כף החיים/אורח חיים/רעח
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
א) [סעיף א'] מותר לכבות הנר וכו'. כתב ב"י דהטור פסק כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור עליה וכ"ה דעת הרמב"ן והר"ן והרשב"א וכ"כ ה"ה בפ"א שכן הוא דעת האחרונים אבל הרמב"ם פסק שם כר' יהודה יעו"ש. וכן סתם לקמן בש"ע סי' שט"ז סעי' ח' כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור עליה אלא שהביא ג"כ דעת הרמב"ם כמו י"א יעו"ש. ונ"מ למי שעבר בשוגג או במזיד ועשה מלאכה שא"צ לגופה ובא לשאול לעשות תיקון מה שפגם שאין מחמירין עליו כמו העושה מלאכה שצריכה לגופה כיון שרוב הפו' הכי ס"ל כר"ש:
ב[עריכה]
ב) שם. מותר לכבות הנר וכו'. ואם כבהו מפני שחס על הנר או על השמן או על הפתילה פטור. ואם כבהו כדי להבהב הפתילה חייב חטאת. טור. והא דמחייב בפתילה דוקא כשצריך להבהבה כלומר שלא הובהבה מבע"י דכיבוי זה צריך לגופו שיהא הלהב נוח לאחוז בה כשיבא להדליקה. ב"י. וכ"כ הט"ז והמ"א סק"א דכיבוי לא הוי מלאכה שצריכה לגופה אלא א"כ עושה להבהב הפתילה או לעשות פחמים יעו"ש:
ג[עריכה]
ג) וההפרש שיש בין פסיק רישיה ולא ימות למלאכה שא"צ לגופה הוא דפסיק רישיה הוא אינו מתכוין למלאכה כל עיקר אלא שהיא נעשית בהכרח כגון מי שסגר פתח ביתו והיה שם צבי שהוא לא כיון לצידת הצבי אלא שהצידה נעשית בהכרח אבל מלאכה ש"צ לגופה הוא מתכוין לגוף המלאכה אלא שאינו מתכוין לתכליתה. מיסוד רבי' אברהם החסיד בשם אביו הרמב"ם ז"ל הר"ם אלשקר סי' ק"ד. כנה"ג בהגה"ט סי' של"ז. מ"א בזה הסי' סק"א. ואם א"צ לאותו הענין שהיו צריכין במשכן מיקרי א"צ לגופה. מ"א שם בשם התו'. אר או' ב' תו"ש או' ב':
ד[עריכה]
ד) שם. מותר לכבות וכו'. ואם הדליק נר ביום שבת אם פטור משום דשרגא בטיהרא מה מהנייא עיין בס' טל אורות דצ"ב ע"ג שכתב וז"ל ולפ"ז נראה דאם הדליק נר ביום שלא לצורך כלל דשרגא בטיהרא מה מהנייא ואינו נהנה ממנו בין לר"י בין לר"ש פטור דהו"ל מבעיר דרך השחתה שהוא מקלקל וכו' ושוב הביא דברי הרב חו"י סי' קפ"ח דנראה דחייב והשיב עליו יעו"ש. ומעשה שהיה באחד שהיה לו בתוך ביתו נר מונח בזוית הבית שמדליקה לעילוי נשמת מר אביו והדליקה בע"ש וכבתה ביום השבת ובאור הבוקר כשקם ממטתו שכח שהוא יום שבת והדליקה בשוגג גמור נראה דחייב כפרה כמחלל בשוגג דהגם דאינו נהנה מן האור דשרגא בטיהרא מה מהנייא מ"מ אינו דרך השחתה שהרי הוא מכוין לעי"נ אביו. רו"ח:
ה[עריכה]
ה) שם. מותר לכבות הנר וכו'. ובתנאי שאי אפשר להוציאו למקום אחר או להסתיר האור ממנו. הרמב"ם בפי' המשניות במשנת המכבה את הנר וכו' מט"י או' א' ואם אפשר להוציא הנר ע"י עכו"ם יוציאנו העכו"ם ואל יכבה אותה. כ"כ בס' פרשת דרכים ודלא כהרלב"ג. תו"ש או' א':
ו[עריכה]
ו) שם. שיש בו סכנה. ואפי' ספק סכנה כבסי' שכ"ט תו"ש או' ב' מש"ז או' א' אבל לחולה שאין בו סכנה אסור אף לר"ש דמלאכה שאין צריך לגופה פטור כדתניא בהדיא בפ' ב"מ וכ"כ הטור יעו"ש. ואע"ג דאיכא מאן דמתיר סי' שכ"ח שבות ע"י ישראל לצורך חולה שאין בו סכנה י"ל דהחמירו בכיבוי כיון דאם היה צריך לגוף הכיבוי אסור מן התורה ואין הכל בקיאין בין מלאכה דצריך לגופה לשא"צ לגופה ואמירה לגוי בכיבוי אסור מה"ט. ער"ה. וכ"כ המש"ז שם:
ז[עריכה]
ז) שם. שיש בו סכנה. וא"כ הא דאמרינן בשביל עכו"ם או לסטים דאינו מותר לכתחלה היינו דוקא באין סכנה אבל יש סכנה הוה כחולה ומותר וזהו פשוט. ט"ז סק"א. מש"ז שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |