כף החיים/אורח חיים/תצז

כף החיים ‏ אורח חיים תצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין צדין דגים מן הביברים. ביברים של דגים הם בריכות של מים. ביברין של חיה קרפיפות מוקפין גדר סביב וכונסין לתוכן חיות הבר ויולדות ומגדלות שם. רש"י ביצה כ"ג ע"ב. וכה"ג כתב הרמב"ם בפי' המשניות שם:

ב

ב) שם. אין צדין דגים וכו' והטעם לאיסור צידה אע"ג דאוכל נפש מותר משום דאפשר לצודו מבע"י ויניחנו במצודתו במים ולא ימות ולמחר יעלנו. רש"י שם. והתו' כתבו שם משום דדמי לקצירה. ועיין לעיל סי' תצ"ה או ך'

ג

ג) שם. מן הביברים. וכ"ש מן הנהר כמ"ש לעיל סי' תצ"ה סעי' ב'

ד

ד) שם הגה. אפי' במקום שאינם מחוסרים צידה וכו' כלומר אפי' בביבר קטן שא"צ לומר הבא מצודה ונצודנו ובחיה ועוף כה"ג חשיב אין מחוסר צידה כמ"ש לקמן סעי' ז' בדגים אסור הואיל ונשמטים ול"ד לאמת המים שבסעי' ה' דשאני התם שהאמה היא צרה הרבה ואינם יכולים לישמט כל כך. מאמ"ר או' א' מ"ב או' ב' ועיין לקמן או' כ"ד. ודע דדעת הרמב"ם פ"ב דין ז' להתיר בביבר קטן כל שאינו מחוסר צידה וכ"כ הפר"ח סעי' ה' אבל הב"ח פסק דלא כהרמב"ם וכתב שכ"ה דעת הראב"ד והרשב"א יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל. ועיין לקמן או' כ"ה.

ה

ה) שם בהגה. והדגים נשמטים וכו' לפי שהם מכוסים מן העין. הראב"ד מל' הרמב"ם פ"ב דין ז' וא"כ אם המים צלולים שרואים הדגים מותר אם אין מחוסרים צידה. מ"א סק"א. א"ר או' ג' א"א או' א' מיהו דעת הר"ז בקרא או' א' לאסור גם אם המים צלולים יעו"ש. וע"כ נראה כיון דדעת הרמב"ם להתיר בביבר קטן כל שאינו מחוסר צידה כנז"ל אם הזמינם מאתמול והביבר סתום מכל צדדיו וגם המים צלולים שיכול לתפשם במהרם בלי השמטה יש להקל. וית' עוד מזה לקמן סעי' ה' יעו"ש.

ו

ו) [סעיף ב'] דגים ועופות וחיה שהם מוקצה וכו'. זהו לשון הרמב"ם פ"ב דין י"ז. ומבואר מדבריו אלה דאפי' לא היה בהם איסור צידה כל שהם מוקצים אסור ליתן לפניהם מזונות גזירה שמא יטלטל ואעפ"י שהטלטול אינו אסור אלא מדרבנן והוי גזירה לגזירה מ"מ צ"ל דהך חששא דשמא יקח מהם לאו גזירה גמורה היא אלא חששא קרובה היא וחיישינן לה אעפ"י שעיקר האיסור אינו אלא מדרבנן. מאמ"ר או' ג'

ז

ז) שם. אין משקין אותם וכו' ודוקא באלו שבמינם ראויים לאכילה אלא שהן מוקצין אבל בבהמה הטמאה ועופות טמאין אין איסור להשקותם וליתן לפניהם מזונות. המ"מ שם. והב"ד מ"א סק"ב. וכ"כ א"ר או' ד' וכ"פ הר"ז או' ו' מקרא קודש סי' ל"ז או' ט"ז מ"ב או' ו'. וה"ד אם מזונותיהם עליו. ר"ז שם. מק"ק שם. ועיין לקמן אות יו"ד.

ח

ח) ובשבת דחמיר לא שייך למיגזר שמא יקח א"כ אפי' בטהורים מותר. א"ר שם מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"א. ועיין לעיל סי' שכ"ד סעי' ע' יו"ד וי"א:

ט

ט) שם. ואין נותנין לפניהם מזונות וכו' אבל ברחוק מהם קצת מותר ליתן. מ"א שם. א"ר שם. חמ"מ או' ד' ר"ז או' ה' ח"א כלל פ"ח או' ז' מק"ק שם או' ט"ו. מ"ב או' ה' והטעם כתב הר"ז דכיון שהצריכוהו להרחיק מהם קצת יש לו היכר ולא ישכח ולא יבא ליקח אותם עכ"ל. וכ"כ מ"ב שם.:

י

י) והיינו דוקא באותן שמזנותם עליך דאין איסור רק משום שמא יקח מהם ולכך מותר בריחוק מקום אבל באין מזונותם עליך בכל גוונא אסור. דג"מ. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"ב.:

יא

יא) שם. ואין נותנין לפניהם מזונות וכו' ואין נותנים לפני הדגים מזונות כתב רש"י ז"ל בביצה כ"ג ע"ב משום דאפשר להם בלא מזונות שהם אוכלים שרשי עשבים וקרקע וגדול אוכל הקטן אבל התו' שם כתבו הטעם דאין נותנים לפני הדגים מזונות גזירה שמא יצודם יעו"ש. והב"ד ב"י וכתב שסובר הטור דדגים אפי' היכא דמותר ליקח מהם אין נותנים לפניהם מזונות מטעמא דפירש"י דאפשר להם בלא מזונות יעו"ש, וכתב בד"מ או' א' דאפי' לדעת רש"י הא דנוהגים האידנא דקונים דגים מבע"י והולכים במים תוך כלי דמותר ליתן לפניהם מזונות שהרי אין להם מזונות ממקום אחר עכ"ל, וכ"כ הלבוש. וכ"כ העט"ז, וית' עוד מזה לקמן סעי' ז' יעו"ש.:

יב

יב) [סעיף ג'] אפי' ספק צידה אסור וכו'. ואע"ג דק"ל ספיקא דרבנן לקולא הכא אסור משום דבר שיש לו מתירין או משום שרצו חכמים להחמיר בדבר זה. ועיין במרדכי ביבמות שמצינו כמה ספיקות דרבנן לחומרא לכן אין לדמות זה לזה. מ"א סק"ג. ומ"ש ואע"ג דק"ל ספיקא דרבנן לקולא וכו' היינו לדעת הרמב"ם ודעמיה דס"ל דכל הני מלאכות ביו"ט אסורין מדרבנן אבל יש סוברין שאסורין מה"ת כמ"ש לעיל סי' תצ"ה או' כ"ד יעו"ש. ומיהו נ"מ בין הטעמים דלטעם הראשון שהאיסור משום דשיל"מ אם יתקלקלו הדגים אם יניחום לערב מותר לאוכלם בו ביום וכמ"ש ביו"ד סי' ק"ב סעי' ד' אבל לטעם ב' אפי' אם יתקלקלו אסורים, ועיין בס' בית מאיר שהרבה להוכיח כטעם ב' דבכל גוונא אסורים יעו"ש. ומ"מ אפשר דבהפ"מ ושמחת יו"ט יש לסמוך על טעם ראשון.:

יג

יג) שם. ספק צידה אסור וכו' ודע שכל דין מוקצה ונולד בכלל זה והטעם מפני שהוא דבר שיש לו מתירין או שרצו חכמים להחמיר בספק זה, והרשב"א ז"ל חלק ואמר שכיון שהמוקצה והנולד מדבריהם הולכין בספיקן להקל ולא אמרו אסור אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה כגון ספק נצוד ביו"ט ספק ניצוד מערב יו"ט אבל שאר ספיקות מותרין. המ"מ פ"ב דין ו' אלא שהמ"מ שם תמה על דברי הרשב"א הנז' שא"כ ספק ביצה אם נולד ביו"ט למה אסורה וכו' וע"כ כתב דנראין דברי הרמב"ם שלא חילק יעו"ש. והב"ד ב"י וכ"כ הלבוש סעי' ה' וכן הסכים הפר"ח. וכ"פ החמ"מ או' ה' ר"ז או' ח' מקרא קודש סי' ל"ז או' ח"י. ומ"ש הב"ח לחלק בין היכא דאתחזק איסורא להיכא דלא אתחזק כבר השיגו הפר"ח שם והמאמ"ר או ד' יעו"ש. וכ"מ מסתמיות דברי הש"ע לקמן סי' תקי"ג סעי' ב' וסי' תקי"ז סעי' א' ודברי האחרונים דאין לחלק בספק מוקצה ונולד היכא דאתחזק איסורא או לא אלא דבכל גוונא יש לאסור כיעו"ש. ומ"ש לקמן בסי' תצ"ח סעי' ג' שהמוקצה הולכין בספקו להקל ית' שם בס"ד:

יד

יד) שם אפי' ספק צידה אסור וכו' וה"ה דאסור לטלטלו כמ"ש בסעי' הקודם ובסי' תקט"ו סעי' א' וכ"כ הפר"ח והשו"ג או' ד' ר"ז או' ח' ומשמע בר"ה אסור בשני הימים כה"ג שיש ספק אם ניצוד מעיו"ט או ביו"ט ראשון, א"א או' ג' ועיין לקמן או' י"ט.:

טו

טו) שם. אפי' ספק צידה אסור וכו' אבל לערב מותרין אפי' ודאי ניצודו היום ממילא, מ"א סק"ג. וא"צ לשהות בערב בכדי שיעשו כיון שניצודו ממילא כמ"ש לעיל סי' שכ"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד. וכן אם צדן עכו"ם לעצמו ואח"כ נתנם לישראל א"צ לשהות בערב בכדי שיעשו וכמ"ש לעיל סי' שכ"ה סעי' ה' יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תקט"ו סעי' א':

טז

טז) שם. ואם מצא המצודות מקולקלות וכו' כלומר שהמצודות פרוסות באורך מיל או חצי מיל וכשחיה נופלת בראשו אחד מתוך שמתפרקת ומתנתקת לצאת המצודות מתקלקלות כולן וראשו השני נתק ממקום שנתקע וסי' הוא לו שיש חיה בראש האחר, רש"י ביצה כ"ד ע"ב. ט"ז סק"ד:

יז

טוב) שם. ואם מצא המצודות מקולקלות וכו' הב"ח כתב להחמיר בדין זה אבל הא"ר או' ו' השיג עליו מכמה ראשונים ומהירושלמי דכולם פסקו כהש"ע יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח. וכ"ה דעת האחרונים.:

יח

חי) שם. בידוע שמבערב יו"ט ניצידו. ואם אפשר למצודה לצוד כמה ב"ח זא"ז ומצא ב' או ג' שם לכאורה י"ל דהוי ס"ס שמא ניצודו כולם אתמול ואת"ל א' היום שמא זו הניצודת אתמול ואם ג' י"ל את"ל שנים ניצודו היום רובא איסורא וכולהו אסירי וצ"ע מש"ז או' ד':

יט

יט) [סעיף ד'] ספק מוכן מותר ביו"ט שני וכו'. אבל ביו"ט שני של ר"ה או ביו"ט שני הסמוך לשבת אסור. כנה"ג בהגב"י בשם ס' תמ"ד סי' ק"ך. מ"א סק"ד. א"ר או' ח' מאמ"ר או' ו' חמ"מ או' ה' מ"ב או' יו"ד. ועיין לקמן סי' תקט"ו סעי' א':

כ

ך) שם. ספק מוכן מותר ביו"ט שני וכו' אבל רש"ל ביש"ש במס' ביצה פ"ג פסק כי היכי דספק מוכן אסור ביו"ט א' ה"ה ביו"ט ב'. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ג'. וכ"מ מתה"ד סי' ע"ט. וכ"מ מדברי הט"ז סי' תקט"ו סק"ד, וכן הרבה להוכיח בשביתת יו"ט סי' ט' והב"ד עיקרי הד"ט סי' כ"ב או' מ"ז, וכן הסכים המ"א סק"ד, ר"ז או' ח'. מקרא קודש סי' ל"ז או' ח"י, אמנם הפר"ח הסכים כדברי הש"ע. וח"א כלל פ"ח או' ו' כתב דלצורך גדול יש לסמוך על הש"ע. והב"ד המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"ד. וכ"כ מ"ב או' י"א דיש להחמיר אם לא במקום הפ"מ דאז יש לסמוך על המתירין, ועיין ביו"ד סי' ק"י בהגה סוף סעי' ח' ולקמן סי' תקט"ו או נ"ז ואו' נ"ח:

כא

כא) [סעיף ה'] אם סכר אמת המים וכו'. ומשמע בגמ' שא"צ זימון דסכירת אמת המים חשיב זימון ב"י לבוש. ב"ח. ועיין לקמן או' כ"ג;

כב

כב) שם בכניסה וביציאה. שלא יכנסו בה דגים מבחוץ מתתחשך. רש"י ביצה כ"ה ע"א.

כג

כג) שם מותר ליקח ממנה דגים וכו' משמע אפי' אינו נוטל כל הדגים ביו"ט אלא קצת מהם שכנה"ג בהגה"ט או' אבל רש"ל ביש"ש במס' ביצה פ"ג סי' י"א כתב דה"ד ליקח כולם מותר אבל אסור לברור כמ"ש סעי' י"א גבי יונים יעו"ש. והב"ד שכנה"ג שם. מ"א סק"ה. מיהו הט"ז סק"א כתב דיכול ליטול מה שירצה דסכירת אמת המים מאתמול הוי כאלו הזמין כולם מעיו"ט יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. אמנם דעת הא"ר או' יו"ד נראה להחמיר כרש"ל. וכ"כ הר"ז או' ד' דאם בשעת שסכר אמת המים היה בדעתו שאפשר שיצטרך ביו"ט לכל הדגים שבאמת המים א"כ הרי הוכנו כל הדגים ולכן מותר לברור מהם ביו"ט מה שצריך ולהחזיר השאר למים אבל אם בשעה שהכניס הדגים לאמת המים היה יודע שבודאי לא יצטרך ביו"ט לכל הדגים א"כ הרי לא הוכנו אלא אותם שיצטרך להם ביו"ט ולכן אסור לברור מהם ביו"ט מה שצריך לו ולהחזיר למים המותר שהרי הוא מטלטל מוקצה אלא צריך ליקח ולאכול כל שיעלה בידו בין טוב ובין רע. וכ"כ מק"ק סי' ל"ז או' ב' מ"ב או' י"ג. ועיין לקמן או' כ"ו:

כד

כד) שם הגה. מחמת שאמת המים היא צרה וכו' שהיא עמוקה אמה ולפיכך נקראת אמת המים דעמוקה אמה ורחבה אמה. רש"י קמא ן' ע"ב, וכ"כ הב"ח ופרישה או' א' וכתב שם הב"ח וכל שרחב יותר מאמה בת ששה טפחים אסורים הדגים. מיהו הפר"ח כתב על דברי הב"ח הנז' דאינו מוכרח דפעמים קתני אמת המים ואינה בת ו' טפחים ופעמים יותר מששה טפחים יעו"ש. אבל דעת הא"ר או' ט' נראה כהב"ח וכ"כ א"א או' ו' מ"ב או' י"ד:

כה

כה) שם הגה. מחמת שאמת המים היא צרה וכו' ואפי' ארוכה כמה כיון שאינה רחבה כ"כ דגים שבתוכה כניצודין הן. מ"מ פ"ב דין ז' ב"י, לבוש. ב"ח. מ"א סק"ו. א"ר שם. מיהו בנחלת צבי מפקפק ע"ז דכמו בביבר יותר מן ו' טפחים יוכל הדג להשמט כן הוא הדין באמה שארכה הרבה יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' דמ"ש המ"מ היינו להרמב"ם שאין מחלק בין ביבר קטן לאמה משא"כ להראב"ד והרשב"א דמחלקין ופסק מור"ם ז"ל כוותייהו אין זה מוכרח יעו"ש. וכ"מ קצת במאירי שכתב חפירה קטנה יעו"ש. ועיין לעיל או ד':

כו

כו) שם בהגה. היא צרה וכו' והנוהגין לשום הדגים בביבר קטן העשוי ממחיצות כל סביביו ומתחתיו כמו תיבה וקורין אותו קישט"ן בל"א שרחב קצת אסורין הדגים ביו"ט משום צידה לדעת הראב"ד והרשב"א והטור וכל שרחב יותר מאמה בת ו' טפחים אסורים הדגים. ב"ח. ורש"ל ביש"ש פ"ב דביצה סי' ב' כתב דדוקא בביבר כגון בריכה שהדגים שטים במים ואוכלים מעפר הארץ ועשבים שייך בהו צידה אבל תוך ארגז מנוקב תוך המים לא שייך בהו צידה ומותרים אם רוצה ליקח כולם אבל כשאינו רוצה ליקח כולם יקשור חוט על הדג מעיו"ט יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או א' וכן הסכים הפר"ח. מיהו הט"ז סק"א כתב דא"צ קשירת חוט יעו"ש והמ"א סק"ו כתב דיש להחמיר עכ"פ לעשותו ע"י עכו"ם כשהארגז רחב. והר"ז או' ד' כתב אם בשעה שהכניס הדגים לארגז היה בדעתו שאפשר שיצטרך ביו"ט לכל הדגים שבארגז א"כ הרי הוכנו כל הדגים ולכן מותר לברור מהם ביו"ט מה שצריך ולהחזיר השאר למים אבל אם בשעה שהכניס הדגים לארגז היה יודע שבודאי לא יצטרך ביו"ט לכל הדגים א"כ הרי לא הוכנו אלא אותם שיצטרך להם ביו"ט ולכן אסור לברור מהם ביו"ט מה שצריך לו ולהחזיר למים המותר שהרי הוא מטלטל מוקצה אלא צריך ליקח ולאכול כל שיעלה בידו בין טוב בין רע. וכ"כ מק"ק סי' ל"ז או' ב' ועיין לעיל או' כ"ג:

כז

כז) ובדין הארגז הנז' הסכים הט"ז שם דאף שמושיט ע"י מצודה לתיבה מרובעת ללוקחו ואפי' מושיט איזה פעמים עד שיוציאנו אין קפידה. וכן הסכים א"ר או' ב' אבל הפר"ח כתב דא"נ כלל להתיר ע"י מצודה קטנה או חכה וכיוצא משום דמחזי כעובדין דחול אלא דוקא ביד יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ב' דאפי' אם הוא בענין שיכול לתפשן בקל בידו טוב ליזהר שלא לצודן במצודה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול, וכ"כ המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ג':

כח

כח) ואם הם בבור עמוק א"צ לירד למטה כדי לתפשן בידו אלא עומד למעלה ותופשן ע"י כלי. ר"ז או' ג' מק"ק שם או' א' והיינו אם כבר הזמינם מעיו"ט וא"צ צידה שאינו רחב ו' טפחים כנז"ל ויכול לתופשן בידו ולכן שרי לתופשן בכלי ע"י כלי וא"צ למרוח לירד למטה.

כט

כט) וקאסטי"ן במים ונתון שם דגים הרבה לפרות ולרבות ולפעמים צד מהם י"ל ודאי ביו"ט מוקצים הם ואף אם הזמינם בפה מעיו"ט צ"ע ולא דמי לסכר אמת המים דמעשה רב וא"צ אמירה ולפי מ"ש באו' ז' י"ל די בכאן בדגים הזמנה בפה. מש"ז או' א' והיינו אם יזמין כולם או יקשור בחוט מה שצריך כמ"ש לעיל או' כ"ו יעו"ש:

ל

ל) [סעיף ו'] אווזים ותרנגולים וכו'. וה"ה שאר עופות שהן בני תרבות ובאין לכלובן בערב ומזונתן עליך הו"ל כניצודין ושרי לתופשן אפי' חוץ לכלובן רש"י ביצה כ"ד ע"א. מ"א סק"ז. ב"ה. ואפי' צ"ל הבא מצודה ונצודנו מותר. ואפי' חוץ לחצר שרי לתפשן. ע"א שם. א"ר או' י"א. חמ"מ או' ב' ר"ז או' יו"ד. ח"א כלל פ"ח או' ב' מקרא קודש סי' ל"ז או' ג' מ"ב או' י"ז. ועי' לקמן או' ל"ד:

לא

לא) אבל אותם שקנה מחדש ועדיין לא הורגלו בביתו ואין באין לכלובן בערב דינם כשאר חיה ועוף שבסעי' שאח"ז. מ"א שם. א"ר שם. חמ"מ שם. ר"ז או י"א. ח"א שם מק"ק שם. קיצור ש"ע סי' צ"ח או' י"ג. מ"ב שם. ונ"ל דבלילה כשהן יושבין על הקורה מותר לצורך דבלילה לא שיך בהם צידה דעיניהם מתעוורות. ח"א שם מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ו' קיצור ש"ע שם. מ"ב שם ונראה דה"ד אם הזמינם לאכילה דאל"כ הרי הם עוקצים אעפ"י שאין בהם משום צידה:

לב

לב) ומי שיש לו תרנגולים בביתו שהקצה אותם לגדל ביצים צריך להזמין אותן מערב יו"ט אם עלה על דעתו לאכול מהם ביו"ט ואותם שלא הזמין אסורים בטלטול דמוקצה הם. ב"י בשם הג"א פ"ק דביצה. לבוש פר"ח. עט"ז. עק"ק שם או' ד' קיצור ש"ע שם. מ"צ או' ט"ז.

