כף החיים/אורח חיים/קמא

כף החיים ‏ אורח חיים קמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] צריך לקרות מעומד, ומשמע דוקא אם קורא בצבור אבל ביחיד מותר לקרות מיושב וכ"כ ב"י בשם רש"י ז"ל, וכ"כ העו"ת או' א' א"ר אות א' ומשמע דוקא החזן והעולה צריכין לעמוד אבל הצבור אינם צריכים לעמוד כמ"ש בב"י וכ"פ בש"ע לקמן סי' קמ"ו סעי' ד' יעו"ש, ועיין בדברינו לשם בס"ד:

ב

ב) שם. צריך לקרות מעומד, כתב ב"ח סי' תר"ץ דאפי' בדיעבד לא יצא וצריך לחזור ולקרות וכ"מ לשון הטור והג"מ אבל ממ"ש הרב"י בשם רש"י משמע דדוקא לכתחלה קפדינן אבל בדיעבד יצא יעו"ש, מ"א סק"א, וכ"כ הפר"ח או' א' דבדיעבד עלתה הקריאה מיושב יעו"ש, וכ"כ המט"י או' א' וכ"כ א"ר שם וכתב דגם הב"ח לא קאמר אלא למ"ד דבמגילה לכתחלה אסור מיושב וכו' יעו"ש, וכ"כ המאמ"ר או' א' אמ"ל בדין קס"ת לש"ץ או' ד' לד"א סי' ז' או' ד' ח"א כלל ל"א או' ו' ער"ה או' א' שע"א ש"ג או' י"א:

ג

ג) שם ואפי' לסמוך וכו'. דכשם שניתנה באימה כך אנו צריכים לנהוג בה באימה, ב"י בשם הירושלמי, מ"א סק"ב, וכתב שם המ"א דאפי' להשען קצת אסור, וכ"כ המט"י שם. א"ר או' ב' אמ"ל שם, לד"א שם. ועיין בדברינו לעיל סי' צ"ד או' ל':

ד

ד) שם ואפי' לסמוך וכו'. ואם נסמך כ"כ עד שאם ינטל אותו דבר יפיל לא הוי עמידה, וא"כ אפי' בעל בשר אסור ולא שרי לבעל בשר אלא סמיכה קצת, מ"א שם, מט"י שם, אמ"ל שם, לד"א שם ואם א"א לו לסמוך כ"א בענין זה והוא צריך סעד לתומכו מותר גם בזה, שע"א שם. מ"ב או' ד' וכתב שם השע"א או' י"ב דאם הס"ת ארוכה וא"א להסל ראות בראש הדף אם לא כששוחין עצמם סמוך לס"ת ועי"ז בא לידי סמיכה על השלחן יש להתיר יעו"ש, והביאו מ"ב או' ה':

ה

ה) שם או לעמוד אסור, וה"ה לחבירו כדלעיל סי' צ"ד סעי' ח' פר"ח או' א':

ו

ו) שם אלא א"כ הוא בעל בשר, וה"ה חולה או זקן הרבה שקשה לו עמידה בלא סמיכה, שע"א שם, או' י"א, מ"ב שם, ומי שהוא זקן וצריך לישען טוב שיסיר המפה קצת וישען על הדפין או על האבן ולא על המפה דהוי תשמיש קדושה, מהר"ם מינץ סי' פ"א, כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ג' א"ר או' ג' לד"א סי' ה' או' מ"ח שע"א שם, מ"ב שם:

ז

ז) שם. אלא א"כ הוא בעל בשר, ונראה דה"ה אם לא יוכל לראות בכתב הס"ת כדי לקרות עם הש"ץ כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה כדכתב בסמוך בס"ב אם לא שיסמוך עצמו וישען אל התבה שבה הס"ת דשרי דאע"ג דנימא דקרא דכתיב ואתה פה עמד עמדי לימוד גמור כמ"ש העו"ת או' ב' מ"מ לימוד דלא תשא אם ה"א לשוא שממנו נלמד שלא לברך ברכה לבטלה הוא יותר חמור וכמ"ש ביוסף לחק ס' שמיני משע"ק ח"ב ש"ח יעו"ש, יפ"ל או' ב':

ח

ח) שם הגה, וכן החזן וכו'. כן נראה מדילפינן בר"פ הקורא עומד מקרא דכתיב ואתה פה עמד עמדי כביכול אף הקב"ה בעמידה, פר"ח שם:

ט

ט) שם בהגה, וכן החזן הקורא צריך לעמוד וכו'. ואם הוא במקום שאין נמצא להם ס"ת שיקרא הש"ץ הפ' בחומש סדר אותו שבת ויפטיר הפטרת אותו שבת הכל בלא ברכה כמ"ש בשכנה"ג לקמן בסי' קמ"ג אות א' יעו"ש א"צ מעומד, כמו שכן היה מעשה בכפר בירון אבאד בשנת התקפ"ח שקרא החזן לבדו כל הפ' בחומש עם ההפטרה מיושב בל"ב בין תפלת שחרית למוסף ואין פוצה פה ומצפצף, יפ"ל או' ג':

י

י) שם בהגה, וכן החזן הקורא צריך לעמוד וכו'. הקורא עומד לימין הש"ץ תדיר ואף שהוא חכם הקהל שקורא בעצמו שירה או עשרת הדברות וכיוצא יעמוד לימין החזן והחזן לשמאלו ודלא כרב אחד ששינה מקומו, הרב כנה"ג בתשו' א"ח הנדפסות סי' י"ד, ברכ"י או' ב' מיהו בשיו"ב שם או' א' כתב דבכל ערי אטליא נוהגין שחכם הקורא שירה וכדומה עומד לשמאל החזן יעו"ש, ובמקומות אלו המנהג כמ"ש הכנה"ג שעומד לימין החזן, ועיין לקמן או' כ"ג:

יא

יא) שם וכן החזן הקורא וכו'. קהל שיש להם ב' קוראים וקורא אחד ידיו רותתים ואינו יכול לקרות רק בסמיכה על העמוד ויכול לקרות היטב בלי שום טעות ובדקדוק הראוי, והשני הוא אדם בריא שאינו צריך לסמוך עצמו על העמוד רק אינו יכול לקרות בטעמים כמו הראשון, זה שקורא כראוי אעפ"י שצריך לסמוך על העמוד יותר נחשב מהשני שקורא בטעותים, שו"ת בן יהודה סי' פ"ג, א"ח או' א':

יב

יב) שם לעמוד עם הקורא וכו'. אם מתפללים בבית והחלונות הם במערב והקורא צריך לראות לאור החלון רשאי להיות פני הקורא למערב ואין שום חשש בזה, נוב"י מה"ת סי' י"ג, א"ח או' ב' פ"ת:

יג

יג) שם וכן החזן הקורא צריך לעמוד וכו'. וה"ה הסגן שעומד אצל הס"ת שע"א ש"ג או' י"א, מ"ב או' ה':

יד

יד) [סעיף ב'] לא יקראו שנים וכו'. משום דתרי קלי לא משתמעי. טור, לבוש, מ"א סק"ג, ומיהו העומד לצד הקורא יכול לסייע את הקורא בנקודות וטעמים בלחש, פר"ח או' ב' וכ"כ הלבוש בסי' קמ"ב בעי' ב' מאמ"ר אות ו' אמ"ל בדין קס"ת לש"צ אות ו' לד"א סי' ז' או' ו' ועיין לקמן אות י"ט:

טו

טו) שם, או ש"ץ קורא וכו'. ומה שנהגו האידנא שש"ץ קורא לפי שאין הכל בקיאין בטעמי קריאה ואין הצבור יוצאין בקריאתו והוא בעיניו כיודע ואם לא יקראוהו אתי לאינצויי עם ש"צ לכך תיקנו שיקרא ש"צ שהוא בקי בקריאה. טור בשם הרא"ש וב"י, והר"ן כתב הטעם שהנהיגו כן כדי שלא לבייש מי שאינו בקי לקרות בדקדוק הקריאה הב"ד כ"י. וכ' הלבו' כ' ב' הטעמים, ומשמע מזה דאפי' הבקי אין לו לקרות כדי שלא לבייש את שאינו בקי.

טז

טז) שם, ומ"מ צריך הוא לקרות עם הש"צ וכו'. דלא מסתבר שיברך על קריאת הש"צ, טור בשם הרא"ש, ומה שתמהו הט"ז סק"ג והפר"ח או' ב' מהא דק"ל בעלמא שומע כעונה ולמה אינו יוצא בקריאת הש"צ וכו' יעו"ש, עיין עיין מה שתירץ המט"י או' ה' כמה תירוצים לזה יעו"ש, וכן תירץ הרב שאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ה והביאו המחב"ר או' א' יעו"ש וכן הרב זקן אהרן סי' ס' האריך בזה לבטל טענת האומר שאין לעולה לקרות ומסתמא אין הזוהר חולק עליהם והעלה שיקרא בנחת עם הש"צ יעו"ש. והביאו י"א במ"ב בהגב"י אות ד' זכ"ל אות ס' וכ"מ מדברי האר"י ז"ל שהבאנו לעיל בסי' לק"ט אות כ"ג ואו' כ"ד שהעולה צריך לקרות בנחת. שהרי כתב שם שצריך העולה לקרות כיעו"ש. ובשער הכוו' דף ע"ג ע"ג כתב מהרח"ו ז"ל למוז"ל כשהיינו מתפללים בבית מדרשו שעלה ביום שבועות וקרא עשרת הדברות בפיו בקול רם כדרך שנוהגים חכמי הקהלות כמנהג ספרד וכן פ' בחקותי וכו' יעו"ש א"כ משמע דדוקא עשרת הדברות ופ' בחקותי היה קורא בקו"ר כמנהג אבל בשאר העולה צריך לקרות היא בלחש עם הש"ץ, ומשמע מזה דהאר"י ז"ל מפרש הזוה"ק כהבנת מרן ז"ל בב"י דאינו אוסר שנים לקרות אלא דוקא אם שניהם קורים בקי"ר אבל אם אחד מהם בלחש מותר וכן ראוי לעשות כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה וכ"כ האחרונים.

יז

טוב) שם. אלא שצריך לקרות בנחת וכו', ואע"ג דאמרינן תרי קלי לא משתמעי היינו דוקא אם שניהם בקול רם, טור, עו"ת אות ו':

יח

חי) שם הגה, ואפי' משמיע לאזניו וכו'. כלומר שתפילה ג"כ תקנו בלחש ואפ"ה משמיע לאזניו והכא נמי כן, מ"א סק"ד, ודבר פשיט נראה דהוא חולק על הש"ע דלא התיר הש"ע אלא בענין שלא ישמיע לאזניו דוקא והו"ל לכתו' וי"א ואפי' שהוא ד"ע אלא שכן מנהג ההגה בכמה מקומות ולענין דינא העיקר כדברי הש"ע וכ"כ הפר"ח ז"ל יעו"ש מט"י אות ו' ומיהו מ"ש שם המט"י דהכי נקטינן דבתפלה ישמיע לאזניו ודחה דברי הפר"ח שכתב דבין בתפלה בין בקס"ת לא ישמיע לאזניו כיעו"ש כבר כתבנו לעיל בסי' ק"א או' ח' בשם כמה פו' ומקו' דהעיקר כדבר הפר"ח יעו"ש וכ"כ המחב"ר בזה הסי' או' ב' יעו"ש:

יט

יט) [סעיף ג'] יש נוהגים וכו'. כ"כ ב"י דבני רומניא נוהגים שהעולה הוא קורא בקול רם כדין התלמוד וכדי שלא לבייש את מי שאין בקי בדקדוק הקריאה מעמידין מקרא אחד אצל העולה והמקרא אומר כל תיבה ותיבה תחלה ואח"כ אומרה הקורא וכתב ע"ז ב"י דאעפ"י שהנוהגים מנהג זה המקרא אומר התיבה בקול רם נראה דלא דמי למאי דאמרינן לא יקראו שנים בקו"ר דהתם שניהם מוציאים התיבה מפיהם בבת אחת. אבל אם כשהמקרא אומר התיבה העולה שותק. וכשהעולה חוזר ואומר אותה המקרא שותק, לעולם אין שם אלא קול אחד לבד, ומהאי טעמא אפשר שאפי' לדברי ספר הזוהר ש"ד המנהג הזה עכ"ל מיהו בס' נזירות שמשון כ' דלמדקדק שם בזוהר נראה שגם זה אסור, ולכן כל מה שאפשר למצוא אדם שיוכל לקרות לבדו יהדר אחריו. ואם לאו יקרא המקרא עכ"פ לחזן בלחש שלא ישמע רק החזן לבד. וזה אפשר ליישב קצת לדעת הזוהר עכ"ד והביאו או"ח או' ד' אמנם השכנה"ג בהגב"י או' ג' כתב דאין כן עכשיו מנהג רומניא אלא דמלבד הש"ץ והעולה עומד אחד ומקרא מהחומש לש"ץ הנגינות וטעמים בלחש והש"ץ אומר בקו"ר יעו"ש ועיין לעיל או' י"ד:

כ

ך) [סעיף ד'] אם ש"ץ רוצה לברך וכו'. עיין לעיל סי' קל"ט סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

כא

אך) שם צריך שיעמוד אחר אצלו וכו'. ואף אם בל"ה אחד עומד להראות מקום הכתיבה הגרע"א, פת"ע או' ח':

כב

כב) שם כשם שנתנה תורה ע"י סרסור וכו'. והוא משה רבינו כמש"ה אנכי עומד בין ה' וביניכם וכו' וכתב הלבוש שזהו טעם מנהגינו שקונים המצות והוא הסגן שהוא עומד כביכול במקום הש"י שהרי הוא מצוה לקרות למי שישר בעיניו, והש"ץ הוא הקורא והוא הסרסור במקום משה והעולה הוא המקבל במקום כל ישראל ובשליחותם עכ"ל, עט"ז או' ב' ח"א שם או' ז' וכ"כ הגו"ר בקו' ג"ה סי' נ"א דבעינן ג' גברי בקס"ת שהעולה לקרות בתורה יעמוד לימינו של ש"ץ ועוד אחר יעמוד לשמאלו כדי לעשות רמז לג' אבות יעו"ש, והביאו אמ"ל בדין קס"ת לש"ץ או' ו' וכתב דכן המנהג פשוט בירושת"ו וכ"כ לד"א סי' ז' או' ו' מיהו מדברי הש"ע משמע דא"צ כ"א אחד עם הש"ץ בלבד ואם העולה מברך יהיה הוא המקבל והש"ץ סרסור ואם הש"ץ מברך יהיה הוא המקבל והעומד אצלו הסרסור והתורה עצמה היא מאת ה' מן השמים, וכ"כ הפתה"ד או' ד' דמדינא ליכא עיכובא אלא שיהיו שנים ש"ץ והקורא מיהו מצוה מ"ה איכא שיהיו שלושה יעו"ש:

כג

כג) שם ע"י סרסור. וכתב הפתה"ד או' ג' ע"ש הרמב"ם והלבוש דהסרסור יעמוד במקום החזן כשעומד עם הקורא דהיינו לצד שמאל כיון דעכשיו חזר הש"ץ להיות כעולה אלא שלא ראה נוהגין כן אלא גם כשהש"ץ מברך וקורא לעצמו אינו זז מצד שמאל יעו"ש וכן המנהג בינינו דכשהש"ץ מברך הסרסור עומד בימינו והש"ץ נשאר עומד במקומו בשמאל. ר"ל כשהעולה קורה כגון בפ' השירה וכדומה העולה עומד בימין והש"ץ נשאר בשמאל, ועיין לעיל או' יו"ד:

כד

כד) [סעיף ה'] עד שיכלה אמן מפי הצבור, ואפי' יש שמאריכין באמן צריך להמתין עליהם כמ"ש סי' קכ"ח סי"ח, מ"א סק"ו, ועיין בדברינו לשם או' ח"ק, והמנהג שהחזן עונה אמן בקול רם כדי שיבינו הקהל וישמעו כשמתחיל לקרות, מהר"ם מינץ סי' פ"א, א"ר אות ו' ויש להפסיק קצת בין אמן להתחלת הקריאה שלא יהא נראה שהוא דבוק אל מה שקורא, וכתב. עו"ש מי שצריך להודות עונים החזן וכל הצבור אחריו אמן מי שגמלך כל טוב וכו' והביאו א"ר שם:

כה

כה) [סעיף ו'] יכולין לקרות ב' אחים וכו'. וי"א שהוא אסור משום דפסולים לעדות וכתיב עדות ה' נאמנה. ב"י בשם א"ח. עט"ז אות ג' וכתב הפרמ"ג בא"א אות ח' דלפ"ז כל אותם שאין מעידין כמבואר בח"מ סי' ל"ד אין ראוין לעלות וכ"ש הפסול לעדות מחמת עבירה וכו' עכ"ל מיהו הגר"א הקשה ע"ז שהרי נשים וקטנים פסולים לעדות ועולין כמ"ש פ"ג דמגילה וכ"ה דעת מרן ז"ל כאן בש"ע דלא כא"ח כמ"ש העו"ת אות י"ב:

כו

כו) ואין מניחין וכו'. ואין חילוק בין אחים מאב לאתים מאם, דלא מצינו חילוק בזה אלא לענין נחלה וירושה אבל לשאר דברים אח מיקרי ואיכא בהם משום עינא בישא, שכנה"ג בהגב"י אות ז' עו"ת אות י"ג א"ר אות ח' אמ"ל בדין עליית קס"ת אות ל"א, לד"א סי' ה' אות ל"א:

כז

כז) שם ואין מניחין וכו'. ולא דוקא אב ובכן ושני אחים אלא אפי' אב ובן בנו איכא משום עינא בישא שכנה"ג שם אות ח' עו"ת שם, א"ר שם, מט"י אות ז' וכתב ודלא כהפר"ח שכתב על דברי השכנה"ג הנז' דלא נהירא יעו"ש. מיהו המחב"ר אות ה' כתב שראה באיזה מקום שנהגו לעלות בזה אחר זה אב ובן בנו כדברי הפר"ח יעו"ש, וע"כ כהרא נהרא ופשטיה והיכא דליכא מנהג פשוט להתיר יש להחמיר משום דרבו האוסרים ועוד דסכנתא חמירא מאיסורא, ומיהו לבן בתו אין להקפיד אפי' להכנה"ג ובן בנו אשר ישא את שמו יש לחוש אפי' להפר"ח רו"ח

כח

כח) שם בשביל עין הרע וכיון שהטעם משום עה"ר אם קראוהו לקרות אחר אחיו אין להורידו כיון שכבר עלה שכהנ"ג שם אות ד' י"א בהגב"י א"ר שם פר"ח אות ו' מט"י שם אמ"ל לד"א שם כר"ש דה"ח אות י"ד קיצור ש"ע סי' כ"ג או' י"ג:

כט

כט) שם ואין מניחין אלא בשביל עין הרע, ואפי' אם הם לא חיישי לעין הרע אנוחי לא מנחינן להו שיעלו, י"א שם. א"ר שם, אמ"ל שם ברכ"י או' ו' ובספרו יוסף אומץ סי' ט"ז או' ד' ולד"א שם, זכ"ל או. ס' ומ"ש הרב נוהג כצאן יוסף שראה בק"ק אחת שהיו קורין ד' אחים זאח"ז ולא מיחה בהם והובא בס' לשון חכמים בהל' קה"ת סי' ו' הרואה יראה דיחיד הוא נגד כל הפו' הנז' א"ת או' ה':

ל

ל) שם ואין מניחין וכו'. ומשמע דגם משום עין הרע ליכא למיחש אלא בעולין סמוכין זל"ז אבל ביש הפסק אחד ביניהם ליכא למיחש וכדמוכח בדברי ההגה דליכא קפידא אלא בסמוכין ולא במופלגים. מט"י שם. וכתב דיש מקומות נוהגים להקפיד אפי' במופלגים יעו"ש מיהו במקומינו נוהגים להקל במופלגים וכ"כ המחב"ר או' ד' דנהגו לעלות כשאינם בזה אחר זה וכן הוא מנהג א"י ומצרים וגלילות טורקיא"ה ונהרא נהרא ופשטיה:

לא

לא) ואם קראו איש אחד לעלות ואא"כ קראו לאחר ולא היה האחר בבהכ"כ כתב השבו"י ח"ג סי' יו"ד דיכולין לקרות גם בנו של ראשין כיון שהפסיק בקריאה לאחר אבל בס' יוסף אומץ שם חלק עליו וכתב דאין קורין לבנו יעו"ש, והביאו א"ח שם. וכ"כ הפתה"ד אות ח':

לב

לב) שם ואין מניחין וכו'. ובמקום שאין קורין לעולין לס"ת בשם יכולין לעלות שני אחים בזה אחר זה וליכא למיחש לעינא בישא. שו"ת אמונת שמואל סי' מ"ז, א"ר או' ז' לקט הקמח. כר"ש. חס"ל או' ט"ז בי"מ או' ל"ב. א"ח שם, מיהו הכס"א כתב כיון דאחר הקריאה עושה הש"ץ מי שבירך ומזכיר את שמם הו"ל כקורא בשמו וכו' יעו"ש, והביאו דברי מנחם בהגב"י או' ד' וכן המנהג להקפיד אפי' במקום שאין קורין לעולים בשם:

לג

לג) שם הגה, ואפי' אם אחד הוא השביעי ואחד הוא המפטיר וכו' ואין הקפדה בזה אלא במפטיר של שבת שקורא המפטיר בס"ת שקרא השביעי וכיון דשניהם קראו בספר אחד איכא עינא בישא אבל מפטיר דיו"ט או בשבת ביום שמוציאין ב' ספרים וקורא המפטיר בספר שני אין קפידא, ונראה שע"ז סמכו לעשות חתני' ב' אחים גם בן ואב ולא חששו לעין הרע אעפ"י ששניהם קורין זה אחר זה משום דבשני ספרים ליכא עינא בישא שכנה"ג בהגב"י או' ה' עו"ת או' י"ג, א"ר או' ז' לד"א סי' ה' או' ל"א, פתה"ד או' ט' דה"ח או' י"ד, מיהו המט"י או' ז' כתב דכיון דקפדינן אפי' במפטיר דיש הפסק קדיש ביניהם משום עין הרע מאחר דהוי סמוכים הה"כ בספר א' וספר ב' לא יעלו כיון דהם סמוכים עכ"ד. ומהריק"ש כתב דאפי' בספר אחד אין קפידא מאחר דמפסיקין בקדיש, והביאו י"א בהגב"י ואמ"ל בדין עליית קס"ת או' ל"א, ולענין דינא נראה כיון דמור"ם ז"ל החמיר בספר אחד אעפ"י שמפסיקין בקדיש ורוב הפו' הכי ס"ל דלא התירו כ"א בשני ספרים הכי נקטינן:

לד

לד) שם בהגה, ואפי' אם אחד הוא השביעי וכו'. ואין קפידה אלא כשהמפטיר הוא בר מצוה אבל אם אינו בר מצוה לא הקפידו בזה, שכנה"ג שם או' ו' עו"ת שם, א"ר שם. אמ"ל שם דה"ח שם, וכ"כ האחרונים:

לה

לה) [סעיף ז'] העולה למגדל וכו'. אם קראו לרבו לקרות בתורה בצבור א"צ לעמוד כל זמן שרבו עומד, יו"ד סי' רמ"ב סעי' ח"י, רק בשעה שעובר לפניו לעלות לס"ת צריך לעמוד, אמ"ל בדין עליית קס"ת או' ל"ד, לד"א סי' ה' או' ל"ד. ויש מקומות שנוהגין כשהרב עולה וכן האב כל זמן שקורא בתורה התלמיד או הבן עומד על עומדיו במקומו, ובמקומות שנהגו כך נעשה הדבר חובה על התלמיד או הבן, שאם לא יעמוד נראה שהוא מזלזל, ובכל כבוד שנהגו אם אינו עושה דומם לביזוי כמ"ש ז"ל. לד"א שם, ויש מקומות שנהגו לעמוד ג"כ כשעולה אחיו הגדול וחמיו וכדומה ובזה ג"כ אם אינו עושה במקום שנהגו דומה לביזוי כנ"ל, ועיין לעיל סי' קל"ו או' ד':

לו

לו) אם התלמיד ש"ץ ושני רבותיו בבה"כ וצריך לקרות לאחד מהם שיעלה לס"ת יאמר אדוני מורי ורבי פ' ואין לך מלבין פני חבירו כמו שלא לקרותו לקרו' בתורה בצבור אמ"ל שם או' ל"ה לד"א שם אות ל"ה:

לז

לז) שם בדרך קצרה וכו'. כתב מ"א סק"ז דלכאורה גם החזן כשמוליך הס"ת לתיבה נמי הדין כן לילך בקצרה יעו"ש וכן נראה דעת המחה"ש סק"ז וכ"כ אמ"ל בדין מנהגים עת הוצאות ס"ת או' י"ג, לד"א סי' ג' או' י"ג ח"א כלל ל"א או' ט' מיהו ממ"ש לעיל סי' קכ"ח או' ק"א משמע דדוקא בדרך ימין צריך להלך ואפי' אם היא ארוכה וכן נראה לענין דינא דדוקא בעולים יש לחלק בין ארוכה לקצרה משום כבוד התורה שיעלה במהרה או מפני כבוד הצבור שלא ימתינו עליו כמ"ש הלבוש אבל לא בס"ת עצמה אלא לעולם צריך להוליכה דרך ימין כמו שנתנה בימין במש"ה דכתיב מימינו אש דת למו וכ"כ א"א או' ז' וכן עמא דבר:

לח

לח) שם בדרך קצרה וכו'. ואע"ג דבביאור הגר"א הסכים שגם העולה לתורה יעלה בימין אפילו בדרך ארוכה וכ"כ הח"ס סי' קפ"ז המנהג הפשוט כדברי הש"ע דהולכים בקצרה ואפי' אם הוא דרך שמאל:

לט

טל) שם בדרך קצרה וכו'. וילך בזריזות מיד א"ר בסוף הסי' מ"ב או' כ"ה:

מ

מ) שם עולה בפתח שהיא לו בדרך קצרה וכו'. ובדרך הלוכו יאמר בלחש הריני הולך לעלות ולברך ולקרות בס"ת לשם יחוד קבה"ו ע"י ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל קשל"ה דע"ו ע"א וסידור עמודי שמים דקס"א ע"א. יפ"ל או' ו' מיהו צריך ליזהר לאומרה בכונה היותר גדולה משום דהוא מהלך וגם טרוד בעלייה שמא ח"ו יבא לומר בלא כונה ועיין לקמן סי' קמ"ב או' ד':

מא

מא) שם הגה ולא ירד עד שעולה וכו'. המנהג להמתין עד שמתחיל השני ברכה והמדקדקים חוששין שבדרך לא יוכל לשמוע הקריאה כהוגן לכן ממתינין עד שיסיים השני ויורדים בין גברא לגברא, מ"א סק"ח א"ר או' ט' סו"ב או' ב' אמ"ל כדין עליית קס"ת או' מ"א, לד"א סי' ה' או' מ"א וכשיורד ילך בנחת שלא יהא נראה שהיתה עליו כמשא:

מב

מב) שם בהגה ולא ירד עד שעולה וכו'. המסיים לקרות בתורה יפנה מקום לחבירו העולה ויהיה נדחה מפניו בבואו לקרות בתורה אחריו ואפילו הרב לתלמיד הרמ"ע סי' פ"ג. כנה"ג בהגה"ט י"א בהגה"ט וכתב ודלא כהגו"ר כלל א' סי' כ"ג שכתב דוקא בשוים יפנה מקום יעו"ש מיהו האמ"ל שם או' מ"ב נראה דעתו כהגו"ר וכ"כ הלד"א שם או' מ"ב ונראה דאילו ראו דברי הי"א שם שדחה דברי הגו"ר לא היו כותבים כמותו וע"כ העיקר נראה כדברי הרמ"ע וכמ"ש הי"א וגם יש בזה משום כבוד תורה שמכבדין למי שעולה לקרות:

מג

מג) שם בהגה, ולא ירד עד שעולה וכו'. והטעם כתב בלבוש משום כבוד ס"ת שלא יניחנה לבדה וכ"כ הסו"ב במק"ח או' ו' והוא ממ"ס פי"ד הי"ד כמ"ש היפ"ל או' ז' וא"כ משמע מזה דאם הש"ץ תמיד עומד אצל הס"ת ורק העולים אחד יורד ואחד עולה א"צ להמתין המסיים עד שעולה אחר כיון שאין הס"ת מונחת לבדה:

מד

מד) [סעיף ח'] ונקראת בענין אחר אחר וכו'. ואעפ"י שקורא בעל פה שרי, מ"א סק"ט והקורא בתוכחה בעפולים בצבור כאשר הוא בס"ת ולא כהקרי בטחורים לא יצא י"ח קריאתו, יכין ובועז סי' ס"ט ואם חסר בתורה אותה התיבה ישכבנה וכדומה מהלין דכתובין ולא קריין אפ"ה אין לקרות באותה ס"ת דחיסר אות אחת פסולה, א"א או' ט' וכן אם כתב ישכבנה במקום ישגלנה או ובטחורים במקום ובעפולים וכיוצא בהן שכתב הקרי וכתיב כקריאתה פסול, יו"ד סי' ער"ה סעי' ו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---