כף החיים/אורח חיים/צא

כף החיים ‏ אורח חיים צא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] היתה טלית חגורה וכו' עד שיכסה לבו כתב הב"ח דצריך לכסות כל גופו כאילו עומד לפני המלך באימה והא דתניא ולתפלה עד שיכסה את לבו לאו דוקא לבו אלא כל גופו צריך שיכסה ולא נקט לבו אלא איידי דרישא דלק"ש א"צ לכסות את לבו קאמר בסיפא דלתפלה צריך לכסות את לבו ואין ה"נ דה"ה כל גופו צריך לכסות וכו' יעו"ש, והביאו יפ"ל ז"ל אות א' וכ"כ אנן לעיל בסי' ע"ד אות כ"ד יעו"ש:

ב

ב) ואם שערו גדול ומכסה פתח אוזנו צריך להסירו בשעת התפלה כדי שיהא פתח אוזנו גלוי בשעת התפלה כמ"ש בתיקונים תיקון ע' וז"ל ובג"ד צריך לבערא שערא מעל אודנין דלא יהון סתימין תרעין דשמיעה דצלותה, דבהון שמע צלותין ההוא דאתמר ביה שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו עכ"ל, וכתב עוד באותו התיקון וז"ל אודנין אית בהון אדרין ואכסדרין וכו' אי אינון אטימין אודנין לתתא הכי אינון אטימין תרעין דשמיעה לעילא לגבייהו, ואינין תרעין דאתמר בהון שומע תפלה שמע ישראל, מתמן צריך לכוונה בשמיעה עכ"ל ועי"ש עוד שכתב דהשמיעה היא בבינה יעו"ש, וכתב בס' תוצאות חיים שגם צריך לבער השער מעל השפתים בשעת התפלה לבל יסתמו הפה יעו"ש, והביאו פת"ע אות א' וכ"כ מהר"י סרוק תלמיד האר"י ז"ל אות נ"ה דצריך לבער השער מעל אזנו ומסביבות פיו בעת התפלה, והביאו יפ"ל ז"ל בקו' יושר לבב סי' צ"ב אות ג':

ג

ג) שם, ואם לא כיסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא, כ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ד מה"ת דין ז' וסיים שם וז"ל ולכתחלה לא יעשה כן עכ"ל, והביאו הטור, ומשמע מדבריו דאו או קתני או דיעבד או שאין לו במה להתכסות דיעשה לכתחלה דכיון דאנוס הוא חשוב דיעבד, ומ"ש ולכתחלה לא יעשה כן על מי שאפשר לו למצוא בנקל, וכ"כ הלבוש וז"ל בדיעבד או שהוא אנוס ואין לו וכו' עכ"ל משמע בהדיא דהבין דברי הרמב"ם דאו או קתני, וכ"כ הנו"ש אות א' וכתב ודלא כהמאמ"ר אות א' שכתב בהפך יעו"ש:

ד

ד) [סעיף ב'] צריך לאזור אזור בשעת התפלה וכו'. ומי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת התפלה, ב"י בשם רי"ו עו"ת אות א' מ"א סק"א, א"ר אות ב' סו"ב אות א' ר"ז אות ב' ומיהו מידת חסידות אף בכה"ג, מגן גבורים, מ"ב, פת"ע אות ג':

ה

ה) שם, צריך לאזור אזור בשעת התפלה וכו'. כתב הב"ח וז"ל ואיכא איסורא אם מתפלל בלא אזור מיהו בדיעבד כדאי הוא רש"י ורבינו שמעיה לסמוך עליהם בדיעבד וא"צ לחזור ולהתפלל עכ"ל והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א' א"ר אות ב' אבל המאמ"ר אות ד' כתב דלכ"ע אם התפלל בלא אזור יצא יעו"ש, וכ"כ הנו"ש אות ב' והביא ראיה מסעי' א' דאם התפלל בלא כיסוי הלב בדיעבד יצא יעו"ש, פרמ"ג א"א אות א':

ו

ו) שם, צריך לאזור אזור וכו'. וכ"כ ס"ח סי' תשע"ג כשאדם מתפלל צריך שיהא האזור דבוק במתניו יעו"ש, והטעם כתב הלבוש דכשחוגר אזור במתניו נראה הוא עומד יותר זריז משהוא בלא חגורה, ועיין מ"ש המפרשים במלכים ב' רסי' ט' בפסוק ואלישע הנביא קרא וכו' ויאמר לו חגור מתניך וכו' ובירמיה סי' א' בפסוק ואתה תאזור מתניך וכו' ודו"ק יפ"ל אות ב':

ז

ז) שם צריך לאזור אזור וכו'. וכן יש ליזהר באותם תינוקות שאומרים קדיש שיהיו חגורים אזורם, תוספות רבינו יהודא פ' מי שמיתו במסכת ברכות, שלטי הגבורים אשר סביב המרדכי ריש פ"ק דשבת, תפארת שמואל על הרא"ש פ"ק דשבת, פת"ע אות ג':

ח

ח) שם, ואפי' יש לו אבנט וכו'. פי' אבנט של מכנסים כמ"ש התו' בפ"ק דשבת דף יו"ד ע"א ד"ה טריחותא, וכ"כ המרדכי פ"ק דשבת או' רכ"ו, מט"י סי' מ"ו אות ד' ר"ז בזה הסי' אות ב' וכ"כ יפ"ל בסי' מ"ו אות י"ב ובזה הסי' אות ג' אלא שבזה הסי' כתב ע"פ מה שפי' רש"י בשבת פ' כל כתבי דק"ך ע"א על מ"ש רבי יוסי אומר י"ח כלים וכו' דאזור הוא מה שחוגר ממעל למדיו ואבנט מה שחוגר על חלוקו מבפנים יעו"ש:

ט

ט) שם, אבל שאר ברכות וכו'. עיין בדברינו לעיל סי' ע"ד או' ה'

י

י) שם מאחר שיש לו מכנסיים, וה"ה אם בגדיו מונחים ממש על בטנו ומפסיקים בין לבו לערוה, מ"א סק"ב, א"ר או' ג' ה"ב או' ב' ר"ז או' ב' ועיין בדברינו לעיל ריש סי' ע"ד:

יא

יא) שם מאחר שיש לו מכנסים. עיין מש"ל סי' ע"ד אות כ"ג:

יב

יב) [סעיף ג'] יש אומרים שאסור להוציא אזכרה וכו'. אעפ"י שכתב מרן ז"ל זה בש"ע בשם י"א בב"י כתב דהכי נקטינן, וכ"כ הפר"ח או' ג' דיש להחמיר כדברי האוסר, וכ"פ הסו"ב במק"ח או' ג' פרמ"ג א"א או' ג' ר"ז או' ג' ח"א כלל א' או' ט' חס"ל או' ב' קיצור ש"ע סי' ג' או' ו' וכתב הפתה"ד או' א' דיש לאסור להוציא הזכרה אפי' בלע"ז ובשאר לשונות הגם דאינן לה"ק יעו"ש:

יג

יג) שם, וי"א שיש למחות שלא ליכנס לבהכ"נ וכו'. ומ"ש שלא ילך ד"א בגילוי הרא"ש היינו מדת חסידות, ב"י בשם הר"ם. מ"א סק"ג. וכ"כ לעיל סי' ב' או' ט"ו ואו' ט"ז יעו"ש, אמנם אח"כ ראיתי בפתה"ד סי' ב' או' ז' שהאריך הרבה בענין זה והביא להקת הפו' דאסרי מדינא להלוך ד"א בגילוי הרא"ש וגם אשו"ר נלוה עמם, דכמה פו' ס"ל דאית ביה נמי איסור משום חקות העכו"ם וכמ"ש הט"ז בסי' ח' או' ג' וגם הביא מזוה"ק פ' נשא בר"מ דקכ"ב ע"ב דקאמר אסור ליה לבר נש למיזל ד"א בגילויא דרישא כיעיש"ב, והביאו הרב שדי חמד ח"א במע' הג' או' ע"א ובמע' הח' או' קכ"א יעו"ש, וע"כ יש להחמיר הרבה בזה שלא לילך ד"א בגילוי הרא"ש וגם שלא לישב בגילוי הרא"ש כדי שלא להדמות לעכו"ם ח"ו:

יד

יד) שם, שלא ליכנם לבהכ"נ וכו'. ואפי' פחות מד"א אסור, פרמ"ג א"א או' ג' וכתב דהמניח תפילין ש"ר יזהר בשעת הברכה שלא יהא הראש מגולה, וגם לא יגע בידו בשערות ראשו דבעי נטילה יעו"ש, ועוד עיין בדברינו לעיל סי' כ"ה או' ל"ב:

טו

טו) שם, שלא ליכנס לבה"כ וכו'. במקומות שנוהגים שכאשר הולכים לפני מלכים וחשובים מסירים הכובע שבראשיהם ועומדים פרועי ראש וזה להם לכבוד ולתפארת אי ש"ד לבני ישראל קדושים לעשות כן ליכנס לבהכ"נ בפרוע פרעות כיון שאצלם זהו דרך כבוד עיין בס' מפיבושת בן יהונתן הנד"מ שעשה פלילות בענין זה עם שכנגדו בעל אגרת אלאסף בן הרון שרצה להתיר לבני אייראפה והוא ז"ל דרך קשתו קשת יהונתן ועשה קו' מיוחד ע"ז והכה על קדקד סברה זו באורך מדף טו"ב ע"א ואילך וסתר כל ראיותיו אחת לאחת וזו הלכה העלה דודאי יש לאסור גם במקום שנוהגים לעשות כן לכבוד ולתפארת בפני גדולים ובדף כ"ט כתב שיש בזה איסור מוסיף משום חקות הגוים ולתא דע"ז שכן עושים כהני האלילים יעוש"ב, והביאו הפתה"ד או' ב' וכתב עליו דדבריו ברורים וכ"כ להדיא הט"ז סי' ח' ויעו"ש שהביא עוד סמוכות לאסור, ועוד עיין לקמן או' טו"ב:

טז

טז) דוכוס שבא לבהכ"נ ודרך בני המקום להסיר הכובע לפניו לכבוד כתב השבו"י בתשו' ח"ג סי' ה' דמשום שלום מלכות מותר אפי' בבה"כ יעו"ש, אמנם החיד"א בס' יוסף אומץ סי' ט"ז או' ג' כתב להחמיר בשיבולין לפייסו יעו"ש, והביאו פחה"ד שם:

יז

טוב) כתב הרב פחד יצחק ז"ל מע' הג' וז"ל ראיה ניצחת שאסור לנו לילך בגיה"ר בבהכ"כ ממה שראינו שאלו הגיה"ר היה לכבוד לפני הקב"ה היו הכהנים בפרט בשעת העבודה הולכים בגיה"ר בבהמ"ק והנה ראינו בהיפך כי הכ"ג וכו' במצנפת ומגבעות על ראשו וכתיב ומקדשי תיראו א"כ גיה"ר הוא עזות פנים וקלות ראש, ועוד הראש הוא עלול לזיעה ולזוהמא ולכנים ומלתא דשכיחא בכל אדם ולכן נכון לכסותו במקום תפלה וקדושה כמו מקום הטינופת ומקומות המכוסים שבאדם עכ"ד, והביאו הפתה"ד שם, ועיין ח"א כלל כ"ב או' ח' ובן א"ח ז"ל פ' יתרו או' ט"ו ובדברינו לקמן או" כ"ו:

יח

חי) [סעיף ד'] כובעים הקלועים מקש וכו'. וה"ה שערות פרויי"ק, אך מפני מראית עין יש ליזהר, עו"ת סי' ב' או' ה' והביאו א"ר בזה הסי' או' ד' מאמ"ר או' ו' וכתב שם המאמ"ר אפשר דאין לומר בכי הא כל מקום שאסור משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, ומיהו פשיטא דתפלה וברהמ"ז וכיוצא ראוי להחמיר בהם עכ"ד, פרמ"ג א"א או' ד' וכתב שם הפרמ"ג דאף אותן שתפורין מבגד מתחתיו יש מראית עין יאמרו שערותיו הם עכ"ד, ודוקא לענין הזכרת השם אבל לילך ד"א בגלוי הראש י"ל דשרי בפרויי"ק, הגר"ע. והביאו פת"ע או' ז' ועיין בדברינו לעיל סי' ב' או' ך':

יט

יט) שם, כובעים הקלועים מקש וכו'. נראה פשוט דוקא כשהקש קלוע אבל חיפוי קש דק ומפורר לא חשיב כיסוי אלא בשעת הדחק שא"א בענין אחר, משום דפעמים מתגלה קצת, כן יש ללמוד מתוספתא בפ"ב דברכות ומחס"ד שם, פתה"ד או' ג':

כ

ך) שם, אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כיסוי, ומ"ש הרש"ל ז"ל בתשו' סי' ע"ב להתיר כתב המ"א סק"ד דאין לסמוך עליו, וכ"כ האחרונים, ח"א כלל א' או' ט' ר"ז או' ד' חס"ל או' ב' וכ"כ בן איש חי זלה"ה פ' וישלח או' י"ד ודוקא לענין שיוציא דבר קדושה מפיו אבל לענין לילך ד"א סומכין עליו, א"ר או' ה' וכתב שכ"מ בט"ז סי' ח' סק"ג, וכ"כ המחה"ש סק"ד, אמנם מ"ש שם הא"ר דאפי' להוציא דבר קדושה אפשר להקל בשעת הדחק א"נ דמסתמיות דברי מרן ז"ל והאחרונים משמע דלא יש חילוק בין שעת הדחק ללא שעת הדחק אלא בכל זמן לא חשיבא כיסוי:

ך) שם אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כיסוי, משום דאין הגוף יכול לכסות את עצמו, ומיהו נוהגין להמשיך מבית יד על היד ומכסה בו ראשו ושפיר הוי כיסוי מבית היד כמו משאר בגד כשאין הגוף לבוש בו, ב"ח, שכנה"ג הגב"י או' ג' עו"ת או' ב':

כא

כא) [סעיף ה'] לא יעמוד בפונדתו וכו'. רש"י פי' במס' ברכות פ' הרואה דס"ב ע"ב פונדתו אזור חלול שנותנין בו מעות, והרמב"ם שם פי' בפי' המשניות ואפונדתו בגד שילבש האדם על בשרו להזיע בו ולא יטנף בגדיו החמודות בזיעה ואין מנהג אדם לצאת בו לבדו עד שילבש עליו בגד אחר עכ"ל, ועיין פרישה או' ה' ויפ"ל או' ד' וכתב בי"ד סי' מ"ה דתרוייהו הלכתא נינהו, י"א במה"ב או' א':

כב

כב) שם, ולא ברגלים מגולים וכו'. והכי איכא במס' שבת דפ יו"ד ע"א, רבה בר רב הונא רמי פוזמקי ומצלי אמר הכון לקראת וכו' ופי' רש"י ז"ל נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע"ז קאלצנו"ס עכ"ל, וכתבו התוספות מכאן יש להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט' באב ויוה"כ עכ"ל וכתב הב"ח נראה דמדקאמר דבשעת תפלה רמי פיזמקי אלמא דכל היום לא ראמי להו אלא היה לבוש בתי שיקיים של פשתן בלחוד אבל אינו הגון לעמוד בהן בשעת תפלה לפני ממ"ה הקב"ה ולכך נתקשט בבתי שוקיים של בגד וכן קבלתי דאין להתפלל בבתי שוקיים של פשתן בלחיד אם לא לבוש עלייהו פיזמקי שקורין זאקין ארוכין דכיון דגנאי הוא לעמוד לפני השדרה והגדולים בבתי שיקיים של פשתן א"כ יש להקפיד שלא יעמוד בהם בשעת התפלה ומכ"ש שיש לגעור באותם שלובשים בתי שוקיים של פשתן וניעלין פנטאפלי"ן שהעקב מגילה, ומקצתן לובשין בתי ידים שקורין הנטשק"ש ועומדים בתפלה ומהר"ר יעקב פולק ז"ל קרא עליהם המקרא הזה אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני עכ"ל והביאו עו"ת או' ג' מ"א סק"ה א"ר או' ו' והטור ז"ל כתב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ת ולא ברגלים מגולות אם אין דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני גדולים אלא בבתי שוקיים עכ"ד וכתב עליו הב"ח וז"ל רבינו לא נראה לו לאסור במדינות שנוהגים להתפלל יחף כיון שכך נוהגין לעמוד לפני גדולים ולכך הביא דברי הרמב"ם שאינו אוסר אלא במקום שאין עומדים יחף לפני גדולים דלא כמ"ש התו' לאסור בסתם עכ"ל, וכ"כ ב"י שאם דרך אנשי המקום לעמוד יחפים בפני הגדולים כמו בארץ הערב שרי להתפלל יחף וכו' וסיים ולא אמרינן בהו דבטלה דעתן וכן נהגו העולם בכל ארץ הערב להתפלל יחפים עכ"ד, וכך הם דבריו כאן בש"ע, וכ"כ הלבוש, ברכ"י או' ג' ועיין מ"ש באו' ה' מאמ"ר או' ז' ומ"ש שם המאמ"ר על השכנה"ג שכתב מסברא דנפשיה ונעלמו ממנו דברי מרן הב"י שכתב שכן מנהג העולם וכו' וגם לא השגיח בדברי הב"ח שבסוף הסי' שכתב בהדיא לדעת הטור והרמב"ם דשרי וכו' יעו"ש ועיין מ"ש המחב"ר או' ה' שכתב שמרן חוזר על מלבוש ארוך והשכנה"ג חוזר על מלבוש קצר דאפי' במלבוש קצר יש נוהגין להתפלל יחף יעו"ש, ר"ז או' ה' ח"א כלל כ"ב או' ח' וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' ה' דכללא דמילתא אם דרך לעמוד בפני הגדולים כך רשאי:

כג

כג) שם, אם אין דרך אנשי המקום וכו'. וה"ה אם רוב העולם מכסין רגליהם ואין מקפידין בשעומדים לפני הגדולים אם עומדים ברגלים מגולים או מכוסים לענין תפלה נמי אין קפידא דהדבר תלוי אם מקפידים שלא לעמוד לפני גדולים ברגלים מגולות מרן בכ"מ פ"ה דתפלה ונראה דבמקום דרובא דעלמא מכסין אך אין קפידא לעמור לפני הגדולים נהי דאיסורא ליכא כל דליכא קפידא כמ"ש מרן אבל נכון מאד לכסותם כיון דרובא דעלמא הכי נהיגי משום הכון, ברכ"י אות ד':

כד

כד) אם אין קפידא לעמוד בפני הגדולים ברגלים מגולים אך הוא נוהג סלסול שאינו עומד לפניהם כ"א ברגלים מכוסים צריך להתפלל בבתי רגלים ברכ"י או' ו':

כה

כה) יש מקומות שנהגו שלא ליכנס לבה"כ במנעלים, ומהר"ש בן הרשב"ץ בתשו' סי' רפ"ה האריך בנותן טעם למנהג שהוא תלוי כפי המקום ההוא אם מקפידים ליכנס לפני גדוליהם במנעלים וכתב שאביו הרשב"ץ הנהיג שלא יכנסו במנעלים יעו"ש, וכ"כ מהר"ם מינץ סי' ל"ח והביאו כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ה, מחב"ר או' ו' ועיין ברכ"י סי' קנ"א סו' או' ח'

כו

כו) [סעיף ו'] דרך החכמים ותלמידיהם וכו'. הא דנקט דרך החכמים ותלמידיהם משום דהכי איתא במס' שבת דף יו"ד ע"א א"ר אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה, כי איכא שלמא לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון לקראת אלהיך ישראל ע"כ, אבל ה"ה כל אדם יש לו לעשוב כן, וכ"כ ס"ח סי' ז"ן וז"ל כתיב הכון לקראת אלהיך ישראל כשאדם בא לפני מלך ב"ו לא יבא כאדם שבא לשוק אלא יתעטף להיות לפניו באימה וביראה ובכבוד אנו שהולכים לפני אדון כל הארץ ית' שמו עאכ"ו שיש לנו להתעטף להיות לפניו באימה וביראה עכ"ל, וכ"כ החס"ל או' ג' דכל אדם יעשה עצמו ת"ח לכל כיוצא בזה לקיים מצות הכון לקראת אלהיך ישראל כי על כגון זה נאמר כי מכבדי אכבד והכל לפי המקום שלא ילעיגו עליו עכ"ד, ומ"ש שם בגמ' לביש ומתכסי ומתעטף, לביש היינו שאר מלבושיו, ומתכסי בבגד העליון כגון גלימא וכדומה, ומתעטף בטלית, ועיין חס"ל שם ומ"ש עליו היפ"ל ז"ל או' ו' וע"כ במקום שמלבוש העליון שלהם מקום הזרועות הם צרים וצריך לחלצם מפני לבישת התפילין צריך לחזור וללבשם אח"כ כי אין כבוד לעמוד כך לפני המלך ולהתפלל יד חולצת ויד לובשת או יעשה להם קרסים כדי שלא יצטרך לחולצם ולחזור ללבשם אלא יתיר הקרסים:

כז

כז) שם הגהה, ובעת הזעם יש לחבק הידים וכו'. כן פי' הטור על מ"ש שם בגמרא כי איכא ריתחא בעלמא פכר ידיה ומצלי וכו' ורש"י ז"ל שם פי' חובק ידיו באצבעותיו כאדם המצטער מאימת רבו, וכ"כ ר"ז אות ו' וכתב דהיינו שחובק אצבעותיו של ידיו זה בשל זה כאדם ששובר אצבעותיו כשמצטער עכ"ד, ועיין לקמן סי' צ"ה סעי' ג' ובט"ז שם סק"ג ובדבדינו לשם בס"ד:

כח

כח) ובעת שלום חלילה לפכר ידיו כי הוא מוריד דין על עצמו בזה ח"ו כידוע, ט"ז שם, ר"ז שם, והוא משער רוה"ק דף יו"ד ע"א הנד"מ עם פי' יראת ה' שכתב דיש ליזהר שלא לחבר ולשלב עשר אצבעות ימין ושמאל זה עם זה יעו"ש:

כט

כט) שם בהגה כעבד קמיה מאריה, מ"כ וגם יש להשליך מעליו הבגדים החשובים, א"ר אות ז' ואני שמעתי בשם המקובלים ז"ל שמזהירין שלא לשא עליו שום דבר של ברזל בשעת התפלה, וכ"מ בחס"ל ז"ל ש"ץ דף ך' ע"ד, והביאו היפ"ל סי' צ"ח אות ט"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---