יד מלאכי/כללי התלמוד/קמ
|
< הקודם · הבא > |
לא מקרי אלא היכא שלא .ידע שיש איסור בדבר אבל אם יודע שיש איסור בדבר ואפ״ה רצה לעשותו אין זה דיעבד. כן יש ללמוד מדברי הרא״ש בתשובותיו כלל נ״ב סי׳ ג׳ שכתב דכל היכא שהתרו בו וכנס לא מקרי דיעבד ומפקינן לה מיניה והביאה הטור בא״ה ס״ס קמ״א ומוהריק״א בב״י (סימן יא) ובש״ע סי׳ י״א (סעיף ח') וכן מצאתי בשו״ת מהר״י ווייל סי׳ נ״ב דכל דידע דאסור לכל הפחות לכתחלה לא הוי דיעבד כה״ג יע״ש. וכן ראיתי להכנה״ג בי״ד סי׳ רכ״ח הגהות הב״י אות ע׳ שכתב בשם כמה מגדולי הפוסקים דאפי׳ למ״ד דבדיעבד מותר היינו כשחשב המתיר והשואל שמותר להתיר להמיר לכתחלה אבל אם ידעו שיש מי שאוסר להתיר ואפילו הכי התירו לאו דיעבד מקרי ואינו מותר ע״ש. איברא דאיכא למידק על זה ממה שפסקו הרמב״ם בפ׳ ה׳ מה׳ חמץ ומצה הל׳ י״ב וכן הש״ע ס״ס תנ״ט (סעיף ה') דאם עברה ולשה תחת השמש הפת מותרת דלכאורה נראה תמוה דכיון דידעה שאסור ללוש תחת השמש לא מקרי תו דיעבד ואמאי הפת מותרת כיון שעברה על דברי חכמים אמנם מצאתי לר׳ מנוח בפירושו על הרמב״ם שכתב דהאי עברה ולשה בשוגג מיירי והראה לנו דוגמתו בפרק כירה דקאמר עבר ובישל חייב חטאת ומדקא מייתי חטאת אלמא בשוגג מיירי והכי כמי דכוותה ע״ש והכי דייק לה הרא״ש (סימן לא) מדברי רש״י סוף פרק כל שעה (מב. ד"ה היכא דאתמר).