כף החיים/אורח חיים/תלג

כף החיים ‏ אורח חיים תלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר וכו'. דאסמכוה אקרא כמ"ש לעיל סי' תל"א או' ו'.

ב

ב) שם. צריך שתהיה לאור הנר וכו'. ובליל י"ד ואף אם בדק יום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבדוק ליל י"ד כתקנת חז"ל שאור הנר יפה לבדיקה ובני אדם מצויין בבתיהם כמבואר לעיל (סי' תל"א או' ד') וכ"ה הסכמת האחרונים. אכן אם בדק ליל י"ג ונזהר היטב שלא להכניס עוד חמץ א"צ לבדוק עוד אך הלבוש סעי' י"א והב"ח כתבו דאף אם בדק ליל י"ג צריך לחזור ולבדוק. ואינו מוכרח. ואם רוצה להחמיר על עצמו עכ"פ לא יברך לכנוס עצמו לחשש ספק ברכה אך יחזור וישתמש בתוכה חמץ ואז יוכל לחזור לברך ולבדוק. ח"י או' א'. חמ"מ או' א'. מק"ח בחי' או' א' ויתבאר עוד מזה לקמן סעי' י"א יעו"ש.

ג

ג) שם, ואם עבר וכו'. אבל לכתחלה אסור לבדוק ביום אפי' בבית אפל לאור הנר. ב"י. מ"א סק"א. פר"ח.

ד

ד) שם. וכשבודק ביום י"ד וכו'. ויבדוק מצפרא דזריזין מקדימין למצוה. ח"י או' ג' א"ר או' ב' מק"ח בחי' או' ב' ולא יאכל עד שיבדוק. א"ר שם. ועיין לעיל סי' תל"א סעי' ב' ובדברינו לשם או' י"ב.

ה

ה) שם. אלא לאור הנר. משום חורין וסדקין. לבוש.

ו

ו) שם. ואכסדרה וכו'. היינו הבנויה ע"ג עמודים ואין לה כותל. מ"א סק"ב. והיינו אכסדרה רומייתא שבש"ס אבל סתם אכסדרה הוא שיש לה ג' דפנות כמבואר בש"ס דב"ב דף י"א ע"ב ובתו' שם ד"ה הכא ובפ' הקומץ (מנחות דף ל"ג) וביו"ד סי' רפ"ו וא"כ הכא דנקט סתם אכסדרה מיירי ג"כ כה"ג ויש לה ג"כ אורה הרבה כיון שדופן ד' פתוחה לגמרי וכ"כ להדיא ריא"ז בשה"ג הפי' של אכסדרה. ח"י או' ב' א"ר או' א' וכן הסכים הברכ"י או' ג' והשיב על חק יוסף מה שהשיג על ח"י וכתב שכ"ה מפורש בהדיא בריא"ז ובתשב"ץ ובא"ח דאכסדרה בת ג' דפנות נבדקת לאורה יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ב'.

ז

ז) שם. אם בדקה לאור החמה דיו. זהו לשון הרמב"ם פ"ב דין ד' ומשמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה צריך לבדקה בלילה לאור הנר וכ"כ בכ"מ שם. ועיין ב"ח שכתב דיש בזה ג' סברות לדעת רש"י והרי"ף אף ביום י"ג יכול לבדוק באכסדרה לאור החמה אפי' לכתחלה ולדעת הרמב"ם אפי' ביום י"ד לכתחלה לא יבדוק אלא לאור הנר וכן מבואר בסמ"ג וסמ"ק ולדעת רי"ו וכנראה שהוא דעת הרא"ש דוקא בי"ג לא יבדוק אבל בי"ד יכול לבדוק אפי' לכתחלה לאור החמה ומשמע דבי"ג אפי' בדקה לאור החמה צריך לחזור ולבדוק בלילה לדעת הרא"ש ורי"ו ומסיק דנקטינן לחומרא דדוקא בי"ד אם בדקה בדיעבד לאור החמה דיו יעו"ש, אמנם המ"א סק"ג כתב לפרש דברי הש"ע דלכתחלה צריך לבדוק בליל י"ד לאור הנר אבל אם לא בדק בליל י"ד לכתחלה יכול לבדוק האכסדרה לאור החמה וכתב ודלא כהב"ח יעו"ש. וכ"מ מדברי הלביש דביום י"ד לכתחלה יכול לבדקה לאור החמה. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ב' פר"ח. ח"י או' ג' מאמ"ר או' ג' מק"ח בחי' או' ב'. מיהו הברכ"י או' ב' וחקת הפסח או' ב' וכס"א או' א' פירשו דברי הש"ע דגם ביום י"ד לכתחלה צריך לבדקה לאור הנר יעו"ש. אכן הר"ז אי' ב' פסק כדיעה ראשונה דאף לכתחלה יכול לבודקה בלא נר. וכ"פ בן א"ח פ' צו או' ג' וכ"נ דעת האחרונים. וכתב שם הר"ז אף ביום המעונן יכול לבדוק האכסדרה בלא אור הנר.

ח

ח) שם. אם בדקה לאור החמה דיו. ודוקא אכסדרה אבל בית אחר שאינו אכסדרה. אע"ג שיש בו אור הרבה צריך לבודקו לאור הנר. בגדי ישע על המרדכי פ"ק דפסחים או' כ"ח בשם רי"ו יעו"ש. ועיין ב"י. אבל הב"ח כתב דה"ה כ"מ שאורו גדול דינו כאכסדרה יעו"ש וכ"כ הר"ז או' ל"ז דשאר בתים וחדרים שיש בהם חלונות הרבה ואורה גדולה דינם כאכסדרה עכ"ל.

ח) ומי שאין לו אלא אכסדרה לבער שא"צ לאור הנר אפ"ה מברך על ביעור חמץ וכן אם הוא במקום שאין שם נר וצריך לבער ביתו ביום יברך. הלק"ט ח"ב סי' קצ"ד. והיינו אם יש בבית אורה גדולה כאור האכסדרה שיוכל לראות בחורין ובסדקין כנז' דאל"ה הרי לא קיים המצוה כתקנה ואיך יוכל לברך. ועיין לקמן או' פ"ב.

