יצחק ירנן/ברכות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ ברכות ו

ב

כל הנוטל וכו' ומים אחרונים אין מברכין וכו' מפני הסכנה וכו'. שמעתי מקשים דמאי שנא דמברכין על מעקה אף שהוא מפני הסכנה ושוב ראיתי הערה זאת בספר ברכת אברהם ותומת ישרים הביאו הרב כנה"ג חלק חו"מ ח"ב הגהת הטור אות ג' מסי' ת"ט וז"ל אין מברכין על מצוה שהוא הסרת נזק שלא לגדל כלב רע וכו' ואינו עושה מעשה קיים כדי להמנע מהעבירה כמו עשיית מעקה עכ"ל. ולענ"ד אין צורך לחילוק זה לשלא יגדל כלב רע וסילוק סולם רעוע משום דבשלמא גבי מעקה היא מצות עשה ושייך לברך לא כן שלא יגדל כלב רע ושלא יהיה לו סולם רעוע דהוי מצות לא תעשה דמלא תשים דמים לביתך נפקא ועשה לא הוי והיאך יברך דהתורה אמרה שלא יגדל כלב רע ואינו מגדל, איזו זמן יברך [ו]הוי כשאר מצוות לא תעשה דלא שייך ברכה, ואין לבעל דין לחלוק ולומר דיברך היכא דעבר ועשאו ומסירו דא"כ כל המצוות של לא תעשה יברך עליהם היכא דעבר אלא תעשה ושוב רוצה לקיים ול"ק אלא ממים אחרונים ולזה צריכים אנו לתירוץ. ולענ"ד יש לחלק בין מצוה דאורייתא לדרבנן דבדרבנן אזלינן בתר טעמא משא"כ בדאורייתא וסמוכות מצאתי לדברי ממה שכתבו התוס' פ' ערבי פסחים דף ק"ח ד"ה אף הן היו באותו הנס יעו"ש.

ה

כל הצריך נטילת ידים וכו'. וכתב הראב"ד זה אינו שהרי בעלי קריין טובלין בהם וכו'. וכתב הלח"מ שאין זו השגה דטפי עדיף לפסוק כרבנן וכו' יעו"ש. ודבריו תמוהים דסתם משנה ריש פ"ח דמקואות יעו"ש פסק דמים שאובין מועילים לבעלי קריין וכמ"ש שם רבינו והר"ש יעו"ש וא"כ איך כתב דרבינו פסק דלא כסתם מתני' ומה גם שכן פוסק בפירוש המשנה שם ועיין למרן ב"י סי' פ"ח חלק או"ח ולהפר"ח שם יעו"ש ודוק.

או במים שאובים שבקרקע וכו' לא עשה כלום וכו'. ובפי"א דמקואות כתב בין בכלים בין בקרקעות לא טהרו ידיו יעו"ש. ולכאורה קשה דא"כ דבשאובין בכלים לא טהרו ידיו איך פסק פ"ה מביאת מקדש ה"י גבי כיור וז"ל אין מקדשין בתוך הכיור וכו' ואם קידש בתוכו ועבד לא חילל, וכתב מרן בעיא דלא איפשיטא וכו', והשתא קשה איך לא תנא מחוללת העבודה דתיפוק ליה משום מים שאובים דאינן כשרים אלא בנטילה והביאו[ני] לזה דברי רש"י בפ"ב דזבחים גבי בעיא מהו לקדש ד"ה מי מערה יעו"ש דנראה מדבריו דבכיור גם כן פסול מים שאובים. ולק"מ דבכיור לא קפדינן אמים שאובים דא"כ מאי בעי בש"ס תיפוק ליה מטעמא דמים שאובים אלא ודאי דלאו עם נטילת ידים שוין דהאי לחוד והאי לחוד והא ראיה דטבילת ידים צריך ארבעים סאה ובפחות לא מהני וכמ"ש רבינו וז"ל ואם הטבילן במים שאין בהם שיעור מקוה וכו' לא עשה כלום אלא דבשאובין אפי' מקוה שלם לא מהני, ואי דינן שוה איך מיבעי בגמ' אי מועיל מתוכו או לא פשיטא דלא דהא בטובל בתוכו מתורת טבילה הוי ובטבילה צריך ארבעים סאה ובכיור לכל המרבה היה בו שיעור נטילה דארבעה כהנים וכמ"ש רבינו במקומו וא"כ מאי קא מיבעיא ליה וסלקא בתיקו אלא ודאי דאינן שוים בדינייהו לאיזה דברים ומ"ש רש"י מי מערה וכו' ר"ל דמי מערה איצטריכא ליה דהוא חידוש דלהטביל בתוך הכיור אינו כ"כ חידוש דמדמינן ליה לדין נט"י ומה התם אסור ה"נ אסור דהא מיהא חזינן בנט"י דאינו מועיל, לא כן במי מערה דמועיל שם הוא חידוש יותר דאינו מועיל כאן. וראיה דרש"י גופיה שם בזבחים דף כ"ב ד"ה בין שאין בהם רביעית הלוג כתב ואע"ג דליכא שיעורא לגבי נט"י לגבי קידוש לא בעינן שיעור וכו' הרי דאינן שוין לדעתו וק"ל.

ט

וכל מים וכו'. וכתב מרן משם הרי"ף ויש אומרים מים עכורים שקרובין להיות כטיט הנרוק וכו' ומדברי רבינו נראה שפירוש בתרא עיקר. והלח"מ הקשה דא"כ אמאי בקרקעות כשרים הא אמרו בפ"ב דזבחים דאי אין פרה שוחה ושותה מהן אפי' במקוה פסולים וכו'. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו נעלם ממנו דברי התוס' שם ובפ' כל הבשר דף ק"ו יעו"ש שכתבו על מ"ש רש"י ד"ה אפילו לרביעית וכו' בין בכלי בין בקרקע פסולים ותמהו עליו דאינו כן דהגירסא היא בהיפך בקרקע כשרים והא דקאמר הש"ס אי אין פרה שוחה וכו' אפילו למקוה נמי לק"מ דהכא איירי במים עבים ע"י טיט הרבה והתם במים צלולים בלא טיט אלא שהם סרוחים אלו דבריהם ז"ל, והשתא מ"ש רבינו הכא הוא ההיא דפרק כל הבשר דתני מים שנפסלו משתית הבהמה בכלים פסולים בקרקעות כשרים וכאוקימתת התוס' ז"ל דאינן עבים כ"כ אלא מוסרחים ומאוסים עד שאין פרה שוחה ושותה ממנו וזה דייק לשון רבינו שכתב או עכורים ולא כתב מלוכלכים בטיט כלשון טיט הנרוק דש"ס, וכן הרי"ף שהביא מרן כתב ויש אומרים מים עכורים שקרובים להיות כטיט הנרוק ומ"ש בפ"ח דזבחים אילימא למעוטי טיט הנרוק היכי דמי וכו' איירי בטיט עב מעורב בהם. אלא דבדברי התוס' צל"ע דא"כ מאי מקשה הש"ס למעוטי מאי אילימא וכו' ומאי קושיא נימא דמיעט מים עכורים שהם מוסרחים ואין בהם טיט כלום ואולי הוה מצי לשינויי הכי. איך שיהיה דברי רבינו מדוייקים כדברי התוס' שוב ראיתי להגהות מיימוני שכתב כן עיי"ש.

יב

כלי שאינו מחזיק רביעית וכו'. וכתב מרן פרק כל הבשר אמר רבא וכו'. וקשה לי טובא דאין דין זה יוצא מכאן דרבינו מפרש סוגיא זו למים שניים וכמ"ש הלח"מ דאל"כ קשיא ליה מהך סוגיא למ"ש לעיל הלכה י' ויהיה באותה שטיפה כדי רביעית לכל אחד ואחד, ואפי' למ"ש הלח"מ דלמ"ד קאי לראשונים הא מיהא למסקנא דקאמר ולא היה מוקים לה דוקא בשנים וא"כ איך אייתי מרן הך סוגיא להוציא הך דינא דאין בו רביעית או אינו מחזיק רביעית ומקום דין זה נתבאר לעיל בדברי מרן ה"י יעו"ש.

יג

הכל כשרין וכו'. וכתב הר"א והלא וכו'. ועיין מ"ש מרן וכתב כן לאפוקי דלאי נמי שכתב רבינו שמשון ז"ל פליגי ת"ק עם ההיא דחולין ומ"ש בלשון רבינו שמשון כח גברא לאו דוקא דה"ה כח נותן אלא מחמת דבין הכא ובין הכא איירי בגברא חילק בגברא וה"ה בבא מכח שאר בעל חי דיש לחלק ביניהם וראיה דת"ק מכשיר בקוף והא כח גברא דוקא בעינן אלא ודאי דלאו דוקא כח גברא כתב ר"ש, וכ"כ מרן בב"י סי' קנ"ט וז"ל ואע"פ שהרמב"ם פסק כת"ק היינו לומר דלא בעינן כח גברא אבל כח נותן מיהא בעינן וצ"ל שהוא מפרש כפירוש קמא דרבינו שמשון דמטה חבית ונוטל חשיב שפיר כח נותן וכו'. ר"ל כמ"ש בכ"מ ולא פליגי ת"ק עם ההיא דחולין, והוצרכתי לזה לאפוקי מ"ש הב"ח ז"ל על דברי מרן והוצרך להגיה בדברי מרן בפירוש הא' שכתב דצ"ל כפירוש הב' דר"ש ודבריו תמוהים שהוא פשוט כמ"ש.

יד

השוקת וכו' ואם היו ידיו קרובות לשפיכת כלי וכו' עלתה לו נטילה. אין לדקדק דנגזור בהיו ידיו קרובות לשפיכת וכו' אטו נותן ידיו בשוקת גופיה כי היכי דגזרו בבת בירתא לעיל דין ט' יעו"ש, דשאני התם דהפיסול הוא מחמת המים וכיון דחזי דטובל בבת בירתא טועה שהמים טובים הם ואתי ליטול בכלי ואינו יודע ההפרש, לא כן כאן דהמים טובים הם והפיסול הוא מפני שצריך כח נותן כבר רואה דבהכי איכא כח נותן ובהכי לא.

טו

מים וכו' ספק נטל וכו'. ועיין מ"ש מרן ומ"ש הלח"מ. ולענ"ד נראה דלדעת רבינו הכי פירושו דרב חסדא אמר אנא משאי מלא חפנאי מיא וכו' ר"ל ואף במקום שהיה ספק אצלי אם לא נטלתי וכו', והוצרך מרן לזה להביא משם ולא מכמה ספיקות דקתני מתני' וה"ה זה וכמ"ש הלח"מ משום דמשם אין ראיה דשאני התם דיש בעולם נטילה אלא הספק הוא אי הוי נטילה מעליא או לא מחמת איזה פיסול לא כן בנסתפק אעיקרא אי נטלו או לא וכמו שמצאנו להמשל"מ ז"ל שדעתו לקיים סברא זאת פ"ד מהלכות בכורות ופ' י"ד מהל' שאר אבות הטומאה יעו"ש ואף שצריך להבין לדעתו כל הספקות דתנו רבנן להקל אי (יתננו) [יתכנו] לפי כלל זה דלכאורה צריך לעיין, מ"מ נמצא דיש סברא זו בעולם משו"ה לא ניחא ליה להוציאו מספיקות דתני מתני' והוא ברור.

טז

מים הראשונים צריך שיגביה וכו'. דרך אגב ראינו מ"ש מרן בשם הרשב"א בסי' קס"ב וז"ל והרשב"א כתב בתשובה שהוא לא כתב (בח) [בשער הקדושה] שהנוטל צריך שיגביה ידיו מפני שהוא פסק וכו' וליוצאין מן הפרק אין לחוש שאותם אין להם שום טומאה שלא גזרו אלא על הידים וההיא דפ"ק דסוטה כשלא נטל אלא עד פיצול האצבעות וכו' וא"ת א"כ נלמוד וכו' לא היא וכו' עכ"ל. והקשה ה"ה יעקב אלבעלי נר"ו חדא במ"ש וליוצאים וכו' אין לחוש וכו' שאותם אין להם שום טומאה וכו' דהן אמת דאותן המים אינן נטמאים מכח הפרק מ"מ כבר נטמאו מכח ידיו וכשחוזרים כבר נטמאו ומטמאין את הידים דהכי תנינן משנה ג' פ"ב דידים נטל את הראשונים ואת השניים חוץ [לפרק] וחזרו ליד טמאה וכתב הר"ש לפי שנטמאו השניים בראשונים שחוץ לפרק שאין השניים מטהרים את הראשונים אלא עד הפרק ולא מאי דיצאו חוצה אין מטהרים וכו' וכ"כ רמב"ם ג"כ שם, וא"כ נמצא דאף דמצד הפרק אינן מתטמאין המים מ"מ מכח הידים גופייהו נטמאו המים דומיא דמ"ש דרב דאמר בפ"ק דסוטה דצריך שיגביה היינו שנטל עד פיצול האצבעות וחיישינן שמא יחזרו וכו', ועוד דלפי מסקנתו שהוא אינו פוסק כרב אלא שצריך עד הזרוע ואינו מצריך הגבהת הידים והיינו טעמא דהפרק דהיינו הזרוע אינו מטמא נמצא דחולק על דברי המתני' דמתני' קרי לראשונים ושניים דחוץ לפרק טמאים ואיהו קרי להו טהורים כיון דפרק גופיה טהור.
ולענ"ד נראה לומר דהרשב"א גריס כגירסת רש"י ז"ל שכתב ריש סוטה דף ד' ע"ב וז"ל ותנן נמי הידים וכו' נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טהורים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאים וכו' ונמצא דוקא היכא דלא באו שניים על הראשונים חוץ לפרק וחזרו טמאים ברם בבאו זה על זה טהורים והשתא כשנטל עד הפרק מסתמא אי הראשונים יצאו חוצה גם השניים יצאו דליכא למיחש כל כי האי דראשונים יצאו ושניים לא ויחזרו הראשונים על הידים דזו חששה רחוקה ולכן אין טעם בזה להצריך הגבהת ידים אך אי היה סברא להגביה היינו משום דבבואם המים בזרוע נטמאים מצד הזרוע עצמו וזה בין דיצאו הראשונים בין השניים נטמאים ועל הרוב השניים יוצאים יותר חוצה כיון דיש מים מקודם שם ושוב כשחוזרים על היד מטמאים את הידים אלא דבזרוע לא גזרו וליכא טומאה מצד עצמו וז"ש הר"ש למאי ניחוש וכו' שהרי למקום שנתן הראשונים יתן השניים וכיון דבאו זה על זה טהורים אפי' חוץ לפרק, וליוצאים למעלה מן הפרק וכו' כלומר דאפשר דיוצאים השניים ונטמאו מצד הזרוע גופיה אין לחוש וכו', ומתני' דתני דחזרו הראשונים וכו' לגירסת רש"י לא קשיא דמתני' לא חשש אלא דקתני דאי חזרו דינא הכי ולא דיש לחשוש לא כן בההיא דרב דהצריך הגבהת ידים דאיירי בנטל עד פיצול האצבעות דהכי ס"ל משו"ה חשש דיצאו או הראשונים לחוד או השניים לחוד או יעדיפו השניים לירד יותר חוצה מהראשונים ושוב חוזרים ונטמאים מכח הכף גופא ומטמאים את האצבעות דיש לחשוש בזה כך נ"ל בפירוש דבריו ודוק.
[נוסף מהשמטות]: וכעת חזרתי על המקרא וחזינא דהן אמת דיתכן מה שכתבתי בפי' דברי הרשב"א ברם הקושיא שהקשה מהר"י אלבעלי הנ"ל לא ידענא מאי קשיא שכבר פי' דבריו מרן שם ואין דרך להקשות כשיש מי שפי' דבריו וגם אצלי התמיה קיימת שלא ראיתי דברי מרן באותן הימים. ומחדש בענין זה ראיתי להר"ש בפ"ב דידים דכתב על דברי רש"י דסוטה דלא דק בפי' המשנה יעו"ש, וכתב עליו הרב חידושי הלכות [מהרש"א] בסוטה דף ד' דבספר ישן ליתיה לדברי רש"י אלו, נראה דכוונתו לומר דרש"י לא כתב כן והוא טעות, וליתא דגירסא זו הביאה בס' התרומות והערוך וכמ"ש הב"י סימן קס"ב אלא דרש"י במהדורא קמא קיצר ולא האריך כמו במהדורא בתרא וכך היה שונה במתניתין וכספר התרומות והערוך.

מים

הראשונים וכו' והוא שיהיו חמים וכו'. וכתב מרן ופסק רבינו כלישנא בתרא. אין לדקדק דזה סותר למ"ש איהו גופיה לעיל מזה גבי מה שהצריך רבינו למים אחרונים כלי וכתב וז"ל אי נמי י"ל דמשום דמילתא דסכנתא נקט לחומרא וכו', והא הכא ג"כ הוי מילתא דסכנתא, חדא דכאן קאי ר' ינאי כוותיה וכמ"ש התוס' והרשב"א ז"ל ועוד דעד כאן לא כתב מרן כן לעיל אלא משום דשם לא הוי כמו כל איכא דאמרי דש"ס דהכי הלכתא אלא אמרי לה והוי שקול ללישנא קמא ולכן נותן טעם לפסוק כאמרי לה משום חומרא דסכנתא. ומה שתירץ מרן בתירוץ ראשון שם הוא בדרך אחר דלישנא קמא לגבי אמרי לה לישנא קמא עיקר וא"כ כאן דהוי לישנא בתרא גמור דהכי הלכתא לא מחמרי משום סכנתא ודוק.

יט

ואסור לזלזל וכו' אפי' אין לו מים וכו'. וכתב מרן מעובדא דר' עקיבא וכו'. וקשה דההיא דר"ע לאו דינא הוא אלא מידת חסידות וכמ"ש התוס' שם ומוכרח הוא דוחי בהם אמר רחמנא, וי"ל דמשם למד דכמו דר"ע אף שהיה סכנה בדבר משום חסידות לא רצה לאכול כמו כן לדידן בדליכא סכנה אף שאין לו אלא כדי שתיה נוטל וממה שנשאר מעט שותה והיינו בדאיכא רביעית ויותר מעט וכמו שאכתוב עוד. ועוד י"ל במ"ש רבינו יטול במקצתן וישתה מקצתן במאי איירי אי דאיכא שתי רביעיות ובא' ירחוץ והב' ישתה א"כ מאי האי דקאמר אפי' אין לו אלא לשתות ואי דאיכא רביעית אחת מאי אהני הנטילה דהו"ל כמאן דליתיה ונראה דאיירי בדאיכא יותר מרביעית ולא די לו הנותר מנטילה לשתות ואפ"ה יטול ועובדא דר"ע שלא נטל ידיו עד שהביאו לו עוד מים משום דלא היה לו שיעור נטילה וזהו שאמר לו ר' יהושע הגרסי לשתיה אין לך לנטילה את בעי כלומר דלא היה לו שיעור נטילה ולכן המתין שיביא לו עוד מים והביא לו ונטל ועיין בקול בן לוי מ"ש בזה דליתא ע"פ דברינו.

כ

לא יפסיק ביניהם. כתבו הגהות מיימוני וז"ל אמנם בירושלמי משמע דקאי אמים ראשונים וברכת המוציא דקאמר כל מי שתוכף ברכה לנט"י אין השטן מקטרג באותה סעודה ואי קאי אנטילה אחרונה כבר עברה הסעודה וכו' עכ"ל. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו אין משם ראיה ומ"ש אין השטן מקטרג ר"ל שלא ידבר סרה לפני ה' על אותה סעודה וכמ"ש בבראשית רבה שהשטן קטרג לפני ה' על סעודה שעשה אברהם אבינו ע"ה ביום הגמל את יצחק. אך הנוסח שהביא הטור או"ח סימן קס"ו משם הירושלמי משתמע יפה דקאי אמים ראשונים וז"ל התוכף וכו' אינו ניזוק בכל אותה סעודה יעו"ש. ושוב אחר זמן רב ראיתי בדברים רבה סדר ואתחנן דנראה דקאי למים ראשונים ג"כ.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.