יד מלאכי/כללי התלמוד/צב
|
< הקודם · הבא > |
מצינו דבעי בגמ' במילתא דלא נפקי מינה מידי אף בזמן התלמוד מפני שהוא דבר שכבר עבר, ואפ"ה קבעי לה משום דרוש וקבל שכר. וזה בפ"ק לחולין יז. בעי ר' ירמיה איברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו וכו'. וכ' רש"י שם ודרוש וקבל שכר הוא, שצריכין אנו לעמוד על האמת ואע"פ שכבר עבר ע"כ. אך הרא"ש שם פליג עליה ואמר ולא נהירא לי דדוקא למסבר קראי דרשינן אע"פ שכבר עבר, אבל לקבוע בעי' בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכח, והכי אמרינן בפ"ק דיומא ה' ב' כיצד הלבישן וכו', אלא כיצד הלבישן למסבר קרא. ונ"ל דנ"מ בבעיא זו וכו' ע"כ. והנה יש לדקדק על דברי הרא"ש ז"ל במ"ש דלקבוע בעיא בש"ס בדבר שאין בו צורך לא אשכחן דאנא הדיוט בדקית ואשכחית בפ"ט דפסחים צ"ו א' דבעי ר' זירא אמורי פסח מצרים היכא אקטרינהו. ופשיט ליה אביי מאן לימא לן דלא שויסקי עבוד. ועוד הא תני רב יוסף ג' מזבחות היו שם, על המשקוף ועל שתי המזוזות ותו מידי אחרינא לא הוה ע"כ. ופרש"י ג' מזבחות להזאת הדם אבל להקטרת אימורין לא היה שם מזבח. הרי דאף דלא נ"מ מידי בבעיא זו דמאי דהוה הוה, אפ"ה קבעוה בש"ס מטעמא דכתב רש"י שצריכין אנו לעמוד על האמת אע"פ שכבר עבר.
והנה בהיותי נבוך בענין זה מצאתי להתוס' ז"ל בפ"ק דחגיגה ו' ב' דעלה דקבעי רב חסדא קרא דוישלח את נערי בני ישראל היכי כתיב וכו' ופריך תלמודא למאי נ"מ. כתבו הם ז"ל וז"ל כלומר מה דהוה הוה וכן פריך בפ"ק דיומא ה' ב' גבי כיצד הלבישן, ובפסחים גבי ואימורי פסחים, ובסנהדרין ט"ו גבי שור סיני בכמה, לא בעי דמשום דסבירא לאלופי דורות משעה. ובע"ז פ"ב ל"ד ובתענית י"א גבי במה שמש משה כל ימי המילואים דלא פריך ליה התם נמי למסבר קראי וכו' ע"כ. מתוך דבריהם למדנו דאזלי בשיטת הרא"ש ז"ל דצורך קצת בעינן מיהא כדי לקבוע בעיא בגמ' אלא דבחדא מתרתי סגי להו, או בדאיכא סברא לאלופי דורות משעה או למסבר קראי. וכפי הנלע"ד אף שלא ציינו ההיא דאימורי פסחים איה מקום כבודו, נראה שכוונו לקושייתין שהקשינו על הרא"ש ותירצוה. ואיך שיהיה אכתי קשיא לי על הרא"ש והתוס' ז"ל דהלא מצינו עוד ברפ"ב דיומא כ"ב א' בעי ר"פ ד' אמות וכו'. וכן בפרק החליל נ"ב ב' איתא איבעיא להו ק"כ לוג לכלהו או דילמא לכל חד וחד ת"ש וכו'. ועוד שם נ"ג ב' בעי ר' ירמיה למעלה עשירית דנחית ה' וכו' ע"ש. ואשכחן עוד בפ"ק דסנה' י"א ב' איבעיא להו על התקופה שמחין וכו'. וכן נב' חלק צ"ה ב' עלה דאימא שם דסך מחנהו של סנחרי' מאתים וששים רבוא אלפים חסר חד. בעי אביי חסר חד רבויא או חסר חד אלפא או חסר מאה או חסר חד תיקו ע"כ. הא קמן דאף דבבעיות אלו לא שייך לא לאלופי דורות משעה גם לא למסבר קראי קבעום בש"ס ללא צורך. וע"ע בסוף זבחים כמה בעיי במאי דהוה הוה. ובר מן דין הרי מצינו לרבנו הקדוש במסכת נגעים רפ"ז דקמני אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם למתן מורה וכו'. הרי דנקט בבא שאינה צריכי כלל לאלופי לדורות דהא קתני נמי בהדיא בעכו"ם ונתגייר בקטן ונולד וכו'. ומעתה יש לתמוה על רוב בקיאותו של מוהר"ש אלגאזי ז"ל דבספרו הליכות אלי כלל קס"א הביא מחלוקת רש"י והרא"ש דחולין הנ"ל, ולא הזכיר מכל זה כלום וגם הר"ב באר שבע לא רמז כלל מכל האמור ולא ידעתי למה.