כף החיים/אורח חיים/שיז

כף החיים ‏ אורח חיים שיז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הקושר קשר של קיימא וכו'. הכלל בזה דיש ג' חילוקי דינים בזה, דהיינו להרי"פ והרמב"ם (והש"ע דסתם כוותייהו) דינא הכי דאם הוא קשר של קיימא כגון שדעתו שיהיה קשור כך לעולם והוא ג"כ מעשה אומן חייב חטאת, בין על קשירתו בין על התרתו) ואם הוא קשר של קיימא ואינו מעשה אומן פטור אבל אסור, אינו מעשה אומן ואינו קשר של קיימא מותר לכתחלה, ודעת הרא"ש והטור (והוא דברי מור"ם בהגה) דלא תליא כלל במעשה אומן אלא דעיקר החילוק הוא דאם הוא קשר העשוי שיעמוד כך לעולם חייב חטאת ואם אין דעתו לקישרו לעולם תליא בפלוגתא די"א דאם אין דעתו להתירו עד ז' ימים אז פטור אבל אסור, אבל דעתו להתירו תוך ז' ימים מותר אף לכתחלה. ודעת הכלבו הוא דדוקא אם יש בדעתו להתירו באותו יום עצמו הוא דמותר לכתחלה ובטפי מהכי פטור אבל אסור, ובהכי מבוארים דברי המחבר והרב, תו"ש או' א' ויתבאר עוד לקמן כל דבר במקומו:

ב

ב) שם. הקישר קשר של קיימא וכו'. והטעם משום דקשר ש"ק הוא אחת מאבות מלאכות דומיא דקושרי חוט היריעות הנפסקות במשכן, רש"י ר"פ אלו קשרים, ונ"ל הא דכתב המחבר מאי דחייב חטאת ומאי דפטור אבל אסור אע"ג דלית נ"מ בזה"ז שאין אנחנו מקריבין חטאת נ"ל דנ"מ לענין פסולי עדות דאם עבר על מה שחייב חטאת במזיד הרי הוא פסול לעדות מדאורייתא ואם קדש אשה בפניו א"צ גט אבל אם עבר על מה שפטור אבל אסור אינו נפסל אלא מדרבנן ואם קידש אשה בפניו צריכה גט כאשר מבואר במ"א בפסולי עדות מדרבנן ועוד נ"מ לענין הכרזה דק"ל בפסולי עדות מדרבנן אין נפסלין אלא לאחר הכרזה כמ"ש בח"מ סי' ל"ד יעו"ש, ועוד ש נ"מ הרבה בענין ספיקא, עו"ש או' א' ועוד י"ל דנ"מ לענין תשובה דאם אחד עבר וחזר בתשוב' ובא לשאול לעשות תיקון דהפרש יש בין שוגג למזיד ובין דאורייתא לדרבנן וכאשר יבואר לקמן בססי' של"ד בס"ד:

ג

ג) שם. והוא מעשה אומן וכו'. פ' דתרוייהו בעינן שיהא מעשה אומן וקשר ש"ק ובחד מהם פטור אבל אסור, וזהו דעת הרי"ף והרמב"ם, עו"ש או' ב' ור"ל אבל לדעת הרא"ש והטור בקשר ש"ק חייב וכמ"ש לקמן בהגה:

ד

ד) שם. כגון קשר הגמלים, שנוקבין לגמל בחוטמו ונותנין בו טבעת של רצועה וקושרין אותה ועומדת שם לעולם וכשרוצה לקשור הבהמה קושר רצועה ארוכה באותה טבעת וקושרין בה ופעמים שמתירה ואותו קשר ראשון שהוא טבעת שבחוטם שעומד שם לעולם נקרא קשר הגמלים גמ' ורש"י ר"פ אלו קשרים:

ה

ה) שם. וקשר הספנים, גם הוא כעין טבעת שעושין מן מקל או מן רצועה בנקב שבראש הספינה ואותו קשר מתקיים וכשרוצה להעמידה קושר רצועה באותה טבעת ומעמידה בה וכשרוצה להתיר מתיר הרצועה ונוטלה ואותו קשר ראשון שהוא טבעת שבראש הספינה שמתקיים נקרא קשר הספנים. גמ' ורש"י שם:

ו

ו) שם. מקשרי רצועות מנעל וכו'. קשר שהאושכף (עושה מנעלים) עושה כשתוחב הרצועה במנעל קושר קשר שלא תוכל לצאת והוא קיים לעולם, רש"י שם, דף קי"ב ע"א:

ז

ז) שם אבל הקושר קשר ש"ק ואינו מעשה אומן פטור, וה"ה אבבא דתרווייהו בעינן, ומשמע מדברי המחבר וכן משמעות דברי הרי"ף והרמב"ם דאפי' הוא קשר שיכול להתירו באחת מידיו כיון שהוא מעשה אומן וקשר ש"ק חייבין עליו, אבל בשה"ל כתב בשם התוספתא כל קשר שהוא ש"ק ויכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו, או קשר שאינו ש"ק ואינו יכול להתירו באחת מידיו נמי אין חייבין עליו ע"כ, ונראה דהאי אתיא כר' מאיר בגמ' דאמר הכי אבל רבנן פליגי עליה, וק"ל כרבנן, עו"ש או' ג' וכ"כ הנה"ש או' א':

ח

ח) שם, אבל הקושר קשר ש"ק וכו'. וכל שראוי למאכל בהמה מותר לקשור בהם בשבת הרמב"ם פ"י דין ד' משום דל"ש בו קשר ש"ק ונ"ל דדוקא בגמי לח וכיוצא בו דכשיתיבש תנתק אבל קש וכיוצא בו וכן בעלין של לולבין דלא מינתק דינו כתבן, ח"א כלל כ"ז או' ח' ועיין לקמן סי' שכ"ד או' ט"ז:

ט

ט) ס"ת שקשור בקשר ש"ק יקראו בספר אחר ולשבת אחרת יוציאוהו רו"ח או' כ':

י

י) שם הגה, ויש חולקין וכו'. כתב העו"ש או' ד' נראה קצת לדקדק מדברי הראיש דאפי' אינו קשר ש"ק אם הוא מעשה אומן חייב דתרווייהו בעינן לפטור דלא יהא מעשה אומן ולא יהא קשר ש"ק יעו"ש אבל הא"ר או' א כתב על דברי העו"ש הנ"ז דכשאינה ש"ק אף באומן מותר להרא"ש וכתב דכ"מ ברש"י וטור וסמ"ג ורי"ו ושה"ג פ' אלו קשרים להדיא יעו"ש וכ"כ מ"א סק"ה דלהרא"ש אין איסור מעשה אומן אם אינו ש"ק ודלא כעו"ש יעו"ש:

יא

יא) שם בהגה, אפי' של הדיוט וכו'. והא דאיתא בש"ס מעשה אומן אורחא דעלמא נקט דאומן דרכו לעשות קשר ש"ק, תו"ש או' ב' וכ"כ מ"א שם והיינו לדעה זו אבל לדעה ראשונה ס"ל דאומן דוקא ודוק:

יב

יב) שם בהגה שאינו עשוי להתיר באותו יום וכו'. אבל אם עשוי להתור באותו יום מותר לכתחלה, טור, ולדידהו הקושר שני קשרים זה על גב זה במקום שעשוי להתיר בו ביום אע"ג דבכה"ג הוי מעשה אומן מותר להתירו וכן לקושרו, אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל אסור ומ"מ קשר ועניבה עליו לכ"ע מותר לקישרו בשבת אם הוא עתיד להתיר בו ביום, ועניבה לבד שאין קשר כלל תחת העניבה שרי לכ"ע אפי' ירצה שיעמוד כך ימים רבים שה"ג פ' אלו קשרים, כנה"ג בהגה"ט:

יג

יג) שם בהגה, מקרי של קיימא, הלשון אינו מדוקדק שאינו אלא פטור אבל אסור. עו"ש או' ה' וכ"כ המ"א סק"א דפטור אבל אסור הוא ואינו חייב אלא א"כ עשוי להתקיים לעולם או זמן ארוך, וכ"כ א"ר או' ב' א"א או' ב':

יד

יד) שם בהגה, שאינו עשוי להתיר באותו יום מקרי של קיימא, וכן עיקר כסברה זו, א"ר שם, וכ"ה דעת האחרונים:

טו

טו) שם בהגה, ויש מקילין לומר דעד ז' ימים וכו'. פי' דעד ולא עד בכלל וכן מוכח מדברי הטור יעו"ש אבל בפחות מז' מותר אפי' לכתחלה וביותר מז' נמי אינו חייב אלא פטור אבל אסור' עו"ש או' ו' וכ"כ מ"א סק"ב על סברה זו דפחות מז מותר לכתחלה. א"א או' ב מיהו דעת הט"ז סק"א אינו כן אלא דכל שהוא יותר מיום אחד פטור אבל אסור יעו"ש ועיין א"ר או' ב' דהגם שכתב על דברי הט"ז דאינו מוכרח מ"מ כתב דעיקר כסברת י"א דכל שהוא עשוי ליום אחד אסור וכמ"ש באו' הקודם:

טז

טז) שם, וקשר שאינו ש"ק היינו שעשוי לפחות מז' או לפחות מיום א' כל אחד לפי סברתו כמ ש בהגה:

יז

טוב) שם הגה, וכן לעניין התרתו וכו'. כך הוא בש"ס וכשם שהוא חייב על קישורן כך הוא חייב על התירן, וז"ל הרמב"ם פ"י דין ז' כל קשר שחייבין על קישורו כך חייבין על התירו, וכל קשר שהקושר אותו פטור כך המתיר אותו פטור, וכל קשר שמותר לקושרו כך מותר להתירו עכ"ל והא דחייב המתיר היינו במתיר על מנת לקשור, כ"כ ב"י בשם הרא"ש, וכ"כ הלבוש, וכ"כ תוי"ט פ"ז דשבת יעו"ש, וה"ד מדאורייתא אינו חייב אלא ע"מ לקשור אבל מדרבנן אסור להתיר אפי' שלא ע"מ לקשור, ב"י ולבוש, מיהו העו"ש או' ז' כתב שמדברי הרמב"ם הנ"ז משמע דאפי' שלא ע"מ לקשור נמי חייב מדכתב סתמא דחייב יעו"ש, ונראה לענין דינא דהיינו למי שרוצה לעשות תיקון או לענין עדות יש לפסוק כהרא"ש ודעמיה משום שכתבו כן להדיא וגם מרן ז"ל בב"י לא דבר כלום על דברי הרא"ש משמע דהכי ק"ל:

יח

חי) שם. כיצד נפסקה לו רצועה וכו'. קאי למעלה על קשר ש"ק ואינו מעשה אומן דפטור. עו"ש או' ח' א"ר או' ג' לב"ש:

יט

יט) שם. או שקשר רסן בהמה וכו'. דזה א"צ מעשה אומן כמו קשר הגמלים שכתבנו לעיל או' ו' ולכך פטור אבל אסור:

כ

ך) שם. ולצורך מצוה וכו'. מותר לקשור קשר שאינו ש"ק. אפי' מעשה אומן דאם לא כן אפי' בלא מצוה שרי וצ"ל דמיירי דא"א בענין אחר. מ"א סק"ג. תו"ש או' ג' ר"ז או' ד' וכתב בס' בית מאיר שמה שהעתיק הש"ע דמותר במקום מצוה הוא רק דעת הרמב"ם והטור אבל לרש"י ותו' וברטנורה שם מצדד דקשר האסור אסור אפי' במקום מצוה יעו"ש. וע"כ יש לזהר היכא דאפשר לעשותו בעניבה:

כא

כא) שם הגה. וי"א דיש ליזהר שלא להתיר וכו'. פי' כיון דלהרי"ף והרמב"ם אסור לכתחלה באומן וא"א בקיאין דכל קשר שקושרין אותו הדק היטב הוי של אומן לכך אנו נזהרין אפי' כשיתיר בו ביום משום דשני קשרים הוי קשר אמיץ וכ"כ בשה"ג מקור דין זה להדיא ודלא כעו"ש. א"ר או' ד' ועיין לעיל או' י"ב:

כב

כב) שם בהגה. דאין אנו בקיאין וכו'. ומיהו נראה מלשון הרי"ף שהוא קשר שקושרין אותו הדק היטב. שה"ג מ"א סק"ד. ור"ל דקשר אומן היינו שהוא אמיץ וחזק ולכן מחמירין בשני קשרים אפי' אם דעתו להתירו ביומו דאסור לדעת הרי"ף משום דב' קשרים הוי קשר אמיץ ומקרי קשר של אומן וכו' מ"א דאפי' ב' קשרים אם אנו רואים שאינו מהודק כלל שרי להתירו אלא כשהוא מהודק מעט אז אמרינן דאין אנו בקיאין ושמא זה מקרי קשר אמיץ. לב"ש:

כג

כג) שם בהגה. דאפי' בשאינו ש"ק אסור לקושרו וכו'. ובגלילותנו פשט המנהג לקשור ב' קשרים בחגורתו אשר במתניו שאינו של קיימא והוא של הדיוט ולית דחש לה אלא מיעוטא דמיעוטא (ר"ל מיעוטא דבני גלילותיו) דבטילי במיעוטייהו. ברכ"י או' א' שע"ת ונראה דהיינו בקשר שאינו מהודק וכמ"ש באו' הקודם:

כד

כד) שם בהגה. אסור לקושרו. וע"כ צריך להזהר לבלתי יקשור המכנסים או החגורה אשר במכנסיים שני קשרים זע"ז אעפ"י שעשויים להתיר בו ביום אלא יעשה קשר א' ועניבה על גביו כמ"ש לעיל או' י"ב ולקמן סעי' ה' בהגה. ואם שכח וקשרם ב' קשרים והוצרך לנקביו מותר להתירם דמקום צער לא גזרו כמ"ש בהגה. ועיין לקמן או' כ"ח:

כה

כה) שם בהגה. וה"ה להתירו. היינו לדעת הרמב"ם אבל להרא"ש מותר וכ"ה בהדיא בשה"ג מ"א סק"ה ור"ל הא דאסרינן ב' קשרים זה על זה הוא משום מעשה אומן וכמ"ש לעיל או' כ"ב והוא לדעת הרמב"ם דאוסר במעשה אומן לחוד אבל להרא"ש דאינו חושש למעשה אומן אלא רק לקשר ש"ק וכמ"ש לעיל או' יו"ד א"כ ב' קשרים זה על זה העשויים להתיר בו ביום מותר בין לקשור בין להתיר. וכ"כ לעיל או' י"ב בשם השה"ג יעו"ש. ומיהו לענין דינא יש להחמיר כדעת הרי"ף והרמב"ם כי כן סתם הש"ע וגם מור"ם ז"ל בהגה כתב וכן נוהגין. ורק באינו מהודק יש להקל וכמ"ש באו' כ"ב:

כו

כו) שם בהגה. ובמקום צער לא גזרו. ובס' הזכרונות דף נ"ג אוסר אפי' במקום צער. כנה"ג בהגב"י. מא סק"ו. ומיהו הר"ז או' ב' פסק כדברי מור"ם ז"ל. וכ"פ ח"א כלל כ"ז או' ב' בן א"ח פ' תצוה או' ג' והא"ר או' ה' כתב דיש להקל אפי' לאיזה צורך כל שעשוי להתיר בו ביום ודלא כעו"ש יעו"ש:

כז

כז) וכתב רי"ו תי"ד אפי' שיהיו קשרים רבים כגון שיש ראשי חוטין רבים ויכול בדוחק לפעמים לפשטו וללבשו עם היתר קצת חוטין וישארו אחרים קשורים עכ"ז מותר לכתחלה לקשור כולם ולהתירם מאחר שהם קשרים שקושרים לדעת להתירם תמיד בכל יום, וכן בכובע הראש שקושרין בה השערות אפי' שלפעמים מוציאין השערות בדוחק בלי היתר קשרים, א"ר שם:

כח

כח) שם בהגה, ובמקום צער לא גזרו, אבל מה שאין דרך להתיר בכל יום כמו הכתונת שמחליפין משבת לשבת אסור לקשור ולהתיר, ומ"מ אם דרך לעשות עניבה ובלא כוונה נקשר דינו כקשר שעשוי להתיר בכל יום, וכל קשר שמותר להתירו אם אינו יכול להתירו מותר לחתכו ולנתקו רק שלא יעשה לפני ע"ה שלא יקל יותר. ח"א כלל כ"ז או' ב' ועיין לקמן או' מ"ה ואו' נ"ט:

כט

כט) שם בהגה, אבל אם עשה קשר בראש א' של חוט וכו'. וה"ה לקושר הרצועה שנפסקה באמצעיתה כדי לעשותה שלימה אעפ"י שאינו קושר קשר ע"ג קשר חייב כיון דעביד להתקיים כך לעולם, שה"ג פ' אלו קשרים, כנה"ג בהגב"י, א"ר או' ו':

ל

ל) שם בהגה. אבל אם עשה קשר בראש א' של חוט וכו'. וכן אם הניח ב' צידי החוט או הבגד ביחד ועשה קשר א' דזה יוכל להתקיים לעולם זה מקרי קשר של קיימא, ח"א שם או' א' ונראה שזה מדברי השה"ג שכתבנו בוא' הקודם:

לא

לא) כל קשר שלפעמים נמלך ומבטלו לזמן ארוך אעפ"י שתחלת עשייתו לא היתה לזה אסור דשמא ימלך הלכך אסור לקשור רצועות שבמכנסים אפי' דעתו להתירו באותו יום שהרי רגילין להניחן שם תמיד' ח"א שם או' ג' והוא ממ"ש לקמן או' ע"א יעו"ש:

לב

לב) כל קשר שלא נעשה לקיום זמן ארוך מותר להתירו ע"י גוי דהוי שבות דשבות אם הוא לצורך שבת הרבה, ח"א שם או' ט' והוא ממ"ש לקמן או' מ"ח יעו"ש:

לג

לג) [סעיף ב'] נשמטו לו רצועות מנעל וכו'. כל סעיף זה הוא לשון הרמב"ם פ"י דין ד' וכתב הה"מ שם שהוא מהתוספתא. ונראה פירושו דהיינו שיש באזני המנעל כמה נקבים ויכול לשנות הרצועה לאיזה נקב שירצה כפי הצורך דלפעמים רוצה שיהיה המנעל מהודק ברגלו דהיינו בימות הגשמים ולפעמים רוצה שיהיה עליו ברויח ועי"כ נשמט לו רוב הרגל ורוצה להוציא הרצועה לנקב אחר שיהא מהודק טפי, והט"ז סק"ג תמה על לשון זה ונעלם ממנו דברי הרמב"ם הנ"ז תו"ש או' ו' וכן הא"ר או' ח' והח"מ או' א' והנה"ש או' ב' כולם תמהועל דברי הט"ז הנ"ז שנעלם ממנו דברי הרמב"ם הנ"ז:

לד

לד) שם נשמטו לו רצועות מנעל וכו'. אבל במנעל חדש אסור ליתן הרצועות בשבת דמתקן מנא וה"ה בסרבל או במכנסים (כ"מ בתו' דף מ"ח ע"א ד"ה הא והרא"ש והג"א והמרדכי פ' במה טומנין) אבל אבנט שרי להכניס במכנסים דלא מבטל ליה התם ועשוי להכניס ולהוציא תדיר ולא מקרי מתקן מנא, ב"י סס"י זה, וא"כ אסור להכניס משיחה לשם דמבטל ליה התם, מ"א סק"ז, א"ר או' ז' תו"ש או ח' ר"ז או' ה' ומה שהקשה הט"ז סק"ח על דברי ב"י הנ"ז ורוצה להתיר אפילו אם בדעתו לבטלו שם כיון שאין שם קשר כבר השיגו עליו הא"ר והתו"ש שם וכן הסכים הח"מ או' ג' לאסור אי מבטל ליה התם כדברי המ"א משום מתקן מנא, וכ"ה דעת האחרונים, ועיין עוד לקמן סי ש"מ סעי' ח':

לה

לה) שם מותר להחזיר הרצועות למקומן, ודוקא אותם הרצועות אבל להכניס חדשה שלא היתה כבר שם אסור אפי' במנעל ישן משום תקון מנא, א"ר שם:

לו

לו) שם ובלבד שלא יקשור, פי' שלא יעשה קשר בראשו שלא ישמט דהוי קשר ש"ק כמ"ש ססעי' א' מ"א סק"ח א"ר או' ט' תו"ש או' ז' ר"ז או' ה':

לז

לז) שם הגה, ודוקא שיוכל להחזירו בלא טורח וכו'. דהיינו שהנקב רחב והט"ז סק"ד ומ"א סק"ט השיגו על דברי מור"ם הנ"ז דהא אפי' הנקב רחב אסור במקום שרגילים לקשור דחיישינן שמא יקשור. ובמקום שהנקב צר אפי' במקום שאין רגילין לקבור אסור דצריך טורח, וכ"ה בתוס' והרא"ש בהדיא, וע"כ כתב המ"א ואפשר דט"ס הוא וא"כ דברצועות שלנו במנעלים ומכנסים דרגילין לקשור בראשן אפי' בעתיקין אסור להכניסן עכ"ל. ומיהו הא"ר או' יו"ד כתב דבמרדכי שהביא ב"י ובאגודה והגמ"ר פ' במה טומנין משמע דלא ס"ל בדין דרחב דאסור כתו' אלא דלא גזרינן ברחב ומ"מ כתב דטוב להחמיר:

לח

לח) רצועות שבבגד שעל הכתף שמהדקין בהן הבגד שיצאו אסור להחזירן דחיישינן שמא יקשור, טור. ועיין ח"מ או' ב' שכתב שאין חולק בזה ותמה על הב"י שלא העתיקו בש"ע יעו"ש:

לט

טל) מלבוש הנקרא מכנסים שהוא הסמוך לבשר וגם המלבוש השני שעליו וכיוצא שיש בראשיהם צואר שתוחבין בו חוט ארוך אם לא תחב החוט מע"ש ובא ללובשו בשבת אי שרי לתוחבו בשבת או אסור משום תיקון מנא. עיין בשו"ת לב חיים ח"ג סי' ק"ג שכתב דהאי חוט שבמכנסים כיון דא"א ללובשן כלל בלא קשירה משו"ה אם אין בהם טורח שבית קיבול החוט שלהם רחב הרבה ויכול להכניסו בידיו שרי אך אם בית קיבול החוט הוא צר הרבה מאד שרגילין לתוחבו ע"י עץ ארוך מעט ובלתי זה העץ לא יעבור ודאי שאסור לעשות כן בשבת דהוה מתקן מנא יעו"ש:

מ

מ) [סעיף ג'] מתירין בית הצואר וכו'. משום דלא הוה מעשה אומן דאם לא כן אסור להרי"פ והרמב"ם שבסעי' א' תו"ש או' ט' ולב"ש, ומיהו העו"ש או' י"ד כתב דמיירו דלא נקשר בקשר מעשה אומן וכו' משמע מדבריו דלפעמים קושרין אותו מעשה אומן אבל מסתמיות דברי הש"ע משמע כדברי התו"ש והלב"ש דאין דרך לקשור אותו מעשה אומן כלל:

מא

מא) שם מתירין בית הצואר וכו'. ומיירי שרגילין להתירו ביומו, ט"ז סק"ה, א"ר או' י"א ונראה דהיינו שרוב הפעמים רגילין להתירו ביומו וכמ"ש באו' שאח"ז:

מב

מב) שם שאינו קשר ש"ק. שלא קשרו הכובס שיתקיים זמן רב רק עד שזה יקחנו ממנו. לבוש, ור"ל כיון שתיכף שזה יקחנו יתירנו הו"ל קשר העשוי להתיר באותו יום והיינו שרוב פעמים עשוי להתירו באותו יום לאחר הכביסה וכמ"ש הר"ז או' ו' דאל"כ הוי קשר ש"ק לחד מ"ד כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה:

מג

מג) שם. אבל אין פותחין אותו וכו'. והפותח חייב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום קורע אינו חייב אלא א"כ עושה ע"מ לתפור. ב"י. מ"א סק"י (וכתב ועיין כ"מ פ"י דין י"ד ודלא כעו"ש). תו"ש או' יו"ד. ר"ז או' ו':

מד

מד) שם הגה. אפי' כבר נפתח רק שחזר האומן וקשרו. ואינו יכול להתירו אלא א"כ חותך החוטין אסור. רי"ו, ב"י, מ"א ס"ק י"א. תו"ש או' י"א:

מה

מה) וכתב רש"ל ביש"ש פ"ד דביצה סי' ט' אכן הכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יוכל להתיר שרי לכ"ע לנתקן שהרי אינו עשוי אלא להתירו בכל זמן שרוצה ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא בצנעה עה"ל וכ"כ הב"ח. וא"כ צ"ל דס"ל דדוקא כשקושר האומן אסור לנתק אבל שאר קשירות שרי. וכ"מ סי' שי"ד סעי' ז' ומ"מ נ"ל דאם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת אסור כמ"ש סעי' א' מ"א שם. תו"ש שם. ור"ל כמו שאסור להתיר קשר העשוי להתיר משבת לשבת כמ"ש סעי' א' כך אסור לנתק וכ"כ הר"ז סוף או' ו' ועיין לעיל או' כ"ח:

מו

מו) שם בהגה. רק שחזר האומן וקשרו. דמעשה אומן אפי' אינו ש"ק אסור בסעיף א' ולכן כתב מ"א בשם יש"ש דנתקשרו המשיחות מעצמם שלא ע"י אומן שרי אפי' לנתקן כיון דאינו ש"ק וגם לא מעשה אומן. לב"ש:

מז

מז) שם בהגה. כדרך שהאומנים עושים. לסי' נקטיה שדרך האומנין לתפור אבל מיירי שהוא מעשה הדיוט דבהא חמירא תפירה מקשירה שאפי' אינו ש"ק וגם מעשה הדיט אסור. לב"ש. וכ"כ התו"ש או' י"ב:

מח

מח) שם בהגה. ולכן אסור לנתק וכו'. ואם אינו עשוי להתיר באותו יום ויש צורך הרבה לכך יעשה ע"י עכו"ם. ט"ז סק"ה. ור"ל דכיון דפטור אבל אסור הוא מותר לעשות שבות ע"י נכרי בצורך הרבה כמבואר בסי' ש"ז סעיף ה' לב"ש וכ"כ התו"ש שם וכ"כ האחרונים ועיין לעיל או' ל"ב:

מט

מט) שם בהגה. ולכן אסור לנתק וכו'. ומותר ללבוש אנפלאות חדשים ואין חוששין שמא ינתקו חוטין ואם ניתק או נקרע דבר שאין מתכוין הוא ולא פ"ר ושרי. וכן פוצעין האגוז במטלית ואין חוששין שמא תקרע דלאו פ"ר הוא. בן א"ח פ' כי תשא או' י"א. ועיין לקמן סי' תק"ח סעי' ב':

נ

נ) שם בהגה. ויש מתירין וכו'. וכן עיקר. ר"ז או' ז' וכ"כ בס' זכרו תורת משה סי' ל' וז"ל וזוג של מנעלים התפורים יחד אין להקל לחתכם בפני ע"ה ודוקא לצורך הרבה עכ"ד. והיינו כשעשוי להתיר ביומו דאל"כ אינו מותר רק ע"י עכו"ם וכמ"ש לעיל או' מ"ח. וכ"כ בליקוטי רימ"א על נז"י סי' ס"ז או' י"א:

נא

נא) [סעיף ד'] קושרין דלי במשיחה וכו'. כ"כ הרמב"ם פ"י והטעם דמשיחה או אבנט לא מבטל ליה התם אבל לא בחבל דחיישינן שיבטל ליה התם והוי קשר של קיימא ובגמ מסקינן דאפי' חבל דגרדי אסור אעפ"י דבודאי לא יבטל ליה התם משום דגזרינן חבל דגרדי אטו חבל דעלמא ולזה סתם המחבר וכתב סתמא דבחבל אסור. עו"ש או' ח"י:

נב

בנ) שם. קושרין דלי במשיחה וכו'. ופשוט דמיירי שאינו מעשה אומן להרמב"ם כע"ש בהגה (אחרונה) סעי' א' ואע"פ כן (ר"ל דהוי גזירה לגזירה) גזרינן דגרדי אטו דעלמא דמצינו הרבה כיוצא בו (דגזרו גזירה לגזירה) בגמ' ודלא כעו"ש. מ"א ס"ק י"ב. תו"ש או' י"ג וי"ד. ר"ז או' ח' ח"א כלל כ"ז או' י"א:

נג

גנ) שם. וכיוצא בו. דבר שאין דרכו לקושרו בכך שכיון שאין דרכו לקושרו בכך לא הוי קשר ש"ק שהרי יחזור ויטלנו. לבוש:

נד

דנ) שם. אבל לא בחבל. דמבטל ליה התם והוי ש"ק ואפי' חבל דגרדי גזרינן אטו חבל דעלמא, מ"א ס"ק י"ג, תו"ש או' י"ד ומיהו דעת השה"ג נראה דפסק כמרדכי וטור דלא גזרינן ומותר בחבל גרידי וכ"פ סה"ת, א"ר או' י"ב, אמנם אנן ק"ל לאסור בחבל גרדי כדעת הש"ע וכ"נ דעת מורם ז"ל מדלא הגיה על דברי הש"ע, וכ"פ הלבוש, וכ"ה דעת מ"א ותו"ש כנ"ז וכ"פ הר"ז או' ח' חס"ל או' ג' וכ"כ האחרונים:

נה

הנ) שם, אבל לא בחבל, ואפי' אה יחשוב בדעתו לקשרו שם רק לפי שעה ג"כ אסור כמ"ש לעיל או' ל"א יעו"ש:

נו

ונ) שם אינו קשר ש"ק. כיון שאין עשוי לעמוד שם זמן מרובה ב"י מ"א ס"ק י"ד, תו"ש או' ט"ו:

נז

זנ) שם. אינו קשר ש"ק, ומותר אפי' בשאר חבלים דעלמא דלאו דגדרי, ב"י, ובלבד שלא יהא הקשר מעשה אומן שאסור אפי' בשאינו ש"ק, ר"ז שם:

נח

חנ) [סעיף ה'] עניבה מותר וכו'. אעפ"י שתתקיים כך לעולם והוא שלא קשר תחת העניבה, שה"ג פ' אלו קשרים, כנה"ג בהגב"י ועיין לעיל או' י"ב:

נט

נט) שם בהגה, ואפי' אם עושה קשר וכו'. ובמרדכי כתב ובלבד שלא יעשה קשר למטה מן העניבה כלל אלא יעשה ב' עניבות זה ע"ג זה ונ"ל דהא דנוהגין בו היתר היינו בקשר העומד להתיר ביומו אבל באין עשוי להתיר ביומו כגון בלולב וכיוצא בו אסור אלא א"כ עשה ב' עניבות זה ע"ג זה ולא קשר כלל, ט"ז סק"ז וכ"כ מ"א ס"ק ט"ו א"ר או' י"ג, תו"ש או' ט"ז, א"א או' ט"ו, וכ"כ האחרונים ומיהו עיין ברכ"י או' ג' שכתב אבל מדברי מור"ם בד"מ נראה דבמה שאסר המרדכי נהגו היתר כמ"ש האגור יעו"ש, ומ"מ נראה כיון דכל האחרונים הנ"ז דעתם להחמיר הכי נקטינן ועיין לעיל או' י"ב, וע"כ יש ליזהר בכתינת וכיוצא שיש בשפתו שסביב הצואר שני חוטין שלא יעשה קשר תחת העניבה אלא דוקא עניבה לבדה או ב' עניבות זו ע"ג זו ואפי' כשלובשה בע"ש משום שמא יצטרך לפושטה בשבת וכל קשר שאסור לקושרו אסור להיתרו וזה עשויה להתקיים יותר מיום א' שמחליף משבת לשבת וע"כ היותר נכון לעשות בה לילאות כדי שלא יכשל באיסור קשירה והתרה, ועיין לעיל או' כ"ח:

ס

ס) [סעיף ו'] קושרין חבל וכו'. ברוחב הפתח, ב"י בשם רש"י ר"ז או' ט' והיינו חבל שהוכן לכך מבע"י שאינו מוקצה וכדלקמן סעי' ז':

סא

סא) שם. בשביל שלא תצא, מפני שאינו ש"ק שעשוי להתירו תדיר להוציא את הבהמה להשקותה ר"ז שם:

סב

סב) שם, ואפי' בב' ראשי הפתח וכו'. דמסתמא יתיר שניהם ולא הוי קשר ש"ק, תו"ש או' י"ז:

סג

סג) שם, ואפי' בשני ראשי הפתח וכו'. וה"ה ב' חבלים זו למעלה מזו ולא אמרינן דמבטל לאחד דפעמים מתיר זה ופעמים זה אבל אם מבטל ראש אחד אפי' בחבל אחד אסור, מ"א ס"ק ט"ז, א"ר או' י"ד' תו"ש שם:

סד

סד) [סעיף ז'] מטלטלין חבל של גרדי וכו'. דיש כאן ב' איסורין בחבל דעלמא האחד כדפרש"י כיון דא"צ לו חיישינן שמא יתיר ראש האחד וישאר ראש השני והו"ל קשר ש"ק, שנית כהרמב"ם דהוה מוקצה אבל בגרדי דצריך לו תמיד מותר בטלטול, וע"כ זכר כאן בש"ע מטלטלין להורות משום דאין כאן איסור מוקצה ואח"כ כתב דאין כאן גם חשש השני. ט"ז סק"ח (ומ"ש שם הט"ז על תשו' אשכנזית שהביא בב"י כבר כתבנו ע"ז לעיל או' ל"ד יעו"ש) וכ"כ הלבוש, ומ"ש בטעם השני משום מוקצה הגם דלעיל סעי' ו' התיר חבל סתמא היינו לומר דסגי הכא בלא הזמנה מבע"י לא כן חבל דעלמא היה אסור בטלטול כ"ז שלא הזמינו מבע"י:

סה

סה) שם, של גרדי, ולא גזרינן אטו חבל דעלמא כמ"ש סעי' ד' דהכא פרה אפי' תבל דעלמא לא שכיח שיהא של קיימא. מ"א ס"ק י"ז. תו"ש או' ח"י:

סו

סו) שם לקושרו באבוס ובפרה, ר"ל ראשו האחד באבוס וראשו הב' בפרה, ב"י בשם רש"י ולבוש:

סז

סז) שם, ולא חיישינן שמא יתיר וכו'. דמתוך שצריך לו לא יבטלנו, תו"ש שם:

סח

סח) שם אבל חבל דעלמא לא, דלמא מניח ראש אחד קשור, תו"ש, או' י"ט וכתב וכצ"ל במ"א ס"ק י"ח וכ"כ היא"פ, ועיין לעיל או' ס"ד שכתבנו שם עוד טעם אחר משום מוקצה אלא דהמ"א לא חש לטעם זה משום דאפשר בהזמנה כבסע"י ו' ולזה כתב ודלא כמ"ש ר"ל שכתב משום מוקצה דזה אפשר בהזמנה אלא העיקר דלמא מניח ראש אחד קשור ויהיה קשר ש"ק:

סט

סט) שם, אבל אם היה קשור מבעו"י באבוס, ורוצה לקושרו בפרה או שהיה קשור בפרה מבע"י ורוצה לקושרו באבוס מותר אפי' בחבל דעלמא דהוי כמיוחד לכך, לבוש:

ע

ע) שם, ומותר בכל חבל ומותר לב' טעמים דלטעמא שחבל דעלמא הוא מוקצה הכא אינו מוקצה דהא הכינו לכך מאתמול כשקשרו באחד מהם, ולטעמא דשמא יניחנו קשור שם ויהיה ש"ק הכא לא חיישינן כיון שכבר היה קשור באחת מהם והניחו ללכת כך גלי דעתיה שאין רצונו להניחם שם ובודאי יחזור ויתירנה, וזה לא חיישינן שמא כשיתירנה יתיר קשר הראשון שהיה מאתמול ויניח קשר שקשר בשבת ויהיה ש"ק כולי האי לא חיישינן כי למה ישנה, לבוש:

עא

עא) כל קשר שפעמים נמלך ומבטלו לעולם אעפ"י שבתחלת עשייתו לא היתה ע"מ להניח שם אסור הלכך אסור לקשור רצועות המכנסים שלפעמים נמלך ומבטלו שם לעולם עד שיהיה בלוי, ב"י בשם הכלבו, מ"א סק"ך, תו"ש או' ך' ועיין לעיל או' ל"א:

עב

עב) הפותל חבלים מן ההוצין ומן החלף או מחוטי צמר או מחוטי פשתן או מחוטי שער וכיוצא בהן הר"ז תולדות קושר וחייב, ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שנמצאת מלאכתו מתקיימת, וכן המפריד את הפתיל הר"ז תולדות מתיר וחייב והוא שלא יתכוין לקלקל בלבד ושיעורו כשיעור הפותל, הרמב"ם פ"י דין ח' מ"א שם וכ"ז הוא מה"ת אבל מד"ס אסור בכל שהוא, ר"ז או' י"א, ולענין ציצית פסולין לנתקן י"ל דהוה ע"מ לתקן ואסור ומתקן מנא הוא א"א סוף הסי':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---