יצחק ירנן/מאכלות אסורות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ מאכלות אסורות ב

א

מכלל וכו' וכל שכן וכו' בלא תעשה. וכתב הרב המגיד וז"ל ודע שאין לתמוה וכו' ממ"ש אין מזהירין מדין ק"ו וכו' ודברי הרה"מ אלו הביאן הרא"ם סדר שמיני ד"ה מבשרם וכתב עליו ונכון. והקשה אלי החכם השלם עצום ורב יצחק נוניש הי"ו דהרא"ם עצמו פליג דידיה אדידיה ממ"ש בסדר ראה ד"ה ותרומת ידך אלו הבכורים שכתב שהוא אזהרה לאוכל בכורים חוץ לחומה ואע"פ שהוא בא בק"ו מבכורים לא למדנו אלא איסורא ולא מלקות יעו"ש והא התם דאיכא עשה דוהבאתם שמה ואפילו הכי אצטריך ותרומת ידך ולא אמרינן כיון דאיכא איסור עשה לילקי מק"ו כמ"ש הרה"מ כאן. ועוד קשה לי ממ"ש בכריתות דף ד' ע"ב א"ר אילא אכל מעשר דגן תירוש ויצהר לוקה ג' והא אין לוקין על לאו שבכללות שאני הכא דמייתרי קראי מכדי כתיב ואכלת לפני ה' וכו' לפנים אין בחוץ לא למה לי דכתב רחמנא לא תאכל וכו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך לחלק אי מההיא הוה אמינא ה"מ בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו להכי כתב רחמנא לא תוכל לאוקמה בלאו ועדיין לאו שבכללות הוא וכו' ולא לקי ע"כ הרי בפירוש דהש"ס קרי להאי עשה דוהבאתם שמה לאו הבא מכלל עשה לאוכל חוץ לחומה וא"כ הוי דומה בדומה להך דהכא דבהמה דליכא שום סימן טהרה דאית ליה לאו הבא מכלל עשה ואפילו הכי אתא קרא להוסיף בעונשו בלא מלקות ואף אנו נאמר הכא דמכח ק"ו יהא נוסף באיסור לאו ולא מלקות ומהיכן בא לנו לומר דמכח ק"ו לילקי.
ועוד קשה לי מדברי הש"ס במכות דף י"ז שהקשו שם על דברי ר"ש וכי מזהירין מן הדין אפי' למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין וכו' ומאי קושיא שאני הכא דהא איכא איסור לאו הבא מכלל עשה ומשום הכי מזהירין מן הדין ולקי אלא ודאי דאפילו הכי אין מזהירין מן הדין דלא כהרה"מ גם ממה שתירצו בש"ס לקושיא זאת איסורא בעלמא ולא למלקות ונמצא דאף דאיכא לאו הבא מכלל עשה אפילו הכי מייתינן מק"ו להוסיף באיסור לא תעשה קשה שהרי מק"ו מייתינן איסורא לחוד אף מקודם איסורא וכן מש"ס זה לא באתי לכוונת הרא"ם בתחילת הל' שאנו בו שכתב והלא אין מזהירין מן הדין וליכא למימר דהאי ק"ו לאיסורא בעלמא כדמשני במכות דאי לאיסורא בעלמא תיפוק ליה בלאו הבא מכלל עשה והתימה מרבינו ישעיה שתירץ שהק"ו הזה הוא לאיסורא ולא ללקות וכו' וסיים ושמא י"ל דהאי ק"ו הוא להביא איסור ל"ת והתמהא דההיא סוגייא דמכות אף דאיכא איסורא דלאו הבא מכלל עשה אפילו הכי תירץ הש"ס לאיסורא והיינו איסור לאו והן דברי הר' ישעיה וכן מהש"ס דכריתות שזכרנו מורה בפירוש כן דקאמר אי מההיא הוה אמינא הני מילי בעשה אבל בלאו אימא לא אמטו להכי כתב רחמנא לא תוכל וכו' ועדיין לאו שבכללות וכו' הרי דאף דאיכא איסורא דלאו הבא מכלל עשה אפשר לומר דבא לא תעשה בלאו שבכללות להוסיף באיסורו אף דלא לקי והיא ראיה שאין עליה תשובה וכן הרב תנא הוא נמשך אחר סברא זאת דכל דאיכא איסור חד לא אמרינן מק"ו להוסיף עוד איסור אחר דמאי נפק"מ כיון דליכא מלקות יעו"ש בדבריו ולא זכר ש'ר שרבינו ישעיה ס"ל הכי וגם הרא"ם כתב ושמא י"ל הכי יעו"ש עוד זאת הני סוגיי דברירן טובא דלפעמים אתי קרא להוסיף איסורא וא"כ ממנו ניקח להוסיף איסור לאו מק"ו ושם בש"ס דמכות בק"ו איירי וקאמר לאיסורא באופן שדברי הרא"ם וגם דברי הרה"מ לכאורה אינן מובנים שרבנן בתראי מרן והלח"מ בהלכות איסורי מזבח פ"ה והרא"ם והמל"מ קלסוהו.
וע"פ הצעתינו זאת והיא אמיתית דמאי דמשני בש"ס לאיסורא היינו איסור נוסף דלא תעשה דאילו איסור לאו הבא מכלל עשה אית ליה מוהבאתם שמה לא קשה מה שהקשיתי בס' תועפות ראם סדר שמיני ד"ה מבשרם למ"ש הרב המגיד סוף פ"כ מהל' שבת דבעשה אין מזהירין מן הדין דמאי שנא כיון דאיסור לא תעשה דליכא מלקות דומה לעשה דבשניהם ליכא אלא איסורא ואיסור ל"ת מייתינן מן הדין ואיסור עשה לא דעד כאן לא הקשיתי אלא להרא"ם שהבין דכל דליכא איסורא מקודם [אין מזהירין] מן הדין אבל אי איכא איסורא מקודם לא וא"כ למה לא נביא עשה מק"ו ברם למאי דאנן קיימין בפי' הש"ס הסברא היא להפך דכל דאיכא איסורא מקודם נוכל להביא מק"ו איסור אחר וכמ"ש בש"ס שם לאיסורא אבל כל דליכא איסור לא מייתינן מק"ו לאיסורא ועיין להרב מוצל מאש בס' אש דת סי' כ' מה שהקשה להרה"מ מסוגית מכות מעדים זוממין והתם איכא איסורא דלא תענה ברעך עד שקר ואפילו הכי אין עונשין מן הדין ותירץ דשאני עונש מאזהרה והקשתי לו בסיפרי תועפות ראם סוף סדר תשא דהא קי"ל אפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין רצוני לומר דחזינן דיותר קשה להזהיר מן הדין מענוש מן הדין וכאן הוא להיפך דכל דמצינו איסור מן התורה מזהירין מדין ק"ו ואין עונשין מדין ק"ו ולכאורה היא קושיא ברם מ"ש עוד שם הם דברים שפלטתן קולמוס בלי דעת בעלים דההיא שכתב הרה"מ מזהירין הוא ממש הזהרה דהיינו מלקות ועונש הוי מיתה גם מה שהקשיתי שם להתוס' דחולין י"ל דלא קשה דהוי גלוי מילתא ודוק.
והנה ראיתי להמל"מ דברים מעורבבים שכתב על דברי הרב המגיד אלו שרבינו עצמו כתב כן במנין המצות ושהרמב"ן השיגו יעו"ש וליתא דאין דבריו שבמנין המצות ענין למ"ש הרה"מ דמה שכתב במנין המצות שורש י"ד הוא דדבר שענשו מפורש האזהרה ילפינן מק"ו ומ"ש הרה"מ הוא דדבר שהוא אסור משב ואל תעשה ילפינן מק"ו להלקותו וזה הוא יותר חומרא דמלקינן ליה מן הדין משא"כ מ"ש רבינו דלא מייתינן חומרא מק"ו דהעונש מפורש וכל זה מפורש במ"ש בסוף דבריו יעו"ש וביתר דבריו עיין מ"ש עליו בספרי תועפות ראם סדר שמיני ד"ה כל מפרסת פרסה גם בדברי הלח"מ ע"ש ד"ה אותה תאכלו.
ובספר המצות מצות עשה קמ"ט כתב היא שציוונו לבדוק בסימני בהמה חיה ועוף והיא מצות עשה וכו' ולשון סיפרי אותה תאכלו ואין בהמה טמאה באכילה וכו' וזה לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה הנה נתבאר שאומרו אותה תאכלו מ"ע והענין במצוה זאת שאנו מצוין לבדוק הסימנים האלו וכו' עכ"ל. ולא יכולתי להלום דבריו דאי מ"ע זאת היא כדי שכשיעבור ויאכל בהמה וחיה טמאה יעבור על עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה איך כתב דהמ"ע היא הבדיקה ואי הבדיקה בסימנים תקרא מ"ע היאך נאמר דבאכול הטמאה עובר גם במ"ע והוא עירב שנים יחד וקראו מ"ע ומי שעובר עובר גם בל"ת וכן יש לעורר גם במצוה קנ"ב בדגים דאין דבריו מובנים דאי מצוה תחשב הבדיקה היאך שאלו בש"ס כי מאומרו זה לא תאכלו מינה נשמע דזה תאכלו והא צריך למכתיביה למצות הבדיקה ומ"מ המתבאר מדבריו בין ממצוה קמ"ט בין ממצוה קנ"ב דלאו הבא מכלל עשה עשה וזה כונת הסיפרי באומרו זו מצות עשה ואם כן מצאה הקפידה מקום לנוח במה שהשיג הרמב"ן בשורש הו' יעו"ש באות אל"ף ובי"ת שהרי מנה רבינו אלו המצות בעשין דלא כמו ששרש בשורש הו' יעו"ש.
ולפי קוצר דעתי טענת הרמב"ן היא טענה ואיני מבין למה שהליץ עליו המגילת אסתר שכונת רבינו והסיפרי הוא לומר שהבדיקה דבין טמא לטהור היא המ"ע ולא דכשאוכל הטמא עובר העשה ול"ת וכמ"ש הר"ד ויטל יעו"ש כי בפירוש כתב רבינו הכא דעובר בעשה ול"ת וכעת ראיתי מ"ש הרב המגיד ריש ההלכות דידן וז"ל וביאור מנין מצות אלו בס' המצות שהוא שאנו רשאין לאכול הטהורין ולא הטמאין וכמ"ש בת"כ אותה תאכלו ולא בהמה טמאה וידוע דלאו הבא מכלל עשה עשה וכו' יעו"ש הרי שפי' למ"ש רבינו מ"ע לידע הסימנים שמבדילין דהכונה שידע ויאכל מהם ולא מהטמאה דאי אוכל מהטמאה עובר גם בלאו הבא מכלל עשה נמצא דהעשה דאיכא הוא שלא יאכל מהטמאה וניצול מזה בידיעת הסימנין וממילא נתבארו דברי רבינו דס' המצות ברם למ"ש המגילת אסתר בשרש הששי שזכרנו אין מקום להבין דברי רבינו דמצוה קמ"ט וקנ"ב גם דברי הרמב"ן נכונו.
ואחר זמן רב נדפס ס' שער המלך למהר"י נוניש נר"ו וראיתי לו בלשון זה דאנן קיימין מ"ש מדברי כאן ובסיפרי תועפות ראם יעו"ש ומחדש ראיתי לו שהקשה עמ"ש רבינו בשרש י"ד מס' המצות בהא דאמרינן לא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר דכשהעונש מפורש בתורה יכולין להוציא אזהרה מן הדין אין זה סותר אומרם אין מזהירין מן הדין כיון שהעונש מפורש בתורה מסוגיית פרק יוה"כ דף פ"א דאמרו שם אבל אזהרה לעינוי של יום עצמו לא למדנו מנין לא יאמר עונש וכו' אלא לא יאמר עונש בעינוי דגמר ממלאכה וכו' והא התם עונש עינוי מפורש בתורה וא"כ אמאי אצטריך למילף אזהרה בעינוי ממה שלא יאמר עונש (באזהרה) [בעינוי] אזהרה גופיה תיתי בק"ו כיון דהעונש מפורש בתורה וכן הקשה עוד מסוגיית זבחים דף ק"ו דאמרו שם בשלמא העלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה אלא שחיטה בעלמא עונש כתיבה אלא אזהרה מנ"ל וכו' אלא א"ר אבין ק"ו מה במקום שלא ענש הזהיר מקום שענש אינו דין שהזהיר ופריך וכי מזהירין מן הדין וכו' יעו"ש הרי בהדיא דאע"ג דהעונש מפורש בתורה אפ"ה אין מזהירין מן הדין אלו דבריו.
וכל זה תמוה ולא ידענא מאי אידון בה דשם בשרש י"ד כתב רבינו בפירוש דאף דאמרינן לא ענש אלא א"כ הזהיר מ"מ הוא בהוציא הדבר באיזו ממידות שהתורה נדרשת יעו"ש דבריו בטוב טעם אבל כל דלא מצינן אזהרה מכח איזה מדה מהמידות אין מזהירין מן הדין והא ראיה שרבינו בהל' שביתת עשור ה"ד כתב דאזהרת עינוי נפקא מלא ענש אלא א"כ הזהיר מאי דליתא בש"ס אלא דרבינו קיצר ולא הביא מ"ש בש"ס דהא בהא תליא וכ"כ הלח"מ שם יעו"ש ועוד ראיה דבס' המצות לאוין קצ"ו כתב רבינו שם אזהרה לעינוי כמ"ש בש"ס יעו"ש ולא הזכיר לא ענש אלא א"כ הזהיר והיינו דהא בהא תליא כמ"ש בשרש י"ד יעו"ש.
אמנם מה שהקשה מש"ס דזבחים זאת לפי שיטת הרה"מ דכל דאיכא לאו הבא מכלל עשה מזהירין מן הדין דהרי התם ג"כ איכא עשה ואפילו הכי קאמר אין מזהירין מן הדין קשה ולענ"ד נראה דאינו ענין עשה לל"ת דוכי גרע העונש מעשה ואפילו הכי אמרינן עונש מצינו אזהרה מנין ומהדרינן האחד מהמידות שהתורה נדרשת כדי למצוא אזהרה ודאי דאינו ענין זה לזה וצריך למצוא אזהרה לענין זה דאיכא עונש בתורה ומ"ש הרה"מ הוא להביא אזהרה מק"ו כיון דאיכא עשה בתורה מייתינן אזהרה בק"ו ונדון הרה"מ לחוד ונדון הש"ס לחוד.
וע"פ האמור א"מ גם למ"ש להמל"מ בלשון זה שהבין בדעת הרב המגיד דלא כהרב מוצל מאש סי' כ' אלא דכל דאיכא עשה אף בעשה ממש כפשטיה מזהירין מן הדין מש"ס יומא דאף דכתיב ועניתם את נפשותיכם אפילו הכי מהדר עונש שמענו אזהרה מנין והא איכא עשה דהתם הוא למצוא אזהרה להיכא דענש וצריך כעין אזהרה ולא מהניא עשה משא"כ בנדון הרה"מ וכדכתיבנא ואחר שנים רבות ראיתי להרב החבי"ב בספר תורת חסד סי' ר"ה האריך בפרט זה ולא ימלט ממ"ש על דברי המש"ל בסיפרי תועפות ראם סדר שמיני כתוב שם ותעלוז לבי.

ג

עיין בספרי תועפות ראם דף ס"ו ע"ג.

ה

עיין בספרי תועפות ראם דף ס"ו וס"ז.

ט

לפי שאין בשרו חלוק וכו'. ע' להלח"מ מ"ש שנשמט מכאן וכתוב אחר הלכה י"ד.

י

דם שרצים שפרש וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד ה"ט שרבינו מחלק בין פירש ללא פירש וסוגיית הש"ס במעילה לא משמע הכי יעו"ש.

יב

האוכל כזית וכו'. בהלכה זאת שייך מ"ש הגהות מיימוני ד"ה ואע"פ וכו'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.