כף החיים/אורח חיים/קסא

כף החיים ‏ אורח חיים קסא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] צריך ליזהר מחציצה וכו'. והטעם משום דכל דתקון דרבנן כעין דאורייתא תקון. לבוש. עו"ת אות א:

ב

ב) שם שכל דבר שחוצץ בטבילה וכו'. כ"כ בסה"ת מההיא דחולין דף ק"ו ע"ב וכ"כ שם התו' והב"ד ב"י וכתב שכ"נ דעת הרא"ש שם וכ"נ מדברי הרי"פ פ' אלו דברים וכן דעת הרמב"ם בה' ברכות וכתב דהכי נקטינן ודלא כיש מפרשים שהביא הסה"ת שם דלחולין אינו חוצץ יעו"ש. וכ"כ הל"ח פכ"ה אות ס"ח דכל הפו' חלקו על י"מ שהביא הסה"ת וגם סה"ת עצמו דחה דבריהם יעו"ש. וכ"כ האחרונים:

ג

ג) שם שכל דבר שחוצץ בטבילה וכו'. וכתב הב"ח דצריך ליזהר אף בחציצת כל דבר קטן כמו בטבילה ולהכי כתב הטור אח"ז ואם יש לו בצק תחת הצפורן וכו' לפי שהוא חציצה קלה ושכיח טובא הזהיר עליה ביותר ובשאר חציצות קלות דלא שכיחי כולי האי נסמך על מה שמפורש ביו"ד סי' קצ"ח יעו"ש:

ג) שם כגון צואה וכו'. היינו זוהמת הצפרנים שדרך להקבץ שם. הרמב"ם בפי' המשנה אבל צואה ממש חוצץ אפי' כנגד הבשר משום שדרך בני אדם להקפ"ד עליו ועוד מפני שהוא טנופת שמטמא את הידים וכ"כ מ"ב או' ב':

ד

ד) שם שלא כנגד הבשר וכו'. ואיזהו שלא כנגד הבשר כגון שהיה הצפורן גדול ועודף על הבשר ונמצאת צואה בצפורן תחת אותו מקום שעודף על הבשר זהו שלא כנגד הבשר. ב"י בשם הרשב"א. לבוש. ט"ז סק"א מ"א סק"א. ועיין ביו"ד סי' קצ"ח סעי' ח"י שכתב ולפי שאינן יכולות לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגדו נהגו הנשים ליטול צפרניהם בשעת טבילה יע"ש. וכ"כ בס"ח סי' נ"ח דאל יגדל אדם צפרניו פן יכנס העיט בהם ויהיה חציצה ועוד שמא יכנס לתוכו חלב או דבר איסור ויהיה נכשל יעו"ש. ובע"ח שער ל"א פ"ב משמע דאפי' הצפורן עצמו אם הוא עודף על הבשר חוצץ שכתב וז"ל מה שעודף מן הצפורן ויוצא לחוץ מכנגד הבשר של האצבע זה צריך לחתוך אותם כי שם נתלים החיצונים ויונקים בתכלית וז"ש בזוהר (פ' ויקהל דר"ח ע"ב) ובג"ד לא בעי ליה לאינש לרבאה לאינון טופרין וכו' והוא השיעור שהוא חוצץ בענין הנטילה של הידים כנז' לרז"ל והוא מה שעודף מכנגד הבשר לכן ענשו של המגדל צפרנים קשה מאד עכ"ל. וכ"כ ש"ך ביו"ד שם אות כ"ה דאיכא למ"ד דאם הצפורן גדול ועומד ליקצץ חוצץ ואעפ"י שאין טיט תחתיו יעו"ש והביאו א"א אות ב'. וע"כ צריך ליזהר הרבה שלא להניח הצפורן להגדיל למעלה מכנגד הבשר רק אם הוא אנוס כגון שוחט או מוהל שצריך להניח צפורן לבדיקת הסכין או לפריעת המילה יש להכשיר אמנם צריך ליזהר הרבה וליתן דעתו קודם נטילה לראות שמא מדובק בהן איזה דבר. ועיין לקמן אות י"ג:

ה

ה) שם שלא כנגד הבשר וכו'. ואעפ"י שאין הצואה מיהדק הרבה כיון שדרך להקפיד עליו שם חוצץ אבל כנגד הבשר אינו חוצץ אעפ"י שפעמים מקפידין עליו אינו מהודק הרבה ואין מונע את המים מלבא שם אבל בצק שתחת הצפורן אפי' כנגד הבשר חוצץ מפני שהוא מהודק הרבה ומונע את המים מלבא שם. לבוש. וכ"כ בב"י ומ"ש העו"ת אות ב' על דברי הלבוש הנז' עיין א"ר ומאמ"ר אות ג' שכתבו דדברי הלבוש הם ברורים יעו"ש:

ו

ו) שם ורטיה שעל בשרו. והא דבססי' קס"ב כתב דדי לו במה דיטול שאר היד שלא במקום הרטיה התם מיירי בדאיכא מכה בידו שאינו מסיר הרטיה מחמת הכאב ולכך לא חיישינן שיגע באוכלין בבשר שתחת הרטיה אבל הכא מיירי ברטייה שע"ג בשרו בשאין שם מכה אלא קצת מיחוש שמסירו ויגע באוכלין ולכך צריך ליטול ידיו גם במקום הרטייה ואיכא חציצה. ב"ח. ט"ז סק"ב. שכנה"ג בהגה"ט אות ב' עו"ת אות ג' א"ר אות ד' מאמ"ר אות ד' ומ"ש הט"ז שם עוד תירוץ אחר עיין מ"ש עליו המאמ"ר שם. והל"ח תירץ דהכא מיירי במקפיד עלייהו ושם מיירי באינו מקפיד והביאו א"ר שם ומ"א בסי' קס"ב ס"ק ח"י אלא שכתב שם המ"א דתירוץ הב"ח נראה עיקר יעו"ש. ונ"מ דאם הרטייה על רוב היד לג"ח חוץ באין מקפיד ולהב"ח אינו חוצץ. מש"ז אות ב' ומיהו דעת האחרונים כתירוץ הב"ח. חס"ל או' א' ר"ז או' ב' דה"ח או' ד' מ"ב או' ה' ועיין לקמן סי' קס"ב או' ג"ן:

ז

ז) מי שהיה לו מכה על אצבעו וכרך עליה סמרטוט ונטל כדינו ובתוך הסעודה נפל הסמרטוט כתב בהלק"ט ח"ב סי' קל"ב שכיון שאין הרטייה חוצצת למאן דלא קפיד כל היד נשארה טהורה ואעפ"י שנפלה הרטייה אין שם טומאה כלל יעו"ש. והביאו י"א בהגה"ט. אבל הרב מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' קמ"ה כתב דאם נפלה הרטייה מעל אצבעו בתוך הסעודה והסמרטוט אשר כרוך על מכתו צריך ליטול כל ידו פעם שנית דאין נטילה לחצאין ונטילה ראשונה לא עלתה לו למקום המכה והוי כדין מפה שאם יסיר המפה אסור לאכול וה"ה הכא עכ"ל והביאו הברכ"י אות ד' שע"ת אות ב' זכ"ל או' ן' בן א"ח פ' שמיני או' י"ד:

ח

ח) שם וטיט היון. פי' טיט הבורות. פרישה אות ג' מ"א סק"ב. וכן שאר כל הטיט כשהוא יבש ונדבק בבשר חוצצין בין ע"ג היד בין תחת הצפורן אפי' כנגד הבשר. ר"ז אות ג' מ"ב או' ו':

ט

ט) שם וטיט היוצרים. וכן טיט של בנאים וטיט שמערבין בו לובן ביצה וכן הגלד שע"ג המכה ושרף היבש וכיוצא בדברים אלו שהם דבוקים הרבה. ב"י בשם הרשב"א. וכ"כ בהג"א פ"ב דברכות בשם א"ז דצריך ליזהר מגלד שעל המכה ומגלדי צואה דהיינו שחין שנתרפא ועשה עור למעלה ויש עליו גלדי למעלה עכ"ד. והביאו ב"י. ומ'"ש דהיינו שחין וכו' חוזר על הגלד של המכה אבל גלדי צואה הוא כשיש זיעה מרובה על בשרו ומתיבשת ונעשית כעין גליד כמ"ש בב"י יו"ד סי' צ"ח וכ"כ המאמ"ר אות ח' יעו"ש. ועיין לקמן בהגה ססעי' ב' ובדברינו לשם אות כ"ט ואו' נ' בס"ד:

י

י) שם אבל במיעוטו שאינו מקפיד וכו'. אבל מיעוטו ומקפיד או רובו אפי' אינו מקפיד חוצץ. ב"י בשם סמ"ק. מ"א סק"ג. ורובו היינו אם רוב היד מכוסה. מ"א שם. א"א אות ג' בי"מ אות א':

יא

יא) שם שאינו מקפיד וכו'. פי' דאפי' טיט שלא כנגד הבשר או בצק שתחת הבשר נמי אם יש כ"כ מעט שאינו מקפיד אינו חוצץ. ב"י. ב"ח:

יב

יב) שם אין לחוש. וא"ת הא כתב בסי' קס"ב ס"ט דאם נמצא דבר על היד דטמא וצ"ל דשאני הכא כיון שהוא דבוק ביד בטל לגבי יד. א"נ דמיירי הכא כשנטל מרביעית. מ"א סק"ד. מיהו המאמ"ר אות ה' הקשה על תירוץ א' של המ"א והסכים לתירוץ השני וכתב דגם מרן ז"ל וש"פ סמכו בזה על מ"ש לקמן בדין דסי' קס"ב יעו"ש:

יג

יג) שם הגה. ומשום הכי לא נהגו לנקר הטיט וכו' פי' אעפ"י שטיט חוצץ אפי' כנגד הבשר אין מקפידין ע"ז אבל שלא כנגד הבשר בודאי רוב בני אדם מקפידין אפי' בצואה וחוצץ אעפ"י שהוא אינו מקפיד. מ"א סק"ה. ועיין ב"ח שנתן טעם לנוהגין להקל שלא לנקר אפי' צואה שלא כנגד הבשר אבל דעת האחרונים להחמיר כהמ"א. א"א אות ה' ח"א כלל מ' אות ה' ר"ז אות ג' דה"ח אות א' בי"מ אות ב' וכ"כ השל"ה וז"ל ואף שכתב רמ"א שלא נהגו העולם לנקר הצפרנים קודם נטילה אל תשגיח בזה כשהצפרניים גדולים ולכן ראוי לכל אדם שינהוג כל ימיו ליטול צפרניו כל ע"ש ואז מצות כבוד שבת יהיה גוררת מצוה שנית שכל ימי השבוע יהיה מיעוטא דמיעוטא ובודאי אינו חוצץ עכ"ל והביאו הסו"ב אות ב' בי"מ שם. וכן כתב בס' משא חיים בחלק המנהגים מע' נו"ן אות קמ"ד והביאו א"ח אות א' וכן כתב לעיל אות ד' דאיסור גדול הוא לגדל הצפרניים חוץ מאיסור חציצה יעו"ש:

יד

יד) וצריך ליזהר בציפורן שפירשה מיעוטה לקוץ אותה מפני שהיא חוצצת. ר"ז אות ד' בן א"ח פ' אחרי אות כ"ד. ונראה דאם אירע כזה בשבת דאינו יכול לקוץ אותה יברך בלא שם ומלכות:

טו

טו) כתב התשב"ץ בסי' רפ"ד בשבת דוחק את הבשר שתחת הצפירן כדי שלא יגרר את הצפורן כשמסיר הטיט עכ"ד. והביאו א"ר אות ה' ומ"ש המ"א סק"ה בשם התשב"ץ סי' קכ"ב דבשבת אסור לגרר הטיט שתחת הצפורן בצפרניו אלא ירחצנו במים עכ"ל תמה עליו הא"ר שם וכתב דעיין בתשב"ץ שם ולא מצא כדבריו וגם מתשב"ץ הנז' מבואר דאין איסור משום טיט אלא שלא יגרור את הצפורן וכתב דגם בסי' ש"ב ס"ז מתירין לגרר טיט בצפורן יעו"ש. וכ"כ הר"ז סוף אות ג' להתיר כהתשב"ץ בסי' רפ"ב. וכ"כ דה"ח אות א' ב"ה:

טז

טז) שם בהגה. אבל אם היה מקפיד הוי' צריך לנקר. משמע דכיון דמקפיד הוא אעפ"י שהרוב אין מקפידין צריך לנקר וכ"כ מ"א סק"ו. ר"ז אות ג' ועיין לקמן אות ח"י:

יז

טוב) שם בהגה. כי י"א שאין שייך חציצה וכו' עיין לעיל אות ב' שכתבנו דהסכמת הפו' דשייך חציצה בנטילה כמו בטבילה ודלא כי"א שאין שייך חציצה לנטילה יעו"ש:

יח

חי) [סעיף ב'] כל דבר שאינו מקפיד עליו וכו'. ואם אין אחרים כיוצא בו מקפידין והוא מקפיד כתב מרן ז"ל בב"י נראה דאזלינן אבתריה וחוצץ דכל דבר שהוא מקפיד אין לך חציצה גדולה מזו. מיהו אפשר דבהא נמי אמרינן דבטלה דעתו אצל שאר אנשים שהם כיוצא בו וצ"ע עכ"ל. משמע דמרן ז"ל מסתפק בזה אי אמרינן בטלה דעתו אצל אחרים לקולא אי לא. ובס' פני יצחק כתב דאזלינן לקולא ואינו חוצץ. והביאו מ"א סק"ו. אבל רש"ל פכ"ה סי' כ"א כתב דלית דין צריכה פנים ופשיטא כשהוא מקפיד חוצץ מדאורייתא עכ"ל. וכ"כ הל"ח בה' מקוואות סי' קי"ט. והב"ד שכנה"ג בהגב"י אות ח' וכ"ה דעת מור"ם ז"ל כמ"ש לעיל אות ט"ז. וע"כ יש להחמיר:

יט

יט) ואם הוא אינו מקפיד ואחרים מקפידין עיין רש"ל שם שנסתפק בזה וכתב ונראה דהוי חציצה דאמרינן בטלה דעתו להחמיר יעו"ש. והביאו שכנה"ג שם. עו"ת אות ה' ברכ"י אות א' וכ"מ מדברי מרן ז"ל שהבאנו באות הקודם דאם אחרים מקפידים והוא אינו מקפיד אמרינן דבטלה דעתו אצל כל אדם וכן הוא בהדייא ביו"ד רסי' קצ"ח בב"י ובש"ע יעו"ש. וכ"כ א"ר אות ו' מאמ"ר אות ז' וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לעיל אות י"ג יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ב':

כ

ך) וכתב שם הברכ"י דאם במקום אחד אנשי המקום מקפידין ובמקום אחד אין אנשי המקום מקפידין אי ידעינן דרובא דעלמא מקפידין גם לבני המקומות אמרינן מקום זה בטל ברובא דעלמא כמ"ש הפר"ח ביו"ד סי' קי"ג סק"ג יעו"ש. והביאו שע"ת אות ב' בי"מ אות ג' כר"ש. חס"ל שם:

כא

כא) מוהל שנתיבש דם המילה בידיו אינו חוצץ וראיה מדאמרינן זבחים ל"ה שבח לבני אהרן שיהיו מהלכין ארכובותיהם בדם. הלק"ט ח"א סי' ך' והביאו י"א בהגב"י וכתב עליו דאין כ"כ ראיה מהתם. וכן השבו"י ח"א סי' פ"ג השיג עליו והביאו הברכ"י אות ב' שע"ת שם. מיהו המחה"ש סק"ז תירץ קושית השבו"י הנז' יעו"ש. ועיין ט"ז סי' תקפ"ד סק"ב. וכ"כ מור"ם ז"ל ביו"ד סי' קצ"ח סעי' י"ז דמי שאמנותו שוחט או קצב ותמיד ידיו מלוכלכות בדם אינו חוצץ יעו"ש ונראה דה"ה למוהל. וע"כ נראה דאין להחמיר רק לכתחלה לצאת אליבא דכ"ע אבל בדיעבד אם כבר נטל אינו חוצץ:

כב

כב) סופר שדרכו להיות ידיו מלוכלכות תמיד בדיו איני חוצץ ואע"פ שהוא יבש. ל"ח פכ"ה אות ס"ט. שכנה"ג שם אות ז' עט"ז אות ב' עו"ת שם. מ"א סק"ח. י"א שם. וכ"כ א"ר אות ז' בשם דרישת מהר"ש דאין לחוש אם אין עב ויבש ואם ירצה יטול שנית בלא ברכה יעו"ש:

כג

כג) שם היה אחד צבע וכו'. ואם הוא טבח ומוכר שומן ויש דם ושומן על ידו אבעיא בזבחים צ"ח ע"ב ולא אפשיטא ונראה דבטבילת נדה אזלינן לחומרא ובנט"י לקולא. וה"ה בכל הדברים החוצצין מ"א סק"ז. והביאו א"ר שם. סו"ב אות א' ר"ז אות ה' בי"מ אות ד' דה"ח אות ב' בן א"ח פ' אחרי אות כ"ה. קיצור ש"ע סי' מ' אות י"ב מ"ב אות י"ג ומ"מ השבו"י שם על דברי המ"א הנז' עיין מה שתירץ המחה"ש סק"ז. וכ"כ קיצור הש"ע בפאת השלחן שם שגם הוא תירץ קושיית הנז' יעו"ש. ומיהו כתב הבי"מ שם דלכתחלה ינקה ידיו מהשומן והדם ואח"כ יטול ידיו עכ"ד. ונראה שכן ראוי לנהוג:

כד

כד) שם היה אחד צבע וכו'. ופשוט בצבע כיון שדרך האומנות בכך לא אמרינן בטלה דעתו לשאר אדם אלא לרוב אומנים. א"ר אות ו' וכ"כ הר"ז שם דאעפ"י שרוב בני אדם מקפידין כיון שרוב בני אומניות הללו אין מקפידין אין חוצצין להם אבל לאחר שאינו רגיל בכך חוצצין אפי' אינו מקפיד עכ"ל. וכ"כ ח"א כלל מ' אות ו' דה"ח שם. בן א"ח שם. קיצור ש"ע שם:

כה

כה) וכ"ז במיעוט היד אבל אם רוב היד מכוסה בדבר שיש בו ממש חוצץ אפי' לאותם שאין דרכם להקפיד. ר"ז שם. וכ"כ לעיל אות יו"ד יעו"ש. קיצור ש"ע שם. וע"ש בפאת השלחן שכתב ודלא כח"א שכתב אפי' דבר שמכסה כל היד אם דרכו בכך אינו חוצץ יעו"ש. וכ"כ לעיל אות י"ד בשם כמה פו' דלא כח"א יעו"ש. וכן עיקר. ופשוט דרוב היד היינו רוב מקום הצריך נטילה ועיין לקמן סעי' ד' דיש פליגתא עד היכן מקום שיעור נטילה ונראה דאע"ג דק"ל לענין נטילה כס' ראשונה מ"מ לענין חציצה יש לחוש גם לס' שנייה משום דק"ל סב"ל אפי' כנגד המיעוט כמ"ש לעיל סי' ח"י אות ז' יעו"ש. וע"כ אם רוב האצבעות מלוכלכין אפי' בדבר שאין מקפידין עליו כגון שאומנותו בכך יש לנקות ידיו ואח"כ יטול. והיינו דוקא אם יש ממשות על ידיו אבל חזותא בעלמא אינו חוצץ ואפי' אם הוא על כל ידיו וכמ"ש באות שאח"ז:

כו

כו) שם ויש ממש הצבע על ידיו וכו'. משמע הא אם לא יש ממש הצבע על ידיו אלא רק חזותא בעלמא אפי' אינו צבע ואפי' כל ידיו צבועות אינו חוצץ וכ"כ בב"י יו"ד סי' קצ"ח ובש"כ שם ס"ק כ"א יעו"ש. וכ"כ המחה"ש סק"ה ר"ז אות ה' ח"א שם אות ח' בן א"ח שם. קיצור ש"ע שם:

כז

כז) מי שנתפחמה ידו משחרות קדרה וכיוצא בו בשבת נ"ל דאם אין בו ממש רק חזותא בעלמא אי אפי' יש בו ממש רק שהוא במיעוט היד מותר ליטול ידיו ובלבד שלא ינגבם דהוי כמוחק רק ימתין עד שתנגב ממילא ואם הוא בענין שמקפיד עליו אפי' במיעוט היד חוצץ ואם אין בו רק חזותא בעלמא אפי' ברוב היד אינו חוצץ. ח"א שם. והב"ד הפ"ת וכתב עליו ולא ידעתי היכן מצא איסור מחיקה בשבת כל שאינו דרך כתיבה רק טינוף בעלמא עכ"ל. והכי מסתברא דלא שייך איסור מחיקה בזה וגם איסור צביעה ליכא כמ"ש המ"א סי' ש"ך ס"ק כ"ה יעו"ש מיהו נראה דיש חשש משום צביעת המפה אם כ"כ ידיו שחורות וע"כ צריך שירחצם תחלה היטב ואח"כ ינגבם במפה. ועיין לקמן סי' ש"ך סעי' ך' ובמ"א שם ס"ק כ"ד ודוק:

כח

כח) שם והלח אינו חוצץ. מפני שנמחה במים. לבוש' וכ"ה ביו"ד סי' קצ"ח סעי' י"ד. ועיין במור"ם שם שכתב דאם מקפיד עליו אפי' בדבר לח חוצץ ועיין ש"כ שם ס"ק י"ט:

כט

כט) שם בהגה. גלדי מכה וכו' אם אינו מקפיד וכו' אבל במקפיד חוצץ כמבואר בפו' מאמ"ר אות ח' וכ"כ לעיל אות ט' יעו"ש:

ל

ל) שם בהגה. גלדי מכה וכו'. וז"ל סה"ת סי' ע"ט גלד המכה שהוא יבש ואינו מקפיד או גלד לח שמצטער עליו אינו חוצץ אעפ"י שבטבילת כל גופו רגילין להסיר הכל משום חומרא עכ"ד. והביאו ב"י. והנה מ"ש או גלד לח שמצטער עליו אינו חוצץ י"ל הטעם כמו טעם הראשון משום דאין מקפיד עליו אבל אם ידוע שמקפיד חוצץ. ועוד י"ל דדוקא בגלד יבש אם מקפיד חוצץ אבל בגלד לח שמצטער להסירו אפי' אם מקפיד עליו אינו חוצץ. וכ"כ א"ר אות ט' וא"א אות ט' והלב"ש כפי' השני אבל המאמ"ר אות ט' כתב כפי' הראשון יכתב ודלא כהא"ר יעו"ש. וכ"מ מדברי המחה"ש סק"ט. וע"כ כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי יש להחמיר אפי' במצטער אם מקפיד עליו להסירו ואם אינו יכול להסירו יברך בלא שם ומלכות משום סב"ל:

לא

לא) [סעיף ג'] צריך להסיר הטבעת וכו'. ולא מהני בה נענוע. ברכ"י אות ג' וא"ת טבעת מהודקת אמאי חייצא הרי מיעוטו שאינו מקפיד עליו הוא כבר תירץ הרא"ש בשם הראב"ד דמקפדת היא להסירו בשעת לישה וכיון שהיא מקפדת בשום פעם אעפ"י שאינה מקפדת בשעת טבילה חייצא עכ"ל והביאו ב"י וכתב ונראה דאפי' טבעת רפייה צריך להסיר בשעת נטילה אי משום דלא בקיאין בשיעור רפיון זה ואי משום דלא ליתי להתיר אף במהודקת עכ"ד. וזהו שסתם כאן בש"ע דמשמע בכל ענין צריך להסיר ואפי' ברפוי וכמ"ש מור"ם ז"ל. וכ"פ הלבוש. מיהו הרש"ל ז"ל פכ"ה סי' כ"א כתב דדוקא בטבילה יש להחמיר אפי' ברפויה אבל בנטילה אין להחמיר. והאנשים א"צ להסיר הטבעת כלל אם לא בטבעת שיש עליה אבן טוב ואינה רפויה עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ו' ט"ז סק"ד. מ"א ס"ק י"א. א"ר אות י"ד. וכתב שם הא"ר דא"צ להגיה בדברי רש"ל באבן טוב אפי' רפוי כמ"ש דמ"א ונמשכו אחריו שכנה"ג והעו"ת דדבריו עולין כהוגן בלא הגהה יעו"ש. וכ"כ ג"ה בסי' קכ"ג דת"ח שתורתם אומנתם וכן בעלי בתים שעוסקים במו"מ ואין להם מלאכה גרועה א"צ להסיר הטבעות בשעת נט"י אע"ג דמהדקי טובא יעו"ש. והביאו י"א בהגב"י. עקרי הד"ט סי' ט' אות מ"ח. אמנם כבר כתבנו דדעת מרן ומור"ם ולבוש ז"ל דאפי' ברפוי צריך להסיר ומשמע דאין חילוק בין נשים לאנשים אלא כל שמסירו בשום פעם כשיהיה לו איזה מלאכה ומקפיד עליו חוצץ אלא רק אם אינו מקפיד עליו כלל בשום פעם או אינו חוצץ וצריך לשפוך רביעית בפעם אתת כמ"ש לעיל או' י"ב יעו"ש. וע"כ רבים מיראי ה' וחושבי שמו שאין לובשים טבעות בידים כדי שלא ליכנס בחששות נט"י. ועיין לקמן אות ל"ג ואות ל"ד:

לב

לב) מי שבידו טבעת זהב ואבן טובה קבועה בה ומתירא להסירה מאצבעו כשיטול ידיו פן ישכחנה ויגנבוה יש לו תקנה שמתחלה ישפיך מים על ידו הימנית שבו הטבעת עד שיהא בו טופח ע"מ להטפיח להסיר כל דבר החוצץ ואח"כ ימשוך הטבעת ממקום מושבה למעלה או למטה במקום שיש בו טופח ע"מ להטפיח ושוב ישפוך מים על אותו היד ב"פ כדין חיוב נטילה או רביעית בב"א ובזה נטהרה כל היד. שהרי מקום הראשון שבו היתה הטבעת לטהרה ע"י שפיכת המים ב"פ או רביעית בב"א וגם מקום שנתונה בו עכשיו נטהרת ע"י טבול הראשון ושפיכות אחרות שהמים שתחת הטבעת מצטרף עמהם ואינו חוצץ. פחד יצחק אות ח' ערך חציצה בנט"י בשם תשו' הר"ש מהזקנים והסכים עמו הרש"ל מפינאלי יעו"ש. והביאו עיקרי הד"ט שם אות מ"ב. ונראה דאין להקל בזה אלא א"כ ישפיך רביעית בב"א בתחלה על ידו הימנית שבו הטבעת וכמ"ש לקמן סי' קס"ב ס"ט ואח"כ ימשוך הטבעת ממקום מושבה ע"י בגד ואח"כ יחזור לשפוך ב"פ שאם ימשוך אותה בידיו לא הועיל כלום שהרי נטמאו המים שעל ידיו מחמת ידו השנייה וצריך לנגבם ולחזור וליטלם כמ"ש לקמן סי' קס"ב סעי' ד' יעו"ש. ועיין שם בסי' קס"ב ס"ג וביו"ד סי' קצ"ח ס"ך ודוק:

לג

לג) שם הגה. ואפי' הוא רפוי. והא דביו"ד שם סעי' כ"ג פסקי' אפי' בטבילה רפוי אינו חוצץ כתב הא"ר אות יו"ד דהכא רק לכתחלה קאמר דמחמירין יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"י דבדיעבד עלתה לו נטילה ברפוי כמ"ש ביו"ד סי קצ"ח סעי' כ"ג. וכ"כ מקום שמואל בחידושיו ליו"ד שם דלא כהרב בית הלל. והביאו הברכ"י אות ה' ושם אות ג' וכ"כ ר"ז אות ז' חס"ל אות ג' והא דמהני בדיעבד אם הוא רפוי כגון ששפך על ידו רביעית בב"א. מ"א ומחה"ש שם. ר"ז שם. ועיין לעיל אות י"ב. ואם הוא דחוק אפי' בדיעבד לא עלתה לו נטילה אם מקפיד עליו באיזה פעמים להסירו בשעת. מלאכה כמ"ש לעיל סוף אות ל"א יעו"ש:

לד

לד) שם בהגה. בשעה שעושה מלאכה וכו'. כתב המ"א ס"ק י"א דהיינו בשעת לישה עכ"ד. והוא ע"פ מ"ש הרא"ש בשם הראב"ד והב"ד לעיל אות ל"א אבל מדברי מור"ם ז"ל שלא כתב בשעת לישה משמע דלישה ל"ד אלא כל שמקפיד עליו להסירו באיזה מלאכה שתהיה לו בשום פעם שעושה מלאכה חוצץ אם אינו רפוי. וכ"כ לעיל אות ל"א דכ"נ דעת מרן ולבוש ז"ל יעו"ש:

לה

לה) [סעיף ד'] שיעור נט"י כל היד עד הקנה וכו'. פי' תכף אחר השלמת היד מקרי קנה של זרוע וצריך נטילה עד התחלת אותו הקנה דהיינו עד השלמת היד כן הוא להרי"ף ט"ז סק"ה. וכ"כ הב"ח דשיעור נט"י להרי"ף כל היד עד התחלת הקנה של הזרוע יעו"ש. וכתב הנה"ש אות ד' דכן הוא דעת הרמב"ם ג"כ כדעת הרי"ף יעו"ש. וכ"כ מרן ז"ל בכ"מ על הרמב"ם פ"ו מה"ב דין ד' דהרמב"ם ס"ל כהרי"ף יעו"ש וכ"כ הרשב"א בת"ה שדברי הרי"ף נ"ל עיקר והביאו ב"י וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל מ"ח סי' ד' והר' יונה בפ' אלו דברים דאיתא בה' ארץ ישראל דנט"י כל היד יעו"ש. וכ"כ הרב ז"ל בשער המצות פ' עקב דשיעור נט"י כל היד שהוא ה' אצבעות והכף עצמה עד פ' הזרוע יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף א' ע"ד ובס' פע"ח שער הברכות פ"ג ובעו"ת לגבי נט"י של שחרית ויעו"ש טעם בסוד. וכ"כ לעיל סי' ד' אות י"ד וכן עמא דבר. והטעם שאין נוטלין אלא עד פרק הזרוע בלבד כתב הרב ז"ל בשער מאמרי רשב"י פ' נשא על אד"ר ד"ה מארי דחוחמא וכו' לפי שהזרוע עצמו א"א למתקו ולבסמו עד לעת"ל יעו"ש. וכ"כ בס' פע"ח שם. והא דמועיל ביוה"כ ובט"ב עד סוף קשרי האצבעות כבר כתבנו הטעם לעיל בסי' ד' אות י"ד קחנו משם. וכ"ה בס' פע"ח שם:

לו

לו) שם וי"א עד מקום חבור וכו'. וי"א דנוטל שני קשרים משאר אצבעות וקשר אחד מגודל. הר' יונה פ' אלו דברים והרוקח. והב"ד ב"י ועט"ז אות ג' ונ"מ לדידן דאם אין לו מים רק עד שיעור נטילת ב' קשרים או עד חיבור הכף או כגון שיש לו חטטין בכף ידו ואין יכול ליטול הכף דיטול ולא יברך ענט"י אלא בלא שם ומלכות משום סב"ל וטוב שיכרוך ידיו במפה ג"כ משום דלדעת האומרים צריך ליטול כל היד זה לא חשיבה נטילה ועיין לעיל סי' קנ"ח אות ד':

לז

לז) שם וראוי לנהוג כדעת הראשון. הא דכתב וראוי לנהוג משום דבב"י כתב בשם רי"ו שכן נהגו העולם וכתב עליו ב"י ובאמת שכן ראוי לנהוג כיון דלא מילתא טריחא היא אמאי לא נפיק נפשין מפלוגתא ולא גרע הא ממאי דא"ר חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא וכו' וסיים ונכון להתנות ולומר שאינו מקבל עליו דבר זה בתורת חובה אלא בתורת רשות כדי שאם איזה פעם לא יזדמנו לו כ"כ מים לא יצטרך להחמיר כמנהגו וכן ראוי להתנות בכל דבר שאדם רוצה להחמיר על עצמו עכ"ל. וכ"כ הלבוש ומ"א ס"ק י"ג. ומ"ש הט"ז סק"ו דיש חשש בחומרא זאת וכו' כבר דחו דבריו עיין א"ר אות י"ב ומש"ז אות ו' יעו"ש. מיהו בעיקר ענין זה שכתב מרן ז"ל דראוי לנהוג וכו' ונכון להתנות וכו' ומשמע דאינו אלא חומרא בעלמא הוא מפני שלא הכריע הלכה כמרן אבל לפי מ"ש לעיל אות ל"ה בשם כמה פו' ובכללם ג"כ דעת המקו' שצריך ליטול כל היד ויש לזה ג"כ טעם בסוד וגם כתבנו לעיל בסי' כ"ה אות ע"ה דהיכא דאיכא פלוגתא בין הפו' דעת המקו' יכריע ובפרט בדבר זה דאיכא ספק ברכות וק"ל סב"ל (ומ"ש המ"א ס"ק י"ב בשם הזוהר אינו מוכרח כאשר יראה הרואה בזוהר פ' עקב דרע"ב ע"כ ובודאי האר"י ומהרח"ו ז"ל ראו דברי הזוהר הנז' ואפ"ה כתבו דצריך ליטול כל היד) וא"כ לפי זה מדינא הוא דחייב אדם לנהוג כן ולא מצד חומרא וע"כ א"צ להתנות אלא רק בעת שלא ימצא לו מים ליטול כל היד לה יברך בשם ומלכות כמ"ש באות הקודם יעו"ש. ואח"כ ראיתי שכ"כ בס' עצי אלמוגים יעוש"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---