יד מלאכי/כללי התלמוד/יב
|
< הקודם · הבא > |
אף על פי
הוא כמו אפילו דאית ביה לא מבעיא. כן למדתי מדברי הש"ס בר"פ כל הכלים קכב: דקאמר כל הכלים ניטלין ואע"פ שנתפרקו בשבת, ולא מבעיא בחול אדרבא וכו', אמר אביי ה"ק וכו', הרי מוכח בבירור דאף באע"פ אמרינן ביה לא מבעיא. וכן מוכח תו בפרק הדר עא. דקאמר הא גופה קשיא, אמרת מבעוד יום אע"פ שהחזיק ולא מיבעיא כי לא החזיק. אדרבא כי לא החזיק לא אסר. אמר רב פפא אימא אע"פ שלא החזיק וכו' ע"ש. הרי מבואר דלא זו דשייך לא מיבעיא באע"פ, אלא אף גם זאת כמעט מוכרח לומר כן, מדאצטריך ר"פ לשבושי לברייתא מפני הלא מיבעיא. והכי איתא עוד בר"פ מי שהפך יא: אע"פ שבקיבולת ולא מיבעיא שאינה קיבולת, אדרבא וכו' ע"ש. וע"ע בפ"ק דב"מ טז: גבי המוצא שטר חוב בשוק, אע"פ שכתוב בו הנפק לא יחזירו לבעלים. דקאמר לא מבעיא היכא דלא כתיב בו הנפק, דאיכא למימר כתב ללות ולא לוה, אלא אפילו כתב בו הנפק ומאן ניהו דמקוים, לא יחזיר דחיישינן לפירעון ע"כ. וכ"כ עוד התוספות בפ"ק דיומא יא. ד"ה אע"פ ע"ש.
ולא זו בלבד אמרו בדברי הש"ס אלא גם באע"פ שבדברי הפוסקים אמרינן כן ע' הרב לחם משנה בפ"א מהל' ברכות ד"ה כל השומע ובפ"ב מהלכות שבת ד"ה לפיכך ובסוף פ"ד מהל' נחלות ועיין עוד בבית חדש יו"ד סי' רס"ט סעיף א' וחושן משפט סי' רפ"א סעיף ט' וחזון נחום[1] על סדר קדשים דף קצ"ד א' (מעילה פ"א מ"א).
אלא שהר"ב הלכה למשה[2] בח"ב דף י"ד ס' ע"ג (הלכות גזילה ואבידה פ"ב ה"ה) עמד בזה על הרמב"ם ז"ל, וכתב אם לא שנאמר דכן דרכו של רבינו לומר אע"פ אף דלא שייך לא מבעיא, כמ"ש במקום אחד בשם מהרח"ש.[3] ועע"ש דף ל"ה ע"ד {{ממ|[[הלכה למשה/גזילה ואבידה/ה/ב|הלכות גזילה ואבידה פ"ה ה"ב}}[4] ובמהר"י קורקוס פ"ב מה' בכורים הלכה י"ג וב(שיירי) כנסת הגדולה יו"ד סימן רס"ז הגהות הטור אות מ"ז. ואחרי הדברים והאמת האלה יש לתמוה על מהר"י חאגיז שבהלכות קטנות שלו סימן ק"א כתב שקבל מרבותיו דאע"פ שייך בטעמא דמילתא ולא אמרינן ביה לא מבעיא. דאיך נעמוד אנחנו ונסמוך על קבלתו כיון שלדין יש תשובה מכל הלין דוכתי דבגמרא דאייתינא.