כף החיים/אורח חיים/רמט

כף החיים ‏ אורח חיים רמט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין הולכין בע"ש יותר מג' פרסאות וכו'. מהתחלת היום. הרמב"ם פ"ל דין י"א. וא"כ לפי מה דק"ל מהלך אדס בינוני עשר פרסאות ביום יהיה זמן ההליכה מן הבוקר עד קרוב לשליש היום ישני שלישי היום יהיה להכין צרכי סעודה. ולפ"ז משמע דגם ההולך בעגלה או רוכב סוס לא יהלך יותר מזה השיעור כדישישאר זמן להכנת הסעודה. מיהו הב"ח כתב נראה דדין זה דוקא בהולך ברגליו אבל בהולך בעגלה או רוכב סוס נהגו העולם להקל והנח להם מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין. ומ"מ צריך ליזהר שלא להלך עד עת ערב אפי' ממהר כדי לבא לעירו ולביתו כי הרבה פעמים נכשלים שמחללים שבת שאינם באים לעיר עד הלילה אלא ישבות פרסה או שתים רחוק מן העיר בכפר ולא יחלל שבת עכ"ל והביאו עט"ז או' א' מ"א סק"א. א"ר או' ג' ועיין לקמן או' ה':

ב

ב) שם יותר מ"ג פרסאות וכו'. ואם במקום שילך עד ג' פרסאות לא יוכל להכין ויצטרך גילך יותר לא ילך א"ר או' א':

ג

ג) שם. ויוכל להכין וכו'. ובמדינות האלו רוב בני אדם מכינים בריוח ולכן אין נזהרים בזה. אגודה סוף סוכה. מ"א סק"ב. מיהו הא"ר או' ג' כתב שלא ראה שום אחד מגדולי הפו' ראשונים שהזכירו זה עכ"ד ונראה שר"ל שדעתו להחמיר כדעת הש"ע ואין לסמוך על מה שמכינים יותר:

ד

ד) שם. כדי שיגיע לביתו וכו'. כי כמה מכשולים בא עי"ז שבעל אושפיזא או אפי' בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת ומכ"ש שכמה פעמים יכשל להתאחר בדרך עד שהחשיכה ממש וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו ולכן כ"ז ישים האדם ללבו ולא יסיתנו היצר לאמר עוד היום גדול והדרך טוב. ח"א כלל א' או' ז':

ה

ה) שם. ויוכל להכין צרכי סעודה וכו'. ונראה כיון דהטעם משום צרכי סעודה אם יוכל ליקח עמו דבר מוכן וצרכי סעודת שבת יוכל להלך יותר. ואח"כ ראיתי שכ"כ דרישה או' ב' אלא שכ' דמ"מ לא יהלך עד עת ערב דשמא לא יגיע למלון מבעוד יום וילך יותר מדי עכ"ד. ואם אירע שהלך עד חשיכה אם הוא סמוך לתחום העיר ילך לעיר דק"ל בסי' ת' דנכנס לתוכה ומהלך את כולה מיהד עכ"פ אסור לישב על העגלה או על הסוס, א"ר או' ב' ועיין סי' רס"ו:

ו

ו) שם. וה"מ כשהוא ביישוב וכו'. ר"ל מקום שהוא שם בע"ש בבקר קודם שנוסע כן נראה לשון הש"ע אבל הלבוש כתב מקום שיבא לשם ועיין מ"ש עליו הא"ר והברכ"י או' א' יעו"ש:

ז

ז) שם או שאינו מקום יישוב וכו'. ר"ל אעפ"י שיש לו שם צרכי שבת אלא שאינו מקום יישוב שיש פחד מן הלסטים או מן חיות רעות מותר לילו אפי' כמה פרסאות ב"י:

ח

ח) שם. ואם שלח להודיעם וכו'. וכן אם צוה קודם לביתו להכין לו אין זה מן הכלל. ב"י וכן במקום שמוכרין דברים המבושלים כל היום יש להתיר. דב"מ בהגה"ט או' ג':

ט

ט) [סעיף ב'] אסור לקבוע בע"ש סעודה וכו'. כדאיתא בגיטין ל"ח ב' שתי משפחות היו בירושלם אחת קבעה סעודתה בע"ש ואחת בשבת (פי' בשעת בה"מ) ושתיהן נעקרו טור וב"י, וה"ה דאסור לקבוע בעיו"ט סעודה שאינו רגיל אף בשחרית דיו"ט ושבת מצוה אחת. היא לענגו ולכבדו. מש"ז או' א' א"א או' ג' ואף פעם אחת כל ימי חייו אם קובע סעודה שאינו רגיל אסור. א"א או' ד' ולשתות בקביעות אסור כל היום דע"י שישתכר יבטל משבת לגמרי כ"כ האחרונים:

י

י) שם ואפי' היא סעודת אירוסין וכו'. היינו אם אירס קודם ע"ש אבל אם אירס בע"ש מותר לעשות סעוד' דזמנה הוא ומותר ולעשות סעודה בע"ש משום שמא יקדמנו אחר. וסעודת נישואין לארס נמי שזמנה בע"ש שרי. ומ"ש בירושלמי פ"ק דכתיבות דאסור לישא בע"ש משום כבוד שבת יעו"ש חולק על תלמוד שלנו כן סי' המ"א סק"ג יעו"ש. וכן הסכים התו"ש או' ב' ר"ז או' ו' אבל הא"ר או' ד' כתב דאין עושין סעודת נישואין בע"ש משום דהיה אפשר לעשות ביום אחר ואף באירס בע"ש כתב אם אפשר לדחות למחר או ליום אחר חסור לעשות בע"ש יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל א' או' ח' אפי' סעודת מצוה אסור לעשות בע"ש אם אפשר לעשות ביום אחר. וכן המנהג פה עיה"ק ירושת"ו אעפ"י שעושין הארוסין והנשואין בפ"א בע"ש אין עושין הסעודה כ"א בליל שבת. ועיין באה"ע סי' ס"ד סעי' ג':

י) ודע דכ"ז בסעודת אירוסין אבל סעודת שידוכין לא הוי מצוה וכמ"ש המש ז סי' תמ"ד או' ח' וא"א או' ט' וע"כ אסור לעשותה בע"ש אבל מה שאוכלין מיני מתיקה אחר כתיבת התנאים פשיטא דשרי דלא מקרי סעודה:

יא

יא) שם. שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול. ועוד ט"א כתב המ"א סק"ד בשם ר"ת שמתוך טרדת הסעודה לא יתעסקו בצרכי שבת עכ"ל. ונ"מ בין שני הטעמים דלטעם ר"ת אם יש לו מי שיתעסק בצרכי שבת מותר אבל לדעת הש"ע אסור:

יב

יב) שם בהגה. או פדיון הבן וכו'. ופדיון הבן שעבר זמנו אסור לעשותו בע"ש אבל מילה אעפ"י שעבר זמנה כגון שהיה חולה בשמיני מקרי זמנו קבוע דכל שעתא ושעתא זמניה היא דאסור להניחו ערל. ומיהו עיין ביו"ד סס"י רס"ו בש"כ וט"ז בסי' רס"ב סק"ג דיש אוסרים למול מילה שלא בזמנה בע"ש יעו"ש. מ"א סק"ה. וכ"ה המנהג שאין מלין מילה שלא בזמנה בה' וששי כדעת האוסרים והגם דיש מתירין משום דשב וא"ת עדיף. אמנם מ"ש המ"א לענין פדיון הבן שעבר זמנו דאסור לעשותו בע"ש המו"ק חולק עליו וכתב דמותר לעשותו בע"ש דכל שעתא זמניה כמו מילה ואסור להחמיץ המצוה יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל א' או' ח' אלא שכתב דנכון להקדימה בבקר כדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתאבון יעו"ש. וע"כ נראה היכא דא"א לעשותו בקרוב כגון שרוצה האב לנסוע או הכהן בע"ש או במו"ש ולא יוכלו להתעכב מחמת איזה סיבה ואח"כ אפשר שישאר הבן בלא פדיון זמן הרבה נראה דמותר לעשותו בע"ש ולעשות ג"כ סעודה כדי שלא להחמיץ המצוה:

יג

יג) וכן אם שכח וסבור שמותר לעשות סעודת פדיון הבן שלא בזמנו בע"ש והכין צרכי סעודה אפשר להתיר דאנוס הוא ולא מזלזל בכבוד שבת מקרי ויעשו בשחרית. א"א או' ה' והגם שכתב שם וצ"ע היינו לדעת המ"א אבל לפי מ"ש לעיל באו' הקודם דיש חולקים נראה בכה"ג יש להתיר בשופי:

יד

יד) שם בהגה. מותר וכו' אם אפשר לקיים שתיהן מוטב ואם לאו תדחה סעודת שבת. לבוש. והב"ח כתב דמצוה להתחיל קודם שעה עשירית. מ"א סק"ו. ויש נוהגין לעשותה קודם חצות כדי שאח"כ יהיה להם תיאבון לסעודת שבת. והחכם עיניו בראשו שלא יאכל כל שבעו מפני כבוד שבת. ונראה דהכל לפי מה שהוא אדם רק יש ליזהר לקיים שניהם ולא יחסר ממנו שום מצוה. ועיין בס' פרי צדיק ח"ב פ' בא דף כ"ט ע"א שכתב דהאוכל סעודת פדיון הבן חשוב כאלו התענה פ"ד יום יעו"ש:

טו

טו) וכתב העט"ז או' ב' נראה שלא לאכול בע"ש בסעודה גדולה אפי' בסעודת מצוה רק הקרובים ושושבינים השייכים יותר לאותה סעודה וגם הם לא ירבו בסעודה ג"כ כדי שביעה וכ"ש אכילה גסה עכ"ל. והביאו י"א בהגב"י וכתב אבל מדברי הפר"ח סי' תמ"ד סעי' ו' שכתב חתן לא דוקא אלא ה"ה אחר משמע דאין דעתו לחלק בכך יעו"ש. וכ"מ מסתמיות דברי הפו' דכל שהוא קרוי לסעודה מותר לו לאכולי:

טז

טז) כתב בשל"ה דף קל"א ע"א מורי מהר"ש היה סנדק בע"ש ולא רצה לילך על הסעודה מאחר שהיה מנין בלעדו ולמד כן ממילא מר"ח אב עד ט"ב שנוהגין שאין אוכלים בשר כ"א מנין עכ"ד. והביאו א"ר או' ז' וכתב דיש לחלק דשאני התם דודאי עובר לאכול בשר אבל הכא אפשר לקיים שניהם ואולי מהר"ש הנ"ל לא היה אפשר לו. ועוד כתב לחלק דהתם בשעת אכילת בשר קעביד איסור אבל הכא בשעת אכילת מילה אין איסור רק שיאכל אח"כ לתיאבון ומצוה קודמת קודם יעו"ש:

יז

טוב) שם. ולאכול ולשתות בלי קביעות וכו'. ה"ד לצורך שעה אבל לעשות כן תמיד לא דמחזי כמזלזל בכבוד שבת. ב"י בשם הרב המגיד. עט"ז או' ג':

יח

חי) שם. מט' שעות וכו'. ר"ל מסוף ט' שהוא תחלת עשר כמ"ש רס"י תע"א. ער"ה או' ב' ומשערין בשעות זמניות כמ"ש א"א בסי' תע"א או' א' דהיינו רביע היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים כמ"ש בסי' תמ"ג יעו"ש. ומ"מ החכם עיניו בראשו וכל שיודע בעצמו אם יאכל בעת ההיא לא יהיה לו תאוה לאכול סעודת שבת יש להמנע ואפי' קודם ט':

יט

יט) שם. מט' שעות וכו'. מיהו אנשי מעשה נוהגין דאף קודם מנחה אינם קובעין בסעודה הרגיל בה בימות החול אלא מפחית ממנה הרבה כגון פת לחם עם צינון וכיוצא בו בלחוד למאן דאפשר. ב"ח. א"ר או' ו' ויש נמנעין מחצות ואילך שאין אוכלין כ"א מיני מזונות או פירות. והסועד בע"ש משהתחיל שעה ה' ואילך לא יאמר בסעודה ההיא על נהרות בבל כ"א שיר המעלות בשוב ה' משום דמשעה ה' ואילך מתגלית הארת שבת כמ"ש בש' הכוונות דף ס"ב ע"א יעו"ש ועיין בדברינו לעיל סי' זק"ן סוף או' ח"י:

כ

כ) שם. מט' שעות ולמעלה. ואם התחילו קודם ט' א"צ להפסיק. פסחים ק' ע"ב ופרשב"ם שם. וכ"כ א"א בסי' תע"א או' א' לענין ע"פ יעו"ש. ועיין לקמן סי' רע"א סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

כא

כא) [סעיף ג'] דרך אנשי מעשה להתענות וכו'. כדי שיכנס לשבת כשהם תאבים. ב"י. מיהו הרב החסיד בעל דעת חכמה בשער השבת פ"ד כתב דתענית ע"ש טעמו לפשפש במעשיו כדי שתשרה בו תוספת נשמה כמ"ש הרב הקדוש בראשית חכמה והיינו דתלי בבי רב כי ע"י התורה והרהור תשובה זוכה לנשמה יתירה יעו"ש, והביאו מחב"ר או' ב' וכתב דדבריו חיים וקיימים:

כב

כב) אמנם ברוקח סי' ל"ו כתב דאין להתענות לכתחלה בע"ש דאמרי' בשלהי מגלת תענית הנשבע להתענות בע"ש הרי זה שבועת שוא שמקצת ע"ש כשבת עכ"ל. והביאו הב"ח בסי' זה. וכ"פ הב"ח סס"י תרפ"ו יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ז בשם כמה פו' דאסור להתענות בע"ש כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה אם לא כשהוא איסטניס ואם אוכל ביום לא יאכל בלילה לתיאבון וכמ"ש סי' ת"ע יעו"ש. וכ"מ בשער הכוו' דף ס' ע"ג שכתב וז"ל וביום ו' יכוון להכין עצמו שיהיה ראוי ומוכן לקבל תוספת נשמה משבת הבא גם לסבה זו לא היו אנשי משמר מתענים ביום ו' מפני כבוד השבת פי' כדי לקבל תוספת נשמת השבת עכ"ל משמע כי כיון שביום ו' מקבל תוספת נשמה אין ראוי להתענות. וה"מ ממ"ש בשער הכוו' דף ס"ב ע"א כי ביום ו' מהתחלת שעה ה' נכנסת הארת שבת יעו"ש. וא"כ כיון שמקודם חצות נכנסת הארת שבת הרי רוב היום בהארת שבת ורובו ככולו וע"כ אין ראוי להתענות בו מפני כבוד הארת שבת:

כג

כג) [סעיף ד'] צריך להתענות עד צה"כ. פי' אפי' תענית יחיד וכ"כ התו' בהדיא בפ' בכל מערבין בשם הירושלמי. עו"ש או' ד':

כד

כד) שם. אם לא שפירש וכו'. ואף אם לא פירש אם הרהר כן בלבו סגי. מהר"י זיין בתשו' שערי ישועה כ"י שער סי' א' ברכ"י או' ג':

כה

כה) שם. אם לא שפירש וכו'. ואז מותר לאכול אפי' בעוד היום גדול. עו"ש שם. ואם אומר ענינו האוכל מבעוד יום עיין לקמן סי' תקס"ב סעי' א':

כו

כו) שם הגה. וי"א דלא ישלים אלא מיד שיוצאים בבהכ"נ וכו' זהו דעת הר"מ שהביא הטור דס"ל דזה מקרי השלמה שמתענה עד אחר קבלת שבת ומשמע דאפי' בתענית צבור וכ"ש בתענית יחיד. וכ"כ העו"ש או' ד' והוי יודע דאחר קבלת שבת הוי השלמה ה"ד מפלג המנחה ואילך מט' ומחצה שעות זמניות אבל קודם לזה אף שקבל שבת קודם תפלת ערבית אחר מנחה לא מהני. א"א או' ח':

כז

כז) שם בהגה. וי"א דלא ישלים וכו'. ודוקא בע"ש אבל בחול לא מקרי השלמה עד צאת הכוכבים. כ"כ מ"א סק"ח בשם מהרי"ל. וכ"כ התו"ש או' ח':

כח

כח) שם בהגה. וטוב לפרש כן בשעת וכו'. ולדעת הש"ע דוקא צריך לפרש ואם לא פירש צריך להשלים אפי' בתענית יחיד כמ"ש לעיל או' כ"ג יעו"ש וכן הוא המנהג להחמיר כדעת הש"ע דאם לא פירש משלים עד צה"כ:

כט

כט) ולענין תענית יא"ר ציי"ט כתב רש"ל בתשו' סי' ט' דנהגו להשלים בע"ש רק שהוא היה מקובל באם אירע יא"ר ציי"ט הראשון בע"ש אז המנהג שלא להשלים אבל אם חל בחול חייב להשלים גם בע"ש יעו"ש. אבל דעת הט"ז סק"ג להקל דאף אם חל פעם הראשון בחול כשיחול אח"כ בע"ש א"צ להשלים יעו"ש. מיהו מדברי הש"ע משמע דאין חילוק דאף בפעם הראשון אם חל בע"ש צריך להתנות ואם לא התנה צריך להשלים כמ"ש באו' הקודם וכ"נ דעת הב"ח וכן הוא המנהג להחמיר ולהתנות גם בפעם הראשון ואם לא התנה משלים ואם חל פעם ראשון בחול ואח"כ חל בע"ש ורוצה שלא להשלים כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה יש לעשות התרה. וכן הדין בכל תענית יחיד כגון בעי"ת וכדומה אבל תענית צבור ותענית חלום המנהג להשלים עד צה"כ וכמ"ש לקמן:

ל

ל) ואם חל יא"ר ציי"ט פעם ראשון בחול והתנה בפירוש כשיחול בע"ש לא ישלים פשיטא דראוי שלא להשלים לכ"ע. מש"ז או' ג' ועיין שע"ת או' ח':

לא

לא) שם בהגה. ובת"צ ישלים. עד צה"כ ולא מהני תנאי דלאו בדידיה תליא מלתא. מ"א סק"ח. א"ר או' יו"ד. תו"ש או' ט' ר"ז או' י"ב. אבל תענית צבור מחדש מהני תנאי. א"ר שם. א"א או' ח':

לב

לב) שם. ואם הוא תענית חלום וכו'. כיון שיכול להתענות אפי' בשבת כ"ש שמשלים עד הלילה. טור. והטעם כתב בהגהות פ"א מה' תענית כיון שהוא מפני הסכנה לבטל ולבער חלום רע אין להקל בו שמא לא יועיל לבטלו אם לא יתענה עד הלילה יעו"ש אבל בהג"א פ"ק דתענית כתב בשם א"ז דא"צ להמתין עד שקיעת החמה אלא מיד בצאתו מבהכ"נ ערבית מותר לאכול. והב"ד ב"י. אלא שבכאן בש"ע פסק כדברי הטור. וכ"כ בד"מ או' ג' דהמנהג כדברי הטור. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז שם. ואף אם פירש קודם שישן אם יחלום חלום שצריך להתענות שלא ישלים לא מהני תנאו וצריך להשלים. כר"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---