כף החיים/אורח חיים/תסא

כף החיים ‏ אורח חיים תסא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] תנור שאופין בו חמץ וכו'. ואין חילוק בין תנורים שפיהן מן הצד כמו שלנו ובין תנורים קטנים שפיהן למעלה. ב"ח. מ"ב או' א' ואף שהתנורים שלנו נעשו מלבנים הנשרפים בכבשן ויש להם דין כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו מ"מ מהני היסק כיון דהסיקן מבפנים ולא חייס עלייהו דלמא פקעי. ח"י או' א' חק יוסף או' א'.

ב

ב) שם. שילכו הגחלים ע"פ כולו וכו'. כ"כ הטור בשם הר' יונה וכתב הב"ח נראה דס"ל להטור דהר' יונה חולק על רב נטוראי דלרב נטוראי בתנור כיון דאיכא ע"ג גחלים או שלהבת מהני אבל הר' יונה כתב דאין די לו בשלהבת אלא בעינן דילכו הגחלים ע"פ כולו יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' א' דלרב נטוראי ורב עמרם מהני היסק לתנור אעפ"י שלא הלכו הגחלים ע"פ כולו וע"כ כתב מסתיים לחוש לסברת הר' יונה לכתחלה אבל לא לאסור בדיעבד וכתב כי כ"ה דעת הש"ע דלא חש לס' הר' יונה אלא לכתחלה יעו"ש. אבל המאמ"ר או' א' כתב דאין להקל כלל וכתב שכ"פ מ"א להחמיר בפשיטות יעו"ש והוא ממ"ש לקמן או' ד' יעו"ש.

ג

ג) שם. דכמו שבולע ע"י גחלים וכו'. ר"ל שמניחים החמץ אצל הגחלים בשעת אפיה ועי"ז הוי הבליעה ע"י גחלים.

ד

ד) שם. הלכך אם הסיקוהו כמה פעמים וכו'. ובדיעבד נראה דיש להקל אבל אם הסיקוהו רק פעם א' ולא כיון להתירו וספק אם הלכו הגחלים ע"פ כולו יש לאסור בדיעבד דהא תנור דינו ככלי חרס ובעי הסקה היטב כמ"ש רסי' תנ"א. מ"א סק"א ח"י או' ב' א"ר או' א' חק יוסף או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל קכ"ה או' ב'.

ה

ה) ואם הסיק והלכו הגחלים בחציו ובשאר ספק ואפו מצות בצד שהלכו הגחלים שם י"ל דשרי דהוי ס"ס שמא הגחלים ע"פ כולו ושמא אין בישול ואפייה מפעפע בכולו. א"א או' א' פ"ת.

ו

ו) ואם אפו בתנור חמץ מצה ולא הלכו הגחלים ע"פ כולו קודם פסח ואינו ב"י ונותן טעם לפגם מותר. א"א או' ג'.

ז

ז) שם. אלא א"כ כיון להתירו לצורך פסח וכו'. והטעם דלא אמרינן כבולעו כך פולטו משום דלא דמי היסק דחדא שעתא להיסק דכולא שתא וכדאמרינן בדודא דבי מר עוקבא בסוף מס' ע"ז. פר"ח.

ח

ח) נכון להסיק התנור בלילה דכיון דאתעביד בה מצוה חדא יתעבד מצוה אחרת. ומהר"י היה רגיל לעשות ממנו הסק בפי התנור בשעת אפיית המצות משום דיש שבח עצים בפת. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. ובדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות כתב נוהגין להסיק התנור למצות בעצי ערבה של לולבין שהיו לו בסוכות יעו"ש וכ"כ רש"ל בתשו' סי' פ"ז שראה למר אביו ז"ל שהיה מקובל מרבותיו לשרוף החמץ בהושענות ויש זורקין בתנור בעת אפיית המצות ואלו ואלו דא"ח עכ"ל וחק יוסף או' ו' כתב דיש נוהגין להסיק בסכך של הסוכה. וא"כ מ"ש כאן הפר"ח נכון להסיק התנור בלולב וכו' בשם תשו' רש"ל הגז' והביאו השו"ג וחק יוסף שם נראה דט"ס הוא. ועוד עיין לעיל סי' תמ"ה או' ט"ו.

ט

ט) שם. ויש נוהגין להטיל בו קרקע חדש וכו'. פי' דהשתא לא יצטרכו היסק ע"פ כולו. ואמר שמנהג יפה הוא לפי שא"א לדקדק שילכו הגחלים ע"פ כולו ממש. ב"ח. ומשמע מדברי הב"ח הנז' דצריך להסיקו ג"כ אלא שא"צ שילכו כגחלים ע"פ כולו אבל הלבוש כתב ויש נוהגין להטיל בו קרקע חדשה כדי שלא יצטרך היסק. וב"כ הר"ז או' ב' וכ"מ ממ"ש באו' שאח"ז ובאו' שאחריו.

י

י) שם. קרקע חדש וכו'. ובלבד שיטילו בו קרקע עבה בכדי אצבע (ר"ל עובי רוחב אגודל) או יותר ע"פ כולו אבל הטחה מועטת בעלמא כדרך שהנשים עושות נ"ל שאינה מועלת שאינה מפסקת מפני הפליטה ממה שבלוע בתנור. לבוש. עו"ש או' א' ר"ז או' ב' ובפחות מעובי רוחב אצבע אגודל בטיחה מועטת בדיעבד יש לצדד ולהתיר. א"א או' ב'.

יא

יא) שם. קרקע חדש וכו'. וצד העליון שבתנור כשמסיקין אותו לאפות מתלבן ע"י השלהבת אבל כוביא שע"ג התנור כיון שאין מסיקין בתוכו אם רוצה להשתמש בו בפסח צריך להטיח מכל סביביו ומלמעלה. מ"א סק"ב. וכה"ג יש לנהוג במה שאנו קורין רע"ר או שענ"ק טי"ש להטיח כעובי אצבע כל סביביו וכן ע"ג כירה. ויש נוהגין להתלבן הרע"ר ע"י גחלים וכה"ג וכן ראוי לנהוג כל השנה בין מאכלי חלב ובשר. ח"י או' ג' א"ר או' ב' חק יוסף או' ג' ומיהו מ"ש ח"י וכן ראוי לנהוג כל השנה בין מאכלי חלב ובשר כתב א"ר שם היינו כשידוע שנתנו בו חלב או בשר בעין בלא הפסק קדרה משא"כ בפסח דמסתמא עשו כן בכל השנה עכ"ל ור"ל הא דמחמירין בפסח אעפ"י שאין ידוע שנתנו שם חמץ בעין משום דכיון שמבשלין שם כל השנה מסתמא בשלו ג"כ שם חמץ בעין. ועיין בתשו' חו"ס סי' ק"ל לענין הרערי"ץ של חרס דלא מהני לטוח בטיט בלי הסקה על סמך היתר דאין בלוע יוצא מדופן לדופן. דנעשה גולם אחד ודופן אחד הוא ולא מהני טיט כ"א ברערי"ץ של מתכת דאינו מתחבר יפה או ברער של חרס להניח ברזל אבל לא בטיט לשל חרס ומ"מ מתיר ע"י היסק קצת גחלים בתחלה ואח"כ לטוח עליהם טיט יעו"ש.

יב

יב) שם. קרקע חדש וכו'. ונ"ל דהמטילין קרקע חדש בתנור לאפות בה מצות לחג הפסח יזהרו הרבה מאד שלא יטילו מלח בקרקעית התנור כי אח"כ ע"י האור הוא מבצבץ ויוצא המלח ונותן טעם במצות ובאנו לידי פקפוק וחשש חימוץ למ"ד דהמלח יש לו דין מ"פ והגם שכבר עמדתי ע"ז בתשו' והוריתי שהוא היתר גמור בכה"ג זהו דוקא בדיעבד שכבר נאפו בו אבל לכתחלה אין לאפות בתנור שיש בו חשש מלח והתיקון לזה הוא שלא יטיל מלח בתחתית התנור כ"א שאר דברים הגורמים חימום כשברי כלי זכוכית או פסולת של ברזל וחול וכדומה ואם כבר הטיל בו מלח יזהר לאפות בתחלה פעמים הרבה חמץ עד שיכלה ויוסר כל המלח שבו ואם ראה שעדיין לא נתקנה יטיח אותו בטיחת טיט כל סביבות התנור אשר ימצא שם בדק וסדק וכמו כן בין בדקי וסדקי הרעפים גם יטיח בה טיט ואח"כ כשנותן האש הרי מתחזק בו ואין כח למלא לצאת מידי דופיו כלל. רו"ח או' א'.

יג

יג) שם הגה. טוב וישר הוא לחזור ולהסיק וכו', ומדכתב הרב טוב וישר הוא משמע דליכא חיוב מדינא ומכאן דקדק מו"ה וואלף הורווץ ז"ל דאם שכח להסיק ולהכשיר התנור קודם יו"ט וצריך להכשירו ביו"ט דמותר לעשות הכל בהיסק א' ושלא לעשות הבערה שלא לצורך יו"ט וכמבואר לקמן סי' תק"ט לענין ליבון ביו"ט כלי ברזל שאפו בי פאלדי"ן יעו"ש וה"ה הכא רק שיסיק היטב עד שילכו גחלים ע"פ כולו ונכון הוא. ח"י או' ד'. חק יוסף או' ד' י"א בהגה"ט. מיהו הא"ר או' ג' כתב על דברי ח"י הנז' צ"ע כיון דק"ל הכא דצריך שיהא ניצוצות ניתזין ממנו הוי כמו בלוע מנבלה דאסור בסי' תק"ט יעו"ש אמנם הא"א או' ג' כתב דשאני התם דניכר שלצורך הכשר משא"כ בתנור דדרך להסיק יפה יעו"ש. וכ"כ המק"ח או' א'.

יד

יד) שם בהגה. טוב וישר הוא לחזור ולהסיק וכו', והטעם משום דחמץ אסור בהנאה וכשהסיק בראשונה שמא היה שם חמץ בעין ונשרף ונמצא נהנה מחמץ ולכן אפי' אופה קודם זמן איסורו מסיקין שנית (משום לא פליג. מחה"ש) וכמ"ש סי' תמ"ה [סק"ד]. א"נ הטעם דיתיירא שישרף הפת ולא יסיק כ"כ היטב ולפ"ז צריך לשהות בנתיים עד שיצטנן קצת התנור ואח"כ יסיק שנית והא דעושין בבשר וחלב הכל בהיסק אחד בחמץ החמירו יותר. מ"א סק"ג. מיהו האחרונים לא הביאו רק טעם ב' של מ"א. ח"י או' ה' א"ר או' ג' חק יוסף או' ה' ר"ז או' ג'. וכ"כ המאמ"ר או ג' דטעם השני הוא הנכון אלא שכתב דהמנהג במדינות אלו שלא להצריך היסק שני. ואולי ס"ל כטעם הראשון שהזכיר המ"א ולכן אין מסיקין שנית כיון שהוא קודם זמן איסורו ודלא כהמ"א והמחמיר תע"ב עכ"ל. אמנם הב"ח כתב דהעולם נוהגין לחזור ולהסיקו לצורך המצות.

טו

טו) מצאתי כתוב בגליון שאין ליאפות מצה בתנור על מקום שכבר נאפות חברתה אם לא כשיסיק התנור פעם שנייה וראיה מחליטה וכו' ואמרינן בחולין האי חלה דחליט ביה זמנא חדא לא ליחליט ביה וכו' דפסק כח החומץ וה"ה הכא דנצטנן כבר חום התנור במקום מושב מצה ראשונה ע"כ. א"ר או' א'. ומיהו בזה"ז אין נזהרין בזה ונ"ל הטעם משום דבזה"ז מניחין אש ועצים הרבה ואופין רקיקין והרקיק הוא מתבשל תיכף וכשמסירו תיכף חוזר המקום ההוא להתחמם כבראשונה מרוב האש והעצים אבל אין ה"נ במקום שאופין מעט עבים ואין שם אש ועצים הרבה צריך ליזהר שלא להניח אחרת במקומה עד שישער שחזר ונתחמם המקום ההוא כבראשונה.

טז

טז) [סעיף ב'] טפקה של חרס וכו'. טפקה היינו כוביא שכתוב בסי' תנ"א סעי' ב' דהוי תנור שקורין פידל"א ומ"ש כאן הטור דאסור לאפות בה בפסח היינו בלא הכשר אבל בהכשר כבר נתבאר שם שאם מלאהו גחלים מבפנים שרי דלא חיישינן דלמא חייס עליה. ב"י. והגם שכתב אח"כ בשם רי"ו דאם היה של חרס לא מהני ביה היסק נראה שסמך על מה שפסק שם בש"ע. ומיהו עיין באו' שאח"ז שדעת האחרונים לחלק בין דרכו להסיקו מבפנים אם לא.

יז

טוב) שם. טפקה של חרס חדשה וכו'. משמע אבל ישנה אין לאפות בה אפי' ע"י ליבון דחייס עליה דלמא פקע כמ"ש ב"י בשם רי"ו ואחר זה נמשך הלבוש אכן באמת נת' לעיל סי' תנ"א סעי' ב' גבי כוביא דהוא הטפקא שבכאן דאם דרכו להסיק מבפנים דמהני הסקה להכשירו ומ"ש כאן חדשה לפי שלא מיירי כאן מדין ההכשר וכמ"ש ב"י ג"כ תחלה לפרש דברי הטור ושכן הסברא נותנת דלא כרי"ו שאחריו נמשך הלבוש. ח"י או' ו' ומיהו הא"ר או' ד' כתב דגם הלבוש מיירי בשאין דרכו להסיק בפנים אבל בדרכו להסיק בפנים מודה כאן דשרי יעו"ש. וכ"כ הב"ח דבוכיא שדרכו להסיקו מבפנים לפעמים דינו כתנור דמהני ליה היסק פנימי דהיינו מילוי גומרי דלא חייס עליה אפי' הוא של חרס אבל טפקא של חרס שלעולם היסיקו מבחוץ לא מהנו ליה היסק פנימי דילמא חייס וזאת היא דעת הרשב"א ורבינו הטור כדפרישית לעיל סי' תנ"א ודעת רב נטוראי ודלא כרי"ו דלא התיר בוכיא כלל אלא כשהיא של אבן יעו"ש.

יח

חי) שם. אבל צריך להסיק תחלה וכו'. שאם ידבק הפת תחלה ואח"כ ירתיחנו יש לחוש שמא קודם שיהיה מרותח היטב תחמיץ הפת. ר"ז או' ד'.

יט

יט) שם. בין כוביא. היינו טפקא כמ"ש לעיל או' טו"ב.

כ

ך) שם. בין באלפס. הוא כלי שמשימין בו התבשיל להתבשל כמ"ש הרמב"ם פ"ג דשבת ולפעמים אופין בו כמ"ש בפסחים ל"ז ע"א.

כא

כא) שם. בין באלפס וכו'. ויוצאין בה י"ח כמ"ש בפסחים ל"ז ע"א ופסקו הרמב"ם פ"ו דין ו' והרי"ף והרא"ש פ"ב דפסחים. וכן הנאפת בקרקע יוצאין בה י"ח כמ"ש בברכות ל"ח ע"א ופסקו הרמב"ם שם והרי"ף והרא"ש פ"ו דברכות יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ד.

כב

כב) שם. בלא מים. דאילו במים היינו חלוט דתני התם דאין יוצאין בה דלחם עוני כתיב פרט לחלוט. ב"ח. ועיין לעיל סי' תנ"ד סעי' ג' דבזה"ז אסרו חליטה וא"כ אפי' לשאר מצות אסור ואפי' בדיעבד.

כג

כג) שם. בלא מים. וה"ה בשאר משקין. פר"ח. שו"ג או' ד' ואף בדיעבד יש לאסור. פר"ח שם. שו"ג שם.

כד

כד) שם. בין בקרקע. והוא טרוקנין שכתוב לעיל סי' קס"ח סעי' ט"ו ועי"ש שאין רשאי לברך עליו המוציא ובה"מ אלא א"כ קבע סעודתו עליו יעו"ש אבל יוצאין בו י"ח מצה כמ"ש לעיל או' כ"א.

כה

כה) שם. יש אוסרים וטוב ליזהר. מ"ש יש אוסרים לפי שיש פלוגתא בזה כמ"ש בטור וב"י. ומ"ש וטוב ליזהר לפי שכתב ב"י בשם סמ"ק ולענין דיעבד צ"ע שמא האור שולט במצה קודם שיעור מיל ומ"מ נכון להחמיר עכ"ל וע"כ כתב בש"ע ונכון ליזהר ומשמע היינו לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור. וכ"כ הפר"ח. שו"ג או' ו' מאמ"ר או' ה' והר"ז או' ד' כתב דאפי' בדיעבד שעבר והדביק ואח"כ הרתיח נכון להחמיר שלא לאכלה בפסח אם אפשר לו. וכ"ז בלא שהה שיעור מיל עד התחלת האפייה דאל"ה הו"ל חמץ גמור ולכ"ע אסור אפי' בדיעבד כמ"ש לעיל סי' תנ"ט סעי' ב' ואם יש חמימות באותו מקום אפי' בפחות משיעור מיל אסור כמ"ש בדברינו לשם או' כ"ח יעו"ש.

כו

כו) ואם שמו מצה על הנייר בתוך התנור לאפות אותה בדיעבד יש להקל אבל לכתחלה יש ליזהר. ח"י או' ז' א"ר או' ה' ר"ז או' ה'.

כז

כז) שם. ויש מי שאומר וכו'. כתב זה בשם יש מי שאומר לפי שהיא סברא יחידית שלא כתבה ב"י רק בשם או"ח.

כח

כח) שם. שראוי למחות וכו'. שיש לחוש שמא יחמיצו קודם שיתחילו לאפות. ר"ז או' ו'

כט

כט) שם. שראוי למחות וכו'. ואינו אלא חומרא בעלמא ופשיטא דבדיעבד יש להתיר ויוצאין בה י"ח פר"ח. שו"ג או' ז' ר"ז שם.

ל

ל) שם. שראוי למחות וכו'. וכ"ש שראוי למחות שלא לאפות מצה בפסח בחמה. וכ"כ ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' כל שעה דאין אופין עיסה בחמה בפסח שמא תבא לידי חימוץ. וכתב שם עיסה הנאפת בחמה אינה קרויה לחם ואין מברכין עליה המוציא ואין יוצאין בה בפסח. כנה"ג בהגה"ט. משמע דמצה אינה אסורה בדיעבד משום חמוץ ואף לפי מ"ש לעיל סי' תנ"ט ס"ק כ"ו (ועיין בדברינו לשם או' ע"ח) בעברה ולשה תחת השמש יש לאסור המצה בדיעבד היינו במקום שאין חום השמש שולטת כ"כ כדי לאפות הלחם משא"כ אם החום שולטת כ"כ לא מחמצת כלל כי נאפית אצל חמימותיה כמו תוך התנור ושרי אך אסור לעשות כן ואין יוצא י"ח מצה. ח"י או' ח' וכ"כ הר"ז או' ו' דאם עבר ואפה בחמה אעפ"י שמותרת באכילה מ"מ אין אדם יוצא בהן י"ח אפי' בדיעבד לפי שהאפוי בחמה אין קרוי לחם כלל והתורה אמרה לחם עוני יעו"ש.

לא

לא) נוהגין לעשות סופגנין ממצה אפויה. רשד"ם חא"ח סי' כ"ו. כנה"ג בהגב"י. פר"ח. שע"ת בסי' ת"ס. וכתב שם הכנה"ג שפעם אחת אשת חבר היתה מטגנת דגים בשמן במחבת והמנהג שטחים אותם בקמח שלא ידבקו במחבת ולפי שבפסח אין יכולין לעשות כן לקחה האשה הנז' מצה אפויה וטחנה אותה עד אשר דק ונעשית כקמח והטיחה בה את הדגים ובעת ההיא נכנסה השכנה וחשבה שהוא קמח ממש למחר הביאו לה דגים לטגן וטחה אותם בקמח ממש וכנשמעו הדברים לחכמי העיר גזרו שלא יעשו עוד כן מפני מראית העין וכך הוא המנהג עד היום הזה וכתב שמטעם זה ג"כ אין עושין פת הבא בכסנין שנקראין פאשטיליש ממצה אפויה יעו"ש. מיהו הפר"ח כתב על דברי כנה"ג הנז' דהכל מותר מן הדין ואין לנו לגזור גזירות מדעתינו ומה בכך אם אשה אחת טעתה בדין וכו' יעו"ש. וכ"כ בסס"י תס"ג והב"ד הכס"א שם או' ב' והער"ה בסי' זה או' ג' אבל הברכ"י בסי' תס"ג או' ב' כתב שמצא לראב"ן דף ע"ג ע"ב שכתב אינו טוב לעשות פרפיל שלא יעשו גם מקמח וטוב הוא לאסור זה מפני זה עכ"ל וכתב עליו הברכ"י וזה סמך גדול לדברי חכמים שהביא גזרתם הכנה"ג ומיהו גם ראב"ן בדרך טוב קאמר עכ"ל וכ"כ בשיו"ב שם שמצא בליקוטי הגאון מהר"ר מרדכי ממודינא שכתב פלאל ממצה אסור לעשות ויש לקונסי אם עשהו וכן נהגו רבני צרפת עכ"ל וכ"כ בשו"ת בית יהודה בסוף הס' בקו' מנהגי ארגיל דף ח' ע"ג או' ך' בשם מורו הרב ז"ל דיש לדון כסברת הכנה"ג דאסור לטגן דגים במחבת בקמח של מצה אפויה משום מראית העין ומשום מעשה שהיה ודלא כהפר"ח דלא חייש למראית העין דליתא יעו"ש והביאו מחב"ר בסי' תס"ג או' ו' אמנם ח"י בסי' ת"ס או' ט"ז כתב דבמצה אפויה וטחינה מותר לעשות ממנה כל מה שירצה כמ"ש לקמן ססי' תס"ג וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' פ"ז סק"ז והגם שבכנה"נ כתב שאירע מכשול וגזרו על הדבר אנו נוהגין להתיר יעו"ש וכ"כ חק יוסף שם או' י"ב. ר"ז סי' תס"ג או' ג' חמ"מ שם סוף הסי' וכ"כ השע"ת סי' ת"ס או' יו"ד דבמדתינו אין חוששין לזה שכל אשה יודעת שהקמח שמשתמשין בו בפסח הוא ממצה אפויה וכתושה או טחונה ורק שיש אנשי מעשה שמחמירין על עצמן ואין אוכלין שום מצה שרויה או מבושלת במים שחוששין שמא נשאר בה מעט קמח שלא נילוש ויתחמץ ע"י השרייה או הבישיל יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וא"כ היכא דנהוג היתר נהוג כי יש להם על מי לסמוך והיכא דלא נהוג יש להחמיר. וית' עוד מזה לקמן ססי' תס"ג קחנו משם. ולענין אנשי מעשה שמחמירין וכו' עיין לעיל סי' תנ"ח או' י"ד וסי' תנ"ט או' פ"ב דברקיקין אין לחוש יעו"ש.

לב

לב) כתב שכנה"ג בהגב"י או' ו' מה שהיו נוהגין באזמיר יע"א לעשות קו"פ מלופיטאש מסולת עם יין ודבש והיה מנהגם לשום המילופיטאש בתוך כלי נחושת ולבשלם בתנור וכדי שלא ידבקו המילופוטאש בכלי היו משימים סולת בכלי תחת המילופיטאש אסרתי לעשות כן מכמה טעמים וצויתי שישימו שמן במקים סולת יעו"ש. והביאו הפר"ח בסעי' זה וכתב דבדיעבד נ"ל להתיר יעו"ש.

לג

לג) [סעיף ג'] אין חוטין נמשכין ממנה וכו'. דהיינו שיעור שיקרום פניו למעלה ולמטה. מרדכי ס"פ אלו עוברין. ד"מ או' ב' וכ"כ לעיל סי' רנ"ד או' ל"ז דדעת כמה פו' מצריכים קרימה משני צדדין יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן דחד שיעורא הוא. ומיהו עיין בחמ"מ או' ב' שכתב דאין לסמוך על קרימת פנים אלא ברקיקין הדקין אבל אם עבה הרבה ובפרט במצות עבות קרוב לטפח אין לסמוך על קרימת פנים אלא א"כ אין חוטין נמשכין ממנה והכל לפי עובי המצה ודקותה יעו"ש. ועיין לקמן או' ל"ז ואו' ל"ח.

לד

לד) שם. אין חוטין נמשכין וכו'. ואפי' נפרכת כשמטלטלין אותה יוצאין בה. מ"א סק"ה. ח"י או' ט' א"ר או' ז' חק יוסף או' ט' ר"ז או' ח' וכ"ש כשהמצה הוציאוה מן התנור בקרימת פנים מב' צדדין והיתה קשה ולא רכה ואח"כ נעשית רכה דאין חשש כלל דזהו מחמת אויר ולפעמים שהזמן גשמים ומניחים אותם מכוסות זו ע"ג זו והן מתרככות וכל שהוציאוה מן התנור כשהיא חמה ויש לה קרום והיא קשה אין ספק כלל והוא ברור. רו"ח או' ה'.

לה

לה) שם. אין חוטין נמשכין ממנה וכו'. ונ"ל דסי' זה דחוטין נמשכין הוא דוקא כשעדיין חם. א"ר או' ח' וכ"כ הנוב"י מה"ת סי' ף' והב"ד לקמן או' ל"ז.

לו

לו) שם. אין חוטין נמשכין ממנה וכו'. ואם אין יכול לעמוד אם חוטין נמשכין ממנה אם לאו כתב בתשו' שארית יוסף סי' מ"ח שיש לאסור מספק יעו"ש. ומ"מ אם תוחבין האצבע תוך המצה ואינו נדבק בה עיסה תו לא מחמרינן דכה"ג ודאי ליכא לספוקי בחוטין נמשכין ממנה. ח"י או' יו"ד. והביאו א"ר או' ח' ר"ז או' ט' וכתב שם הא"ר דגה בזה יש להסתפק אם מהני בצינן אמנם החמ"מ או' ב' כתב על דברי ח"י הנז' דאין זו סברא כלל שהרי אם יהיה גיבול העיסה קשה אם יתחוב אצבעו יו"ד פעמים לא ידבק ממנה מאומה לכן אין לסמוך ע"ז ובפרט בזה שכבר נתחמם אין זה סי' ולא הזכיר זה שום פוסק עכ"ל. ועיין באו' שאח"ז.

לז

לז) שם. אין חוטין נמשכין ממנה וכו'. ואם שיבר המצה בעודה חמה וראה שאין חוטין נמשכין ממנה אז שוב א"צ לעיין כלל אם קרמו פניה וכן אם יש לו ספק למראה עיניו אם קרמו פניה היטב או לא המצה מותרת שכיון שאין חוטין נמשכין בפריסתה ודאי קרמו פניה אבל אם כבר נצטננה המצה זמן מה שוב א"א לבדוק אם חוטין נמשכין כי בדיקה זו לא שייכא אחר שכבר שהתה זמן מה אחר שמוציאה מן התנור ונצטננה ורואה בה עכ"פ ריעותה מבפנים שמורה שלא נאפית יפה מבפנים ואז יביט בפני המצה ואם יראה שודאי קרמו פניה ואין שום ספק בקרימה יש להתיר אבל אם גם בקרימה של המצה יש לו ספק אם זה מחשב קרימה אי לא הא ודאי שזה ספק כרת הוא שחוששין שמא נתחמצה ואין אנו משגיחין לא בהפ"מ ולא במניעת שמחת יו"ט ואוסרין אותה ולא עוד אלא שבמצות העבות כאשר נצטננה ששוב א"א להבחין אם חוטין נמשכין ואנו רואין בהך ריעותא מבפנים בעינן שיקרמו פניה משני צדדין צד העליון וצד התחתון ואז יש להתיר בלי שום חשש וגמגום כלל. נוב"י מה"ת סי' פ' והביאו השע"ת או' ו' ועיין לעיל או ל"ג ודו"ק.

לח

לח) ועיין בתשו' נאות דשא סי' מ"ה שהביאו לפניו ב' מצות עבות בערך טפח וכאשר פיררום על הרי"ב אייזין בהגיע עד חציין ראו באמצע רחבן שהיה עיסה שלא נאפית כלל והשטח ההוא דק וכל סביבות השטח מזה ומזה שלט האש כהוגן וכבר בישלו מן הפירורים אלו בקדירות קודם שהשגיחו על הנשאר מהמצות ואסר התבשילין וכל הכלים ולענין שאר המצות שנגעי בהן יש להתיר דהשטח הדק אינו אוסר יותר מכדי נטילה והשיעור כדי נטילה מסביב נאפה יפה ועוד דהוי כאסור בלוע ואינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב יעו"ש. והביאו פ"ת.

לט

טל) שם. יוצאין בה. ושוב אינה באה לידי חימוץ. ריטב"א בשם הרא"ה ז"ל. פת"ע או' י"א. ועיין לעיל או' ל"ד.

מ

מ) שם. יוצאין בה. אבל כשהחוטין נמשכין ממנה אין יוצאין בה י"ח מצה משמע דמ"מ מותר לאכול ואין בה משום חימוץ וכ"מ לשון הטור והרמב"ם ושאר פו' אכן מדברי הרב בהגה משמע דיש חשש חימוץ כל שלא נאפית עד שאין חוטין נמשכין ממנה וכ"כ המרדכי פ' אלו עוברין דישרפם מיד וכן נהגי העולם לאסור המצה כשחוטים נמשכין ממנה. ח"י או' יו"ד. וכ"כ הפר"ח דכן עיקר להחמיר ולאסור מצה שחוטין נמשכין ממנה. וכ"כ הר"ז או' ט' ועיין באו' שאח"ז.

מא

מא) שם. הגה. ויש ליזהר וכו'. ואם עבר והוציאה קודם שנאפית עד שאין חוטין נמשכין נראה דאפי' בדיעבד אסור שנתחמצה בההיא שעתא דהיתה חוץ לתנור דע"י החמימות נתחמצה מיד והמרדה ג"כ נתחמצה ואין לה תיקון כדלעיל סי' תנ"א סעי' י"ט. ט"ז סק"א. מיהו בתשו' נחלת שבעה סי' י"א כתב דאם לקחה והחזירה מיד כשרה אף לדעת מהרי"ל יעו"ש. והביאו השו"ג או' ט' וכ"ה דעת הא"ר או' ט אבל הח"י או' י"א כתב דהעיקר כדברי הט"ז ודלא כתשו' נחלת שבעה. וכן הסכים חק יוסף או' יו"ד ר"ז או' ח' ואו' ט' אכן אם יש להסתפק אי חוטין נמשכין ממנה כגון שנתקרמו פניה קצת אז אפשר לצדד להתירה אם החזירה מיד ושלא להחזיק איסור שהיו חוטין נמשכין ממנה קודם שהחזירה. ח"י שם. וכ"כ הר"ז או' יו"ד.

מב

מב) והמרדה אם הוציאו בה מצה שהיו חוטין נמשכין ממנה אין לאוסרה אלא לכתחלה שאין להוציא בה עוד מצות אבל בדיעבד יש לסמוך על סברא הראשונה שלא לאסור המצה שהוציא בה אח"כ. ר"ז או' י"א.

מג

מג) ואותן מצות שטוחנין ברי"ב אייזן ונראה שנאפה כמאב"ד חצי בישולו עכ"פ אין לאסור בהפ"מ תערובת משהו שלהן ובהנאה כה"ג ג"כ יש לצדד. והכל לפי ראות עיני המורה בזה. מש"ז או' א'.

מד

מד) שם בהגה. קודם לכן וכו'. ויהא התנור חם שלא ישתהא הרבה באפייתו שהרי הפת יכול להחמיץ אם אינו חם יפה. שיטה מקובצת ביצה דף כ"ב ע"ב. פת"ע או' י"ב.

מה

מה) [סעיף ד'] יוצא אדם במצה שרויה. ומשמע לי דאם רצה לשרותה במים חמים שאינם רותחים רשאי דהא לאו מבושל הוא אבל הרוקח בסי' רפ"ג כתב ישרה אותה במים או ביין קרים אבל בתבשיל חם או במים רותחים או חמין לא יצא. ב"י. ומסתברא לי דה"מ כשהיד סולדת בהם הא לאו הכי יצא. פר"ח. ומשמע דגם בכ"ר אם אין היד ס"ב יוצא אבל הב"ח כתב דכל השרוי בחמין אפי' בכלי שני שאינו מבשל ליכא טעם מצה וכ"כ מ"א סק"ח דגם בכלי שני שאינו מבשל יש להחמיר אם לא לצורך כמ"ש סי' שי"ח (סעי' ה' וסעי' ט') וכ"כ ח"י או' י"ג. א"ר או' י"א. חק יוסף או' י"ב. ר"ז או' י"ד. ח"א כלל ק"ל או' ב'.

מו

מו) וז"ל הברכ"י או' א' הסכמת האחרונים דוקא במים קרים ולא בחמין ולא נימוחה ודלא כהפר"ח. ומיהו נראה שאם הוא זקן מופלג או חולה יכול לפרר כזית המוציא וכזית מצה דק דק בלי שום משקה ואוכלם דהרי פסק מרן לעיל סי' קס"ח דין יו"ד דמפורר דק דק בלי שום משקה מברך המוציא ובהמ"ז. ושמעתי שכך היה נוהג גדול הדור מהר"ח אבולעפייא זלה"ה לעת זקנתו עכ"ל. והביאו שע"ת או' ח' וכ"כ בתשו' בנין ציון סי' כ"ט דטוב יותר לפרר המצה לפירורים דקים ע"י שידוך במדוכה מלשרות אותם במים יעו"ש. והביאו פ"ת.

מז

מז) שם. יוצא אדם במצה שרויה. מדסתם הרב"י משמע דאפי ביין שרי כמ"ש בשם הרוקח (וכ"ה בדרשות מהרי"ל סדר האגדה) אבל מלשון הרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דדוקא במים אבל לא ביין שמבטל טעם מצה וכ"כ מהרי"ו דאף דשרי להטביל פסח במשקין היינו משום דנפיש טעמא טפי ממצה כדאי' בגמ' דף קי"ט ולכן אין להקל אם לא לחולה. ואף במים כתב הרי"ף דלא שרינן אלא לזקן או לחולה (וכ"ה ברוקח ובמהרי"ל שם) וכ"מ מלשון הש"ע ובגמ' שכתב יוצא אדם וכו' משמע בדיעבד. וכ"ז בין בברכה על אכילת מצה בין באפיקומון מ"א סק"ז. והיינו בשרויה במים יש להתיר לחולה ולזקן אפי' לכתחלה ולשאר אדם דוקא בדיעבד אבל השרויה ביין ושאר משקין אין להתיר אף לחולה ולזקן אלא א"כ א"א לו במים ושאר כל אדם אפי' בדיעבד אינו יוצא בשרוי ביין או בשאר משקין. כ"כ ח"י או' י"ב. וכ"כ הר"ז או' י"ב ואו' י"ג. חמ"מ או' ג' ח"א כלל ק"ל או' ב'.

מח

מח) ואסור לשרות המצה במרק שקורין ברוי"א דאז אם אכלה כך לא יצא. דרשות מהרי"ל סדר האגדה. והביאו א"ר או' י"א וכתב ואפשר אפי' בצונן אסור בזה משום שמבטל טעם מצה עכ"ל ומיהו עיין רש"י פסחים מ"א ע"א שכתב יוצאין י"ח מצה ברקיק השרוי בתבשיל יעו"ש ומ"מ כבר כתבנו באו' הקודם דהסכמת האחרונים דאין להתיר אלא השרוי במים ולא בשאר משקין יעו"ש וא"כ לא גרע התבשיל משאר משקין. וכ"כ הר"ז או' י"ב ולא במי פירות ולא במרק לפי שהן מפיגין את טעם המצה יעו"ש. וכ"ז דוקא כששורה את המצה בהן אבל להטביל אותה בהן כתב רבינו מנוח (על הרמב"ם פ"ו) בפשיטות דשרי דבזה לא נתבטל טעם מצה והביאו מ"ב או' ח"י. ומאי דמשמע מדברי מ"א שהבאנו באו' הקודם דגם לטבל אסור עיין בשער הציון שם או' ל"ב שכתב עליו דלא נהירא יעו"ש.

מט

מט) ואם נשפך יין על מצות השמורים מבע"י לא הוי מצה עשירה ומ"מ יקח מצה אחרת בלילה אף שלא נעשית לשם מצוה. תשו' בית יעקב סי' ס"א. ח"י סי' תס"ב או' ח' חמ"מ שם.

נ

נ) שם. והוא שלא נימוחה. ואעפ"י שמתמסמס לחם הוא כל זמן שהוא קיים שלא נימוח לגמרי. רש"י שם. ובדרשות מהרי"ל שם כתב דיהא עדיין עליה תוריתא דנהמא.

נא

נא) שם. והוא שלא נימוחה. וצריך ליזהר לשרות כזית שלם ביחד אבל אם ישרה פרוסות פחותות מכזית אינו יוצא בהם י"ח אם נשרו כ"כ עד שנתלבנו המים מחמתן שכבר נתבטלו מתורת לחם כמ"ש בסי' קס"ח ר"ז או' י"ב. ועי"ש סעי' י"א וי"ב ובדברינו לשם או' צ"ד.

נב

בנ) שם. אבל אם בשלה וכו'. לפי שנתבטל טעם מצה. והא דאמרינן בסי' תע"ה סעי' ג' בלע מצה יצא דלא בעינן שיטעום טעם מצה היינו שא"צ שיהיה טעם מצה בפה כמו מרור אבל היא עצמה צריך שיהא בה טעם מצה. ט"ז סק"ב. ועוד עיין ב"ח ופר"ח בסי' זה ומ"א סי' תע"ה ס"ק י"א ומער"ק על הרמב"ם פ"ו מה שתירצו יעו"ש. ועוד י"ל דהכתוב אמר ואיך יטעם לאכול וא"כ כשהיא בעיניה החיך טועם טעם מצה אבל כשהיא מבושלת שנתבטל ממנה טעם מצה גם החיך אינו טועם טעם מצה ולכן אינו יוצא בה ידי חובה.

נג

גנ) שם. אבל אם בשלה וכו'. אפי' לא נימוחה. טור. לבוש. מ"א סק"ח. ונראה דה"ה בכבוש מעל"ע אף בלא נימוח דכבוש כמבושל. ח"י או' י"ג. ומיהו עיין בא"א או' ח' שכתב לדקדק מסי' שי"ח סעי' ה' דכביש מפליט ומבליע ולא מבשל יעו"ש אמנם הא"ר או' י"א כתב כדברי ח"י דה"ה כבוש. וכ"פ הר"ז או' י"ב. וית' עוד מזה לקמן סי' תע"ג סעי' ה' בדין מרור הכבוש יעו"ש.

נד

דנ) שם. אינו יוצא בה. אפי' בדיעבד ואפי' לזקן או לחילה. ר"ז או' י"ד.

נה

הנ) שם. אינו יוצא בה. ואעפ"י שיש בכל פרוסה כזית ותואר לחם דאם אין בכל פרוסה כזית בלא"ה אין לו תורת לחם כמ"ש לעיל סי' קס"ח סעי' יו"ד ולמה לי טעמא משום דנתבטל טעם מצה. וכ"כ מ"ב או' ך' ומ"מ אם יש בכל פרוסה כזית אעפ"י שאינו יוצא בה י"ח מצה מברך עליה המוציא ובהמ"ז וכמ"ש שם בסי' קס"ח וכ"כ המאמ"ר בסי' זה או' ו' ועיין בדברינו לשם או' פ"א ודוק.

נו

ונ) [סעיף ה'] אם אפו חמץ עם מצה וכו'. אפי' בתוך הפסח. כ"ה במרדכי פ' כל שעה והביאו ב"י. וכ"כ הלבוש.

נז

זנ) שם. אם אפו חמץ עם מצה וכו'. אפי' בתנור קטן וסתום לגמרי. חמ"מ או' ד' וכ"כ הר"ז לעיל סי' תמ"ז או' ט' מ"ב או' כ"ב.

נח

חנ) שם. לא נאסרה. דריח כי האי פת איסור בפת היתר לא מצינו שיאסור. טור וב"י. וכ"כ הלבוש. ואפי' אם הפת בלול בשמן מיקרי כחוש ואינו אוסר. ח"י או' י"ד ובספרו מנ"י על תורת חטאת כלל ל"ה או' י"א. וכ"כ א"ר או' י"ב. חמ"מ שם. ר"ז שם. מ"ב שם. ומ"מ אותו מקום שעמד החמץ בתנור צריך היסק כדי להכשירו אבל שאר המקומות בתנור א"צ הכשר דאין מוליך ומתפשט בליעתו הכחוש בלא רוטב בכולו. ח"י שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. מ"ב שם. והמרדה שהוציאו בה החמץ אין לה תקנה. חמ"מ שם. ובדיעבד אם רדה בה מצה עיין לקמן או' ס"ב.

נט

טנ) שם. אלא א"כ נגעה בחמץ. היינו בתנור כשהן חמין. ועיין לעיל סי' תמ"ז סעי' א' ובדברינו לשם או' ה"ג.

ס

ס) שם. כדי נטילת מקום. היינו כעובי רוחב אצבע אגודל של אדם בינוני והיינו במקום רוחב אגודל ולא בראשו במקום הקצר. וכ"ה בכ"מ שהוזכר סתם אצבע. מ"א סק"ט ומחה"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' תמ"ז או' ט"ב וסי' י"א או' י"ד.

סא

סא) שם. כדי נטילת מקום. והיינו באין שם שמנונית אבל אם יש באחד מהם שמנונית ואפי' במצה לבד כיון שהיא משוחה בשמן או בשימן ונגעה בחמץ כשהן חמין נאסרת כולה כמ"ש לעיל סי' תמ"ז סעי' א' ובדברינו לשם או' כ"ד יעו"ש.

סב

סב) שם כדי נטילת מקום וכו'. ולפ"ז נראה אם רדה מצה במרדה של חמץ כ"ש שהיא מותרת דהוי נ"ט בר נ"ט (ר"ל דהחמץ נתן טעם במרדה והמרדה חוזר ונותן טעם במצה) מיהו יש להחמיר בכדי קליפה. לבוש. והב"ח כתב בשם רש"ל שאם הוציא המצה ברחת של חמץ אוסר במשהו בפסח עכ"ל ונראה דאזיל לטעמיה דס"ל דאם נגע מצה בחמץ נאסרת כל המצה כמ"ש באו' שאח"ז אבל הלבוש חוזר לדברי הש"ע דאינו אוסר כ"א כדי נטילה וא"כ עיין באו' שאח"ז מה שנכתוב בדין המצה וה"ה לרחת ועוד עיין לעיל סי' תנ"א או' רכ"ט ודוק.

סג

סג) שם. כדי נטילת מקום וכו'. וכ"כ לעיל סי' תמ"ז סעי' א' וכ"נ דעת הלבוש. וכ"מ מדברי הט"ז סק"ה ומ"א ס"ק י"ב שמסכימים לדעת הש"ע. מיהו הב"ח כתב   לענין הלכה כיון דבשאר איסורים לא נהגינן כהרא"ש אלא אף בצלייה ומליחה אוסר עד ס' לפ"ז בפסח אוסר במשהו וחמץ שנגע בתנור במצה אוסר כל המצה וכ"פ מהרש"ל עכ"ל. וכן הח"י או' ט"ו אעפ"י שכתב דכן נראה עיקר כדעת הש"ע מ"מ סיים בנעשה תוך הפסח יש לאסור כולה כמו במצה כפולה שבסמוך יעו"ש וכ"כ א"ר או' י"ג דתוך הפסח אין להקל כלל יעו"ש. אמנם המאמ"ר או' ח' כתב דיש לגמגם בדברי הב"ח הנז' דאף למאי שכתבו דלא ק"ל כהרא"ש יש להתיר כאן דהא דלא ק"ל כהרא"ש ואוסרים הכל עד ס' היינו משום דלא בקאינן בין איסור כחוש לשמן אבל הכא באיסור חמץ דלא שייך בו שמנונית ואין מקום לומר דלא בקאינן יש לדין ולומר דנקטינן כהרא"ש וכן מצאתי בהדיא ביו"ד סי' ק"ה בהגת רמ"א סעי' ט' שכתב שם דכ"ז אינו אלא באיסור דשייך בו שמנונית אבל לא בחמץ בפסח יעו"ש. וכ"כ הפר"ח על דברי הב"ח הנז' דאנו אין לנו אלא כפסק הש"ע. וכ"נ דעת הגר"א שמסכים לדברי הש"ע. וכ"פ הר"ז בסי' תמ"ז או' ה' מ"ב או' כ"ד. ומ"מ נראה לענין דינא היכא דליכא הפסד כ"א דבר מועט יש להחמיר כדברי הב"ח ודעימיה ולאסור כל אותה המצה אם הוא בתוך הפסח אבל בהפ"מ או בשעת הדחק או יש מניעת שמחת יו"ט יש להתיר ע"י נטילת מקום כפסק הש"ע ודעימיה.

סד

סד) שם. כדי נטילת מקום וכו'. משמע דאף אם כשנגעה בחמץ עדיין לא נאפית כראוי סגי בנטילת מקום וכ"כ בשו"ת ושב הכהן סי' מ"א דכ"מ מהש"ע אבל הוא לחלק יצא דדוקא אם נגעה אחר שנאפית כראוי אז סגי בכדי נטילה יעו"ש. והביאו שע"ת או' י"א.

סה

סה) צריך ליזהר לאחר שאופין המצות שלא יתנום במפה או בכלי שיש בו קמח שמא ידבק הקמח במצה ואח"כ ישרה המצה במרק עם הקמח שעליה ויבא לידי חמוץ. מרדכי פ' אלו עוברין והגמ"י פ"ה בשם הרוקח. ב"י לבוש. ובזה אין חילוק בין מצה שנילושה במים למצה שנילושה במי פירות. וכן ראיתי בס' הזכרונות. כנה"ג בהגב"י.

סו

סו) שם הגה. מצה שנתכפלה בתנור ודבוקה וכו'. והיינו היכא שנדבק הכפל לגמרי דאז אין חום האור שולט בנתיים ונתחמץ משא"כ בסמוכים בלי דיבוק שאז האור שולט שם. דרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. ד"מ או' ג' מט"מ סי' תקצ"ד. ט"ז סק"ג. והב"ח כתב אע"ג דלא הוי כפולה ממש אם לא קרמו פניה דלמטה הו"ל חמץ ואסור. והב"ד מ"א ס"ק י"א וכ"כ ח"י או ט"ז. א"ר או' ט"ז. חק יוסף או' ט"ו. חמ"מ או' ה' ר"ז או' כ"ב. וכ"כ בשארית יוסף סי' מ"ח דאפי' ספק אם קרם פניה אסורה. והביאו מ"א שם. וכ"כ א"ר שם. חק יוסף שם. ומיהו מ"ש שם המ"א דדוקא במצה כפולה יש להחמיר בלא קרמו פניה דאיכא תרתי לריעותא אבל אם אין בה ריעיתא רק שלא קרמו פניה אין לאוסרה וכו' יעי"ש עיין לעיל או' מ' שכתבנו דדעת האחרונים לאסור גם במצה שאינה כפולה כשחוטין נמשכין ממנה יעו"ש.

סז

סז) שם בהגה. אוסרין אותה תוך הפסח. אפי' אינה דבוקה אלא כל שהוא דחמץ בפסח במשהו. כ"ה בתה"ד סי' קכ"ז שממנו נובע דין זה ובספרו פסקים וכתבים סי' קמ"ה יעו"ש וכ"כ הלבוש. מיהו הב"י כתב על דברי התה"ד הנז' דלא ראינו מי שחשש לזה אלא הוא דאפשר דאפי' המצה עצמה מותרת אחר שיסיר הכפל וכ"נ לדעת הרא"ש בחטה שנמצאת במצה אפויה וכמ"ש בסי' תס"ז עכ"ל. וכ"כ הפר"ח דאף בתוך הפסח יטול מקום סביבות הכפל וסגי בהכי יעו"ש. וכ"כ הגר"א בסוף סעי' זה. אמנם הלבוש כתב טעם לחלק בין מצה שנתכפלה שנוהגין לאסור כולה לככר מצה שנגע בככר חמץ שדי בנטילת מקום משום דלא דמי נגיעה למחובר בחתיכה אחת. וכ"כ הר"ז או' ט"ז. מ"ב או' כ"ז. ועיין לעיל או' ס"ג ולקמן סי' תס"ז סעי' י"א שגם שם כתב מור"ם ז"ל בהגה דנוהגין לאסור כל אותה מצה תוך הפסח יעו"ש.

סח

סח) שם בהגה. אוסרין אותה בתוך הפסח. ואעפ"י שיש במצה ס' נגדו (ר"ל נגד מקום הדבוק) אינו מתבטל בתוכה שחמץ בפסח במשהו. ר"ז שם. חמ"מ או' ה' מ"ב שם. והיינו לדעת האוסרים כל המצה אפי' בנדבקה כל שהוא כמ"ש באו' הקודם יעו"ש.

סט

סט) שם בהגה. אבל שאר מצות וכו'. וכ"כ רש"ל בתשו' סי' נ"ז דדוקא במצה כפולה יש לנו קבלה לאוסרה משום שאין חום האש יכול ליכנס במקום הכפול ונדבק ממש אבל שאר מצות שנגעו בזו אפי' בנשיכה אינם נאסרות דאין איסור יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וכי היכי דבשאר איסורים סגי בקליפה ה"נ לענין חמץ ורק אם נגע במקום הכפל ממש אז אוסר בחם אפי' בלא רוטב יעו"ש. והביאו הט"ז סק"ד ומ"א ס"ק י"ב ושאר האחרונים. ומיהו מ"ש דאם נגע במקום הכפל אז אוסר בחם אפי' בלא רוטב כבר כתבנו לעיל או' ס"ג דדעת הש"ע וכמה אחרונים דאפי' אם נגעה בככר חמץ סגי בנטילת מקום וא"כ כ"ש בנגעה במקום הכפל דאינו אלא חומרא בעלמא וכ"כ המ"א על דברי רש"ל הנז' דלדידן אין אוסרת יותר מכדי נטילה וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ק"ה ועוד דלא עדיף מחמץ גמור שנגע במצה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט"ז דאפשר להקל בזה כיון דנתכפלה חומרא הוא. וכ"פ הר"ז או' ט"ז. מ"ב או' ל'.

ע

ע) ועיין מש"ז או' ד' שכתב דאם נגעו שלא במקום הכפל אפי' קליפה לא צריך דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אבל אם נשכו זו בזו אז בעינן קליפה ממצה הכשירה יעו"ש. ובס' בגדי ישע כתב כדי נטילה וכ"כ החמ"מ או' ה' מ"ב או' כ"ט.

עא

עא) ואם מקום הכפל הוא משוח בשומן ונגע במצה אחרת חמה שהיד ס"ב וכן אם אותה מצה שנגעה בה היא משוחה בשומן במקום מגעה אעפ"י שמקום הכפל אינו משוח הרי הוא אוסר את כולה כדין ככר חמץ שנגע בככר מצה ואחד מהן משוח בשומן שנת' בסי' תמ"ז יעו"ש הטעם. ר"ז או' י"ז. וכ"כ לעיל סי' תמ"ז א' כ"ד   יעו"ש. ומאי דמשמע בהגהת מ"א ס"ק י"ב לאסור כולה אף אם נגע שלא במקום הכפל אם היתה המצה משוחה בשומן כבר כתב חק יוסף או' ט"ז שלא להשגיח בהגה זו יעו"ש. וכ"כ החמ"מ סוף אי' ד' על הגה זו דאין לה הבנה ואולי דט"ס נפל בהם יעו"ש. ומיהו עיין מחה"ש שכתב ליישב דלדברי רש"ל קאמר יעו"ש.

עב

עב) שם בהגה. אבל שאר מצות שבתנור מותרים. אף שרדו אותם במרדה אחת כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא. ח"י או' י"ז. ועיין לעיל סי' תנ"א או' רל"א.

עג

עג) כתב בשל"ה כשמוציאה המצה מתנור מסופקת אם החמיצה מוציא אחרת ברחת אחרת וראוי לכל אדם להיות לו שני רחת ע"כ. א"ר או' ט"ו. וטוב ללמד לבני הבית שלא יוציאו כל המצות במרדה אחת וגם לא בצד אחד אלא יהפך בכל פעם ויקח לפעמים אחרת כדי שאם ימצא אח"כ חמץ באחת מן המצות יהיו שאר המצות מותרים מס"ס. עו"ש או' ה'.

עד

עד) שם בהגה. וקודם פסח אין לאסור וכו'. אפי' נמצא תוך הפסח כיון שנאפה קודם פסח. ח"י או' ח"י. א"ר או' ט"ז. חק יוסף או' י"ז.

עה

עה) שם בהגה. וקודם פסח אין לאסור וכו'. אפי' בע"פ משש שעות ולמעלה. תה"ד שם. וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. ר"ז או' ט"ז.

עו

עו) שם בהגה. רק מקום דיבוקם. ומשליכו. פסקים וכתבים סי' קמ"ה. ואפשר דס"ל כיון דלאו חמץ גמור הוא אין טעון שריפה. אבל רש"ל בתשו' סי' נ"ז כתב דבעי שריפה. מ"א ס"ק י"ב. וכ"כ הר"ז או' כ"א כשמסיר מקום הכפל עם מקום מגעו ממצה כפולה בתוך הפסח או בע"פ משש שעות ולמעלה טוב להחמיר ולשרפם אם אפשר לו אעפ"י שאין חמץ ברור אלא חשש בעלמא עכ"ל. ומיהו מ"ש בתוך הפסח היינו בנאפה קו"פ כמ"ש לעיל או' ע"ד דבנאפה תוך הפסח נוהגין לאסור כמ"ש לעיל או' ס"ז יעו"ש.

עז

עז) שם בהגה. רק מקום דיבוקם. ומדסתם רמ"א משמע דס"ל דאע"ג דאין ס' נגד מקום הכפל שרי וכ"כ בט"ז ביו"ד סי' ק"ה שכ"ד רמ"א וכ"כ מוהר"ם לובלין סי' ק"ה וכ"מ במוהרי"ל אבל רש"ל בתשו' סי' נ"ז וב"ח ומהרא"י בתה"ד סי' קכ"ז מצריכין ס' נגד הדבוק וכ"מ בד"מ ומ"מ נ"ל דלא בעינן ס' אלא נגד צד הפנימי היכא שדבוקים להדדי דבצד החיצון שולט האש שפיר. מ"א ס"ק י"ב. אבל הט"ז סק"ה כתב דאפי' בלא ס' מותר וכתב וכ"נ עיקר. וכ"כ ח"י או' ח"י. א"ר או' ט"ז. חק יוסף או' ח"י. בי"ד סי' רכ"ה. ר"ז או' ט"ז. ופשוט דצריך ליטול כדי נטילה עם הדיבוק. א"ר שם. וכ"כ הט"ז סק"ה עו"ש או' ה' ר"ז שם.

עח

עח) שם בהגה. מצה נפוחה באמצעיתה אסורה. כ"ה בדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. ופי' נפוחה באמצעיתה היינו לומר שנחלקה עובי המצה ושהעליון עלה למעלה ועוד יש לפרש נפוחה באמצעיתה שלא נחלקה כלל אלא שתפח גוף המצה באמצעיתה כמו שהוא בלחם חמץ ויש לאסור זה וזה לפי דאיכא לחוש לחמץ בשניהם. ב"ח. והביאו העו"ש או' ה' וכתב ודבריו נכונים. מיהו מוהר"ם לובלין בסי' ק"ה כתב כפי' הראשון והט"ז סק"ו האריך להתיר כפי' הראשון ומסיק דאין איסור אלא כפי' השני יעו"ש. והמ"א ס"ק י"ג כתב בשם הט"ז (והיא מתשו' כ"י כמ"ש ח"י) שהתיר לגמרי נפוחה אלא שכתב עליו שהפריז על מדותיו להקל ראש בדבר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו בו איסור יעו"ש. וכן הסכים ח"י או' י"ט לאסור כדברי מ"א יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ז. חק יוסף או' י"ט. ר"ז או' כ"ג ואו' כ"ד. וכ"כ מ"ב או' ל"ג דהסכימו האחרונים בשניהם להחמיר.

עט

עט) ועיין בתשו' אהל יוסף סי' ח' שכתב שמה שאסר מהרי"ל מצה נפוחה הוא בענין זה שהמצה עלתה כולה מקרקעית התנור ולא נגעה בקרקע התנור כ"א סביבות המצה בקצה היריעה וע"כ אסורה דאין כח בחוש קרקע התנור לאפות תחתית המצה טרם יחמץ ודלא כהב"ח ומוהר"ם לובלין יעו"ש והביאו פ"ת סעי' זה וכתב והוא דבר שהשכל והחוש מעיד דבמקום כיפה אין נאפית יפה ואין העולם נזהרין בזה עכ"ל. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דדעת האחרונים כהב"ח ומוהר"ם לאסור בשניהם אלא דנ"מ דיש להחמיר גם בזה אם עינינו רואות שלא נתבשל יפה. ועיין עוד מ"ש בזה בתשו' מקום שמואל סי' ס"ג ומסיים הגם דאין להורות קולא במקום שנהגו כדברי מ"א אבל במקום שאיך מנהג או אפו' במקום שנהגו וירצה איזה מורה להקל קצת לפי ראות עיניו על סמך המקילין אין להאשימו יעו"ש.

עט) ועיין בתשו' בית יעקב סי' ס"ח שמתיר מצה נפוחה אם אינו נראה הנפוח מבחוץ אבל אם נראה הנפוח מבחוץ יש לאסור. וכתב שם שיש קבלה בידו מהגאון מהר"ר העשיל ז"ל יעוש"ב. ח"י או' כ"א. חמ"מ או' ו' ועיין לקמן או' פ"ו.

פ

פ) ואין אוסרין אלא א"כ החלל הוא גדול כ"כ כמו אגוז לוז (שקורין האזיל נום) או כמו אצבע גודל בינוני ואז נאסרה כל המצה אפי' הוא קו"פ ויש במצה ס' כנגד מקום הנפח לפי שהנפוח שבמקום אחד מגלה החמץ של כל המצה שלא נתעסקו בה עסק גמור לבטל התחלת החימוץ ולפיכך כשהושיבוהו בתנור ע"י חום התנור יצא בה חימוץ לפועל ונתגלה בושתה ולפיכך נתפחה ר"ז או' כ"ה. מ"ב או' ל"ד. ועיין ח"י או' ך'.

פא

פא) והנה דרך האופים כשרואים בתוך התנור שהמצה התחיל להתנפח מכה עליה במרדה שלא תעלה למעלה משמע מדברי הח"י שאין בזה חשש. מ"ב בשער הציון או' ס"א. ונראה דאף לפי הטעם שכתבנו באו' הקודם כיון דלאחר הכאה אינו עולה נראה דאין בו חשש חימוץ. (והיינו אם הוא חלול כשיעור שנת' לעיל או' ע"ט.)

פב

פב) ואפי' בנקב ראיתי גאוני דורינו מורים לאסור מקום הנקב בלבד ושאר המצה מתירין אפי' תוך   הפסח ואפי' בא מחמת העריכה או הדקירה דהוי כמצה כפולה מ"מ אין מחמירין לאסור כולה. ואם יש שני נקבים תוך נקב חוששין לאסור כולה. ואם הנקב חלק מותר ואם יש בלעזלי"ך בתוכו אסור. מ"א ס"ק י"ג. ח"י או' ך' א"ר או' י"ז. חק יוסף או' י"ט. חמ"מ או' ו' ר"ז או' כ"ו. וכ"ז חומרא בעלמא ואין לאסור הכלים ושאר המצות משום זה. חמ"מ שם.

פג

פג) וכל אלו האיסורין שנתבאר במצה כפולה ונפוחה די לנו לאסור אותה מצה עצמה אבל לא תערובתה וכן אין לאסור הרי"ב איז"ן ושאר כלים שנשתמשו בהם. ח"י או' י"ט. מיהו הא"ר או' י"ז כתב על דברי ח"י הנז' דאין להקל כי כבר קיימו וקבלו עלינו אבותינו הגאונים לחמץ גמור וכן ראיתי נוהגין לאסור התערובת אך לענין היתר הנאה יש לסמוך על דבריו להקל גם הכלים כשאין בו ס' יש לאסרן ורי"ב איז"ן לכתחלה ודאי יש לאסרו אך אם כבר נשתמשו בו יש להקל דאינו אלא ספיקא עכ"ל. וכ"כ ח"א כלל קכ"ח או' כ"ח. אמנם הר"ז או' כ"ז הסכים כדברי ח"י דדי להחמיר לאסור אותה מצה עצמה שנתכפלה או שנתפחה אבל לא תערובתה. ובאו' כ"ח כתב וכן א"צ להסיק ולהכשיר את התנור במקום שישבה עליו המצה. וכן המרדה שהוציאו בה מן התנור אין לאוסרה אלא לכתחלה אם אפשר לו באחרת וכן בשאר כל הכלים שנשתמש בה ובלעו ממנה עכ"ל. ועיין לעיל סי' תנ"א או' רל"א.

פד

פד) ואם נמצא מצה כפולה ונפוחה לאחר הפסח כתב בס' א"ז דיש לדון ולאסור יעו"ש וכ"כ בספרו א"ר סי' תמ"ז או' מ"ה בשם זקנו הגאון במצה כפולה שנמצאת אחר פסח דישליך הכפל לנהר וגם הנאת הבלוע מאותו כפל ושיעורו בפרוטה והשאר למכור לכותים אבל אם היה ס' במצה נגד הכפל ישליך הכפל לנהר והשאר מותר אף באכילה וה"ה בחטה הנמצאת במצה אחר הפסח אבל בנפוחה אסור לעולם כולו בהנאה אף דאיכא ס' אפי' נאפה קו"פ וכן בנמצא אחר פסח יעי"ש. אמנם ח"י בסי' זה או' ח"י כתב כיון דמצה כפולה ונפיחה לא הוזכר בש"ס ופו' ראשונים רק דין כפולה הוזכר בתה"ד ונפוחה בדברי מהרי"ל ע"כ אין להחמיר בה כולי האי כיון שהוא עצמו חומרא בעלמא א"כ הבו דלא נוסיף עלה ויש להקל עכ"פ בנמצא אחר פסח כיון דחמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור רק מדרבנן יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' כ"ט. מ"ב או' ל"ב. ועיין לעיל או' ע"ד ואו' ע"ז.

פה

פה) שם בהגה. מצה נפוחה וכו'. ודוקא כשלא טחו עליה בביצים ושומן אלא מתחלה כשהניחוהו בתנור נעשית נפוחה אבל בחו"ה כשהוציאו המצה מן התנור לאחר שנאפית וטחו עליה בשומן וביצים והתירוהו לתנור ואח"כ נעשית נפוחה באמצעיתה לית לן בה כיון שכבר נאפית. ב"ח. והביאו הע"ש או' ה' וכתב וזה פשוט. וכ"כ האחרונים דזה שרי לכ"ע.

פו

פו) שם בהגה. מצה נפוחה וכו'. לא ברקיקין מיירי אלא במצה שעבה קצת ויש ממש באמצעיתה. מהר"ם באסן בתשו' והובאה בשו"ת הרמ"ז סי' נ"ב והרמ"ז הסכים עמו בסי' ג"ן וכ"כ הדב"ש סי' רל"ד ושע"ד ועיי"ש באורך שדחו בשתי ידים דברי האוסר ברקיקין נפוחים ג"כ יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' ד' שע"ת או' ט"ו.

פז

פז) שם בהגה. אבל אם עלה עליה קרום וכו'. היינו קרום דק מלמעלה ולא באמצע עובי המצה.

פח

חפ) שם בהגה. אם שני מצות שוכבות וכו'. היינו אפי' אם מקצת מצה זו היה מונח בתנור על מקצת מצה זו שתיהן אסורות לפי שמקום הדבוק יש לו דין מצה כפולה שאין האש שולט שם והוא אוסר את כל מצה זו ואת כל מצה זו שהוא מחבר לשתיהן ואם הוא קודם פסח מסיר מקום הדבוק עם רוחב גודל ממצה זו ורוחב גודל ממצה זו. ר"ז או' י"ט. מ"ב או' ל"ו.

פט

טפ) שם בהגה. זו על זו בתנור וכו'. בדין זה וכן בדין כפולה היה נראה דכל שדבוקים יחד בנשיכה אין איסור בזה והרי זה כמצה עבה הרבה ואין איסור בזה רק אם שוכבות זע"ז או דבוקות וכשמפרידים זו מזו יתפרדו בלי נשיכה זו אבל אם הם בנשיכה יחדיו ידבקו זה יבא ע"פ הרוב כשהגיבול רך וידבק בלי פירוד כאלו נילושות כאחד ומ"מ לא מלאני לבי להחליט היתר בזה הואיל ולא פירשו הפו' ואולי מתחלה היו מדובקים בפירוד ואח"כ ע"י חמימות הרב פלטו לחותן ונדבקו יחד ומ"מ אם יהיה איזה צד עוד להקל יש להקל ולהתור בענין כזה. חמ"מ או' ה'.

צ

צ) שם בהגה. קודם אפייתן וכו'. ר"ל והונחו כך עד שנאפו אבל אם נסתלק מיד נראה להתיר. א"ר או' ח"י. מ"ב או' ל"ז. ואע"ג דהח"א כלל קכ"ח או' כ"ח כתב דזה תלוי בפלוגתא של ח"י וא"ר (לענין אם החזיר מיד לתנור כשהחוטין נמשכין) אבל כבר הכרענו שם בזה למעלה להקל. מ"ב בשער הציון או' ע"א. ועיין לעיל או' מ"א. ובלאו הכי כיון דמצה כפולה עצמה אינו אלא חומרא הבו דלא נוסיף עלה ודוקא אם נשארו כך עד שנאפו יש לאסור אבל בכה"ג שהסירם מיד יש להקל.

צא

צא) שם בהגה. וכן יש ליזהר שלא יגעו וכו'. ובדיעבד אפי' בתוך הפסח נראה להתיר דכה"ג שנושכין זו בזו ושניהם נוגעין בתנור למטה אז חום האש שולט למטה שפיר ונאפה כדינו. רש"ל בתשו' סי' נ"ז. ב"ח. עו"ש סוף הסי' מ"א ס"ק י"ד. ח"י או' כ"א. פר"ח בסי' ת"ס סעי' ד' א"ר שם או' ח' חק ייסף או' ך' חמ"מ או' ו' ר"ז או' ך' ח"א שם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---