ט

ט) שם. וה"ה כנגד ארובה שבחדר. היינו חלון שבגג וכ"ה במשנה רפ"י דאהלות ורפ"ה דביצה ולכן כתב רי"ו דאסור לבדוק נגד החלון דחלון היינו בכותל אבל דעת הטור דאף נגד החלון שבכותל שרי וכ"מ בהרמב"ם. מ"א סק"ד. וכ"כ הלבוש דאף כנגד החלון א"צ נר. וכן הסכים ח"י או' ד' מק"ח בחי' או' ג' חמ"מ או' א' ר"ז או' ד' ואם החלון יש בו מחיצה של זכוכית לכ"ע אסור לבדוק כנגדו. מ"א שם. ח"י שם. א"ר או' ג' מק"ח שם. ר"ז שם. וע"כ צריך לפתוח החלון כשבודק כנגדו בלא נר.

י

י) שם. וה"ה כנגד ארובה וכו'. אבל מצדדין צריך נר. טור. לבוש. חמ"מ שם. ר"ז או' ג' וכל שאינו כנגד חור החלון ממש הוא בכלל צדדין וצריך נר וכ"ה מבואר בפירש"י. ב"ח. זכ"ל. וכ"מ בר"ז או' ד'.

יא

יא) [סעיף ב'] אין בודקין לאור האבוקה וכו'. מפני שאינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין וגם ירא שמא ישרוף בו הבית ויהא לבו טרוד ולא יבדוק יפה. טור. לבוש. ועיין פסחים ח' ע"א שיש עוד טעמים אחרים. וכתב הב"ח דלהנך טעמי מהני בדיעבד אם בדק לאור האבוקה. וכ"כ הט"ז סק"ג דבדיעבד מהני אבל המ"א סק"ה כתב דאפי' בדיעבד לא מהני וצריך לחזור ולבדוק. וכ"כ הפר"ח. ח"י או' ה' א"ר או' ד' חק יוסף או' ה' מק"ח בחי' או' ד' ברכ"י או' ו' וכתב ודלא כהט"ז. ר"ז או' ט' ח"א כלל קי"ט או' ח' ולענין ברכה כתב שם הר"ז דאין לחזור ולברך משום דיש לחוש לדעת הסוברים דבדיעבד מהני.

יב

יב) שם. ולא בנר של חלב וכו'. שמא יטיף על הכלים ולא בנר של שומן שמא יטיף על כלי החלב ולא בנר של שמן שירא שמא יטיף על הבגדים וגם אינו יכול להכניסו לחורין ולסדקין. טור. לבוש. ובכל הני הויא בדיקתו בדיקה בדיעבד. ב"ח. וכ"כ הפר"ח. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף או' ו' וכתב וסימניך חש"ש בעלמא. מק"ח שם. ר"ז או' ח' ברכ"י או' ז' וכתב דכן יש לפרש כוונת מ"א ומ"ש דשל שמן דינו כאבוקה ר"ל הא דאין בודקין בו לכתחלה משום דלחד טעמא דמי לאבוקה שמתיירא וכו' יעו"ש. וכ"כ ח"א שם שכ"ה דעת המ"א. וכ"כ נתיב חיים בדברי מ"א.

יג

יג) וכתב שם בח"י דבשעת הדחק שאין לו נר של שעוה לכתחלה יבדוק בהני דשעת הדחק כדיעבד דמי, וכ"כ א"ר שם. מק"ח שם. חמ"מ או' ב' ר"ז שם. ח"א שם. ונר של שמן עדיף מחלב ושומן ודוקא כמו שעושין בקצת מקומות שחוקקין ראש מקל של עץ ונותנין שמן לתוכו ומטלטלין אותו בתוך הבית דאפשר להכניסו לחורין וסדקין. א"ר שם.

יד

יד) ואם אפשר לו בנר של שומן לא יבדוק בשל חלב דכשהוא בודק בשל שומן אינו מתירא רק שלא יטיף על כלי חלב אבל לא על כלי בשר משא"כ בשל חלב. ואם אין לו של שומן ויש לו של חלב יבדוק בו ולא יבדוק בשל שמן שאינו יכול להכניסו יפה לחורין ולסדקין כמו של חלב. ר"ז שם.

טו

טו) ואין לבדוק בעץ שקורין בל"א קי"ן דכיון שריחו רע וגם ניצוצות ניתזין ממנו על הכלים חיישינן שעי"ז לא יבדוק היטב. ח"י או' ו'. א"ר או' ד' מק"ח בחי' או' ד'. וכתב הר"ז או' י"א דאין לבדוק בו לכתחלה אם יש לו נר של שעוה משמע הא בדיעבד או בשעת הדחק שאין לו נר של שעוה שרי לבדוק בו. מיהו החק יוסף או' ז' כתב הטעם משום דהוי כאבוקה וכ"כ החמ"מ או' ב' ולפ"ז אף בדיעבד לא מהני.

טז

טז) שם. אלא בנר של שעוה. פתילת צמר גפן על עץ דק בלולה בשמן דינו כנר שעוה. הרשב"ץ במאמר חמץ. ברכ"י או' ט'.

יז

טוב) שם הגה. והוא יחידי. אבל לא בשתי נרות דהוי כמו אבוקה. מהרי"ו סי' קצ"ג בשם האגודה. ויראה פי' דבריו שלא יחבר שתי נרות כאחד אבל בשתי נרות נפרדית כגון שזה נוטל אחת וזה נוטל אחת אין בכך כלום, כנה"ג בהגה"ט. א"ר או' ה'.

יח

חי) שם בהגה. אבל שתי נרות ביחד וכו'. וה"ה נר שיש לו שתי פתילות מקרי אבוקה כמ"ש לעיל סי' רצ"ח סעי' ב' בהגה. ועיין בדברינו לשם או' טו"ב.

יט

יט) שם בהגה. אפי' קלועים וכו'. ר"ל דאם דבקן ביחד ולא קלען פשיטא דהוי כאבוקה אלא אפי' אם קלען דסד"א דהוי כנר א' קמ"ל. מ"א סק"ו

כ

ך) שם בהגה. אפי' קלועים וכו'. או שדיבק וחיבר זו לזו עד שנעשו נר א' דמ"מ כיון שיש כאן ב' פתילות פתילות חולקות הרי זה אבוקה. ר"ז או' יו"ד. ומשמע הא אם אין נראות חולקות כגון שהביא ב' פתילות מחוברין יחד ואח"כ הטבילן בחלב או בשעוה ונעשו גוף אחד י"ל דזה לא הוי כאבוקה אלא כפתילה עבה. וכ"מ בא"א או' ו'.

כא

כא) שם בהגה. דינם כאבוקה. וכל שאירו גדול ושלהבתו גדולה קרי אבוקה בין משעוה בין מעצים. ריטב"א. פת"ע או' ח'.

כב

כב) [סעיף ג'] שיש לחוש שמא הכניסו וכו'. ר"ל לא מיבעיא שמקום שמשתמשים בו חמץ שצריך בדיקה אלא אפי' במקום שיש לחוש שהכניסו בו חמץ צריך בדיקה.

כג

כג) שם. שיש לחוש שמא הכניסו וכו'. כגון אוצרות יין שמסתפקין מהן ובמקום שמצניעין שם דגים קטנים והמלח והעצים והנרות והתמרים שפעמים שהם כלים בתוך הסעודה והשמש הולך להביא מהם ופתו בידו. טור. וכן בחדרי המשכונות דלפעמים קם בתוך הסעודה להביא משכון ופתו בידו ושוכח שם. וכן חדרי כבושים ושל גבינות ומרתפות ואפי' בית העצים וגחלים אם אין שם תרנגולים או שאר עופות האוכלים החמץ. דרשות מהרי"ל. עו"ש או' ג' ח"י או' ז' א"ר או' ז' ר"ז או' י"ג ואו' ט"ו. ועיין לקמן או' כ"ח.

כד

כד) וכתב הכלבו וצריך ללמד לבני הבית לכבד תחת המטות והתיבות כי פעמים שהחמץ נגרר שם בפי התרנגולים (דחיישינן שנשאר שם חתיכה גדולה שא"א לתרנגולים לאכלו מ"א סק"ט) או בסיבה אחרת ונשאר שם עכ"ל והביאו ב"י ססי' זה. ונראה דוקא בחדר שאין רגילין לאכול והוי ספק חמץ ולכך תלינן לקולא דסגי בכיבוד אבל לא בודאי חמץ ומה"ט ג"כ צריך לבדוק תחת המטה והספסלים בחדר שרגילים לאכול שם ולא סגי במה שמכבדין לשם. וכ"כ מהרי"ו סי' קצ"ג. ב"ח. ודוקא בדליכא שם תרנגולים שיאכלו החמץ. א"ר או' ו' ור"ל דאי איכא שם תרנגולים שיאכלו החמץ. אז הוי ספק וסגי בכיבוד. ועיין לקמן או' מ"ט.

כה

כה) שם ולכן כל חדרי הבית וכו'. ואפי' אותן שברי לו שלא אכל בהן חמץ מעולם הרי הם צריכין בדיקה כדינה בלילה לאור הנר. ר"ז או' י"ג. ועיין לקמן או' ל"ה.

כו

כו) שם. אבל אוצרות יין וכו'. ואוצרות שכר במקום שרגילים בו חשיבי כאוצרות יין להצריכן בדיקה במסתפק מהן. טור. ח"י או' ז'.

כז

כז) שם. אבל אוצרות יין וכו'. ואוצרות שמן אפי' אם מסתפק מהם א"צ בדיקה שאין דרך לכנוס בהם בתוך הסעודה מפני שידוע כמה צריכין לסעודה ומביאין הכל קודם סעודה. טור. וכ"כ הר"ן פ"ק דפסחים דבאוצרות שמן מוכח בגמ' דאפי' במסתפק ממנו א"צ בדיקה לפי שיש קבע לסיפוקו אלא שכתב דבדברי הרי"ף לא נתבאר זה ואפשר דהיינו טעמא דכיון שנהגו עכשיו להדליק בשמן הו"ל אוצרות שמן כבית הנרות דצריך בדיקה עכ"ל והביאו ב"י וכתב וכ"פ רי"ו. וכ"כ הפר"ח דבמקום שנוהגין שלוקחין ממנו להדליק צריך בדיקה. א"א או' ר"ז ז' או' ט"ז מיהו בהגהות סמ"ק כתב דאפי' להדלקה יש קבע לסיפוקו וא"צ בדיקה יעו"ש והביאו המאמ"ר או' ד' אמנם הב"ח כתב דלענין הלכה יש להחמיר דאפי' במקום שאין נוהגין להדליק בשמן אפ"ה יש להחמיר ולבדוק אם מסתפק ממנו יעו"ש.

כח

כח) שם. אבל אוצרות יין וכו'. ומקום שמצניעים שם דגים גדולים א"צ בדיקה שאין דרך לכנוס בהם בתוך הסעודה מפני שידוע כמה צריכים לסעודה ומביאין הכל קודם סעודה. טור. וכ"כ הרמב"ם פ"ב דין ו' דבית דגים גדולים א"צ בדיקה אלא א"כ הכניס להם חמץ. מיהו הר"ר מנוח כתב איכא דאמרי דבגדולים שהם חשובים אין אדם לוקח בתחלת סעודתו כל צרכו ופעם חוזר ולוקח חתיכה אחרת לכך צריכים בדיקה אבל בקטנים שאין חשובים לוקח הרבה ביחד קודם וא"צ בדיקה יעו"ש אמנם רוב הפו' רש"י וסמ"ג והר"ן והרשב"א ס"ל דבית דגים גדולים א"צ בדיקה וכ"ה דעת רי"ו והרוקח סי' רס"ו יעו"ש. והב"ד חקת הפסח או' ג' יעו"ש. ונראה דבזה הולכין אחר הענין לפי מה שהוא.

כט

כט) שם. שאין מסתפקין בהם. ואוצרות שמסתפק בהם ויש לו קבע שנוטל בפעם א' מה שצריך לסעודה א"צ בדיקה שאין רגילין ליכנס בו בפת. מ"א סק"ז ח"י או' ז' מק"ח או' ה' חמ"מ או' ד' ר"ז או' ט"ז.

ל

ל) שם. א"צ בדיקה, אלא א"כ ידוע לו שהכניס לשם חמץ פעם אחת, ר"ז או' י"ד. וכל מקום שרגלי התינוק מצוי שם צריך בדיקה שאין קבע לאכילתו, מנהיג פת"ע או' י"ד.

לא

לא) יזהר קודם הפסח שלא ישליך התבואה בחצר לתרנגולים במקום שהוא לח שמא יחמיץ וישאר שם בתוך הפסח וכ"ש שיזהר מזה בתוך הפסח. מהרי"ו סי' קצ"ג. והביאו כנה"ג בהגב"י וכתב שאינו רואה טעם לדברים אלו דאי באמצעה של חצר העורבים יאכלהו ואולי דינו של מהרי"ו הוא בחורי החצר ואינו נראה עכ"ד. ולי נראה דחיישנן שמא יתכסה מהם בעפר ואינו נראה וישאר עד סוף סק"י בשם מהרי"ל שלא ישליך חטים לתרנגולים במקום לח ל' יום קודם הפסח וכ"כ מק"ח בחי' או' ה' ועיין לקמן ס"ת ס"ה סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד. והא"ר בסי' תס"ה או' ב' כתב דטעמא דאוסר משום דהוי כודאי חמץ דצריך לבער עכ"ל

לב

לב) כתב במחזורים ע"ש האגודה שכל ל' יום קודם הפסח צריך לדקדק ולעיין בכל דבר שעושה בתוך ביתו שלא ישאר בו חמץ ולראות בחדרי הבית ובכלים שיהיו נקיים שלא ידבק בהם חמץ באופן שלא יוכל להסירו אח"כ בנקל. ב"ח ססי' תל"ו מ"א שם.

לג

לג) אותם שיש להם סוסים יזהרו כשנותנים להם האוור"ן כל א' שלא ישאר כלום בתוך האבוס. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגב"י. פר"ח.

לד

לד) [סעיף ד'] צריכין בדיקה. לפי שדרך להשתמש בהם ויש לחוש שנשאר מונח שם פרורי חמץ. אבל חורין קטנים מאד וכן סדקין קטנים שבכותלין שאינן ראוין לשום תשמיש א"צ בדיקה. ר"ז או' י"ז.

לה

לה) שם. והנמוכים פחות מג"ט וכו'. ואם תינוקות מצויים צריכים בדיקה. מ"א סק"ח. וכן אם תרנגולים מצויים שם צריך בדיקה ואפי' פחות מג"ט. עט"ז. ועי' לעיל או' כ"ד. וכן אי ידעינן שנשתמש בהם חמץ אפי' פ"א צריכים בדיקה. ח"י או' ט' ר"ז שם. ולדידן כל סתם חדרים ועליות צריכין בדיקה דמשתמשין בכולם ולפעמים עומד בסעודה ופתו בידו והולך שם. דרשות מהרי"ל. א"ר או' ז' חמ"מ או' ה'.

לו

לו) שם. א"צ בדיקה. והנ"מ מסתמא אבל אם הדבר ידוע שנשתמש בהם חמץ אפי' גבוה כמה קומות צריך בדיקה. פר"ח. וכ"ה בדרשות מהרי"ל.

לז

לז) שם. א"צ בדיקה. הגאון מהר"ר יהושע שפירא פלפל בדברי האחרונים והעלה לדינא דהכל תלוי לפי המקום והזמן דבכל חורין שדרך להכניס שם חמץ צריך בדיקה אפי' גבוהין הרבה ובחורין שאין דרך להכניס אפי' גבוה יו"ד א"צ בדיקה עי"ש בשו"ת שבסוף שיטתו הנקרא חי' מהרי"ש סי' יו"ד. מחב"ר או' ב' זכ"ל.

לח

לח) וכ"ז בחורין שבכתלים אבל החורים וסדקין שבקרקעות הבית צריכין בדיקה אעפ"י שאין תינוקות מצויין שם שיש לחוש שמא נפל ונתגלגל לשם מעט חמץ. ר"ז או' ח"י.

לט

טל) ואם קרקעית הבית היא מרוצפת בנסרים ויש ביניהם חורין קטנים עמוקים ואין יכול להכניס את ידו לתוך החור לבדוק א"צ לקעקע את הנסרים לבדוק תחתיהם ואפי' אם ראה שנפל חמץ לחור זה הקטן ואם לא יוציאנו משם יהיה מונח שם כל ימי הפסח אעפ"י כן אין מטריחין אותו להוציאו משם אלא מבטלו ודיו שהרי עיקר תקנת בדיקת החמץ אחר שביערו אינה אלא משום גזירה שמא יבא לאוכלה בפסח וזה החמץ שהוא מונח במקום שאינו יכול להכניס ידו לתוכו בודאי לא יאכלנה בפסח. ר"ז או' י"ט.

מ

מ) וכן הדין בחור שהוא רחב ויכול להכניס ידיו לתוכו אלא שהוא עמוק מאד ואין יד האדם מגעת לבדוק בכולו בין שהחור הוא בכותלי הבית בין שהוא בקרקעיתו הרי הוא בודק בתוכו עד מקום שידו מגעת והשאר די לו בביטול אפי' יש שם ודאי חמץ. ר"ז או' ך' ועיין ססי' תל"ח.

מא

מא) שם. א"צ בדיקה. וע"ג התנורים שרגילין להשתמש שם צריך בדיקה ופשוט דגם בכל החורים שסביבותיהן צריך בדיקה. מ"ב או' ך'.

מב

מב) [סעיף ה'] גג היציע. אעפ"י שהוא נמוך הואיל ומשופע א"צ לבדוק. רש"י פסחים ח' ע"א.

מג

מג) שם. והמגדל. פי' כגון אלמע"ד או שאפ"ע בל"א ומצניעין בתוכו כלים ואוכלים. ר"ז או' כ"ג.

מד

מד) שם. שגגיהם משופעים וכו'. ונראה דגג בתיהם אף שהיה שוה א"צ בדיקה דומיא דחצר. פרישה או' ד' ועיין לקמן או' נ"א.

מה

מה) שם. שגגיהם משופעים וכו'. אבל גג השוה שתחת גג המשופע אם דרך להשתמש בו צריך בדיקה אלא א"כ הוא מיוחד לתשמיש שאין דרך להשתמש בו באמצע הסעודה כגון שעשאו אוצר ליין או שכר ואינו מסתפק ממנו כלל לא לשתות ולא למכור וכל כיוצא בזה. ר"ז שם.

מו

מו) שם. א"צ בדיקה וכו'. אבל תוך המגדל וכן תוך התיבות צריכים בדיקה שהוא משתמש בהם חמץ לפעמים. ר"ז שם. וכ"כ רש"י שם דתוך המגדל צריך בדיקה ומביאו ב"י.

מז

מז) שם. א"צ בדיקה וכו'. ודוקא שא"א כלל להשתמש בו אבל אם לפעמים משתמשין בו ואף שאין משתמשין בו בשופי מ"מ צריכין בדיקה אם הם בתוך הבית והכל לפי הענין. חמ"מ או' ו'.

מח

מח) [סעיף ו'] רפת של בקר א"צ בדיקה וכו'. ואם יש שם חור וכה"ג ששימשו בהן חמץ צריך בדיקה. א"ר או' יו"ד.

מט

מט) שם. וכן לול של תרנגולים וכו'. הא כיבוד צריך בין לול בין חצר ורפת אף כיבוד א"צ. א"א או' ט' והיינו אם אין בו חורין וסדקים דאל"ה אף בדיקה צריך כמ"ש באו' הקודם.

נ

נ) שם. וכן לול של תרנגולים וכו'. וה"ה קרקע הבית שתרנגולים מצויים שם א"צ בדיקה. רי"ו. ב"י. ב"ח. מ"א סק"ט. ח"י או' יו"ד. ומיהו במקום שרגילים לאכול כל השנה דא"א שלא יפול שום חמץ בשעת האכילה הרי יש שם ודאי חמץ ובודאי חמץ לא תלינן לומר שנאכל הכל כל זמן שלא ידענוהו שנאכל. ב"ח. וכ"כ הר"ז או' כ"ה בד"א כשסמוך לפסח דהיינו כל ל' יום לפני הפסח נזהר שלא לאכול חמץ בתוך בית זה אבל אם לא נזהר מלאכול בתוכו חמץ בתוך ל' יום לפני הפסח הרי קרקעיתו צריך בדיקה כדינה בלילה לאור הנר דכיון שאכלו שם חמץ א"א שלא נפל שם חמץ על הקרקע והרי יש כאן ודאי חמץ וספק אכלוהו התרנגולים ואין ספק מוציא מידי ודאי אבל כל חמץ שנפל לתוכו ל' יום קודם פסח יש בו שני ספיקות להקל שמא אכלוהו ואת"ל שלא אכלוהו   התרנגולים שמא נתעפש באורך הזמן או נמאס עד שנפסל מאכילת הכלב וא"צ לבערו כלל כמ"ש בסי' תמ"ב עכ"ל. ולפ"ז אם כבדו קרקעית הבית ג"כ א"צ בדיקה דאיכא נמי ב' ספיקות להקל שמא אכלוהו תרנגולים ואת"ל שלא אכלוהו שמא הלך בכיבוד. ועיין לעיל או' כ"ד.

נא

נא) שם. וכן אמצעה של חצר וכו'. זהו לשון הרמב"ם פ"ב דין ד' וסמ"ג וכתב בשה"ג פ"ק דפסחים משמע דמן הצדדין לדידהו צריך בדיקה יעו"ש וכ"נ דעת הלח"מ על הרמב"ם שם. וכ"כ העו"ש או' ד' והב"ח כתב דמ"ש אמצעה של חצר וכו' לאפוקי חורין שבצדדין שצריכין בדיקה יעו"ש והביאו א"ר או' ח' אלא שהח"י או' י"א פליג וכתב דאתי לאפוקי חורין שבחצר דצריך בדיקה יעו"ש. ור"ל כל חורין שבחצר וכ"כ הלבוש חורי החצר צריכין בדיקה שאין העורבין מצויין בחורין עכ"ל והפר"ח כתב דדוקא קרקעית החצר לא בעי בדיקה אבל חורין שבכותלי החצר פשיטא דבעי בדיקה דמהתם לא שקלי עורבים יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' כ"ט החורין שבכותלי החצר אם אינן גבוהין יותר מדאי ולא נמוכין יותר מדאי הרי הם צריכים בדיקה אם דרך להשתמש בהם לפי שהעורבים אינם מצויין בחורין עכ"ל. וכך הוא המנהג לבדוק חורין שבכותלי החצר בלילה לאור הנר אבל חורין שבשטח קרקע החצר סומכין על הכיבוד שמכבדין ביום י"ג ואך אם הם חורין גדולים שאין החמץ הולך מהם ע"י כיבוד צריך לנקות אותם בידים.

נב

בנ) שם. אבל ודאי חמץ לא. משום דאין ספק מוציא מידי ודאי. ב"ח. פר"ח. וכ"ש במקום שמעמידים אווזים בלול ומניחין לפניהם מבחוץ כלי עם שבולת שועל ושעורים שע"י אכילתם נופלים גרעונים לחוץ וא"א להם לאכול משם והם חמץ גמור שהרי שורין הגרעונים במים דצריך בדיקה מדינא. ח"א כלל קי"ט או' יו"ד.

נג

נג) שם הגה. אבל לקמן סי' תמ"ה וכו'. ולאו קושיא היא דהתם מיירי שמשליך החמץ במקום הפקר וכמ"ש המחבר שם וא"כ אפי' לא יאכלוהו העופות מה בכך הרי אינו ברשותו וכאן מיירי ברשותו ולהכי אי איכא ודאי חמץ לא סמכינן אעופות שיאכלוהו וצריך לבערו. פר"ח. והסכים לדבריו הנה"ש או' ג' וכן תירץ בבאר הגולה. ועיין עוד בט"ז ומ"א ושאר אחרונים מה שתירצו בזה ולקמן ססי' תמ"ה.

נד

דנ) [סעיף ז'] חור שבין יהודי לחבירו וכו'. וכגון שהחור עובר בתוך הכותל מעבר אל עבר. ר"ז או' כ"א.

נה

הנ) שם. עד מקום שידו מגעת. כגון שהכותל עב מאד. רש"י פסחים ח' ע"א.

נו

ונ) שם. והשאר מבטלו וכו'. ואע"ג דא"א להשתמש שם היינו משום דחיישינן שמא נתגלגל החמץ ברחוק ב"ח. מ"א ס"ק י"א וכתב שם הב"ח אבל בודאי חמץ צריך להוציאו דהו"ל כמטמון בבור עכ"ל, והביאו ח"י או' י"ג וכתב דדבר זה הוא מחלוקת ישנה בין הפו' לענין חמץ בבור אם צריך סולם להעלותו או סגי בביטול בעלמא כמובואר לקמן ססי' תל"ח והכא ק"ל כמבואר שם דסגי בביטול יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דאפי' בחמץ ודאי סגי בביטול. וכ"נ דעת א"א או' י"א והחמ"מ או' ט' וכ"פ מק"ח בחי' או' ח' ומיהו ביטול זה אם הוא מדאו' או מדרבנן עיין חקת הפסח או' ז' שהביא פלוגתא בזה וכתב ומיהו אם לא ביטלו לכ"ע אסור בהנאה לאחר הפסח אע"ג דהביטול מדרבנן יעו"ש. ועיין לקמן סי' תמ"ח סעי' ה'.

נז

זנ) שם. והשאר מבטלו בלבו ודיו. איכא מאן דפירש דלבו לאו דוקא אלא לומר שא"צ להשמיע לאזניו אבל צריך שיוציא בשפתיו דדברים שבלב אינם דברים. הר"ן פ' כל שעה. ועיין עוד לו בריש פ"ק שהכריח דהביטול אינו ממש הפקר דהפקר בלב אינו מהני והכא מהני יעו"ש. כס"א או' ד'.

נח

חנ) שם. ושבין יהודי לעכו"ם א"צ בדיקה כלל וכו'. ודוקא בלילה ושרגא אבל ביממא ונהורא צריך בדיקה דכי היכי דאשתמש ביה ה"נ בדיק ליה והשאר מבטלו בלבו. כ"מ פ"ב דין ה' בשם הר"מ פר"ח. ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק י"ב. ח"י או' י"ד. א"ר או' י"א. חק יוסף או' י"ב. מק"ח או' ט' חמ"מ או' ט' ר"ז או' צ"ב. והא דצריך לבדוק ביום י"א דוקא אם בודאי יש שם חמץ. ט"ז וא"ר שם. וי"א אפי' אם אין שם בודאי חמץ. ר"ז שם. ודוקא לאור היום אבל לא לאור הנר אפי' ביום דיש סכנה. זכ"ל.

נט

טנ) שם. ונמצא בא לידי סכנה. ואע"ג דשלוחי מצוה אינן ניזוקין היכא דשכיח היזקא שאני. פסחים ח' ע"ב. ואפי' בידוע שיש שם חמץ א"צ בדיקה בלילה מפני הסכנה. ב"ח. ט"ז סק"ו. ח"י או' ט"ו. חק יוסף או' י"ג. חמ"מ שם. ר"ז שם. אבל ביום צריך לבדוק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו ודיו כמ"ש באו' הקודם.

ס

ס) וכתב השו"ג וז"ל ונ"ל דאם הגוי יודע בטיב ישראל שעושה שליחותו של מקום ואינו חושדו כלל בודק כדרכו בליל י"ד כיון דליכא סכנה וכ"ז היינו היכא דהחור הוא חלול שנראה אור הנר אבל אם מצד הגוי הוא סתום פשיטא דבודק כדרכו בליל י"ד עכ"ל. והביאו הזכ"ל.

סא

סא) [סעיף ח'] כותל שנשתמש בו חמץ וכו'. ר"ל שרגיל להשתמש בו חמץ ואינו יודע עכשיו אם יש שם חמץ.

סב

סב) שם. אפי' אינו גבוה ג"ט כדי חפישת הכלב וכו'. ר"ל שהכלב מריח ומחפש עד ג"ט וזה אעפ"י שאין גבוה ג"ט ויש לאוש שמא הכלב יחפש עליו בפסח ויגלהו אפ"ה א"צ לבדוק וכו'.

סג

סג) שם. א"צ לבדוק וכו'. ומ"מ צריך לבטל בלבו דשמא יש שם חמץ ויעבור עליו. ט"ז סק"ח. עו"ש או' ו' מאמ"ר או' ז' חק יוסף או' י"ד ועי"ש מה שהשיג על ח"י שכתב שא"צ לבטל יעו"ש. וכ"כ בס' מלכי בקדש דזה כח"י יעו"ש. וכן הסכים חמ"מ בפי' או' ד' חקת הפסח או' ט' ר"ז או' ל"ב. ואם לא ביטל והגיע שעת האיסור שאינו יכול לבטל כתב שם העו"ש דצריך להוציאו משם במרא וחצינא בענין שאינו בו סכנה כיון שהוא ספיקא דאו' יעו"ש. וכן הסכים המאמ"ר שם. חקת הפסח שם. והר"ז שם לחלק יצא דאם נשתמש חמץ באותן חורין שבכותל שנפל תוך ל' יום צריך להוציאו במרא וחצינא אבל אם לא נשתמש כ"א קודם ל' א"צ לטרוח ולהוציאו כיון שיש כמה ספיקות להקל יעו"ש.

סד

סד) שם. כיון שיש בו סכנת עקרב וכו'. ואפי' ספק אם יש עקרב תחת זה הגל א"צ לבדוק. חמ"מ או' יו"ד. ודוקא במקום שמצויים שם עקרבים ואפשר דבמקום שמצויים נחשים צריך לבדוק דלא ברי הזיקם כ"כ וכמ"ש סי' ק"ד סעי' ג' מ"א ס"ק י"ג. ח"י או' י"ז. א"ר או' י"ג. מק"ח או' י"א. חמ"מ שם. ר"ז או' ל' ועיין לעיל סי' ק"ד או' כ"ב ואו' כ"ג שכתבנו דאם רואה הנחש שהוא כעוס דינו כעקרב וכן אפעה שהוא מן הדברים שודאי נושכין וממיתין דינו כעקרב יעו"ש.

סה

סה) שם. שמא אחר שישלים בדיקתו וכו'. דבשעת בדיקה אפי' מחפש אחר מחט ג"כ הו"ל שלוחי מצוה כמו האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בניי דהוי צדיק גמור אעפ"י שמכוין להנאתו. פסחים ח' ע"א. מ"א ס"ק י"ד.

סו

סו) שם. אחר מחט שנאבד לו. קודם לכן. רש"י שם. דבשעת הבדיקה הו"ל שליח מצוה ואינו ניזוק אפי' בממונו. מ"א ס"ק ט"ו.

סז

סז) שם. והנ"מ בסתם וכו'. ואע"ג שנשתמשו בו חמץ מ"מ שמא אכלוהו וספיקי טובא איכא כמ"ש סעי' ו'. מ"א ס"ק ט"ז.

סח

סח) שם. צריך להוציאו משם וכו'. אפי' ביטל. עו"ש או' ו'.

סט

סט) שם. צריך להוציאו משם וכו'. ואף להשכיר פועלים. חמ"מ או' יו"ד.

ע

ע) שם. צריך להוציאו משם וכו'. ואם לא עשה כן ועבר עליו הפסח אסור אעפ"י שביטלו ככל חמץ שעבר עליו הפסח כמ"ש לקמן סי' תמ"ח סעי' ה' מ"ב או' ל"ז.

עא

עא) שם. מבטלו בלבו ודיו. ואי ביטול זה מדאו' או מדרבנן עיין ב"ח שכתב דלרש"י והר"ן אינו אלא מדרבנן דכיון שיש עליו גובה ג"ט הרי הוא כמבוער ומה שצריך לבטל חיישינן שמא יפקח הגל במועד ונמצא עובר עליו אכן בשם הגהת מהר"ש כתב דביטול זה הוא מדאו' וכתב שכ"כ הסמ"ק ססי' צ"ח וכ"נ עיקר וסיים דיש ללמוד מכאן דכל היכא דצריך לבטלו דאו' אם לא ביטלו והוא אחר זמן איסורו צריך לפקח הגל ולהוציאו משם ולבערו אבל אם א"צ לבטל אלא מדרבנן וזמן הביטול כבר עבר אין עליו שוב חיוב מעתה וכן ראוי להורות עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגה"ט. וכ"כ העו"ש או' ו' דאם לא ביטלו עד אחר זמן איסורו צריך לפקח הגל ולבערו כיון שאינו ברשותו לבטלו. וכ"כ מ"א ס"ק י"ז. א"ר או' י"ד. חקת הפסח או' י"א. ר"ז או' ל' מיהו אם נפל עליו גל גדול שאין בידו לפקחו והוא אבוד ממנו ומכל אדם מותר דלא קרינן שלך. ב"ח. מ"א שם. א"ר שם. חקת הפסח שם. ר"ז שם וכתב דאפי' לכתחלה א"צ לבטלו כלל לדברי הכל יעו"ש.

עב

עב) שם. מבטלו בלבו ודיו. והואיל ולא עבר עליו בבל יראה מותר באכילה לאחר הפסח שאין לחוש בו להערמה הואיל ונפל עליו מפולת שה"ג בשם הריא"ז פ' כל שעה. והביאו הב"ח וכתב עליו צ"ע. והרשב"א בתשו' סי' ע' כתב שלהירושלמי חמץ שנפלה עליו מפולת מותר אחר הפסח אלא שרב האי אסר. וכ"כ הכ"מ פ"ג דין י"א בשם הר"מ. מ"א ס"ק י ז. והט"ז סק"ח לחלק יצא דאם היה תחלה כותל שם ונפל אז ודאי יפנה המפולת לתקן הכותל ודומה קצת למטמין בבורות אבל בנפלה עליו מפולת אבנים באופן שאין עליו בירור שעשוי להפנות אז מותר אחר הפסח אם בטלו עכ"ל. אמנם דעת הכנה"ג סי' תמ"ח בהגה"ט ובשכנה"ג שם בהגב"י או' ו' מסכים לדעת הריא"ז. וכ"נ דעת העו"ש סוף או' ו'. וכ"נ דעת ח"י או' ך'. וא"ר או' י"ד. וכ"כ הפר"ח בססי' תמ"ה דבדין המפולת נ"ל בפשיטות להתיר כדאיתא בירוש' ובשה"ג ואעפ"י שכתב הרשב"א שרב האי אסר עכ"ל. וכן הסכים הנה"ש בסי' זה או' ז'. וכ"פ הר"ז או' ל"ד. מ"ב או' ט"ל. ומיהו אם בשעה שנפלה המפולת על החמץ היה בדעתו לפנות הגל לאחר הפסח ולזכות בחמץ שתחתיו ה"ז אסור בהנאה. ר"ז שם.

עג

עג) [סעיף ט'] מרתף וכו'. ודוקא מרתף שמסתפק ממנו לצורך הסעודה שאין קבע לשתיה וכמ"ש סעי' ג' ב"י. מ"א ס"ק ח"י. ח"י או' כ"א. חק יוסף או' י"ט.

עד

עד) שם. א"צ לבדוק אלא שורה העליונה וכו'. שבשתי אלו השורות רגיל השמש להניח פת בשעה שמוזג יין מן החביות. ר"ז או' ל"ה.

עה

עה) שם. ולא על כל שטח המרתף וכו'. ר"ל שא"צ לבדוק כל חביות העליונות הרואות התקרה באורך ורוחב של כל המרתף אלא רק שורה א' הראשונה ברוחב משמאל לימין שהיא כנגד הפתח ורואה את הפתח ואת התקרה ועוד שורה אחת שתחתיה שרואה את הפתח לבד.

עו

עו) שם. אלא עליונה הרואה את הקורה וכו'. בגמ' פסחים ח' ע"ב איכא פלוגתא בזה דרב ושמואל דרב אמר עליונה ושלמטה הימנה ושמואל אמר עליונה ושלפנים הימנה ופסק הרמב"ם והר' יונה והרא"ש והטור כרב (ועי"ש בגליון הש"ס שכתב שלא היה בגרסתם והלכתא כוותיה דשמואל יעו"ש) וכ"פ כאן בש"ע מיהו יש מן הגאונים שפסקו כשמואל כמבואר בטור וב"י יעו"ש. ועיין בהגר"א. אבל דעת מור"ם ז"ל מדלא הביא בהגה דעת החולקים בזה משמע דמסכים כפסק הש"ע וכ"פ הלבוש וכ"נ דעת הט"ז והמ"א והבאים אחריהם שלא הביאו דעת החולקים דמסכימים כפסק הש"ע. וכ"פ החמ"מ או' י"א. ר"ז או' ל"ה חקת הפסח הנד"מ. ומיהו המחמיר לבדוק גם שורה שלפנים מן העליונה תע"ב.

עז

עז) [סעיף יוד'] בתי כנסיות וב"מ צריכים בדיקה וכו'. משמע דצריכין בדיקה כדין דהיינו בליל י"ד מ"א ס"ק י"ט. יכ"כ העו"ש או' ז' והפר"ח. ח"י או' כ"ב. א"ר או' ט"ו. מק"ח או' י"ד. ר"ז או' ל"ו ואם עבר ולא בדק בליל י"ד בודק אפי' לכתחלה ביום י"ד לאור החמה כמו אכסדרה שאורה ג"כ רב. ח"י שם. א"ר שם. מק"ח שם א"א או' י"ט. ר"ז או' ל"ז ועיין לעיל או' ז' ואם יש חלון של זכוכית צדיך לפתוח אותה כמ"ש לעיל סוף או' ט' יעו"ש.

עח

עח) שם צריכין בדיקה וכו'. ולא נהגי כן אלא שמכבדין אותם ביום י"ג ולאו שפיר עבדי דכיבוד לא מהני למאי דאיכא בגימות ועוד שעיקר המצוה היא בלילה לאור הנר. פר"ח. וכ"כ ח"י שם דלא ראיתי נזהרין בזה לבדוק בהכ"נ רק סגי להו בכיבוד בעלמא ביום וראוי להזהיר ע"ז (ר"ל שיקיימו מצות חכמים כתקנה. ר"ז או' ל"ו) השמשים של בהכ"נ וכ"כ בדרשות מהרי"ל עכ"ל. מיהו מהרי"ש בשו"ת שבסוף חידושיו סי' י"א צדד למצוא סמך למנהג דסגי לכתחי' כשמכבד ומרבץ ביום לאור החמה יעו"ש והביאו מחב"ר או' ה' אלא שכתב דהרב הנז' דבר לפי מקומו אמנם כמדומה לי דבגלילותינו נזהרים לבדוק בלילה בהכ"נ ובה"מ לעשות בהם משפט כתוב עכ"ל.

עט

עט) שם. צריכים בדיקה וכו'. ויכילין לברך על בדיקה זו. ר"ז או' ל"ו. ועיין לעיל או' ח' ומיהו לא מצי לבעולי החמץ לפי שאינו שלהם. פר"ח. וכ"כ הר"ז שם.

פ

פ) שם. צריכים בדיקה וכו'. וביש מקומות מכריזין אחר בדיקת בהכ"נ שלא יביאו עוד שם התנוקות עם חמץ. דרשות מהרי"ל. ח"י או' כ"ב.

פא

פא) [סעיף יא'] ומכוין לבדוק החמץ וכו'. ר"ל לא מיבעיא בסתם שאין חזקתו מתכבד אלא אפי' אם מכוין לשם בדיקה ג"כ לא מהני. הגר"א. ואפי' בדק ביום בחורין ובסדקין צריך לחזור ולבדוק בלילה. מ"א סק"ך. ועיין לעיל או' ב'.

פב

פב) שם אעפ"י כן צריך לבדוק בליל י"ד. ואעפ"י שבדק בליל י"ג לאור הנר ונזהר בכל דיני בדיקה אעפ"י כן צריך לחזור ולבדוק בליל י"ד כדי שלא לחלק בין ביעור לביעור. ב"ח. וכ"מ מדברי הלבוש. וכן הסכים המט"י, אבל העו"ש או' ח' כתב דמיירי כשבודק ביום י"ג אבל אם בדק ליל י"ג כדינו יצא וא"צ לחזור ולבדוק. וכ"כ ח"י או' כ"ג. מק"ח או' ט"ו. והפר"ח כתב דאף אם בדק באחד מן הלילות לאור הנר וכיון לבער החמץ שוב א"צ לבדוק והביא ראייה מהירושלמי יעו"ש. והסכים לדבריו הכס"א או' ז' יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא ועיין לקמן סי' תל"ו סעי' א' בהגה שכתב דהבודק קודם הזמן לא יברך יעו"ש. וא"כ לפי מה דק"ל סב"ל ודאי דאין לבדוק ולברך בליל י"ג וכ"ש ביום י"ג ואפי' מי שהוא אנוס כגון שיוצא לדרך וכדומה ומוכרח הוא לבדוק בליל י"ג או ביום י"ג וכ"ש אם הוא קודם לזה דלא יברך וכן מי שטעה ובירך ובדק בליל י"ג ורוצה לחזור ולבדוק ליל י"ד כדי לצאת אליבא דכ"ע אינו חוזר ומברך אבל אם לא בדק ליל י"ד מאיזה סיבה כשבודק ביום י"ד מברך דיום י"ד זמנו הוא, ועיין לעיל או' ב'.

פג

פג) שם. צריך לבדוק בליל י"ד. מיהו אם בדק אכסדרה לאור החמה יצא ומ"מ צריך לבדוק עכ"פ חדר א' בלילה שלא לחלק בין בדיקה לבדיקה, מ"א סק"ך. ח"י או' כ"ד. מק"ח או' ט"ו. ועיין לעיל או' ז'.

פד

פד) שם הגה. וכל אדם צריך לכבד וכו'. דלא מיבדק שפיר בלא כיבוד. ד"מ או' ה' בשם המרדכי. ולכן נהגו ליטול נוצוח ולכבד, מ"א ס"ק כ"א. ור"ל נוצות גדולות המחוברות יחד שמכבדין בהם את כל המקומות קודם פסח: ח"י או' כ"ה. ועיין לעיל או' כ"ד.

פה

פה) שם הגה. וכל אדם צריך לכבד וכו'. רוב המוני עם מקילים בבדיקה שעושין דרך העברה בעלמא כמה חדרים בשעה מועטת ואין מקפידין לבדוק יפה בחורין וסדקין כפי תקנת הבדיקה מדינא דגמ' ויש להם על מה שיסמוכו באשר הם קדם רוחצין הכל ומנקרין ומחפשין היטב. שו"ת שבסוף חידושי מהרי"ש סי' י"ב. מחב"ר או' ו' שע"ת.

פו

פו) אפי' אם רוחצין ומנקרין ע"י עכו"ם מסתברא דנאמנים דאמנקיותא קפדי ולא מרעי נפשייהו. הרב הנז' שם. מחב"ר או' ז' שע"ת.

פז

פז) שם בהגה. שנותנין בהם וכו'. ומי שאין דרכו בכך א"צ בדיקה. ד"מ או' ה' מ"א ס"ק כ"ב. א"ר או' ט"ז. ומ"מ המחמיר תע"ב. ר"ז או' מ"ג.

פח

חפ) שם בהגה. שנותנין בהם וכו'. ואפי' אמר ברי לי שלא נתתי בהם חמץ אפשר דאפ"ה צריך בדיקה כיון שדרך לתת בו חמץ ומלתא דלא רמיא עליה דאניש לאו אדעתיה ועוד דלפעמים דבוק פירור חמץ בידים ונותן לתוך כיסו ובתי יד שלו בלי ידיעתו כי ידים עסקניות הם. ח"י או' כ"ו. מק"ח או' ט"ז.

פט

טפ) שם בהגה. צריכין בדיקה. לכאורה משמע דבזמן בדיקה קאמר דהיינו ליל י"ד אבל העולם אין נזהרין בזה ומנערים הכיסים בשעת הביעור (ר"ל ביום י"ד) ואפשר מטעם שאוכלים עוד חמץ ואולי נדבק בידיו דבר מה וחוזר ונותן לתיך כיסו וגם בלבוש משמע דא"צ בשעת בדיקה והרוצה להחמיר עכ"פ צריך לחזור ולנער כיסו בשעת הביעור. ח"י או' כ"ז. מק"ח או' ט"ז. ר"ז או' מ"ב, והבכורות שמתענים י"ל די בבדיקת הלילה. א"א או' כ"ב. והיינו אם לא אכלו אח"כ וגם לא נתעסקו בחמץ. וכ"ז הא בבית יד שבמלבוש שעליו אבל במלבושים המוצנעים בבית די להם בניעור שעושים קודם בדיקה.

צ

צ) שם בהגה. צריכין בדיקה. בין בית יד שלו ובין של תינוקות. ד"מ או' ה'.

צא

צא) שם בהגה. צריכין בדיקה. ואדם שאין לו חדר כשבודק הכיסים וכו' אינו מברך. מגן האלף סי' תל"ו. פת"ע או' מ"ג,

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---