כף החיים/אורח חיים/רמג

כף החיים ‏ אורח חיים רמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לא ישכיר אדם מרחץ וכו'. פי' דמדינא שרי להשכירו לעכו"ם שיתן לו כך וכך בין יסיק בו העכו"ם או לא יסיקנו. או שיתן לכותי חלק בריוח המרחץ וא"כ כותי אדעתא דנפשיה עביד כמ"ש גבי שדה וזהו אריסות אלא שאסור מפני שנקראת על שמו אבל להשכירם לעכו"ם לימים שיתן לו העכו"ם כל יום ויום כך וכך אסור מדינא דהוי כשכר שבת. מ"א סק"א. א"ר או' ב' ודבר פשוט הוא שאם משכיר לגוי על מנת שלא יעשה מלאכה בשבת וציית ולא עביד מלאכה בשבת מותר. ב"ד סי' צ"ז. זכ"ל ה' שבת או' ש':

ב

ב) שם. מפני שנקרא על שמו וכו'. ולפ"ז בחוץ לתחום נראה דשרי לכ"ע כדלקמן סי' רמ"ד סעי' א' א"ר שם. ומ"ש העו"ש דלהראב"ד יש להחמיר כתב עליו הא"ר שם דליתא אלא גם להראב"ד הכא שרי יעו"ש. וכן הסכים המט"י או' א' וכתב דכ"ה דעת הש"ע אלא שסמך על מ"ש בסי' רמ"ד יעו"ש. וכ"כ א"א או' א':

ג

ג) שם. מפני שנקרא על שמו וכו'. אבל אם לא ישב בו ולא נקרא שמו עליו מעולם אלא מעכו"ם קנאו ולעכו"ם השכירו אין בו איסור. ב"י בשם תשו' הגאונים. וכ"פ מ"א סק"ג. א"ר או' ז' א"א או' ג' ר"ז או' ט"ו. ח"א כלל ג' או' י"ג. ועיין לקמן או' כ':

ד

ד) ומשמע מזה דאם הישראל בנאו נקרא על שמו אפי' שלא ישב בו אבל ממ"ש בב"י בשם הגאונים שנקראת על שמו אינו אלא בישראל שבנה לעצמו וישב הוא בעצמו בהם וכו' משמע דאפי' בבנה בעינן ישב. נה"ש או' א' וכ"כ בתשובת משיבת נפש סי' ו' והביאו פ"ת:

ה

ה) שם. דסתם מרחץ וכו'. מתוך שהוצאותיו מרובה ושכרו מועט' ב"י בשם הר"ן. עו"ש. א"ר או' ג' ר"ז או' ו'. ואם השכיר גם דירה שבמרחץ לעכו"ם והוא דר שם ליכא חשש מראית עין ושרי. ראב"ן סי' רצ"ב. א"ח או' א':

ו

ו) שם. אבל שדה מותר וכו'. דע דהש"ע לא התיר בשדה אלא בשני אופנים או בתורת שכירות שהעכו"ם שוכר השדה ונוטל כל הריוח לעצמו דבנפשיה קטרח או בתורת אריסות שהוא למחצה ולשליש ולרביע שאעפ"י שיש לישראל הנאה בחלק המגיע לו בשדה כשעובד העכו"ם בשבת מ"מ כיון שיש לעכו"ם חלק בשדה מיקרי דעביד אדעתא דידיה ומותר בין מן הדין בין מפני מראית העין כיון דשדה קיימא לאריסותא. אבל באופן ג' שהוא בקבלנות דהיינו שמשכירה לעכו"ם בדבר ידוע לשנה או לחודש כדי שיקבל עליו העכו"ם כל המלאכה הצריכה לעבודת קרקע והישראל יטול כל הריוח אע"ג דמן הדין מותר דה"נ שייך טעמא דעכו"ם בדנפשיה קעביד מ"מ אסור משום מראית העין דכיון שרואין שהישראל יטול כל הריוח יבואו לחשוב שהעכו"ם הוא שכיר יום והוי שלוחו של ישראל דלא שייך לומר דארעא לאריסותא קיימא אלא כשהאמת כן הוא שאם יחקרו הדבר ימצאו שכן הוא האמת משא"כ בקבלנות אפי' אם יתברר להם האמת שהוא בקבלנות מיחזי להו לאינשי כשכיר יום ולכך כיון שאין איסור זה מן הדין אלא מפני מראית העין לא נאסר אם הוא חוץ לתחום כמ"ש לקמן סי' רמ"ד סעי' א' יעו"ש. מט"י או' א' וכ"כ הט"ז ס"ק א. ר"ז או' ח':

ז

ז) שם. אבל שדה מותר וכו'. ר"ל בין בשכירות בין באריסות דבמקום האסור אסור גם שכירות ובמקום המותר מותר גם אריסות וכמ"ש ההגה ואעפ"י שלא לקחה רק לשליש וכו' מט"י או' ב':

ח

ח) שם. אבל שדה מותר וכו'. פי' אפי' בתוך התחום. עו"ת. א"ר או' ה' ומיירי דוקא בחוצה לארץ אבל בא"י בלאו הכי אסור להשכיר להם שדות וכמ"ש ביו"ד סי' קנ"א. עו"ת שם:

ט

ט) שם. ולעצמו הוא עובד. כתב התו"ש או' י"ב דאם שוכר העכו"ם בקבלנות לשנה ולא קצב לו שכר קבוע כמה יתן לו דגם זה מקרי קצץ דגוי אדעתא דנפשיה קעביד וכו' יעו"ש אבל הפתה"ד או' ג' חלק עליו והביא כמה ראיות דזה אסור לגבי שבת יעו"ש:

י

י) שם. ותנור דינו כמרחץ וכו'. ואין חילוק אם לוקחין פת מן התנור וקמח מן הריחים או אם לוקחין מעות כן הוא דעת מרן ז"ל בב"י יעו"ש:

י) שם. ותנור דינו כמרחץ וכו'. היינו לפי מנהגם באותם הזמנים אבל אם הם נוהגים בריחים בפועלים ובתנור בשכירות יתהפך הדין וכדמוכח סעי' ב' וכמ"ש הרב המגיד בשם המפ' וז"ל שאין דין זה תלוי בדין הדברים אלא לפי המקומות יש שדרכן להשכיר פורני וישן שאין דרכן וכן במרחץ אלא שדברו חכמים בהווה לפי מנהג ארצם עכ"ל. מט"י או' ג':

יא

יא) שם. ותנור דינו כמרחץ וכו'. אבל פונדק מותר להשכיר לעכו"ם דדוקא מרחץ נקרא על שם ישראל ולא פונדק פסקי רקנטי סי' ק"ו א"ח או' א':

יב

יב) [סעיף ב'] אפי' מרחץ או תנור אם השכירם שנה אחר שנה וכו'. וכגון שהתנה עמו בתחלה שלא יעשה בו מלאכה בשבת ויו"ט. לבוש פרישה או' ה' ט"ז ס"ק ב' מט"י או' ד' וכשיעברו הג' שנים שנתפרסם הדבר אז מותר להשכיר גם לשבת. מט"י שם. ור"ל שאחר שנתפרסם הדבר מותר להשכיר גם השבת עם החול בהבלעה לשנים וחדשים אבל להשכיר השבת לחוד בכל גווני אסור וכמ"ש הט"ז שם ועיין לקמן או' ט"ז:

יג

יג) שם. אם השכירם שנה אחר שנה וכו'. ועוד כתב ב"י פי' אחר בשם מהרי"א שהשכירו לשנים מרובות כלומר לג' או לד' שנים שכיון שהשכירו לכל כך שנים דמי למכר ואית ליה קלא ותו ליכא למיחש למראית העין עכ"ל. וכ"כ ב"ח וכן פי' המט"י שם דברי הש"ע דלא מיבעיא אם השכירו בבת אחת לשנים מרובות דהיינו לג' או לד' דודאי שרי אלא אפי' לא השכירו אלא לשנה אחר שנה מותר מכח הפרסום וכתב דבחלוקה א' מותר מיד להשכיר שבת עם החול כיון דאית ליה קלא משא"כ בחלוקה ב' שצריך להשכיר לחול לבד עד שיתפרסם יעו"ש. מיהו הזכ"ל כתב דלא ס"ל להב"י פי' מהרי"א וע"כ לא כתבו בש"ע יעו"ש. וע"כ נראה היכא דעינינו רואות דנתפרסם הדבר בשכרו לעכו"ם לג' שנים בבת אחת ויצא קלא יש להקל אבל אם לא יצא קלא יש להתנות עם העכו"ם שלא יתעסק בו בשבת ויו"ט עד שיתפרסם הדבר:

יד

יד) שם. וכן אם מנהג וכו'. ר"ל בין ליחיד שהוא לבדו משכיר ונתפרסם עי"כ בין אפי' לא נתפרסם אלא שכך נהגו אנשי אותו המקום מותר בכל ענין כיון דטעם האיסור אינו מן הדין אלא מפני החשד כל שיהיה באופן שיסתלק החשד בין מצד פרסום המשכיר בין מצד מנהג המקום מותר וחזר דינו להיות כשדה. ומיהו לא מהני היתר זה דמנהג או דפרסום אלה בשכירות או אריסות כמרחץ ותנור אבל בקבלנות דבית ושדה דלקמן סי' רמ"ד אסורין לעולם בתוך התחום ואעפ"י שנהגו אנשי המקום שלא לשכור פועלים ליום יום אלא רגילים בקבלנות לא מהני כיון דבקבלנות כל הריוח הוא לישראל מיחלף להו קבלנות בשכירות פועלים. ועוד דבקבלנות מיחזי להו לאינשי כשכיר יום, וכ"כ הט"ז סק"ב בד"ה הכלל העולה דבקבלנות אסור אפי' במפורסם יעו"ש מט"י או' ה':

טו

טו) שם. ואם מנהג המקום וכו'. ואם רוב אנשי העיר דרכם להשכיר בכו"ך ליום אי שרי לישראל להשכיר לשנה או לחדש מפני הרואום שיאמרו שנוטל שכר שבת עיין פתה"ד או' ו' מה שהאריך בזה ונוטה דעתו לאסור יעו"ש. וע"כ יש להחמיר ואין להתיר אלא א"כ יתנה חוץ משבת ויו"ט עד אשר יתפרסם הדבר וכמ"ש לעיל או' י"ב יעו"ש:

טז

טז) שם. מותר להשכירם וכו'. והיינו דוקא אם משכירם לאחד לשנה או לחדשים בדבר ידוע ושיטול החוכר כל הריוח שיבא ממנו אבל אם היה משכירו לימים אסור ליקח שכר שבת ויו"ט. טור. ואם לקח שכרו אסור. פרישא או' ח' ועיין לקמן או' כ"ה:

יז

טוב) בעיר שנוהגים שהעכו"ם צדין הדגים בכל יום בחול ובשבת וישראל קנה עם העכו"ם מחיר הדגים מהמלך בשותפות והעכו"ם הוא הצד בחול ובשבת שרי שהכל יודעים שהוא באריסות ואפי' שהרשת היא מישראל. רו"ח או' ב':

יח

חי) ואם קנה ישראל מהמלך כל צידת הדגים והשכיר עכו"ם בקבלנות כו"ך לחודש שיתעסק במלאכת הצידה וכל הריוח לישראל אז אם הוא חוץ לתחום מותר להתעסק העכו"ם אף בשבת אבל אם הוא בתוך התחום אסור להתעסק בשבת ויו"ט כמ"ש לעיל או' ו' אבל אם קנה רק המכס של הדגים מהמלך דהיינו כל מי שיצוד כו"ך דגים נותן כו"ך מכס דגים או מעות זה נכלל במ"ש לקמן סי' רמ"ד סעי' ו' יעו"ש, ועיין עוד לקמן סי' רמ"ד או. ז"ן:

יט

יט) שם. מותר להשכירם וכו'. ואף במקום שמותר להשכיר לגוי מרחץ תנור וכירים לא ישכירם לו בע"ש אלא קודם לכן כמ"ש רס"י רמ"ו ויעו"ש הטעם, ר"ז או' י"ד:

כ

כ) שם בהגה רק שכרם מעכו"ם וכו'. וה"ה אם קנאם מעכו"ם ולא ישב בה ישראל ולא נקרא שמו עליו מותר להשכירם כמ"ש ב"י בשם תשו' הגאונים וכ"פ מ"א סק"ג וכ"נ דעת הט"ז סק"ב, וכ"כ המט"י או' ו' וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לעיל או' ג' והא דנקט הגה שכרם כ' שם המט"י לרבותא נקט דאעפ"י שאינה שלו בעינן שלא ישב בה בעצמו קצת חדשים דאם ישב בה קצת חדשים חשובה כשלו יעו"ש, מיהו הא"ר או' ז' כתב דבקנה בעינן דוקא שלא ישב בה ולא נקרא שמו עליו אבל בשכרם אף שישב בה אם חזר והשכירם אין שמו נקרא עליו כיון שאינה שלו יעו"ש, וכ"כ הנה"ש או' א' וכ פ ח"א כלל ג' או' י"ג. אבל הא"א או' ג' כתב דדעת הט"ז והמ"א דשכרם וקנאם חדא היא ובעינן שלא ישב בה הא ישב בה אפי' בשכרן מעכו"ם אסור וכתב דאין להקל לנגד הט"ז והמ"א יעו"ש: וכ"כ המאמ"ר או' ג' והשיג על הא"ר יעו"ש:

כא

כא) ומשמע מדברי תשובת הגאונים הנז' דכל שקנה ולא ישב בה אעפ"י שקנה בפרהסיא מותר להשכיר אבל מדברי התו"ש או' ג' משמע כשקונה וכותב ומעלה בערכאות שלהם ומתפרסם מיד אסור יעו"ש והביאו ח"ס סי' נ"ז וכתב דהתקנה לזה כשגם הקבלנות נכתב בערכאות שלהם ומתפרסם לכל דקבלן הוא שרי יעו"ש ונראה דא"צ דוקא בערכאות דיש מקומות שאין כותבין השכירות בערכאות אלא כל שקנה ולא ישב בה ועשה החכירות או האריסות לפני עשרה מישראל ונתפרסם הדבר שרי:

כב

כב) שם בהגה. ואין רוחצין במרחץ רק אותן שבביתו וכו'. והב"ח כתב דהמרדכי פ' כל כתבי בשם ר"ח כתב אפכא דדוקא כשהמרחץ הוא ברשות אחר בפ"ע ומכירין בו שכיניו שמושכר הוא לעכו"ם ממש אין לחוש עכ"ל והב"ד מ"א סק"ד וכתב דתרוייהו בעינן עומד ברשות אחר ושלא יהיו רוחצין בו אלא שכיניו יעו"ש והביאו י"א בהגב"י, וכ"כ התו"ש או' ד' והשיג על הא"ר מ"ש על מ"א יעו"ש, וכ"פ ר"ז או' ט"ז ח"א כלל ג' או' י"ג ועיי"ש בתו"ש מ"ש על קשיית הט"ז יעו"ש:

כג

כג) שם בהגה. והם יודעים ששכרו העכו"ם שרי. ונ"מ למקום שאין נוהגין להשכיר מרחץ ואפ"ה בכה"ג שרי משום דמאחר שאין רוחצין בו אלא שכיני הדירה כבר ידוע להם שהשכירו לעכו"ם. ב"י. וכגון שהשכירו לעכו"ם ע"ד שכתבנו לעיל דהיינו שנותן דבר קצוב לישראל לחודש או לשנה והעכו"ם יקח כל הריוח או שנותן לו שליש או רביע מן הריוח אבל ליקח הישראל כל הריוח וליתן לעכו"ם דבר קצוב לחודש או לשנה אסור וכמ"ש לעיל או' ו' יעו"ש:

כד

כד) ראובן יש לו בית בתוך העיר לצורך מלאכת העבדנין והם שכירי חודש אין ראוי להקל ואפי' בקבלנות דהיינו שיתן לעכו"ם לעבד כו"כ עורות בשכר ידוע ואימתי שירצה יעשה אין היתר בביתו של ישראל אך אם הישראל אינו דר שם ואין שם בני בית שיחשדוהו אם יעשה בצנעה ובדלת סגור באופן שהעוברים בשוק לא ירגישו שהפועלים עושים שם מלאכה יש להתיר. דברי יוסף סי' ט' יעו"ש. אבל בשו"ת מים רבים סי' ט"ו ט"ז י"ז חלק על דברי יוסף הנז' וכתב דכיון דהוא בתוך ביתו של ישראל אין חילוק בין איכא רואים לליכא רואים יעו"ש. והב"ד שע"ת או' ג' וכן המט"י בסי' רמ"ד או' ג' חלק עליו והסכים לאסור וכתב דאפי' אם היתה החצר של עכו"ם אין להתיר כיון שהכל יודעים שהם פועלים לישראל שהעורות והכלים כולם של ישראל הוו יעו"ש. ומשמע הא אם החצר וגם הכלים של עכו"ם ורק לוקחים עורות בקבלנות מישראל שרי כיון שאין המלאכה נקראת ע"ש ישראל וכ"ש אם לוקחים לעבד גם מכותים דשרי:

כה

כה) שם בהגה. עבר והשכירו במקום האסור י"א ששכרו מותר וי"א שאסור וכו'. והב"ח כתב דלא פליגי דבמקום דמותר מדינא כגון שהשכירו לעכו"ם לשנה דאינו אסור אלא משום מראית העין בדיעבד שכרו מותר אבל אם הביא שכר שבת לבדו אסור כמ"ש סס"י רמ"ה יעו"ש. מ"א סק"ה. א"ר או' ט' ר"ז או' י"ג. ח"א כלל ג' או' י"ט. אבל המט"י או' ח' כתב דדעת הש"ע לאסור בכל גוונא והכי נקטינן יעו"ש ועיין לקמן סי' רמ"ה או' ל"ב:

כו

כו) שם בהנה. וי"א שאסור וכו'. בלבוש כתב וי"א שקונסין אותו לאסור אפי' שכרו וכן עיקר עכ"ל והביאו א"א או' ה' וכתב לכאורה קנס לא קנסו בנו אחריו או לאחרים ומותר ליתן לצדקה אבל י"ל זה במראית עין משא"כ היכא דמדינא אסור כההיא דסי' רמ"ה לא קנס הוה יעו"ש:

כז

כז) ומלאכה ע"י כותים לישראל דהיינו שנתן ישראל לכותי בשבת לעשות לו מלאכה כתב ב"י בסי' רמ"ד בשם סמ"ג דהיא דאורייתא יעו"ש. והביאו הט"ז סס"י זה, אבל התו"ש רס"י זה כתב דבש"ס ובפו' איתא להדיא דאינו אלא מדרבנן וכתב דכן הלכה רווחת בישראל דלא כהמיכלתא יעו"ש וכ"כ המש"ז או' ג' דכל הפו' כתבו דהוה דרבנן אלא שכתב דאסמכתא כי האי חשוב כד"ת ועוד כתב דהיכא דעכו"ם עושה דברים של ישראל מה"ת אסור וכשל עצמו לצורך ישראל מדרבנן יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' רע"ו סעי' ב' בהגה ובדברנו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---