כף החיים/אורח חיים/רפד

כף החיים ‏ אורח חיים רפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מפטירין בנביא מענינה של פרשה וכו'. והטעם מפו' דפ"א גזרו שמד שלא לקרות בתורה ותיקנו לקרות בנביאים נועניינה של פרשה והיו קורין בנביאים כ"א פסוקים כמו אילו היו קורין בתורה כ"א פסוקים ג' לכל אחד מהשבעה שקורין בתורה וגם היו מברכין אנביאים שבעה ברכות כמו אילו היו קורין בתורה דהיו מברכין ז' וע"כ גם לאח"כ שנתבטל השמד וקורין בתורה מ"מ תיקנו שהמפטיר יהא קורא בנביאים כ"א פסוקים ויהא קורא בתורה תחלה מפני כבוד תורה שאם לא היה קורא בתורה אלא בנביא ומברך על קריאתו יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה ע"כ צריך שיהא זה שמפטיר בנביא קורא בתורה תחלה ואח"כ בנביא דכמה שמקדים לקרוא בתורה אנו רואים דגדולה היא התורה מהנביא ולכן יברך המפטיר ג"כ ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה. ב"ח. ט"ז סק"א:

ב

ב) ותיקנו למפטיר ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה. ג' לפני ההפטרה וד' לאחריה ג' שלפניה שנים מהם על קריאת התורה ואחת שלפני ההפטרה אשר בחר בנביאים טובים וכו' ופותחת וחותמת בברוך. וד' לאחריה הראשונה פותחת בברוך וחותמת בברוך ומה שמפסיקין כשמגיעין לכל דבריו אמת וצדק לא מפני שהוא סיום ברכה שהרי לא תיקנו אלא ז' ואם הוא סוף ברכה א"כ הוה להו ח' אלא כדאיתא במ"ס שהיו נוהגין לומר שם דברי שבח וריצוי. שנייה רחם והיא חותמת בברוך ואינה פותחת בברוך כדין ברכה הסמוכה לחברתה. וכן השלישית שהיא שמחנו וחותם בא"י מגן דוד כדאיתא בפ' ערבי פסחים (פסחים קי"ז ע"ב) דבצלותא מצמיח קרן ישועה דאפטרתא מגן דוד. הרביעית על התורה וחותם בא"י מקדש השבת. טור. והביאו הט"ז סק"א וכתב וע"כ אין לענות אמן אחר אמת וצדק כיון שאינו סוף ברכה יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ב. וכן בברכה שקודם ההפטרה אין לענות אמן אחר הנאמרים באמת כיון שאינה סוף ברכה אלא רק אחר ובנביאי האמת והצדק. וכ"כ הלבוש ומהריט"צ סי' ע"ג והב"ד המט"י או' ג' וכ"כ החס"ל או' א':

ג

ג) כתב הלבוש תמהתי כל ימי שלא ראיתי נוהגין באחד מן המקומות לכתיב ההפטרות כדין ספר כמו שכותבין המגילה כי היה נ"ל שאין יוצאין בצבור כלל בקריאת ההפטרות שקורין בחומשין שנדפסין כיון שאין נכתבין בכל הלכות ס"ת או מגילה עכ"ל. וכ"כ בהגהת י"נ. ואני אומר שמנהג קדמונים הוא עיקר שכתוב בב"י סי' קמ"ד בשם ת"ה מה שמדלגון עתה מנביא לנביא היינו לפי שהפטרות שלנו כתובים בקונטריסים ואפשר לסמן למצוא מהר וכו' יעו"ש. ואיתא בגיטין (דף ס') שאסור לכתוב ההפטרה משום מ"ש ביו"ד סי' רפ"ג סעי' ב' אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך כלומר שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים וא"כ השתא שתגלנה מלאכת הדפוס והספרים ת"ל בזול אסור לכתוב ההפטרות דהא ק"ל דפוס כתיבה מעליתא היא כמ"ש מ"ע סי' צ"ו ומ"ב ול"ח. ואי משום שכתובין בנייר הא כתב בש"ג רפ"יו דשאר ספרים נכתבים בכל מיני צבעונים ולא בעי דיו וא"כ ה"ה דנכתבים על הנייר כמ"ש התו' שם וה"ה שא"צ גלילה. וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' תפ"ז דדוקא בס"ת אסור לברך כשכתובה בקונטרסים אבל על הפטרות לא קפדינן יעו"ש. מ"א ריש הסי' וכ"כ הט"ז סק"ב עו"ת או' א'. ר"ז או' ד' ומיהו הא"ר או' ג' כתב דקצת פו' ודאי ס"ל דוקא קלף בעינן וכמ"ש בתשו' רמ"א סי' קל"ד ועוד דודאי עדיף כתיבה מדפוס ועוד שלא נדפסו השמות לקדושה כמו כתיבה. וסיים ומ"מ אותם שאין להם הפטרה כתובה בקלף לא יקראו מחומשין הנדפסין בהפטרות לחוד דכיון דחשיב להו כמו נכתבין א"כ עדיף שיקראו מספר נביאים שלם הנדפסים כיון דאפשר לכל ציבור וציבור יעו"ש. אמנם המנהג להקל לקרות ההפטרות בחומשין הנדפסים וכמ"ש המט"י סוף או' ב' אמנם יש מקומות שנוהגין לכתוב ההפטרות על הקלף או על הגויל בגלילה כמו ס"ת ונהרא נהרא ופשטיה:

ד

ד) ואם בהפטרה זו הנדפסת או הכתובה יש בה חסרון הרבה תיבות קורא החסרון בעל פה אם הוא בענין שאין בו איסור משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. ר"ז או' ד' ועיין לעיל סי' מ"ט ובדברינו לשם בס"ד:

ה

ה) ואפי' שאינן נדפסין כדינא בקרי וכתיב שכתוב הקרי בפנים והכתיב הציג למטה בגליון שרי ואף שאין לעשות כן לכתחלה. כתב סופר סי' נ"א. פ"ת:

ו

ו) שם. מפטירין בנביא וכו'. אז"ל באגדה שמת אחד אומר דאינו ניצול מעונשו הקשה עד שבנו יאמר קדיש או יפטיר בנביא. וכתב הריב"ש בתשו' סי' קט"ו דמזה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל י"ב חודש וגם להפטיר בנביא עכ"ד הריב"ש. ועתה נתפשט עוד באיזה מקומות דבהגיע תור זמן פטירת אב ואם בכל שנה הבן מפטיר בשבת הקודם. ברכ"י או' א' ועיין ביו"ד סי' שע"ו סעי' ד' בהגה ואם יש יאר צייט לשני אנשים בתוך השבוע מי שקודם זכה ר"ל אם אחד ביום א' ואחד ביום ב' מי שיש לו ביום א' הוא זוכה לעלות מפטיר ביום שבת הקודם. ואם שניהם ביום א' אב קודם לאם. ואם לשניהם אב או לשניהם אם ת"ח קודם. ואם שניהם ת"ח המופלג בחכמה קודם. ואם שניהם שוים יעשו פשרה אבל לא להתקוטט ח"ו בעבור זה כי מלה בסלע משתיקה בתרין דעי"ז השתיקה יהיה יותר נ"ר לאביו מאשר ידבר ויעלה למפטיר:

ז

ז) שם. ואין פוחתין מכ"א פסוקים וכו'. ואי איכא תורגמן אפי' לא קרא אלא עשרה פסוקים שפיר דמי שכל אחד חשוב כשנים הוא ותרגומו והאחרון חשוב כשלושה לפי שאחר שתרגמו המתרגם חוזר וקורא אותו פעם שנית. טור. ועיין לקמן או' כ"ט:

ח

ח) שם בהגה. אבל ביו"ט שקורין ה' וכו'. ולפ"ז בחול שקורין ג' ומפטירין כגון בט"ב וצום גדליה במנחה וכן ביוה"כ במנחה די בתשעה פסוקים כנגד ג' עולים. שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ת או' א':

ט

ט) שם בהגה. ולא נתקנה ההפטרה רק בצבור אחר שקראו בתורה וכו'. ר"ל דבעינן תרתי צבור לאפוקי בפחות מעשרה. ואחר שקראו בתורה ר"ל לאפוקי אם לא היה להם ס"ת אלא שאירע להם אונס ולא קראו ה"נ אין קורין ההפטרה בברכה. וזה מוכח מתשו' הרמב"ן ז"ל שהעתיק מרן בב"י. מט"י או' ב':

י

י) ואם קראו בס"ת פסול כתב ב"י דקורין ההפטרה בברכה יעו"ש. וכתב בהגב"י בסי' רפ"ב ובסי' זה לענין הלכה דברי מרן ב"י עיקר יעו"ש. וכן הסכים המט"י או' ב' מש"ז או' א' מיהו בתשו' חנוך בית יהודה חא"ח סי' ו' כתב דאם נמצא הס"ת פסול באמצע הקריאה ולא יש ס"ת אחר וקראו עד גמר הפ' בס"ת פסול לא יקראו ההפטרה בברכותיה יעו"ש והביאו מחב"ר או' ה' ועיין אמת ליעקב דף קכ"א ע"א שכתב ולענין הלכה סב"ל וכל שקרא המפטיר או המשלים בס"ת פסול אחר שכבר קרא חובתו ג' פסוקים והוא המפטיר כמו שפשטה הוראת הכנה"ג בקצת מקומות נכון הדבר שלא יברך המפטיר ברכות ההפטרה ויקראנה בלא ברכה עכ"ל. אבל החיד"א בסי' לד"א סי' י"ט או' ד' כתב דאם נמצא ס"ת פסול בד' וכיוצא ואין ס"ת אחר והשלימו הפ' יקראו ההפטרה בלי ברכות כמ"ש הרב לקט הקמח ודלא כהמט"י אך אם קראו ז' עולים בחזקת כשרות ונמצא הטעות בז' ונוהגים שהוא המפטיר כמ"ש הכנה"ג יברך ברכות הפטרה וכן אם נמצא טעות בקריאת המפטיר יברך ברכות הפטרה עכ"ד. ועיין בדברינו לעיל סי' קמ"ג או' כ"ב ואו' כ"ג ודוק:

יא

יא) שם בהגה. אחר שקראו בתורה. ואם קראו בתורה ואח"כ נטלוה אומרים הפטרה אחריה. א"ר או' ב' ועיין לקמן או' י"ד:

יב

יב) ואם התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר בברכות והיינו התחילו קריאת התורה בעשרה ויצאו מקצתן גומר קריאת ס"ת והפטרה אומר בלא ברכות ואם התחילו ההפטרה ויצאו מקצתן גומר ההפטרה בברכות. מש"ז או' א' ועיין לעיל סי' קמ"ג סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

יג

יג) שם בהגה. אבל בלא ברכה שרי. ונכון לקרותה. מ"א סק"ב. ור"ל אעפ"י שאין להם ס"ת נכון לקרות ההפטרה בלא ברכות כדי שלא יתבטלו מקריאה. ועיין בדברינו לעיל סי' קמ"ג או' י"א ואו' י"ד:

יד

יד) אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בביה"כ הולכין עשרה ומפטירין בבית ששם החומש. (ר"ל אחר שקראו בתורה הולכין לשם ויפטיר המפטיר מי שקרא בתורה תחלה בביהכ"נ) וגם יכולין לקרות ההפטרה בע"פ אם א"א בענין אחר כדאשכחן בכ"ג ביוה"כ. מרדכי פ"ו דעירובין. ראנ"ח ח"ב סי' ע"ג. מיהו במ"ס פי"א כתב דאין קורין ע"פ אלא כ"ג ביוה"כ. מ"א סק"ו. ועיין לעיל סי' מ"ט ובדברינו לשס בס"ד:

טו

טו) המנהג כשיש חתן בקהל להפטיר הפטרת השבוע ולומר אח"כ שוש אשיש בה' עד ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ואח"כ מברכין ברכות האחרונות של הפטרה. כנה"ג בהגה"ט. יד אהרן מ"ב בהגה"ט או' ד' ועיין לקמן סס"י רפ"ה בהגה:

טז

טז) [סעיף ב'] אם חל ר"ח בשבת אין המפטיר מזכיר של ר"ח כלל. והטעם מבואר בגמ' שאלמלא שבת אין נביא בר"ח ואע"ג דהרמב"ם ז"ל בפי"ב מה"ת סובר כסברא ב' נהגו העולם כס' התו' שהיא סברא א' כמ"ש הש"ע. מט"י או' ג' וכ"כ הר"ז או' ו':

יז

טוב) [סעיף ג'] צריך לכוין לברכת הקוראים בתורה וכו'. וע"כ מצוה על העולים שיברכו בקול רם כדי שכל הקהל ישמעו ויוכלו לענות אמן. והאומרים הברכות בלחש עליהם נאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. חס"ל או' א':

יח

חי) [סעיף ד'] קטן יכול להפטיר. מנהגינו שקטן מפטיר בנביא ובסדה"י קורא תגר על מנהג זה וכתב שהוא היה נוהג להפטיר בכל שבת. כנה"ג בהגה"ט ועיין בדברינו לעיל סי' רפ"ב מאו' מ' עד או' מ"ד:

יט

יט) שם הגה. ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע וכו'. וכוונת מור"ם ז"ל בהגה זו נראה דר"ל דבשעה שקראו למפטיר זה היו סבורין שהוא יודע ואחר שקרא בתורה ובירך כשבא לקרות ההפטרה לא ידע לקרות יכול אחר לעלות ולקרות ההפטרה במקומו בין קודם שבירך ברכה א' שלפני ההפטרה בין אחר שבירך וסומך השני על ברכתו של ראשון שבירך בתורה ומפטיר כדין תוקע דסי' תקפ"ה סעי' ג' יעו"ש. מט"י או' ה':

כ

ך) שם בהגה. מי שאינו יודע וכו'. ואם טעה ואמר לפניה ברכה שלאחריה הראשונה אין חשש ויאמר לאחריה ברכה שלפניה כמו בברכות שלפני קה"ת. וכן אם אמר רק כמה תיבות ממנה וחזר והתחיל אחר כדי דיבור ברכה שלפניה אשר בחר בנביאים וכו' אין חשש ואין בזה צד מזכיר מאורע אחר. כ"כ א"ח או' ג' בשם א"א מהגה"ק. אבל לע"ד נראה דאין זה דומה לברכות התורה דשם הם דוגמה אחת ולפיכך אם החליף זה בזה יצא אבל הכא אינו דומה ברכה שלפני ההפטרה לברכה שאחר ההפטרה וי"ל ברכה שלפני הפטרה צ"ל דוקא לפני הפטרה משום דמזכיר בה מענין התורה שכבר קרא ומענין הנביאים שרוצה לקרות וע"כ אם טעה ואמר ברכה שלאחר הפטרה לפניה אם לא סיים בא"י האל הנאמן וכו' יאמר אשר בחר בנביאים וכו' ואחר הפטרה חוזר לומר בא"י אמ"ה צור כל העולמים וכו' ואם לא נזכר עד שאמר בא"י האל הנאמן וכו' יאמר ג"כ לפני הפטרה ברכת אשר בחר בנביאים וכו' אלא שאין חוזר אח"כ לומר ברכת צור כל העולמים משום שכבר אמר אותה קודם הפטרה:

כא

כא) שם בהגה. יכול אחר לאומרה וכו'. ולא דמי לסי' רפ"ב סעי' ה' דצריך לקרות בתורה שנית אעפ"י שקרא כבר שאני הכא כיון שהפסיקו בקדיש מוכחא מילתא שקרא בעד המפטיר. אבל אין לעשות כן לכתתלה. וכתב ב"י סי' רפ"ב דיש מקומות נוהגין לכתחלה כשקטן מפטיר אז גדול קורא בתורה תחלה דזהו כבודה שנאמר שאין קטן ראוי לקרות בתורה יעו"ש. אבל הריב"ש חולק ע"ז לכן כתב רמ"א דאין לעשות כן לכתחלה. מ"א סק"ג. תו"ש או' ג':

כב

כב) שם בהגה. יכול אחר לאומרה וכו'. משמע דאחד מברך הברכות והפטרה כי איך יברך אחד והב' יאמר הפטרה והגם דבס"ת מברך העולה וקורא החזן מ"מ צריך שיקרא בלחש ואם שיש לישב זה מ"מ נראה כן. ומיהו טוב יותר אם יכול לומר מלה במלה שמקרין אותו ויאמר הפטרה מי שקרא בתורה דכבוד תורה עדיף. ואם השביעי א"י להפטיר בהכרח אומרים קדיש ועולה א' מהקודמים. א"א או' ג':

כג

כג) שם בהגה. אבל לכתחלה לא. והט' דלכתחלה לא יעשה מאחר שהריב"ש פליג וכמ"ש המ"א. וכן הסכים הרב אמת ליעקב במשפט קריאת המפטיר או' ח' דף קכ"ב. והמקומות שנהגו כן אין למונעם אבל בשאר מקומות לכתחלה ראוי לחוש לדעת הריב"ש וכדברי מור"ם ז"ל. ברכ"י או' ו':

כד

כד) לקרות למפטיר כהן ולוי היכא שעולה למנין דלא מפסיק בקדיש אינו נכון משום פגם. מהר"ש ן' הרשב"ץ בתשו' סוף סי' תכ"ט ועיין מ"ש מרן ב"י בסי' זה משם תשו' אשכנזית ומה דכתב עלה. ברכ"י או' ז' ור"ל דמרן בב"י כתב להתיר כי סומכין על מה שש"ץ אומר בעת שקורהו לעלות אעפ"י שהוא כהן או על פי שהוא לוי יעו"ש. וכתב מור"ם ז"ל בד"מ או' ב' דאין לחוש לפגם אלא דוקא כשקוראים אותו בשמו אבל כשקוראים אותו מפטיר סתם אין לחוש וכן המנהג יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קל"ה סעי' יו"ד בהגה יעו"ש.

כה

כה) [סעיף ה'] לא יתחיל ממקום שפסק הראשון. אלא צריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון כמו בס"ת (ריש סי' ק"מ) ולא דמי לש"ץ שנשתתק באמצע התפלה שמתחיל מתחלת ברכה שטעה זה דהתם כבר יצאו הציבור י"ח מאותם ברכות שקרא הראשון משא"כ בהפטרה שצריך לברך לפניה ולאחריה. כ"כ בי בשם הריב"ש. ומה שהשמיט בש"ע הברכה משום דסמך על מ"ש בריש סי' ק"מ גבי קה"ת שהביא שם ב' סברות דלהרמב"ם א"צ לברך ולסתם הש"ע צריך לחזור ולברך וא"כ ה"ה בהפטרה דצריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הראשון. וכן פסק החיד"א בס' לד"א סי' ך' או' י"ז. מיהו נראה שזהו דוקא למנהגם שהיה המפטיר קורא לבדו והציבור שומעים מפיו כמו קה"ת וא"כ הברכה נמי הויא כמו ברה"ת שמכוין להוציא עצמו ולא לאחרים כמש בב"י סי' ק"ס אבל לדידן שנוהגין כדברי האר"י ז"ל שכתב בשה"מ פ' ואתחנן שכל אדם צריך לקרות ההפטרה בפיו ולא לסמוך על המפטיר זולתי אל הברכות שצריך לכוין לשומעם ולענות אחריהם אמן והב"ד לעיל סי' קל"ב או' ו' יעו"ש א"כ לפ"ז הויא ברכות ההפטרה להוציא עצמו ולהוציא אחרים ג"כ והויא כמו ברכת השופר בסי' תקפ"ה דאם התחיל ולא יכול להשלים ישלים האחר על סמך ברכת הראשון אם היה שם בשעת ברכה ונתכוון לה יעו"ש. ובל"ה עיין א"א או' ד' שכתב דספק ברכות לקולא ולא יברך האחרון לפניו יעו"ש:

כו

כו) ואם נשתתק אחר שקרא ההפטרה מיד יעמוד ש"ץ או אחר ויברך ברכות שלאחר הפטרה. מהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' רע"א. ברכ"י או' ח' וכ"פ בספרו לד"א סי' ך' או' י"ז:

כז

כז) מפטיר שבירך ברכת הפטרה לקרוא הפטרת פ' השבוע והזכירו שצ"ל הפטרה אחרת א"צ לברך פעם אחרת. דבר משה א"ח סי' כ"ה. ברכ"י או' ט':

כח

כח) אם אין המפטיר יודע לקרות הכ"א פסוקים מתוך הכתב הברכות לבטלה והצבור לא יצאו ידי קריאה. מהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' תכ"ח. ברכ"י או' יו"ד. לד"א שם:

כט

כט) יש מקומות שנהגו לתרגם ההפטרה באיזה לשון והמפטיר עצמו יכול לתרגם. הרשב"ץ ח"ג סי' קכ"א. וכ"כ הרב בנו בתשו' סי' זר"ע. ברכ"י או' י"א. מיהו בס' לד"א שם או' ך' כתב דאין נכון שהמפטיר יתרגם אלא המפטיר מברך וקורא הפסוק בלה"ק ואחר מתרגם וכן בכל פסוק ובסוף חוזר המפטיר לקרות פסוק אחרון בלה"ק ומברך יעו"ש:

ל

ל) מנהג שנוהגין בקצת מקומות בהפטרת יונה במנחת יוה"כ לקרוא ג' פסוקים בלבד ולתרגם אח"כ כל הנביא בלע"ז ולדלג אח"כ לקרוא במיכה ג' פסוקים ולתרגם אותם יש סמך למנהג הזה. הר"ם מפדווה ז"ל סי' ע"ח. ועיין בהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ע"ג. כנה"ג בהגה"ט:

לא

לא) שם הגה. ושנים לא יאמרו ההפטרה וכו'. וכ"ש שלא יברכו שנים וכן שלא יתרגם הברכה ואם יתרגם אותה לא יזכיר בה שם. הריב"ש סי' ל"ו. כנהג בהגה"ט. מ"א סק"ה. א"ר או' ז':

לב

לב) שם בהגה. ושנים לא יאמרו ההפטרה וכו'. ובכתבי האר"י ז"ל כתב דאין די בשמיעת ההפטרות אלא צריך לקרות מתוך הספר והברכות ישמע מהקורא ע"כ. וצ"ל דבגמ' מיירי שלא יקראו שנים בקול רם מפני שמי שאינו בקי לא יוכל לשמוע וגם הבקי צ"ל בנחת. מ"א שם:

לב) וכתב מהריק"ש שלא יפטירו ב' כל אחד פסוק אחד אלא אחד יקרא כל ההפטרה. והביאו אמל"י במשפט ברכות ההפטרה או' י"ד. וכתב וראיתי את רבותי גוערין באותם המסייעים למפטיר בקריאת ההפטרה מטעם דתרי קלי לא משתמעי יעו"ש. והביאו הלד"א סי' ך' או' י"ד. ומה שנוהגין המון עם שאומרים ההפטרה עם זה שקורין אותו למפטיר בקול רם עיין בחת"ס סי' ס"ח שכתב להניח מנהגם כי יש מעלה בזה שלא לבייש למי שאינו יכול לומר ההפטרה אף שהוא מנוקד וע"כ מוטב שיהיו שוגגין וכו' יעו"ש. א"ח או' ד':

לג

לג) [סעיף ו'] אין המפטיר מפטיר וכו'. כדי שגם הגולל יבין אל המפטיר. ב"י. עו"ת או' ג' ועיין לעיל סי' קמ"ז סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד:

לד

לד) שם. עד שיגמור הגולל וכו'. וכשמברך אחר ההפטרה אינו רשאי לסלק ספר הנביאים כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר. כ"כ בשה"ל בשם הגאונים והביאו ב"י וכתב שאין מוצא לו טעם. אבל גם בס' תניא כ"כ. וכ"כ מט"מ והגמ"ר דהא בס"ת ג"כ אסור ליטול הס"ת עד אחר הברכה. מ"א סק"ו. ומשמע במ"א דסוגר או גולל הספר רק שלא יסלקנו כמו בס"ת. א"ר או יו"ד:

לה

לה) [סעיף ז'] מפטירין בהפטרת פ' שניה. שהרי בה אנו מפסיקין ובה קורא המפטיר. ב"י בשם שה"ל.

לו

לו) שם בהגה. ונהגו להזכיר וכו'. וגם הבן בעצמו יכול להזכיר נשמת אביו בשבת ואי משום צער מאי נפ"מ אם צוה לש"ץ להזכיר או שמזכיר בעצמו ואדרבא יותר טוב דברא מזכא אבא. שו"ת בנין עולם חי"ד סי' ס"ב. פ"ת. א"ח או' ה':

לז

לז) שם הגה. ונהגו להזכיר אחר קה"ת נשמות וכו'. נוהגין לומר השכבה לאנשים בלה"ק ושל נשים בלשון תרגום. והטעם כתב הר"י הלוי ז"ל בסי' פ"ב מפני שהשכבת הנשים מסתמא אינה נעשית אלא בין הנשים ואינן מבינות אלא בלשון תרגום. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ז. ומה שמזכירין בהשכבה שם האם שאומרים פלוני בן פלונית ואין אומרים בן פלוני עיין הטעם בזוה"ק פ' לך לך דף פ"ד ע"א יעו"ש. וה"ה בברכה כשמברך את חבירו צריך להזכירו בשם אמו כ"מ בזוה"ק שם:

לח

לח) שם בהגה. נשמות המתים וכו'. והטעם שמזכירין אותם בשבת כבר כתבנו לעיל סס"י רפ"ב קחנו משם. ומשמע מדברי מור"ם ז"ל שלא היה מנהגם להזכיר באמצע הקריאה בין גברא לגברא כדי שלא להפסיק בקריאה. וכ"כ בסידור חסד לאברהם יעו"ש. ועתה נוהגין לכל עולה אחר קריאתו מפסיק עליו הש"ץ לומר השכבה ומי שבירך. יפ"ל או' ג':

לט

טל) שם בהגה. ואין בזה משום איסור תחנה בשבת. מי שבירך שאומר הש"ץ לעולים או לאחרים אין בזה משום תחנה הואיל ואינו מסדר תפלה חדשה וע"ד שאמרו בירושלמי מהו מימר אבינו רועינו וכו' והביאו הטור סי' קפ"ח. הרב החסיד מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ק"ט. ברכ"י או' י"ד:

מ

מ) יש נוהגין לומר ההשכבות וההכרזות וכיוצא אחר אשרי וכתב השכנה"ג דאינו נכון דהקדיש שאומרים קודם מוסף הוא על אשרי ואין להפסיק בינתיים והב"ד המ"א והא"ר והאמל"י ולי נראה עיקר כמ"ש הי"א דאין לחוש לאומרם אחר אשרי מאחר שאח"כ בהחזרת ס"ת אומרים מזמור לדוד וכמה פסוקים אחרים ועליהם אומרים קדיש וכתב כן משם מהר"ש ן' עזרא ג"כ והדברים ברורים. ברכ"י או' ט"ו:

מא

מא) אין אדם רשאי ללמוד ולשנות בין תפלת יוצר לתפלת מוסף. כ"כ הגאון ר"י ן' גיאת בהלכותיו. וכתב מהר"א ן' טוואה בתשו' שבסוף התשב"ץ דיש לחוש לדבריו שלא נמצא חולק ונ"ט לדבר וכתב שם דמותר לדרוש קודם מוסף עי"ש סי' כ"ג. ברכ"י או' ט"ז:

מב

מב) כתב הרד"א ז"ל שבת שקודם ר"ח אחר קה"ת קודם אשרי מכריז הש"ץ לקהל באיזה יום יחול ר"ח. וכ"כ בעל תיקון יששכר. וכן הוא המנהג זולת ר"ח תשרי שאין מכריזין משום דכתיב בכסא ליום חגנו ופירשו בו בא' מן הפירושים שאין מכריזין אותו. ושבת שלפני ר"ח אב כתב בתיקון יששכר דף נ"ז יש מקומית שאין מכריזין אותו ויש מקומות שמכריזין אותו ואומרים יהפכהו הקב"ה עלינו ועל כל עמו ישראל לטובה במקום יחדשהו וכו' כנה"ג בהגה"ט:

מג

מג) ר"ה שחל בשבת אומר המכריז בשבת שלפניו שסימן טוב יהא לנו ר"ח פלוני יום שבת ובשנה מעוברת אומר אדר ראשון אדר שני. מהרי"ל ז"ל הלכות ר"ה. שכנה"ג בהגב"י או' ד':

מד

מד) כתב הכלבו מקום שנהגו לעשות שני חזנים א' יוצר וא' מוסף הראשון יקרא ויאמר אשרי ויהללו ומחזיר הס"ת למקומו ואח"כ יעמוד השני ויאמר קדיש ויתפלל מוסף. א"ר או' י"ד:

מה

מה) שם בהגה. והולכים בכל זה אחר המנהג. וכל זה הוא מנהג אשכנז שבספרד אין אומרים כלום. שכנה"ג בהגב"י או' ב' ולפי שזה תלוי במנהג לא הארכנו בו כי כל אחד יעשה כמנהגו:

מו

מו) ונוהגין לומר בספרד מזמור הבו לה' בני אלים כשמחזירין הספר מפני שנאמר על מתן תורה וגם ז' ברכות של שבת נתקנו כנגד שבעה קולות שנאמרו בו. טור. ומשמע דדוקא בשבת דאיכא תרתי טעמי ולכן מה שנהגו העולם לומר אותו בכל פעם בשני ובחמישי ובר"ח ובתעניות וביו"ט וחש"מ הוא מנהג בורות כי לא נתקן אלא דוקא בשבת קודם מוסף. ב"ח ועי"ש. ועוד עיין לעיל סי' קל"ד או' כ"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---