יפה תואר על בראשית רבה/צז

יפה תואר על בראשית רבה צז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על בראשית רבה - פרשה צז

פיסקא: ב  ג  ד  ה  ו  

ב  [עריכה]

לרועה שהוא עומד כו'. עמ"ש לעיל פ"ל. והסימן שאח"ז מבואר לעיל בפ"כ. ועל הדרש של עתה ע' בביאור הרי"פ בשם היפ"ת. ועוד שם על המאמר הזה שלא תעשה וכו':

ג  [עריכה]

מה הדגים הללו אין נתפסין אלא בגרונם. פי' כי לא ימעטו וישוחו ממה שאחרים יצודו מהם. רק בגרונם במה שיבלעו זה את זה והם מפסידים את עצמם כן היה בעת הזאת שע"י מריבתם זה עם זה. ובמה שלא נזהרו בלשונם נוקשו ונלכדו כדגים הנאחזים במצודה:

ד  [עריכה]

ידא דדחת תליתאה דעלמא כו'. כי ממה דכתיב ויתמוך יד אביו להסיר אותה וגו' ויאמר וגו' משמע דחפץ להסיר ולא יכול עד שהוצרך לבקש מלפניו שים ימינך על ראש וגו' כי היד החזקה של יעקב אשר דחתה את המלאך שהוא שליש של עולם כדאיתא בפרק גיד הנשה לא יכל יוסף לדחותה. וכ"ה בתנחומא א"ל ידי אתה מבקש להסיר שרפש לשר המלאכים. אבל ק"ק מה זו ראיה הלא שם בעזרת ה' עשה כל אלה ולא ידו פעל כל זאת. ולמה לא הביא מויגל את האבן לראיה על גבורתו:

ה  [עריכה]

כשם שקדמו כאן כו'. פי' במה דכתיב וישם את אפרים לפני מנשה הוא מכלל הברכה שלעולם יקדם אפרים למנשה וכן יתפרש דברי רש"י בחומש מ"ש וישם את אפרים בברכתו לפני מנשה להקדימו בדגלים ובנשיאים:

קדמו בתולדות קדמו ביוחסין. ההפרש בין תולדות ליוחסין מבואר שהתולדות הוא מספר הבנים כמה הם. והיוחסין הוא לדעת יחס כל אחד ואחד ממקורו. ויש לפרש עוד שאפרים הוליד תחלה בנים. וכן משמע ממה דכתיב וירא יוסף לאפרים בני שלשים גם בני מכיר בן מנשה. ומ"ש בתולדות אלה תולדות בני אפרים אין זה בכל המקרא. ונראה דה"ג בתחלה תול דות אפרים ואח"כ תולדות מנשה. דקים ליה שאפרים הוליד תחלה. ואולי יליף מהמקרא וירא יוסף לאפרים וגו' וכמ"ש:

קדמו ביוחסין לבני אפרים וגו'. ואע"ג דבסדר פינחס מצינו איפכא. אבל עיקר ענין יוחסין הוא במנין ראשון. והטעם למה במנין שני הקדים את המאוחר י"ל משום דמנשה הוסיף עשרת אלפים על המנין הראשון ואפרים בהיפך פיחת עשרת אלפים. וגם בנשיאי חלוק הארץ בפ' מסעי הקדים נשיא מנשה. ושמא משום דהוה חשיב מנשיא אפרים:

ו  [עריכה]

שלשה סימנים נתן להם יוסף כצ"ל. (וע' במפרשים) ומה שמסר לו שלשה הסימנים כי לולי זאת לא יאמינו לו משום סבא קודם זמן הקצוב. והסימנים האלה היו מסורים בידי הזקנים לבד. ולא יחשד הבא עמהם שידעם מהקבלה. והיינו דקאמר משה והן לא יאמינו לי כי לא ידע שיש להם סימנים. וע"ע בשמ"ר פ"ג ומ"ש שם. ומה שהוצרך לג' סימנין י"ל שזה נגד ג' טענות שבעבורם אפשר שלא יאמינו בגואלם. הא' שעדיין לא הגיע הקץ. והב' מפני שלא היו בידם מעשים טובים הראויים לגאולה. והג' מפני שהיו עובדי עבודת כוכבים וכמ"ש בחזית בפסוק קול דודי ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. וכנגד שלש הטענות האלה באו שלשה הסימנין. כי הטענה הא' הוא שלא הגיע הקץ וע"ז בא הסימן פקוד הנושא הוראתו ג"כ מספר וחשבון וזה כי הקב"ה מונה סופר ופוקד את הקץ כפי רצונו כ"י גם קודם הזמן. וכנגד טענה הב' שלא היו בהם מעשים טובים אמר כי ימנה בהם זקנים והם עמרם ובית דינו ויביט על מעשיהם ולא על מעשי ישראל הרעים וכדאיתא התם בחזית. וכנגד הטענה הג' שהם עובדי עבודת כוכבים מסר להם הסימן של אנכי שיביט בהם כאלו כולם מאמינים באנכי ה' אלהיך. ולדעת ר"ח הוא שם המפורש תחת אנכי והכל אחד הוא:

בן שהשכיל ולא עשית כמעשיהם לפיכך תהא השכם בחלקך כצ"ל. ופירושו דשכם הוא הבכורה כמ"ש ר"י בסמוך וקאמר לפי שהיה בן משכיל ולא עשה כמעשה אחיו אשר היו ראויים לבכורה דהיינו ראובן ויהודה שגבר באחיו. ושניהם נכשלו בבלהה ותמר. אבל יוסף נזהר מזנות באשת פוטיפר לכן תהיה הבכורה בחלקו. וזה ע"ד ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף. ויתכן לפרש ולא עשית כמעשיהם. שהמה גמלוך רעה ואתה גמל אותם טובה:

שכם זו הבכורה. ע' בזה ברש"י בחומש וברא"ם:

במצות ובמעשים טובים. כי אלו הם חרבם וקשתם של צדיקים כאומרו רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם כי לא בחרבם ירשו ארץ וגו'. ואע"פ שהבכורה לקח מעשו בלחם ונזיד עדשים. אבל זה לא היה רק לסתום פי עשו אבל עיקרה מה שהסכים הקב"ה על זה כדלעיל פס"ג. וזה לא היה אלא בזכותו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף