כף החיים/אורח חיים/קכה

כף החיים ‏ אורח חיים קכה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין הצבור אומרים עם ש"ץ נקדישך. וכו'. כתב הטור דבאשכנז אומרים נוסח אחר נקדש את שמך בעולמך כשם שמקדישין אותו בשמי מרום וכן כתוב וכו' אמנם בשער הכוו' בנוסח התפלה דף נ"א ע"ג כתב בשם האר"י ז"ל וז"ל בחזרה יאמר נקדישך ונעריצך כמנהג בני ספרד ולא כמנהג בני אשכנז שאומרים נקדש את שמך וכו' וכן במוסף לא יאמר נעריצך ונקדישך כמנהג בני אשכנז כ"א כתר יתנו וכו' כמנהג בני ספרד עכ"ל והב"ר לעיל בסי' מ"ח יעו"ש, וכ"כ בשער הכו' בדרוש ג' דחזרת העמידה, פרמ"ח פ"ב משאר חזרת העמידה מ"ח במס' שארית האצילות פ"ב או' ב' וכתב בטור דנוסח זה של נקדש שמך וכו' יש בו י"ד תיבות כמו שיש בפסוק וקרא זה וכו' וכתב הב"ח דע"כ צ"ל וכן כתוב על יד נביאך ולא ככתוב ע"י נביאך וכו' דא"כ ליכא אלא י"ג תיבות יעו"ש וא"כ לפ"ז בנוסח נקדישך צ"ל ככתוב דאם יאמר וכן כתיב הו"ל ט"ו תיבות עד וקרא זה וכו' ועיין מ"א סק"ב שכתב דגם אם יאמר בנוסח נקדש ככתוב יש סמך מחזקוני פ' האזינו שצ"ל כ"א תיבות קודם שיזכיר ה' כמו שעשה משה בפ' האזינו יעו"ש:

ב

ב) שם אלא שותקים ומכוונים וכו'. כ"כ בב"י בשם הרא"ש והטור וכתב דנראה דכן יש לעשות כשאומר החזן לעומתם משבחים וכו' שותקין עד שמגיע לברוך כבוד וכו' ואז הם עונים, וכן כשאומר ובדברי קדשך שותקין עד שמגיע לימלוך ה' וכו' ואז עונים, ויש לדחות דלא מיעט הרא"ש שלא יאמרו עם החזן אלא נקדישך ונעריצך שהוא כמו יתגדל ויתקדש וכו' שאין אומר אותה אלא הש"ץ בשם כל הצבור עד שמגיע לקדוש ואז יענו כל הצבור אבל לעומתם וכו' וכן ובדברי קדשך וכו' ש"ד שיאמרו אותו הצבור, והראשון נראה יותר עכ"ד וכתב א"ר אות א' דבב"י נראה כמסתפק ולכן לא כתבי בש"ע אבל הכנה"ג כתב בהגה"ט שנוהגים שהש"ץ אומר לעומתם משבאים ואומרים ועונים הקהל ברוך כבוד וכו' וכשאומר ובדברי קדשך כתיב לאמר עונים הקהל ואומרים ימלוך ה' וכו' עכ"ל וזה כפי' הראשון שכתב ב"י, והביאו ש"ץ דף קל"ח ע"ב, קס"ג סי' ח"י אות ט"ו. מיהו הט"ז סק"א הקשה על דברי מרן הנז' שבב"י ממ"ש בסי' ק"ט ס"ב דאם התחיל להתפלל עם ש"ץ יאמר עם הש"ץ כל הקדושה מלה במלה וכן הקשה ממ"ש מור"ם ז"ל סי' נ"ט ס"ג דהמנהג פשוט אפי' יחיד אומר סדר קדושה שביוצר יעו"ש שנראה דעתו דיכול לומר היחיד כל סדר הקדושה עם הש"ץ וכ"כ א"ר שם. והמאמ"ר אות ב' תירץ לקושיית הט"ז הנז' דאם אומרים אותו כל הקהל נראה כקלות ראש אבל מ"מ אם רוצים לאומרם בלחש ש"ד ועיי"ש שתירץ עוד תירוצים אחרים יעו"ש, נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אנו אין אנו לנו אלא דברי האר"י ז"ל שכתב בשער הכוו' דרוש ג' דחזרת העמידה וז"ל צריך שתאמר עם הש"ץ כל סדר הקדושה מלה במלה מן נקדישך ונעריצך עד סיום כל הקדושה כולה, ואמנם ב' תיבות של נקדישך ונעריצך צריך שתאמר אותם בקול רם ושאר התיבות עד עניית קק"ק תאמר אותם בלחש עם הש"ץ ואח"כ כשתענה קק"ק וכו' יהיו בקול רם ובעינים סגורות ובדילוג כלפי מעלה עכ"ל, וכ"כ בפע"ח שם, מ"ח שם מ"א סק"ב ש"ץ דקל"ח ע"א שע"ת אות א':

ג

ג) וכתב עו"ש בשער הכוו' וז"ל ובהגיע הש"ץ אל נקדישך וכו' צריך האדם לחזור ולפסוע ג' פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש ויסתום עיניו בכוונה גמורה, גם יזהר בתכלית הזהירות לכוין הרגלים בעת הקדושה של נקדישך בסוד ורגליהם רגל ישרה וכו' גם בענין מה שנוהגים קצת בני אדם לפסוע לאחוריהם ג"פ אחר הקדושה ולומר שלום לא היה מורי ז"ל נוהג כך כלל אלא שהיה בנשאר עומד במקומו עד נפילת אפים וגם היה שותק ולא היה אומר שלום ואפי' שהוא עומד במקומו עכ"ל, וכ"כ בפע"ח שם, מ"ח שם או' א' מ"א שם, ש"ץ שם שע"ת שם, ועיין לעיל סי' צ"ה או' ו':

ד

ד) תחלה תכוין לקיים מ"ע א' שנצטוינו בפ' ונקדשתי בתוך בני ישראל ופרשוהו בזוהר פ' אמור בר"מ שנתחייבנו לקדש שמו י"ת בסוד קדושת נקדישך ונעריצך וז"ש בתוך בני ישראל רמז בזה שצריך האדם לכוין כי בהמשיכו הקדושה העליונה אליו ית' שתמשך עליו בחי' הקדושה ההיא ג"כ ויתקדש האדם מקדושתו ית' וזהו ונקדשתי בתוך בני ישראל שהם יתקדשו והיא יתקדש עמהם בתוכם וזש"ה והתקדשתם והייתם קדושים כנז' בר"מ שנקבל הקדושה מקדושתו ית' שנמשיכה עלינו וכבר נתבאר כי מקום קבלתו אל הקדושה הזאת היא באומרו מלא כל הארץ כבודו כנודע שהוא סוד המלכות ותכוין כי אני בני המלכות ואנו מקבלים הקדושה ע"י אמנו ולכן צריך שתכוין לכלול עצמך תוך המלכות לקבל מקדושה הנמשכת אליה וזה תכוין באמרך מלא כל הארץ כבידו, שער הכוו' שם פע"ח שם פ"ג, מ"ח שם, ש"ץ שם ובסי' הרש"ש ז"ל כתב דגם בברוך כבוד ה' וכו' כשאומר תיבת ממקומו יכוין להמשיך הארת קדושה לבתי' המלכות ולשורשי הנר"ן שלו וכן בימלוך ה' וכו' כשאומר תיבת לעולם יכוין להמשיך הארת קדושה לבחי' המלכות ולשרשי הנר"ן שלו אלא במלא כל הארץ כבודו הוא לבתי' החכמה דמלכות ולשרשי הנר"ן שלו ובממקומו לבינה דמלכות ולשרשי הנר"ן שלו ובלעולם לבחי' הדעת דמלכות ולשרשי הנר"ן שלו, ויעו"ש הטעם בסוד, וכן בקדושת ובא לציון יכוין בג' המקומות הנז' להמשיך הארת קדושה לבתי' המלכות ולשרשי הנר"ן, שלי במקרא ובתרגום כנז' בזוה"ק פ' תרומה ובסי' הרש"ש ז"ל ומ"ש הרו"ח אות א' דצריך לכוין למסיר עצמו על ק"ה בשעת אמירת קדושה ע"ש האר"י ז"ל לא נזכר זה בשער הכוו' וגם אין לו מקים עתה והביאו לזה לפי שלא ראה דברי האר"י ז"ל בשורשן כ"א מה שהעתיק באה"ט בקיצור וסבר ונקדשתי צריך למסיר עצמו עק"ה כמ"ש במ"א וזה אינו כי בכאן זה מפורש בזוה"ק ובשער הכוו' בהדיא כי הוא על קדושת נקדישך וכו' כנז':

ה

ה) שם אלא שותקים ומכוונים וכו'. וכן אין לומר קדיש עם החזן כי אין אומרים קדיש אלא בעשרה וצריך להבין לחזן ולענות אמן אחריו, ב"י בשם תשו' הרא"ש כלל ד' סי' י"ט, וכתב בהגהת י"נ אפי' יש מנין לבדו אסור ואפי' ללמוד אם בשעה שהחזן מנגן בשעת הניגון ולא בשעה שמחתך האותיות, ואינו נקרא קדושה אלא נעריצך וכו' לעומתם וכו' ובדברי וכו' אבל שאר הנוסח שמוסיפין בשבת אינו בכלל קדושה ע"כ, והביאו מ"א סק"א א"ר או' ב' ועיין בדברינו ל עיל סי' נ"ו או' ט"ז וסי' ס"ו או' ח"י:

ו

ו) שם עד שמגיע לקדושה וכו'. כתב בס"ח סי' תת"ו דמי שהיא ש"ץ אל ימשיך לומר לעומתם וכן ובדברי קדשך וכו' אלא ימהר לאומרם מפני שאם ימשוך הרי קודם שיגמור יאמרו הקהל ברוך כבוד וכו' וכן ימלוך וכו' לכן יזהר כדי שיגמור לעומתם וכו' ואח"כ יאמרו הקהל ברוך כבוד וכו' ואם הקהל ממתינין רשאי למשוך עכ"ד, והביאו כנה"ג בהגה"ט מ"א שם א"ר אות א' סו"ב אות ב' קש"ג סי' ח"י אות ט"ז, ש"ץ דקל"ח ע"ב, וכל אדם צריך לזהר בזה שלא יענה אחר ש"ץ קודם סיומו דהוי כעין העונה אמן חטיפה סו"ב שם ש"ץ שם:

ז

ז) ואם אחד ענה קדושה ועדיין ש"ץ היה אומר וקרא זה אל זה כתב הלק"ט ח"ב סי' קס"ז דיצא וכתב עוד מכוין שאמר ש"ץ נקדישך אם ענה אפשר דיצא אבל מהר"ר יעקב מולכו בתשו' כ"י ס' י"ט נראה דפליג ע"ז ומוכח מדבריו דלא יצא וצריך לענות פעם אחרת, ברכ"י אות ב' ש"ץ שם, שע"ת אות ב' וכתב בקש"ג סי' ח"י אות טו"ב דיכוין למה שעונין הקהל ויאמר באופן שלא ישמיע לאזניו ע"כ, מיהו בסי' בי"ע בדיני קדושה ומודים אות ח' חלק על דברי הקש"ג הנז' וכתב דצריך לחזור ולענות בקול רם עם הצבור יעו"ש, ולא ידענא למה בחלקות ישית למו דכיון דגם החיד"א כתב דחוזר ועונה מה הפרש יש אם עונה בלחש או בקול רם ומ"ש החיד"א דחוזר ועונה בלחש הוא כדי שלא יהא זלזול לפני הצבור שאומר קדושה ב"פ וע"כ אין לזוז מדברי הקש"ג ודו"ק:

ח

ח) שם הגהה, ויש לישא עינים וכו'. כ"כ הטור בשם ס' היכלות וז"ל ברוכים אתם לה' שמים ויורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בשעה שמקדישין ואומרים קק"ק ולמדו אותם שיהיו עיניהם נשואים למרום לבית תפלתם ונושאים עצמם למעלה כי אין לי הנאה בעולם כאותה שעה שעיניהם נשואות בעיני ועיני בעיניהם עכ"ל והביאו ג"כ בשה"ל ומסיים בה כי אין לי הנאה בעולם וכו' באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי בדמות יעקב ומחבקו ומנשקו ומזכיר גלותם ומקרב גאולתם עכ"ל ב"י, ט"ז סק"ב א"ר אות ג' סו"ב אות ב' ש"ץ שם:

ט

ט) שם ויש לישא העינים וכו'. מדברי הב"ח משמע שיהיו פתיחות וכ"כ א"ר או' ג' וכ"מ מדברי רש"ל ביש"ש ליבמות פי"ב סי' כ"א יעו"ש אבל הט"ז סק"ב כתב צריך שיהו העינים סגורות יעו"ש, וכ"כ הסו"ב או' ב' מחב"ר או' ג' ובספרו קש"ג סי' ח"י או' ח"י, וכ"כ לעיל או' ב' בשם האר"י ז"ל וכ"כ הש"ץ שם:

י

י) שם וכן מנענעים גופן ונושאין אותו מן הארץ וז"ל שה"ל מה שנוהגים בני העולם לנענע עצמן בקדושה מצאתי הטעם בשם רש"י דכתיב וינועי אמות הסיפים מקול הקורא ואם העצים והאבנים היו מתנענים ומזדעזעים מאימת המלך כ"ש אנחנו שאנו מכירים שיש לנו להזדעזע מאימתו ע"כ, ב"י, ובתנחומא פ' צו ובשתים יעופף מכאן תקנו חכמים לעוף אדם על רגליו בשעה שאומר ש"ץ קק"ק ה' צבאות ע"כ, בד"ה כנה"ג בהגב"י, עו"ת או' ב' א"ר שם סו"ב או' א' ש"ץ דקל"ח ע"ג וכתב העו"ת הטעם כדי להדמות למלאכים וכ"כ הברכ"י או' ג' בשם הרדב"ז בס' מגן דוד דף ל"ה הטעם כדי להדמות לחיות הקודש ואופני מעלה המשלשים קדושה כמונו, ובשער הכוו' דרוש ג' דחזרת העמידה כתב הטעם שצריך לדלג כלפי מעלה בעת שאומר קק"ק וכו' להורות כי באלו התיבות של קק"ק עולים ומדלגין כולם למעלה ממקומם חג"ת בחב"ד ונה"י בחג"ת והמלכות בנה"י יעו"ש, וכ"כ בפע"ח פ"ג דחזרת העמידה. ומזה משמע שכל הדלוגים צריך שיהיו שוים ודלא כמ"ש מהר"ר עראמ"ה על הרמב"ם פ"י מה"ת בשם ריקאנטי והביאו בי"ע או' ה' דבקדושה א' יגביה רגליו מעט ולא יניחם בארץ ובקדוש ב' יותר וכו' אלא כל הג"פ צריך שיהיו שוים זה כמו זה וגם מ"ש הטעם שמעלין בקודש וכו' לפי דברי האר"י ז"ל לא יבא דאדרבא לפי דברי האר"י ז"ל קדוש א' הוא יותר מעולה שעולה חסד בחכמה כנז' ועוד עיין באו' שאח"ז ובאו' י"ב:

יא

יא) שם ונושאין אותו מן הארץ, כתב בשל"ה ואני קבלתי שירים גופו ועקבו למעלה בברוך וימלוך כמו בקדוש ע"כ, והביאו מ"א סק"א, א"ר או' ה' סו"ב שם, ש"ץ שם. קש"ג שם, אמנם לפי דברי האר"י ז"ל שהבאנו באו' הקודם שכתב טעם הדילוג הוא כדי להורות שעולים ומדלגין כולם למעלה ממקומם חג"ת בחב"ד וכו' נראה דאין לו מקום לדילוג זה של בריך וימליך, והוא כי בתיבת נקדישך עולה חסד בחכמה ובנעריצך גבורה בבינה ובנועם תפארת בדעת, ואח"כ בד' תיבות שיח, סוד, שרפי קודש יורדים החג"ת למקומם ובג' תיבות המשלשים לך קדושה מאירים החג"ת בנה"י. ובתיבת זה אל זה מאירים הנה"י ביעקב ורחל שהם בחי' המלכות. ואח"כ בג' קק"ק חוזרים לעלות חג"ת בחב"ד. וגם נמשך הארה אל בחי' החכמה. ובה' עולה היסוד בתפארת, ובצבאות עולים נצת והוד עם בחי' המלכות שהם יעקב ורחל בחסד וגבורה, ואח"כ במלא כל הארץ כבודו נמשך הארה אל בחי' המלכות ואל שרשי הנר"ן שלי, ואח"כ בברוך וכו' נמשך הארה אל בחי' הבינה, ובימלוך וכו' אל בחי' הדעת כמבואר כ"ז בשער הכוו' ובסי' הרש"ש ז"ל, נמצא דבברוך וימליך לא יש בחי' עלייה ודילוג כ"א המשכת האורות בלבד וע"כ אין מקום לדלג באלו המקומות אבל בג' קק"ק דיש עלייה ודילוג צריך לדלג, ויש נוהגים לדלג ג"כ בג' תיבות נקדישך ונעריצך כנועם מפני שגם בהם יש דילוג שעולים חג"ת בחב"ד וכן בה' שעולה היסוד בת"ת ובצבאות שעולים נו"ה בחו"ג כנז' ותול"מ, ומטעם זה יש נוהגים לדגל במוסף שבת בתיבת איה ג' דלוגים מפני שיש כוונה בתיבה זו שעולים חב"ד דיעו"ר בחב"ד דז"א כמ"ש בשער הכוו' דף ע"ד ע"א ובסי' הרש"ש ז"ל יעו"ש:

יב

יב) שם ונושאים אותו מן הארץ כתב המ"א סק"ב ולא כאותם שדולגים וקופצים ע"כ, והביאו א"ר או' ג' וכתב שמדברי הלבוש יש להם סמך יעו"ש וכ"כ הש"ץ שם דאין למחות בהם דהכי משמע לשון לעוף האדם, וכ"מ מלשון הרב ז"ל בשער הכוו' דכמה פעמים הזכיר לשון דילוג שצריך האדם לדלג וגם יש סמך קצת לפי סוד הענין שהוא נמי שדולג והולך ממקומו ול"ו תעלה במעלות מעולם לעולם שלמעלה ממנו עכ"ל והביאו שע"ת אות ד' וכתב דמ"מ פשיטא שאין לעשות כן במקום שאין מנהגם כך ויבאו להתלוצץ עליו ויצא שכרו בהפסידו עכ"ד, וכן הוא מנהג בית אל יכב"ץ שבעיר קודשינו ירושת"ו שאין מדלגין וקופצין למעלה אלא רק מגביהין עקבי רגליהם וגופם למעלה ונ"ל הטעם מפני שאינו כ"א לרמז בעלמא וע"כ די בהגבהת עקבי הרגל והגוף בלבד:

יג

יג) וביאור הנוסח כתב הרד"א כנועם על שם דרכיה. דרכי נועם שיח ע"ש ולפני ה' ישפוך שיחו. סוד ע"ש בסוד ישרים. שרפי קודש נקראו כן המלאכים לפי שהם שורפים בהבל פיהם. המשלשים לך קדושה שאומרים קדוש ג"פ להורות שאין לקדושתו חקר כי כאשר יזכיר האדם דבר ג"פ די לו כאלו הזכירו מאה פעמים, והרד"ק ז"ל פי' שאמר ג"פ קדוש כנגד ג' עולמות שהם עולם העליון ועולם התיכון ועולה השפל והוא עה"ז, והנכבד בזה העולם הוא האדם ואומר שהוא קדוש ונעלה מג' עולמות, ובב' עולמות יקדישוהו וירוממוהו בתהלתם והאדם ג"כ בעולם השפל ע"כ ובתנחומא מפרש דברים רבים משולשים אבות וכו' וקרא זה אל זה ואמר, כלומר המלאכים נוטלים רשות זה מזה שלא יקדים האחד ויתחיל אלא א"כ פתחו כולם ביחד, וז"ש ביוצר כולם כאחד עונים באימה וכו' לעומתם משבחים ואומרים, כלומר כל ד' רוחות הם לנוכח פני האופנים והם משבחים להקב"ה באיזה נוכח שירצו כי הכבוד מלא את כל הרוחות ואינם צריכים להסב פניהם לכל צד שהרי יש להם פנים לכל צד כמ"ש איש אל עבר פניו ילכו וכו' לא יסבו בלכתם, ואומר כל אחד מהם ברוך כבוד ה' ממקומו לפי שאין יודעין איה מקומו, ימלוך ה' וכו' ציון לדור וכו' ישראל נקראו ציון כדאיתא בפסיקתא א"ר חנניא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום שנקראו ישראל ציון אלא זה ולאמר לציון עמי אתה, או י"ל ציון ממש עכ"ד, והביאו א"ר אות א' ואות ה' וש"ץ שם, ומ"ש ישראל נקראו ציון כדאיתא בפסיקתא וכו' כ"כ ג"כ ב"י בשם א"ח:

יד

יד) בשבת אומרים כדבר האמור קמץ תחת הה"א כמו האחוז אחד מן החמשים ואשר כתוב האמור בית יעקב ה"א בסגול בתמיהא הוא ס"ח סי' תת"ה מ"א סק"א, פתה"ד אות ג' וכתב עו"ש הס"ח ברכנו בברכה ולא בברכה. וכתב המפרש שם דר"ל בברכה בפתח ולא בחירק תחת הבית ראשונה, והביאו מ"א לקמן סי' קכ"ז אות ג' א"א שם אות ג':

טו

טו) שם ואין לדבר באמצע הקדושה, משום דאיתא במסכת דרך ארץ זוטא רב חמא בר חנינא אשכחיה לאליהו ועמו גמלים טעונים א"ל מה הגמלים הללו טעונים א"ל אף ורוגז למי שמספר בין קדושה לקדושה ובין קדוש לברוך ובין יהא שמיה רבא ליתברך ובין כל ברכה, וכל המדבר בהם עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב ב"י, ועיין בדברינו לעיל סי' נ"א אות ט' משם כתבנו זה בשם המדרש בנוסח אחר יעו"ש:

טז

טז) שם ואין לדבר באמצע הקדושה, ומהרי"ל לא היה מדבר מתחילת הקדושה עד אחר אמן דהאל הקדוש, ד"מ אות ב' א"ר אות ה' ונראה דהיינו אפי' אם כבר שמע חזרה דאי לא שמע בל"ה אסור לדבר בכל החזרה כמ"ש לעיל בסי' קכ"ד סעי' ד' וסעי' ז' יעו"ש ועוד עיין בדברינו לעיל סי' צ"ה אות ט"ז ומ"ש הד"מ שם שמהרי"ל כשהיה אומר ה' בברוך וימלוך היה כורע וזוקף והביאו מ"א סק"א וקצת מן האחרונים לפי דברי האר"י ז"ל אין להם מקום לאלו הכריעות והזקיפות בכאן אלא דוקא בתפלת י"ח כידוע ליח"ן וכן חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קודשינו אין נוהגים בזה,:

יז

טוב) שם ומי שאמר סדר קדושה וכו'. מי שנזדמן לו לענות קדיש וקדושה בבת אחת וא"א לו לענות שתיהן יענה אמן יהא שמיה רבה מברך ואל יענה קדושה מהר"ש יונה בתשו' סי' ט' כנה"ג בהגה"ט, פר"ח אות א' וכתב שם הפר"ח דאם התחיל לענות קדוש לא יפסיק לענות איש"ר מברך, והביאו מחב"ר אות ד' ומ"ש המש"ז אות ב' דגומר קדוש ג"פ עד כבודו ויאמר אח"כ איש"ר אם שומע עיין מש"ל סי' ס"ו אות ח"י די"א דגם ימלוך הוא מכלל הקדושה וכתב התו"ח אפשר דס"ל להפר"ח דהעוסק בשבחו של מקום א"צ להפסיק וא"כ אפי' להל"ח י"ל דאין להפסיק אלא יגמור אפי' ימלוך יעו"ש, וכתב עו"ש התו"ח דאפי' אם התחיל נקדישך עם הש"ץ לא יפסיק עוד כדי לענות איש"ר דגם זה מיקרי התחיל בקדושה יעו"ש וכ"מ ממש"ל אות י"א, דהתחלה הקדושה היא מן נקדישך יעו"ש ודו"ק, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' נ"ו אות ג' ואות ה' ואות ו':

יח

חי) [סעיף ב'] טוב לכוין רגליו וכו'. וכ"כ לעיל אות ג' בשם האר"י ז"ל יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' צ"ה אות ט"ז ואות טו"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---