כף החיים/אורח חיים/ס

כף החיים ‏ אורח חיים ס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ברכה שניה אהבת עולם בין בשחרית בין בערבית. ב"י בשם הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכתב שכן מנהג בני ספרד. וכ"כ הרב ז"ל בשער הכוונות דרוש כוונת יוצר די"ט ע"א וז"ל אין ראוי לומר אהבה רבה לפי שאהבה רבה היא בחסד שבעולם האצילות ועתה אנחנו בהיכלות הבריאה ולכן צ"ל אהבת עולם שהיא אהבה זוטא של המלכות הנקראת עולם אשר היא עדיין למטה בעולם הבריאה, והנה נתבאר כי אהבת עולם הוא סוד היכל אהבה שהוא החסד שבבריאה עכ"ל. וכ"כ בפע"ח שער הק"ש פ"ג ואין חילוק בן שבת ויוה"כ לשאר ימות השנה כי כולם הם בהיכלות דבריאה כמבואר בע"ח שער מ"ו פ"ד וידוע ליח"ן ודלא כמ"ש הש"ץ דצ"ב ע"א ושע"ת יעו"ש ודו"ק. וכן מנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבתוך עיר קדשינו ירושת"ו שאין אומרים כ"א אהבת עולם בין בחול בין בשבת בין ביוה"כ. וכן עמא דבר:

ב

ב) שם ברכה שניה אהבת עולם, עיין מש"ל סי' מ"ח או' א' ד"ה אהבת עולם וכו' וסי' כ"ד אות ח' מה ששייך לברכה זו משם שער הכונות יעו"ש, ומ"ש בפע"ח שער הק"ש פ"ג דצ"ל להודות לך וליחדך ולאהבה את שמך וכו' עיין להש"ץ דצ"ב ע"ב שכתב שמצא בס' כ"י למוהרח"ו ז"ל דצ"ל ליראה ולאהבה יעו"ש, ומ"ש היפה ללב ז"ל דהיה ראוי להקדים אהבה ליראה וכו' שהרי אהבה נגד היו"ד שבשם ויראה נגד ה"א אחרונה שבשם וכו' יעו"ש. עיין בשער הכונות דנ"ט ע"א שכתב דהיראה נגד היו"ד שבשם והאהבה נגד ה"א ראשונה שבשם יעו"ש ועוד עיין בשער מאמרי רשב"י פ' נשא דף ל"ח ע"ג בהנד"מ וע"ח שער ל"ח ריש פ"ג ולקמן אות י"א ודו"ק:

ג

ג) וכשאומר ולקיים את כל דברי ת"ת באהבה יכוין בכלל מצות מחזיק ידי לומדי תורה כיון שאמרו בירושלמי בסוטה פ' א"נ ובמ"ר ס' קדושים פכ"ה למד ולימד ושמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק הר"ז בכלל ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת יעו"ש, וא"כ אחר שהרי אנחנו מתפללים ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי אם יש בידו להחזיק ולא החזיק הר"ז בכלל ארור אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת א"כ צריך להתפלל ולקיים את כל דברי ת"ת באהבה, רו"ח אות ג' והאר עינינו בתורתך יכוין שיאיר ה' את עיניו בסודות התורה כמ"ש הרב החסיד מהר"י יעב"ץ ז"ל והב"ד הרב ר"ח בהקדמתו ד"ד ע"ב יעו"ש והביאו רו"ח אות ד':

ג) ולא נבוש ולא נכלם כצ"ל ולא כמ"ש בסידורים למען לא נבוש. וישפוך נפשו באמירת תיבות אלו על זרעו שלא יגרמו לו בושה וכלימה בעוה"ז ובעוה"ב ח"ו:

ג) גם באומרו ולא נבוש ולא נכלם יכוין לבקש שיזכה לחכמת הקבלה וסתרי תורה ושיזכה להשלים תיקון נר"ן. חס"ל אות ג':

ד

ד) שם ברכה שניה אהבת עולם. בברכה זו יזכור ג' זכירות שהם מצות עשה ואחד בפ' ציצית ואלו הם באמרו וקרבתנו מלכנו יכוין לזכור מעמד הר סיני, לשמך הגדול זכירת שימחה עמלק. באהבה להודות לך זכירת מעשה מרים שהפה נברא להודות לה' וליחדו ולא לספר בו לשה"ר ח"ו. ובפ' ציצית כשיאמר אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים יזכור יציאת מצרים. שער הכוונות בדרוש כוונת יוצר די"ט ע"ב. פרע"ח שער הק"ש פ"ג. מ"א סק"ב. י"א בהגה"ט. א"ר אות א'. ר"ז אות ד'. קש"ג סי' יו"ד אות י"ד. חס"ל אות ו'. בן א"ח פ' שמות אות ה':

ד) אמנם יש הרבה מן הפוסקים שסוברים שצריך לזכיר עשרה זכירות ושצריך לזכור בפה ולא סגי בלב ולכן ראוי לכל ירא ה' במצותיו חפץ שיאמר פסוקי העשר זכירות כמובא בסידורים. או יאמר בכל יום כך:

ד) ליקבה"ו הריני מקיים מצות עשר הזכירות. יציאת מצרים. והשבת. והמן. ומעשה עמלק הרשע יש"ו. ומעמד הר סיני. ומה שהקציפו אבותינו להקב"ה במדבר ובפרט בעגל. ומה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו ולמען דעת צדקות ה'. ומעשה מרים הנביאה. וזכירת ירושלים. ומצות וזכרת כי הוא הנותן כח לעשות חיל. ועיקר מצות הזכירות כי יתן אל לבו התועלת הנמשך מהן ולשמור מאד ולעשות שהמעיק בהם ימצא שכוללין הרבה. חס"ל שם. ועיין שאגת אריה סי' י"ג. ויש לומר העשר זכירות אלו קודם התפלה או אחריה וגם יזכור הד' זכירות הנרמזים בברכת אהבת עולם ובפ' ציצית דכיון דנפיק מפומיה דהאר"י זצוק"ל דצריך לזוכרם במקום הזה אין לשנות אלא יש לעשות זה וזה ושכמ"ה:

ה

ה) שם ואם היא פוטרת ברה"ת עיין לעיל סי' מ"ז. ובדברינו לשם על סעי' ז':

ו

ו) [סעיף ב'] קרא ק"ש בלא ברכה יצא י"ח ק"ש וחוזר וקורא הברכות וכו'. ואפי' לא קראן כלל יצא י"ח ק"ש. מ"א סק"א. והיינו מדאורייתא אבל ידי ק"ש כתקנה לא יצא. מחה"ש. ועיין באות שאח"ז:

ז

ז) [סעיף ג'] סדר הברכות אינו מעכב וכו'. עיין ב"י שהביא פלוגתא בזה שי"א דבצבור דוקא סדר אינו מעכב אבל ברכות עכ"פ מעכבות וביחיד אפילו לא אמרן כלל אינו מעכב. וי"א דבין בצבור בין ביחיד אם לא אמרן כלל אינו מעכב. אלא דעכ"פ צריך לאומרם אח"כ יעו"ש. וכתב הט"ז סק"א דלענין הלכה פסק הש"ע דאין לחלק בין יחיד לצבור וצריך לחזור ולאומרם אח"כ יעו"ש. וכ"כ מאמ"ר אות א'. ועיין מ"ש הפר"ח ומ"ש עליו המחב"ר אות א'. עוד כתב שם בב"י דלמ"ד ברכות מעכבות זו את זו אם לא אמר אלא ברכה אחת חברתה מעכבתה ואף ידי זו שבירך לא יצא. וה"ה נמי אם קורא ק"ש בלא ברכותיה אף ידי ק"ש כתקנה לא יצא. ולמ"ד ברכות אינם מעכבות זו את זו אם קרא ק"ש בלא ברכותיה ידי ק"ש מיהא יצא יעו"ש, ועיין באות שאחר זה:

ח

ח) שם שאם הקדים שניה לראשונה יצא וכו'. ואע"ג דאינה פותחת בברוך וכלברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מ"מ כיון דנתקנה סמוכה לחברתה אף כשקורא אותה בפ"ע אין בה שם ומלכות כ"מ. מ"א סק"ב. ה"ב אות א'. ר"ז אות ג':

ט

ט) שם שאם הקדים שניה לראשונה יצא וכו'. וה"ה אם אמר ברכת שלאחר ק"ש קודם ק"ש אינם מעכבות. א"ר אור ב'. אמנם לפי דברי הזוהר פ' פקודי דף ר"ס ע"ב והאר"י ז"ל בשער הכונות דרוש כונת יוצר דף י"ח ע"ד שכתב דמתחלת ברכת יוצר אור עד העמידה הוא בבחינת עולם הבריאה ויש בה ז' היכלות וכולם הם נרמזים בברכות אלו של יוצר אור והוא כי בתחלת ברכת יוצר אור עד אל ברוך גדול דעה הוא היכל לבנת הספיר ומשם עד לאל ברוך נעימות יתנו הוא היכל עצם השמים ומשם עד המחדש בטובו וכו' הוא היכל הנוגה. ומשם עד אהבת עולם הוא היכל הזכות ומשם עד אמת ויציב הוא היכל אהבה. ומשם עד העמידה הוא היכל הרצון. ואדני שפתי תפתח הוא היכל ק"ק כאשר יעו"ש. וכן בערבית יש ז' היכלות כמ"ש שם בשער הכונות דרוש א' דערבית דף ל"ב ע"ב יעו"ש. א"כ צ"ל דוקא על הסדר דאם לא כן הוא מהפך סדר עליית העולמות הנתקנים על ידי ברכות יוצר אור וקריאת שמע כידוע ליודעי ח"ן:

י

י) [סעיף ד'] יש אומרים שאין מצות צריכות כוונה. וי"א שצריכות כוונה וכו'. וכן הלכה. ודוקא במצות דאורייתא אבל במצות דרבנן אין צריכות כוונה. הרדב"ז ח"א סי' ך' משפט צדק ח"ב סי' ס"ב. כנה"ג בהגה"ט סס"י תקפ"ט. מ"א סק"ג. א"ר אות ג'. ועיין להפר"ח סי' תפ"ט אות ד' שכתב דכן הוא נמי דעת מרן ז"ל אבל הוא ז"ל ס"ל דגם במצות דרבנן בעי כוונה ואי לא לא נפיק יעו"ש. אמנם מהרח"א ז"ל בס' מקראי קודש חלק על הפר"ח וכתב דדעת מרן ז"ל גם במצות דרבנן צריך כוונה יעו"ש והביאו ברכי סי' תפ"ט אות י"ג. ועיין שם בברכ"י מה שהאריך בזה ועיין ער"ה בזה הסי' אות א' ומ"ש הפרמ"ג בא"א אות ג' וית' עוד מזה לקמן סי' תע"ה על סעי' ד' יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא. ולפי דברי האר"י ז"ל כל מצוה שהיא בלא כוונה כגוף בלא נשמה שכתב בע"ח בשער מ' פ"ב וז"ל דע כי כל בחי' מצות מעשיות וברכותיהם כמו ציצית ותפילין ואכילת מצה וסוכה ולולב וכיוצא בזה כולם הם בחיציניות העולמות אעפ"י שיש בהם בחי' מוחין הם בחיצוניות וכל מצוה שהיא בדיבור לבד כמו תפלה הכל הוא בפנימיות וכו' אור פנימי כנגד מעמה ואור מקיף כנגד הברכה. כמו ג' סעודות דשבת אכילת מצה בפסח וקדוש שבת שעל היין וציצית וסוכה ולולב ותפילין. אכן כל דבר התלוי בפה לבדו כגון התפלה ועסק התורה הכל תלוי בפנימיות. ואמנם הכוונה במחשבה הוא הנשמה בין בחיציניות כמו כוונת עשיית המצות שהוא בחיצוניות וכן הוא נשמה לפנימיות כגון כוונת התפילות וכו' כי החיצוניות והפנימות הכל הוא בבחי' הכלים. וכיוצא בו בנשמות יש חיצוניות ופנימיות שהוא נשמת חיצוניות. לכלי חיצוניות ונשמת פנימיות לכלי פנימיות. וכ"ז בבחי' אור פנימי וכנגדן בבחי' אור מקיף עכ"ל. הרי ידעת כי על ידי עשיית המצות בין אם היא על ידי מעשה כגון סוכה ולולב וכו' בין אם היא על ידי הדיבור כגון תפלה ות"ת וכו' על ידי עשיית גוף המצוה נעשה בחי' הגוף כלי שהוא בחי' וע"י כוונת המחשבה נעשה בחי' נשמה אבל אם לא יכוין במחשבה הויא עשיית המצוה כגוף בלא נשמה. וכן כתב הרב שם בע"ח שער מ"ט פ"ה לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסוגים מן הכסף שהם לבוש הנשמה וט"י כונת האדם בתורה ובמצות נגמר לבוש הנשמה יעו"ש:

יא

יא) שם וי"א שצריכות כונה וכו'. עיין בס' התיקונים תיקון ו' שכתב וז"ל דבזמנא דישראל משתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה ברחימו ודחילו אתמר בהון לא תקח האם על הבנים. ובזמנא דלא משתדלין בהון ברחימו ודחילו אתמר בהון שלח תשלח את האם. בזמנא דישראל נטרין שבתא בזכור ושמור בדחילו ורחימו אתמר בהון לא תקח האם על הבנים וכו' יעו"ש. וכתב הרב בשער רוה"ק די"ב שקודם שהאדם יעשה איזה מצוה או צדקה יאמר לייחדא שמא דקב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו בשם כל ישראל. ויכוין לחבר שם י"ה שהם דחילו ורחימו עם ו"ה שהם קב"ה ושכינתיה עכ"ל ומזה נתפשט המנהג לומר לשם יחוד קוב"ה וכו' קודם כל מצוה ותפלה. ואין לחלק בזה בין ימי העומר ובין ימים שבין ר"ה ויוה"כ שאין נוהגים חסידי בית אל יכב"ץ לכיון בתפילות ומצות הכונות השייכים להם ע"פ דברי הרב לשאר ימות השנה כי בכל זמן ועדן צריך לומר הלשם יחוד וכו' קודם כל מצוה ותפילה כמו שהוכחתי בתשו' בסה"ק באר מים חיים יעוש"ב, וכן מנהג בית אל יכב"ץ שבתוך עיר קדשנו ירושת"ו, אמנם צריך ליזהר מאד לומר הלשם יחוד בכוונה גדולה כי הוא מיחד השם הנכבד והנורא ולא ח"ו אחר שיתרגל בה יבא לאומרה בלא דעת ותבונה כמ"ש שם והחי יתן אל לבו ליזהר מאד ולא יעבור עליו תמיד:

יב

יב) [סעיף ה'] הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון וכו'. ועיין לקמן סי' ס"ג סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

יג

יג) שם והשאר אם לא כיון וכו' אע"ג דבסעי' ד' פסק דמצות בעי כיונה היינו שיכוין לצאת אבל כוונת הלב שישים על לבו מה שהוא אומר א"צ אלא בפסוק ראשון, מ"א סק"ד. סו"ב אות ד', ובכ"מ פרק ב' מהלכות ק"ש דין א' משמע דס"ל דאפי' לא כיון לצאת רק בפסוק ראשון יצא יעו"ש, והביאו מ"א שם, ועיין מש"ל סי' ה' אות א' ואות ה', ולקמן סי' ס"א אות א' ואות ב':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---