כף החיים/אורח חיים/תסח

כף החיים ‏ אורח חיים תסח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] העושה מלאכה בע"פ מחצות ולמעלה וכו'. הטעם מפרש בירושלמי משום דזמן קרבן פסח מחצות ואילך וביום שיחיד מביא קרבן אסור בעשיית מלאכה ומה שאינו אסור במלאכה בע"פ אלא מחצות ואילך לפי שאינו רשאי להקריבו עד חצות ואע"ג דהאידנא ליכא ק"פ כיון שנאסר אעפ"י שבטל הטעם לא בטל האיסור. תו' והר"ן ר"פ מקום שנהגו. וכ"כ הרא"ש שם והביא ראייה לדבר יעו"ש. והב"ד ב"י. מיהו רש"י שם כתב הטעם כדי שלא יהא טרוד במלאכה וישכח ביעור חמצו ושחיטת הפסח ותיקון המצה לצורך הלילה יעו"ש והגם דרש"י כתב טעם זה לנוהגין שלא לעשות מלאכה כל היום מ"מ נ"מ לע"פ שחל בשבת דהגם דליכא ק"פ בע"ש אסור לעשות מלאכה באותו ע"ש לנוהגין שלא לעשות מלאכה כל היום מטעמא דרש"י אבל לפי טעם התו' והר"ן והרא"ש כיון שאינו רק משום קרבן ובע"ש ליכא קרבן שרי וכמ"ש לקמן או' ג' יעו"ש. ומשמע מב"י שלא הביא רק דברי הר"ן והרא"ש דלא ס"ל כטעם דרש"י וכ"כ הלבוש רק טעם דהתו' והר"ן. וכ"כ הט"ז סק"ב. מ"א סק"א. וכ"כ הפר"ח דטעם זה עיקר דלא כרש"י יעו"ש. וכ"כ חק יוסף או' א' טעם זה דתו' והר"ן. מאמ"ר או' א' ר"ז או' א' ח"א כלל קכ"ט או' ב'.

ב

ב) וכתבו שם התו' דמשמע שם בירושלמי דמדאורייתא אסור. וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל נ"ה סי' יו"ד. אבל הר"ן שם כתב אפשר דאינו אסור אלא מדרבנן יעו"ש. ועיין תו' חגיגה י"ז ע"ב ד"ה אלא לאו וכו' שכתבו דש"ס שלנו ס"ל דאינו אסור אלא מדרבנן יעו"ש וכ"כ המש"ל בה' כלי המקדש פ"ו דהתו' והר"ן לא נחלקו אלא בפי' הירוש' אבל לש"ס דילן גם התו' מודו דאינו אלא מדבריהם יעו"ש. וכ"כ הרמב"ם בה' יו"ט פ"ח דין ח"י דיום י"ד בניסן אסור בעשיית מלאכה מד"ס כמו חו"ה והוא קל מחו"ה ואינו אסור אלא מחצי היום ולמעלה שהוא זמן השחיטה אבל מהנץ החמה עד חצי היום תלוי במנהג יעו"ש. וכ"כ הסמ"ג ועכשיו בזה"ז נמי אסור ביום הקרבן מד"ס כחו"ה יעו"ש. וכן הכריע הפר"ח דאיסור מלאכה בע"פ אחר חצות אינו אלא מדרבנן וכדברי הרמב"ם יעו"ש. והביאו השו"ג או' א' וכתב דכ"ה נמי דעת רש"י יעו"ש. וכ"כ במגן האלף או' ג' דאינו רק מדרבנן.

ג

ג) וכשחל ע"פ בשבת כתב בדרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לעשות מלאכה אחר חצות בערב אותו שבת יחמיר משום לא פלוג יעו"ש והב"ד הכנה"ג בספרו פסח מעובין או' צ"ג וכתב דאין זה אלא חומרא וסיים דלא ראה נזהרין בזה אפי' דרך חומרא יעו"ש. וכן נשאל ע"ז הזר"א בסי' ס"ד ומסיק כיון דרוב הפו' הסכימו לטעם קרבן נראה פשוט דמותר יעו"ש. וכן העלה הרב נחפה בכסף חא"ח סי' ז' דמן הדין מותר גמור הוא והמחמיר תע"ב יעו"ש. מיהו הרב אדמת קודש ח"א חא"ח סי' יו"ד העלה לאסור יעו"ש. אמנם הברכ"י או' א' כתב על דברי אד"ק הנז' דאין ראיותיו מכריעות כלל וע"כ כתב דהעיקר כדברי נחפה בכסף הנז' וכדברי כנה"ג הנז' יעו"ש. ועיין א"ר או' ב' שכתב דבמקום שנהגו לעשות בע"פ עד חצות נראה להתיר בע"ש אחר חצות אף לרש"י שהרי לא ס"ל טעם דטרוד יעו"ש. נמצא דהסכמת רוב הפו' דטעם האיסור הוא משום קרבן ואף במקום שנהגו שלא לעשות כל היום ע"פ שחל בשבת מותר לעשות מלאכה באותו ע"ש ובמקום שנהגו לעשות עד חצות גם לרש"י מותר ומ"מ המחמיר במקום שנהגו שלא לעשות כל היום לחוש לדעת רש"י תע"ב.

ד

ד) שם. מחצות ולמעלה וכו'. עיין בשכנה"ג סי' תרצ"ו בהגב"י או' ה' שכתב דאעפ"י שהמנהג הוא בע"פ אחר חצות שלא לעסוק בפרקמטיא התם שאני שאחר חצות אסור במלאכה מטעם הקרבת הקרבן משא"כ בפורים ועם כל זה לא ראינו ולא שמענו מי שקנס למי שעשה סחורה בע"פ אחר חצות באקראי וכ"ש בצינעא יעו"ש. מיהו הרב ב"ד בסי' רמ"ג כתב דסחורה בע"פ שרי יעו"ש והביאו הזכ"ל בסי' זה וכתב דנראה שלא ראה הרב"ד דברי שכנה"ג הנז' מדלא הזכירם. וכתב עו"ש הזכ"ל דכן הנהיג בעירו לסגור החנויות בחצות וכן שמע שהמנהג בסופייא יע"א. ועיין לקמן או' ל' ולעיל סי' רנ"א או' ב'.

ה

ה) פועל שאין לו מה יאכל בפסח שרי לעשות מלאכה בע"פ אחר חצות דלא עדיף מחו"ה דאיקרי מקרא קודש. שכנה"ג בהגב"י או' ה'. עו"ש או' ב'. א"ר או' ה'. שו"ג או' ד'. ח"י או' י"א. פר"ח סעי' ה'. חק יוסף או' ח' ח"א כלל קכ"ט או' ד' רו"ח או' ג' מ"ב או' ו'. ועיין לקמן או' כ"א וסי' תקמ"ב סעי' ב' וסי' תקמ"ה סעי' ג'.

ו

ו) שם. משמתין אותו. וא"צ לומר שמכין אותו מכת מרדות אם לא נדוהו. הרמב"ם ה' יו"ט פ"ח דין י"ז. והטעם כתב שם המ"מ לפי שהשמיתה חמורה ממכת מרדות כמבואר פ"א יעו"ש. וכ"כ התו' בכתובות דף כ"ח ע"א ד"ה רב הונא. וכ"ה בפירש"י קדושין דף ע' ע"ב. והב"ד ח"י או' ב' יעו"ש. ולת"ח אין משמתין אלא מלקין בצנעא. מש"ז או' א' והוא מש"ע יו"ד סי' של"ד סעי' מ"ב יעו"ש. ועיין לקמן סי' תצ"ו סעי' א' ובתשו' שע"א סי' ס"ד מה שהאריך בענין זה שאין משמתין לת"ח יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תע"ו או' י"א.

ז

ז) שם. משמתין אותו. גם זה החמירו יותר בע"פ מבשאר ע"ש ויו"ט דשם אמרינן מן המנחה ולמעלה אינו רואה סי' ברכה באותה מלאכה אבל שמותי לא משמתינן ליה אבל בע"פ מחצות ולמעלה שמותי ג"כ משמתינן ליה. עו"ש או' א' והוא מהגמ' פסחים ן' ע"ב. ועיין לעיל סי' רנ"א או' ה'.

ח

ח) שם. משמתין אותו. בטור מביא הגמ' אינו רואה סי' ברכה לעולם ופי' הרא"ם ורש"ל דהיינו באותו דבר דוקא ופי' לעולם היינו אף אם יש לו איזה ריוח מזו יהיה לו כנגדו הפסד ממקום אחר. והב"ד הב"ח והט"ז סק"א. ח"י או' ג'. וכ"כ האחרונים. ומשמע מדברי הרמב"ם ה' יו"ט פ"ח דין י"ז דאיסורא נמי איכא וכ"כ ח"י שם. פר"ח בסי' תצ"ו או' ח"י. מש"ז סי' רנ"א או' א' ועיין לעיל סי' רנ"א או' ז'.

ט

ט) שם. ואפי' לעשות בחנם אסור. אם הוא מלאכה גמורה כמ"ש לקמן סעי' ב' בהגה ועי"ש. אכן לרחוץ אחר חצות מותר. מט"מ סי' תקס"ה. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול בהגה.

י

י) שם. ויש מי שאוסר אפי' ע"י עכו"ם. כמו מלאכה דחו"ה. ב"י בשם המרדכי. ועיין לקמן סי' תקמ"ג.

יא

יא) שם. ויש מי שמתיר. כ"כ ב"י בשם הרוקח סי' ש"י דע"י עכו"ם מותר לעשות מלאכה אפי' בביתו דלא שייך אמירה לעכו"ם שבות כ"א גבי שבת ויו"ט וחו"ה עכ"ל. והביאו העו"ש או' א' והאחרונים.

יב

יב) שם הגה. ויש מי שמתיר. וכן הוא המנהג. וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שכותב הש"ע יש ויש דדעתו לפסוק כסברא אחרונה אלא רק דכשסברא הראשונה לחומרא חושש לה לכתחלה יעו"ש.

יג

יג) שם ויש מי שמתיר. וה"ה לספר וליטול הצפרנים ע"י עכו"ם שרי דלא מסתבר לחלק בין מלאכות אלו לשאר מלאכות. אכן מהרי"ו בדרשותיו אוסר אף ע"י עכו"ם וכ"מ מדברי מהרמ"א ביו"ד סי' שצ"ט סעי' ג' אבל לפי הדין נראה דהמיקל בשעת הדחק לא הפסיד. מט"מ סי' תקס"ו ורש"ל בביאורו לסמ"ג כתב דהמנהג הוא להסתפר אחר חצות ע"י עכו"ם אבל לא ע"י ישראל וכן קבלתי עכ"ל והב"ד הב"ח וכתב ואעפ"י דבדרשות מהרי"ו בה' פסח וכן ביו"ד סי' שצ"ט משמע דאוסר אחר חצות אפי' ע"י עכו"ם מ"מ נ"ל דהמיקל בזה ע"י עכו"ם לא הפסיד ובישראל אפי' בחנם אסור דאין לחלק בין בחנם בין בשכר כיון שהם מלאכות גמורות כדכתב המרדכי עכ"ל. והפר"ח כתב דאין להתיר כלל אלא בדוחק גדול משום דסתמא דמילתא מטה עצמו אליו ומסייעו יעו"ש אבל העו"ש או' א' כתב דלהסתפר מן הגוי אפי' אחר חצות מותר ולא אמרינן דעכ"פ מסייע עמו הישראל שמטה את עצמו יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ד' והשיג על המ"א ס"ק י"ג שכתב טעם האיסור משום מסייע יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ה' דמסייע אין בו ממש ודלא כהפר"ח יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ד' דנהגו להסתפר ע"י כותי אחר חצות וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' רמ"ג. וכ"כ השו"ג או' ד' וכ"פ הר"ז או' ד' ח"א כלל קכ"ט או' ז' מגן האלף או' ה' וע"כ לכתחלה ודאי שצריך ליזהר לספר קודם חצות לצאת אליבא דכ"ע ורק אם שכח או נאנס אז יש להתיר לספר אחר חצות ע"י עכו"ם. וכ"כ האחרונים. ועיין לעיל סי' ר"ס או' י"ג. ועוד עיין ביו"ד סי' קנ"ו שכתב דאין מסתפרין מעכו"ם אלא במקום שמצויין בני אדם וכו' ואפי' כשמגלח במספרים אסור אלא א"כ יש עמו אחר וכמ"ש הש"כ שם יעו"ש.

יד

יד) ופשוט דישראל אסור לספר לעכו"ם אחר חצות. מ"א ס"ק י"ג. א"ר שם. ח"א שם.

טו

טו) אבל לספר עצמו אחר חצות מותר. מהר"י מינץ סי' ד' כנה"ג בהגב"י. ש"כ ביו"ד סי' שצ"ט ס"ק י"ב. וכ"נ דעת השו"ג סי' זה או' ד'. אבל הפר"ח חלק ע"ז וכתב לאסור. וכ"פ הר"ז או' ד' מגן האלף או' ו'. ועיין ח"י

טז

טז) אבל שחל לו ע"פ תוך ל' הנכון שיגלח קודם חצות הואיל ואחרים אסורים לגלח אחר חצות. מהר"י מינץ שם. והביאו הרב בהגה ביו"ד סי' שצ"ט סעי' ג'. וכנה"ג סי' זה בהגב"י. (ומ"ש שם הכנה"ג אחר חצות כבר כתב בשכנה"ג או' ג' דאין הלשון מכוון יעו"ש) אבל אם חל בשאר ערבי יו"ט אינו מגלח כ"א סמוך לחשיכה כמ"ש שם בהגה יעו"ש.

יז

טוב) וכתב מהרי"ו סי' קצ"ג ובדרשות מהרי"ל ריש ה' יו"ט בהגה דגם נטילת הצפרנים אסור אחר חצות כמו בחו"ה (עיין לקמן סי' תקל"ב בהגה). אבל בס' א"ז כתב להתיר בנטילת הצפרנים אם שכח ליטול קודם חצות יעו"ש. וכ"כ בספרו א"ר או' ד'. והביאו ח"י או' ד'. ובספרו שבו"י ח"א סי' י"ז. אלא שכתב שם בשבו"י שלא מלאו לבו להקל נגד מהרי"ו ומהרי"ל אלא רק יש להתיר ע"י עכו"ם יעו"ש. אבל בתשו' ב"ד סי' רמ"ד הסכים להתיר. וכ"כ בשו"ת זר"א סי' ס"ג. מחב"ר או' ד'. א"א או' י"ג. ר"ז או' ו' ח"א כלל קכ"ט או' ז' קיצור ש"ע סי' קי"ג או' ד' מ"ב או' ה'.

יח

חי) [סעיף ב'] בד"א כשעושה מלאכה להשתכר. ובזה אפי' אינה מלאכה גמורה אסור. עו"ש או' ב' ואפי' לצורך המועד אסור. ר"ז או' ז' מ"ב או' ו'.

יט

טי) שם הגה. או בחנם והיא מלאכה גמורה וכו'. ובזה אפי' לצורך יו"ט אסור. ב"י. ר"ז או ד' ח"א כלל קכ"ט או' ג' מגן האלף או' ו' מ"ב או' ז' ועיין לקמן או' כ"ג.

כ

ך) וכיבוס כליו הוא בכלל מלאכה גמורה ואסור. מגן האלף שם. מ"ב שם.

כא

כא) שם בהגה. והוא מלאכה גמורה וכו'. וכל מה דשרי בחו"ה כ"ש דשרי בע"פ כ"מ בגמ' ובפו' מ"א סק"ג. ח"י או' ד' א"ר או' ד' א"א או' ג' ר"ז או' ה' ח"א שם. קיצור ש"ע סי' קי"ג או' ג' מ"ב שם. ועיין לעיל או' ב'.

כב

כב) כתב לחם רב בשם גיסו הגאון מהר"ש דלא יתנו הנשים בגדים לכובסת אחר חצות. והביאו א"ר שם וכתב לכאורה נראה להתיר דהא ק"ל כרמ"א דנוהגין במלאכה ע"י עכו"ם אחר חצות ולמה גרע בע"פ אחר חצות מליתן לכובסת ודוחק לחלק עכ"ל והביאו המש"ז או' ד' וכן הכריע מגן האלף או' יו"ד שהוא מיתר וכתב ודלא כמ"ש בעט"ז בשם לחם רב יעו"ש וכ"פ מ"ב שם.

כג

כג) שם בהגה. והוא מלאכה גמורה וכו'. כלל לדינא במלאכה גמורה אף בחנם ולצורך יו"ט אסור אבל תיקון אף לחבירו מותר בחנם לצורך יו"ט אבל בשכר אסור אף תיקון וכן שלא לצורך יו"ט אף תיקון ובחנם אסיר. כן העלה בס' א"ז והביאו בספרו א"ר או' ו'. ועיין באו' שאח"ז בשם הנוב"י.

כד

כד) שם. אבל מתקן הוא כליו ליו"ט. כגון כלי ישן שנתקלקל קצת אם יש בו צורך המועד וכן בגדים שנקרעו קצת רשאי לתופרם ולתקנם לצורך המועד אפי' מעשה אומן בין לעצמו בין לאחרים בחנם. ר"ז או' ד' מ"ב או' ח'. ומיהו מ"ש שם הר"ז אבל בשכר אסור אפי' לצורך המועד ואפי' מעשה הדיוט עיין נוב"י מה"ת סי' ק"ד שכתב דבגד הצריך למועד מותר לתופרו בחו"ה מעשה הדיוט דהיינו כשיני הכלב ואפי' בשכר יעו"ש. והביאו השע"ת לקמן סי' תקמ"ב. וא"כ כ"ש בע"פ אחר חצות דקיל מחו"ה כמ"ש לעיל או' כ"א דשרי. וכ"כ מ"ב בשער הציון או' יו"ד. ועיין לקמן או' ט"ל. וסי' תקמ"א סעי' ה'.

כה

כה) שם. וכן מי שכותב ספרים וכו'. דכיון שדרך לימודו ולעצמו הוא כותב אינה נראית כמלאכה גמורה שבודאי אינו מתכוין לכתיבה גמורה והגינה והרי דינו כתיקון בעלמא שהתירו לצורך המועד. ר"ז או' ח' מ"ב או' ט' ועיין לקמן או' כ"ח.

כו

כו) שם. וכן מי שכותב ספרים וכו'. וה"ה צורך מצות כתיבת ד"ת שיהיו לו לזכרון. ר"ז שם.

כז

כז) שם. ספרים לעצמו וכו'. אבל לאחרים אפי' בחנם אסור. לבוש. פר"ח. א"ר או' ז' ר"ז שם. ח"א כלל קכ"ט או' ג' מ"ב שם.

כח

כח) שם. ספרים לעצמו וכו'. כתב הפר"ח אפשר דאף לכתוב לעצמו דרך לימודו אסור אי לא הוי לצורך יו"ט וצ"ע עכ"ל. והביאו השו"ג או' ו'. וכתב עליו דאשתמיט מיניה לשון המרדכי דמדתלי טעמא דבמלאכת שמים הוא עוסק משמע להדיא דאפי' לא הוי לצורך שבת ויו"ט אותו ספר שכותב שרי וכתב ושכ"מ מדסתמו הפו' דאף דאינו לצורך שבת ויו"ט שרי וכ"ה נוהג יעו"ש. ועיין לעיל סי' רנ"א או' ט"ז ואו' טו"ב.

כט

כט) שם. ספרים לעצמו וכו'. בקו' ישן נושן כ"י מחידושי דינים מרבני קשישאי קמאי מעה"ק ירושת"ו משנת הרס"ט מצאתי דאף לכתוב ספר דרך לימודו אסור ע"פ אחר חצות כי ראוי להחמיר בו יותר מחו"ה. הרב מהר"ר יעקב מטריל עכ"ל והמיקל כדברי מרן לא הפסיד. מחב"ר או' ב' ועיין לקמן סי' תקמ"ה סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד.

ל

ל) [סעיף ג'] קודם חצות מקום שנהגו וכו'. שלוניקי מקום שנהגו שלא לעשות ועכ"ז מוכרים סחורה עד חצות דסחורה לא אסירא למכור ע"פ. ב"ד סי' רמ"ג. ברכ"י או' ג' ועיין לעיל או' ד'.

לא

לא) שם. קודם חצות מקום שנהגו וכו'. ובירושלים סברא הוא לנהוג שם איסור כיון שמתקבצים שם אף ממקומות שנהגו בהן איסור. תו' פסחים י"ד ע"א ד"ה שתי. והב"ד מ"א ס"ק י"ב. וכ"כ הפר"ח דבירושלים יש לנהוג שלא לעשות בו מלאכה כל היום כמ"ש התו' ונראה דה"ה שאר מקומות שמתקבצים שם אנשים מהרבה מקומות וכ"כ מהריק"ש. שו"ג סוף או' ח' ועיין באו' שאח"ז ולקמן או' ס"ה.

לב

לב) ואי מותר להסתפר ע"י ישראל עיין אדרת אליהו ישראל דף ט' ע"א שכתב שראה פעה"ק מקילין בזה להסתפר ע"י ישראל אף שהוא מקום שנהגו שלא לעשות כמ"ש ואין מוחין בידם כיון שהוא לצורך המועד וכסברת הראב"ד ודלא כדעת מר"ן יעו"ש. ס' התקנות ומנהגים של עה"ק ירושת"ו בדיני פסח או' נ"ט. וכ"כ ב"ד סי' רמ"ג דבשלוניקי מקום שנהגו שלא לעשות ואפ"ה נוהגים להסתפר בפרהסיא עד חצות ואין פוצה פה ומצפצף וכתב דאין ספק שמנהגם ע"פ סברת מור"ם ז"ל בהגה לקמן סעי' ה' יעו"ש. ועיין לקמן או' ע"ג.

לג

לג) שם. עושין. עיין לקמן או' ע"ו שכתבנו דלדעת הרמב"ם שפסק הש"ע דוקא נצורך המועד יעו"ש. ולדעת המקילין שכתב מור"ם שם ית' שם או' ע"ז יעו"ש.

לד

לד) שם. מקום שנהגו שלא לעשות וכו'. והיינו מהנץ החמה ואילך. פסחים נ"ה ע"א ודף ב' ע"ב. וכ"כ הרמב"ם בה' יו"ט פ"ח דין ח"י. מ"א סק"ה. ח"י או' ז' וכ"כ האחרונים. אבל קודם לכן אפי' נהגו בטלה דעתן. רש"י שם דף ב' וכ"כ הר"ן דאפי' במקום שנהגו שלא לעשות אם נהגו הלילה בכך טעות הוא עכ"ל. וכ"כ הפר"ח. ער"ה או' ז'.

לה

לה) שם. מקום שנהגו שלא לעשות וכו'. וכיון שנוהגין כן משום גדר וסייג חלה עליהם ועל זרעם ועל הבאים לדור שם כמבואר להדיא ביו"ד ססי' רי"ד יעו"ש. ח"י או' ו' ר"ז או' ט' ח"א כלל קכ"ט או' ד' מ"ב או' י"א. וגם אין להם היתר בשאלה. הרשב"א בתשו' סי' צ"ח. כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' ג' ח"א שם. מ"ב שם. וכ"ה ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ"ח יעו"ש.

לו

לו) שם הגה. ולדידן מקום שנהגו שלא לעשות. וכ"כ מט"מ סי' תקס"ה. אכן בדרשות מהרי"ל ה' שבת הגדול בהגה כתב דאנו במקום שנוהגין לעשות מלאכה בע"פ עד חצות. וכ"כ הלבוש על דברי מור"ם הנז' אפשר שבמקומו נהגו שלא לעשות קודם חצות ובשאר מקומות ראיתי הרבה נהגו לעשות אפי' מלאכה גמורה עכ"ל והביאו הט"ז סק"ג. מ"א סק"ו. ח"י או' ח' חק יוסף או' ה' ח"א שם. נמצא דגם במדינות אשכנז יש כך ויש כך וע"כ כל אחד יחזיק כמנהג אנשי מקומו.

לז

לז) והרוצה שלא לעשות מלאכה אף במקום שנהגו לעשות רשאי דהרואה אומר מלאכה א"צ לו ולית יוהרא ולא מפני המחלוקת. מש"ז או' ג' ועיין לקמן או' ד"ן.

לח

לח) שם הגה. ודוקא מלאכות גמורות וכו'. כנז"ל סעי' ב' בהגה בדין אחר חצות יעו"ש.

לט

טל) שם בהגה. אבל שאר מלאכות אפי' מנהג ליכא. ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות ומותר אף לאחרים בשכר. א"א או' ו'.

מ

מ) [סעיף ד'] ההולך ממקום שעושין וכו'. והיינו בדעתו לחזור למקומו. כן הוא לדעת מ"א וקצת מאחרונים כמ"ש לקמן או' מ"ו יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' ס"ג.

מא

מא) ואם דעתו להשתקע במקום שבא לשם יעשה כמנהגם בין לקולא בין לחומרא. טור. וכ"פ הש"ע ביו"ד ססי' רי"ד. וכן הסכים הש"כ שם והביאו ח"י או' ט' וכתב בספרו מנ"י על ת"ח כלל ע"ט או' ז' דכ"ה הסכמת הפו' ראשונים ואחרונים יעו"ש. וכ"כ הלבוש. מ"א סק"ט, א"ר או' ט' י"א בהגה"ט בשם כמה פו' ר"ז או' ט' ואו' י"ב. מ"ב או' י"ד ואו' י"ט. ולא פקע מניה חומרי מקום שיצא משם עד שיוקבע בעיר שנוהגין בו היתר אבל לא בעיר שאין בה מנהג קבוע. כנה"ג בהגה"ט בשם רבו מהרימ"ט תשו' כ"י. עו"ש או' ד' פר"ח. ר"ז או' ט"ו.

מב

מב) בני אשכנז שמתגיררים במצרים ונשתקעו שם יכולין לנהוג כקולות הספרדים בפסח וכיוצא ומה שהיו מחמירין לשעבר היה בטעות שסברו דחיובא רמיא עלייהו לנהוג כמנהג מקום שיצאו משם ויש להתיר להם זולת איסור לישא ב' נשים דיש בו חרם רגמ"ה. הרב גו"ר חי"ד כלל ג' סי' ה' ברכ"י או' ד'. וכ"ז אינו ענין רק ליושבי חו"ל אבל בירושלים שיש להם ב"ד לבדן והם ידועים לקהל בפני עצמן חייבין לנהוג כמנהג מקומם. גו"ר שם. והביאו י"א בהגה"ט. ועיין באו' שאח"ז ולקמן או' ס"ה.

מג

מג) אשכנזים המחמירים בפסח בדין חו"נ ודברים אחרים הבאים לדור מצרים ושאר גלילות הספרדים המקילים באותם דברים אם יאמרו שנוהגין להחמיר משום שחששו לסברת הסוברים דחו"נ אין בידי להקל ואין להם התרה לעולם ואם יאמרו שמחמירים משום מנהג יודיעום שכיון שאין דעתם לחזור למקומם א"צ להחמיר ואפי' התרה א"צ ואם רוצים להתמיד במנהגם משום חומרא ופרישות תע"ב ואין בזה חשש מחלוקת שהכל יודעים שאשכנזים מחמירין בדין חו"נ. מטה יוסף ח"ב סי' א' ב' ועי"ש שהאריך בחילוקים אחרים בענין הולך ממקום למקום והרבה להשיב חבילות חבילות של תשובות יעו"ש. עיקרי הד"ט סי' ח"י או' כ"ג.

מד

מד) מי שהלך לחו"ל ושלח אחר אשתו שהיא בא"י ולא רצתה לילך ואח"כ נתרצית ושלחה כלי ביתה ומוכנת ליסע אחר הפסח כל זמן שגופה עדיין בא"י תנהוג כא"י אך משום חומרת חמץ לא תאכל חמץ ביום ח' וכן בעלה כל זמן שאשתו בא"י ינהוג כא"י הרב מזבח אדמה. מחב"ר בקו"א או' א' זכ"ל בסי' זה. כע"ת בסי זה. שע"ת בסי' תצ"ו.

מה

מה) בחור שבא מחו"ל לא"י דהורו רבנן קשישאי דיעשה כא"י וכן פשטה הוראה. אם בחור זה נשתדך בבת חו"ל בקגו"ש וש"ח ולדור אתה בחו"ל בחור זה שנא ושנא ויעשה כבני חו"ל. הרב הנז' שם. מחב"ר שם. זכ"ל שם. שע"ת שם. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' תצ"ו סע' ג' בס"ד קחנו משם.

מו

מו) שם. לא יעשה ביישוב וכו'. ומיירי בשדעתו לחזור למקום שעושין ולפיכך ביישוב לא יעשה מפני המחלוקת אבל במדבר דליכא מחלוקת מותר. עו"ש או' ד' וכ"כ המ"מ פ"ח מה' יו"ט דין ך' בשם הרבה מפרשים דדוקא בדעתו לחזור אבל באין דעתו לחזור אפי במדבר אסור יעו"ש והביאו מ"א סק"ח ומשמע שכן מפרש דברי הש"ע. מיהו הש"כ ביו"ד ססי' רי"ד והפר"ח בסעי' זה וח"י או' ט' כתבו לפרש בדברי הש"ע שהוא ל' הרמב"ם בה' יו"ט פ"ח דמיירי באין דעתו לחזור וכ"כ קצת רבוותא וכל אחד לדרכו פנה ליתן טעם דאם אין דעתו לחזור למה לא הובקע כמותן יעו"ש בדבריהם והוא משום דהוקשה להם מסוף הסעיף שכתב וכן מי שדעתו לחזור וכו' משמע דהכא מיירי באין דעתו לחזור אבל המ"א בס"ק י"ב תירץ זה דהכא מיירי לענין מלאכה דא"א לעשות בצנעה ולפיכך גם בדעתו לחזור לא יעשה רק במדבר ובסוף הסעי' מיירי במאכל ושאר דברים דאפשר לעשות בצנעה ולפיכך אם דעתו לחזור יעשה בצנעה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' יו"ד ואו' י"א. מ"ב או' י"ד. ועיין לקמן או' ס"א.

מז

מז) שם. לא יעשה ביישוב וכו'. דוקא ביישוב ישראל ואם הוא תוך התחום הוי כאלו הוא בתוך העיר. מ"א לקמן סי' תצ"ו סק"ה, מ"ב סי' זה או' ט"ז. וכ"כ הר"ז או' יו"ד דאף בדעתו לחזור אין לעשות מלאכה רק מחוץ לתחום אבל בתוך התחום אסור לשנות מנהגה מפני המחלוקת יעו"ש. ועיין לקמן סי' תצ"ו או' ג"ן.

מח

מח) שם. אבל עושה במדבר. ואם עדיין הוא חוץ לתחום העיר אפי' אין דעתו לחזור שרי. ר"ן. מ"א סק"ח. ר"ז שם. אבל אם כבר בא פעם א' לתוך העיר אפי' יצא אח"כ משם והוא חוץ לתחום מ"מ אסור כיון שכבר קבע שם. מחה"ש. ר"ז שם. מ"ב או י"ד. ועיין לקמן סי' תצ"ו או' ד"ן.

מט

מט) שם. אבל עושה הוא במדבר. וה"ה דמותר לעשות מלאכה במקום צנוע שאין בני אדם רואין אותו. עו"ש או' ד' ונ"כ קצת רבוותא כדי לחלק בין דעתו לחזור לאין דעתו לחזור אבל המ"א סק"ז כתב דבמלאכה א"א לעשות בצנעה כמו שאר דברים דשרי כשדעתו לחזור. וכ"כ הר"ז שם דאפי' רוצה לעשות בצנעה אסור דא"א למלאכה להיות כ"כ בצנעה שלא יודע הדבר לשום אדם עכ"ל. וכ"כ מ"ב או' י"ז. אבל יוכל לצאת לשדה חוץ לתחום העיר ולהקל כמנהג מקומו כיון שדעתו לחזור למקומו. מ"ב או' י"ד.

נ

נ) שם. ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם. כשדעתו לחזור אבל אין דעתו לחזור נוהג אפי' כקולי מקום שהלך לשם. מ"א סק"ט. וכ"כ לעיל או' מ"א בשם כמה פו' יעו"ש.

נא

נא) שם. וחומרי מקום שהלך ושם. אעפ"י שדעתו לחזור מפני המחלוקת. מ"א סק"י. ר"ז או' י"ג. מ"ב או' ך'.

נב

בנ) שם. ואעפ"י כן לא יתראה בפניהם וכו'. פי' כשנוהג חומרי מקום שיצא משם לא יתראה וכו' מ"א ס"ק י"א. ר"ז שם. מ"ב או' כ"א.

נג

גנ) שם. שהוא בטל מפני איסור. אלא יראה עצמו כאלו אין לו מה לעשות. לבוש. ר"ז שם. וכל זמן שלא יראה לפניהם שהוא בטל מחמת איסור ליכא מחלוקת דמימר אמרי כמה בטלני הוי בשוקא. פסחים נ"א ע"ב.

נד

דנ) ודוקא ההולך ממקום למקום אבל בן עיר שרצה להחמיר על עצמו אין מקפידים בני עירו במה שרואין אותו מחמיר על עצמו בדברים שהם מקילים. רשד"ם חי"ד סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. מיהו העו"ש או' ד' כתב שמדברי הש"ע שכתב לעולם אל ישנה אדם וכו' משמע דאפי' אחד מבני העיר אל ישנה יעו"ש. ובלא"ה צריך האדם להסתיר מעשיו הטובים שלא יתראו לפני בני אדם בכל מה דאפשר וכמ"ש מהרח"ו ז"ל בשער הקדושה ח"ב ש"ד והב"ד בסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' ויקרא ובס' בית יעקב יעו"ש.

נה

הנ) שם. לעולם אל ישנה אדם וכו'. וכן בשאר כל מעשיו ינהוג עצמו בדרך כל הארץ ולא ישנה ממנהגם ואפי' אין אדם רואהו כדי שירגיל עצמו בדרך כל הארץ וכמ"ש הלבוש בסי' ב' סעי' ד' יפ"ל ח"ב בסי' זה או' ג'.

נו

ונ) שם. לעולם אל ישנה אדם וכו'. דבר שמרן מתיר ומור"ם אוסר אם אשכנזי הורה להתיר באשכנז כמרן צריך תשו' וכפרה. פנים מאירות ח"ב סי' ק"ך. וכן הספרדים שקבלו הוראות מרן ז"ל אם יהיה בדבר שמרן אוסר ומור"ם מתיר אם הורה כמור"ם ז"ל צריך תשו' וכפרה. כ"כ הרב חיד"א בס' ועד לחכמים ח"א מע' ט' או' יו"ד יעו"ש. וכ"כ בשם הגדולים מע' ספרים מע' ט' או' י"ב. וכ"כ הפתה"ד בסי' רמ"ח או' יו"ד. וכ"כ מהרח"פ בס' חקקי לב חי"ד סי' מ' דף ג"ן ע"ד ובספרו רו"ח סי' תנ"ד או' ג' ובס' מל"ח סי' ב' או' כ"ג. מיהו אם כבר נהגו להקל כדברי מור"ם ז"ל או כסברת איזה פוסק אין למחות וכמ"ש לקמן או' נ"ט יעו"ש.

נז

זנ) וכתב שם בשם הגדולים וכבר ידוע דבארץ הצבי וארץ מצרים וערי בסתא"ן דמשק וארם צובה וערי פרס וגלילות טורקיא"ה וערי המערב קבלו עליהם הוראת מרן ז"ל וכמ"ש מהראנ"ח בתשו' ושאר אחרונים. זולתי בדיני ממונות שנהגו בטורקיא"ה לומר קים לי עכ"ל. ומיהו באלו המקומות שנהגו שלא לומר קים לי בדיני ממונות נגד מרן ז"ל אם הוא דוקא מ"ש בש"ע או גם מ"ש בתשו' עיין רב פעלים ח"ב ח"מ סי' ב' מה שהאריך בזה והביא סברת הפו' שחולקים בזה והעלה דבדבר הכתוב בתשו' יכול לטעון המוחזק לומר קים לי ואין לנו להוציא ממון מידו יעו"ש. ועיין ברכ"י ח"מ סי' כ"ה מה שהאריך בדיני קים לי קחנו משם.

נח

חנ) וכתב עו"ש בשם הגדולים דבארץ הצבי נהגו איזה חומרות להחמיר כמור"ם ז"ל אך אין מוחין במי שנוהג כמרן עכ"ל. וכ"כ בברכ"י ח"מ סי' כ"ה או' ו' דאנן בני א"י בתר מרן גרירנא אם לא שהיה לחומרא דראוי לחוש להחמיר ומ"מ אין למחות ח"ו בעושה כפסק מרן עכ"ל וכ"כ ביו"ד סי' שכ"ד בשיו"ב דבכמה דינים מאיסור והתר פשט המנהג להחמיר הגם דמרן מקל יעו"ש. וכ"כ בספרו חיים שאל ח"א סי' ט"ו דהגם דקבלנו הוראות מרן ז"ל באיסור והיתר חוששין על הרוב לכתחלה לדברי מור"ם ז"ל וכ"כ בספרו טוב עין סי' ח"י או' ס"ח יעו"ש. ומיהו עיין בתשו' חק"ל מה"ב ח"מ סי' ד' דף פ' שהביא דברי הגאון מהר"מ סוזין ז"ל שכתב שברוב דיני יו"ד ואה"ע אנחנו מחמירין בא"י נגד פסק מרן ז"ל והביא ג"כ דברי הברכ"י בחו"מ הנז' וכתב לדידי חזי שאין דבריו כ"א לת"ח בביתו דרשאי להחמיר לעצמו אבל דיין הקבוע אינו רשאי להורות אפי' להחמיר נגד דעת מרן ז"ל יעו"ש. אכן משאר דברי החיד"א הנז"ל משמע דבאיסור והיתר יש להחמיר לכתחלה אף להורות וכ"ש אם גם האחרונים מסכימים להחמיר או לאסור אך במקום הפסד או שעת הדחק ודאי דיש להקל כדברי מרן ז"ל. וכ"ז אינו ענין אם כבר נהגו להקל או להחמיר נגד מרן ז"ל דכיון דכבר נהגו הרי קבלו עליהם סברת הפוסק ההוא ואין למחות כמ"ש באו' שאח"ז. וגם כ"ז אינו ענין לאיסור ערוה כמ"ש הגאון מהרי"ט אלגאזי בשו"ת שמחת יו"ט סי' י"א דמ"ד ע"ג וסי' י"ב דמ"ט ע"ג דאף לדידן דפסקינן כמרן ז"ל בענין איסור ערוה בגיטין וקידושין ויבום וחליצה אנו נוהגין בכל א"י לתפוס כל החומרות של כל הפו' יעו"ש. והב"ד בס' התקנות ומנהגים של ירושת"ו בדיני קידושין או' ב'. וכ"כ רב פעלים ח"ב חו"מ סי' ג' דבעיר בגדאד יע"א בתר מרן גרירן ובדיני גיטין וקידושין המנהג ברור למיזל לחומרא אפי' בדבר שפסק מרן ז"ל להקל וכמ"ש הגאון מהריט"א ז"ל על מנהג עה"ק ירושת"ו יעו"ש. וכתב בשו"ת חקי חיים סי' ח' דף י"א ע"א דגם בענין המקואות חשיב איסור ערוה לטהר אשה לבעלה מאיסור כרת יעו"ש. ואכמ"ל.

נט

נט) וכתב מרן ז"ל בהקדמתו לב"י וז"ל ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים אעפ"י שאנו נכריע בהיפך יחזיקו במנהגם כי כבר קבלו עליהם דברי החכם האוסר ואסור להם לנהוג היתר כדאיתא בפ' מקום שנהגו עכ"ל, וכ"כ בב"י סי' רמ"ח בענין אם מותר להפליג בספינה פחות מג' ימים קודם שבת לענין הלכה במקום שנהגו היתר היפך הכרעתו אין מוחין בידם כיון שיש להם על מי שיסמוכו יעו"ש. וכ"כ בב"י יו"ד סי' ל"ו ד"ה נימוק בשרה דלענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם הסכימו לאסור להם שומעין אם לא במקום שנהגו כדברי המתירין עכ"ל וכ"כ בסי' ל"ז ד"ה וכבר כתבתי וכו' יעו"ש. וכ"כ בתשו' מטה יוסף ח"ב יו"ד סי' ב' דף כ"ג ע"א כי יש כמה פרטים דנהגינן דלא כפסק מרן ז"ל וכ"כ בתשו' נחפה בכסף ח"א בביאור תוספי הרא"ם דקנ"ד ע"ג על ענין ביה"ש של שבת שנוהגין בו אפי' בא"י דלא כפסק מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' רס"א יעו"ש. וכ"כ בתשו' חיים שאל ח"ב סי' ל"ה או' ב' בענין כמה פרטים שנוהגין בא"י דלא כדברי מרן ז"ל משום דהם מנהגים קדומים יעו"ש. וכ"כ השו"ג בכללים שבראש הספר סי' ט"ו וז"ל לא קבלנו עלינו הוראת מרן ז"ל אלא בדבר שאינו מצוי בקבע ולא נהגו כבר אבל בדבר שהוא מנהג קדמון לאסור או להתיר אעפ"י שנתפשטו אח"כ הוראת מרן ז"ל המנהג לא זז ממקומו עכ"ל וכ"כ שם בסי' יו"ד, וכ"כ הרב נר מצוה ח"ב בכללי הפו' או' שי"ן סי' רנ"ב והב"ד הפתה"ד סי' רל"ב או' יו"ד וסי' רמ"ח או' יו"ד. וכ"כ הרב זכור ליצחק (הררי) סי' ע"ד דקי"ג ראש ע"ג, וכ"כ הרב כפי אהרן ח"א אה"ע סי' י"א דפ"ב ע"ג וע"ד ובח"ב יו"ד סי' י"ז, וכ"כ רב פעלים בתשו' הנז' דבעיר בגדאד יע"א בתר מרן גרירן הן בדיני איסור הן בדיני ממונות חוץ מאותן דברים הידועים לנו שפשט המנהג כדעת רמ"א בהגה או כדעת שאר פו' היפך דעת מרן ז"ל דאז אזלינן בתר המנהג הן להקל הן להחמיר עכ"ל, ואין חילוק בזה בין דיני איסור והיתר ובין דיני ממונות וכמו שהוכיח הרב כפי אהרן שם בח"א מתשו' מהר"מ גלאנטי סי' ן' ומשאר פו' יעו"ש. וכח חוזק המנהג עיין בחו"מ סי' רל"ב סעי' י"ט שכתב דמנהג מבטל הלכה, וכ"כ מור"ם שם בסי' מ"ו סעי' ד' בהגה יעו"ש ובש"כ שם. ומכל מ"ש בענין מנהג הספרדים שקבלו הוראות מרן ז"ל ממנו יתבאר ג"כ למנהג האשכנזים שקבלו הוראות מור"ם ז"ל שאם מרן ז"ל מחמיר ומור"ם ז"ל מיקל לכתחלה יש לחוש לדברי מרן ז"ל, וכן אם כבר נהגו איזה קולא היפך מור"ם ז"ל. כדברי מרן ז"ל או כדברי איזה פוסק אין למחות ויחזיקו במנהג ההוא כנז'.

ס

ס) הסכמה קדומה בעה"ק ירושת"ו על כלל ופרט מהספרים הנכנסים שם שלא יצאו חוצה לה כיון שבאו ע"מ להשתקע ולישוב ותיקון לומדי התורה ג"כ. ונראה מנוסחה שראיתי שנתקנה כדי שימצאו בזול ובני עניים ימצאו כלים והכנות לת"ת ולא יתרשלו מחמת חסרונם ויוקרא דילייהו, הלק"ט ח"ב סי' קפ"ז, והב"ד בס' התיקונים ומנהגים של עה"ק ירושת"ו בדיני ס"ת או' ס'. ונראה דהסוחרים המביאים ספרים להסתחר בהם וקונים מהם האורחים ומוליכים עמם לחו"ל וגם יש שקונים מהם ושולחים לחו"ל לא נכנס בסוג זה כיון שמתחלה ע"מ כן באו ועוד כי כל מה שנמכר אצלם יותר מביאים עוד ביותר וכן הספרים הנדפסים בעה"ק ירושת"ו לא נכנסו בסוג זה כיון שמתחלה ע"מ כן מדפיסים אותם לפשטם בכל העולם.

סא

סא) שם. וכן מי שדעתו לחזור וכו'. הלשון מגומגם מאד דהא כל הסעי' קאי בדעתו לחזור למקומו וכתבו האחרונים דקיצור לשון יש כאן וחסר תיבת כל והכונה דלאו דוקא ממקום שעושין מלאכה למקום שאין עושין דה"ה בכל מנהג שבמקום הזה נוהגין כן ובמקום אחר נוהגין באופן אחר. מ"ב או' כ"ב. ועיין לעיל או' מ"ו.

סב

סב) שם. והוא שלא יתראה וכו'. ואם יש לחוש למחלוקת אם ישנה ממנהגם יניח מנהג אנשי מקומו וינהוג כמנהגם אפי' נהגו להקל. טור. והטעם כתב בהרא"ש כיון דלית ביה איסורא דאורייתא אלא שנהגו בו איסור להחמיר. והביאו ב"י. עו"ש או' ד'. וכ"כ הלבוש דאל ישנה אדם ממנהג המקום שהלך לשם ואפי' לקולא מפני המחלוקת וכ"כ הער"ה או' ח'. וכ"כ הר"ז או' י"ד דאם הוא בענין שא"א לו להחמיר אלא א"כ יודע הדבר להמון עם לא יחמיר כלל אלא ינהוג כמותם שגדול השלום כיון שאינו עובר על איסור תורה ולא על ד"ס אלא מנהג בלבד עכ"ד. משמע הא אם יש איסור תורה או ד"ס לא יעבור ולא יחוש למחלוקת וכ"כ הער"ה שם בשם הפר"ח סי' תצ"ו. וכ"כ מ"ב או' כ"ג אבל דבר שהוא אסור מצד הדין אפי' איסור דרבנן ח"ו לעבור מפני חשש איבה ומחלוקת ומוטב לסבול ע"ע קטטות ולא יעבור על ד"ס שהעיבר על ד"ס חייב מיתה בידי שמים עכ"ד.

סג

סג) שם. והוא שלא יתראה וכו'. משמע דכללא הוא דכל מידי דאכילה ושאר דברים מותרין בצנעה חוץ ממלאכה דא"א לעשות בצנעה לכן לא שרי אלא במדבר כמש"ל. וכ"מ במ"מ. מ"א ס"ק י"ב. והיינו לפי פירושו בש"ע דכל הסעי' מיירי בדעתו לחזור ומחלק בין מלאכה לשאר דברים וכן הסכמת רבני האחרונים כמ"ש לעיל או' ס"א ואו' מ"ו יעו"ש.

סד

סד) ומשמע בר"ן דאם באו ומצאוהו אוכל צריך לכסות בפניהם המאכל אבל בפני הת"ח שיודעים שזה תלוי במנהג א"צ לכסותו. מ"א שם. ומ"מ לכתחלה אין לו להקל בפני הת"ח אלא שאם נהגו להקל בצנעה בתוך ביתו ובאמצע בא הת"ח לביתו א"צ להפסיק. ר"ז או' י"א. מ"ב או' כ"ד.

סה

סה) וכתב בדרשות מהרי"ל ה' איסור והיתר דמהרי"ל נהג בביתו שלא להניח לאכול מאותן פאנצ"ן שנפל עליהם מחלוקת הגדולים לפי שמתקבצים שם בחירים מאותן גלילות שנוהגין שם איסור חלב בהן יעו"ש. והביאו מ"א שם. והוא חלב הדביק לכרם שתחת הפריסה שנוהגין בו היתר רק בני ריינוס ושאר המקומות נוהגין בו איסור כמ"ש ביו"ד סי' ס"ד סעי' ט' יעו"ש. והטעם שצריך לעשות מנהג שוה משום לא תתגודדו כמ"ש המ"א סי' תצ"ג סק"ג יעו"ש. והיינו דוקא ב"ד אחד בעיר אחד הוי לא תתגודדו אבל שני ב"ד בעיר אחד אלו נוהגין כך ואלו נוהגין כך לא הוי לא תתגודדו כמ"ש מ"א שם מהא דאיתא ביבמות דף י"ד ע"א וכ"פ הרי"ף והרא"ש שם יעו"ש. וכ"כ הש"כ ביו"ד ססי' רמ"ב בדיני קיצור הנהגת איסור והיתר או' יו"ד. וכ"כ מרן ז"ל בשו"ת אבקת רוכל סי' ל"ב דאפי' אם רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו מן הפו' אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם בקולות ובחומרות וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הו"ל כשני בתי דינים בעיר אחת וק"ל כרבא ביבמות דף י"ד דהיכא דאיכא שני בתי דינים בעיר אחת אלו נוהגים לאסור ואלו נוהגים להתיר אין כאן משום לא תתגודדו וכל קהל וקהל כעיר בפ"ע שאין בני קהל אחד כופין לבני קהל אחר וכ"כ מהרד"ך בתשו' עכ"ל ודברי מהרד"ך הם בתשו' בבית י"ג וי"ד שכתב כי כן הוא מנהג עיר ואם בישראל שאלוניקי יע"א שהספרדים הם ב"ד בפ"ע והאשכנזים הם ב"ד בפ"ע אלו נוהגין מנהגיהם כבראשונה ואלו נוהגין מנהגיהם כבראשונה וה"ה בכ"מ שימצא כיוצא בזה יעו"ש וכ"כ הרשד"ם בחיו"ד סי' מ' וסי' קנ"ג. וכ"כ בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' קל"ב לענין האשכנזים והספרדים שבעיר ביליגראדו דשני בתי דינים בעיר אחת לית בהו משום לא תתגודדו אפי' באיסור דאו' ואין הרוב מעלה ומוריד בענין זה וכו' ומ"ש מ"א בסוף סי' תצ"ג דבדבר שמחלוקתם בדבר איסור כגון שאלו אוכלין חלב של בני ריינוס ואלו אין אוכלין אם נתקבצו למקום אחד צריכים לעשות מנהג שוה וכו' כוונתו על ב"ד אחד בעיר אחת כמ"ש על דברי רמזים בקיצור פסקי הרא"ש סוף פ"ק דיבמות וכו' אבל בעיר בילוגראדו וכו' אלו ואלו ינהגו כמנהגם יעו"ש. וכ"כ בתשו' גו"ר חיו"ד כלל ג' סי' ט' לענין האשכנזים והספרדים שבעה"ק ירושת"ו דכיון שיש להאשכנזים בית הועד לבדם ואינם מעורבים עם הספרדים הם נידונים כשתי בתי דינים בעיר אחת שכל קהילה עושה כמנהגה ואין בזה משום לא תתגודדו ויש להאשכנזים מן הדין להחזיק בכל מנהגי האשכנזים כאילו היו בתוך איפרכייא שבאשכנז כקוליהון וכחומריהון והאשכנזי היוצא מעירו להתגורר בירושלים כל דיני מקומו שיצא משם נוהג בו אפי' קודם שיגיע לירושלים כיון שעתיד לילך שם ושם יש קהל אשכנזים וב"ד קבוע יעו"ש. וכ"כ עוד בכלל הנז' סי' ה' יעו"ש.

סו

סו) מסתברא דכיון דכל קהל וקהל יש לו דין עיר אם בקהל אחד נהגו איסור בדבר אחד אעפ"י ששאר הקהילות מקילין באותו דבר אכסנאי שהולך להתפלל בקביעות באותו קהל יש בזה נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם. וכ"כ הרא"ם בתשו' ח"א סי' י"ג. פר"ח סי' תצ"ו או' ך'.

סז

סז) קהל שהיו נוהגין איזה חומרות ונתגרשו מן המקום ההוא ואח"כ נתיישב שם קהל אחר שנוהגים היתר באותם החומרות יעשו כמנהגם ואין חייבים לנהוג כמנהג הראשון דכיון שנתבטלה הקהלה נתבטל מנהגה. ח"י או' ט'. וכ"ז שנחרבה מאין יושב אבל נתגרשו רבים ונשאר מיעוט י"ל אף שאח"כ נתיישבו ממקום שמקילין אסור לשנות מקום שנתיישבו. א"א או' י"ב. וה"ד אם אותו המיעוט שנשאר יש להם שם קהלה ואותם הבאים אין להם שם קהלה וע"כ הם נטפלים לאותם המיעוט אעפ"י שהם הרבים אבל אם הבאים מחדש יש להם שם קהלה אין חייבים לנהוג כמותם ואפי' נשארו רבים. כמ"ש לעיל או' ס"ה יעו"ש.

סח

סח) ובדין אכסנאי שנוהג איזה חומרות אם מותר לאכול עם בעה"ב עיין ביו"ד סי' קי"ט סעי' ז' בהגה ובש"כ שם מה שהאריך בזה יעו"ש. ואכמ"ל.

סט

סט) [סעיף ה'] אפי' במקום שנהגו לעשות לא יתחיל וכו'. זהו דעת הרמב"ם ז"ל בה' יו"ט פ"ח דין י"ט. וכ"ה דעת המ"מ שם. אבל הטור כתב בשם הרא"ש דאפי' במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה כל היום אם התחיל מאתמול והיא לצורך המועד יכול לגומרה בע"פ עד חצות והחייטין והספרין והכובסין עושין מלאכה עד חצות אפי' במקום שנהגו שלא לעשות עכ"ד, וכ"ה דעת הראב"ד והר"ן כמ"ש בב"י. וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה ויש מקילין וכו' וכ"ה דעת הפר"ח כדברי המקילין יעו"ש. ועיין לקמן או' ע"ז.

ע

ע) שם. לא יתחיל וכו'. ר"ל אפי' לצורך המועד. כ"ה לדעת הרמב"ם ז"ל כמבואר בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל ובהמ"מ שם. וא"כ מ"ש לעיל דבמקום שנהגו לעשות עושין היינו לגמור מלאכה שהתחיל בה מקודם או דמיירי בג' אומניות דמותר להתחיל כמ"ש אח"כ, וכ"כ מ"ב או' כ"ה.

עא

עא) שם. במקום שנהגו לעשות וכו'. ולדידן הוי כמקום שנהגו שלא לעשות לכן כל אדם יגלח ויטול צפרניו קודם פסח אבל האבלים יגלחו ויטלו צפרניהם ע"פ וכשיבא ע"פ יום ב' והנכרים אינם מגלחים יום א' אז מותר לגלח ע"פ קודם חצות ומי שיוכל להסתפר מיהודי יספר ביום א' מהרי"ו סי' קצ"ג כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל או' ל"ו.

עב

עב) שם. החייטין וכו'. וטעמא דשרינן הנך ג' אומניות יותר משאר אומניות מפרש בגמ' משום דאשכח בהו קולא בחו"ה דר' יוסי מוסיף אף הרצענין (עושין מנעלים חדשים. רש"י פסחים נ"ה ע"ב) ופסקו כמותו הרוקח סי' רס"ט והכלבו ואין כן דעת הפו' ב"י. ומשמע בגמ' שם לתקן מנעלים ישנים לכ"ע מותר, א"ר או' י"א. שו"ג או' י"ד מ"ב או' ל"א ועיין לעיל או' כ"ד.

עג

עג) שם. והספרים וכו'. בירושלים עיר קדשנו ת"ו נהגו להסתפר בע"פ ע"י ישראל עד חצות ואחר חצות ע"י גוי ולא חשו לדברי הפר"ח לא במ"ש דירושלים דינה כמקום שנהגו שלא לעשות ולא במ"ש דלהסתפר ע"י גוי הו"ל כאילו הישראל עושה מלאכה דהוי מסייע שיש בו ממש. אמנם הנכון ליזהר שלא להסתפר ע"י עכו"ם אחר חצות דאסיר מדינא וקודם חצות לפי דעת שאר פו' והפר"ח יש להתיר ע"י ישראל אך לפי פסק מרן יש להחמיר בעה"ק ירושת"ו וע"י גוי אין להחמיר. הרב נחפה בכסף בביאור לרא"ם דף קנ"ד ע"ג. מחב"ר או' ג' ועיין לעיל או' י"ג ואו' ל"א ואו' ל"ב ודוק.

עד

עד) שם. החייטים והספרים וכו'. ודוקא לצורך המועד ביאורי הגר"א. מ"ב או' כ"ו.

עה

עה) שם. אבל שאר אומניות וכו'. שאין העם צריכין לשאר אומניות צורך הרבה. הרמב"ם ה' יו"ט פ"ח דין י"ט.

עו

עו) שם. אם התחיל בהם קודם וכו'. והוא שעושה אותם לצורך המועד. גמ' לפי' הרמב"ם. ביאורי הגר"א מ"ב או' כ"ז.

עז

עז) שם הגה. ויש מקילין לומר וכו'. ולפי דיעה זו מקום שנהגו לעשות מותר להתחיל ולגמור ביום י"ד עד חצות בכל ענין וכ"כ ב"י בשם הר"ן וכ"כ הכלבו, ח"י או' יו"ד. והא"ר או' י"ב כתב דבמקום שנהגו לעשות מותר להתחיל ולגמור לצורך המועד עכ"ל, וכ"מ מדברי הלבוש שכתב אבל במקום שנהגו לעשות מותר לו לגמור מה שהתחיל מאתמול אפי' אינה לצורך המועד עכ"ל. משמע דוקא לגמור אבל להתחיל ולגמור לא. אמנם הר"ז או' ח"י כתב כדברי ח"י דבמקום שנהגו לעשות מותר להתחיל כל המלאכות עד חצות אעפ"י שאין בהן צורך המועד כלל עכ"ל. וכ"כ מ"ב או' כ"ט.

עח

עח) שם בהגה. ואם התחיל מבע"י וכו'. ר"ל במקום שנהגו שלא לעשות. ביאורי הגר"א. מ"ב שם.

עט

עט) שם בהגה. ואם התחיל מבע"י וכו'. היינו מקודם הנץ החמה שהוא שעת היתר כמ"ש לעיל או' ל"ד. וכ"כ מ"ב או' ל'.

פ

פ) שם בהגה. עושין עד חצות. וכיון שהגיע חצות מחוייב להפסיק אפי' באמצע מלאכה כ"מ מדברי הרא"ש והר"ן. וכ"כ מ"ב או' ל"ב.

פא

פא) שם בהגה. עושין עד חצות. ואם אין לו מה יאכל שרי לעשות גם אחר חצות כמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש.

פב

פב) [סעיף ו'] מושיבין שובכים וכו'. כל היום כמ"ש הטור וכן גורפין הזבל כל היום כמ"ש הר"ן ודלא כהתיו"ט וכבר השיגו הרמ"ז יעו"ש. ער"ה או' י"א. וכ"כ הפר"ח בסעי' יו"ד דכל הני בבי דמושיבין שובכין ודגורפין זבל דסעי' ו' וז' וח' וט' הוו אפי' כל היום וכתב שכן דעת המ"מ והטור וב"י וכן עיקר ולאפוקי מסמ"ג שכתב דאפי' הני דוקא עד חצות יעו"ש. וכ"כ ח"י או' י"ב דכל הני דשרי שרי כל היום אפי' אחר חצות ואפי' במקום שנהגו שלא לעשות כל היום מותר להתחיל במלאכות אלו בי"ד עכ"ל. וכ"כ הר"ז או' י"ט ואו' ך' ואו' כ"א על כל הסעיפים הנז' דמותר כל היום אפי' אחר חצות. וכ"כ מ"ב או' ל"ג.

פג

פג) שם דהיינו לתקן מקום שיעמדו התרנגולים וכו'. כן פי' המ"מ סוף ה' יו"ט בדברי הרמב"ם אבל רש"י פי' מושיבין שובכין כשנותנין ביצים תחת התרנגולת להתחמם לגדל אפרוחים קרי מושיבין שובכין עכ"ל וכ"כ הר"ן. וכ"כ הטור מושיבין שובכין לתרנגולין פי' להושיבה על הביצים לגדל אפרוחים עכ"ל ונ"מ דלפירש"י והר"ן והטור דמותר לכתחלה להושיב תרנגולת על הביצים ביום י"ד אבל לפי' המ"מ שהוא דברי הש"ע לכתחלה אין להושיב אלא א"כ כבר ישבה וכמ"ש בסעי' שאח"ז וכ"כ המ"מ שם לפי' זה שפי' בדברי הרמב"ם יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ה. עו"ש או' ו' מ"א ס"ק י"ד. ח"י או' י"ב. חק יוסף או' ט' וכ"כ הא"ר או' י"ג דדעת הש"ע והט"ז ומ"א כהרמב"ם דאסור להושיב לכתחלה יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' י"ט. ח"א כלל קכ"ט או' ה' מיהו הלבוש כתב כדברי הטור. וכ"כ בפסח מעובין או' פ"ו ואו' פ"ז. וכ"נ דעת ח"י שם. וכ"פ השו"ג או' ט"ו וכתב לפרש כן בדעת הש"ע יעו"ש. אמנם הא"ר שם כתב דלעת הצורך קצת יש להקל כלבוש ושאר פו' וכ"כ ח"א שם. מ"ב או' ל"ו.

פד

פד) וגם לדעת האוסרים להושיב לכתחלה ה"ד אחר חצות או במקום שנהגו שלא לעשות כל היום אבל במקום שנהגו לעשות עד חצות קודם חצות שרי אך לדעת הש"ע צריך להתחיל מבע"י ולהיש מקילין אפי' לא התחיל מבע"י וכ"ז אם הוא לצורך המועד אבל אם אינו לצורך המועד עיין לעיל או' ע"ז דאיכא פלוגתא בזה יעו"ש. אך לפי הנראה שאין זה מלאכה כדי שנאמר בה חילוקי הנז' אלא משום טרחא כמו גורפין הזבל וכדומה וע"כ נראה דבמקום שנהגו לעשות בכל ענין שרי קודם חצות אף לדעת האוסרים,

פה

פה) שם. דהיינו לתקן מקום וכו'. והיינו תיקון בעלמא אבל לבנות להם לול וכדומה י"ל דאסור דהוי מלאכה גמורה. מש"ז או' ה' וה"ד אחר חצות או במקום שנהגו שלא לעשות אבל במקום שנהגו לעשות מותר אף לבנות קודם חצות אם התחיל בה מבע"י והיא לצורך המועד כנז"ל.

פו

פו) [סעיף ז'] תרנגולת שישבה על הביצים וכו'. ובצוואות ר' יהודה החסיד או' ס"ז כתב דלא יושיב אדם תרנגולת על ביצים לגדל אפרוחים עכ"ל. וכ"כ לחה"פ ביו"ד סי' קט"ז או' ה' בל"י שם או זבחי צדק שם או' ע"ה.

פז

פז) ואמר מהרח"ו זלה"ה שאין טוב לגדל בבית תורים ובני יונה לפי שהבית שיגדלו בה או ימותו בניו ב"מ או לא יהיה לו זרע. נגיד ומצוה ריש ח"ב. שמירת הנפש או' רל"ו. זב"צ שם או' קמ"ד.

פח

חפ) שם. ג' ימים או יותר וכו'. דבשלושה ימים נפסלים מאכילה לגמרי ואיכא הפ"מ אם לא יושיב אחרת תחתיה אבל קודם לכן שעדיין ראויין קצת למי שדעתו יפה ואינו אסטניס לא מקלינן להושיב עליהן תרנגולת. פסחים כ"ה ע"ב ופירש"י שם. מ"ב או' ל"ד.

פט

טפ) שם. ומתה מושיבין אחרת וכו'. וכ"ש אם ברחה שמחזירין אותה למקומה דהא אפי' בחו"ה שרי כמ"ש לקמן סס' תקל"ו יעו"ש.

צ

צ) [סעיף ח'] גורפין זבל וכו'. ומשליכין אותו לחוץ. רש"י שם. ח"י או' י"ג. א"ר או' ט"ו. ר"ז או' ך' ח"א כלל קכ"ט או' ה'.

צא

צא) שם. גורפין זבל וכו'. שלא יצערה. לבוש. וכתב הב"ח דדוקא עומדת בחצר שמזיק לבני חצר התירו לגרוף ולהשליך לחוץ אבל אם עומדת ברפת אין גורפין מתחת רגלי הבהמה אלא מסלקין לצדדין יעו"ש. מיהו המאמ"ר או' ה' השיג עליו וכתב דמיירי בעומדת ברפת ויש שם הרבה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח אלא שכתב דברפת אין לחלק בין רב למעט מפני שניוולו קשה יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם דאפי' הרפת גדולה והזבל מעט ויכול לסלק לצדדין בתוך הרפת אעפ"י כן רשאי להוציאה חוץ לרפת מפני שהרפת ניוולה קשה אפי' אין שם אלא מעט זבל עכ"ל.

צב

צב) [סעיף ט'] ואם נתרבה בחצר וכו'. עד שנעשה חצר כרפת כמ"ש לקמן סי' תקל"ה סעי' ג' גבי חו"ה יעו"ש. כ"כ הב"ח. וכ"מ בב"י. וכ"כ הפר"ח. א"ר או' ט"ז. מאמ"ר שם. נה"ש או' ז' ר"ז שם. ומ"ש ח"י או' י"ד די"ד קיל מחו"ה ואפי' נתרבה קצת מוציאין עיין מה שהשיג עליו המאמ"ר שם וכתב עליו דדבריו אין מחוורין יעו"ש:

צג

צג) [סעיף יוד'] מוליכין ומביאין כלים וכו'. שאין זה מלאכה מרובה כ"כ שיאסרוהו. לבוש.

צד

צד) שם הגה. ונהגו שלא להקיז וכו'. וטעמא משום דבערב שביעות הוא יום סכנה משים שבו יצא זיקא לעולם ששמו טבוח ואי לא קבלו ישראל את התורה הוה טבח להו לדמייהו ולבשרייהו וגזרו חז"ל בכל עיו"ט שלא להקיז דם משום ערב שבועות כדאיתא בשבת קכ"ט ע"ב. לבוש לקמן ססי' תצ"ג. מ"א סי' זה ס"ק ט"ו.

צה

צה) שרעפפי"ן (בל"א קעפ"ף) מהרי"ו אוסר ומהרי"ל מתיר מלבד בהושענא רבא מפני שהוא יום דין. מט"מ סי' תתקס"ה. מ"א שם. ונ"ל דעכ"פ בערב שבועות יש להחמיר דחמירא סכנתא משא"כ בשאר ערב יו"ט דהוא רק גזירה בעלמא משום ערב שבועות. ח"י או' ט"ו. א"א או' ט"ו וכ"כ הר"ז או' כ"ג. ח"א כלל ע"ט או' ב' מ"ב או' ל"ח.

צו

צו) ובלילה שלפני יו"ט נ"ל דמותר להקיז דם חוץ מליל הושענא רבא. מ"א שם. ח"י או' ט"ז. ר"ז או' כ"ב. ח"א שם. מ"ב שם.

צז

צז) ומשמע בכלבו דבערב יו"ט אחרון של פסח אין חשש. ט"ז סק"ז. וכ"כ במט"מ שם. מ"א שם. ח"י שם. ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם. ומיהו בערב יו"ט אחרון של סוכות אסור דהוי רגל בפ"ע. מש"ז או' ז' ובע"ש מותר להקיז. א"א שם. ועיין לקמן או' צ"ט.

צח

צח) ואם חל שבועות ביום א' וביום ב' עיין מהר"י מברונא סי' קי"ח שכתב שהעיד לפניו מה"ר אייז"ק לוי על מהרי"ו שפעם אחת חל שבועות ביום א' וביום ב' ובע"ש נכנסו למרחץ ומיחה בבחורים מלהקיז משם מהרי"ל דס"ל דחשיב כערב יו"ט ולא אשגחו ביה והקיזו ונסתכנו ואמר תיתי להו דעברו אדמור מהרי"ל ז"ל עכ"ל והב"ד היפ"ל ח"ב או' ד' וכתב דאם חל פסח ביום א' דיכול להקיז בע"ש שהוא ע"ש הגדול יעו"ש.

צט

צט) שם הגה. ונהגו שלא להקיז וכו'. ומיהו כיון דהורגלו רבים שומר פתאים ה' מידי דהוי אע"ש אע"ג דקאי מאדים בזווי כדאיתא בסוף פ' מפנין (שבת קכ"ט ע"ב) מהר"ר פרץ בהגה בתשב"ץ סי' רס"ו. מט"מ שם. וכ"כ הפר"ח. אמנם מדברי הפו' הנז' משמע דאין להקל וכ"כ הר"ז שם דאין לשנות. ועיין באו' שאח"ז.

ק

ק) מעשה בחולה בערב שבועות שאמרו הרופאים להקיז לו דם בערב שבועות משום סכנת החולי והוריתי להתיר משום שראיתי בכלבו ובתשב"ץ דהאידנא כיון שהורגלו בו רבים שומר פתאום ה' ואף די"ל דמיירי שם בהושענא רבא ושאר עיו"ט מ"מ כיון דגזירה זו דשאר עיו"ט נמי בש"ס סוף פ' מפנין א"כ ה"ה בערב שבועות ואף דודאי אין להקל מ"מ בזה שיש ודאי סכנה אם לא יקיז אין ספק מוציא מידי ודאי. ועוד דבאגודה שם כתב דבימיהם היו מקיזים רוב דם אבל עתם אין מקיזין כ"כ. א"נ י"ל מדינא מותר לדידן אף בערב שבועות דהש"ס דוקא הקזה שלהם אמרו ואף שכתב שם שנזהרין מלהקיז ערב שבועות היינו נמי כשאין סכנה חש להחמיר אבל בסכנה רל להתיר. א"ר ססי' תצ"ג. וכ"כ א"א בסי' זה או' ט"ו דחולה שיש בו סכנה ואומרים רופאים מומחים שצריך להקיז דם שרי. וכ"כ ח"א כלל ע"ט או' ב' מ"ב או' ל"ח. וספק פיקוח נפש נמי שרי. א"א שם. אבל בלא"ה לא. ח"א שם. מ"ב שם.

קא

קא) אחר חצות ילך למרחץ ויטבול עצמו לכבוד הרגל. של"ה דף קמ"א ע"ב. יכ"כ בשער הכוו' דף ע"ח ע"א וז"ל כוונת הטבילה בערב יו"ט כמו בע"ש כי כך אז"ל חייב אדם לטהר עצמו ברגל (ר"ה ט"ז ע"ב) והנה המקוה היא אי' הנקראת מ' סתומה ולכן שיעורו הוא מ' סאה שלמים. גם המקוה הוא בגי' קנ"א כמנין אהי"ה דההין. ואמנם שינו את לשונם באמרם ברגל ולא ביו"ט לרמוז כי צריך לטבול פ"א להפשיט מעל נפשו בגדי הקלי' החול ויטביל טבילה שנייה ויכוין להמשיך עליו קדושת הרגל שהוא סוד שם הוי"ה במילוי יודי"ן העולה בגי' ע"ב ושם אהיה במילוי יודי"ן העולה בגי' קס"א ושניהם בגי' רג"ל עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער ך' סוף פ"ג. מו"ב או' ר"ד. וטוב לרחוץ ג"כ פניו ידיו ורגליו כמו בע"ש וכשירחוץ פניו במימי החסד יכוין לדחות משם הקלי' ולהמשיך ש"ע נהורין אל בחי' פנים העליונים שהם אל"פ למ"ד אל"ף למ"ד גי' ש"ע. ואח"כ ירחוץ ידיו ויכוין לדחות משם הקלי' ולהמתיק ה' גבורות מנצפ"ך שבוד ימין ויד שמאל. ואח"כ ירחוץ רגליו ויכוין לדחות משם הקלי' ואח"כ יטבול טבילה א' ויכוין שהוא טובל לטהר מטומאתו במקו"ה טהרה העולה קנ"א כמנין אהי"ה דמילוי ההי"ן. ואח"כ יטבול טבילה ב' לתיקון הכעס שהוא בגי' מקוה ע"ה ושם אהי"ה דמילוי ההי"ן. ואח"כ טבילה ג' לתקן מה שפגם בשם ע"ב. ואח"כ טבילה ד' לתקן מה שפגם בשם ס"ג. ואח"כ טבילה ה' לתקן מה שפגם בשם מ"ה. ואח"כ ו' לתקן מה שפגם בשם ב"ן וכמ"ש לעיל סי' ר"ס או' א' ואו' ה' בענין טבילות שבת יעו"ש ואח"כ יטביל טבילה ז' להפשיט מעל נפשו בגדי הקלי' של חול ואח"כ טבילה ח' להמשיך עליו קדושת הרגל שהוא משם ע"ב וקס"א העולים בגי' רגל כנז' ומה שצריך ללמוד בע"פ אחר חצות כבר כתבנו לעיל בסי' תנ"ח או' יו"ד קחנו משם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---