"ה דעת הער"ה או' ד' יעו"ש:

לט

טל) שם. יתנו אותו על המאכל מיד. דאז לא נראה כמתקן כלי אלא כמחממה לבשל תחתיה. ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק י"א. ועיין לעיל או' ל"ו:

מ

מ) שם. על המאכל מיד. אבל אם יצטנן הכלי ואח"כ ילבנו שנית לאפות בו א"כ הרי ליבון הראשון לא היה רק להכשירו ונמצא עשה הבערה כדי לתקן כלי ביו"ט. ר"ז או' י"א:

מא

מא) שם. על המאכל מיד. ואע"ג דמאתמול היה יודע שצריך ליבון שרי. ד"מ או' ב' מ"א שם. א"ר או' י"ד והשיג על הלבוש שכתב משום דלא היה יכול לעשותו מאתמול יעו"ש. וכ"כ א"א או' י"א דאפילו אם היה יודע מאתמול שרי כיון שנותן מיד על המאכל. וכ"כ החמ"מ או' ה' ר"ז שם. ח"א כלל צ"ד או' י"א. מק"ק סי' מ"ה או' י"א:

מב

מב) שם. אבל אם היה בלוע מנבלה וכו' שצריכה ליבון גמור שתסיר קליפתה ליבון זה ודאי אסור לעשותו דניכר בטוב דלהכשירה הוא עושה ומיתסר מידי דהוי אהגעלת כלים דאסור לעשות ביו"ט, ב"י בשם הגמ"י פ"א ומרדכי סוף מס' ע"ז. מ"א ס"ק י"א. ועיין לקמן או' מ"ד:

מג

מג) שם. אסור ללבנו אפי' לאפות בו דבר היתר. אם היה אפשר ללבנו מעיו"ט. ר"ז או' י"ב. מק"ק שם. ומשמע הא אם לא היה אפשר ללבנו בעיו"ט מותר ללבנו ביו"ט כדי לאפות בו דבר היתר אעפ"י שצריך ללבנו עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו וניכר שמתכוין להכשירו. וכ"כ המק"ק שם. והיינו הלכה ואין מורין כן כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה בדין מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט יעו"ש. אמנם הא"ר או ט"ו כתב להוכיח מהסמ"ק והגמ"י והכלבו והמרדכי דאפי' א"א לעשותו מעיו"ט אי נראה מתקן אסור יעו"ש וכ"ה דעת הער"ה או' ד' וכ"ה דעת הגר"א. ועיין עוד באו' שאח"ז:

מד

מד) שם הגה. וה"ה דאסור להגעיל כלי ביו"ט. כתב הרדב"ז ח"ג סי' ת"ב דכיון דהטעם הוא משום מכשירי אוכל נפש אם היה צריך למים רותחים מותר להגעיל הכלים ע"י עירוי מכלי ראשון או בתוכו אם יש במים ס' כדי לבטל האיסור ואין לאסור משום מתקן מנא יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' א' וכ"כ המ"א ס"ק י"א בשם ד"מ והג"א פ"ב דביצה דאם לא היה אפשר לעשותו מעיו"ט שרי להגעיל. וכ"כ החמ"מ או' ה' ח"א כלל צ"ד או' י"ב. מק"ק שם. אמנם לדעת הא"ר ודעימיה שכתבנו באו' הקודם שאוסרים בנראה מתקן אפי' בא"א מעיו"ט א"כ ה"ה בהגעלה שאסור אפי' בא"א מעיו"ט שהרי נראה כמתקן וכ"כ בהדיא א"ר או' ט"ז. ומיהו גם לדעת המתירין היינו הלכה ואין מורין כן כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה בדין מכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט יעו"ש. וכ"כ א"א או' י"א. מחה"ש ס"ק י"א. ומיהו אם צריך למים רותחים לצורך אוכל נפש אפשר דלדעת המתירין דמורין כן ג"כ. וכ"כ מ"ב או' כ"ו:

מה

מה) וכתב שם המ"א דמכאן משמע שמותר בחול להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא והעולם נוהגין איסור בדבר ומ"כ בשם הגאון מהר"ר בנימין מפוזנא ששמע ממהר"מ יפה הטעם למנהג שאם יעשה כן לעולם לא יהיה לו רק כלי א' ויגעילנו כל פעם שישתמש בו וזה אסור דלמא אתי למטעי כדאי' בחולין דף ח' ע"ב וכו' יעו"ש. והרב שער המלך בה' יו"ט דף נ"ב ע"ג הביא מסמ"ק סי' קצ"ט דאסור להגעיל כלי בשר בן יומו להשתמש בו חלב וא"כ טעם המנהג דהחמירו פן יבא להגעיל הכלי כשהוא בן יומו וטעם מהר"ם הנז' לא שוה לו יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ב' וכתב ובמקומותינו נוהגין להגעיל כלי חלב שאינן בני יומן להשתמש בהן בשר וכן איפכא ולא חשו לחומרות אלו עכ"ל. ועיין לעיל סי' תנ"ב או' מ"א:

מו

מו) שם בהגה. ומותר ללבן שפוד שצלו וכו' ורוצה לחזור וכו' מדכתב לחזור ולצלות משמע דצלו בו ביו"ט דאם לא כן הו"ל מכשירין שאפשר לעשותם מעיו"ט. הלק"ט ח"ב סי' ר"ה. אבל המ"א ס"ק י"ב כתב דאפי' היה אפשר ללבנו מעיו"ט שרי ללבנו ביו"ט כיון שמדינא א"צ ליבון כמ"ש ביו"ד סי' ט"ו סעי' ד' אלא שנהגו ללבנו (והיינו לפי מ"ש מור"ם ז"ל שם בהגה אבל הש"ע כתב שם המנהג להתיר יעו"ש) לא חשיב תיקון כמו כלי שנטמא בולד הטומאה מעיו"ט שמטבילין אותו ביו"ט. וכ"כ א"ר או' י"ז. חמ"מ או' ח' ר"ז או' י"ג ח"א כלל צ"ד או' י"ג. מק"ק סי' מ"ה או' י"ב. מ"ב או' כ"ז. ודוקא בדבר שאינו רק מנהג אבל באיסורא אפי' דרבנן ואינו בן יומו אפ"ה כל שאפשר מעיו"ט אסור ביו"ט מש"ז או' ה' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ד:

מז

מז) [סעיף ו'] אין נוקבין נקב חדש וכו'. דהוי מכשירי אוכל נפש דיכול לעשותן מעיו"ט. ב"י בשם תשו' הרא"ש כלל כ"ג סי' א' לבוש. עו"ש או' ה':

מח

מח) שם. אין נוקבין נקב חדש וכו' אפי' לצורך אכילה. ר"ז או' י"ד. מק"ק שם או' י"ד. מ"ב או' כ"ח:

מט

מט) שם. אין נוקבין נקב חדש וכו' ואם א"א לעשותו מעיו"ט שרי כמ"ש סעי' א' בהגה. מ"א ס"ק י"ג. ור"ל כמ"ש שם בדין מכשירי אוכל נפש שא"א לעשותם מעיו"ט דהלכה ואין מורין כן. וכ"כ הר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם.

נ

נ) שם. אין נוקבין נקב חדש וכו' ועיין עוד בדין זה לעיל סי' שי"ד ובדברינו לשם בס"ד:

נא

נא) [סעיף ז'] להטביל כלי חדש וכו'. ואם א"א להטבילו מעיו"ט שרי ואין מורין כן. מ"א ס"ק י"ד. חמ"מ או' ו' ר"ז או' ט"ו. ח"א כלל צ"ד או' י"ג. מק"ק שם או' ט"ו. מ"ב או' ל' וכלי זכוכית דטבילתו מדרבנן י"ל הלכה ומורין כן בא"א מעיו"ט. א"א או' י"ד ועיין לעיל סי' שכ"ג או' נ"ח.

נב

נב) שם. כדאיתא בסי' שכ"ג סעי' ז' ועיין בדברינו לשם שנתבארו כל הדינים השייך לזה קחנו משם.

נג

גנ) שם הגה. כדאיתא סי' שכ"ג. סעי' ו' ט' יו"ד. ובדברינו לשם בס"ד:

נד

דנ) שם הגה. ומותר לטלטל מוקצה וכו' אבנים ועפר המונחים ע"ג פירות מותר לטלטלם כדי לאכול הפירות, מ"א ס"ק ט"ז. ר"ז או' ט"ז. ח"א כלל ק"א או' א' מק"ק סי' י"ז או' ב' מ"ב או' ל"א:

נה

הנ) שם בהגה. ומותר לטלטל מוקצה וכו' אבל אסור לאכלו ולהשתמש בו. מ"א שם. א"ר או' ח"י. חמ"מ או' ו' ר"ז שם. א"א שם. מק"ק שם. מ"ב שם. ובדיעבד אם אפה או בישל בעצי מוקצה אינו אוסר התבשיל. מ"א שם. חמ"מ שם. ועיין לעיל סי' תק"ז או' י"ג:

נו

ונ) שם בהגה. לצורך אוכל נפש ושמחת יו"ט. פי' כל אוכל נפש הוי שמחת יו"ט. א"ר או' י"ט. א"א או ט"ו. הא שמחת יו"ט לחוד לא. א"א שם. ועיין עוד לקמן סי' תקי"ח סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---