יצחק ירנן/שבת/כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שבת כג

ב

נוקבים מגופה של חבית להוציא ממנה. ובש"ס שם דף קמ"ו אין נוקבין מגופה אמר רב הונא מחלוקת למעלה אבל וכו' ופסק רבינו כר"ה וכמ"ש הרב המגיד ובפי' המשנה פסק כרב חסדא וז"ל לא יקבנה מצדה ר"ל מצד החבית ע"כ ובש"ס דף מ"ח אמר רב יהודה אמר רב א"ר הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת מתקיף לה וכו' מה בין זו למגופת חבית א"ל רבא זה חבור וזה אינו חבור וכו' ועיי"ש מ"ש התוס' ד"ה וכי והקשה החידושי הלכות וז"ל ובין לפרש"י ובין לפי' התוס' יש לדקדק המקשה דהכא דלא ידע לפלוגי בין חבור לאינו חבור אמאי לא אקשיה בההיא דפ' חבית גופיה דבגוף החבית אסור לנקוב לכו"ע ובמגופת חבית חכמים מתירים ועל כרחך היינו טעמא דזה חבור וזה אינו חיבור וכו' ע"כ ומאי קשה אימא דהמקשה סובר כר"ה דגם במגופה בצידה הכל מודים דאסור כי פליגי בלמעלה וא"כ בין במגופה בין בחבית הדין שוה ואף דהתוס' כאן סברי הלכתא כר"ח כמו שהוכיח במישור מרן סי' שי"ד מדבריהם דהכא ודלא כהב"ח וט"ז שערערו על דבריו בלא טעם מ"מ המקשה יסבור כר"ה ודוק.

שובר

אדם את החבית וכו'. משנה דף קמ"ו ואמרו בש"ס שם א"ר הושעיא לא שנו אלא דרוסות עד מתני' קשיתיה דתני גרוגרות וכו' וא"כ נמצא דמתני' ר' נחמיה ורבינו העתיק המשנה כצורתה נמצא דפסק כר"נ דדוקא בדרוסות שרי אבל מפורדות לא וא"כ קשה איך כתב רבינו בסמוך מביא אדם חבית של יין ומתיז את ראשה בסייף והא היין הוא מפוזר והיאך מטלטל הסייף וסותר עצמו דידיה אדידיה. ואפשר לומר דקשיתיה לרבינו בש"ס במאי דמותיב שם ב' ברייתות אהדדי דתני חדא חותלות של גרוגרות [וכו'] מתיר ומפקיע וכו' ותני חדא מתיר אבל לא מפקיע ומתרץ לא קשיא הא רבנן הא ר"נ דלפי האי תירוצא נמצא דברייתא דתני לא מפקיע ולא חותך ר"נ ואף דקתני שם גרוגרות והשתא לפי תירוץ ר' הושעיא מתני' לא הוי גם ר"נ דלר"נ (נתן) מותר לשבור חבית של גרוגרות ובהאי ברייתא קתני אסור והחידושי הלכות נרגש מזה ותירץ דהנך גרוגרות דברייתא מפורדות נינהו וראיה דקתני תמרים ולא ידענא מאי קאמר דתמרים נמי הוו דרוסות ועינינו הרואות דבשנים אלו גרוגרות ותמרים איכא דרוסות ואדרבא בתמרים חשיב יותר דרוסות דע"י דובשייהו דנפקי מינייהו מתדבקי אהדדי ומשו"ה נקטינהו אהדדי וא"כ חזרה קושיא לדוכתא ומכח זה פסק הרמב"ם כהך אוקמתא והיינו דר"נ ס"ל דאף בדרוסות אינו מפקיע אלא מתיר ומתני' רבנן וגרוגרות לאו דוקא ודלא כר' הושעיא אך קשה לזה דא"כ ר' הושעיא היאך מיישב הנך שתי ברייתות וכעת קשה.

ג

וכשם וכו'. ועיין מ"ש הרב המגיד ועיין להרב מקראי קודש מ"ש לתרץ דשרי אפי' אינו תלמיד חכם משום דפסק דשרי לעבור אפי' במים לקבל פני מי שגדול ממנו וכו' יעו"ש ולענ"ד לא דמי הא להא דלעבור במים שרי אבל במברא שמעבירו הגוי מי שרי ועוד א"כ גם בלא ערמה לישתרי וק"ל.
ודרך אגב חזינא שם בסוגייא דף קל"ט דאיתא הכי אמר רבה בר רב הונא מערים אדם על המשמרת ביו"ט לתלות בו רמונים ותולה בו שמרים וכו' מאי שנא מהא דתניא מטילין שכר וכו' אפי' שיש להן ישן מערים ושותה מן החדש התם לא מוכחא מילתא הכא מוכחא מילתא ע"כ וכתב הרשב"א בחידושיו וז"ל איכא למימר אדרבא התם נמי שותה קאמרינן אבל אומר לשתות ואינו שותה לא התירו ותירץ הרמב"ן דהכי קאמר והוא שתלה בה רמונים תחילה הא תלה בה שמרים תחילה אע"פ שתלה רמונים לבסוף אסור ואקשינן ממערים ושותה מן החדש אף על פי שמתחילה הוא טורח הוכיח סופו על תחילתו ומתרץ וכו' ולענ"ד הדבר תמוה דאי הפי' כן מאי קשה שאני גבי שכר שכן הוא דרכו דמתחילה צריך לטרוח ואח"כ לשתות דמה ישתה אי לא טרח לא כן גבי משמרת דשייך ביה הוכחה קודם דהיינו מה שיטיל לתוכו רמונים והנכון מ"ש רש"י ז"ל וכן הסכים הרשב"א.

ו

ואסור להניח עלה של הדס וכו' משום מרזב. הכי איתא בשבת דף קמ"ו אמר שמואל האי טרפא דאסא אסור מאי טעמא רב יימר [מדיפתי] אמר גזרה משום מרזב רב אשי אמר גזרה שמא יקטום מאי בינייהו דקטים ומנחי ע"כ. ולכאורה קשה טובא דאי שמואל קאי בעלה של הדס קטום נמצא דאפ"ה אסור ומאי איכא בינייהו ואי באינו קטום א"כ מאי שמא יקטום דקאמר והא קוטם כאן ומשו"ה ליתסרי ומרן בב"י סי' שי"ד הרגיש בזה ונדחק.
ולענ"ד דין חיליה דהרב בעל הטורים ז"ל שם דהוצרך שיהיו הרבה קטומים ולא די באחד והשתא ה"פ דש"ס דשמואל אסר בטרפא דאסא אף בקטום וחד אמר דאסור משום מרזב וחד אמר שמא יקטום וא"כ בדאיכא קטומים הרבה איכא בינייהו דלמ"ד משום מרזב אסור ולמ"ד שמא יקטום ליכא למיחש דהא איכא קטומים הרבה ואי אינו מועיל זה איכא אחר ושמואל לא איירי אלא בדליכא קטום כי אם אחד מהם וזה נמי נאמר לפי' רש"י ואף דלא פי' כי גם מ"ש מרן לא פי' וא"כ אף דגרסינן קטים ומנח צ"ל כן ולדחוקי בפי' תבות אלו וצ"ל קטים ומנח אחרות דאל"כ מה נאמר להרא"ש דהעתיק קטים ומנח אלא ודאי כדכתיבנא.
וכתב מרן וז"ל כתב הרב המגיד וכו'. ורב אשי דאמר גזרה שמא יקטום לפרושי טעמא דשמואל אתא ולא משום דס"ל הכי וכו' עכ"ל. והקשה הרב כפות תמרים דף י"ד ע"א דאם כן איך פסק רבינו לקמן ה"ז גבי זמורה שמא יקטום כיון דלא אתיא כהלכתא זה תורף קושיתו ולא קשיא כלל דהתם לאו אוכלי בהמה הוו ודוק.
והר"ן פ' המביא כדי יין כתב וז"ל והיכי מסקינן הכא דאוכלי בהמה כיון שהן רכין אין בהם משום תקון כלי אע"פ שהוא מכוון לכך והא בפי' אסרינן למיתן טרפא דאסא בחביתא אפשר לומר דהתם היינו טעמא לפי שדרך הוא שאפי' באוכלי בהמה מתקנין כלי העשוי כבר אבל לא שיעשו ממנו כלי לכתחילה עכ"ל והביאו מרן סי' שי"ד והקשה לו דאי דרכו בכך לתקן כלי באוכלי בהמה לחייב אפי' שלא קטם משום התיקון ואי בתיקון ליכא איסור גם בקטימה ליכא דאוכלי בהמה נינהו.
ולענ"ד ה"פ ודבריו אלה אזלי למ"ד משום מרזב וקשיא ליה מאי שנא דהתם חיישינן משום מרזב והכא לא חיישינן שמא יעשה כלי ואסור ואהא מתרץ דשאני הכא שדרך הוא דמתקנין כלי העשוי כבר באוכלי בהמה וכיון דזה דרכו כל הימים הרואה אינו מחלק וסבר דשרי גם בדבר שאינו אוכלי בהמה אבל לעשות כלי באוכלי בהמה מתחילה אין עושין וכיון שכן לא אתו לטעות ולעשות כלי מדבר שאינו אוכלי בהמה אך מרן ז"ל שם כפי מ"ש בדברי הר"ן לא הבין כן יעו"ש וצ"ע.

ז

עיין בספרי אגורה באהלך דף כ"ו ע"ב.

ח

אסור להטביל כלים טמאים וכו'. עיין להרלנ"ח סי' ט"ז ישוב לדברי רבינו למה שקשה מכאן למ"ש פ"ד מהלכות יו"ט ושם נסתפק בדעת הרא"ש לדעת הרי"ף בכלים חדשים שהיה לו מערב יו"ט אי יכול להטבילם ביו"ט או לא יעו"ש שכעת אין הספר מצוי בידי ולכן אעתיק לשון הרא"ש ז"ל ואבאר דבריו לפי פשוטו וז"ל הרא"ש והביא הרי"ף טעמא דרב יוסף [דאמר] משום סחיטה וטעמא דרב ביבי דאמר גזרה שמא ישהא ושביק וכו' ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט הילכך נראה וכו' ומאלו ב' הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביו"ט עכ"ל וה"פ ותמהני למה מפרש משנה זו דהמשנה קאי במטביל מחמת טומאה ובזמן הזה ליכא טומאה ועוד לפי הטעמים שכתב שהא טעמא דסחיטה וטעמא דשמא ישהא הדין יוצא דמותר להטביל כלים חדשים ביו"ט דלטעמא דסחיטה היינו טעמא דשמא יטביל כלי דשייך בהו סחיטה ועכשיו דליכא טומאה וליכא למיחש לסחיטה שרי להטביל כלים חדשים ולטעמא דשמא ישהא וה"ט דשמא מאי דביני ביני יטמא ביה איזה תרומה עכשיו דליכא תרומה ולא טומאה שרי להטביל כלים חדשים וליכא למיחש לשמא ישהא וכו' ואין לזוז מזה בכונת דבריו וא"כ מה מקום להסתפק דודאי דהרא"ש איירי אפי' בכלים חדשים שבאו לו מערב יו"ט כיון דליכא להני טעמי דסחיטה ושמא ישהא והוא ז"ל שנסתפק בדעת הרא"ש לא ידעתי היאך יפרש לשון הרא"ש.
עוד כתב הרא"ש וז"ל הילכך נראה טעמא דרבה עיקר דהלכתא כוותיה לגבי רב יוסף ע"כ והקשה עליו הט"ז ס"ק ה' דהכא רב ביבי נמי פליג על רבה וכו' פי' וא"כ מאי חזית לפסוק כרבה כיון דהא רב ביבי ור"י פליגי עליה ולא הוי חד לגבי חד אלא חד לגבי תרי וכל חד הוי לגבי ב' ועיין להרב יד אהרן נר"ו סי' שכ"ג גם במה שתמה על הרב שער אפרים שכתב בדעת מרן שמה שהתיר בשו"ע היינו מויש מתירין דכתב הכלבו דהכלבו לא איירי אלא ביו"ט וכו' יעו"ש ואינה קושיא דמרן ס"ל דהוא הדין בשבת והא ראיה דהביאו כאן הלכות שבת וכמו שנראה מדברי מרן ב"י. אך קשה איך התיר מרן בשו"ע כיון דהרמב"ם והרא"ש אסרי לפי דרך השער אפרים וצ"ע.
ודרך אגב ראיתי בסוגייא זאת אמר ליה אביי יש לו בור בחצרו מאי איכא למימר וכו' והקשה בשיטה מקובצת וז"ל וקשיא לי דהא ברה"ר מדינא אסור מן התורה ועוד מאי קאמר גזרה בור בחצרו אטו בור ברה"ר דהא מעיקרא נמי הכי ס"ל דמתני' אפי' בבור בחצרו קא אסרה וטעמא משום בור ברה"ר ועיי"ש מה שתירץ. ולענ"ד ה"פ שמא יטלנו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר דהיינו דקאי הבור ברה"ר אבל הכלי היה בקרוב פחות מד' אמות דליכא איסורא ואפ"ה אסור שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים ואהא קאמר לו אביי יש לו בור בחצרו מאי איכא למימר וקאמר גזרה בור בחצרו אטו בור ברה"ר וכתבו התוס' גזרה יו"ט אטו שבת ולא הוי גזרה לגזרה דיו"ט ושבת אחת היא עכ"ל ולא קשיא ליה בשמא יטלנו בידו ויעבירנו ד' אמות ברה"ר וגזרה בור בחצרו אטו בור ברה"ר דהוו ב' גזרות משום דבהא ודאי איכא למימר כולה חדא גזרה היא אבל מיו"ט אטו שבת חידשו דכולא חדא גזרה היא.
ועוד כתבו התוס' ד"ה נגזור (הסקה) [השקה] וכו' וכן בסמוך בולד הטומאה וכו' ע"כ. וכתב בחידושי הלכות וז"ל ובההיא דמדלין בדלי לא תקשי להו דנפרוך גזרה שמא יעבירנו דדרך הדלי מונח אצל הבור ולא שייך בהוא שמא יעבירנו וכו' יעו"ש וכן כתב בשיטה מקובצת לקמן גבי רב ביבי וז"ל והא דמדלין בדלי טמא ולא גזרו שמא ישהא התם הוא דהדלי שם בבור ושם טהרתו מילתא דלא שכיחא הוא שיהא משהא וכו' עכ"ל. מוכח דסברי דמ"ש דלי בברייתא הוא דוקא אבל כלי אחר שאינו דלי לא ברם מרן בב"י סי' שכ"ג הביא מדברי הירושלמי בפרקין דלאו דוקא דלי אלא הוא הדין כלי אחר שראוי למלאות בו מים שרי יעו"ש ועוד דברי החידושי הלכות ז"ל בזה מלתא דלא מסתברא דכל עיקר הגזרה היינו שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ובדלי ליכא למיחש וכשנאמר דאיכא למיחש לשמא יטביל בעיניה ומטביל בעיניה משום שמא יעבירנו חיישינן אתמהא ולכן נראה דהתוס' במה שמצאו טעם כתבו ובמאי דלא מצאו צ"ל דאגב אחרינייתא אמרו כן בש"ס ובגמ' רב ביבי אמר שמא ישהא וכתב החידושי הלכות יש לדקדק לטעמא דר"ב שהוא משום תקלת תרומה למה נחמיר בה לקמן בשמעתין בשבת טפי מיו"ט ומתוך זה נראה לישב דברי הרמב"ם בהלכות יו"ט וכו' יעו"ש. ולענ"ד אין זה קושיא עד דמחמתה ידחוק רבינו לפסוק כן דטעמא דלקמן היינו משום דכיון דהוא מטמא לכלי אסור וכמ"ש התוס' לקמן ד"ה ושוין.

כג

וכן אם פירש טליתו וכו'. ועיין מ"ש הרב המגיד על שם הרמב"ן והר"ן דקדק כן מפי' רש"י בסוגיין וליתא וכמו שנראה מפי' רש"י בדף י"ט גבי הנהו ב' תלמידי וכן הרשב"א בסוגיין והרה"מ כאן לא יחס פי' זה אלא להרמב"ן.

כו

מותר להציל וכו'. ועיין מ"ש הרב המגיד וסיים וזה נ"ל עיקר לדעת הפוסקים כר' יהודה עכ"ל ולכאורה איכא ט"ס וצ"ל כר"ש ודלא להשוותו טעות נראה דה"פ דהוא סיים ומ"מ אפשר וכו' כלומר דאף דהלכה כר"ש מ"מ בזה לא הודה הש"ס דילן להירושלמי וכו' ואהא מסיים וזה נ"ל עיקר כלומר האי סברא דלא כל השבותין שוין גם למאן דפוסק כר"י דמודה בזה ולא מסתייעי מהא דלא הביא בש"ס דילן הא דירושלמי לפסוק דלא כר"ש ודוק.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.