כף החיים/אורח חיים/רמה

כף החיים ‏ אורח חיים רמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ישראל וכותי שיש להם שדה או תנור וכו'. אעפ"י שאין חלק הישראל משביח בחול בתנור כשעושה הכותי בשבת כמו בשדה אפ"ה אסור כיון שהוא מחויב לעשות גם בשבת. וכשאומר לו עשה אתה בשבת ואני בחול הוי כאלו מעמיד פועל לעשות בידים. תו' ע"ז כ"ב ע"א. וא"כ אם בעלי התנור אין עושים כלום רק שעכו"ם בעל העסה מסיק התנור ואופין בו ונותנין שכירות אע"ג דהישראל אסור לקבל השכירות משום שכר שבת מ"מ רשאי לחלוק סתם בהבלעה כמ"ש ב"י סס"י זה בשם הריב"ש יע"וש. ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה כיון שיש לעכו"ם חלק בו דאם לא כן אפי' התנו ליתסר. וכ"כ הר"ן וכמ"ש בהגה. מ"א ומחה"ש סק"א. ר"ז או' ז':

ב

ב) שם. אם התנו בתחלה וכו'. משום דכיון דמעיקרא התנו הו"ל כאלו אין לישראל חלק בשדה כלל ביום השבת אלא כולו של עכו"ם בשבת וכולו של ישראל ביום החול ונמצא שלא הוטלה מלאכת שבת על ישראל כלל מאחר שאין השדה שלו ביום ההוא. ב"י וגבי שדה צריך שיאמר לו תעמול לזרוע ולחרוש בשבת ותטול בשעת קצירה כנגד עמלך בשבת ואני אעמול בחול ואטול כנגדו. ב"י בשם סה"ת. מ"א סק"ב. תו"ש או' ב' ונ"מ דאם א' מהם לא עשה כל היום לא יטול בשעת קצירה אלא מה שעשה פרישה או' א' ומ"מ אם אח"כ נותר לו לחלק בשוה מותר כמ"ש סעי' ב' יעו"ש:

ג

ג) שם. אם התנו בתחלה וכו'. וכן גר ועכו"ם שירשו את אביהם אם התנו בתחלה מותר. הר"ש פ"ו דדמאי משנה י"ד:

ד

ד) ב' יהודים שהיו שותפים עם עכו"ם בבהמות ולטחון בריחיים אם התנו מתחלה בשעה שנשתתפו לומר לעכו"ם טול אתה לעצמך יום השבת ואנחנו יום אחר כנגדו מותר וכיון שהתנו מתחלה בשעת קניית הבהמות הרי הוא כאלו הבהמות קנויות לעכו"ם ביום השבת ואין לישראלים חלק בהם וביום החול כנגדו הבהמות לישראלים ואין לעכו"ם חלק בהם וגם יש טעם להתיר לפי שהעכו"ם לא ימנע מעשות מלאכה בבהמות כיון שיש לו חלק בהם ואין הישראל נוטל שכר שבת כיון שכבר התנו מתחלה אבל אם לא התנו מתחלה אסור. ב"י בשם תשו' הריב"ש סי' קנ"א יעו"ש:

ד) ישראל שהוא שותף עם העכו"ם לקנות חטים ומרקדין אותם בכברה ובטבלה לנקותו מקש ותבן ושוב שולחין אותם חוץ לעיר לריחיים של מים לטוחנן ומוכרין הקמח בחנותן. והעכו"ם פותח החנות ביש"ק ועושה מלאכתו בפרהסיא בהרקדת החטים ובמכירת הקמח אלא דבמעיקרא כשנשתתף עם העכו"ם פיחת מחלקו ח' למאה והוסיף אותם על חלק העכו"ם ופירש לו שאלו הח' למאה יהיו לך לבדך משלי בשביל הריוח המתהוה ממלאכת שבת עיין פתה"ד או' ב' שהאריך בזה והעלה דזה היתר גמור יעו"ש:

ה

ה) שם. אם מעט ואם הרבה וכו'. אבל אסור לחשוב עמו ולומר אתה נטלת בשבת מרובה ואני מועט נחלק המותר כמ"ש הראב"ד וב"י בשם תשו' הגאונים וב"ח. מ"א סק"ב. מיהו בב"י כתב בשם מהרי"א היכא דהתנו בכל גוונא שרי יעו"ש וכ"כ המט"י או' ג' דלדעת מהרי"א והש"ע סעי' ב' התירו לגמרי ההמצאה של הראב"ד מטעם דס"ל דלעולם בהתנו מעיקרא ליכא שום איסור ולענין דינא אין לנו אלא פסק הש"ע דהתיר בכל ענין בהתנו ודלא כהמ"א סק"ב יעו"ש וכן פי' הט"ז סק"ב דברי הש"ע יעו"ש אמנם הא"ר או' ב' כתב דגם הב"י מודה דאם הזכיר מלא לי אסור דניכר דמה שהתנו מעיקרא הוי כמערים ומ"ש ב"י בשם מהרי"א היכא דהתנו שרי בכל גוונא היינו בין שבא לחשבון ואמר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני בחול הן רב או מעט בין שחולקין בשוה ושלא הזכירו מלא לי ממה שהיה בשבת מרובה יעו"ש וכ"כ הלב"ש על מ"א סק"ב וא"א או' ב' אלא שכתב שם הא"ר לענין דינא אפשר דיש להקל יעו"ש אבל הט"ז ביו"ד סי' רצ"ד סק"ך כתב דאף אם התנו בתחילה אם באו אח"כ לחשבון אסור וכ"כ הש"כ שם ס"ק כ"ז יעו"ש וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וגם בדעת מרן ז"ל סעי' ב' נוכל לפרש כמ"ש הא"ר ודעמיה דלא התיר אלא דוקא לחלוק בשוה בסתם אבל לומר לו בהדיא מלא לי ממה שלקחת בשבת מרובה אסור הכי נקטינן:

ו

ו) שם. אם מעטו אם הרבה וכו'. ואם לא נודע כמה השכירו בשבת כגון בחנות רשאין לחלוק בשוה ר"ל חביב סי' ק"ו. מ"א סק"ב. ר"ז או' ה':

ז

ז) ואם גוף התנור של ישראל והאופה המסיקו נוטל חלקו בתנור והיהודי נוטל כך וכך ימים והאופה נוטל כו"ך ימים כתבו התו' (ע"ז כ"ב ע"א) בשם הר' אלחנן דאפי' התנו מתחלה לא יועיל כיון שכל התנור של ישראל והו"ל כמשכיר תנורו בשבת ואומר לעכו"ם טול שכר תנורי בשבת כשתסיקו לי בחול ולא דמי לישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות שיש לעכו"ם חלק בגוף הקרקע יעו"ש. וכ"כ בהג"א והב"ד ב"י. וכן הר"ס ח"א סי' פ"ג ס"ל כה"ר אלחנן והג"א והביאו כנה"ג בהגב"י. מיהו בב"י כתב שמדברי התו' שם נראה דלא ס"ל כהר' אלחנן אלא בכל ענין שרי כשהתנו ולכן הרא"ש ושאר פו' לא הזכירו דין זה יעו"ש. אבל המ"א סק"ג כתב דגם הרא"ש ורי"ו ס"ל דבאופה לא מהני התנו ומ"מ כתב דגם התו' והג"א לא אסרו אלא כשא"ל טול אתה בשבת אבל לומר לאופה טול אתה ב' וג' ימים ואני ב' וג' שרי דהו"ל שכר שבת בהבלעה וכ"ז במקום שמותר להשכיר תנור כמ"ש סי' רמ"ג יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ט' חס"ל או' ב' ומיהו במקום שאסור להשכיר תנור צריך להיות לאופה חלק בגוף התנור דהיינו שיהיה שותף עמו ולהתנות בתחלת השותפות כמ"ש בסעי' זה:

ח

ח) שם. ושכר יום א' וכו'. נראה פשוט דוקא במקיים תנאו שהיה ישראל עובד יום א' כנגד יום שבת שעבד העכו"ם משא"כ כשאינו מקיים תנאו ואף במקיים במקצת ומבטל במקצת אין להתיר דהרי נהנה משכר שבת ומיהו במקיים תנאו לא בעינן יום א' הסמוך לשבת וכן לא בעינן יום קבוע מיוחד לכל שבוע וסגי בביטול יום אחד בכל שבוע ואין קפידא אם לפעמים יקדים ולפעמים יאחר מט"י או' ד' יעו"ש:

ט

ט) שם. ואם לא התנו וכו'. זהו מיבעיא דלא אפשיטא וכתב הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל כיון דספיקא דרבנן הוא אזלינן לקולא וא"צ להניח לעכו"ם ליטול כל השבתות וכ"פ רי"ו בחי"ב והביאו ב"י וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה ויש מתירין השכר וכו' אמנם הטור אחר שהביא דברי הרא"ש כתב אבל מדברי הרמב"ם יראה לחומרא וכתב השכנה"ג בהגב"י או' ד' דנראה מדברי הטור דמיחש חייש לס' הרמב"ם דנקטינן לחומרא יעו"ש וכ"כ מרן ז"ל בב"י לענין הלכה כיון דהריף והרמב"ם מסכימים לאסור הכי נקטינן יעו"ש וכך הם דבריו כאן בש"ע שהעתיק לשון הרמב"ם וכתב השכנה"ג שם או' ה' דאנו אין לנו אלא דברי הש"ע יעו"ש וכ"כ המט"י או' ו' דאין לנו לפסוק אלא כדעת הש"ע שאוסר בכל ענין ואין שום היתר רק שיטול העכו"ם שכר השבתות לבדו והשאר חולקים. ועיין לקמן או' י"א:

י

י) שם. ואם לא התנו וכו'. ואף שרוצים לחשוב סתם ולא יזכירו משבתות ואף שרוצה הישראל ליטול כנגדו יום בחול הן רב הן מעט ולא יזכיר שהוא כנגד השבת אסור כיון שלא התנו. א"ר או' ג' וכ"כ התו"ש או' ג' דלדעת הרמב"ם אם לא התנו אין לו היתר כלל רק שיקח העכו"ם שכר השבתות לבדו יעו"ש:

יא

יא) שם הגה. ויש מתירין השכר וכו'. ודע דגם להרא"ש ז"ל דמתיר בסתם ה"ד יום כנגד יום אבל לחלוק הכל בשוה חלקים שוים דלפעמים ריוח העכו"ם בשבת הוה מרובה לכ"ע אסור ולא היתר אלא בהתנו דסעי' ב' מט"י או' ו' ומ"מ טוב להחמיר ויתנה מתחלה עם הגוי לצאת י"ח כיון דספיקא דאיסורא הוא וכ"ש בזה"ז שאם באת להתיר יבואו לידי איסור תורה. הרא"ה ז"ל בס' זקן אהרן סי' קכ"ו. י"א מ"ב בהגה"ט או' א' וכ"כ לעיל או' ט דדעת מרן ז"ל והאחרונים להחמיר יעו"ש:

יב

יב) שם בהגה. שכל אחד עוסק ביומו. דכיון דהישראל עושה נגד מה שעשה העכו"ם בשבת הו"ל העכו"ם שלוחו בשבת. וה"ה כשהישראל מחויב לעסוק הכל והעכו"ם מתעסק בשבת. מ"א סק"ד:

יג

יג) שם בהגה. אבל כששניהם עוסקים ביחד וכו'. כ"כ ב"י בשם הר"ן אלא שכתב שאין נראה שיהיה כן דעת הרמב"ם אלא אפי' אם בחול שניהם עושים מלאכה או סחורה ובשבת עושה העכו"ם לבדו צריך שיטול העכו"ם שכר השבתות כולם. ומ"מ כתב ליישב דברי הרמב"ם לדעת הר"ן אפשר לומר דלהרמב"ם נמי מיירי בשאין שניהם מתעסקים תמיד יחד במלאכה או בסחורה אלא העכו"ם מתעסק יום שבת וזה מתעסק יום אחד כנגדו ומש"ה אסור לישראל ליטול חלק בריוח השבת אבל אם היו שניהם יחד מתעסקים תמיד במלאכה או בסחורה ובשבת מתעסק בה העכו"ם לבדו שרי לישראל ליטול חלקו מריוח שבת יעו"ש. וכתב הנה"ש או' ג' ומ"מ בש"ע לא סמך ע"ז אלא העתיק לשון הרמב"ם סתם דמשמע מניה שאף אם עוסקים שניהם כל ימי החול והעכו"ם בשבת אסור יעו"ש וכ"כ המט"י או' ה' וכתב וכ"נ עיקר דאע"ג דמור"ם ז"ל בהגה כתב חילוק הר"ן בשם י"א אין לתפוס אלא דברי הש"ע דבתריה גררינן יעו"ש:

יד

יד) השוכרים הפאצ"ט וסוסים ועגלות שלהם עם עגלון עכו"ם ומוכרחים לנסוע בשבת ויו"ט עם שרים בעת שלוקח הפאצ"ט. יקחנו עם עכו"ם שיהיה לעכו"ם מחצה בסוסים ובעגלות וכל השייך ויתנו שיטול העכו"ם ימי השבתות ויו"ט בחלקו וכל הנוסעים אז יהיה שייך לו וביום א' ב' ג' יהיו הסוסים קנוים לו וגם כל השכירות שייך לו וכו' ואף אם כבר לקח הפאצ"ט על שמו לבד יש תקוה ע"י שימכרנו ליהודי אחר או לעכו"ם ושוב יחזור הוא והעכו"ם ויקנאהו מהלוקח בשותפות על דרך שנתבאר וכו' תשו' צ"צ א"ח סי' ל"ד יעו"ש:

טו

טו) [סעיף ב'] היכא שהתנו בתחלה וכו'. הטעם דהכל תלוי בהתנה דכיון דהתנה מתחלה באופן שכקנה להעכו"ם לבד תו לא אכפת לן במה שחולקין אח"כ בשוה. ומ"מ אסור לחשוב עמו אח"כ ולומר לו אתה נטלת בשבת מרובה ואני מועט. תו"ש או' ו' וכן אם העכו"ם אומר לישראל אתה נטלת באחד בשבת מרובה ואני לקחתי בשבת מועט אסור כמ"ש ב"ז בשם תשו' הגאונים יעו"ש. ועיין לעיל או' ה':

טז

טז) [סעיף ג'] היכא שלא התנו בתחלה יש תיקון וכו'. עיין בח"מ סי' קפ"ט שצריך קנין חדש וע"ש סי' קצ"ד לענין קנין עכו"ם יעו"ש. מ"א סק"ז. ונראה דצריך שיהיה ביטול השותפות באופן המועיל ע"פ הדין דהיינו בחזרת הקרקע שצריך קנין סודר וקריעת שטר המכר הראשון עם חזרת הדמים. וכן בביטול השותפות שבחנות צריכין לירד לחשבון על מה שהרויחו כבר ויטול כל אחד חלקו לביתו ורשותו שיעשה בו קנין משיכה ויקרעו ג"כ שטר שותפות הראשון. וכן כשקבלו קרקע השותפות אופן ביטול השיתוף הוא כשיטול כל א' כלי האומנות שלו שהניח לאותה מלאכה ויחשבו מה שעשו באותה מלאכה והעכו"ם יטול שכר השבתות ויחלקו השאר בשוה באופן שלא נשאר לאחד על חבירו שום שעבוד ויחזרו להתנות כשירצו להשתתף פעם שנית. מט"י או' ז' וכתב שכ"נ דעת המ"א:

יז

יז) שם הגה. ואם ירצה להשכיר לעכו"ם וכו'. נראה דר"ל באלו שלא התנו ולא יכלו לעשות התיקון המוזכר בסעי' זה יש תיקון אחר והוא זה שישכיר לעכו"ם חלקו דהיינו שיקח העכו"ם כל הריוח של השבתות לבדו ויתן שכר לישראל. וה"ה נמי בקבלנות שיאמר ישראל לעכו"ם לכשתרויח ק' דינרין אתן לך כו"כ דבכה"ג בעלמא אינו אסור אלא משום מראית העין שיאמרו שהעכו"ם הוא שכיר יום והוי שלוחו של ישראל בכה"ג דיש לעכו"ם חלק בשדה או בתנור ליכא משום מראית העין ועכו"ם כי קטרח בדידיה קטרח. מט"י או' ח' יעו"ש. מיהו הט"ז סק"ג חולק על דברי מור"ם הנז' וכתב דהיתר זה לא מצינו רק במכס דלעיל מטעם פסידא אבל לא בשותפות וע"כ כתב שאין לסמוך על היתר זה להשכיר לו שבתות לחוד אלא בהבלעה יעו"ש. והמ"א סק"ח כתב דגם למורם ז"ל מותר להשכירו לעכו"ם בהבלעה וה"ה לשכרו בקבולת ולא ייחד לו שבת יעו"ש. והגם דהמט"י שם השיג על הט"ז מ"מ נראה דיש להחמיר. וכ"נ דעת הא"ר או' ד' והתו"ש או' ח' דצריך להשכיר בהבלעה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' יו"ד:

יח

יח) רופא ישראל שיבא לבקר החולה ואינו עושה שום דבר כ"א למשש הדפק וגם לסדר לו סדר המאכל והמשתה וכיוצא בכה"ג לא אסרו שכר שבת וכעין הא דאמרינן בעלמא במקום חולי או במקום צערא לא גזרו רבנן ובאופן שלא יטול שכר שבת בפ"ע אלא שיבליענו בנעימה בכלל יום ו' או יום א' דהוי שכר שבת בהבלעה ומותר. מט"י שם. ועיין לקמן סי' ש"ו סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

יט

יט) [סעיף ד'] יכול ישראל וכו'. ובזה שרי אפי' לא קצץ עמו שכר אחר דכיון שנוטל חלק בריוח הוי כאריס ואדעתא דנפשיה קעביד. וגם הרמב"ם והש"ע דבסעי' א' מודים בהא כיון דהמלאכה לא הוטל מעולם על ישראל. תו"ש או' ט' ועיין לקמן או' כ"ט:

כ

כ) שם. יכול ישראל ליתן לעכו"ם מעות וכו'. ואם העכו"ם נותן מעות לישראל להתעסק בהם ועוסק העכו"ם בשבת ודאי אסור דכיון דמלאכה זו של שבת היתה מוטלת על ישראל לעשותה הרי זה העכו"ם שליחותיה קא עביד. שכנה"ג או' ב' עדת או' ג' א"ר או' י"א. מט"י או' י"א. תו"ש או' י"ב:

כ) מיהו עכו"ם שנתן סך מעות בסחורה לישראל שימכור וישא ויתן וכל הריוח שירויחו יחלקו לחצאין ורק בשמונת ימי הפסח לוקח העכו"ם המפתחות מישראל לראות הסחורה אם יתר או חסר ואגב מוכר ונושא ונותן ומאותו הריוח שהרויח נתן מחצה לישראל מותר. ומ"מ טוב הדבר שקודם שיגיעו הימים הללו ימחלו התנאים שביניהם ויחזרו להשתתף מחדש ויתנו קודם השיתוף שהעכו"ם יקח ריוח ימי הפסח בין רב למעט והישראל יקח ריוח כנגדם מימי החול בין רב למעט. שכנה"ג שם או' ג' יעו"ש. עו"ת שם. א"ר שם. מט"י שם:

כא

כא) מי שיש לו חנות פתוחה ברחוב העכו"ם ועכו"ם שכיר לו לישב בחנות למכור ונותנים לו שכירות ידוע לשבוע או לשנה אסור למכור בשבת כיון שכל מה שמוכר בשבת הוא לטובת ישראל ואעפ"י שמקח וממקר גופיה אינו אלא משום שבות אפ"ה אסור אף ע"י נכרי רק אם יש חשש הפסד צריך שהחנות שיושיבו בו את הנכרי ישכירו אותו לנכרי עצמו ואז הנכרי כי מעייל הסחורה לביתו מעייל דשכירות ליומא ממכר הוא וגם יעשו עמו שחוץ משכרו יקח מכל אלף או מכל ככר פרוטה או כפי רצונם והנכרי ישב לבדו בחנות ואפי' בימות החול לא ישב שום יהודי עמו לסייע לו במכירה ואז מותר. נוב"י מה"ת סי' כ"ט. והביאו שע"ת או' ה' יעו"ש:

כב

כב) שם. יכול ישראל ליתן לעכו"ם מעות וכו' ומכאן שמותר להלוות לנכרי לקנות בהמה ולחלוק עמו. הרלנ"ח ז"ל סו' ק"ו. כנה"ג בהגה"ט:

כג

כג) שם. להתעסק בהם וכו'. הא דמתעסק בסעי' זה מיירי בלי קביעות מקום אבל בקבוע בחנות אפי' העכו"ם יושב לבדו דינו כמו שניהם מתעסקים. זקן אהרן סי' רכ"ו יעוש"ב:

כד

כד) שם. מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל וכו'. וכן אין העסק ניכר ממי הוא. טעמים אלו כתב ב"י בשם הרב המגיד וכתב עוד טעם אחר בשם הכלבו לפי שאין אותו שכר מעותיו והוא כשכירות כלים שאין לנו שביתת כלים עכ"ל וא"כ משמע לפי טעם הכלבו ולפי טעם הראשון שכתב הרב המגיד דאעפ"י שניכר העסק שהוא של ישראל מותר אבל לפי טעם שני שכתב הרב המגיד משמע דאם ניכר העסק שהוא של ישראל אסור. ומיהו דעת המט"י או' יו"ד להתיר אפי' אם ניכר העסק שהוא של ישראל פלוני יעו"ש. אמנם לע"ד נראה כיון דטעם זה דאין העסק ניכר ממי הוא כתבו מרן ז"ל בש"ע ומשמע דהכי ס"ל לענין דינא יש להחמיר וע"כ אם ניכר העסק שהוא של ישראל יש לקצוץ עם העכו"ם כמו הנותן סחורה כמ"ש לקמן סעי' ה' יעו"ש:

כה

כה) שם הגה. ודוקא בכה"ג וכו'. אע"ג דזה נלמד ממ"ש הש"ע סעי' א' או שהם שותפים בחנות בסחורה שאני התם שהממון הוא של שניהם אבל כאן אעפ"י שהממון כולו של ישראל הוה קס"ד להתיר אף בששניהם עוסקים ביחד קמ"ל דדינם שוה. מט"י או' י"א:

כו

כו) שם בהגה. אסור. וצריך להתנות קודם שישתתפו כמ"ש סעי' א':

כז

כז) [סעיף ה'] אם קצץ לו שכר וכו'. פי' שקוצץ לו שכר ידוע והעכו"ם אימתי שירצה ימכור או שיתן לו הסחורה בסך ידוע וכל מה שירויח יהיה לעכו"ם לבדו:

כח

כח) שם. אם קצץ לו שכר וכו'. משמע דבלא קצץ אסור אפי' בנותן לו הסחורה ביום א' ואם קצץ מותר אפי' בנותן לו הסחורה בע"ש. מט"י או' י"ב יעו"ש:

כט

כט) שם. ובלבד שלא יאמר וכו'. וה"ה בסעי' ד' נמי לא יאמר לו להתעסק בשבת. תו"ש או' י"ב:

ל

ל) שם. תנור שלקחו ישראל משכון וכו'. כתב המט"י או' י"ג דמשמע מלשון התו' והרא"ש דצריך ג' דברים אחד לאפוקי אם היה ברשות ישראל ונתעסק בו קצת ירחין אעפ"י שהחזירו לנכרי והנכרי הוא האופה והוא המסיק ונותן לישראל שכר התנור ברבית מעותיו אסור דהוה כשל ישראל. ב' שיטול הישראל כל שכר התנור לאפוקי אם היה חלק לעכו"ם באותו ריוח שליש או רביע דהוי כמו שותף. ג' שאין לישראל חלק בגוף התנור לאפוקי אם היה לו בו חלק והעכו"ם השאר שלו ונטל הישראל אותו השאר בתוכו והעכו"ם מתעסק בו בשבת אסור משום שכר של אותו החלק שהוא שלו. אלא שהקשה על חלוקה האמצעית דמה בכך אם יטול העכו"ם חלק באותו ריוח דאדרבא כ"ש הוא דמותר טפי דקטרח בנפשיה חד משום הנאה דידיה וחד בשביל לקיים תנאו שפורע הרבית שהוא חייב. וכתב דכ"נ דעת הש"ע שהוא מותר יע"ש:

לא

לא) [סעיף ו'] ונתנו לו פת וכו'. ל"ד דה"ה אם נתנו לו מעות אסור. א"ר או' ז':

לב

לב) שם. אסור להנות ממנו. רבותא אשמעינן אפי' שהיה בע"כ השכר אסור בדיעבד וכ"ש אם היה ברצונו מהטעם שכתב המרדכי שכל שכר שבת וחלופי שבת אסור אפי' בדיעבד ולאפוקי מדעת רב נטוראי ז"ל שמתיר בדיעבד בכל ענין דאיסורא דעבד עבד כמ"ש בב"י יעו"ש. מט"י או' י"ד. ועיין לעיל סי' רמ"ג או' כ"ה:

לג

לג) שם. אסור להנות ממנו. ואסור בהנאה מדרבנן. לבוש. ואסור להנות ממנו עולמית בין לו בין לאחרים מפני שהוא שכר שבת. ר"ז או' י"ט:

לד

לד) שם. אסור להנות ממנו. נראה דוקא בהך עובדא דנתנו לו שכר אפייה בעד יום השבת בלבדו אבל אם אפו בו הרבה ימים כיון שהיה בע"כ דלא מיחזי כשלוחו משום שכר שבת נמי ליכא כיון דהוי בהבלעת שאר ימי השבת. ב"ח סי' רמ"ג. א"א שם או' ה' ועיין לעיל סי' רמ"ג או' כ"ה וכ"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---