כף החיים/אורח חיים/שפז

כף החיים ‏ אורח חיים שפז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] המשתתפין במבוי וכו'. היינו בשאר אוכלין ומשקין הנז' בסי' הקודם לזה דאלו נשתתפו בפת הא כתב אח"כ לדיעה זו שא"צ לערב בחצירות.

ב

ב) שם, צריכים לערב בחצירות. היינו בכל חצר שיש בה ב' בתים. ר"ז או' א' ור"ל שדרים בהם שני בעלי בתים שאוסרים זע"ז בחצר צריכים לערב אבל אם אין דר בחצר כ"א בעה"ב א' א"צ לערב.

ג

ג) שם כדי שלא ישכחו וכו'. כלומר דמדינא לא היה צריך לערב בחצירות הפתוחות למבוי שהרי נעשו מעורבין ממילא ע"י שיתוף המבוי אלא מה שצריך לערב הוא כדי שלא ישכחו וכו'

ד

ד) שם. שהרי אין התנוקות וכו'. ויאמרו אבותינו לא עירבו. גמ' עירובין ע"א ע"ב.

ה

ה) שם. לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת וכו'. כ"כ הרמב"ם פ"א דין י"ט והביאו ב"י. וכן העלה הרשב"א אלא שכתב שנהגו לערב בפת ולשתף ומניחין שתי עוגות בבית שבחצר אחת משום עירוב ואחת משום שיתוף עכ"ל. והביאו המ"מ שם. והוא כדי לצאת י"ח כל הדיעות וכ"כ בש' הכוו' דף ס"ב ע"ד על האר"י ז"ל שהיה מערב שני עירובין ע"ח על לחם אחד ושיתוף מבואות על לחם שני. ועיי' לקמן או' ט' ואו' כ"א ולעיל סי' שס"ו או' קכ"ד.

ו

ו) שם לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת וכו'. ואם נשתתפו במבוי (היינו ביין או בדבר אחר ולא בפת. מ"מ) ושכחו כולם לערב בחצירות אם אין מקפידין על פרוסתן (ר"ל אם שואל א' מחבירו פרוסת פת נותן לו. מחה"ש) סומכין על השיתוף בשבת הראשונה בלבד ואין מתירין להם דבר זה אלא מדוחק. הרמב"ם פ"ה דין י"ד, ב"י מ"א סק"א תו"ש או' א' ר"ז או' ב':

ז

ז) מבוי שעירבו כל חצירות שבו כל חצר וחצר בפ"ע ואח"כ נשתתפו כולן במבוי (ביין או מין אחר שאינו פת. אחרונים) ושכח אחד מבני חצר ולא עירב עם בני חצירו לא הפסיד כלום שהרי כולם נשתתפו ועל השיתוף סומכין ולא הצריכו לערב בחצירות עם השיתוף אלא שלא לשכח לתינוקות תורת עירוב והרי עירובו בחצירות. הרמב"ם שם דין י"ג, ר"ז שם.

ח

ח) שם. לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת וכו'. והטעם שמתוך שהפת חיי האדם עיניהם תלויות בו ומתוך כך מכירים כמשתתפין בו במבוי. ב"י. לבוש. תו"ש או' א' ר"ז או' א'

ט

ט) שם. וא"צ לערב בחצירות וכו'. וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סי' ל"ג שא"צ שיתוף ועירוב ומי שמוסיף בו חומרא עוברת בו רוח טהרה ובלבד שלא תהיה שם ברכה יתירה יעו"ש. ורמזו הברכ"י או' ב' ועיין לקמן או' ח"י.

י

י) שם. וא"צ לערב בחצירות וכו'. כתב הריטב"א בחי' (דף ע"א ע"ב) הא דסומכין על שיתוף במקום עירוב דוקא שהניחו בבית שבחצר אבל הניחו בחצר לא מהני דק"ל ע"ח בבית ולא עדיף סמיכה על השתוף מאלו עירב ממש יעו"ש. מיהו מדברי התו' שם (ד"ה בפת) נראה דלכ"ע מהני שהרי כתבו בשם ר"י דשיתוף דוקא בחצר ולא בבית וא"כ ע"כ הא דאמרי סומכין על שיתוף במקום עירוב בהניחו בחצר מיירי ומהני משום עירוב וכ"נ מסתמיות דברי הרמב"ם פ"א וא"כ האידנא דמניחין העירוב בבהכ"נ דלאו בית דירה הוא סומכין על הרמב"ם בכל דס"ל דסומכין על שיתוף בפת במקום עירוב אפי' להתיר החצירות בפ"ע וס"ל אפי' הניחו בחצר מהני. שש"א. ועיין לעיל סי' שפ"ו או' ו'

יא

יא) שם. וי"א שאם לא עירבה וכו'. כ"כ ב"י להוכיח מדברי רש"י ותו' וכו' אבל הב"ח והט"ז השיגו על דברי ב"י בזה וכתבו דהיכא דשיתפו במבוי בפת שוב א"צ עירוב בחצירות לא לעצמן ולא זו עם זו יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ב (ומה שמצויין מ"א על הגה הוא ט"ס) א"ר או' א' תו"ש או' ב' וכ"מ מדברי הר"ז או' א' שלא הביא דעת י"א ופסק כדיעה ראשונה, ועיין עוד לקמן אות ך' ואו' כ"א.

יב

יב) שם ואם עירבו דרך פתחיהם וכו'. והיינו שאם היו פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי ועירבו החצירות דרך פתחים שביניהם א"צ שיתוף במבוי אבל אם לא היו החצירות פתוחות זו לזו א"נ פתוחות ולא עירבו ביניהם אפי' עירב כל חצר לעצמה מ"מ כיון דהחצירות עצמן אסורות לטלטל מזו לזו כ"ש דאסורות לטלטל במבוי בלא שיתוף אבל בפתוחות זו לזו ועירבו ביניהן א"צ שיתוף, ב"ח.

יג

יג) שם ואם עירבו דרך פתחיהם וכו'. והיינו שעירבו כל חצר עם הבתים שלה בפ"ע כדי שיוכלו לטלטל מן הבתים לחצר ואח"כ עירבו כל החצירות ביחד דרך פתחיהן כדי שיוכלו לטלטל מן חצר לחצר וה"ה אם עירבה כל חצר עם בתים שלה בפ"ע ואח"כ נתנו העירובים על כל החצירות בבית א' מן החצירות הו"ל כאלו עירבו יחד כמ"ש לעיל רסי' שמ"ח יעו"ש.

יד

יד) שם מותרות להשתמש החצירות במבוי. ר"ל כלים ששבתו בבתים שבחצירות מותר להשתמש בהם במבוי דאי כלים ששבתו בחצר בלא"ה מותר להשתמש בהם במבוי דחצר ומבוי הם רשות אחת כמ"ש רסי' שע"ב יעו"ש.

טו

טו) שם שסומכים על עירוב וכו'. זהו דעת הטור וכתב ב"י אפשר שג"כ דעת הרמב"ם מיהו בס' גאון יעקב על הש"ס כתב דלהרמב"ם לא מהני עירוב במקום שיתוף בשום פנים יעו"ש. ונראה דלענין דינא ודאי דיש להקל כדעת הטור והש"ע רק דהמחמיר תע"ב.

טז

טז) שם הגה. אפי' לא נשתתפו אלא ביין. ואע"ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשיתוף סמכינן עליה בחצר. רש"י עירובין ע"א ע"ב.

יז

טוב) שם. אפי' לא נשתתפו אלא ביין וכן נוהגים במצרים לסמוך על שיתוף במקום עירוב ובכל המינים וראיתי מהרבנים הראשונים שהיו מערבין על כל העיר בכל שנה מהמצה שלהם. מהריק"ש בהגהו' אבל בארץ הצבי המנהג פשוט מקדם קדמתה לעשות שיתוף בשמן ועירובי חצרות בכל שנה בע"ש שבחג הפסח. ברכ"י או' ג' ומיהו לענין ברכה נראה דאין לברך על עירובי חצרות דכיון דישתפו בשמן וי"א דיוצאין בזה גם משום עירובי חצרות הא ק"ל סב"ל. ועיין לעיל או' ט' ובסי' ח"י או' ז' ודוק.

יח

יח) אמנם אם לא היה שיתופי מבואות ועירבה כל חצר לעצמה ובירכו על העירוב ואח"כ באו לעשות שיתופי מבואות נראה דצריך לברך על שיתופי מבואות כיון דלכ"ע לא יצאו בזה העירוב משום שיתוף אבל אם אחד מן החצירות רוצה לערב לעצמו וגם לזכות משלו שיתוף לכל בני המבוי נראה דיש לברך על העירוב ויכוין גם על השיתוף כיון שעושה אותם בבת אחת:

יט

יט) שם. בהגה. וכן סומכין אעירוב וכו'. כבר נתבאר זה בדברי הש"ע ונראה שלא כתבו מור"ם ז"ל אלא בדרך אגב. מאמ"ר או' ב'

כ

כ) שם בהגה. ונ"ל הטעם וכו'. הלבוש הקשה על טעם זה וכתב דעיקר הטעם שנוהגים כסברא הראשונה. דאם נשתתפו בפת סומכין עליו וא"צ לערב חצירות כלל ועל זה אנו סומכין דגביית הקמח שלנו הוא כמו שיתוף בפת שהרי עושים ממנו חלת מצה אחת ומקיימין אותה כל השנה בבהכ"נ ואין לך היכרא לתנוקות גדולה מזו יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"ב דהטעם בזה משום דאגן מערבין בפת ובפת א"צ רק חד לעירוב ולשיתוף וכ"כ התו"ש או' ג' וכ"כ הר"ז או' א' ועיין לעיל או' י"א. ומ"מ היכא שסומכין על שיתוף במקום עירוב טוב לימר בשעת הנחת השיתוף שמניחו גם לשם עירוב:

כא

כא) ודע דהגם שנתבאר דעת הפו' שכתבו דאם נשתתפו בפת סומכים עליו במקום עירוב עוד יש פלוגתא אחריתי באם רוחב המבוי ט"ז אמה ואין ס' רבוא בוקעים בו דלסתם הש"ע סי' שמ"ה סעי' ז' הוי רה"ר ואין ניתרת אלא בדלתות כמ"ש סי' שס"ד סעי' ב' ולדעת י"א שם לא הוי רה"ר וניתרת בצוה"פ וכתבנו שם דאיכא כמה רבוותא דסברי הכי ואין למחות ביד הנוהגין כן רק כל אחד אם ירצה יחמיר לעצמו וא"כ הנוהגין להתיר בצוה"פ וגם סומכין על שיתוף במקום עירוב המחמיר לצאת כל הדיעות צריך לערב בחצירות כדי לטלטל בחצר ובמבוי לא יטלטל.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---