כף החיים/אורח חיים/קלט

כף החיים ‏ אורח חיים קלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] במקום שנהגו שהעולה עצמו קורא וכו'. כההוא דר"ע שקראו אותו לתורה ולא רצה לעלות לפי שלא סדר אותה תחלה ודריש ליה מקרא אז ראה ויספרה וכו' מדרש תנחומא פ' יתרו ומד"ר פ' כי תשא, טור וב"י, וכתב הב"י דהיינו לדידהו שהעולה היה קורא בקול רם אבל לדידן שהעולה אינו קורא בקול רם אעפ"י שלא סדר אותה לית לן בה, וכ"כ הב"ח. אלא שכתב מיהו מצוה מן המובחר שגם העולה יסדר אותה תחלה פעמים ושלש, וע"כ ראוי שכל אחד יסדר אותה תחלה דשמא יקראו אוחו לעלות למחר בשבת עכ"ד, והביאו שכנה"ג בהגב"י או' ב' וכתב ונ"ל דבקריאת הפ' שנים מקרא ואתד תרגום יוצא י"ח הסידור. וכ"כ העו"ת או' א' א"ר או' א' אמ"ל בדין עליית קס"ת או' נ"ב, לד"ת סי' ה' או' נ"ב, וכ"כ הפר"ח או' א' אלא שכתב שם הפר"ח דצריך לחזור ולסדרה פעם אחרת כדי שיהיה ג"פ יעו"ש והביאו א"א או' א' ומ"ש היפ"ל סוף או' ב' דמדברי הזוהר שהביא הסו"ב לקמן סי' קמ"א סק"א נראה שדי אפי' בפ"א אינו מוכרח כיעו"ש וא"כ למה לנו לחלוק השוים במקום שאין הכרע, ועיין בדברינו לקמן ריש סי' קמ"ב:

ב

ב) שם פעמים ושלש וכו'. ואם כבר סידרה כפי חיובו ואכתי לא פלט מאיזה טעיות בטעמים וכיוצא כיון דסידרה ב' ג"פ אין לו עוד חיוב לסדרה עד שתהא שגורה בפיו אלא למצוה מ"ה, פתה"ד אות א':

ג

ג) שם לא יעלה, פי' אע"ג דאמרינן בברכות דף נ"ה ע"א ג' דברים מקצרין ימיו ושנותיו של אדם מי שנותנין לו ס"ת לקרות ואינו קורא וכו' אפ"ה לא יעלה אם לא סידר, וכ"כ מ"ב אות א':

ד

ד) שם הגה, ובמקום שהחזן קורא הוא צריך לסדר וכו'. ואם אין שם מי שסידר לעצמו יש מקילין שיקרא אחד שיודע לנגן הטעמים אעפ"י שלא סידר וקוראין לפניו בלחש מתוך החומש או הסידור כדי שלא לבטל הקריאה בצבור, שע"א ש"ג אות ח' מ"ב אות ב' וכ"מ לקמן סי' קמ"ב ס"ב, ועיין בדברינו לשם בס"ד:

ה

ה) [סעיף ב'] מי שאינו יודע לקרות וכו'. מתוך דברי המחבר ז"ל מוכח בהדייא דאעפ"י דכשמקרין אותו מלה במלה יודע לקרותה מוחין בידו שלא יעלה לס"ת ויש להקל בזה וכ"נ מדברי הטור ותשו' הרא"ש שהביא הב"י סי' תרי"א, פר"ח או' ב', מ"ב אות ד' וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' קל"ה אות ט"ז קחנו משם:

ו

ו) [סעיף ג'] ואפי' ראש הכנסת וכו'. לא יקרא עד שיאמרו לו וכו' שאין אדם מבזבז לו, ב"י, מ"א סק"ב, ועוד דאתי לנצויי ע"י שכל אחד יקדים, לבוש:

ז

ז) שם הגה, ובמדינות אלו אין נוהגין כן וכו'. כתב שכנה"ג בהגב"י או' ד' וז"ל נ"ל שאין המנהגים חולקים דמה שנהגו במקומותינו שהש"ץ מעצמו עולה בלתי קריאה היינו בימים שאין הסגן קורא אלא העולים עולים מעצמם כגון ב' וה' ומנחה של שבת ור"ח וחנוכה ופורים ותעניו' לבור, ומה שנהגו באשכנז שלא לעלות החזן אם לא שקורא אותו הסגן הוא בימים שהסגן קורא, וכן הוא מנהג פשוט במקומות הללו שלא לעלות החזן מעצמו אם לא שההגן קורהו, ובחילוק זה נתיישב מה שנוהגין העולם בימים הנז' שעולים מעצמם דכיון שנהגו בימים אלו שלא לקרות ההגן הרי הוא כנתינת רשות כאלו אמר הסגן מי שירצה לעלות ולקרות יעלה, וטעם זה ג"כ למה שנהגו בקושטנדינא שכשיש שמחה בקהל שאחר שקורין כהן ולוי וג' מי שירצה לעלות עולה דכיון דנהגו שלא לקרות בשם אלא כהן ולוי וסמוך ומשלים והשאר מי שירצה לעלות לכבד את בעל השמחה עולה הרי הוא כאלו קראום. ובתורי"א יע"א ראיתי כשיש שמתה בקהל אחר שקורא בעל השמחה לא' ושנים ואינו רוצה לקרות עוד בשם עומד השמש ומכריז מי שירצה לכבד לבעל השמחה יעלה ויקרא, ונהגו כן משום דבמקומות הללו רובן קוראין בשמחתם לכל העולים ואין שום עולה, עולה מעצמו ולכן מכריז השמש מי שירצה לעלות עולה שהוא נתינת רשות, גם מה שנהגו בקצת מקומות שאין קיראין לס"ת בשם אלא שעולין כפי המסובין ששבת א' מתחיל מא' עד ז' ובשבת אחר עולה מי שפסק במקומו לשבת אחרת הא נמי כנתינת רשות היא, וה"ה ג"כ לשמחת תורה שעולין כל הקהל בלתי קריאה כ"א לכהן וללוי וג' וסמוך כנתינת רשות היא, אך אמנם אותם שעולים בלתי קריאה ביום שהסגן קורא לאו שפיר עבדי ואולי שאין הקפדה בעלייה בעצמו דאפי' שעולה מעצמו כל שהחזן אומר לו קרא סגי, וזהו ג"כ טעם לחכם הקהל או ראש הקהל כשקוראין אותו לשירה או לעשר הדברות ולתוכחות קורא בעצמו בלי נתינת רשות דכל שהמנהג לחכם לקרותם הרי הוא כנתינת רשות, ומיהו אם קראו אדם שאינו רגיל לקרותם אינו קורא עד שיאמרו לו לקרא וכו' עכ"ל, ומיהו הרואה יראה דחילוק זה שכתב אינו אלא לפיו מנהג מקומו אבל יש מקומות שנוהגים דאפי' במנחת שבת וב' וה' ור"ת ותו"פ ובשמחה וכדומה אינם עולים בלא קריאה וא"כ נהרא נהרא ופשטיה ובמקום שנוהגין שבבל זמן אינם עולים בלא קריאה גם הש"ץ אינו עולה בלא קריאה שכן נתפשט המנהג ברוב המקומות כמור"ם ז"ל כמ"ש הלד"א סי' ה' או' מ"ד והיפ"ל או' ג' וכן המנהג פה עיה"ק ירושת"ו:

ח

ח) שם בהגה, אין קוריו לו בשמו וכו'. כיון שהוא עומד אצלו והכל יודעין שהסגן הרשהו, לבוש:

ט

ט) שם בהגה, שקוראים אותם בשמם וכו'. והמנהג פשוט בירושלים ת"ו שהש"ץ אינו קורא לעולה לס"ת בשמו בקו"ר כמנהג כל המקום רק השמש קודם שיסיים העולה מקודם הולך אצלו ואומר לו שיעלה, ואם אותו יחיד אינו רוצה לעלות מחמת איזה סיבה אומר לשמש שיקרא אחר, וזה תקנת ראשונים שלא יהיה בכלל הקורין אותו לס"ת ואינו עולה, וגם בזה ניצולין מכמה מיני קפדות שנמשכות כשיקראו אותו בשם והוא מוכרח לעלות והוא לא ירצה מטעם ידוע אצלו, הרב חיים שאל בתשו' ח"א סי' י"ג, והביאו בס' התקנות בדין קס"ת או' י"ט, ויש מקומות נוהגים שמי שרוצים לכבדו לעלות לס"ת הולך השמש אצלו ונותן בידו טס של כסף וכן ראיתי נוהגין באר"ץ בעברי לשם כשבאתי לירושת"ו וגם זה המנהג הוא מטעם הנז':

י

י) שם בהגה, ומי שאביו מומר וכו'. ואם המיר באונס ובעודו מומר עשה טובות גדולות לישראל ובשעת מיתתו התודה ומת בוידויו, כשעולה בנו לקרות בתורה מותר גמור לקרותו בשם אביו וראוי שיזכר שמו לטובה ולברכה, זקן אהרן סי' צ"ה, והביאו הפתה"ד בסי' ל"ח או' ה' יעו"ש:

יא

יא) שם בהגה, קורין אותו בשם אביו וכו'. ונ"ל שאין מזכירין תוארים (כמו חבר או מורינו, דה"ח) שכנה"ג בהגה"ט או' א' א"ר או' ג' וכתב שם השכנה"ג דבמקומות הללו אין נוהגין להזכיר שם אביו בעליית הס"ת אלא שם יחסו, והביאו היפ"ל או' ד' וכתב זולת היכא דאיכא בקהל ב' ששוים בשם וביחוס שאז המנהג להזכיר גם שם אביו יעו"ש:

יב

יב) שם בהגה. קורין אותו בשם אביו וכו'. ואם בא למקום שאין מכירין אותו ושואלין אותו היאך יקראו יעלה בשם אבי אביו, תשובת הרמ"א סי' מ"א, והביאו א"ר שם, וכתב שלזה דיקדק רמ"א וכתב והורגל באותה העיר וכו' דמשמע אף שהורגל באותה העיר לא יעלה בעיר אחרת עכ"ד, וכ"כ דה"ח או' י"ג, שע"א ש"א או' כ"ז:

יג

יג) שם בהגה, ואסופי ושתוקי קורין אותו בשם אבי אמו, צ"ל כגון שבאת אחת קודם שנאסף מן השוק ואמרה שהיא אמו כמ"ש בא"ה סי' ד' סל"ב, מ"א סק"ג, וה"ה בשני רעבון נאמנים אחר שנאסף משוק נמי, הא לאו הכי אין נאמנין, א"נ בבאו עדים אח"כ ואמרו שזו אמו, א"א או' ג' ועיין א"ה שם:

יד

יד) שם בהגה, בשם אבי אמו, כתב הט"ז סק"א לעד"צ שאין זה נכון דשמא יבוא לגרש אשתו ויכתיב כן אנא פב"פ שהוא אבי אמו ובאמת אין נקרא בנו כי למשפחותם לבית אבותם כתיב ונמצא הגט פסול ע"כ קורין אותו בשם בן אברהם כמ"ש אח"כ וזה ודאי אין בו פסול כי הכל בניו של אברהם דכתיב אב המון גוים וכו' כנ"ל ברור עכ"ל. והביאו א"ר או' ד' וכתב דלא קשה מידי דהא הרב צריך לחקור אחר שם אביו ובחקירה יודע זה ותדע דהא קורין לבן מימר לכותים בשם אבי אביו יעו"ש, וכן הפתה"ד סוף או' ה' הקשה על דברי ה"ז הנז' יעו"ש, ועיין בא"ה סי' קכ"ט ס"ט שכתב גר או שתוקי או אסופי אין כותבין אלא שמותיהם בלבד, וא"כ ליכא למיחש למ"ש הט"ז כי הרב הכותב גיטין שואל ואינו כותב אלא שמותיהם בלבד, וכ"כ דה"ת שם כדברי מור"ם ז"ל, שע"א שם:

טו

טו) שם. סומא אינו קורא וכו'. עיין ב"י סי' קמ"א שהביא פלוגתא בזה ובשם ס' האשכול כתב דהא דתנן בפ' הקירא את המגלה עומד סומא אינו קורא בתורה היינו לומר דאינו קורא ע"פ אבל אוקמי איניש אחרנא שפותח ורואה וסומא מברך ועומד בצדו ש"ד והכי מצי עביד חתן סומא עכ"ל אלא שמרן ז"ל פסק כס' האוסרין יעו"ש, מיהו הב"ח שם כתב דכבר נהגו לקרות סומא לס"ת בפני גדולי עולם ולא מיחו כי סמכו על מהר"י מולין שפסק כך ודלא כהסכמת ב"י דאוסר וכך נראה עיקר אלא מיהו נ"ל דוקא סומא ת"ח אבל סומא ע"ה אין לקרותו כלל עכ"ד והביאו העו"ת בזה הסי' או' ד' סו"ב או' א' וכ"כ הלבוש שם ס"ג שראה נוהגין בהרבה מקומות ובמעמד גדולי הדור שקורין סומא לתורה יעו"ש, וכן דעת הט"ז שם סק"ג, וכ"כ השכנה"ג שם בהגב"י או' א' אלא שבשס מ"ב סי' ס"ב כתב דאפי' ע"ה ש"ד ואפי' לכתחילה יעו"ש, וכ"כ המ"א בזה הסי' סק"ד על דברי הב"ח הנז' דלא נהגו לדקדק בזה דמסתמא כל אדם יכול לקרות עם הש"ץ, וכ"כ א"ר או' ה' ח"א שם או' ל"ו, קיצור ש"ע סי' כ"ג או' י"ז, ובתשו' חק"ל מה"ב חו"מ סי' ד' דף ק"פ ע"ב וע"ד הובאו דברי הרב מהר"מ סוזין ז"ל שנהגו בכל א"י להעלות סומא לס"ת ודלא כפסק מרן ז"ל יעו"ש, וכ"כ הרב מהר"י עטייה בס' רוב דגן בקו' אות לטובה סי' ל"א דכן הוא מנהג כל א"י להתיר עליית סומא לס"ת יעו"ש, וכ"כ בס' החקנות של ירושלים בדיני קס"ת או' כ"א שנוהגים בירושלים ת"ו דהסומא עולה לס"ת ומיהו עי"ש בהשמטות דיני גיטין. או' ג' שמדברי הרב זרע אברהם א"ה סי' י"ג דף מ"ד ע"ב מוכח להדיא שבזמנו ז"ל היו נוהגים בירושלם לאסור עליית סומא לס"ת יעו"ש, והב"ד דבריהם ידידינו הרב ארץ חיים נר"ו ע"ז הסי' וכתב דעיה"ק צפ"ת ת"ו נוהגין האדנא שאין סומא עולה לס"ת וכמ"ש ויקרא אברהם בתשו' א"ח סי' ד' יעו"ש, וכ"כ הכנה"ג סי' קמ"א בהגב"י דמנהגם כמ"ש המחבר יעו"ש, וב"כ מט"י או' א' וכ"כ הפר"ח או' ג'. וא"כ כיון שיש מנהגי מקומות חלוקים בזה וק"ל דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל כמש"ל סי' טו"ב או' ב' הנוהגים לקרוא סומא לס"ת יכולין להחזיק במנהגם אבל במקום שאין מנהג יש להחמיר כדעת מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו וגם משום סב"ל ואפי' במקום שנוהגים להקל נ"ל דאם יש כהן אחר לא יעלו סומא כיון דיכולין לצאת אליבא דכ"ע, רק אם הוא תתן או אבי הבן יש להקל אפי' בדאיכא אחר למקום שנהגים להעלות סומא לס"ת:

טז

טז) שם. סומא אינו קורא וכו'. ובמקום שנוהגים לפסוק כמרן ז"ל לא יעלו סומא אפי' ת"ח וכן הוא המנהג בכמה כרכים ועיירות ואין לפרוץ גדר, לד"א סי' ה' או' ט'. ואם הסומא הוא חתן היה עובדא וגזר עליו רב אחד שיתפלל בביתו בעשרה ולא יבא לבהכ"נ מפני הבושה והמחלוקת, מט"י שם, לד"א שם ואם אפשר לעשות דהש" "ד וזהו לנוהגין כפסק מרן ז"ל אבל להנוהגין להקל מותר לעלות כמ"ש באות הקודם:

יז

טוב) שם הגה, ומהרי"ל כתב דעכשיו קורא סומא וכו'. וסומא חרש שאינו שומע ודאי אסור לעלות דל"ש שומע כקורא, אבל כאן דאפי' סימא וע"ה עולים משום דשומע כקורא, רואה ומדבר ואין שומע רשאי שיקרא עם הש"ץ, ושוטה אין לקרותו בתורה דגרע מקטן וכבהמה יחשב, מש"ז או' ב' ואם הוא עתים חלים מותר לקרותו בעת שאנו יודעים בו שהוא חלים, פתה"ד או' ז':

יח

חי) פותח והוא מי שבגדיו קרועים וזרועותיו מגולים אינו קורא בתורה, משנה בפ' הקורא עומד (מגילה דף כ"ד ע"א), פר"ח או' ג' וכ"ש ערום שם ע"ב פת"ע או' י"א:

יט

יט) שם בהגה קורא סומא וכו'. ומכ"ש אם הוא כהן או לוי ואין שם אחר, ומ"מ נראה שעכ"ף אין לקרותו למפטיר של חובת היום ומכ"ש לפ' פרה וזכור, שע"א ש"א אות כ"ח, ועיין ססי' תרפ"ה:

כ

ך) [סעיף ד'] כל הקורין מברכין וכו'. כדאיתא במגילה כ"א ע"ב, תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה, והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזרה משום הנכנסין ומשום היוצאין ופי' רש"י ז"ל משום הנכנסין. שאם יכנס אדם לבהכ"נ אחר שבירך ראשון ולא ישמע את האחרים מברכין יאמר אין ברכה בתורה לפניה, ומשום היוצאין, שלא שמעו את החותם מברך לאחריה והראשונים לא ברכו יאמרו היוצאין אין ברכה בתורה לאחריה עכ"ל, ועיין ט"ז סק"ג, ומ"ש עליו י"א בהג"ט ומה שכתב עליהם החיד"א בברכ"י אות ב' ובמחב"ר אות א' יעו"ש ואין רצוני להאריך בזה:

כא

כא) שם מברכין לפניה וכו'. כתב ב"ש דף נ"ח דברכה שלפניה הוי מדאורייתא יעו"ש והביאו מ"א סק"ה וכתב עליו דמ"מ אם בירך על התורה שחרית יוצא י"ח ובצבור נתקנה משום כבוד צביר כמ"ש סעי' ח' וכ"כ הפר"ת אות ח' על דברי הב"ש הנז' דטעות הוא בידו ואינה אלא מדרבנן יעו"ש, מיהו בתשו' פני משה סי' א' כתב דברכה אחרונה לכ"ע דרבנן ראשונה לרמב"ן ורשב"א וס' החינוך דאורייתא ולרי"פ ורמב"ם ורא"ש דרבנן יעו"ש. והביאו א"ר אות ז' ועוד עיין מזה בפתה"ד אות ה' ודברי מנחם אות ג' אבל הא"ר בסי' קמ"ד אות ג' כתב דגם לדעת הרשב"א היא דרבנן ועוד עי"ש שכתב בשם כמה פו' שהיא דרבנן יעו"ש וכן הסכים הברכ"י בסי' מ"ז אות ח' דברכות קס"ת בצבור הם דרבנן יעו"ש, וכן הוא דעת הטור בזה הסי' ומרן ז"ל בסעי' ח' ועיין עוד בדברינו לעיל סי' מ"ז אות ב' ודו"ק:

כב

כב) שם מברכין לפניה וכו'. ואם בירך אשר נתן לנו בתחלה יברך בסוף אשר בחר בנו דאין סדר לברכות, ומיהו אם לא סיים הברכה חוזר ומתחיל אשר בחר בנו ולא יאמר ברוך אתה ה' פנים חדשות בשם ב"ש כנה"ג בהגה"ט עט"ז אות א' מ"א שם פר"ת אות יו"ד, אמ"ל בדין הברכות לעולין אות נ"ז, מיהו עיין לא"ר בסי' ק"מ אות ג' שכתב לישב דברי מהרי"ל שחולק על הב"ש יעו"ש אבל הלד"א בסי' ו' אות נ"ז הסכים לדברי הב"ש ודלא כיש חולקים שהובא בא"ר סי' ק"מ, וכ"כ א"א אות ה' ח"א שם אות י"ב חס"ל אות ח"י דה"ח אות ה' מ"ב אות ט"ו, ועוד עיין לקמן אות מ"ט:

כג

כג) שם ופותח הספר קודם שיברך וכו'. דהכי איתא בסוף מס' מגילה, ת"ר פותח ורואה גולל ומברך וחוזר ופותח וקורא, דברי רבי מאיר, רבי יהודא אומר, פותח ורואה ומברך וקורא, והטעם דר"מ אמרו שם בגמרא כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה, ורבי יהודה סבר ליכא למיטעי בהא, וא"ר זירא א"ר מתנה הלכה פיתח ורואה ומברך וקורא ע"כ, וכ"ף הרמב"ם והטור וב"י וכך הם דברי מרן ז"ל כאן בש"ע, מיהו התו' שם כתבו דלכתחלה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו, אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עם הארץ כ"כ עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגללו קודם שיברך כרבי יהודה עכ"ל, והב"ד הב"ח והט"ז סק"ד ומ"א סק"ו והכלבו כתב די"א שיהפוך פניו שלא יראה כאילו ברכות כתובות בתורה עכ"ל והביאו ב"י, וכתב עליו מור"ם ז"ל בד"מ אות ב' דנ"ל שיש להפך הפנים לצד שמאל כמו בעושה שלום בסי' קכ"ג יעו"ש וכך הם דבריו כאן בהגה והביאו השכנה"ג בהגב"י אות יו"ד וכתב ואני נוהג שלא להסתכל בכתב אלא להסתכל חוץ, והביאו א"ר אות ז' אמ"ל בדין ברכות לעולין אות ע"ו. לד"א סי' ו' אות ע"ו אבל הב"ח שם כתב דלפ"ד הגון שיהא פתוח בשעת ברכה לגמרי ולא יהפוך פניו כלל דכך הוא דעת הפו' והגאונים המפורסמים וכך אני נוהג עכ"ל, וכן הוא דעת הט"ז שם וכ"נ דעת העו"ת אות ז' א"ר שם אמנם בשער הכוו' דף מ"ט ע"ב כתב וז"ל צריך לזהר שיראה מקים הקריאה ויסתכל בפסוק אשר עתיד להתחיל, ואח"כ תכסה הכתיבה ע"י מפה של הס"ת ואז תברך ברכת התורה שלפניה, ואת"כ תפתח ותקרא, ואח"כ תחזור ותסתום הכתיבה ואז תברך ברכת התורה של אחריה, ואעפ"י שיש פו' שכתבו שאין צורך לכל זה כמ"ש ב"י יעו"ש עכ"ל. דכ"כ פרע"ת שער קס"ת פ"ב בן א"ח פ' תולדות אות ח"י, וכן עמא דבר:

כד

כד) גם צריך ליזהר כשיעלה לקרות בס"ת שיאחז בס"ת בב' ידיו ולא בתיק כ"א ביריעה עצמה יד אחד מצד זה ויד אחד מצד זה אבל תאחיז אותה ע"י מפה של הס"ת לא בידך ממש, כאמרם ז"ל כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום מאותה מצוה:

כד) והנה זו היא הכוונה שיכוין בשעה שאוחז ס"ת בידו, יכוין שהס"ת הוא סוד שני שמות אהיה, האחד במילוי יודי"ן והאחד במילוי ההין שהם קס"א וקנ"א, ושניהם בגי' חדש, ותכוין שע"י שני ידיך האוחזות בו נשלם ונעשה שם, בסוד וקורא לך חדש והנה שם וספר חשבונם שוה, והענין הוא כי באהי"ה, דיודי"ן יש בו י"ד אותיות ד' בפשוטו ועשרה במלואו' והרי זה כנגד יד ימינך שהיא כנגד י"ד אותיות הנז' וכנגדם יש י"ד אותיות אחרים באהיה דההי"ן ביד שמאלך, ואם תחבר ב"פ י"ד הנז' יהיו בגי' כ"ח עם הב' אהיה עצמה שהם בגי' חדש כנז' נמצא שכ"ח וחדש הם בגי' שם והם בגי' ספר ונמצא כי ספר הוא בחי' שני שמות אהיה דיודי"ן וההי"ן העולים חדש ועם כ"ח אותיותיהם הם בגי' שם והם ספ"ר, וז"ס כוונת הס"ת, ואחר שאחזת אותו בשני ידיך וכוונת בו הכוונה אז תכוין לכלול יד שמאל ביד ימין כנודע ואז תסיר משם יד שמאלך ותשאר יד ימינך לבדה אחוזה בס"ת כל זמן קריאתך בו כנז' שער הכוו' שם, פרע"ח שם וזה דלא כמ"ש העט"ז ומ"א ס"ק י"ג לאחוז בעמודים ואנו אין לנו אלא מ"ש בשער הכוו' שסדר מהרש"ו ז"ל ודלא כמו שמביאים משאר כתבי המקו' אשר לא סמך הרב ידו עליהם כנודע, ומשאמר ותשאר יד ימינך לבדה אחוזה בס"ת כ"ז קריאתך בו משמע הא קודם הקריאה שהוא בשעת ברכה עדין שני הידים אחוזים ביריעה עד סוף הברכה, וכ"ב המ"א ס"ק י"ג אמ"ל ולד"א שם אות נ"ה, חס"ל או' ט"ז בן א"ח שם, קיצור ש"ע סי' כ"ג או' ג':

כה

כה) כתב הל"ח ספ"ה דברכות, הכורעים בברכת התורה טועים הם שאין לשחות אלא במה שתקנו חכמים כמ"ש סי' רפ"א עכ"ל, מיהו הש"ך כתב וז"ל ברוקח (סי' שי"ט) משמע שמנהג קדמונים לכרוע ולהשתחות בברכת התורה ולא כאותן שאין נוהגין. וכ"ה הרמ"ע סי' רנ"ו עכ"ל, והב"ד מ"א סק"ו וכתב דהטעם שאין כונתינו לשחות בברכה אלא לכבוד התורה וכ"מ בלבוש סי' ק"ן עכ"ל, וכ"כ שכנה"ג בהגה"ט אות ו' בשם מטה משה סי' רנ"ו, א"ר אות ז אמ"ל ולד"א שם אות ב"ו, וכתב שם הא"ר דמ"מ לא יכרע נמי סוף הברכה דאז נראה כאלו עושה משום ברכה כדלעיל סי' קי"ג יעו"ש, והביאו מ"ב אות י"ט:

כו

כו) מנענעים הס"ת כשאומר ונתן לנו את תורתו, וכן כשאומר תורת אמת, מטה משה סי' תתכ"ה, מ"א ס"ק י"ב, א"ר סוף אות ט'. ואנו לא נהגנו כן, שכנה"ג שם אות ז' וכ"מ מדברי האר"י ז"ל שכתבנו לעיל אות כ"ג ואות כ"ד דא"צ לנענע יעו"ש:

כז

כז) לאחר הקריאה מנשק ס"ת. ס"ח סי' רנ"ה, כנה"ג בהגה"ט, מ"א ס"ק י"ד, וכתב שם הכנה"ג דאין כן מנהגינו אבל ראיתי בני אדם והנם מועטים נוהנין כן עכ"ל, ואם נזדמן לו רוק ירוק ואח"כ ינשק אבל לא ינשק ואח"כ ירוק, ס"ח שם מ"א שם, יפ"ל סי' קמ"ט:

כח

כח) שם. ולאחר שקורא גולל ומברך דמאחר שצריך לגוללה בין גברא לגברא גוללה קודם הברכה מ"א סק"ז, מאמ"ר או' ג' וזהו הטעם לפי דברי הש"ע ודעמיה דס"ל דא"ל לכסות בברכה ראשונה, ומיהו כבר כתבנו לעיל או' כ"ג בשם הכוו' דצריך לכסות אפי' בברכה ראשונה יעו"ש ודע דמ"ש כאן בש"ע לשון גלילה הוא לפום דינא אבל המנהג הוא לכסות כמ"ש בסעי' ה' וכ"כ המאמ"ר שם:

כט

כט) שם. ולאחר שקרא גולל ומברך, כתב רש"ל מנהג בורות לאותן שנוהגין מיד לאחר שגלל ובירך חוזרין ופותחין אלא תהא סתומה עד דאתא גברא ויפתחנה לצורך קריאתו, והביאו הב"ח, ט"ז סק"ה, עו"ת או' ז' ומיהו אם בא לפותחו בין גברא לגברא כדי לראות מקום קריאת העולה אם תמצא איזה טעות כדי שלא יצטרך להוציא ס"ת אחר באמצע הקריאה בין ברכה א' לאחרונה תע"ב, יפ"ל או ז':

ל

ל) שם הגה, ובשעה שמברך ברכה ראשונה יהפוך פניו וכו'. הא דנקט ברכה דאשונה משום דבברכה אחרונה כתוב בש"ע דגולל ואת"כ מברך וא"כ א"צ הפיכת פנים כיון דהס"ת מכוסה:

לא

לא) שם בהגה יהפוך פניו וכו'. כבר כתבנו בזה לעיל או' כ"ג קחנו משם:

לב

לב) [סעיף ה'] נהגו לכסות הכתב וכו'. אעפ"י שמן הדין להיות מגוללת מ"מ נהגו להיות פתוחה ומכסין בסודר קודם ברכה אחרונה כמ"ש ס"ד, מ"א סק"ט, ומ"ש קודם ברכה אחרונה זהו לפי דעת מרן ז"ל ודעמיה אבל לפי דברי שער הכוו' גם בברכה ראשונה צריך לכסות וכמ"ש לעיל אות כ"ח יעו"ש:

לג

לג) שם הגה ובמדינות אלו נהגו שיהא מגוללת וכו'. פי' וא"צ כיסוי בסודר, ואותו הנוהגין לגוללה בין גברא לגברא ואח"כ מניחין עליה כיסוי היא טרחא יתירה ואין לעשות טרחא. ט"ז סק"ו א"ר או' ח מיהו בשכנה"ג הגב"י אות ט' כתב דנהגו גם כן לכסות הס"ת במפה שלו, וכ"כ המאמ"ר סוף או' ג' וא"כ נהרא נהרא ופשטיה, ומיהו מדברי שער הכוו' שהבאנו לעיל או' כ"ג משמע דבין גברא לגברא די בפריסת מפה לבד וכמנהג שכתב מרן ז"ל וכן ראיתי נוהגין ברוב המקומות, וכתב שם הט"ז דמה שנהגו לכסות (ר"ל לגלול ולכסות) בשעה שאומר הש"ץ קדיש הוא שפיר דאז מסתלק מן הקריאה ואף כשאומר מפטיר חוזר ופותח מ"מ כיון שהמפטיר הוא קורא בתורה הוא רק מטעם כבוד התורה כדלקמן ע"כ מראים שיש חילוק בין שאר קוראים להמפטיר הקירא עכ"ד. והביאו א"ר או' ח' וכתב דכן כשמזמרין לחתן שיכסה דאין כבוד לתורה שיהא זמן רב גלוי עכ"ל, ובמדינות אלו שעושין תיק של עץ לס"ת והס"ת מונח בו אף בשעת קריאה נוהגין לסתום התיק של הס"ת בין משלים למפטיר רק בין גברא לגברא נוהגין לכסות במפה כנז':

לד

לד) שם בהגה. שתהא מגוללת בין גברא לגברא והטעם שאין כבוד לתורה שתהא פתותה ותמתין עד שבא אחר. לבוש:

לה

לה) [סעיף ו'] אומר ברכו וכו'. ואעפ"י שאומר ברכו אינו כמוציא עצמו מן הכלל כיון שאומר המבורך והר' יהודה ברצלוני כתב בשם רב סעדיה גאון אעפ"י שאומר המבורך ולא הוציא עצמו מן הכלל צריך להחזיר עצמו לכלל לגמרי ולומר ברוך ה' המבורך מידי דהוה אברכת המזון שאעפ"י שאומר נברך שאכלנו משלו צריך לחזור למקום שפסק ולומר ברוך שאכלו משלו וכו' טור, וכתבו מרן ז"ל לקמן סעי' ז' ומ"ש הלבוש ומ"מ טוב הוא שיחזור עצמו לכלל וכו' צ"ע דהא רב סעדי' גאון צריך קאמר:

לה) שם אומר ברכו וכו'. טוב שיאמר בלחש השם עמכם וירויח שיאמר לו הש"ץ יברכך ה' ולא יזכיר ה' להדיא כי אין טוב להזכיר ה' בתיבה ראשונה, חס"ל או' י"ט והוא מזוה"ק פ' יתרו סוף דף פ"ז ע"ב יעו"ש:

לו

לו) שם אומר ברכו וכו'. חתן שאמר ברכו ובא פייטן והפסיק בפיוט אחד, אחר הפיוט כשבא לקרות צ"ל ברכו פעם אחרת סמוך לברכה. בית יהודה סי' ל' אמ"ל בדין הברכות לעולין או' ע' ברכ"י או' ה' ובספרו לד"א סי' ו' או' ע' בי"מ או' כ"ב, ועיין לעיל סי' קל"ה או' ט"ל:

לז

לז) שם אומר ברכו והברכות בקול רם וכו'. והאומר בלחש ברכות התורה וברכות גוזל את המצות שלא יענו ברוך ה' המבורך לעולם ועד ויענו הקהל אחריו אמן, ס"ח סי' רנ"ד כנה"ג בהגה"ט, יפ"ל או' ח':

לח

לח) שם וי"א שצריך לחזור ולברך וכו'. והטעם כתב מהרי"א בשם הר' יונה כדי להוציא אותם שלא שמעו, ועוד כי אין לאומרו כ"א בעשרה, ואם אמרו בלחש הוי יחיד ולא יועיל, ב"י מ"א סק"י, והנ"מ בין הטעמים דלטעם הראשון צריך שישמעו כל הקהל שבבהכ"נ ואם לא שמעו כולם צריך לחזור ולברך ולטעם השני די אם שמעו עשרה, וע"כ לכתחלה צריך המברך להגביה קולו להשמיע כל קהל בהכ"נ כדי לצאת אליבא דכ"ע ובדיעבד אם לא הגביה קולו אע"ג דלא טוב עשה מ"מ א"צ לחזור משום דאיכא פלוגתא בזה דלסתם מרן משמע דא"צ לחזור וכ"כ א"ר או' ט' דבדיעבד א"צ לחזור ולברך וכתב דכ"מ נמי מדברי הלבוש שהשמיט י"א זה שכתב הש"ע יעו"ש. וכן האחרונים השמיטו י"א זה שכתב הש"ע ומשמע דס"ל דא"צ לחזור, לד"א סי' ו' או' ס' ח"א כלל ל"א או' י"ב, דה"ח או' ד' וכ"כ שע"א ש"ד או' ז' דרק לכתחלה צריך לזהר יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"א:

לט

טל) שם וי"א שצריך לחזור ולברך וכו'. וכתב המ"א שם דה"ה לקדיש ולברכו, והב"ד הסו"ב או' ד' מ"ב או' כ"ד, ומשמע דוקא לסברת י"א הוא דלא יצא הא לסברא קמייתא יצא בדיעבד כיון דאיכא עשרה ואעפ"י שלא שמעו, ועיין בדברינו לעיל סי' נ"ה אות ל"ב וסי' נ"ט או' כ"א ודו"ק:

מ

מ) שם ולברך הברכות בקול רם, ואם בירך בלחש יכולין לענות אחריו אמן, אמ"ל בדין הברכות לעולין או' ס' לד"א שם, ועיין בסי' קכ"ד ס"ח ובדברינו לשם או' מ"ז שכתבנו דאע"ג דברכה שאינו מחויב בה מותר לענות אחריה אמן אעפ"י שלא שמעה מ"מ נכון ליזהר כאן דלא יש חיוב לענות אחר ברכה שלא שמע אותה יעו"ש:

מא

מא) שם הגה. כדי שישמעו העם ויענו ברוך וכו'. משמע דס"ל לרמ"א ז"ל דדוקא משום ברכו היא דצריך לחזור אבל משום הברכות א"צ לחזור, וכ"כ א"ר או' ט' מ"ב או' כ"ה. ולפי מ"ש לעיל או' ל"ח דהלבוש והאחרונים השמיטו י"א זה שכתב הש"ע משמע דגם בברכו אינו חוזר:

מב

מב) שם בהגה. אעפ"י ששמעו החזן עונה לא יענו עמו אלא עונין אמן וכו'. ודוקא כשלא שמעו רק מהחזן עונין אמן אבל אם שמע מהקהל עינה נמי ברוך וכו' א"ר או' ט' וכ"כ לעיל בסי' נ"ז אות א' יעו"ש:

מג

מג) [סעיף ז'] אחר שענו העם ברכו וכו'. חוזר המברך ואומר וכו' עיין לעיל או' ל"ה:

מד

מד) שם טור המברך ואומר וכו'. ורוב העולם נוהגין שהעולה חוזר ואומר בקול רם ברוך ה' וכו' והצבור עונין אמן אחריו, שע"א שם או' ו' פת"ע או' כ"ג והיינו אם גמרו לענות ברוך ה' וכו' קודם המברך אבל גמרו בשוה אין לענות אחריו אמן דהוי כעונה אמן אחר ברכותיו. ועיין בדברינו לעיל סי' נ"א או' ג':

מה

מה) שם ומנהג שהחזן עונה אמן קודם שיתחיל לקרות בקול רם, כדי שיבינו הקהל וישמעו כשמתחיל לקרות. כמ"ש לקמן סי' קמ"א אות כ"ד:

מו

מו) [סעיף ח'] אפי' בירך ברה"ת וכו'. צריך לחזור ולברך ומיהו כדי שלא תהא ברכתו הראשונה לבטלה. או כדי שלא יהא הפסק בינה לבין הפסוקים שיאמר אחר שירד. יקרא פסוק אחד בעלייתו כגון יברכך וכו' לבוש, וכ"כ הב"ח מ"א ס"ק י"א, פר"ח או' ח'. ומ"ש שם הב"ח דאם לא רצו להמתין לו עד שיקרא ברכת כוהנים לא יעלה כלל ויקרא אחר במקומו דלא עדיף מר"ע שלא רצה לעלות על שלא החזיר הפ' כמ"ש ריש סי' זה כתב עליו המ"א שם (ואע"ג דבמ"א כתוב לבוש ט"ס הוא וצ"ל ב"ח כי לא נמצא זה בלבוש כ"א בב"ח וכ"כ א"ר או' יו"ד) דזה דבר שאין לו מציאות דבקל יכול לומר פסוק יברכך דרך הלוכי עכ"ל, והגם דהא"ר שם כתב על דברי המ"א הנז' דלא מקשה מידי דהב"ח מצריך לומר כל ברכת כהנים ולא פסק יברכך לחוד יעו"ש נראה דס"ל להמ"א דהגם שהזכיר הב"ח ברכת כהנים ל"ד ובפסוק אחר די דלמה צריך כולה ונראה דכן הבין הפר"ח שכתב וז"ל והנכון שבעוד שהולך לעלות לתיבה שיקרא פסוק וכמ"ש הב"ח וכו' עכ"ל משמע שהבין מהב"ח דדי בפסוק א' וכ"כ הברכ"י או' ו' דדי בפסוק, ומה שישב הא"ר בעד הב"ח הוא דחוק עכ"ד וכ"כ האחרונים דדי בפסוק א' דה"ח אות י"ג, שע"א ש"ד או' י"ג, מ"ב או' ל' ומ"מ אם אפשר י"ל כל ברכת כהנים, ומיהו צריך ליזהר מאד לומר הזכרת השם שברכת כהנים בכונת הלב שלא יטרד מפני העליה ויבא לומר אותם בלא כונה ח"ו:

מז

מז) [סעיף ט'] דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה כלומר כיון דברכת אהבה רבה דלא אמר לשון הברכה שיש לו לברך על עסק התורה ואפ"ה נפטר מלחזור ולברך על עסק התורה כ"ש הכא שבירך בלשון ברכת התורה אשר בחר בני שאין לו לברך שנית אשר בחר בני, ב"ח ונ"ל דעכ"פ צריך לכוין בדעתו שבברכה זו שמברך על התורה תהי' ג"כ על כל מה שלימד היום:

מח

מח) שם דלא גרע ממי שנפטר באהבה רבה, מיהו ודאי לא דמי ממש לברכת אהבה רבה דהתם נפטר לגמרי ואינו מברך כלל אבל הכא אינו מברך שנית אשר בחר בנו אשר שאר הברכות אשר קדשנו וכו' והערב נא וכו' צריך לברך וכ"כ מהרש"ל ופשוט הוא, ב"ח פרישה או' י"ב שכנה"ג בהגב"י או' י"ב עו"ת או' ח"י ת"א ס"ק י"ב פר"ח או' ט' א"ר או' י"א, אמ"ל בדין הברכות לעולין או' נ"ט, לד"א סי' ו' או' נ"ט, ח"א כלל ט' או' ו' מש"ז או' ז' שע"א שם וכ"כ לעיל בסי' מ"ז או' ט"ו יעו"ש: yn

מט

מט) [סעיף יוד'] ברכה אחרונה אשר נתן וכו'. ואם בירך אשר נתן בתחלה עיין בדברינו לעיל או' כ"ב ואם גם בברכה האחרונה בירך אשר בחר בנו כבראשונה משמע מדברי האחרונים ז"ל דצריך לחזור ולברך אשר נתן וכו' דו"ק בס' ב"ש בשם מהרי"ל ובאחרוני' ז"ל ותמצא דבנידון זה לכ"ע בעי לברוכי שנית ודלא כיש מפקפקין בזה מאמ"ר או' ו' דה"ח או' ו' ולי נראה דיש לחוש לדברי המפקפקים משום ספק ברכות דגם זה שייכא לברה"ת ועיין לעיל סי' קל"ז א' כ"ג ודו"ק מיהו אם עדיין לא סיים בא"י חוזר לומר אשר נתן וכו' כמש"ל או' כ"ב, ואת"כ ראיתי שכ"כ שע"א ש"ד או' כ"ג:

נ

נ) שם ברכה אחרונה אשר נתן וכו'. וא"ת למה ברכה אחרונה פותחת בברוך כיון שהיא סמוכה לברכה ראשונה דקריאת התורה לא הויא הפסק כדאשכחן בברכות ק"ש וברוך שאמר וישתבח תירצו התוס' בר"פ ג' שאכלו דמ"ו ע"א שהטעם לפי שהיו רגילים שלא היו מברכין רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון לאחרון שוב שתקנו שתיהם לכל אחד ואחד משום הנכנסים והיוצאים לא זזה ממקומה ב"י לבוש ועיין עוד בדרישה או' ב' מ"ש לתרץ בענין ברכת ההפטרה והמגילה יעו"ש:

נא

אנ) שם ברכה אחרונה וכו'. וב' ברכות אלו יש בהם מ' אותיות כנגד מ' ימים שעמד משה בהר טיר ולפ"ז צ"ל בנוסח ברכה אחרונה אשר נתן לנו תורת אמת כדי שלא יהיה בה יותר מעשרים תיבות וכן הוא הנוסח בטור וכ"כ בלבוש מיהו הנוסחא בהרמב"ם פי"ב מה"ת דין ה' אשר נתן לנו תורתו תורת אמת, וכ"כ הפר"ח או' ד' ברכ"י או' ז' ובשיו"ב או ב' כתב דכן מצא בסדר ר"ע גאון כ"י בנוסח הרמב"ם. וכ"כ בספרו טוב עין סי' ז' ובתורת השלמים סי' כ"ב או' ז' וכ"כ בי"ע בדיני בה"ת. חס"ל או' ח"י. וביפ"ל או' י"ב כתב בשם כמה פוסקים די"ל אשר נתן לנו את תורתו וכתב דאעפ"י כי זה יוסיף ב' תיבות על מספר מ' שכתב ריב"ה והוו להו מ"ב י"ל שהם כנגד שם מ"ב יעו"ש:

נב

בנ) שם. וחיי העולם וכו'. מיהו הנוסחא בהרמב"ם שם וחיי עולם בלא ה"א, וכ"ה בלבוש, וכ"כ המ"א סוף ס"ק י"ב בשם הטור ושה"ל וכתב דכן נוהגין, וכן הסכים א"ר או' י"ב, מאמ"ר או' ז' וכן עמא דבר. וכן מנהג בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ תורת האר"י ז"ל ודלא כמ"ש היפ"ל או' י"ג:

נג

גנ) שם וחיי עולם נטע בתוכנו וכו'. ע"ש הכתוב דכתיב דברי חכמים. כדרבונות וכמסמרות נטועים. טור, לבוש:

נד

דנ) שם. וחיי עולם וכו'. הטעם שקבעו תורה שבע"פ בשניה משום דבברכה א' הוא מברך אשלפניו. אבל אחר שקרא ולא הרגיש הרפ"א ולא הניע הנח וכו' אין זה כ"א שבע"פ משו"ה מברך עליה הרב יד נאמן בדל"ג ע"א משם מ"ד ועיי"ש שכתב הוא הקדוש עוד טעם אחר יעו"ש, דברי מנחם בהגה"ט או' ד' ולי נראה הטעם מפני שאחר שקרא וראה שא"א לתורה שבכתב בלא תורה שבע"פ כגון שקרא פ' ציצית או סוכה וכדומה וידע שא"א לקיימם אם לא תבא שבע"פ ותפרש כיצד יעשו אותם לכך מברך על שבע"פ ג"כ:

נה

הנ) [סעיף יא'] הקורא בתורה צריך לאחוז בס"ת וכו'. עיין מ"ש בזה לעיל או' כ"ד בשם שער הכוו' קחנו משם:

נו

ונ) שם הגה, ומזה נהגו לומר למסיים לקרות התורה בכל פעם חזק, ומנהגינו לומר אחר שיקרא חזק וברוך, והקורא משיב חזקו ואמצו, כנה"ג בהגב"י יפ"ל או' ט"ו, וכתב שם היפ"ל דמנהג זה בינינו לומר כן גם לכל מי שיעבור לפני התיבה להתפלל להוציא את הרבים י"ח. ולאומר קדיש על איזה לימוד שיהיה אחר גומרם עכ"ל, וכן הוא המנהג פה עיה"ק ירושת"ו. ונוהגים לומר לעולה לס"ת בכבוד. חס"ל או' כ"ב. וגם זה המנהג ישנו פה עיה"ק תובב"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---