לג

לג) ומיהו כל שאינה עומדת לגדל ביצים אלא שלקחה סתם מותר לשוחטה ביו"ט. הרשב"א בעה"ק. בבית מועד שער ה' או' ג'. פר"ח מש"ז אות ה' חמ"מ או' ב' ר"ז או' י"ד מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ז' מ"ב שם. והיינו אם הם בענין שאין מחוסרין צידה כמ"ש בסעי' שאח"ז וכ"כ הר"ז שם:

לד

לד) שם. שבבית או בחצר וכו' ר"ל שנתגדלו בבית או בחצר וא"כ באין לכלובן בערב ולכן מותר לתפשן אפי' חוץ לחצר. מ"א סק"ז. א"ר או' י"א, א"א או' ז' ועיין לעיל או' ל':

לה

לה) שם. מותר לצודם וכו' משום שמחת יו"ט אבל כשאין צריך לאכלן אסור לצודן כמ"ש ססי' שי"ו בהגה. מ"א סק"א. חמ"מ או' ב' ר"ז או' יו"ד. ח"א כלל פ"ח או' ב' קיצור ש"ע סי' צ"ח או' י"ג. מ"ב או' י"ז. ועי' לעיל סס"י שי"ו בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

לו

לו) שם. מותר לצודם וכו' ויכול לברור איזה שירצה דכולם חזו לאכילה ומותרים לטלטל. ב"י בשם הג"א פ"ק דביצה וכתב דזהו כדעת הרמב"ם והכי נקטינן וכ"כ הלבוש. ובהגמ"י פ"ב כתב בשם ראבי"ה דירא שמים יתן עיניו מתחלה ליטול ולא יברור ויניח דאע"ג דאינו מוקצה מ"מ חשו חכמים לטרחא. והב"ד ב"י. וכ"כ הב"ח. ורש"ל ביש"ש פ"ג דביצה סי' ב' כתב דיר"ש יברור מעיו"ט ויאמר זה וזה אני נוטל. והב"ד הט"ז סק"ה. מ"א סק"ח. א"ר או' י"ב. ר"ז או' ט"ו. ח"א שם. קיצור ש"ע שם. מק"ק סי' ל"ז או' ד' מ"ב או' ח"י:

לז

לז) [סעיף ז'] שאר כל חיה ועוף וכו'. וה"ה בהמה. משאת בנימין סי' פ"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' ב':

לח

לח) שם. שמחוסרים צידה וכו' היינו בביבר שאינו מקורה אבל במקורה לא שייך צידה כלל בעופות אפי' בגדול הרבה רק בצפור דרור שייך צידה אפי' במקורה. מ"ב שם. שכנה"ג שם או' ח'. מיהו המ"א סק"ט חלק עליו וכתב דכל היכא שאין יכול לתופשו בשחיה א' אפי' במקורה אסור בחיה וכ"ש בעוף יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ג. וכ"מ מסתמיות דברי האחרונים שלא כתבו לחלק בין מקורה לשאין מקורה. ועיין לעיל סי' שי"ו או' ט':

לט

טל) שם שצ"ל הבא מצודה וכו' כלומר שצריך לבקש תחבולות לתופשו. רש"י ביצה כ"ד ע"א. ב"י. לבוש. עט"ז:

מ

מ) שם. אסור לצודם. ואפי' זימן אותם מעיו"ט ודעתו עליהם אין מועיל כלום ואסור ליקח אותם ביו"ט אפי' ניצוד מאליו ביו"ט כיון שביה"ש היה מחוסר צידה ה"ז מוקצה. ר"ז או' י"ל. מק"ק סי' ל"ז בליקוטי רימ"א או' ח':

מא

מא) שם וליתן לפניהם מזונות. והגם שכתב כן לעיל סעי' ב' שם כתב לענין מוקצה והכא בא להשמיענו דאעפ"י שהם מחוסר צידה ואם יבא ליקח מהם בורחים אפ"ה יש לחוש ואין ליתן לפניהם מזונות:

מב

מב) שם וליתן לפניהם מזונות. ובמקום הפסד התירו ליתן לפניהם מזונות כגון דבורים עושין להם פרנסה בשביל שלא יברחו. עבוה"ק להרשב"א בבית מועד שער א' או' יו"ד. א"ר או' י"ד. ליקוטי רימ"א שם או' ט' ב"ה. ועי' לעיל או' ז':

מג

מג) שם וליתן לפניהם מזונות. עיין לעיל או' ט':

מד

מד) שם וכל שאין מחוסרים צידה. כגון חיה שנכנסה מעיו"ט לביבר קטן כ"כ בענין שיכולין לצוד אותה בשחיה אחת וכן עוף שנכנס מעיו"ט לבית קטן או לביבר קטן מקורה בענין שיכול לתופשו בשחיה. א' וכן צפור דרור שנכנס מעיו"ט למגדל שכל אלו כבר ניצודין ועומדין הן אעפ"י שבשבת אסור לצודן מד"ס מ"מ ביו"ט משום שמחת יו"ט התירו לצודן לצורך אכילה אפי' לא ידע בהם מעיו"ט ואין בהם משום מוקצה. ר"ז או' י"א. ליקוטי רימ"א שם אות יו"ד. ועיין לעיל או' ל"ג:

מה

מה) שם. מותר לצודם וכו' והיינו אם הם בענין שאין בהם משום מוקצה כגון שהזמינם או בדוגמא שכתבנו באו' הקודם אבל אם הם מוקצים אסור לתופשם שהרי אסורים בטלטול כמ"ש לעיל סעי' ב' יעו"ש.

מו

מו) [סעיף ח'] איל וצבי שקננו בפרדס. מקום המשתמר ואין הולד יוצא שאינו יכול לברוח וקל לצודו. רש"י ביצה כ"ה ע"א. וכ"כ הר"ן על הרי"ף שם:

מז

מז) שם. מותרים בלא זימון. ואין בהם משום מוקצה כיון שרואה אותם בכל יום ודעתו עליהם הרי הוא כאלו זימן אותם. ר"ז או' י"ב. והוא דקים ליה בגוויה שהיה לו שבעה ימים מיום שנולד דאז יצא מספק נפל כמ"ש ביו"ד סי' ט"ו סעי' ב'. והאידנא לא בקיאין בכלו לו חדשיו כמ"ש מ"א לקמן סי' תצ"ח סק"ט ובדברינו לשם או' מ"ג יעו"ש. ואלו ז' ימים לא בעינן שלימים מעל"ע אלא כיון שמלאו לו ז' ימים מיום הלידה יכול לשוחטו דרך משל אם נולד ביום א' שעה א' קודם ליל ב' מותר לשוחטו ליל א' הבא תיכף אחר הבדלה שהוא ליל ח' שלו כמ"ש השמ"ח ביו"ד שם או' ד' ופת"ת שם או' ב' ובס' זבחי צדק שם או' ו' בשם כמה פו' יעו"ש. ובדיעבד אם שחטו קודם ח' אסור לאכלו כמ"ש השמ"ח שם. שו"ת בית יהודה ח"א יו"ד סי' ל"ח. מחב"ר שם או' ג' דג"מ שם. ואכמ"ל:

מח

מח) שם. בתוך שבעים אמה. וד' טפחים כמ"ש לעיל סי' שנ"ח סעי' א' וכ"כ הפר"ח. שו"ג או' י"ד. חמ"מ או' ו'. ר"ז או' י"ב. מ"ב או' כ"ג.

מט

מט) שם. דדעתיה עלויה. וכיון דחזי ליה כל יומא כמו שזימנן דמי אבל כשאינה סמוכה אסח דעתיה מיניה. הר"ן. ורש"י פירש כשסמוכה ידע שילדה משמע דכשידע אפי' רחוקה שרי וטוב להחמיר. מ"א סק"י. אבל הא"ר או' ט"ו השיג על דברי המ"א הנז' וכתב דגם לרש"י באין סמוכה אף שידע אין דעתיה עליה יעו"ש וכן השיג עליו הנה"ש או' ח' חמ"מ שם:

נ

נ) שם. דדעתיה עלויה. אבל אם הפרדס הוא חוץ מע' אמה וד"ט ודאי אין דעתו עליהם לצורך יו"ט ואסור ליקח מהם ביו"ט אלא א"כ זימן אותם מעיו"ט. ר"ז או' י"ב והוא מדברי הר"ן פ' אין צדין וכ"כ מקרא קודש סי' ל"ז או ו' מ"ב או' כ"ד:

נא

נא) ופשוט דאם לא ידע בהולדות אסורים אפי' במקום קרוב דבזה לא שייך לא אסח דעתיה כיון דלא ידע כלל מהם, מ"ב בשער הציון או מ"ג:

נב

בנ) שם. כיון שמחוסרת צידה. ומיירי שהפרדס גדול שצ"ל הבא מצודה ונצידנו ואפי' תהא ניצודה מאליה ביו"ט ג"כ אסור משום מוקצה כיון שהזמנתו מבע"י לא חלתה. מ"ב או' כ"ה ועיין לעיל או' מ':

נג

גנ) [סעיף ט'] יוני שובך ויוני עליה. יוני הבר הן ושטין ואוכלין בחוץ, רש"י ביצה כ"ד ע"א. וכ"כ הר"ז או' ט"ז דהיינו יוני הפקר שבאים ומקננים בשובך ובעליה עכ"ד. מיהו הא"א או' י"ב כתב על דברי רש"י הנז' דלטעם משום דאין מזונותם עליך פירש כן אבל להטעם דצידה יוני שובך שלו ממש נמי יש בו צידה בגדולים יעו"ש:

נד

דנ) שם. וצפרים שקננו בטפיחים. ומיירי נמי בכה"ג שמחוסרין צידה:

נה

הנ) שם. אסור לצודן. וחיוב חטאת. מ"א ס"ק י"א. ור"ל דהצדן בשבת חייב חטאת וביו"ט מלקות כמ"ש הא"א או' י"א יעו"ש. והיינו למ"ד צידה ביו"ט אסורה מה"ת כמ"ש לעיל סי' תצ"ה או' כ"ד יעו"ש:

נו

ונ) שם. אסור לצודם. וטעמא אעפ"י שבאין לכלובן בערב מ"מ אין מזונתם עליך ולא חשיבי כמזומן א"כ משום דעבידין להשמט ולברוח מפני בני אדם ואין נוח לתפשן גמ' וברא"ש גבי אווזין משמע כטעם הראשון ובהר"ן משמע כטעם השני ויש לחוש לשני הטעמים. מ"א שם. ור"ל לצאת ידי הרא"ש והר"ן שיהיו באין לכלובן ומזונתם עליך ונוח לתפשם. מחה"ש:

נז

זנ) שם. שאינם מפריחים. חוץ לתחום. יש"ש פ"ק דביצה סי' כ"ח ב"י סי' תקי"ז בשם תשו' הרא"ש. אבל המ"מ פ"ב והר"ן פ"ק דביצה כתבו דוקא במדדין שרי דאינה מדדם יותר מחמשים אמה או מפריחין מעט. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט"ז. וכתב דכ"מ בעבוה"ק לרשב"א דף מ"ו. וכ"ה דעת הפר"ח דלא שרי אלא במפריחין מעט. וכ"פ הר"ז או' י"ז. ח"א כלל פ"ח או' ג' מק"ק שם או ז' מ"ב או' כ"ט. והיינו אם הם בענין שאין יכולין לברוח מפני בני אדם וא"צ מצודה לתפשם. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם:

נח

חנ) שם. אבל זימון צריכים. דכיון שהם מדדים ממקום למקום ומחליפין מקומם משובך לשובך אינם חשובים מוכנים ומזומנים כ"כ עד שיזמינם בפירוש. לבוש.

נט

טנ) שם. וצפור דרור צריכה לקשר בכנפיה כדי שלא תתחלף באמה. ביצה כ"ה ע"א. ופירש"י שם משום דקטנה היא והאם והבת שוות עכ"ל. פר"ח. א"א או' י"ב:

ס

ס) [סעיף י'] אומר זה וזה אני נוטל וכו'. ועושה בהם סי' או טביעת עין שיכירם למחר. ר"ז או' ח"י. מק"ק שם אות ח' מ"ב או' ל"א:

סא

סא) שם. אומר זה וזה וכו' וה"ה אם מסכים בדעתו סגי. ר"ז שם:

סב

סב) שם. אבל באומר מכאן וכו' דחיישינן דזימנין דמנח כחושים ושקיל שמינים ונמצא שמטלטל אותן שלא הזמין א"נ דמשתכחי כולהו כחושים ואתי לאמנועי משמחת יו"ט ולפיכך צריך שיאמר מעיו"ט זה וזה אני נוטל שמאחר שאינו מקפיד למשמש בהם כבר נמלך עליהן בדעתו בין שיהיו שמינים בין שיהיו כחושים ולא אתי לטלטל ולמשבק. ב"י בשם הר"ן. לבוש. ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק י"ג. והא דבסעי' ו' גבי אווזים ותרנגולים דלא חיישינן שמא יבואו כחושים לידו ויטלטלם בחנם כיון שאין כאן מוקצה אין חשש בזה משא"כ ביונים דסעי' זה. ט"ז סק"ה. והא דלא חיישינן דלמא משכח כולהו כחושים ומימנע משמחת יו"ט י"ל באותן שבבית ממשמש כל שעה ויודע שראוי. מש"ז או' ה':

סג

סג) שם לא סגי. ואסור ליטול מהם ביו"ט ואפי' אם לא ירצה לברור אלא ליקח מן הבא בידו הן כחושה הן שמינה אסור. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב או' ל"ב. והוא מהטעם שכתבנו באו' הקודם:

סד

סד) [סעיף יא'] אם זימן כל השובך וכו'. וה"ה אם זימן שני זוגות וא"צ אלא לזוג א' שאינו מועיל. פר"ח. והוא מהג"א שהביא בב"י. וכ"כ חמ"מ או' ח' ר"ז או' י"ט. מ"ב או' ל"ג:

סה

סה) שם אינו מועיל. דכיון שהזמין יותר ממה שצריך מסתמא דעתו היה לברור למחר את השמן ביותר ואיכא חשש דטלטול מוקצה כנ"ל. כ"מ בביאורי הגר"א. וכ"כ מ"ב או' ל"ד:

סו

סו) שם אינו מועיל. ולפיכך אסור ליקח אפילו פרידה אחת מן היונים שזימן בהזמנה זו ואפי' רוצה ליטול מן הבא לידו אסור גזירה שמא יברור. ר"ז או' י"ט וכ"כ החמ"מ או' ח' דאסור ליקח מהם כלל ;

סז

סז) שם בהגה. ולמחר נוטל מה שצריך. ואף שלא יטלנו אח"כ כולו, חמ"מ שם.

סח

סח) שם בהגה. ולמחר נוטל מה שצריך. ומותר לברור מהם ביו"ט מה שצריך לו ולהניח השאר ואעפ"י שמטלטל השאר בידו אין בכך כלום שהרי אינם מוקצה כלל. ר"ז שם מק"ק שם או' ט' מ"ב או' ל"ה:

סט

סט) [סעיף יב'] זימן שנים ומצא שלושה וכו'. מה נפשך אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו הא איכא חד דמערב בהו. ביצה יו"ד ע"ב. ואין לומר ליבטיל ברובא דבעלי חיים לא בטלי דחשיבי א"נ הו"ל דבר שיש לו מתירין לאחר יו"ט וכל דשיל"מ אפי' באלף לא בטיל. תו' שם. וכ"כ הר"ן שם. ט"ז סק"ח. ולפ"ז אם נאכל א' מהם או נפל למים הן מותרים כמ"ש ביו"ד סי' ק"י סעי' ז' יעו"ש. מ"א ס"ק י"ד. וזהו לטעם הא איכא חד דמערב בהו ואע"ג דבש"ס איכא טעמא אחרינא שמא אחריני נינהו כנ"ז כתב שם המ"א דס"ל להר"ן דלמסקנא דגמ' לא חיישינן שהלכו כולם אלא אמרינן א' בא לכאן יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ט' כדברי מ"א דאם נאכל א' מהם או נפל לים שתים הנותרות מותרים. וכ"פ הר"ז או' ך' מק"ק סי' ל"ז או' יו"ד מ"ב או' ל"ו. ומיהו עי"ש ביו"ד שכתב דדוקא כשאוכל הנשארות שתים שתים ביחד וכו' ומור"ם ז"ל שם בהגה כתב דאפי' לאוכלם שתים שתים אסור לאדם א' לאכול את כולם וכו' יעו"ש. והיינו כשנתערב א' בג' או בד' ואם לא נתערב רק חד בתרי עי"ש בזבחי צדק או' פ"ט שהביא פלוגתא בזה ודעתו נוטה לאסור בין באכלם אדם א' בין ב' בני אדם יעו"ש. אמנם הער"ה בסי' זה או' ג' כתב דאפי' מאן דאוסר התם אפשר דמודה הכא באיסור מוקצה דרבנן יעו"ש וכ"נ דעת האחרונים הנז':

ע

ע) שם. זימן ב' ומצא ג' אבל אם היו שנים מקושרות ומצא השלישית אצלם ואינה מקושרת עמהם הב' מותרות. פר"ח בסעי' י"ג, חמ"מ או' ט' ר"ז או' כ"ד, מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ז, מ"ב או' ל"ו ועיין לקמן או' ע"ח:

עא

עא) שם. בקינים המובדלים וכו' כדרך קינין שבשובכין אבל בקן א' אמרינן ודאי אינהו נינהו ואתהפוכי אתהפוך, הג"א. רש"י. מ"א ס"ק ט"ו. פר"ח ביאורי הגר"א. חמ"מ או' יו"ד. ר"ז או' כ"א. מק"ק שם או' י"ב. מ"ב או' ל"ז:

עב

עב) שם. אסורים, דחיישינן הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו. ביצה יו"ד ע"ב, והיינו אם יכולין לפרוח מעט. ר"ז שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ח"י:

עג

עג) שם. אסורים. ואם אין סביבותיהם קן אחר בתוך חמשים אמה או שהוא בקרן זוית הרי אלו מותרין אם הם מדדין ולא מפריחין כמ"ש לקמן סעי' י"ד יעי"ש. ה"כ ספר"ח בסעי' י"ד. וכ"כ החמ"מ או' יו"ד. ר"ז או' כ"ג. ליקוטי רימ"א שם. מ"ב או' ט"ל:

עד

עד) [סעיף יג'] זימן ג' ומצא ב' מותרין. דהני אינהו נינהו וחד מנייהו אזל לעלמא. ביצה שם:

עה

עה) שם. ומצא ב' מותרין. ואפי' יש סביבות זה הקן קינים של יונים אחרים ויש לחוש שמא הראשונים הלכו להם ואלו הב' הן של קינים המוקצים אעפ"י כן מותרים לפי שאינו תולין שהשלישי הלך לו והנשארים הן אותם שזימן. ר"ז או' כ"ד:

עו

עו) שם הגה. ואפי' היו מקושרים ביחד וכו' שדרך ב"ח להתפרק ולהנתק מקשירתם ואמרינן שהשלישי נתפרק מהם ואזל לעלמא. גמ' שם. ופי' הר"ן ואם הם קשורים בחוזק לא אמרינן דמנתחי ואסורים. חידושי הגהות בגליון ב"י בשם מהרל"ח:

עז

עז) שם בהגה. ואפי' היו מקושרים ביחד מנתחי מהדדי. והנה לטעם זה גם אם מצא השנים הנשארים מותרים מקשירתם ג"כ שרי וכמ"ש שם הר"ן. מיהו הט"ז סק"ט חולק על דון זה וס"ל דכל שלא מצא כמו שהניחם אמרינן הני דאזמין אזלו לעלמא והנהו אחריני נינהו יעו"ש. וכתב א"ר או' ח"י דכ"מ ביש"ש סי' כ"ז פ"ק ובפרישה. אמנם הלבוש כתב כדברי מור"ם ז"ל וכ"כ הב"ח, וכן הסכים הפר"ח, וכ"פ הר"ז או' כ"ד. מק"ק שם או' י"א:

עח

עח) ואם הזמין ב' מקושרים ומצא ב' מותרים כתב שם הב"ח דאין לתלות לקולא ואסורים אבל הט"ז שם כתב דמותרים דאמרינן הן הן אלא שנפסק הקשר שלהן יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. י"א בהגב"י.

עט

עט) ואם לא זימן אלא ב' בקן א' וקשרן זה בזה ולמחר מצא ג' קשורין זב"ז לדעת הפר"ח שם אסורים אבל הר"ז שם כתב דכולם מותרים משום שבודאי אדם קשרן זה בזה ומן הסתם לא קשרן ביו"ט אלא מעיו"ט וא"כ הרי כל הג' מוכנין מעיו"ט ע"י קשירה זו. וכ"כ מק"ק שם בלקוטי רימ"א או' י"ז. ובעת הצורך ושמחת יו"ט אפשר דיש לסמוך אמתירין ומ"מ אפשר שדבר זה יכול להתברר ע"י שאלה לבני הבית.

פ

פ) [סעיף יד'] זימן בתוך הקן ומצא לפני הקן וכו'. דרך כל השובכין להיות מעט מן דף העלייה בולט חוץ למחיצה של כל קן וקן ושם היונים יוצאין לאויר ונוחים שם כרצונם וחוזרים לקן. רש"י ביצה י"א ע"א.

פא

פא) שם. ומצא לפני הקן אסורים. דכיון דלא אשכחניהו בדוכתייהו חיישינן דלמא הנך דאזמין אזלו לעלמא והני אתו משובכים אחרים שאצלם. גמ' שם.

פב

פב) שם. ומצא לפני הקן אסורים. אבל מצא בתוך הקן שהזמין אעפ"י שלא מצאן במקום שהניחם ממש מותרין. ב"ח. וכ"מ ממ"ש בהגה שבסוף סעי' זה וכ"ש הוא.

פג

פג) שם. ומצא לפני הקן אסורים. ובשני קינים זה למעלה מזה אפי' זימן בתחתונה ולא זימן בעליונם שרו כיון שאותם שזימן מצאם במקימם לא חיישינן להו כלל. ב"י. אבל רש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סי' כ"ח כתב דאסורים יעו"ש. וכ"כ הב"ח. ט"ז סק"י. מיהו הא"ר או' י"ט כתב לפרש דברי ב"י דמיירי כשאין רוב בעליונה לכך אף כשמצאן בחוץ בתחתונה מ"מ אזלינן בתר קרוב דהיינו בתחתונה כיון שמצאן שם ולא בעליונה וכתב שבזה הציל דברי ב"י מתמיהת רש"ל וב"ח וט"ז יעו"ש. והמאמר או י"ג כתב דמיירי כגון שאין שובכים אחרים סביבות שובך זה דקיל דשרי דאמרינן שהם אותם שזימן שיצאו לפני הקן ולא חיישינן לאותם שבקן השני כיון שבא ומצאן לפני הקן שזימן יעו"ש. והפר"ח כתב כשהם מדדין ואין שם בתוך חמשים אמה אלא ב' קינים וזימן בעליונה ולא זימן בתחתונה ובא ומצא בעליונה ולא בתחתונה אסורים אבל אם מצא המוקצים במקומן פשיטא דמותרים אעפ"י שמצא המוכנים לפני הקן יעו"ש. וכ"פ החמ"מ או' יו"ד. ובס' קה"י כתב דאליבא דהלכתא ליתא להאי דינא דממ"נ אי יש רוב כנגדן אזלינן בתר רוב ואם הם שוים אזלינן בתר הקרוב יעו"ש נמצא דבדין זה רבו הדעות וע"כ נראה דאם יש שני קינים וזימן בתחתונה ולא בעליונה או להיפך ואח"כ ביו"ט מצא המזומנים לפני הקן אם הם מדדין ולא מפריחין ולא יש קן אחר בתוך ן' אמה או שהוא בקרן זוית אם מצא המוקצים במקומן ובמנינם ואינם רוב כנגד המזומנים אז יש להתיר אותם המזומנים בתוך הקן אם מצאם לפני הקן שלהם. וכ"ז באינו מכירם אבל במכירם שרי בכל גוונא כמ"ש בסעי' י"ב. וע"כ מי שחפץ לזמן יונים ואין לו בהם טביעות עין טוב לסמן אותם בעיו"ט באיזה דבר כדי שלא יכנס אח"כ בספק. וה"ה בתרנגולים וכיוצא.

פד

פד) שם. ואם אין סביבותיהם וכו' פי' בתוך חמשים אמה. מ"א ס"ק ט"ז. משום דאע"ג דאין מפריחין רק מדדין מ"מ עד חמשים אמה מדדין. מחה"ש.

פה

פה) שם. הרי אלו מותרים. דודאי אלו הן שהזמין בתוך הקן ובאו לפניה. רש"י ביצה י"א ע"א.

פו

פו) שם וה"ם במדדין מעט מעט טור. לבוש. ר"ז או' כ"ב. והשו"ג או' כ"ה כתב כלומר שפורחים מעט אבל לא למרחוק אבל הר"ז שם כתב דמיירי באין יכולין לפרוח אפי' מעט, וכ"כ מק"ק סי' ל"ז או' י"ג דמיירי באלו שהזמין שאין יכולין לפרוח כלל רק יכולין לדדות אבל אם יכולין לפרוח מעט אף שהם בענין שאין בהם משום צידה אסורים יעו"ש:

פז

פז) שם אבל אם הם מפריחין אסורים. ומיירי שהם מפריחים מעט ואפ"ה אסורים משום שמצאן לפני הקן אסורים דאם מפריחין כראוי בלא"ה אסורים משום דאין בהם דין זימון שהרי מחוסרין צידה כדלעיל סעי' ט' יעו"ש:

פח

חפ) שם. ואפי' יש קן אחר וכו' ר"ל ובמדדין עצמם אין לאסור אם יש קן אחר בתוך ן' אמה אלא א"כ הוא ביושר נגד שובך זה אבל אם הוא בקרן זוית שאינו יכול לראותו שרי:

פט

טפ) שם. אלא מדדין מותרין. כן הגיה מהריק"ש. והסכים עמו השו"ג או' כ"ה:

צ

צ) שם הגה. ואם הזמין תוך הקן וכו' וכ"פ הלבוש. פר"ח, חמ"מ או' יו"ד. ר"ז או' כ"ב מק"ק שם:

צא

צא) [סעיף טו'] כיון שא"צ צידה וכו'. שהרי קטנים הם ואינם פורחים כדלעיל סעי' ט', יעו"ש אבל אם הם גדולים כ"כ עד שצריכים צידה אסורים אעפ"י שלא צדן בשביל ישראל. ר"ז או' כ"ה. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ך' וכ"ה לקמן סי' תקט"ו סעי' ב' יעו"ש:

צב

צב) שם. כיון שא"צ צידה מותרים, דשל עכו"ם א"צ הכן. וא"כ אפי' מי שהובאו בשבילו מותר. מ"א ס"ק י"ז. דעכו"ם אינו מקצה מדעתו כלום וכיון שהוא מוכן לבעה"ב מוכן לכ"ע. מחה"ש. א"א א' י"ז. ר"ז שם מק"ק שם או' י"ד מיהו אם הביאם העכו"ם מחוץ לתחום אסורים למי שהובא בשבילו ומותרים לאחר כמ"ש לקמן סי' תקט"ו סעי' ה' יעו"ש וכ"כ הלבוש בסעי' זה:

צג

צג) וכשידוע שיש לו שובכות בעיר אף שאינו יודע אם הביאו מהשובך שבעיר מותר ובספק אסור. קה"י. פת"ע או' כ"ה. ועיין לקמן סי' תצ"ח סעי' ג':

צד

צד) שם. כיון שא"צ צידה מותרים. ומיירי שלא אמר ישראל לעכו"ם להביא אותם ביו"ט כדלקמן סי' תקי"ז סעי' ב' שו"ג או' כ"ו. ומיהו יש לחלק דהתם האיסור הוא משום קנין לא כן הכא דמביא משובכות שלו ואפשר דגם דעת השו"ג הוא כן דר"ל שלא יאמר לו לקנות ולהביא ביו"ט וכדלקמן סי' תקי"ז סעי' ב' אבל אם יאמר לו להביא משובכות שלו שבעיר שרי וכמו בחנוני דהתם סעי' א' יעו"ש:

צה

צה) [סעיף טז'] טוב לו שלא יבדוק עד שיפשיט וכו'. ומה שאסור ההפשט כשנמצאת טרפה ולא שרינן סופו משום תחלתו ה"ט דהפשט הוא אב מלאכה וג' דברים שהתירו (ביצה י"א ע"ב) סופן משום תחלתן אינן אלא איסור דרבנן. ב"ח. מ"א ס"ק ח"י. מיהו הפר"ח כתב דא"צ לזה דשאני הכא דמצי להפשיט בהיתר קודם בדיקה ותדע דהא טלטול דאינו אסור אלא מדרבנן ואסור לטלטלה וכדלקמן בסעי' שאח"ז. וכ"כ א"ר או' ך' וכ"כ א"א או' ח"י דאפי' להפשיט מעט מעט חתיכות דקות דהוה דרבנן דשבות הוא' אסור הואיל ואפשר להפשיט קודם יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ן':

צו

צו) שם. טוב לו שלא יבדוק עד שיפשיט וכו' וה"ה שלא יבדוק הסכין עד אחר ההפשט מחשש שמא ימצא הסכין פגום ויהיה הבהמה טרפה. זבחי רצון סי' י"ג סק"ב, מק"ק סי' מ"ג בליקוטי רימ"א או' י"ב:

צז

צז) שם. עד שיפשיט וכו' והא דמותר להפשיט קודם בדיקה ואין חוששין שמא תצא טריפה לפי שמנשחטה בחזקת היתר עומדת. ב"י בשם הכלבו. לבוש. ב"ח. ברוב הבהמות הן כשרות. ר"ז או' כ"ז. מ"ב או' מ"ט וכ"כ הטור וש"כ ביו"ד רסי' ט"ל והוא מגמ' חולין י"א ע"א יעו"ש:

צח

צח) שם עד שיפשיט וכו' ונשחט מעיו"ט שלא לצורך יו"ט או שהיה לו פנאי להפשיט מבע"י אסור לפשוט ביו"ט קודם בדיקה. הגרע"א, פת"ע או' כ"ו, ועיין לקמן סי' תצ"ט סעי' ג':

צט

צט) שם שאם תמצא טריפה וכו' וכן עוף שנטרפה בשחיטה אסור למרוט כנוצות ח"א כלל ץ' או' א' מ"ב או' ן':

ק

ק) שם לא יהא רשאי להפשיטה. שהרי הוא עושה מלאכה גמורה שלא לצורך אכילה. ר"ז או' כ"ז. מ"ב שם:

קא

קא) [סעיף יז'] אם נמצאת טריפה אסור לטלטלה. כ"כ הטור דדעת הרי"ף שפסק במוקצה ביו"ט כר"י דאסור. וכ"פ הש"ע לעיל סי' תצ"ה סעי' ב' יעו"ש. ומיירי כשלא היתה מסוכנת מעיו"ט דבמסוכנת אפי' לשיטת הש"ע אין בה מוקצה כמ"ש לקמן סי' תקי"ח סעי' ו' יעו"ש. וכ"כ הפר"ח:

קב

קב) שם אסור לטלטלה. והא דלא שרינן מחמה לצל סופן משום תחלתן דלא ממנע משום הכי מלשחוט דיכול לשוחטו לכתחלה בצל. ורש"ל ביש"ש פ' א"צ סי' י"ז כתב דלא ממנע משום זה דלא שכיחא טרפות אבל האידנא דשכיח טרפות שרי להצניע דאל"כ מימנע ולה שחיט יעו"ש. והב"ד מ"א ס"ק י"ט. א"ר או' כ"א. חמ"מ או' י"ג. ר"ז או' כ"ט ח"א כלל פ"ט או' י"ב. מק"ק סי' ע"ג או' י"ב. מיהו מסתמיות דברי הש"ע משמע דס"ל כטעם הראשון דאפי' בזה"ז אסור לטלטלה וכ"כ א"ר שם דלדעת הכלבו אסור דלא כרש"ל יעו"ש וכ"פ בשלחן עצי שטים. מיהו כתב א"ר שם למאי דמתירין מוקצה אפשר להתיר. וכ"כ חמ"מ שם. אמנם הר"ז או' כ"ח כתב דאיסור טלטול מוקצה ביו"ט הוא משום נולד דאתמול היתה עימדת לאכילת אדם ועכשו שנטרפה עומדת לכלבים ובנולד יש לאסור יעו"ש ובקו"א או' ו' אלא מה שהתיר כאן בטלטול מטעמא דרש"ל דילמא ממנע דלא שחיט יעו"ש נמצא דדין זה בפלוגתא שניא ולכן לכתחלה ודאי דיש להזהר ולהניחה קודם בדיקה במקום צל וקר כדי שאם תמצא טרפה לא יצטרך לטלטלה ובדיעבד יש להתיר לטלטלה ע"י עכו"ם ובנצרך למוכרה לעכו"ם כמ"ש אח"כ בלא"ה העכו"ם מטלטלה:

קג

קג) אבל באווזים ותרנגולים גם הרש"ל שם כתב דאסור להצניעם משום דלא שכיח בהו טרפות יעו"ש והב"ד מ"א שם וכתב וא"כ למכרו לעכו"ם נמי אסור מיהו הא"ר שם חלק על דברי מ"א הנ"ז וכתב דמותר למכרו לעכו"ם ואפי' כשרה אם לא יש ישראל קונים מטעם דאל"כ מימנע ולא שחיט יעו"ש אבל הר"ז פסק כדברי מ"א דכוון שאין הטרפות מצוי בו לא ימנע מלשחוט בשביל כך, וכן פסק החמ"מ שם. ח"א שם. מק"ק שם או' י"ג. ואפשר דבהפ"מ יש להקל והיינו שאומר לעכו"ם שהוא יקח אותה ולמחר יתן תמורתה. וכדרך שמוכר לישראל כמ"ש בסי' זה ובסי' ת"ק סעי' א':

קד

קד) ובהנהו אווזות שמלעיטין אותן וצריך לבדוק הוושטות כמ"ש ביו"ד סי' ל"ג סעי' ט' בהגה ודאי דשכיח בהו טרפות וא"כ שרי להצניעו או למכרו לעכו"ם כמו בבהמה דאל"כ יש לחוש דמימנע ולא שחיט. חמ"מ או' ט"ו דהיינו לדעת רש"ל ומיהו כתבנו לעיל או' ק"ב דלדעת הש"ע גם בבהמות כשכיח בהם טרפות אסור לטלטל יעו"ש:

קה

קה) ומ"מ כ"ז שהעוף בידו מותר להוליכו למקום המשתמר ח"א שם. מק"ק סי' מ"נ בליקוטי רימ"א או' י"ד. ועי' בדברינו לעיל סי' ש"ח או' כ"ו ואו' כ"ז:

קו

קו) וכשבא לפני המורה שאלה בעוף אזי יאחז בידו ולא יאמר לו טרפה עד שיחזיר ואז כשהמוקצה בידו מותר לטלטל לכל מקים שירצה ובדיעבד כשהניח מידו אפ"ה מותר לטלטל ולהוציאו דהוי כגרף של רעי דאם יהיה מונח עד מוצאי יו"ט יהיה מאוס. שו"מ מהד"ב ח"ג סי' ל"ג. ליקוטי רימ"א שם. תו' חיים על ח"א שם או' ט':

קז

קז) שם. אבל מותר למכרה לעכו"ם וכו' וכן במקומות שאין שם מנקרי ישראל לנקר האחוריים יכולין ליתן בכה"ג האחוריים לעכו"ם בלי פיסוק דמים מטעמא דלעיל שהתירו סופן משום תחלתן שלא יבואו לממנע משמחת יו"ט ולא ירצו לשחוט בהמות ליו"ט. לבוש סי' ת"ק סעי' א' ונראה דאם יש לשמרו אחר יו"ט שלא יסריח אסור למכור לעכו"ם טרפה או אחוריים ואם נשחטה מעי"ט בכל ענין אסור כמ"ש סי' תצ"ט אלא א"כ נשחטה סמוך ליו"ט שלא היה אפשר למכור קודם יו"ט. מ"א ס"ק י"ט, א"ר סי' ת"ק או' ו' חמ"מ או' י"ג. ר"ז או' ל"א. ח"א שם. מק"ק שם או' י' ג. מ"ב או' נ"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---