כף החיים/אורח חיים/שלו

כף החיים ‏ אורח חיים שלו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין עולין באילן. אע"ג דגבי עשבים מותר לילך עליהם כמ"ש סעי' ג' התם הטעם משום דעיקר החשש שנתלשות בדריסתו ובזה ק"ל כר"ש דס"ל דבר שאין מתכוין מותר משא"כ באילן הוה הטעם משום שמא יתלוש ובזה מודה ר"ש דאסור. כ"כ ב"י והביאו הט"ו סק"א יעו"ש:

ב

ב) שם. בין לח בין יבש. דגזרינן יבש אטו לח. והגם דהטור כתב דיבש בימות החמה מותר אם אין בו לא פירות ולא ענפים שיוכל להסירם כתב ב"י דנקטינן כהרי"פ והרמב"ם דאין לתלק בין לח ליבש יעו"ש ולכן לא העתיק דברי הטור בש"ע. וכ"ה דעת הלבוש. וכ"כ העו"ש או' א' מ"א סק"א. תו"ש או' א' ברכ"י בשיו"ב או' א'. ר"ז או' א' ח"א כלל י"ב או' ה' וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן או' ף':

ג

ג) שם. ואין נתלין בו. ואין נשענין בו. עירובין ק' ע"א. הרמב"ם פכ"א דין ו'. והא דאין נשענין בו היינו אם הוא דק שמניד על ידו אבל אם הוא עב מותר. ח"א שם או' ו' ועיין לקמן או' ץ':

ד

ד) שם. ואין נתלין בו. ואין משתמשין בו שום תשמיש כגון להניח עליו חפץ או ליטלו ממנו או לקשור בו בהמה וכן כל כיוצא באלו והכל משום גזירה שמא יעלה ויתלוש ממנו פירות או עלין או ענפים. ר"ז שם:

ה

ה) ומה שיש בני אדם שקושרין חבלים בשבת באילן גבוה ומושיבין בהם קטנים לשחוק בהולכה והבאה עיין מט"י או' א' שכתב שיש כמה איסורין בזה איסור קשירה ומשתמש באילן וכו' וסיים דעל מנהיגי הקהל מוטל הדבר לתקן המעוות יעו"ש. והביאו שע"ת:

ו

ו) שם. ואין משתמשין במחובר לקרקע וכו' היינו אילן וכדומה לו כגון אלו מיני מגדלי פרי האדמה שעצים שלהם קשים וגבוהין שדומין לאילן וזהו מדוקדק בלשון שכתב גזירה שמא יעלה ויתלוש אבל בירק מותר להשתמש ובלבד שלא יזיזם כמ"ש לעיל סי' שי"ב סעי' ו' יעו"ש. ועיין לקמן או' ט"ו.

ז

ז) שם. ואין משתמשין במחובר לקרקע וכו'. והיינו בגבוה מן הארץ ג"ט כמ"ש לקמן סעי' ב':

ח

ח) שם בשוגג מותר לירד. ואף שבירידה זו הוא משתמש באילן אין לאסור בשביל כך הואיל ואף בישיבתו שם הוא משתמש באילן. ר"ז או' ב':

ט

ט) שם. במזיד אסור לירד. דקנסהו להיות שם כל השבת לבוש. ר"ז שם:

י

י) שם בכל גוונא מותר לירד וכו'. אפי' עלה ע"מ לירד אחר שחשכה. לבוש. ואפי' מזיד עו"ש או' א':

יא

יא) שם וי"א וכו' וכן עיקר. א"ר או' ב' אמנם הר"ז או' ב' כתב לענין הלכה בד"ס הלך אחר המיקל עכ"ל. וכ"כ לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע ואח"כ מביא י"א דדעתו לפסוק כסתם יעו"ש. וכן הסכימו האחרונים:

יב

יב) שם. הגה ודוקא אדם וכו'. פי' דוקא באדם התירו באלו מפני שעושה איסור בעמידתו שם וצריך לירד אבל אם הניח חפץ אסור להורידו בשום צד. ט"ז סק"ג. תו"ש או' ב'.

יג

יג) שם. בהגה. אסור ליטלו וכו'. דמה שנוטלו מן האילן הרי הוא משתמש במחובר דמה"ט אין מניחין נר עליו כמ"ש סי" רע"ז סעי' ד' יעו"ש. והא דמותר לקשור חבל בפי פרה כדאיתא סי' שי"ז סעי' ז' שאני אילן דדרך תשמישו בכך ושפיר מיקרי משתמש במחובר אבל בהמה אין דרך תשמישה בכך ובהרא"ש משמע דגם באילן לא הוי האיסור מכת הנטילה אלא משום שמא יעלה ויתלוש. מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' ועיין לקמן סי' תקי"ד סעי' ו' ודוק:

יד

יד) שם בהגה. וכ"ז באילן וכיוצא בו. היינו קנים שהוקשו כבר שהן כאילן. עירובין ל"ד ע"ב ומביאו ב"י:

טו

טו) שם בהגה. אבל קנים הרכים כירק מותר וכו'. הב"ח והט"ז סק"ד השיגו ע"ז וכתבו דלא ק"ל כהך הג"ה להתיר להשתמש בקנים רכים וכירק יעו"ש אבל הא"ר או' ג' כתב על דבריהם דלא נהירא וגם תמה על הט"ז מש"ע לעיל סי' שי"ב סעי' ו' דמתיר בהדיא כרמ"א והביא עוד כמה פו' דמתירין כרמ"א וסיים דיש לסמוך על הרמ"א ולבוש בלי פיקפוק יעו"ש. וכן החו"ש או' ד' השיג על דבריהם והסכים להתיר כהא"ר יעו"ש. וכן הסכים בית יהודה סי' י"א נה"ש או' ג' ברכ"י בשיו"ב או' ב' פתה"ד או' ג' ר"ז או' ד' ח"א כלל י"ב או' ו' וכ"כ האחרונים ועיין לעיל או' ו':

טז

טז) שם בהגה. אבל קנים הרכים וכו'. וקנים שעשוים להתקשות אפי' ברכותן הרי הן כאילן ואסור אבל הקנים הגדילים באגם שאין קשין לעולם הם מותרין כעשבים בין קטנים בין גדולים. א"ר שם בשם הרשב"א:

יז

טוב) ומ"מ צריך ליזהר כשמשתמש בירק וכיוצא בו שלא יזיזם בידיו מפני שהן מוקצה כדין של מחובר וכמ"ש בסי' שי"ב סעי' ו' ר"ז שם. ועיין לקמן או' ס"ב:

יח

חי) [סעיף ב'] שרשי אילן וכו'. פי' הר"ר יהונתן דהיינו שיוצאים שרשים מן הקרקע ונראים כמו באילנות הזקנים. תו"ש או' ה':

יט

יט) שם שרשי אילן וכו'. וה"ה קלחי כרוב. יש"ש פ"ה דביצה. מ"א סק"ג. דקלחי כרוב דין אילן יש להם. א"א או' ג':

כ

ך) שם. שרשי אילן הגבוהין וכו'. ומשמע כאן דפחות מג"ט כארעא סמיכתא ושרי לישב עליהן וכ"ש ירק שאין גבוה ג"ט. וכן אילן קטן ובו פירות יאגדו"ם וכדומה אפשר דמותר כל פחות מג"ט וי"ל כל שיש פירות גזרו שמא יעלה ויתלוש והיינו דקאמר שרשי אילן שאין בו פירות דלא גזרינן אלא משום לא פלוג הא פחות מג"ט שרי וירק הראוי לאכילה אף פחות מג"ט אסור וקנה רך שמא יקטוף וישבר אף פחות מג"ט אסור מש"ז או' ה' והביאו אותו האחרונים:

כא

כא) שם. פחות מכאן מותר וכו'. וכן הדין בענפים הגדלים בעיקרו של אילן פחות מג"ט. ר"ז או' ו'

כב

כב) שם. ואם באים מלמעלה ויורדים למטה. פי' דלאחר שהגביהו ג' חזרו וכפפו. רש"י והביאו ב"י:

כג

כג) שם. ובמקום שאין גבוהים ג' מותרים. ואעפ"י שראש זה הנכפף למטה ואינו גבוה ג"ט הוא גדל ובא ממקום האסור דהיינו מגבוה ג' תפחים וכשהיה שם מתחלה היה אסור להשתמש בו אעפ"י כן כשגדל יותר ונכפף למטה הותר מפני שנעשה כקרקע שכל פחות מג"ט סמוך לארץ הרי הוא כארץ ואצ"ל שמותר להשתמש בעיקרו של אילן פחות מג"ט סמוך לארץ אעפ"י שהאילן הוא גבוה מאד שהרי מקום זה שהוא פחות מג"ט לא נאסר מעולם. ר"ז או' ו':

כד

כד) שם. אעפ"י שמצד אחד וכו'. אבל אם מב' צדדין שוין לארץ ומב' צדדין גבוה ג' שרי. מ"א סק"ד ומותר להשתמש אפי' בצדדין הגבוהים עד כנגד מקום שמותר להשתמש בצדדין השוים. ר"ז או' ז' אבל התו"ש או' ח' כתב דמותר לישב דוקא באותן ב' צדדין השוין לארץ:

כה

כה) [סעיף ג'] מותר לילך ע"ג עשבים וכו'. כתב הט"ז סק"ו דמ"מ להשתמש אסור אפי' בירק לדעת הרמב"ם עכ"ל וכתב הא"ר או' ה' דדעת הט"ז דוקא ללכת דידים רחוקות ממנו שרי אבל להשתמש בו אסור וכבר כתבתי דליתא (ר"ל דפליג על הט"ז ומתיר להשתמש בירק כמ"ש לעיל או' ט"ו) וצ"ל (ר"ל הא דנקט מותר לילך וכו' ולא נקט מותר להשתמש) דללכת רבותא הוא דקרוב יותר שיתלוש אגב הילוכו ומכ"ש כשהולך יחף שנתלש בין אצבעותיו ואפ"ה מותר עכ"ל וכ"כ הב"ח בשם הר"ר יונתן דאפי' אינו נועל מנעלים שהעשבים נכנסים בין קשרי אצבעותיו ונתלשים אין לחוש דדבר שאין מתכוין הוא ולא פ"ר. וכ"כ הר"ז או' ח' ומ"מ לאחר שנתלשו ונדבקו בין אצבעותיו אסור להסירם בידיו משום מוקצה ומשמע דכ"ז הוא אם אינו בודאי שיתלשו אבל אם הוא בענין שודי יתלשו אם יהלך עליהם הוי פ"ר ואסור:

כו

כו) שם. אבל האוכלים בגנות וכו'. ומיהו בגינת חבירו שאינו נהנה בגדול העשבים לדברי הערוך דסבר דפסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי ה"נ שרי אבל לדברי החולקין עליו ודאי אסור. ב"י. וכתב המט"י או' ב' דדעת מרן ז"ל כדעת האוסרים ומיהו אין האיסור בארעא דחבריה אלא מדרבנן לכ"ע כדמוכח מדברי הפו' שהביא מרן ב"י סי' ש"ך מהך דעביד בארעא דחגריה יעו"ש מיהו בס' הזכרונות דף נ"א כתב דאפי' בגינת חבירו אסור מדאו' ובגינת נכרי אסור מדרבנן. והביאו כנה"ג בהגה"ט ומ"א סק"ו אלא שכתב עליו המ"א דלא משמע כן בגמ' דאמרינן דעביד בארעא דחבריה. והא"ר או' ו' כתב דהש"ס מיירי בידוע דלא ניחא אבל מסתמא אמרינן דאף חבירו ניחא ליה יעו"ש:

כז

כז) שם. שמשקים אותם וכו'. וטעם איסור השקאת זרעים הוא משום דהמשקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע כדאי' ריש מו"ק. ומיהו משמע דאין האיסור אלא כשהעשבים הם גלוים וניכרים דאז איכא פ"ר בהשלכת מים עליהם אבל אם אינם נראים ע"ג קרקע אעפ"י שהעפר של אותו קרקע הוא מגדל צמחים אין לאסור אלא כשמתכוין להשקות כדי שיגדלו העשבים. ואם היו שם זרעים טמונים תחת הקרקע ויודע בם כגון בארץ חרושה וזרועה אעפ"י שעדיין לא צמחו אסור ליטול ידיו שם דהרי בודאי מצמיחין. ונראה דלאו דוקא במקום עשבים דהה"נ במקום שנטועין שם אילנות אעפ"י שאינן צריכין למים דבלאו הכי הם גדילים ועומדים אסור להשליך שם מים דבמים הם מוסיפין ליגדל לשאת ענף ולעשות פרי. מט"י שם:

כח

כח) עשבים הגדילים בין האבנים שסביב הבאר והעשבים לא חזו למידי ובמקרה בא אחד ורחץ שם במים בלא ראות ע"ז נשאל הרב לב חיים ח"ב סי' ע"ב והשיב דאין עליו עון אשר חטא וא"צ כפרה מכמה טעמים יעו"ש, פתה"ד או' ד':

כט

כט) ואם כבר השקה אותו אילן או אותו צמח מבע"י כל צרכו או שביום ש"ק עצמו הגוי השקה אותן מים בכדי צרכן ושוב בא הישראל והשקה בכוונה מכוונת לאותן הצמחים אינו חייב משום זורע לפי שריבוי המים מרקיבים ומפסידים הצמחים כידוע. פתה"ד או' ה':

ל

ל) שם. אבל מותר להטיל בהם מי רגלים. כגון שמטיל בכותל וזוחלין למטה ע"ג קרקע דליכא בכה"ג גומא ולק"מ מה שתמה בס' הזכרונות דף נ"א בדיני חורש. הרב מהרי"ל ואלי בהגהר כ"י. ברכ"י בשיו"ב או ג':

לא

לא) שם. אבל מותר להטיל בהם מ"ר וכו'. כ"כ ב"י בשם כמה פו' דיין או מ"ר אין לחוש לפי ששורפין העשבים ואדרבה מונעין אותם מלצמוח ודלא כרא"ם דאסר יעו"ש. ור"ל דהרא"ם בס' יראים אסר להשתין על הזרעים כמבואר בהגמ"ר פ' כלל גדול יעו"ש. אמנם הרב מהר"י לפשיץ ז"ל בקו' כלכלת שבת במלאכת הזורע ד"ג ע"ב כתב וז"ל ואולם בחכמת אקאנלמיי"א אמרו שמ"ר הם טובים מאד לזבל הקרקע וא"כ מזבל תולדת חורש כירוש' בפרקין וכו' ע"כ. והביאו הפתה"ד או' ו' וכתב ובזה מצאנו קצת טעם לס' הרא"ם בס' יראים שאסר להשתין על הזרעים והאריך קצת בזה וסיים ומ"מ לענין מעשה לבי נוטה לאסור להטיל מ"ר על הזרעים מכח כל מה שכתבנו יעו"ש:

לב

לב) שם. או שאר משקים וכו'. מיהו בס' הזכרונות דף נ"א כתב דראוי ליזהר בכל משקה. והביאו כנה"ג בהגב"י ומ"א סק"ז. והא"ר או' ז' כתב דביין שהוא חזק א"צ ליזהר כלל דשורף הזרעים עכ"ד. ונראה דה"ה יי"ש שהרי הוא חזק יותר מהיין כידוע. ומע"ד ושכר יש בהם מים ומשמע דמצמיחין בודאי. א"א או' ז' ויי"ש לחוד ושכר לחוד כמבואר במחה"ש סי' ער"ב סק"ו:

לג

לג) שם הגה. ולכן טוב להחמיר שלא לאכול בגנות וכו'. ולי נראה מטעם אחר דיש שם איסור טלטול ד' אמות דהא גינה דיש בה יותר מן ע' אמות הוא כרמלית כמ"ש רס"י שנ"ח ולא מהני היקף לדירה בגינה כמ"ש רש"י בעירובין דף כ"ד. ט"ז סק"ז. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

לד

לד) שם בהגה. שלא יפלו שם מים. ובס' כלכלת שבת כתב עוד טעם אחר שלא לאכול בגנה משום שמא ישליך גרעין שבפירות במקום שיכול להצמיח ויתחייב כמ"ש בסעי' שאח"ז:

לה

לה) [סעיף ד'] יש ליזהר מלהשליך זרעים וכו'. ואעפ"י שלא היו גשמים מנטפין בשעת השלכת הזרעים דכיון שהוא מקום הראוי לירד בו גשמים הוי כמו זורע דאין הגשמים ודאים ואעפ"י כן מיחייב משום דהוייא מלתא דשכיחא שהגשמים יורדים. מט"י או' ב':

לו

לו) שם. שיאכלו בו ביום או ליומים. וצ"ל דנותן להם בפעם אחת דאל"כ הרי מכין משבת לחול אבל כשנותן להם בפעם א' הוי חד טרחא וליכא משום הכנה כמ"ש סי' תק"ג. תו"ש או' י"ב:

לז

לז) שם. שיאכלו בו ביום או ליומים. דבזמן מועט כזה לא יצמחו וכ"ש דלא ישרישו משא"כ לג' ימים או יותר יצמחו הזרעים ויתחייב למפרע משום זורע ולחד מ"ד ישרישו ג"כ בג' ימים כמ"ש הש"כ ביו"ד סי' רצ"ג סק"ב בשם התה"ד סי' קצ"א והגם דבנה"כ השיג עליו עיין בפ"ת שם או' ה' שהביא כמה פו' שמיישבין דברי התה"ד יעו"ש:

לח

לח) [סעיף ה'] עשבים שעלו על אוזן הכלי וכו' דלפעמים גדילים בשפת הדלי ששאובין בו מים תמיד כמין פטריות. רש"י שבת ק"ח ע"א:

לט

לט) שם. והתולשן חייב. ולא דמי לעציץ שאינו נקוב דהתולש ממנו פטור דהתם אין דרך זריעה שם. גמ' שם. מ"א סק"ח:

מ

מ) שם. והתולשן חייב. וה"ה התלוש כשות מהיזמי והיגי (פי' מן הקוצים) חייב משום עוקר דבר מגידוליו. גמ' שם ק"ז ע"ב. ופירש"י ואעפ"י שאינו מחובר לקרקע יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"א:

מא

מא) [סעיף ו'] עשבים שתחבן בעפר וכו'. פיר"שי עשב שהוא נאה למראה ולהריח בו וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו וכשהוא רוצה נוטלו ומריח בו ומחזירו למקומו. ב"י. והא דשרי להחזירו למקומו כגון שלא נסתם הנקב שהיה מונח בו דאל"כ הו"ל עושה גומא ואסור כמ"ש לעיל סי' ש"ח או' ר"ל:

מב

מב) שם. שתחבן בעפר וכו'. וה"ה אם תחבן בקרקע כמ"ש לעיל סי' שי"א סעי' ח':

מג

מג) שם. מותר לאחוז בעלים ולהוציאן. ולא חיישינן אם העפר נזוז מאליו ואעפ"י שלא דצה ושלפה והדר דצה מבע"י שרי. ב"י:

מד

מד) שם. והוא שלא השרישו. ואעפ"י שניתוספו מחמת לחות הקרקע שרי כיון שלא נתכוין לזריעה וגם לא השרישו. ב"י. וה"ה לעיל בש"ע סי' שי"א סעי' ח':

מה

מה) שם. והוא שלא השרישו. כגון שלא נשתהו שם ג' ימים כמ"ש לעיל או' ל"ז:

מו

מו) שם. אבל אם נתכוין לזריעה אסור. אפי' לא נתוספו ואפי' לא השרישו. עו"ש או' ה'. ועיין לעיל סי' שי"א או ס"ד מ"ש בזה:

מז

מז) [סעיף ז'] אסור לתלוש וכו'. דחיובא ליכא אלא בנקוב וכתב הרשב"א בתשו' ודוקא כשהנקב כנגד מה שטמון מהגזע בעפר העציץ אבל למעלה ממה שטמון לא דא"כ אפי' שאינו נקוב כנקוב דמי ע"כ. ומשמע בגמ' שאם ניקב בכדי שורש קטן חשיב עציץ נקוב ליחשב מחובר לקרקע. ב"י:

מח

מח) וכתב רש"י בפ"ק דגיטין (ז' ע"ב) דעציץ של עץ בעי נקיבה ליחשב כמחובר ושל חרס לא בעי נקיבה אם הוא מונח ש"ג קרקע והתו' שם כתבו להיפך דבשל חרס בעי נקיבה ובשל עץ לא בעי נקיבה שהוא מתלחלח יותר מהחרס יעו"ש וי"א דבשל עץ אפי' נקוב כאינו נקוב דמי כמבואר כ"ז בב"י יעו"ש. אמנם מסתמיות הש"ע כאן וביו"ד סי' רצ"ו סעי' י"ב וי"ז ובח"מ סי' ר"ב סעי' יו"ד משמע דלא יש חילוק בין חרס לעץ אלא דאם הוא נקוב חשוב כמחובר לקרקע ואם אינו נקוב לא חשוב כמחובר לקרקע ואיסורו מד"ס. וזהו לענין זרעים אבל לענין אילן אפי' אינו נקוב חשוב כנקוב כ"פ מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רצ"ד סעי' כ"ו והוא ע"פ סברת ירוש' והרמב"ם כמבואר שם בב"י יעו"ש:

מט

מט) שם. אסור לתלוש וכו'. ואפי' מונח בעליה אסור לתלוש ממנו. מ"א סק"ט. תו"ש או' ט"ו. וה"ה דאסור להשקותו. א"א או' ט':

נ

נ) שם. אסור לתלוש וכו'. וכ"ש בתולש מהנטוע על הגג וחייב חטאת. הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ב' סי' ד' כנה"ג בהגה"ט מ"א ס"ק י"ד א"ר או' ט'.

נא

נא) שם. אפי' מעציץ שאינו נקוב. ואם יוצא ונוטה חוץ לעציץ לצד אויר קרקע הוי כתולש מארץ וחייב ואפי' אם יתלוש ממה שבתוך העציץ חייב כיון שמחובר עם מה שיוצא חוץ לעציץ. גן המלך סי' ק"ח יעו"ש. א"ח או' ג'. וכ"כ ח"א כלל י"ב או' ב':

נב

בנ) [סעיף ח'] עציץ אפי' אינו נקוב וכו'. דגרסינן במס' שבת (פ"א ע"ב) פרפיסא (פרש"י עציץ נקוב) היה מונח ע"ג קרקע והניחו ע"ג יתידות מיחייב משום תולש (דאינו נהנה שוב מריח הקרקע) היה מונח ע"ג יתידות והניחו ע"ג קרקע חייב משום נוטע ע"כ. וכתב רש"י ז"ל דהאי חייב לאו דוקא אלא אסור משום דדמי לתולש דאי חייב ממש קאמר לצורך היכי שרו רבנן איסור כרת וסקילה משום קינוח יעו"ש וכ"כ התו' לשם דהאי מחייב מכת מרדות מדרבנן יעו"ש, אלא שדעת הרמב"ם ז"ל חייב ממש קאמר מה"ת כמבואר בב"י בסי' זה ובסי' שי"ב יעו"ש אלא דבש"ע לעיל סי' שי"ב סעי' ג' כתב דמותר לקנח בצרור שעלו בו עשבים ומשמע דס"ל כפרש"י דבהגבהה ליכא אלא איסור דרבנן ולכן התירו קינוח משום כבוד הבריות וכמבואר בדברינו לשם בס"ד. וכ"כ העו"ש בסי' זה או' ז' ר"ז או' י"ב. ומ"ש בש"ע דאפי' באינו נקוב יש ליזהר לפי שי"א בשל חרס אינו נקוב כנקוב וי"א אפכא כמ"ש לעיל או' מ"ח לכן כתב דאפי' באינו נקוב יש ליזהר בשל חרס ובשל עץ כדי לחוש לשני הסברות:

נג

גנ) וכתב בהג"א ס"פ המוציא יין שטעמו של רש"י (שכתב דחייב לאו דוקא אלא איסור מדרבנן) מפני שאע"ג שמונח ע"ג יתידות יונק מן הקרקע קצת הילכך מדאורייתא חייב משום תולש (ר"ל התולש מעציץ נקוב המונח ע"ג יתידות) ומשום נוטע. וא"כ משמע שאם הפסיקו לגמרי (מע"ש) בעצים או בבגד דפסיק יניקתו לגמרי אין שייך בו תלישה ונטיעה מדאורייתא עכ"ל. ב"י. וא"כ משמע הא דפטור לדעת רש"י דוקא אם היה מונח ע"ג קרקע והניחו ע"ג יתידות משום דעדיין יונק קצת מן הקרקע אבל אם נטלו ביום שבת מע"ג קרקע והניחו ע"ג עצים או בגד דפסיק יניקחו לגמרי מן הקרקע חייב לכ"ע:

נד

דנ) שם. ליזהר מליטלו וכו'. ואפי' לצורך גופו ומקומו כלכלת שבת.

נה

הנ) שם הגה. יחור של אילן שנפשח וכו'. והיינו דוקא שאינו יכול לחיות עוד הענף אע"ג שעדיין מחובר בקליפתו. גמ' חילין קכ"ח ע"ב. ומ"מ יש ליזהר בזה דאין העולם בקיאין בכך כ"א שנפרד לגמרי מהאילן שרי. מש"ז או' ח':

נו

ונ) שם בהגה. מותר לתלוש הפירות וכו'. כ"ה בהדיא בחולין קכ"ח ע"ב. וכ"מ בסי' תרמ"ו דלא אסרו ללקט ענבי ההדס ביו"ט אלא משום מתקן יעו"ש. והרב ב"ד סי' רצ"ח לא זכר דברי רמ"א בזה יעו"ש. ער"ה או' א':

נז

זנ) שם בהגה. מותר לתלוש הפירות וכו'. והגם דלעיל סי' שי"ט סעי' ו' כתב רמ"א בהגה דיש מחמירין לפרק האוכל מתוך השבלים שאני הכא שאין איסור דאורייתא רק במחובר לא החמירו בתלוש כלל משא"כ לעיל דהאיסור דאו' משום מפרק הוא שייך בתלוש ע"כ החמירו אפי' במפרק כלאחר יד. ט"ז סק"ח. ומפרק לית כאן דמפרק אינו אלא מה שטמון בתוך הקלי' ובורר ליכא אע"ג להניח אפשר לא שייך בענין זה בורר וכ"ש לאכול מיד. מש"ז או' ח':

נח

חנ) [סעיף ט'] שעלו בו קשים ועשבים וכו' תלושים דלא הוה רק דרבנן הא עלו עשבים שגדלים שם דהוה דאו' כבסעי' ה' י"ל דאסור וע"י עכו"ם למ"ד שרי ה"ה זה. מש"ז או' ט':

נט

נט) שם. ממעכן ברגלו בצנעה וכו'. ואע"ג דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור ה"ד באיסור מלאכה דאו' כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם יראו יסברו שכבסן בשבת אבל הכא לא יראו אלא מלאכה כלאחר יד דהויא דרבנן ולא גזרו רבנן לאסור בחדרי חדרים. תו' כתובות ס' ע"א. והביאו ב"י. ט"ז סק"ט:

ס

ס) שם. ממעכן ברגלו בצנעה וכו'. ואפשר דל"ד בצנעה דאי לא אפשר בצנעה אפי' בפרהסיא נמי שרי מיהו כל היכא דמצי למעבד בצנעה טפי מעלי, ב"י בשם הר"ן. עו"ש או' ח' תו"ש או' י"ז. ומיהו בא"ר או' יו"ד הניח דברי הר"ן הנ"ז בצ"ע, וע"כ אם א"א בצנעה אם אפשר יעשה ע"י גוי:

סא

סא) [סעיף יוד'] הדס מחובר וכו'. שאין הנאתו אלא להריח וזה יכול לעשות במחובר. טור. והר"ן כתב בפ' אין צדין שהגאונים גורסין בהיפך דהדס אסור משום דכיון דלריחא קאי ליכא היכרא ואתי למקצייה. והביאו ב"י. וכ"כ בהג"א פ' לולב הגזול והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ז' וכ"כ ביש"ש פ' אין צדין סי' יו"ד והביאו מ"א סק"י. והגם דלפום דינא ק"ל כפסק הש"ע דמותר מ"מ העולם נוהגין להחמיר ואפשר דטעמא משום שמא ישכח ויפרוך בעלין ויתלשו ויתחייב משום תולש:

סא) וה"ה עשבים המריחין מאן דחש לדהר"ן ופשוט הוא וכל אלו בשבת וה"ה ביו"ט. א"א או' יו"ד:

סב

סב) שם. מותר להריח בו. לדעת מרן יכול לתפוס ההדס בידו ולהריח דלא כמ"ש הט"ז. הרב מהרי"ע בשו"ת בית יהודה א"ח סי' י"א. ברכ"י או' ד'. ומ"ש לקמן בהגה ססי' זה ומותר ליגע באילן ובלבד שלא ינידנו דמשמע דאסור לנדנד המחובר כתב שם מהרי"ע דאינו אלא חומרא בעלמא יעו"ש. מיהו דעת האחרונים נראה דאיסורא ממש קאמר. וכ"כ המש"ז או' יו"ד דאסור ליטול ההדס בידו משום מוקצה. וכ"כ הר"ז או' ד' וז"ל ומ"מ צריך ליזהר כשמשתמש בירק וכיוצא בו שלא יזיזם בידיו מפני שהם מוקצה כדין כל מחובר כמ"ש סי' שי"ב עכ"ל משמע דכל מחובר אסור בטלטול משום מוקצה. ועיין לעיל סי' שי"ב או' ל"ד ולקמן או' פ"ט:

סג

סג) שם. מותר להריח בו. ואם נקצץ ההדס בשבת אפי' ע"י עכו"ם אסור להריח בו. שכנה"ג בהגב"י או' ז':

סד

סד) הנכנס בשבת בגינה ופרדס שיש שם ורדים ופרחים ואתרוגים שמריחים ובא לו הריח מרחוק צריך לברך דכיון דאינו הולך אצלה להריח ליכא למיחש שמא יתלוש. שכנה"ג שם או' ט' א"ר או' י"ב. ומיהו המש"ז או' יו"ד כתב דלא יברך משום דהוי ריח של איסור וסיים בצ"ע יעו"ש ועוד עיין לעיל סי' רי"ז או' א' שכתבנו דזה קרוי ריח שאינו עשוי להריח ואין לברך עד שיטלנו בידיו יעו"ש וא"כ ביום שבת שאינו יכול ליטלו בידיו אין יכול לברך וע"כ יש להרחיק עצמו מזה שלא יתכוין להריח ולא יברך:

סה

סה) שם. שמא יקוץ וכו'. וכי תימא הא נמי יכול לנשכו בפיו מן המחובר אין לך תלישה גדולה מזו. רש"י סוכה ל"ז ע"ב. ומ"מ אפשר דאין חייב עליה דאין דרך תלישה בכך, כדאמרינן בשבת ע"ג שאם זרק אבן על האילן והשיר פירותיו פטור דאין דרך תלישה בכך אלא ביד או בכלי וה"ה במפרק ודש כה"ג יעו"ש. מ"א ס"ק י"א. מיהו הבכ"ש על מס' שבת דף ע"ג כתב דמ"ש רש"י בשבת ע"ג דאין תלישה אלא ביד וכלי ה"ה בפה ורגל ולא מעיט אלא ע"י זריקה יעו"ש. והביאו התו"ש או י"ט, מחב"ר או' ב'. אמנם בנ"א כלל י"ב או' א' הביא מתוספתא פ"י דהתולש ברגלו בפיו ובמרפקו פטור יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ט"ז דהתולש בפיו אינו אסור אלא מד"ס. וכ"כ בס' מנחת פתים והביאו א"ח או' ו':

סו

סו) יש למחות במה שנהגו לתלוש בפיהם פרי מהמחובר והוא איסור סקילה לרש"י מלבד איסור מוקצה ופירות הנושרין. הרב בכ"ש שם. מחב"ר או' ג' שע"ת:

סז

סז) צריך אדם ליזהר במלבוש שנעשה מעור בהמה שלא   תלוש שער ממנה שיש בו חיוב חטאת דהכי איתא בירוש' פ' כלל גדול התולש מהבהמה מתה חייב שתלישתה זו היא גיזתה. ט"ז סק"י. אמנם הי"א בהגה"ט הוכיח מש"ס דילן ומדברי הרמב"ן פ"ט דליכא חיוב חטאת בתולש צמר מן הבהמה אלא רק איסורא דרבנן איכא ואפי' תולש מהמתה יעו"ש. ועיין לעיל סי' שט"ז או' פ"ז ולקמן סי' ש"מ או' ג':

סח

סח) ועוד יש ליזהר שלא יתלוש מן עור שלו בידו או במקומות אחרים דהוה כמחובר לקרקע דכ"מ בריש סנהדרין דאדם הוי כקרקע. ט"ז שם:

סט

סט) [סעיף יא'] השורה חטים וכו'. כדי שיצמחו. ר"ז או' י"ז. ח"א כלל י"א או' ב' אבל מותר לתת חטים או שעורים למים שיתרככו כדי להאכיל לבהמתו לאלתר. מ"א ס"ק י"ב. ר"ז שם. ח"א שם. ואף אם ישאר במים מאכילתן אין בכך כלום לפי שבשעה שנתכנס למים לאו פסיק רישיה הוא שיצמיח שאפשר שהבהמה תאכל את כולם ר"ז שם:

ע

ע) שם. השורה חטים וכו'. לפעמים הילדים נותנים חטים וכיוצא בקרקע החצר כדי שיצמחו וצריך לגעור בהם אעפ"י שהם נותנים זה בחול מפני שבני הבית באים ע"י כן לידי מכשול בשבת ששופכין מים בקרקע החצר ולאו אדעתייהו ולכן כל אדם שרואה צמחים בחצרו יתלוש אותם בחול כדי שלא יבואו למכשול בשבת. גם דרכם של ילדים לעשות כיס מלא חטים וקושרים אותו סביב כלי חרס קטן של מים כדי שיעשה הכיס עשבים סביבות הכלי וצריך לגעור ולבטל זה כדי שלא יבואו בזה לידי מכשול בשבת שמטלטלין אותו הכלי ממקום למקום וזה דינו כעציץ נקוב דאסור לטלטלו. בן א"ח פ' פקודי או' י"ג. ועיין לעיל סעי' ה':

עא

עא) שם. השורה חטים וכו'. וכן השורה תבואה לעשות מהן מאלצין (לשכר) וידוע שכוונחו להצמיח חייב ואפי' בגרגיר אחד. ח"א שם:

עב

עב) שם. הרי זה תולדת זורע וחייב וכו'. ואינו חייב אלא בשורה זמן ארוך כמו חצי יום. מ"א ס"ק י"ב. אבל התו"ש או' ך' כתב דחייב מיד. וכ"כ ח"א שם ובנ"א או' א' דתיכף משנתן למים חייב ודלא כמ"א יעו"ש. ועיין לקמן סי' ש"מ סעי' י"ב ובדברינו לשם בס"ד:

עג

עג) צימוקין ושאר פירות יבישים מותר לשרות בשבת מ"מ כובש כבשים אסור. א"א או' י"ב. ומיהו עיין לעיל סי' ש"ך או' קט"ו ובסי' רנ"ב או' ז"ן דיש אוסרין בצימוקין יעו"ש. ועוד עיין בסי' שכ"א או' קל"ו:

עד

עד) שם הגה. ומותר להעמיד ענפי אילנות וכו'. שקוצצין בימות החמה לשמוח בהן בבית. מהרי"ל. והיינו שהוכנו מאתמול לתשמיש. מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' ט"ו תו"ש או' כ"א ועיין לעיל ס' ש"ח סעי' כ"ג:

עה

עה) שם בהגה. ענפי אילנות במים בשבת. כדאמרי במס' סוכה (מ"ב ע"א) גבי לולב. בשבת מחזירין, ביו"ט מוסיפין. ובמועד מחליפין ע"כ. והביאו בש"ע סי' רנ"ד. וכתבו הפו' דה"ה לענין זה. ומשמע דוקא בשבת מחזירין דהיינו אם כבר היה מונח במים מע"ש ונטלו ביום שבת מן המים שרי להחזירו. וכ"כ בס' כפות תמרים על מס' סוכה דף מ"ב. והביאו י"א בהגב"י. וכ"כ התו"ש או' כ"א ח"א כלל י"א או' ג'. מיהו הא"א או' י"ג כתב דאף שלא היו במים מע"ש מותר ליתנם במים לכתחלה בשבת רק לשאוב מים מכלי לכלי אסור משום טורח יעו"ש וכ"מ מהר"ז או' ח"י. אמנם לענין דינא נראה כס' הראשונה.

עו

עו) שם בהגה. ובלבד שלא יהא בהם פרחים וכו'. ואפי' להחזירם למים במקום שהיו אסור. כפות תמרים שם. י"א שם. מש"ז או' יו"ד. ועיין באו' שאח"ז:

עז

עז) שם בהגה. ובלבד שלא יהיו בהם פרחים וכו'. וכ"כ הרב כנה"ג בהגב"י דמה שנוהגין המון העם ליתן בתוך כלי מים ורדים כגון טראנדאפיל"ש וקלאוינא"ש וכיוצא בהם הוא איסור גמור שאותן ורדים נפתחים בלחלוחית המים יעו"ש. אבל מהריק"ש בהגהו' כתב דחומרא יתירא היא דחטים ושעורים במים הם מצמיחים דבר חדש אבל ורדים נפתח הסתום ואין שם דבר שלא היה מצוי ואין מי שחושש בארץ מצרים עכ"ד. ברכ"י או' ז'. וכ"כ הרב שם חדש ח"א עמוד זמנים דקי"ז ע"ד. והביאו הפתה"ד או' ח':

עח

עח) שם בהגה. ובלבד שלא יהיו בהם פרחים וכו'. ולענין הדם אם היו במים מותר להסירם ממים ולהחזירם שאינם נפתחים עוד אמנם אם לא היו במים אסור להניחם במים בשבת. הרב עושה שלום דק"ג ע"ג. יפ"ל או' ב':

עט

עט) שם בהגה. ועיין לקמן סי' תרנ"ד. דאסור להוסיף מים בשבת. מ"א ס"ק י"ג. וודאי ליתן לכתחלה עליו מים זה גם ביו"ט אסור אלא היכא שיש כבר מים ורק בא להוסיף בו מים דביו"ט שרי אבל בשבת אסור. מחה"ש.

פ

פ) [סעיף יב'] תאנים שיבשו באיביהן וכו'. ונ"ל דבעשבים יבשים כ"ע מודו דכתלושים דמי (ופטור אבל אסור. ח"א כלל י"ב או' ה') דלא כעו"ש. מ"א ס"ק י"ד. וזהו לפי סברתו בסק"א שכתב דהכא מיירי באילן יבש וע"כ לחלק יצא בין אילן לעשבים אבל הא"ר או' ט"ז כתב דודאי אילן יבש נמי כתלוש אלא דהכא מיירי באילן לח רק שהפירות נתייבשו וכ"מ בחולין (דף קכ"ז ע"ב) בש"ס ופירש"י שם יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' כ"ב. ח"מ או' א' ומיהו י"א דלדעת הרמב"ם גם אם יבש האילן ויבשו בו הפירות התולש מהן בשבת חייב. י"א בהגב"י. וכ"כ ח"א כלל י"ב או' ה' וכתב שם בנ"א או' ב' דכן מצא ג"כ בתוספתא דעוקצין פ"ב יעו"ש:

פא

פא) שם. התולש מהם בשבת חייב וכו'. ואם העוקצין עדיין לחין חייב לכ"ע. ח"א שם:

פב

פב) מ"כ בשם הרב מהר"א מוטל ז"ל נוהגין שלוקחין ענפין שיש בהם עוזרדין ועושין מאותן ענפין אשכולות והעוזרדין מתבשלין שם ונגמרין וקוצצין אותן העוזרדין מהענפין ואוכלים אותם נראה פשוט שבשבת ויו"ט יכולין לקצץ העוזרדין לאוכלם. שכנה"ג בהגב"י או' יו"ד:

פג

פג) החותך ענפים מן האילן כדי שיגדל יותר ויתעבה אם א"צ לעצים חייב משום זורע שהרי כוונתו להצמיח ואם צריך ג"כ לעצים חייב אף משום קוצר אבל בחותך עשבים ושאר ירקות מן המחובר כדי שהנשאר יגדלו יותר טוב אעפ"י שא"צ למה שחותך אלא משליכם אעפ"י כן חייב שתים. ח"א כלל י"א או' ה' ועיין שבת ע"ג ע"ב:

פד

פד) בצלים שדרכן להשתרש בעליה שיש בו עפר ונשרשו שם וגם רוצה בהשרשתם התולש חייב אע"ג שכל הבצל מגולה ואין דרך גידולן בנך אבל אם נפלה עליהן מפולת ונתכסו האמהות של הבצלים והעלין מגולין כדרך גידולן אפי' אינו רוצה בהשרשתן חייב. מ"א ס"ק י"ד ח"א כלל י"ב או' ד':

פה

פה) [סעיף יג'] לפיכך אסור לסמוך הסולם לצידי האילן וכו' הלשון אינו מדוקדק דאפי' אם היה שם יתד תקוע באילן מע"ש אסור להניח עליו סולם בשבת דכי מניח הסולם על היתד בשבת הו"ל משתמש בצדדין שהוא היתד כמ"ש לקמן או' פ"ח אלא ר"ל דאסור לסמוך הסולם לצידי האילן מע"ש כדי לעלות בו בשבת דכי סליק ביה וכו' אבל אם יש יתד תקועה בצדי האילן מע"ש מותר לסמוך סולם עליו מע"ש כדי לעלות עליו בשבת דהו"ל יתד צדדין וכו':

פו

פו) שם. דהו"ל יתד צדדין וכו'. וכשעולה לא יניח רגליו על היתד אלא דוקא על שליבות הסולם. גמ':

פז

פז) שם. ואם נעץ בו יתד וכו'. או שלשלת או חבל ותלה בהם כלי מותר להשתמש בכלי משום דצדי צדדין הוא אבל אם קשר הכלי באילן אסור להשתמש בכלי כיון שהכלי נוגע באילן וכן ביתד או בחבל אסור להשתמש משום צדדין. ב"י בשם א"ח:

פח

פח) שם. והכלכלה כצדי צדדין. ומותר ליטול חפץ מהכלכלה (או להניח, ב"י) אבל הכלכלה עצמה אסור ליטול דקמשתמש ביתד שהוא צדדין ואם הכלכלה תלויה באילן עצמו אסור ליטול חפץ מהכלכלה דקמשתמש בצדדין. ואם פי הכלכלה צר דכשנוטל חפץ מן הכלכלה מניד האילן בכל ענין אסור. מ"א ס"ק ט"ו, א"ר או' י"ז, תו"ש או' כ"ג, ר"ז או' ך':

פט

פט) שם הגה. ובלבד שלא ינידנו. משום מוקצה דאסור בטלטול אפי' מקצת. מש"ז או' יו"ד. ר"ז או' כ"ב. ועיין לעיל או' ס"ב:

צ

צ) שם בהגה. ובלבד שלא ינידנו. ולהשען באילן בבריא מותר בתש אסור. יש"ש פ"ה דביצה סי' ו' מ"א שם, א"ר שם, תו"ש שם. ור"ל אם האדם בריא וא"צ לסמוך הרבה באילן לא מקרי משתמש במחובר אבל בתש כח שצריך לסמוך הרבה באילן הוי משתמש במחובר ואסור מחה"ש. א"א או' ט"ו. אבל הר"ז או' כ"א כתב מותר להשען באילן בריא אבל בתש אסור מפני שמנידו וה"ז משתמש באילן עכ"ל משמע דבריא ותש חוזר על האילן דאם האילן בריא שאינו מתנודד כשישענו עליו שרי ואם האילן תש דהיינו דק שמתנודד כשישענו עליו אסור. וכ"כ ח"א כלל י"ב או' ו' וע"כ יש לחוש לשני הפירושים ואין להתיר אלא באדם בריא ואילן בריא ועיין לעיל או' ג'.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---