כף החיים/אורח חיים/קצג

כף החיים ‏ אורח חיים קצג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] שנים שאכלו אע"פ שבברכת המוציא פוטר אחד וכו'. ומה שיש חילוק בין ברכה ראשונה לאחרונה היינו משום דבתחלת הסעודה כשהם מסובין וקבועין יחד דעתם להצטרף הלכך כל אחד יוצא בברכת חבירו אבל בסוף הסעודה בטל הקבע ונחלקין זה מזה הלכך כל אחד מברך לעצמו והר' יוסף פי' בשם הרשב"ם משום דבהמ"ז דאורייתא אבל ברכה ראשונה דרבנן לא אחמיר כולי האי ויוצא אחד בברכת חבירו הרא"ש פ"ג שאכלו. וכ"כ התו' והמרדכי והר"י ב"י. וכתב הלבוש דלא נהגינן כטעם האחרון דא"כ היה אחד יכול להוציא את חבירו בכל ברכת הפירות הן בראשונה הן באחרונה שכולן הן דרבנן אלא טעם הראשון עיקר דדוקא פת שיש לו קבע אם קבעו מוציא את חבירו אבל לא שאר מינין לא בברכה ראשונה ולא באחרונה יעו"ש והביאו הפרישה אות א' מיהו הט"ז סק"א כתב דאפילו לטעם האחרון דמחלק בין דאורייתא לרבנן צריך לחלק בפירות אע"ג דהוי מדרבנן וצריך כל אחד לברך בפ"ע כמ"ש סימן רי"ג בהגה יעו"ש. וכ"ז הוא לפי דברי מור"ם ז"ל בהגה סימן רי"ג סעיף א' שכתב דבפירות גם ברכה ראשונה כל אחד מברך לעצמו דלא מהני ישיבה להוציא אחד את חבירו אבל לדעת מרן ז"ל שם מועיל ישיבה להוציא את חבירו בברכה ראשונה גם בפירות יעו"ש. ועיין לעיל סימן קס"ז סעיף י"א ובדברילו לשם אות ע"ט ואות פ' ודוק:

א) שם. והשני אינו יודע וכו' ואם אינו יודע לברך בלה"ק אבל בלשון לע"ז יודע לברך ומבין בלה"ק אינם רשאין לחלק אלא היודע מברך בלה"ק והאינו יודע יוצא בשמיעה. ב"ח. א"א אות ב':

ב

ב) שם. אם מבין לשה"ק וכו'. וכתב הטור ולכך אין הנשים יוצאות בשמיעה אם אינן מבינות עכ"ל מיהו רש"י ז"ל כתב דיוצא אעפ"י שאינו מבין הלשון והביא ראיה מדתנן במגילה הלועז ששמע אשורית יצא אלא דהרא"ש ז"ל בפ"ג שאכלו כתב עליו דיש לדחות דפרסומי ניסא שאני כמ"ש שם בגמ' יעו"ש. והביאו ב"י וכתב וכ"כ התו' והר"י והמרדכי. וכתב מור"ם ז"ל בד"מ אות א' ולכן טוב שהנשים יברכו לעצמן ומיהו המנהג בזה"ז כדברי רש"י ולא ראיתי מעולם מי שמיחה בדבר עכ"ל. וכ"כ הב"ח דהמנהג כרש"י דבכל מה שחייבים הנשים בין בתפלה בין במגלה בין בבהמ"ז סומכות אמה ששומעין מאחרים שמכוונים להוציא גם הנשים ואעפ"י שאין הנשים מבינים כל עיקר עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ב' עו"ת אות ב' מ"א סק"ב. א"ר אות ב'. וכתב שם המ"א דמ"מ טוב שיאמרו מלה במלה עם המקדש והמברך דא"א לכוון ולשמוע כמ"ש סימן קפ"ג סעיף ז' יעו"ש. ונראה ה"ד אם אפשר להם שיאמרו עם המברך וגם המברך ממתין להם עד שיאמרו עמו אבל אם לא אפשר יש לסמוך ארש"י אפילו לכתחלה דזה יותר עדיף ממה שלא יברכו לגמרי וכמ"ש הט"ז סק"ב יעו"ש. מיהו אם יודעים לברך או להתפלל פשיטא דיש להם לברך בעצמם אם אין מבינין ולא לסמוך על אחרים כדי לצאת אליבא דכ"ע. וגם אם מבינים בלה"ק יותר טוב שיברכו בעצמם וכמ"ש לעיל בסימן קפ"ג סעיף ז' ובדברינו לשם אות ל"ז יעו"ש:

ג

ג) שם. וצריך לכוין וכו'. וכ"כ לקמן בש"ע סס"י רי"ג יעו"ש:

ד

ד) שם. אבל אם אינו מבין וכו'. ה"ד בשמיעה אינו יוצא אם אינו מבין אבל המברך עצמו אפי' אינו מבין מה שמוציא מפיו יוצא לבוש עו"ת שם. סו"ב אות א' שע"א סי' י"ג. וכ"כ לעיל סי' קכ"ד אות ד' יעו"ש. והגם דמדברי הרא"ש שם פ"ג שאכלו והר' יונה שם משמע דאף האומר בפיו צריך להבין י"ל ה"ד לכתחלה אבל בלאו אפשר יוצא עי"ש. מיהו הא"א אות ב' כתב לחלק דבלה"ק ואומר יוצא אף כשאין מבין הלשון ובשמיעה שצריך לכוין בעינן בלה"ק ומבין דוקא ובשאר לשון אף באומר צריך שמבין יעו"ש. וכ"מ בתו' סוטה ל"ב ע"א יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' ס"ב אות ג' וסי' ק"א אות ט"ז יעו"ש:

ה

ה) שם. אבל אם אינו מבין וכו'. משמע דבכל ענין אם אינו מבין אינו יוצא בשמיעה אפילו בג' שאחד מוציא לשנים או בעשרה. וכ"מ בב"י סי' קכ"ד יעו"ש. מיהו בס' ברכת אברהם כתב ה"ד ביחיד שמוציא את היחיד אבל ביחיד שמוציא רבים כגון ש"ץ שמוציא רבים בזימון ג' אי יו"ד אפי' אינם מבינים יחיד מוציא את הרבים יעו"ש. והביאו שכנה"ג סי' ס"ב בהגה"ט. עו"ת בזה הסי' אות ב'. סו"ב אות א'. ואין לסמוך ע"ז אלא כדי שלא יתבטלו מן הברכה לגמרי וכמ"ש לעיל אות ב' יעו"ש:

ו

ו) שם. שכולם נתחייבו בזימון. כלומר אעפ"י שאם ילך אחד ישארו ג' ויזמנו מ"מ הוא לא יצא י"ח שגם הוא נתחייב בזימון. מ"א סק"ג:

ו) שם. ששה נחלקים וכו'. היינו אם לא בירך אחד מהם אבל אם בירך אחד לעצמו אין נחלקין ואע"ג דבסימן קצ"ד ס"א כתוב דשנים יכולין לזמן על הג' שבירך לעצמו היינו דיעבר אבל לכתחלה לא וכ"ש אם אחד מהם זימן עם שנים אחרים. וכן הא דבעשרים נחלקים אם לא בירך אחד מהם לעצמו או זימן עם אחרים מש"ז אות ד':

ז

ז) שם. הגה. אם ירצו. אבל טפי עדיף שלא יהיו נחלקים דברוב עם הדרת מלך וכן ששה נחלקים אם אם ירצו אבל טפי עדיף שלא יהיו נחלקים. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט אות ג' וכ"ה בהדיא בד"מ אות ב' מיהו הט"ז אות ג' כתב דליכא בזה משום ברוב עם כיון דבכל כת איכא זימון וכ"כ א"ר אות ג' יעו"ש:

ח

ח) שם בהגה. ונ"ל דה"ה בששה וכו'. פי' דרש"י כתב זה בעשרים ורמ"א ס"ל דה"ה בששה. וכ"כ הט"ז סק"ד ומאמ"ר אות ב' ועיין ד"מ אות ב':

ט

ט) שם ומצוה לחזור אחר עשרם. היינו אם יש תשעה מצוה לחזור אחר עשירי ואפשר לומר אפי' אם יש ז' מצוה לחזור אחר עשרה דהא אמרינן ג' שאכלו ירק מנטרפין. לבוש. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י אות י' א"ר אות ד' א"א אות ד'. אבל ששה אין מחזרין אחר ד' א"א שם:

י

י) שם ואינם יכולין לשמוע וכו'. אבל אם יכולין לשמוע ברכת זימון יוכל לברך שאר בהמ"ז לעצמו וכמ"ש סימן קפ"ג סעיף ז' ב"י. מ"א סק"ד. ועיין לקמן אות י"ג ובדבריני. לסימן קפ"ג אות ל"ז ודוק:

יא

יא) שם ואינם יכולין לשמוע וכו'. ולכתחלה יתנו לברך למי שקולו חזק שישמעו כל המסובין דברוב עם הדרת מלך מ"א שם. א"ר אות ה':

יב

יב) שם יכולין לחלק וכו'. וכ"ש אם צריכין ללכת לדבר מצוה שרשאין לחלק ג' ג' מ"א סק"ז א"ר שם י"א בהגה"ט. ועיין א"א אות ז' שכתב צ"ע אם מצוה של תורה קאמר או אף מצוה דרבנן. ומ"ש הח"א כלל מ"ח אות ט"ו לחלוק על דברי המ"א הנז' כתב הפ"ת דאין דבריו מוכרחים ומ"מ סיים דטוב להחמיר אם אינו לצורך גדול:

יג

יג) שם שהרי אינם יכולין לשמוע וכו'. פי' ברכת הזימון דאלו ידי בהמ"ז א"צ לשמוע אלא יברך כל אחד לעצמו בלחש כמ"ש בסימן קפ"ג סעיף ז' כ"כ ב"י והביאו הט"ז סק"ה וכתב וא"כ אותם שהם יכולין לשמוע ברכת הזימון ודאי לא יתחלקו לג' ג' יעו"ש וכ"כ הסו"ב אות ה' ועיין לעיל אות יו"ד:

יד

יד) [סעיף ב'] כיון שהם קבועין יחד וכו'. היינו שאוכלין בשלחן אחד או במפה אחד כמ"ש בסימן קס"ז סעיף י"א יעו"ש. והיינו לכתחלה אבל בדיעבד אעפ"י שלא אכלו בשלחן אחד אם כיוונו שומע ומשמיע יצאו כמ"ש סימן קס"ז סעיף י"ג ובדברינו לשם אות צ"ה יעו"ש. ועיין לקמן אות ט"ז:

טו

טו) שם אא"כ היא שמש. שדרכו ללכת הנה והנה ולאכול בלא קבע. לבוש. ועיין לקמן רס"י קצ"ט:

טז

טז) שם הגה. ומ"מ אפילו כל מקום שרשאין לחלק עדיף טפי בזימון וכו'. כ"כ ב"י בסס"י זה בשם ריב"א. וכ"כ הלבוש. וכ"פ ב"ח פרישה אות ח' ומשמע שם בב"י דאע"ג שלא אכלו כלל בשלחן אחד רשאין לזמן יעו"ש. ומ"ש המ"א סק"ח על דברי הגה זו היינו שיאכלו מעט בשלחן אחד כדי שיתחייבו בזימון ואם לאו אינם יכולין לזמן כבר כתב עליו הא"ר אות ו' דאין ראיותיו מוכרחות יעו"ש. ומ"מ לכתחלה יש ליזהר לאכול על שלחן אחד כדי שיתחייבו לזמן לכ"ע אבל בדיעבד אם לא אכלו בשלחן אחד רשאין לזמן ובפרט לדידן שנוהגין כל אחד מברך לעצמו כמ"ש סימן קפ"ג סעיף ז' ועיין לעיל סימן קס"ז אות צ"ב ולקמן רס"י קצ"ה ודוק:

יז

טוב) [סעיף ג'] אם היו רוכבין וכו'. עיין בדברינו לעיל סימן קס"ז סעיף י"ב מ"ש לשם וה"ה לכאן דדין אחד הוא יעו"ש:

יח

חי) שם כיון שלא קבעו מקום וכו'. משמע הא אם קבעו מקום אף שישבו מפוזרים ומפורדים מזמנים יחד ומיהו יש רשות בידם ליחלק וטוב שיזמנו יחד. ברכ"י אות ד' בשם מהר"א אזולאי ז"ל:

יט

יט) שם הגה. המנהג שלא לזמן בבית כותי וכו'. מיהו הלבוש כתב דלאו מנהג ותיקון היא והמשנה לא הפסיד יעו"ש. וכ"כ הב"ח דודאי מזמנין בבית עכו"ם כל היכא דליכא חששא דסכנה וכתב שכ"כ במהרי"ל יעו"ש. וכ"כ הדרישה אות י"ב. וכ"כ מט"מ סימן שין שרש"ל היה מזמן בבית עכו"ם ובהרחמן היא ישלח וכו' היה אומר הוא ישלח לנו ברכה מרובה במקום הליכתינו ובמקום ישיבתינו עד עולם. ופעם א' הוה על סעודת פדיון הבן בבית עכו"ם והיו שם כמה גברי רברבי והסכימה דעת כולם יחד לברך את בעה"ב דקאי על בעל הסעודה וכתב דמסתבר טעמייהו עכ"ל. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות יו"ד ואות י"א וכתב וכן המנהג פשוט עו"ת אות ה' מ"א סק"ט א"ר אות י"ב. סי"ב אות ה' וכ"מ מדברי הזוה"ק שהבאנו לעיל רסי' קצ"ב שצריך לזמן באיזה מקום שיהיה כדי לסלק הסט"א מעל השלחן יעו"ש. וההולכין לטייל בגנות ופרדסים ונותנין שכירות לבעל הגינה יכולין לזמן בלתי חשש כלל. רו"ח:

כ

ך) וכתב שם המ"א דאם אוכלין במלון ביום דרך עראי דלא הוי קביעות בבית עכו"ם ואין מזמנין עכ"ל אמנם לפי מ"ש לעיל בשם הזוה"ק נראה דאין חילוק בין קבע לעראי אלא כל שאכלו ביחד צריך לזמן אא"כ יאכלו כל אחד לבדו בלתי קביעות:

כא

כא) [סעיף ד'] אפילו כל אחד אוכל מככרו וכו'. הנה מבואר מדברי מרן ז"ל דאע"ג דאיכא תרתי לגריעותא דהיינו כל אחד אוכל מככרו וגם עד לא אכלו כזית אפ"ה אינם רשאים ליחלק מאחר שישבו יחד מתחלה לאכול בקביעות במקום אחד. וכ"כ הלבוש והגם דהב"ח כתב דאי איכא תרתי לגריעותא רשאין לחלק והביאו המ"א סק"י אנן ק"ל להחמיר כדברי מרן ז"ל ובפרט כי בזוה"ק החמירו מאד בענין הזמון כנז' ועיין מאמ"ר אות ו':

כב

כב) שם אינם רשאין ליחלק. משמע שאפילו רוצה לגמור סעודתו קודם שיגמרו האחרים אין רשאי לחלק כיון שהחייב של זימון חל כבר עליו בהתחלת אכילה שלו. ונראה דה"ד בהתחילו ביחד אבל אם הקדים אחד קצת אכילתו ובא השני אח"כ ואכל ג"כ רשאי האחד לגמור סעודתו קודם ולברך בפ"ע. ט"ז סק"ו. וכתב שכ"מ מתו' יעו"ש. ונראה דכ"מ נמי מדברי מרן ז"ל דבסעיף ב' כתב כיון שהם קבועים בגמר האכילה ובסעיף זה כתב שקבעו בתחלת האכילה משמע דבעינן הקביעות יחד או בתחלת האכילה או בסוף אבל אם לא היה קביעות לא בתחלה ולא בסוף רשאין ליחלק. וכ"כ המאמ"ר אות ז' אמנם הנה"ש אות ג' כתב דלדעת הש"ע אין חילוק בין התחיל קודם חבירו או לא יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ח' בשם כמה פו' דלא ס"ל חילוק זה של התו' וכתב דכן דעת הש"ע יעו"ש:

כג

כג) [סעיף ה'] עד שאמרו הזן. ואע"ג דלקמן סימן ר' סעיף ב' כתב דא"צ להפסיק אלא עד שיאמרו ברוך שאכלנו וכו' לשון זה מועתק מתי' דס"ל עד הזן ואחר שהוצרך הש"ע להעתיק דבריהם לא שינה לשונם ולענין דינא סמך על מ"ש בסימן ר' נה"ש אות ד' והמאמ"ר אות ט' כתב לתרץ באופן אחר יעו"ש:

כד

כד) שם אפילו אכלו אח"כ וכו'. שכיון שכבר יצאו ידי זמון שהיה חל עליהם כשהתחילו לאכול עם השנים הראשונים פרח מהם הזימון ומה שאוכלים עכשיו אילו אלא גמר סעודתן ואינן מצטרפין לזימון שני. לבוש:

כה

כה) שם. אפילו אכלו אח"כ וכו' וכן אפילו אם בא אחד אח"כ מן השוק ואכל עמהם אינם יכולין לזמן אבל אם באו שנים מן השוק אח"כ ואכלו עמהם נראה דמצטרף האחד שכבר זימן עם השנים שבאו מן השוק אם אכל אח"כ עמהם ויכולין לזמן דלא גרע ממי שכבר בירך או שאכל כזית ירק שמצטרף כמ"ש לקמן סימן קצ"ד סעיף א' וסימן קצ"ז סעיף ג' יעו"ש. וכ"כ א"ח אות ו' ועיין לקמן סימן ר' אות ד':

כו

כו) שם אפילו אכלו אח"כ וכו'. ואם אלו הג' שזמנו עליהם ונצטרפו אח"כ לא אכלו לחם כ"א ירק או דבר אחר ינצטרפו רק כדי לענות ואח"כ עשו נט"י וקבעו לאכול לחם ביחד פשיטא דחייבין אח"כ לזמן דזהו קביעות אחר:

כז

כז) שם ואפילו לא אכלו וכו'. ואע"ג דבהמ"ז צריך לברך במקום שאכל כמ"ש לעיל רסי' קפ"ד יעו"ש י"ל כגון שאכלו ג' חבורות בבית אחד דהשתא אעפ"י שאח"כ מתקבצים בזוית אחת לית לן בה דמפנה לפנה לא הוי שינוי. א"נ הכי קאמר שכיון שבאו אלו הג' להצטרף אעפ"י שלא אכלו ביחד אינם רשאין ליחלק עוד וע"כ צריכים לאכול ביחד כדי לזמן. ב"י. ועיין ט"ז סק"ה ומ"א ס"ק י"ג שכתבו לתרץ עוד באופן אחר יעו"ש:

כח

כח) [סעיף ו'] פרח זימון מנייהו וכו'. ר"ל מאותם שפירשו ונצטרפו לחבורה אחרת. ובזה דוקא אם לא אכלו אח"כ יחד אבל אם אכלו אח"כ יחד מצטרפין ואינו דומה לסעיף ה' דהא לא זימנו עליהם מקודם. הגרע"א:

כט

כט) שם כיון שחבריהם זימנו. נ"ל דזהו דוקא אם זימנו הם קודם שנתחברו אלו הג' יחד דאז אין להאחד שיצא מחבורתו מקום לצאת בפ"ע ידי זימון וע"כ חל הזימון שזימנו הג' הנשארים בביתם גם עליו ופרח זימון ממנו אבל אם נתחברו אלו הג' למקום אחד מתחלה ואח"כ זימנו האחרים הנשארים בביתם יכולין אלו הג' לזמן ולא פרח זימון מנייהו כיון דיש כאן מקום להם לזמן בפ"ע יחד ונפרדו לגמרי מחבורתם ולא קאי הזימון עלייהו וקצת ראיה לזה מדברי הגה כאן שכתב אבל אם היה בכל חבורה ד' מותר ליפרד וכו' ולא התנה שיזמנו הם תחלה וכו' יעו"ש. הגרע"א. והביאו ביאור הלכה וכתב דאע"ג דלשון הש"ע לא משמע כן מ"מ כ"כ בהדיא בלקוטי הרמב"ן על ברכות יעו"ש ועיין לקמן אות ל"ד:

ל

ל) שם ובא א' לכל חבורה ונצטרף וכו'. היינו שבא קודם שאמרו הב לן ונברך ואכל כדי להצטרף כמ"ש לקמן רסי' קצ"ז יעו"ש:

לא

לא) שם ובא אחד לכל חבורה וכו'. אבל אם לא בא כ"א אחד לחבורה אחת וזימנו ולב' חבורות האחרים עדיין לא בא יכולין אותם הב' שפירשו לצרף עמהם אחד מן השוק ולזמן כיון דלא פרח הזימון כ"א מאחד שזימנה חבורתו. וזהו דוקא אם יודעים שיביאו בני אדם אח"כ עם חבורתם להצטרף ולזמן דאי לאו הכי אסור לצאת ולהניח חבורתם שיתבטלו מהזימון כמ"ש בהגה. ועיין לקמן סימן קצ"ד אות ז':

לב

לב) שם. פרח זימון וכו'. היינו אם אינם אוכלים אח"כ ביחד כמ"ש לעיל אות כ"ח יעו"ש:

לג

לג) הגה. מותר ליפרד וכו'. היינו אם הם בבית אחד ונפרדים מפנה לפנה או כגון שחוזרים לאכול עוד במקום השני כמ"ש לעיל אות כ"ז יעו"ש. וכגון דאיכא איזה צורך דלכתחלה אין לברך במקום שני אפילו אם אוכל שם כמ"ש לעיל סי' קפ"ד אות ח' יעו"ש:

לד

לד) שם בהגה. מותר ליפרד מכל חבורה ולזמן ביחד כתב הלבוש ובלבד שיזמנו אלו הנפרדים קודם שיזמנו הנשארים במקומם שאם יזמנו הנשארים קודם להם יפרח הזימון מאלו הג' כמ"ש בסמוך עכ"ל. מיהו לפי דברי הרמב"ן והגר"א שכתבנו לעיל אות כ"ט כל שנתחברו אלו הג' הנפרדים קודם שזמנו הנשארים יכולין לזמן ואעפ"י שכבר זימנו הנשארים יעו"ש. ונראה דכיון דליכא הזכרת השם בזימון יש לפסוק כדברי הרמב"ן והגר"א ז"ל אלא דלכתחלה יש ליזהר ולזמן קודם כדי לצאת אליבא דכ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---