יד מלאכי/כללי התלמוד/ב
|
< הקודם · הבא > |
אם אינו ענין לזה תנהו ענין לזה
ידוע דהוא אחד מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהם לרבי יוסי הגלילי, ככתוב בדברי קדשם של הכריתות (נתיבות עולם סימן כ') והליכות עולם (שער רביעי פרק ג' אות כ').
ורש"י כתב בפסחים ריש כד. בזה הלשון זו מידה בתורה, דבר שלא הוצרך לגופו תנהו ענין לענין אחר, ותלמוד דבר לדבר אחר וכל המידות הלכה למשה מסיני ע"כ. וגדולה מזו כתב בכריתות בנתיבות עולם סימן כ' דאם אינו ענין לא חשיב דרשה אלא מקרא מלא, וכמו יתור ומילה מיותרת דדרשינן מינה, והוי יותר מהיקש דלא חשיב רבי ישמעאל משום דחשיב כאילו נכתב בהדיא.
והגם שדברי גאון אינם צריכים חיזוק, ומה גם שמילת אם אינו ענין מורה באצבע שהוא מכח יתור, מ"מ אמינא שבהדיא איתא הכי בפ"ב דשבועות טו:. גבי טומאה בעזרה, בתר דמפיק לה רבי אלעזר מאם אינו ענין, קפריך הש"ס וקראי מיתרי הא מיצרך צריכי וכו' ע"ש. ועיין עוד סוף פרק שבועת העדות לו. ד"ה בנקבו, ובפרק ארבע מיתות ס: ד"ה אבל [1], ושם בהש"ס סא..
ומעתה לאו למימרא בעי ומילתא ברירא היא, דדברים הנלמדים במידה זו מכים וענשין עליהם מלקות ומיתה, אי לרש"י ז"ל דחשיב הלכה למשה מסיני דרוב התורה בביאורה תלויה בהלכה למשה מסיני, כמו שהאריך בזה הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות בשורש השני (דף כא א'), ואי לדעת הכריתות ביתר שאת דחשיב לה טפי מהיקש, וכאילו נכתב בתורה בהדיא, וכמו שהוכיח במישור הרב הנזכר שם דף י"ז ב' (מדה"ס) מכמה סוגיות, וסיים ומאלה וכיוצא בהן נלמוד שההיקש אצלם כדבר המפורש ועונשים בו מלקות ומיתה מבלתי קבלה אחרת ע"כ. ואף באם אינו ענין גופיה כתב הרב ז"ל שם דף י"ח א' (מדה"ס), וכן בטבול יום שעבד בלאו ומיתה ואין לו מקרא ובא מיתור בכתוב באם אינו ענין ואח"כ בגזירה שוה והרב מנה אותו ע"כ. והוא מן הש"ס סוף פרק הנשרפין פג: ע"ש. והריני מוסיף על דבריו דמצינו בשבועות כא. דנשבע על שקר לוקה באכלתי ולא באכלתי, דלא קעביד מעשה מדכתיב לשוא לשוא שני פעמים אם אינו ענין לשוא תנהו ענין לשקר, ופסקו הרמב"ם ריש הלכות שבועות, ועיין מהר"י קולון שורש קל"ד. ואף סקילה אשכחן פרק ארבע מיתות נד: דענשינן לנשכב מן הבהמה מכל שוכב עם בהמה, אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב. ופסקו הרמב"ם פרק א' מהלכות איסורי ביאה (הט"ז). ושם סא. מחייבינן לזובח למרקוליס באם אינו ענין, ופסקו הרמב"ם בפרק ג' מהלכות ע"ז הלכה ג'. וע"ע בפרק ב' דשבועות טז: דילפינן טומאה בעזרה מאם אינו ענין.
ואחרי הודיע א-להים אותנו את כל זאת, תמהני טובא על הרב לחם משנה דבפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות (ה"ג) כתב דלא לקי על מלתא דנפיק באם אינו ענין, כנראה מדברי התוספות בריש איזהו נשך סא., דלמד דזה הכלל אין סופו להתקיים כמו שהוכחתי, ואף גם זאת הפך דבריו ממש כתבו שם בד"ה לעבור עליו וז"ל וא"ת ולוקמיה בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין, וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר עכ"ד. ולי המך צ"ע.
ולאחר זמן הגיע לידי ספר מוצל מאש[2] וראיתי בסימן כ' שגם הוא תמה על הרב לחם משנה בזה, ופירש דברי התוספות בתלתא אנפי יע"ש. וע"ע משנה למלך דף ג' ב' (מדה"ס, פ"ה מהל' יסודי התורה ה"ח) בדברי הכותב שכתב שמדברי התוספות לא מוכח מידי, ולדידי לא זאת דלא מוכח מידי אלא אף גם זאת מוכח בהדיא דלקי כאמור. וראיתי תו בספר נחפה בכסף[3] דף קנ"ט ב' [4] שכתב דט"ס נפל בדברי הרב לחם משנה וכו' ע"ש. וגם הרב מנחת ביכורים[5] דף מ"ב (מדה"ס, על בבא מציעא סא.) נדחק בזה, ובכל אלו התשובות אחת מהן לא נסברה לפק"ד. ומצאתי עוד בשו"ת זרע אברהם[6] ח"א סימן י"ז דף ס"ט ג' וז"ל וא"כ שאר הטומאות אע"ג דמפקינן להו ביתורא או באם אינו ענין וכיוצא אינן דברי תורה, ודברי סופרים מיקרו ואין הכהן מוזהר עליה דהיינו דלא לקי. ולי אני בעניי קשה כחומץ לשינים למימר הכי וכדכתיבנא.
שוב האיר אל עבר פנינו נר המערבי אחינו ושרינו כמוהר"ר יהודה עיאש זצוק"ל, וראיתי חזות קשה בספרו בני יהודה שבדף ג"ן א'[7] צדד לומר דדעת הרב המגיד והכסף משנה דרשת אם אינו ענין אינה דרשה גמורה, אלא מדבריהם ממש אפילו לענין הדין. פה אל פה דברתי עמו את הרשום בכתב אמת ושפתי צדיק לא מצאו מענה. ועיין בכללי הפוסקים כללי הרמב"ם מה שכתבתי בלשון דברי סופרים.