כובע ישועה/בבא קמא/לח/א
כובע ישועה 
בבא קמא לח א
ואי רעהו ל"ד כו'. והקשה בשיטה מקובצת פשיטא דדוקא מדמיעט הקדש ותירץ דה"ק אי ל"ד לענין כו' כיון דהדיוט הוא ומשני כו' כלומר דהוא בכלל רעהו אלא דאימעיט מקרא דעמד ע"ש. וק"ל דבבבא מציעא (קיא:) ממעטו מרעך. וי"ל דש"ה בעושק דל"ש למעט הקדש וע"כ מוקמינן קרא למעט משא"כ בזה די"ל דקרא רק להקדש אתי ועיין במה שציין הרש"ש להתוס' דמנחות דף ס"ז ע"א ד"ה חד:
שאפילו כו' ועוסק בתורה שהוא ככ"ג. והקשה הרשב"א איך הוא ככהן גדול שהרי אינו מקבל שכר רק כאינו מצווה ועושה ע"ש. והנ"ל כיון דמעלת ושכר הלימוד גדול ממעלת ושכר מעשה המצות וכדהביאו התוס' דסוטה דף ד' יקרה היא מפנינים מכהן גדול כו' [ועיין בתוס' ספ"ק דמכילתין] וכיון דלימוד דמצווה גדול ממעשה דמצווה י"ל דלימוד דאינו מצווה שוה למעשה דמצווה וניחא הא דשהוא ככהן גדול כמעשה דכהן גדול:
קראו ושנו ושלשו. עיין מה שכתבו התוס'. ושם בחגיגה הקשו דתפ"ל דהמלמדו עובר בלפ"ע כיון דח"מ כמבואר בסנהדרין דף נ"ט. ולכאורה להמבואר ברמב"ם פ"י ממלכים הל' ב' דאין עונשין ב"נ קטן וחרש ושוטה לפי שאינן בני מצות. ובודאי אזהרה נמי ל"ש בהו וא"כ ל"ש ביה משום לפ"ע וצריך קרא דתהילים דלקטן דבן לימוד הוא [אף שאינו ב"ד לעונש ואזהרה] אסור ללמדו אך להמבואר ביבמות דף קי"ד דילפינן מדם ושרצים וטומאה דאסור לספות בידים איסור לקטן ישראל. ואף שהקטן מצידו אינו בר עונש ואזהרה כמבואר בפסקי מהרא"י סי' ס"ב ע"ש. וא"כ גם לספות איסור שנוהג בב"נ לב"נ קטן נמי אסור לישראל ואכתי תקשי ל"ל קרא דתהילים. ובמלא הרועים ערך קא"נ אות כ"ג מצדד דאין איסור לספות לקטן מה שלדידיה מותר וישראל אינו מוזהר שלא לטמא?? כהן קטן בידים ע"ש. והכא דישראל שרי ומצוה ללמוד לא ילפינן לאסור ללמוד לב"נ קטן מדם ושרצים וטומאה. ובגינת ורדים כלל מ"ג כתב דבדבר המותר לו ואסור לחבירו ליכא לפ"ע והביא דמהתוס' דבבא מציעא דף י' בד"ה כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה לא משמע כן ע"ש. והרי גם מהתוס' דחגיגה הנז' לא משמע כן [וגם מה שכתב שם דעו"ג מצווה בלפ"ע. מהתוס' דחגיגה לא משמע כן מדכתבו דאיכא עו"ג שרוצה ללומדו. עיין משנה למלך פ"ד ממלוה שהובא בגינת ורדים שם]. אך באיסור זה דלספות לקטן י"ל כן. וצריך קרא דתהילים ועיין מה שכתבתי בדף ק"ט ע"ב ד"ה קטן וצ"ע. אך בין למ"ש התוס' בחגיגה דמיירי ביש עו"ג שרוצה ללמדו בין למ"ש דנפ"מ לב"נ קטן הכא דבגדולים מיירי וכן לא מיירי ברצה עו"ג ללמדם ה"ל להקשות מלפ"ע. ועיין ברמב"ם פ"י ממלכים הל' ט' ובכ"מ ולחם משנה ובט"א בחגיגה שם: