יד אלעזר/כ
|
< הקודם · הבא > |
[שו"ת בענין שמות קדושים הכתובים בספר תורה ישן שניקב באיזה מקומות ונתקן ע"י טלאין ונמצאו שמות קדושים כתובים חצים על קלף הישן וחצים על הטלאים]
שיל"ת יום א' י"ב אדר שני תקצ"ז לפ"ק פה וויען הבירה
רב שלום וחיים, וברכה עד בלי דיים, לכבוד ידידי הרב המופלג בתורה ומופלא בהפלאת חכמים, החריף ובקי משנתו זך ונקי, זך הרעיון ומטיב הגיון, מזה בן מזה כש"ת מו"ה יוסף מאיר בראגדרוס נ"י ולכאל"ש וכ"ט [-ולכל אשר לו שלום וכל טוב] סלה.
גי"ה מיום כ"א אדר ראשון קבלתי לנכון. והיות כי טרדותי רבות ועצומות, השתרגו עלו על צוארי. ולא נתנוני לקחת לי פנאי לעיין בדבריו הנחמדים. לכן אחרתי להשיב לו עד עתה. וכבר בינותי ג"כ מתוך כותלי מכתבו. כי לא לאורי הוא צריך. ומבלעדי יענה לו אור תורתו. אמנם רצון יראי ה' אעשה להשיב לו כמבוקשו ממני.
ע"ד שאלתו בדבר הס"ת שאכלוה עש באיזו יריעות ונתנוה לסופר לתקן. ואחר התקון נמצאו כמה שמות אשר חצים הראשון כתוב על קלף הישן. וחצים השני על המטלית החדש שטלה עליו הסופר. וכן להיפך נמצאו שמות אשר מחצית הראשון של השמות על המטלית ומחצית השני על הקלף. ונפשו היפה בשאלתו אם כשר הס"ת בתקון זה או לא. והנה מעלתו נ"י מראת פנים לפסול משום דבתקון זה נכתבו כמה שמות שלא כסדרן. ומבואר בשו"ת בית יהודא למוהר"י עייאש בשם שו"ת גינת ורדים דאותיות השם בעו כתיבה כסדרן אף בס"ת. וכן משמע מדברי הגאון מו"ה טיאה ווייל שבתשובת נ"ב (מ"ק סי' ע"ו). ושוב חזר בו מעלתו ומביא ראי' להיפך דלא בעי' כסדרן, והיינו מדברי המג"א (סי' ל"ב סקכ"ז) שכתב על הא דהכשיר בשו"ת מ"ע [-מנחם עזריה] ספרי קדש בדפוס. דעכ"פ תפילין ומזוזות פסולים בדפוס משום דא"א לצמצם ושמא נעשו שלא כסדרן. משמע הא בס"ת לא חיישי' לשמות עכ"ד.
לענ"ד אין ראי' מזה כלום. חדא דמי לא משכחת דף או יריעה א' שאין בה שם וכשר בדפוס ההיא יריעת. ולכן נקט המג"א מלתא דפסיקא תו"מ. ועוד נ"ל דאף שכתבו ספרי שו"ת הנ"ל דאותיות השם בעינן כסדרן כמו הפרשיות של תפילין ומזוזות. מ"מ אין טעמם שוה. דבתפילין ומזוזות הטעם משום דדרשינן והיו בהווייתן יהיו. וא"כ אף בדיעבד פסול שלא כסדרן. ובכתיבת השמות כסדרן בס"ת הטעם הוא משום כוונת קדושת תשם שיכוון ביותר לקדשו. וא"כ כ"ז לכתחילה אבל לא לפסול בדיעבד. ולכן כתב המג"א דוקא תו"מ דפסולים בדיעבד אפי' בדפוס:
ועוד הא בלא"ה צריכים להבין דאיך יתכן שתהיה ס"ת כשר בדפוס. והלא צריך לקדש כל שם ושם בפ"ע, ואפילו לדעת הב"ח דמכשיר בכוונה לבד וא"צ להוציא בשפתיו. מ"מ מודה מיהת דצריך כוונת קדוש בכל שם ושם בפ"ע. מה שאי אפשר בדפוס שמדפיסין כמה שמות בבת א'. הן אמת שבתשובת מ"ב [-משאת בנימין] (סי' צ"ט) כתב דוקא בהפסיק בנתיים צריך קדוש אצל כל שם ושם בפ"ע. אבל כשלא הפסיק בנתיים בקדוש א' סגי. אבל מ"מ הלא גם קדוש א' לא משכחת שפיר בדפוס. וע"כ צ"ל דמשכחת כשמניח פנוי מקום השמות כולם. ואחרי ככלות מעשה הדפוס כותב האזכרות ומקדשם. וכמ"ש בס' מ"ב הנ"ל דכשר לעשות כן. וראי' לזה מהא דאיתא בירושלמי פ' אין עומדין הי' כותב ב' וג' שמות ה"ז מפסיק ביניהם ומשיב וכ"א במסכת סופרים פ"ה. ומפרש הנימוקי יוסף דמשכחת ג' שמות סמוכין שכתבן בבת א', כשהניח ביריעה שמות הרבה שלא רצה לכתבם מפני שלא היה טהור והניח לחם מקום ובא לכתבם עתה בב"א ודלא כהאומרים דמוכח מזה דצריך לקדם כל השמות שאינם נמחקים. דהשתא משכחת שפיר ג' שמות סמוכים כמו שמע ישראל ה' אלקינו ה'. רק דבל"ז ניחא דמשכחת כשמניח פנוי מקום השמות וכמ"ש ב"י בי"ד סי' רע"ו. ותמיהני על הגאון בשו"ת תורת נתנאל (סי' י"א) שדעתו לאסור בזה. ואף שהוא לא אסר רק במניח פנוי מקום כל האזכרות של כל הס"ת ומשום דמיחזי כמנומר. והיינו כשכותב השמות כבר נתיישן כל הספר, משא"כ במקצת שמות. עכ"ז תמוה שלא הביא דברי הנך רבוותא הנ"ל ולא העיר בהם כלל ולחלק בין נדון שלו לנדון שלהם כמו שכתבתי.
גם בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' ק"ב) מתיר להניח פנוי מקום השמות. ומחלק דדוקא בשם הויה צריך לקדש, אבל לא בשארי שמות. ולא הי' צריך פר"מ נ"י להביא ממרחק לחמו משו"ת הרדב"ז ח"ג (סי' תרמ"ז) שמחלק לענין תולין דבשם הוי' אין תולין ובשארי שמות תולין. דהה"נ לענין שלא כסדרן, ויהיו עולין דברי הט"ז סי' רע"ו כהוגן. כי מחלק בקדושת השם גופא בהכי. וכבר כתבתי דכתיבת השם כסדרן בס"ת משום קדושת השם נגעו בה:
וביותר י"ל דהא דכתב המג"א דוקא תו"מ פסולין בדפוס משום שלכס"ד. ולא חייש גם לס"ת משום השמות שלא נתקדשו ולא נדפסו כסדרן הטעם הוא משום דיש תקנתא דיעבור עליהם הקולמוס ויקדשם. דעד כאן לא קאמר הש"ס (גיטין נ"ד ע"ב) דמיחזי כמנומר אלא בכולא ספרא אבל במקצת הספר דלא מיחזי כמנומר בודאי איתא להך תקנתא דהעברת הקולמוס. ויועיל ג"כ לשיהיו נכתבין כסדרן וכן משמע מהא דאיתא בשו"ע או"ח ( סי' ל"ב סעיף כ"ז) דמותר להעביר הקולמוס כשנמחקו קצת התיבות ועדיין רישומן ניכר. אלמא דבמקצת התיבות ליתא משום מנומר. ולפ"ז בנ"ד דג"כ אינו רק מקצת השמות שנכתבו חצים הראשון על המטלית והוו שלא כסדרן. י"ל דיועיל ג"כ העברת הקולמוס על כל אותיות השמות החדשות כמו הישנות כסדרן. ויש לי בזה מקום עיון מדברי הש"ס עירובין כ"ה ע"א בהא דאין עושין מחיצה ע"ג מחיצנ ויש לחלק ואכ"מ להאריך בזה:
והנה ס' שו"ת בית יהודא וכן ס' גינת ורדים אינם אתי לעיין בהם. ומ"מ כבר כתבתי דלענ"ד עיקר הטעם שהוצרכו לכתוב אותיות השם כסדרן הוא משום כוונת קדוש השם שצריך לקדשם בשעת כתיבתן. ולכך בעינן ג"כ שיכתבו האותיות כסדרן. וקצת ראי' לזה מהא דהקשה בס' היצירה דהא אותיות השם המה בהפך אתוון. היו"ד קודם הה"א. וכל שהוא באור החוזר אינו בברכה. ותירץ שבאותיות של הא"ב היו"ד באמת קודם הה"א. והיינו אם נצרף אותיות א' ב' ג' ד' מספרם יו"ד וא"כ היו"ד קודם ה"ה יע"ש. וא"כ בדפוס שמקדש השם בתחלת ההדפסה ומועיל הקדוש אף לכמה שמות כשלא הפסיק בנתיים וכמ"ש בשו"ת מ"ב הנ"ל וכ"כ בשיירי כנה"ג סי' רע"ו בי"ד. לכן כשר באמת בס"ת משא"כ בתפילין ומזוזות דצריכין כסדרן משום דכתיב והיו בהווייתן יהיו.
ועתה נפן אל החשש השני שכתב פר"מ נ"י אם שם כשר על המטלית או לא. ואף אם שם כשר על המטלית איך הדין במקצת השם דדלמא דוקא כולו מותר על הטלאי ולא מקצתו. עיקרא דהא מלתא במהרי"ק (שרש קכ"ב) הביאו הב"ח והש"ך בי"ד סי' ר"פ וז"ל על מה שנהגו לטלות במטלית וכו' קודם התחלת כתיבת הס"ת ואח"כ כותבים על הטלאי ובאו מקצת חכמים והביאו ראיות לאיסור. מיהו נראה אם כתב מקצת אות על היריעה ומקצתו על הטלאי ה"ז פסול לד"ה. והט"ז שם חולק ע"ז ודעתו דכיון שהמטלית הדבוק מהני למה שכתוב עליו והוה כאלו נכתב על היריעה למה לא יועיל לכתוב חציו על זה וחציו ע"ז. ולדבריו ז"ל גם המהרי"ק מודה בזה שאם עדיין לא היה פסול בכתיבה רק קודם התחלת הכתיבה יש נקב ביריעה ודובקין שם מטלית נעשה מתוקן ומוכשר קודם הכתיבה. וה"ל ככותב על שאר היריעה דמעשה אומן הוא. וז"ש בירושלמי ודובקין בדבק. משא"כ בשכבר היה כתוב בספר ונעשה איזו פסול או נקב באופן שצריך מטלית לא מהני הדבק שטלה עליו הסופר כי מעשה הדיוט הוא יע"ש ובתשו' תורת נתנאל (סי' ל"ב) דבזה יש להשוות הירושלמי פ"ק דמגילה שאמר דובקין בדבק. עם הא דאיתא במסכת סופרים דאין דובקין. ויעיי' בתשובת דבר שמואל (סי' ש"ה). והשתא ע"כ לא אסר מהרי"ק כ"א חצי אות על היריעה וחצי על המטלית. אבל חצי תיבה על המטלית מודה ודאי דמותר. ואפי' חציו של שם. דודאי אי דעתו לאסור בזה הי' משמיענו בפירוש דכתיבה של שם אפי' חציו על המטלית פסול. שוב ראיתי בס' בית לחם יהודא שכתב בשם ס' באר עשק וז"ל ס"ת שאכלו עש באותיות השם ישים טלאי חוץ לנקב מאחורי הקלף או הגויל ואח"כ יגרור מעט מן האות כדי שתהא מוקפת כהלכתו ולא הוי ח"ו כמוחק אלא מתקן כיון דההוא שעתא אינו כשר והשתא מעמידו בהכשרו עכ"ל. משמע מדבריו להדיא דאפי' אות א' מאותיות השם רשאי לכתוב על המטלית. דאל"כ הל"ל דיקדור כל השם ויניח מטלית ויכתבנו עליו:
והא דכתב מעלתו נ"י בשם ס' נטע שעשועים שהביא ראיה לאסור כתיבת השם על המטלית מהא דאיתא במנחות ל' ע"ב רשבא"א משום ר"מ אין כותבין שם ע"ג המחק ולא על הגרר ואין תולין כיצד יעשה הטועה בשם יגנז את היריעה. וכיון דמהדר אתקנתא אמאי לא משכחת תקנתא לקדור ויטלה עליו מטלית ויכתוב עליו. יפה דחה פר"מ נ"י דודאי לרשב"א דס"ל אין תולין ואין כותבין על הגרר ומחק ה"ה דאסור ג"כ על הטלאי. אבל לדידן דכותבין על המחק וגרר מותר ג"כ לטלות.
ולענ"ד י"ל עוד דאין ראי' ממ"ש כיצד יעשה הטועה בשם יגנז. די"ל ה"פ יגנז עד שיתקן. וכ"כ הרשב"א בתשובה הביאה הריב"ש (סי' ז') דמשמע הכי בהא דמנחות כ"ט ע"ב}} ס"ת שיש בה ד' טעות יגנוז. דהיינו עד שיתקן יעש"ה. באופן שנלע"ד פשוט דעכ"פ בדיעבד כשר שם על המטלית. כי כבר הורה הזקן ה"ה התשב"ץ הביאו ב"ה בסי' רע"ו דמותר לקדור האזכרות ולדבק עליו מטלית מבחוץ יע"ש. ואף מקצת אותיות השם כשר על המטלית כדמשמע מדברי ס' באר עשק הנ"ל. אמנם בנ"ד כבר כתבתי למעלה דיעבור הסופר הקולמוס על השמות ההמה שנכתבו שלא כסדרם ויקדשם: [יעוי' תשו' מעיל צדקה (סי' כ"ט) שהחמיר, גם מתשו' חת"ס (סי' רע"ח) משמע להחמיר בכה"ג ובטלה דעתי נגדם]:
תו כתב פר"מ נ"י וז"ל עוד אשאל, אף אם יפסול ספרא דידן. אם צריך לסלק כל היריעות שבהם השאלה. או די רק לחתוך למטה בתחתית היריעה ומקום המטלית כמו ד' וה' שיטין. ולטלות שם מטלית חדש עכ"ד. הנה מבואר ביורה דעה (סי' ר"פ) דקרע הבא בתוך ג' שיטין לא יתפור ואם הקלף מעופץ תופר אפי' קרע הבא בתוך ג' אבל לא יותר. וכתב שם הרמ"א דה"ה דמותר לדבק עליו קלף מבחוץ כ"ז שמותר לתפרה. ונשמע מדבריהם דלא הותר מטלית בקרע או בנקב הבא בתוך ד' שיטין. אלא שהב"ח כתב על זה דדוקא אם הקרע מתחיל בגליון היריעה. אבל בלא נקרע הגליון אלא שנקרע בתוך השיטין בלבד אפי' בד' וה' שיטין נמי יתפור ואין נוהגין לדבק עליו מבחוץ קלף. והא דכתב ואין נוהגין וכו' ע"כ הפירוש דא"צ לדבק. דאין לומר שאין רשאי לדבק קלף. דא"כ יהיו דבריו סותרים זא"ז. דהא כתב הב"ח על דברי הרמ"א שכתב וכ"ז שמותר לתפרה וכו'. שנהגו להקל כהרא"ש. ומשמע מדבריו דאפי' היכא דאסור לתפור מותר לדבק. אלמא דקיל יותר לדבק מלתפור. ומעתה בנ"ד אם הקרע או נקיבת העש אינו מתחיל מהגליון רק בתוך השיטין. בודאי טוב לחתוך למטה בתחתית היריעה מקום המטלית אפי' ד' וה' שיטין ויכתוב השמות כולם על הטלאי כראוי ויקדשם ויכתבם כסדרם והיינו מפני שכתב מעלתו דקאי המטלית בכל רוחב היריעות למטה ויש מה שנכנס בו מקלף הישן וקאי כי גלדי גלדי מעט מקלף הישן ומעט ממטלית ומיחזי כמנומר.
והא דכתב מכ"ת דמשמע מהש"ס דמנומר אינו פוסל רק כשאין בכל הספר אף דף א' שאין בו ד' תקונים. הנה במחכ"ה לא עיי' בזה ככל הצורך, דכבר כתב הרמב"ם (פ"ז מהל' ס"ת) דבעינן ג"כ שיהי' רוב הספר כתוב שפיר ומוגהה. ויעיין בכ"מ ובב"י שם פירוש דבריו. ופשוט בעיני דכ"ע מודים דמנומר ממש פוסל ואפי' בדכתב כל הספר שפיר ובדף א' איכא מנומר ממש פסול. ועד כאן לא אמרו בגיטין (נ"ד ע"ב) ובמנחות (כ"ט ע"ב) דפוסל דוקא כולא דספרא או רובא ולא מקצת ומה גם דף א'. אלא במיחזי כמנומר והיינו כשיש ג' או ד' תקונים בדף א' אינו מנומר ודאי רק מיחזי כמנומר. ובזה מציל דף א' שלם על כל הספר. אבל כשיש על הא' דילוג איזו שורות ובא למחוק איזו שורות ולמעט הכתב ולמלא החסרון בודאי מנומר ממש הוא ואינו כשר לעשות כן. ובזה עלו דברי תשו' הרא"ש הביאו הטור וב"י סי' רע"ט כהוגן. וכן משמע מברייתא (מנחות ל' ע"א) ולא ימעט הכתב וכו' משמע אפילו בדף אחד:
אך אם הקרע מתחיל בגליון היריעה. לא מלאני לבי להקל בזה נגד הרמ"א שכתב דאינו מותר לדבק קלף רק כ"ז שמותר לתפרה. ואין תקנה ליריעה ההיא אם מיחזי כמנומר ממש תקון הסופר דקאי כי גלדי גלדי. כמ"ש פר"מ נ"י. אמנם אם אינו מנומר הנראה לעינים יעשה כמ"ש למעלה שיעבור הסופר הקולמוס על השמות כסדרן ויקדשם. וטוב הוא שידקדקו בהסופר ההוא. אולי לא גמיר ולא סביר דיני כתיבה ותקון הס"ת היטב. ושיהי' מוחזק ביראת ה' כל היום תמיד. וה' יטהר את לבבינו לעבודתו ויצילנו משגיאות. יעשה עמנו לטובה אות. ויראנו מתורתו נפלאות. הכ"ד ידידו הד"ש וש"ת כ"ה [-הדורש שלומו ושלום תורתו כל הימים]: