כף החיים/אורח חיים/תנב

כף החיים ‏ אורח חיים תנב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] יש ליזהר להגעיל וכו'. סדר הגעלה לוקח יורה גדולה מלאה מים ומרתיחה בלי שיעיר עד שיעלו הרותחין על פני כל הכלי מכל עבריו בפנים ובחוץ ומכניס בה כל הכלים שרוצה להגעיל ויכניס אחד אחד זה אחר זה. לבוש. וכלי גדול שאינו יכול להכניסי בתוך היורה עיין לקמן סעי' ו'.

ב

ב) ולענין כמה ישהה הכלי ביורה כשמגעילין אותו כתב הרי"ף פ' כל שעה דמשהי להו בגווייהו עד דפלטן. וכ"כ הר"ן שם. וכ"כ הרמב"ם פ"ה דין כ"ג. וכ"כ הראב"ד בס' תמ"ד סי' כ"ה. וכ"כ הרשב"א בת"ה בית ד' שער ד'. וכן הכריח הרדב"ז בל' הרמב"ם סי' רמ"א יעו"ש. אבל הטור כתב דנוהגין להכניסן ולהוציאן מיד. וכ"כ בטור יו"ד סי' קכ"א יעו"ש. וכ"כ המרדכי פ' כל שעה סי' תקע"ט והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש סעי' ב' וכתב הפר"ח בסוף סעי' ו' דמנהגן של ישראל תורה היא. אמנם הט"ז סק"ב כתב דמ"ש הטור דנוהגין להכניסן ולהוציאם מיד נראה דלאו ממש קאמר מיד אלא עכ"פ צריך קצת שהיה וכתב שכ"כ בכלבו דצריך לדקדק שלא למהר להוציא הכלי מן היורה כדי שיהא פנאי אל הרתיחה ליכנס ולהפליט מה שבלע. וכ"כ א"ר או' א' ר"ז או' ד' בן א"ח פ' צו או' י"ב. ועיין לקמן או' י"ד.

ג

ג) וא"ת למי שסובר דאין מבטלין איסור לכתחלה מדאו' היאך הכשירה תורה כלי מדין בהגעלה והרי הוא מבטל איסור הבלוע בהם לכתחלה במים שהוא מגעיל אותן אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי. הר"ן פ' אין מעמידין.

ד

ד) שם. קודם שעה חמישית. דאז הוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא ב"י ט"ז סק"א. וכיצד הוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא החמץ נותן טעם בכלי והכלי במים והמים חוזרין ונותנין טעם בקערה ועדיין איסור חמץ לא הגיע. מרדכי פ' כל שעה סי' תקע"ו. לבוש סעי' ג'. ואע"ג שי"א דחמץ כיון דשמו עליו מיקרי איסורא בלע ומרן ז"ל לעיל סי' תנ"א סעי' ד' חשש לסברתם מ"מ הכא סמך על המקילים משום דבלא"ה איכא קצת פו' דמתירים בכל דברים אלו. מאמ"ר או' א'. ועיין לעיל סי' תנ"א או' ט"ל.

ה

ה) שם. קודם שעה חמישית. דהיינו תחלת שעה חמישית סוף שעה ד' דכיון דמשעה ד' נאסר עכ"פ מדרבנן (כמ"ש לעיל רסי' תמ"ג) לא מקרי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. פר"ח. מט"י. מק"ח או' א' נה"ש או' א'. ר"ז או' ח' ח"א כלל קכ"ה או' ל"ג.

ו

ו) שם. כדי שלא יצטרך וכו'. כלומר דאז א"צ ליזהר שלא יהיה הכלי ב"י דאפי' הוא ב"י ואין במים ס' נגד הכלים מותר כיון שעדיין זמן היתר הוא והו"ל נ"ט בר נ"ט דהיתירא. תו' חולין ק"ח ע"ב וע"ז ע"ו ע"א. וכ"כ הרא"ש בסוף ע"ז ובפ' כל שעה. וכ"כ המרדכי פ' כל שעה והר"ן ס"פ כל הבשר. והב"ד הטור וב"י. וכ"כ העו"ש או' א' מ"א סק"א. ח"י או' ב' חק יוסף או' א' מק"ח או' ב' ר"ז או' י"ג. ח"א שם או' ל"ג, ואע"ג דלעיל סי' תמ"ז סעי' ה' בהגה אוסר דברים המתבשלים בכלי חמץ ולא התיר מטעם נ"ט בר נ"ט, י"ל דהכא כיון דאיכא הרבה טעמים מן המאכל לכלי ומן הכלי למים ומן המים לכלי שרי. מ"א שם. ח"י שם. מק"ח שם. וכ"ז לפום דינא אבל המנהג שלא להגעיל שום כלי ב"י כמ"ש לקמן סעי' ב' בהגה יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' כ"א בענין היורה שמגעילין בה אם צריך להגעילה תחלה יעו"ש.

ז

ז) מעשה שמצאו חתיכת לחם ביורה שהיו מגעילין בה קו"פ ושאלו אם צריכין להגעיל הכלים פ"ב העלה הרב"ד סי' קצ"ה דלנוהגים כמ"ד דאינו חו"נ פשיטא דאינו כלים שטעם הלחם הנפלט במים נתבטל בס' ולנוהגים כמ"ד חו"נ נמי א"צ להגעיל פ"ב דלא ראינו דקבלו עליהם חו"נ אלא בממשות לא בטעם ואעפ"י שנוהגין להגעיל כלי הלישה של מקילים וכו' היינו לכתחלה וכו' וכיון דדבר מנהג הוא אין לנו להוסיף חומרא והבו וכו' אמנם אם המצא ימצא בבירור שמנהגם לאסור אפי' בדיעבד בטעמא לבד אז בודאי צריכין להגעיל כלים אלו פ"ב יעו"ש. זכ"ל סוף סי' תנ"א. ועיין לעיל סי' תמ"ז או' נ"ט ואו' ע"ו.

ח

ח) שם. אם הכלים ב"י. פי' ויחזרו ויבלעו ממה שפלטו ט"ז סק"ב. ואע"ג די"א כל זמן שהמים רותחין אין הכלים בולעין לא סמכינן ע"ז הסברא כמ"ש הפר"ח בשם כמה רבוותא יעו"ש.

ט

ט) שם. אם הכלים ב"י או לא. ואם אינן ב"י מותר להגעיל אפי' אין במים ס' לבטל הכלי. הרא"ש פ' כל שעה ובסוף מס' ע"ז. וכ"כ הלבוש. ח"י או' ג' ער"ה או' א' ובספרו חקת הפסח או' ב' ר"ז או' י"א. ח"א כלל קכ"ה או' ל"ג. ואעפ"י שטעם הפגום הנפלט ממנו חוזר ונבלע בתוכו והו"ל כקודם הגעלה אין בו חשש דהוה כנ"ט בר נ"ט שנפלט מן הכלי למים וחוזר ונבלע בכלי וכולן היתר כיון שנפגם הטעם. הרא"ש שם. ועיין לקמן או' ל"ד.

י

י) שם הגה. או אם יש ס' במים נגד כלי וכו'. ואם מגעיל כלים הרבה אם צריך להיות במים ס' נגד כל הכלים או די נגד כלי אחד אם מגעילן זה אחר זה. כתב הרשב"א בתשו' סי' רס"ב דאין מגעילין שני כלים ב"י כאחד במים שאין בהם ס' כנגד שניהם אבל להגעיל כלים רבים ב"י זה אחר זה בזה נחלקו גדולי הדורות יש מהם שיראה מדבריהם שהוא מותר והוא דעת הראב"ד אבל רבותי לא הודו לו יעו"ש והביאו ב"י בסי' זה וביו"ד סי' קכ"א והש"כ שם סק"ך ועי"ש בש"כ שהסכים דלא כהראב"ד אלא בעינן ס' כנגד כולם ואעפ"י שמגעילן זה אחר זה יעו"ש. וכ"נ דעת מ"א סק"ו. וכן הסכים הפר"ח בסי' זה סעי' ב' וכ"ה דעת הגר"א. וכ"פ הר"ז או' יו"ד. מיהו דעת ח"י או' ג' להקל כדעת הראב"ד יעו"ש. וח"א שם כתב דכשמגעיל בזה אחר זה בדיעבד יש להתיר אם היה ס' נגד הכלי הגדול שבהם יעו"ש.

יא

יא) שם. שבליעתן מועטת. כגון כפות וכוסות ויש לחוש שיבלעו ממה שפולטין הקערות והקדירות. מ"א סק"ב. אלא צריך להגעיל תחלה כלים שבליעתן מועטת ואח"כ כלים שבליעתן מרובה וכמ"ש המ"א סק"ו. וזהו רק חומרא לכתחלה דמה בכך אם יבלע כיון שהכלים אינם ב"י או שיש ס' במים נגד הכלי. מחה"ש.

יב

יב) שם. וכן אם משהא הכלים וכו'. דחיישינן לאחר גמר הפליטה שוב יבלעו ממי הגעלה והיינו נמי רק חומרא לכתחלה דמה בכך דהא מה"ט בעינן שיהיה במים ס' או שיהיה הכלי אינו ב"י אלא כל מה דאפשר למיעבד שלא נצטרך לסמוך על נ"ט לפגם או מה שיש ס' עבדינן. מחה"ש.

יג

יג) שם. יותר מדאי. משמע דשהיה קצת אין בה חשש ט"ז סק"ב.

יד

יד) שם. ואינו משהא אותם כל כך. משמע דשהיה קצת צריך כדי שיפלטו האיסור וכמ"ש לעיל או' ב' יעו"ש.

טו

טו) שם. שלא ינוחו המים מרתיחתן. ואם נחו אז חוזר ומרתיחן ומגעיל בהן ולא נאסר היורה במה שנחו המים. ב"ח וכתב וכן המנהג. ט"ז סק"ג. ועיין באו' שאח"ז.

טז

טז) שם. שלא ינוחו המים וכו'. כתב הטור בשם תשו' הגאונים ויזהר שלא ינוחו המים מן הרתיחה שאם ינוחו אסור להגעיל בהן כלים וכתב עליו ב"י היינו לומר שבעודם נחים מהרתיחה לא יגעיל בהם כלים לפי שכיון שאין המים רותחין אין כאן הגעלה אבל אם נחו ואח"כ הרתיחן והגעיל בהן כלים פשיטא דעלתה להן הגעלה וכ"כ בתה"ד סי' קל"א שמי שיש לו כלים הרבה שמגעיל זה אחר זה ורגילות הוא כשמכניסין כלי אחד נייחו המים מרתיחתן וצריך להמתין בכל כלי עד שישובו המים ויעלו רתיחה וצריך ליזהר ואם לא נזהר הפסיד דהא כתב סמ"ק במצות בשר בחלב דהגעלה אינה מועלת אלא דוקא ברותחין שמעלה רתיחה אבל היד סולדת בהם לא מהני וכ"כ אשיר"י בפ' כל שעה שצריך ליזהר בהגעלת כלי חמץ שלא ינוחו המים מרתיחתן עכ"ל התה"ד שהביא ב"י. וכתב עוד ב"י בשם הכלבו שצריך ליזהר שלא תנוח היורה הגדולה שמגעילין בה מרתיחה בעוד שהכלי בתוכה שלא יחזרו ויבלעו מה שפלטו וכ"ז במי שמגעיל אחר זמן איסורו יעו"ש וז"ש בש"ע שלא יצטרך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן ר"ל דאם יגעיל אחר זמן איסורו צריך ליזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן בעוד שהכלי בתוכה שלא יחזרו ויבלעו מה שפלטו ואף אם יחזור וירתיח ויגעילנו שנית אין לסמוך ע"ז במקום שאין צורך וגם יש לחוש שלא ידקדק להגעילו כדינו כיון שכבר הגעילו וכמ"ש המחה"ש סק"ג אבל קודם זמן איסורו א"צ ליזהר שלא ינוחו המים דאף אם ינוחו אם כבר נגעל הכלי בטוב א"צ להגעילו פ"ב דאף אם יבלע ממה שפלט הוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא ואם לא נגעל בטוב יחזור וירתיח המים ויגעילנו פ"ב דקודם זמן איסורו אין לחוש כ"כ לחששות רחוקות אבל עכ"פ צ"ל דוקא המים מעלה רתיחה בעת שמגעיל ואפי' קודם זמן איסורו ואם לאו לא הוי הגעלה כנז' ועיין לקמן או' י"ח.

יז

טוב) שם הגה. אך רבים חולקים וכו'. דברי רמ"א תמוהים דגם הרב"י מודה לזה אלא דלאחר איסורו כיון שנחו המים מרתיחתן אסור להרתיחן פ"ב דכל זמן שהם רותחין לא בלעו ממי הגעלה ואם נחו מרתיחתן בלעי אבל קודם זמן איסור שרי דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתירא מ"א סק"ג. וכן העו"ש או' א' תמה על דברי מור"ם הנז' וכן העט"ז, ח"י או' ו' חק יוסף או' ב' מאמ"ר או' ב'.

יח

חי) שם. בהגה. שלא ינוחו מרתיחתן וכו'. וכתב בתה"ד סי' קל"א ואגור ז"ל רגילות הוא כשמכניסין כלי אחד נייחי המים מרתיחתן לכן צריך להמתין בכל כלי עד שיעלו המים אבעבועות ע"כ. ויש להזהיר למגעילין בזה כי נוהגין בזה קלות גדול ומגעילין במהירות זה אחר זה ואין מדקדקין לראות אם מעלה הרתיחה ואפשר ללמד זכות כי אין דרך להגעיל רק כפות וקערות שמשתמשין בהם ע"י צונן ועירוי דבהם מהני הגעלה במים אלו שנחו מרתיחה כשיד סולדת בהן. וראייה מפסקי מהרא"י סי' ק"ן דכתב דבמילתא דסגי בהגעלה ע"י עירוי מהני נמי הגעלה זו וכבר נתבאר בסי' תנ"א סעי' ה' דכלים הנ"ל הגעלתן ע"י עירוי. ומ"מ בקדירות נחושת ודברים שמשתמשים בכ"ר נראה מתה"ד דאפי' בדיעבד לא מהני להם הגעלה זו כלל. ודלא כנראה מתשו' רש"ל סי' כ"ו. א"ר או' ה' ח"י או' ז'.

יט

יט) ואם הגעיל כלים שתשמישן על האש בכ"ר על האש ולא היו מעלים רתיחות כתב הא"א או' ג' דמה דמשמע מתה"ד דלא הוי הגעלה י"ל דצריך להגעיל שנית הא שימש אח"כ בדיעבד י"ל המאכל מותר ועי"ש שמצדד עוד בזה יעו"ש וכתבו האחרונים דאם הכלי אינו ב"י משנשתמש בו חמץ כיון דלדעת הש"ע נ"ט לפגם מותר בדיעבד בפסח כמ"ש סי' תמ"ז סעי' יו"ד בכה"ג דאיכא נמי צד להתיר יש להקל ולהתיר המאכל בדיעבד שכבר נתבשל.

כ

ך) שם. ושלא יכניס וכו'. כדי שלא יבלע ממי הגעלה. מ"א סק"ד. דמי הגעלה היס"ב ומבליעין (מפליטת כלים שיש בהם) וכיון שעדיין אין מרתיחין אין פועלין להפליט להכשיר. והוא חומרא יתירא דהא אח"כ כשירתיחן כמו שיפלטו הכלים בליעת עצמן יפלטו גם מי הגעלה שבלעו. מחה"ש.

כא

כא) שם. וכן כדי שלא יצטרך להגעיל היורה וכו'. ר"ל דאם מגעיל קודם שעה ה' אפי' היא ב"י ואין במים ס' לבטל פליטת היורה א"צ להגעילה תחלה כמ"ש הטור וב"י בשם הרא"ש. וכ"כ הלבוש. יעו"ש או' א' וכ"כ מ"א סק"ה דהמגעיל קודם שעה ה' די כשמגעילה בתחלה או בסוף עכ"ד. ור"ל אם רוצה להשתמש בה בפסח כמ"ש המחה"ש ונתיב חיים אבל אם אין רוצה להשתמש בה בפסח א"צ להגעילה כלל. וכ"כ הר"ז או' י"ג דאם מגעיל קודם שעה ה' אף אם היורה ב"י א"צ להגעילה תחלה יעו"ש. מיהו הב"ח כתב דאף במגעיל קודם שעה ה' ואף ביורה שאינה ב"י צריך להגעיל תחלה היורה שמגעילין בה ודלא כהרא"ש וכן נוהגין עכ"ד. והביאו הפר"ח. וכ"כ המ"א סק"ו דנהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם שעה ה' יעו"ש, וכ"כ הר"ז או' ט"ו דנהגו במדינות אלו להחמיר להגעיל היורה תחלה אף אם אינה ב"י ומגעיל בתוכה קודם שעה ה' אבל השו"ג כתב דמנהגם שלא להגעילה כלל לא בתחלה ולא בסוף ואפ"ה מדיחין בה כלים בפסח במי אפר יעו"ש. והביאו הזכ"ל. נמצא בדין זה רבו הדעות וע"כ במקום דאיכא מנהג יש לילך אחר המנהג ובמקום דליכא מנהג לכתחלה יש להחמיר כדעת הב"ח ובדיעבד בכל מקום יש לסמוך על המתירין.

כב

כב) שם. תחלה וסוף. דהיינו אם הוא משעה ה' ואילך והיא ב"י צריך להגעילה תחלה מפני שבהגעלה ראשונה נאסרין המים שאין בהם ס' לבטל פליטת היורה דבכולה משערינן ונמצא שהמים נאסרים ונבלעים בכלים הנגעלים בתוכם אם משהה אותם בתוכם עד שתגמור פליטתן כמ"ש הטור בשם הרא"ש. אלא צריך לשפוך אותם המים ולשוטפה בחמין ואח"כ מרתיח מים אחרים להגעיל בהם את הכלים. וכמ"ש הטור בשם תשו' הגאונים. ואח"כ חוזר ומגעילה בסוף כדי שיוכל להשתמש בה בפסח. וה"ד כשהכלים שהוגעלו בתוכה היו ב"י ולא היו במים ס' כנגדן הא לא"ה א"צ לחזור ולהגעיל אותה כמ"ש בב"י יעו"ש. משמע הא אם לא היתה ב"י א"צ להגעילה תחלה אעפ"י שמגעיל משעה ה' ואילך. וכ"כ הר"ז או' י"ב. וכן אם היה במים ס' כנגד הכלים או שלא היו הכלים ב"י והגעיל היורה תחלה א"צ לחזור ולהגעילה אם רוצה להשתמש בה בפסח ואעפ"י שמגעיל משעה ה' ואילך וכ"כ הר"ז או' כ"ב יעו"ש. אמנם דעת הב"ח אם רוצה להשתמש בפסח ביורה זו שהגעיל בה אעפ"י שמגעיל בה קודם שעה ה' ולא היתה ב"י ועשה לה הגעלה תחלה צריך לחזור ולהגעילה בסוף לאחר גמר כל הכלים שמגעיל בה יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק י"א. וכ"כ המ"א סק"ו דנהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם שעה ה' יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם דנהגו להחמיר לחזור ולהגעיל היורה אחר הגעלת הכלים בתוכה כדי להשתמש בה בפסח אף אם לא היו הכלים ב"י והגעילו בתוכה קודה שעה ה' וגם היורה לא היתה ב"י בשעת הגעלתה עכ"ד.

כג

כג) ומ"מ אם היה במים ס' כנגד הכלים אין מחמירין לחזור ולהגעיל את היורה. ר"ז או' כ"ג.

כד

כד) ואף אם לא היו במים שביורה ס' כנגד הכלים א"צ לשפוך המים חוצה ולחזור ולמלאותה מים אחרים להגעילה אלא בעוד מים רותחים הללו בתוכה לאחר גמר הגעלת הכלים מכניס לתוך המים אבן מלובן או לפיד בוער ומתוך כך ירתיחו המים ביותר ויגברו ויעלו על שפת היורה וזו היא הגעלתה. ר"ז או' כ"ד.

כה

כה) בעל תורה הבקי בהגעלה הוא יגעיל ס"ח סי' תשל"א. מ"א סק"ט. א"ר או' ג'. וכתבו האחרונים דהכי יש לנהוג אם אפשר. ונכון שכל א' בעצמו ילך ולא כמו שמעמידין נער קטן ואומרים שיודע הלא ידעת מ"ש מהרש"ל בחולין עתה בעו"ה היודעים מועטים והמורים מרובים יעו"ש. א"א או' ט'. וסי' לזה כל מי שהוא עניו ושפל ביותר הוא אשר יתכוין אל דבר הלכה ביותר והתורה נתנה סי' זה דכתיב ומשה עניו מאד וכו' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וכו' וכן אז"ל במס' עירובין (י"ג ע"ב) מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו וכו' יעו"ש. ומדבריו אדם ניכר אם לומד כדי לנצח ולהתגדל או לשמה ואז תורה יבקשו מפיהו ודוק. ועוד עיין מ"ש בזה בסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' וזאת הברכה ובסה"ק עדות ביעקב על פרקי אבות פ"ד בענין איזהו חכם וכו' ופ"ה בענין חכם אינו מדבר וכו' יעו"ש.

כו

כו) שם הגה. ואם לא הגעיל קודם זמן איסורו וכו'. ומהרא"ק כתב דיש להגעיל ג' ימים קו"פ. וכן עמא דבר. דרשות מהרי"ל. וכ"כ מט"מ סי' תקמ"ו דכתבו כמה גדולים וחכמים שיש לנהוג להגעיל קודם פסח ג' ימים עכ"ל. והני נשי דידן החמירו על עצמן להגעיל מר"ח וכשר הדבר שיעשו הדבר בנחת ולא בבלבול ועוד דרובן מתחילין מר"ח לעשות המצות וצריכות לכלים מוכשרים. שכנה"ג בהגב"י או' ז'.

כז

כז) שם בהגה. יכול להגעיל עד הפסח שאז חמץ במשהו וכו'. משום חו"ה הוצרך לטעם זה דאלו ביו"ט עצמו אפי' בשאר יו"ט אסור להגעיל כמ"ש סי' תק"ט סעי' ה' בהגה. ט"ז סק"ד. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

כח

כח) שם בהגה. שאז חמץ במשהו ואין מועיל הגעלה וכו'. היינו לפי מה שפסק מור"ם ז"ל לעיל סי' תמ"ז סעי' יו"ד דנ"ט לפגם אסור בפסח אבל לדעת הש"ע שם דמתיר ה"ה דמותר להגעיל בפסח כלים שאינם ב"י וכמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וז"ל לפי מה שהסכים רב"ה ז"ל בסי' תמ"ז דנותן טעם לפגם מותר בפסח יש חילוק בין כשהכלי אינו ב"י לכשהכלי ב"י אלא שיש במים ס' לבטל החמץ דכשהכלי אינו ב"י יכול להגעיל אפי' בפסח עצמו דנ"ט לפגם מותר בפסח אבל כשהכלי הוא ב"י אלא שיש במים ס' לבטל החמץ דוקא בע"פ אחר זמן איסורו עד הלילה דאיסורו בנ"ט יכול להגעיל אבל בפסח עצמו אסור דכיון דאיסורו במשהו אינו מתבטל וכ"כ הב"ח עכ"ל. וכ"כ הפר"ח. מאמ"ר או' ד'. חקת הפסח או' ה' (ועי"ש שהשיג על המט"י שכתב דלא כפר"ח). ומיהו עיין לעיל סי' תמ"ז או' ע"ו ואו' רכ"ח שכתבנו דגם בספרד יש נוהגין להחמיר בפסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן.

כט

כט) מי שהגיע בע"פ בכפר של ישמעאלים ולא היה אפשר לו לקנות כלים חדשים ולא להגעיל הישנים קי"פ עיין בס' מכתם לדוד סי' ך' שכתב להתיר לו להגעיל אפי' ביו"ט עצמו ודוקא אם הכלים אינם ב"י יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט סי' י"ט או' ב' פ"ת,

ל

ל) שם בהגה, אבל מותר ללבן וכו'. וטעם החילוק שבין הגעלה לליבון הוא מבואר דבליבון אין האיסור יוצא ונשאר בעין שנאמר שחוזר ונבלע אלא נשרף וכלה באש משא"כ בהגעלה שנפלט במים וחוזר ונבלע. ודברי הט"ז בזה סק"ו אינה מחוורים ואולי ט"ס נפל בדבריו. מאמ"ר או' ה' ועיין לעיל סי' תנ"א או' ס"ג.

לא

לא) שם בהגה. לאחר שש. וצ"ע למה נקט רמ"א אחר שש דהא אחר ד' צריך ליזהר כמ"ש לעיל (סק"א) דאף דאיסורא דרבנן מ"מ לא שייך נ"ט בר נ"ט. מ"א סוף סק"ו. והמק"ח או' ג' כתב על דברי הגה זו דלאו דוקא אלא לאחר ד' צריך ליזהר. וח"י או' א' כתב אפשר כוונת הרב להחמיר כדעת הכלבו דלאחר שש אפי' איכא ס' והכלים אינם ב"י צריך ליזהר בכל הדברים יעו"ש. ועיין לקמן או' ל"ד.

לב

לב) שם בהגה. לאחר שש וכו'. ונוהגין שלא להגעיל כלל אחר חצות ומ"מ נ"ל שאם שכח ולא הגעיל יכול להגעיל בביתו כלים שאינם ב"י עד הלילה כיון דנ"ט לפגם מותר עד הלילה ואע"ג דנ"ט לפגם אסור לכתחלה היכא דלא אפשר שאני ובמקום צורך שאין לו כלים ליו"ט יש להתיר דחשיב כדיעבד, ח"א כלל קכ"ה או' ל"ה.

לג

לג) שם בהגה. צריך ליזהר בכל הדברים וכו'. ויש עוד אחד מה שלא נזכר כאן דהיינו אם מגעיל מקצת הכלי ב"פ דבזה א"צ ליזהר אם מגעיל קודם שעה ה' כמ"ש בסי' תנ"א סעי' ט' ממילא אחר זמן האיסור צריך ליזהר בזה ואיך אפשר ליזהר בזה דהא במקום שמחזיק הכלי בידו בשעה שמגעילו אין המים נכנסין שם וכ"ש אם מחזיקו בצבת צריך לגלגל הכלי ולהחזירו ביורה וע"כ צריך להגעיל אז בשבכה שבזה אפשר להגעילו בפ"א כיון שהמים נכנסין בכולו אבל אם מגעילו אחר איסורו ביד או בצבת לא עלתה לו הגעלה כלל אפי' דיעבד דחוזר וניעור. ט"ז סק"ה ועי"ש שהאריך עוד בזה אמנם המאמ"ר או' ז' השיג עליו וכתב שהדבר ברור דכל שלא היה הכלי ב"י אין להקפיד אם מגעילו שלא בבת אחת יעו"ש. וכ"כ המט"י להשיג על הט"ז בזה.

לד

לד) שם בהגה. צריך ליזהר בכל הדברים וכו'. פי' שיראה שלא יהיו הכלים ב"י ואם הוא ב"י צריך שיהיה במים ס' נגדו ואם מגעיל הרבה כלים זה אחר זה צריך שיהיה ס' נגד כולם דהאיסור חוזר וניעור, ויגעיל תחלה כלים שבליעתן מועט ואח"כ כלים שבליעתן מרובה ולא ישהה אותם יותר מדאי ולא ינוחו המים מרתיחתן ומגעיל היורה תחלה וסוף. מ"א סק"ו. חק יוסף או' ה' חמ"מ או' ב' ח"א כלל קכ"ה או' ל"ג. ומשמע הא אם לא היו הכלים ב"י א"צ להיות במים ס' כנגדם וכ"כ המחה"ש וכ"כ לעיל או' ט' ומ"ש ח"י או' ט' דאף אם הכלי אינו ב"י וגם איכא ס' צריך ליזהר בכל הדברים דמשמע דבעינן תרתי אינו ב"י וגם יש במים ס' והוא ע"פ מ"ש באו' א' לחלק בין התחלת ה' להתחלת ז' יעו"ש כתב עליו החמ"מ או' ב' דאין דבריו מוכרחים יעו"ש והפר"ח כתב דאם לא היו היורה והכלים ב"י א"צ ליזהר בכל הפרטים שהזכיר הש"ע יעו"ש. אמנם המט"י כתב כשתהיה אחת משתי התקנות או שלא יהא הכלי ב"י או אפי' שיהיה ב"ו ויהיה במים ס' נגדו אז אין חשש בכל הדברים שהזכיר הש"ע אפי' יהיה אחר זמן איסורו ועו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ז' דלפום קושטא נראה דאין להקפיד בכל זה אי איכא ס' או אם הכלים אינם בני יומן. ומוהו כתב שם המ"א אך נהגו להחמיר בכל החומרות אפי' קודם ה' וכ"כ הב"ח עכ"ל. וכ"כ קצת אחרונים. מיהו בלא"ה אנחנו נוהגין שלא להגעיל שום כלי ב"י כמ"ש לקמן סעי' ב' בהגה ובאינו ב"י יש כמה פו' דס"ל אפי' אחר ה' א"צ ליזהר כנז' וא"כ כ"ש קודם ה' אך היכא דנהגו להחמיר אף באינו ב"י וקודם שעה ה' נהוג.

לה

לה) [סעיף ב'] יש ליזהר מלהגעיל וכו'. ואפי' קודם שעה ה' כיון שהוא מטעם בשר וחלב. וכ"ה בב"י ולבוש אלא דמ"ש דאסור אפי' בדיעבד יתבאר באו' שאח"ז.

לו

לו) שם. יש ליזהר מלהגעיל וכו'. וה"ד לכתתלה יש ליזהר אבל בדיעבד אין לאסור וכמ"ש ביו"ד סי' צ"ה סעי' ג' בקערות של בשר שהודחי ביורה חולבת אפי' שניהם ב"י מותר משום דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהיתירא מיהו לדברי מור"ם ז"ל שם בהגה אפי' בדיעבד אסור כיעו"ש וכ"כ העו"ש או' ב' וכ"כ הש"כ שם סק"ט דמ"ש הש"ע כאן יש ליזהר היינו לכתחלה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח שם או' י"א. ער"ה שם או' י"ג. שפ"ד שם או' ט' וא"כ מ"ש הלבוש דאפי' בדיעבד אסור היא ע"פ מ"ש מור"ם ז"ל שם אבל אם שניהם ב"י והדיח אותם ביחד בכ"ר הכל אסור והכי נוהגין ואין לשנות עכ"ד. והיינו דהכי נוהגין בני אשכנז אבל הש"ע פסק כדעת המתירין והכי נהיג בני ספרד.

לז

לז) שם. כלי הבשר וכלי חלב ביחד. פי' שתוחב אותם בפטם א' ביורה ואין ס' ביורה נגד שום א' מהן. מ"א סק"ח. א"א או' ח' וכ"כ העו"ש או' ב' דאם יש במים ס' נגד א' מהן שרי. וכ"כ ח"י או' י"ב. חמ"מ או' ה' והטעם כתב המחה"ש דאס היה ס' נגד א' א"כ נתבטל טעם א' ואין טעם השני אוסר לבדו וכתב ודלא כעט"ז דבעי ס' נגד שניהם וגם מ"ש שם העט"ז דמ"ש בש"ע ביחד הוא ל"ד אלא ה"ה בזה אחר זה אין להגעיל אם שניהם ב"י ודלא כמ"א כתב עליו שם המחה"ש דהדין עם מ"א ולשון הש"ע שכתב ביחד הוא דוקא יעו"ש. ועיין ביו"ד סי' צ"ה סעי' ג' בהגה ודוק.

לח

לח) שם. אלא א"כ א' מהם אינו ב"י. דב"י מותר שמקבל טעם פגום ושאינו ב"י ג"כ מותר דמקבל נ"ט בר נ"ט דהיתירא משא"כ כששניהם ב"י וכמ"ש בתו' חולין קי"ב ע"א סוף ד"ה הלכתא. הגר"א. וכ"ה בב"י בשם סמ"ק יעו"ש.

לט

טל) שם. אלא א"כ א' מהם אינו ב"י. וכ"ז בשאר ימות השנה או בע"פ קודם שעה ה' משא"כ אח"כ צריך שיהא בכל אחד מהם ס' נגדו או אינו ב"י כמ"ש לעיל או' ל"ד יעו"ש. ועיין לקמן סי' תק"ט במ"א ס"ק י"א טעם לאותם הנוהגים שלא להגעיל כלי חלב לאכול בו בשר או איפכא וגם עי"ש מדין הגעלה וליבון ביו"ט ובדברינו לשם בס"ד.

מ

מ) שם הגה. וכ"ש כלי של איסור. שצריך שיהא שאינו ב"י או במים ס' נגדו ואז מותר להגעיל אפי' הכלי של איסור תחלה. וכ"כ ב"י בשם הגמ"י וכ"ה בתשו' מהר"ם מרוטנבער"ג סי' תכ"ט ובאו"ה כלל נ"ח דין נ"ט ח"י או' י"ג. אבל אם הוא ב"י ואין במים ס' כנגדו לא עלתה לו הגעלה ולא עוד אלא אפי' הכלי שמגעילו בתוכו ג"כ נאסר אם הוא של היתר. טור יו"ד סי' קכ"א. ועיין לקמן או' ע"א.

מא

מא) וכן אם מגעיל כלי של בשר לאכול בו חלב או איפכא צריך שלא יהא ב"י ואם מגעיל בכלי של איסור צריך שלא יהא ב"י כי המים נאסרים אם אין בהם ס' כנגד הכלי וא"א שיהא בהם ס' כנגדו דבכולו משערינן ואין שום כלי מחזיק שיעור ס' כנגדו. טור שם. ומיהו עיין ב"י ביו"ד סי' צ"ג (וכ"כ הר"ן ס"פ כל הבשר) שכתב משכחת לה שיהא רוחב הקדרה גדולם כ"כ שיחזיק מים שיהיו ס' כנגדה כגון שנחושתה דק ורחבה גדול יעו"ש. והב"ד האחרונים שם.

מב

מב) וכיצד משערינן בס' כנגד הכלי האסור מביאין כלי גדול מלא מים וממלאין הקדירה האסורה באותן המים עצמן ויתן הקדירה האסורה באותו כלי גדול והמים היוצאין הן שיעור דופני הקדירה האסורה ואח"כ ימדוד המים המבטלים אותה אם יש בהם ס' או לא. מרדכי סוף פ' גיד הנשה בשם ראבי"ה. ד"מ שם בסי' צ"ג או' ג' ור"ל דלא בעינן ס' כנגד משקל כלי האסור אם הוא נחושת או דבר אחר אלא כנגד המים אם תתן אותו כלי האסור בכלי מלא מים כמה יצאו מים כנגדו צריך ס' כנגד אותו מים היוצא. ועיין לעיל סי' תנ"א או' קע"ג.

מג

מג) שם. בהגה. ע"כ נהגו שלא להגעיל וכו'. אפי' קודם שעה ה' משום גזירה דכלי של איסור דלא מהני ליה הגעלה כל זמן שהוא ב"י שחוזר ובולע ממי הגעלה דלא שייך ביה נ"ט בר נ"ט. מ"א סק"ט. חק יוסף או' ו' מק"ח או' ה'.

מד

מד) שם בהגה. ע"כ נהגו שלא להגעיל וכו'. ר"ל שנהגו שלא להגעיל שום כלי אפי' א' בלבד אם הוא ב"י בין יהיה מאיסור בין אם הוא מחלב לבשר או מבשר לחלב או מחמץ לפסח והטעם משום דבכלי של איסור יש קפידא אפי' הוא א' לבד דצריך שיהיה ס' במים כנגד הכלי ולכן נהגו איסור בכל הכלים שמגעילים שלא יהיה הכלי ב"י משום דמסתמא אין במים ס' נגד הכלי וגם כדי שלא לדקדק אחר זה. מאמ"ר או' ט'.

מה

מה) שם בהגה. שום כלי בן יומו. אפי' לבדו וגם יש ס' ח"י או' י"ד. מק"ח שם. ח"א כלל קכ"ה או ל"ה.

מו

מו) שם בהגה. שום כלי בן יומו. ואפי' שלחנות ישפשף יפה וישהה אחר השפשוף מע"ל שלא יהיו ב"י ויהיו מנוגבים מן המים ציננין שמא יצטננו מהן הרותחין ויזהר לשפוך עליהם בזריזות ולא ע"י זריקה באויר דזה לא מיחשב עירוי ויזהר שישפוך מן הכלי שבישל בו המים ולא ישאוב עם כלי אחר מהקדירה ולערות עליהם להגעיל דזהו מקרי כ"ש אכן אם שוהה הכלי ששואב בו תוך הקדרה שמעלין המים רתיחתן מקרי שפיר כ"ר. מ"א סק"ט בשם דרשות מהרי"ל. ולא ראיתי נזהרין בכ"ז לפי שמגעילין ע"י אבן מלובן המחזיק החמימות שלא יצטנן והוי ככ"ר כמ"ש לעיל סי' תנ"א סעי' ו' בהגה. וגם בשהייה דהמעל"ע אינן נזהרין אצל השלחנות והספסלים כיון שרוב תשמישן ע"י צונן ואם ידוע שעירו עליו רותח תוך מע"ל וכה"ג צריך שיהיה מעל"ע מאותו עירוי אבל מה שהצריך להמתין מע"ל מהשפשוף לא ידעתי מקום לחומרא זו (עיין מחה"ש שכתב ליישב קצת) דכל כלי שאינו ב"י היינו מתשמיש שנשתמש עליו דבר ואין נפקותא כלל ממה שנדבק עליו בצונן עד עכשיו אם לא שנחוש דאולי ע"י שפשוף ששפשף עליו רותחין הבליעה איזה דבר הדבוק עליו וגם זו חששא רחיקה היא. ח"י שם. ועיין לעיל סי' תנ"א או' פ"ט ואו' ץ'.

מז

מז) [סעיף ג'] לא יניח כלים הרבה לתוך כלי וכו'. היינו בסל אחד או בסבכה אחת. לבוש סעי' ב' ר"ז או' כ"ה. אבל בתוך כלי שאינו מנוקב לא יגעיל אפי' כלי א' אעפ"י שהוא צף בתוכו ואין נוגעין זה בזה אלא א"כ משהה אותם בתוך היורה עד שהמים מעלים רתיחה בכלי שהוא רוצה להגעיל. ר"ז שם.

מח

מח) שם הגה. אם נוגעין זה בזה. דבמקום נגיעתן לא סלקי הרתיחה. ואע"ג דלענין טבילה אין איסור חציצה בזה לענין רתיחה שאני. ב"י בשם המרדכי. לבוש שם. ט"ז סק"ט. ר"ז שם. ח"א כלל קכ"ה או' ל"א.

מט

מט) [סעיף ד'] אם מגעיל בצבת יגלגל הכלי. דהיינו שיפתח הצבת בתוך הרותחין ויאחז הכלי במקום אחר כדי שיעלו הרותחין על מקום אחיזת הצבת. ר"ז או' כ"ו.

נ

נ) שם. יגלגל הכלי וכו'. ובעבור מקים חציצה מקום תפיסת הצבת יש נוהגין להיות לשם שני אנשים וכל אחד צבת בידו והראשון מכניס בצבתו והשני תופסו תוך המים רותחין בצבתו ומוציאו אך יש לחוש שמא מתוך כך יבא להשהותו הרבה ביורה. ע"כ טוב יותר להשימו בחרוזות קטנות של הדייגים הקלועים או בסל או במחבת ויכניסו שם ביורה כי הוא פתוח ורפוי ואין בו דבר שחוצץ. או"ה כלל נ"ח דין ס"ג.

נא

נא) [סעיף ה'] אין מגעילין בחמי טבריה וכו'. אבל לענין בליעה דינם כרותחין. ב"י בשם א"ח. לבוש סעי' ו'. ר"ז או' כ"ז.

נב

בנ) שם בהגה. מגעילו בהן. או ע"י חמי האור. ב"י בשם א"ח. והלבוש שם כתב דכ"ש ע"י חמי האור וכ"כ הפר"ח והר"ז שם אבל מלשון א"ח או' צ"ב משמע דיכול להגעילן ע"י חמי האור בכ"ר אבל לא כ"ש יעו"ש וכ"כ הער"ה או' ה'.

נג

גנ) שם בהגה. ואין מגעילין בשום משקה וכו'. מפני ששאר משקין מבליעין ולא מפליטין. תשו' הרשב"א סי' תק"ג בשם הרמב"ן. ר"ז או' כ"ח. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ט.

נד

דנ) שם בהגה. ואין מגעילין בשום משקה וכו'. והמים המעורבין באפר שקורין לישיא"ה (ובל"א קורין אותו לוי"ג) נראה שדינן כשאר משקין. ב"י. מ"א סק"י. ח"י או' י"ז. חק יוסף או' ט' מק"ח או' ז' ר"ז שם. ח"א שם. ועיין לקמן או' נ"ח.

נה

הנ) ולכן אותן שמרתיחין כלי כסף אצל הצורפין בוויי"ן שטיי"ן צריכין הגעלה שנית אח"כ חדא דאין הגעלה אלא במים ועוד דוויי"ן שטיי"ן הוא שמרי יי"נ שאסרו את הכלי. מק"ח שם ואין לאסור הכלי מפני שבלע מוויי"ן שטיי"ן אם הוא לאחר יב"ח כמ"ס ביו"ד סי' קכ"ג סעי' ט"ז. ח"א שם.

נו

ונ) שם בהגה. מיהו בדיעבד מהני וכו'. כ"כ ב"י בשם א"ח. ועיין בא"ח דף ע"ד או' צ"ב דמשמע בהדיא דג' מחלוקות בדבר דלהרמב"ן במים דוקא ואפי' דיעבד לא מהני שאר משקין ולהרשב"א ור"ש אפי' לכתחלה שרי בכל משקין ואח"כ הביא י"א דמחלקין בין דיעבד לכתחלה יעו"ש. מאמ"ר או' י"א. וכ"כ הברכ"י או' ב' וכתב ובזה נסתלק קושיית הפר"ח על א"ח יעו"ש.

נז

זנ) שם בהגה. מיהו בדיעבד מהני וכו'. וכ"כ הלבוש. ר"ז או' כ"ח ח"א כלל קכ"ה או' כ"ט והאי דיעבד החמ"מ או' ז' כתב דא"צ להגעילה שנית אבל הא"א או' יו"ד כתב דאם הגעילו והגיע פסח שא"א להגעיל משתמש בו לכתחלה מיהו דעת הפר"ח להתיר אפי' לכתחלה כדעת הרשב"א וכתב דכ"נ דעת הש"ע שהשמיט זה לפי שסתמו כפירושו שבכל מיני משקין מגעילין יעו"ש. אבל השכנה"ג בהגב"י או' יו"ד כתב הא דלא הזכיר הש"ע לא סברת הרמב"ן ולא סברת הרשב"א משום דספוקי מספקא ליה יעו"ש ועיין יד מלאכי בכללי הש"ע או' ד' מ"ש בענין זה יעו"ש. נמצא דבדעת הש"ע לא יש הכרע די"א כך וי"א כך אמנם עיין בחקת הפסח או' יו"ד שכתב דדעת הרא"ה והריטב"א כדעת הרמב"ן דלא מהני הגעלה בשאר משקין וכ"כ הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' רמ"א שכן הסכימו וכ"כ הר' מנוח בסוף פ"ד מה' חמץ וא"כ נראה להחמיר וצריך לחזור להגעיל הכלי אבל בדיעבד מה שנתבשל בכלי שהוגעל במשקה מותר יעו"ש. ונראה דה"ה אם הגיע פסח שא"א להגעיל ואין לו כלי אחר כ"א זה ולא היה ב"י בשעת הגעלה יש לסמוך על המתירין בדיעבד.

נח

חנ) ולענין אם הגעילו במים המעורבים באפר שקורין לישיא"ה דעת הפר"ח להחמיר אף דיעבד משום דאין כח המים במקומו להפליט יעו"ש. והיינו אם אין ס' והכלי ב"י אבל אם אין הכלי ב"י יש להתיר דיעבד. א"א או' יו"ד. והמט"י כתב דגם מים ואפר דינן כשאר משקין דמגעילין בהם אפי' לכתחלה (דס"ל כהרשב"א שכתבנו באו' הקודם) וכתב דכך הם נוהגין להגעיל במים המעורבים באפר דאז אין חשש אפי' יהיו הכלים ב"י משום דאפר נ"ט לפגם ע"פ הוראת הש"ע ביו"ד סי' צ"ה ודלא כדעת האחרונים ז"ל שחלקו עליו וכבר השיב עליהם הפר"ח שם והם דברים ברורים דלעולם האפר הוא פוגם וכמו שנתפשט המנהג עכ"ל ועיין בס' זבחי צדק על יו"ד שם או' ל"ז ואו' ט"ל יעו"ש. מיהו השכנה"ג בהגב"י או' י"ג כתב דבדיעבד מותר וכתב שכבר בא מעשה לידו באשה אחת שהגעילה במי לישיא"ה ואמר שבדיעבד שרי. וכן הסכים א"ר או' ח' ר"ז או' כ"ח. אמנם עיין בחקת הפסח שם שכתב דלפי מ"ש א"ח דמי לישיא"ה דינם כשאר משקין א"כ לדעת הרמב"ן והרא"ה והריטב"א דלא מהני הגעלה בשאר משקין מדאו' כדתניא ומורק ושוטף במים ולא ביין וכו' א"כ ה"נ במים המעורבים באפר לא מהני בהו הגעלה מדאו' יעו"ש. ומיהו לפי מ"ש באו' הקודם דבדיעבד מה שנתבשל מותר ה"ה לכאן

נט

טנ) שם בהגה. נעשו המים כציר. היינו שנשתנו צורת המים ונעשו כציר. כ"כ ד"מ או' ח' בשם הר"ן.

ס

ס) שם. בהגה. אין להגעיל עוד באותן מים. דהא עינינו רואות שהמים הללו נתחמצו מרוב בליעתן. לבוש. מיהו בר"ן שם מבואר דאין הטעם כן אלא דהוי כמו מגעיל ברוטב ולפ"ז אף במגעיל קודם ה' יש לאסור ומ"מ בדיעבד יש להקל מטעמים דפרשתי לעיל. א"ר או' ט' ור"ל מטעמים שכתב באו' הקודם להתיר בדיעבד במים המעורבים עם אפר שקורין לישיא"ה וה"ה בזה יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' ז' דבדיעבד מהני ההגעלה. וח"י או' ח"י כתב דבדיעבד שרי כמו במשקה וצ"ע בר"ן עכ"ל מיהו כבר כתבנו לעיל דכמה פו' חולקים במשקה וא"כ ה"ה בזה וע"כ אין להתיר כ"א דוקא שכבר נתבשל או שכבר הגיע פסח שא"א להגעיל כנז"ל. דאז יש לסמוך על המתירין בדיעבד.

סא

סא) שם בהגה. אין להגעיל עוד באותן מים. ונראה דאפי' הגעיל בהם כלים שאינן ב"י הדין כן. עו"ש אות ד'.

סב

סב) וכתב באו"ה כלל נ"ח דין ע"ה שאין להשתמש במי הגעלה של איסור לכתחלה אף שיש ס' כנגד הכלי משום דהוי כמבטל איסור לכתחלה כיון שרוצה להשתמש במים. ח"י שם. מק"ח או' ח' ונ"ל דאו"ה מיירי כשמכשיר הכלי משום בליעת איסור דאז הוי כמבטל איסור לכתחלה אבל כשמגעיל לצורך פסח אין איסור עליו כלל קודם פסח ואפשר דמ"מ כיון שמגעילין של בשר וגם של חלב ושל איסור הכל בכלי זה ולכן גם אם מגעיל רק של מין א' של היתר אין להשתמש בהם דאתי לאחלופי וכה"ג כתב האו"ה שם. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ט.

סג

סג) [סעיף ו'] עושה שפה לפיו. ר"ל סביב לפיו ולא עליו ממש כי צריך שיהיה פיו מגולה כדי שיבואו שם מי הגעלה. אחרונים. וכ"מ ברש"י ע"ז ע"ו ע"ב.

סד

סד) שם. עושה שפה לפיו בטיט. ובשאר ימות השנה עושה השפה מעיסה כדאיתא בע"ז ע"ו ע"ב ורק בפסח שאסור לעשות בעיסה עושה מטינא כמ"ש בב"י יעו"ש.

סה

סה) שם. עושה שפה לפיו וכו'. משום שא"א שלא ניתז פעם א' עליו ושמא בשעת הגעלה לא יתיז עליו לכן יעשה שפה. ואע"ג שהמים זבים משם דרך הטיט ק"ל כבולעו בניצוצות כך פולטו בניצוצות. מ"א ס"ק י"א.

סו

סו) שם. עושה שפה לפיו וכו'. ואם הוא כלי ששואבין עמו רותחין אין לו תקנה באופן זה דצד החיצון לא נגעל לכן צריך להכניסו כולו ליורה. מהרי"ל. ונ"ל דה"ה קערות שמכסין בהם המחבת אף צד החיצון צריך הגעלה. מ"א שם. ח"י או' ך' חק יוסף או' יו"ד. מק"ח או' ק' ח"א שם או' כ"ז. ומ"ש שם המ"א בענין כלי שפיהו צר וכו' כבר כתבנו אותו לעיל סי' תנ"א או' נ"ד וכן מ"ש הב"ח דעירוי לא הוי ככ"ר והביאו הט"ז ס"ק י"א כתבנו אותו שם או' קי"ג יעו"ש. וכן מ"ש הט"ז סוף הסי' בעניין נשים הנוהגות שלא להשתמש בקדירה ששופכין רותחין וכו' כתבנו אותו שם אות רל"ו יעו"ש.

סז

סז) שם. עושה שפה לפיו וכו'. ויש חילוק בין אם לא הוגעל צד החיצון בשואבין מיורה דיעבד אסור משא"כ אם לא נגעל השפה שלא עשה גדנפא דיעבד מותר דיש ס' בהפ"מ ושעת הדחק. א"א או' י"א.

סח

סח) שם. עושה שפה וכו'. וכן הדין ביורה אחר שהכשירו בה כלים ורוצה להשתמש בה בפסח צריך לעשות לה שפה. ט"ז סק"י. וכ"כ האחרונים. ודין היורה כבר כתבנו אותו לעיל מאו' כ"א ואילך קחנו משם.

סט

סט) שם. או יקח אבן רותחת וכו'. כ"כ הרא"ש והמרדכי פ' כל שעה ורי"ו כתב שיש מי שכתב שאינו די באבן אלא דוקא בשפה של טיט אבל העולם נהגו להכשיר באבן רותח. ב"י. וכ"כ הב"ח שהעולם נהגו באבן.

ע

ע) שם. או יקח אבן רותחת וכו'. ונראה פשוט דכך יש לסמוך על תיקון זה בכלי של איסור כמו בחמץ ובלבד שלא יהא הכלי ב"י דאלו היה ב"י אין תיקון דהא צריך ס' במים ואין כלי שיהא ס' כנגדו במים שבתוכו כמבואר בטוד יו"ד סי' קכ"א. מאמ"ר או' י"ד. ועי"ש מה שהשיג על ס' נזירות שמשון שכתב דבכלי אסור אין לסמוך על זה יעו"ש. ועיין לעיל או' מ' ואו' מ"א.

עא

עא) ואם הכשיר כלי איסור ב"י ע"י גדנפא ובשלו בה ויש הפ"מ וסעודת מצוה יש להתיר. א"א או' י"ג.

עב

עב) שם. או יקח אבן רותחת וכו'. פי' שימלאנו בתחלה היטב. מ"א ס"ק י"ב.

עג

עג) שם. אבן רותחת וכו'. דצוננת מצנן המים. מ"א ס"ק י"ג.

עד

עד) [סעיף ז'] נוהגין לשטוף וכו'. שלא יחזרו ויבלעו ממים הרותחין שעליהם. טור בשם תשו' רש"י. באה"ג. ר"ז או' ה' אבל הטור כתב דאין לחוש לזה אלא שנהגו כך. ויש שכתבו ע"פ מה דאיתא בפ' דם חטאת (זבחים צ"ז ע"א) ומורק ושוטף במים מריקה בחמין ושטיפה בצונן כמ"ש בב"י יעו"ש.

עה

עה) שם. נוהגין לשטוף וכו'. ובדיעבד אין קפידא אפי' אם לא שטף הכלי כלל. או"ה כלל נ"ח דין ע"ד. ח"י או' כ"א. פר"ח. חק יוסף או' י"א. מק"ח או' יו"ד. חמ"מ או' ט' ח"א כלל קכ"ה או' ל"ז.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---