יד אלעזר/יג
|
< הקודם · הבא > |
[בענין אשת איש אחת ילדה בן ואמרה שהילד איננו מבעלה כי אינו ראוי להוליד רק מאחי בעלה שאנסה פ"א. פלפול בסוגיא דיבמות ד' ע"ה ע"א]
שיל"ת יום וי"ו עש"ק כ"ח סיון[1] תקצ"ד לפ"ק פה וויען הבירה.
בירך לקחתי ולו אשיבנה, ה' את שלומו יענה, בכל עת ועונה, לה"ה כבוד ידידי הרב המופלג בתורה וביראה, החריף ושנון, זית רענן ידיו רב לו בפלפול ובסברא, קולע אל השערה, כש"ת מה' יוסף יואל דייטש נ"י. בק"ק טארניפאל יע"א.
אחדש"ה וש"ת הגיעני מכתבו הנעים בדבר השאלה אשר בא לידו באשה אחת שבאה אליו ואמרה איך שהולד שלה אינו מבעלה כי בעלה אינו ראוי להוליד מחמת שאין לו ביצים. ופעם א' הלכו כולם מהבית היינו הבעל שלה הלך לעסקו לחייט א' וחמיה הלך עם אשתו לסעודת תנאים ונשארה היא לבדה וסבתא אחת חרשת מאוד ואחר חצות לילה דפק איש א' בהדלת וקראה בשמה וסברה שהוא בעלה ופתחה לו הדלת באישון לילה ואפילה ושבה למטתה והוא היה אחי בעלה וכאשר שבה למטתה בא גם הוא למטתה ובא עליה והיא לא ידעה. אחר כן התחיל לספר עמה והרגישה שאחי בעלה היא ואמרה לו מה עשית ולמה הבאת עלי חטאה גדולה והוא לא פהה לדבריה ורצה לבא עליה פ"ש ורבתה עמו וברחה ממנו והוא רץ אחריה אח"כ שבה למטתה פ"ש ובא עליה ונתחבטה עמו בכל כחה ולא הועילה כי חזק הוא ממנה ושאל אותה למה לא צעקה והשיבה כי הסבתא אינה שומעת כלל ודירתה עומדת ברחוב ורחוק מבתים אחרים. ושוב שאל אותה אם היית צועקת אולי הי' מתיירא פן ישמע לאיש א' אשר במקרה הולך סביב הבית הזה והשיבה אמת הדבר שלא צעקתי אך לא נפל הדבר ברעיוני לצעוק כי סר שכלי מעלי לעשות כן ועתה הבעל אומר שאינו מאמין לכל דבריה ואחי בעלה מכחיש אותה בפניה ואומר לא היו דברים מעולם ושניהם הבעל והאשה מבקשים אולי יש היתר שידורו יחד כמקדם כי אוהבים זא"ז והבעל אומר שהיא צנועה במדותיה עכ"ד השאלה.
ומכ"ת נ"י נשא ונתן באמונה דלכאורה נאמנת לומר שנאנסה במגו דאי בעי היתה שתקה ולא היתה נאסרה והוי הפה שאסר הפה שהתיר ולא הוי כאן מגו במקום חזקה לדעת הרמב"ם דק"ל דכל הנבעלת בעיר ה"ז בחזקת מפותה משום שלא הי' בבית האשה רק היא וסבתא חרשת מאוד ודירתה עומדת רחוקה מבתים אחרים וא"כ אפי' היתה צועקת לא היתה נענית כי אחר חצות לילה לא שכיחי עוברים ושבים שם וקרוב הדבר דליחשב זאת כאלו נבעלה בשדה ותלינן דהי' באונס וכמ"ש הרמב"ן בתורה על פסוק (דברים כב כד) על דבר אשר לא צעקה והביאו גאונים בתראי בספריהם יע"ש. אך חזר מזה לפי שבנ"ד דהבעל אין לו ביצים ולא מפיה אנו חיים אך דנתוודע מפי אם חורגה של האשה שאומרת שיודעת בבירור שבעל אשה זו מחוסר ביצים אך הגיד הוא מבחוץ ולכאורה אינו ראוי להוליד כלל. והאשה הזאת יש לה ילד וא"כ לאו הפה שאסר הוי כלל דהא ע"כ נבעלה מדחזינן שיש לה ולד. אמנם פר"מ נ"י מסתפק ושואל שלא מצא גילוי לדין זה אם איש כזה שאין לו ביצים כלל הוה בר אולודי או לא ונהי דכשר לבא בקהל כמ"ש באה"ע סי' ק"ו לשיטת הרמב"ם אבל אם יכול להוליד לא ידענא וזהו בעצם וראשונה תורף דברי השאלה אי הוה מחוסר ביצים ראוי להוליד ולכל הפחות אם יש במציאות שיוליד או לא. אשר ע"ז יסובב היתר האשה לבעלה וכשרות הולד אם יהיה ממזר או לא. ואכתוב בזה דעתי הקלושה כפי אשר יורוני מן השמים. וכפי אשר שאבתי מדברי רבותינו הקדושים ז"ל אשר המה לנו לעינים:
גרסינן ביבמות (דף ע"ה ע"א) ת"ר איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הביצים שלו ואפי' אחת מהן וכו' א"ר ישמעאל בנו של ריב"ג שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה א' אינו אלא כסריס חמה וכשר. והקשו שם בתוס' ד"ה שאין לו וכו' וז"ל תימא דהאמר מר כל שנפצעו ביציו ואפי' אחת מהן וליכא למימר דהכא בידי שמים דא"כ אפי' שניהם נמי כדאמרי' בסמוך גבי פצוע דכשר בידי שמים ומסתמא ה"ה כרות ועוד דבידי אדם נמי הא חזינן כמה ב"א וכו' ואור"ת דיש לחלק בין ניטלה הביצה לפציעה דכשניטלה לגמרי מוליד מידי דהוה אניטל הטחול דכשר וניקב בסומכי' טריפה והא דאמר לקמן בין שנכרתו ביצים בין חוטי ביצים ה"ד שניהן אבל נכרת א' מהן כשר ואף את"ל דר"י לפלוגי את"ק אתי הלכתא כוותי' וכו' ובירושלמי נמי משמע דהלכה דכשר אבל משמע דאין מוליד דא"ר זירא שמעתי שהלכה כר' ישמעאל ואמר נמי שמואל התם אם יבא לפני בעל ביצה א' אני מכשירו אר"י ב"ח ובלבד שלימין אור"י שיש לפרש בתרי גווני וכו' ומסיים דעובדא הוה קמי' דר' אמי א"ל אין כרתי את שריי לי' אלא הוה ידעה דלא מוליד משמע דלכולהו הלכה כר' ישמעאל דמכשיר ומשמע התם מתוך המסקנא דאיירי בידי אדם עכ"ל. הרי דס"ל להתוס' דלר"י אפי' בידי אדם כשר בעל ביצה א' והוכיחו דקיי"ל כוותי' אמנם הרא"ש ז"ל כתב שלא כדברי התוס' שכתב שם בתר דמייתי הנך דירושלמי הנ"ל וז"ל וראיתי בירושלמי ומוכח שם דר"י בנו של ריב"ב מיירי בידי שמים והכי איתא התם פצוע דכא אית תנויי תני בידי אדם פסול בידי שמים כשר ויליף לה מממזר וכו' ואית תנויי תני בין בידי אדם בין בידי שמים פסול כו' הוו בעי למימר מ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר"י בנו של ריב"ב מ"ד בין בידי אדם ובין בידי שמים פסול דרבנן וכן צריך להיות דאי בידי אדם איירי ואינו מוליד היאך יהי' כשר וכי' אבל גמרא דידן יכול ר"ת לפרש דאיירי בידי אדם ולענין פסק הלכה אין לו ראי' מן הירושלמי עכ"ל יע"ש. הרי דלדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דלהלכתא אינו כשר בעל ביצה א' רק בידי שמים מוכח דסריס בידי שמים דהיינו שאין לו ביצים כלל אינו ראוי להוליד. והיינו מכח ההיא דירושלמי דגרס בדברי ר' ישמעאל מי שאין לו אלא ביצה אחת ואינו מוליד זהו סריס חמה וכשר וכן מדברי ר' אמי שאמר אלא הוה ידעה דלא מוליד. וק"ו הוא ומה מי שאין לו אלא ביצה א' בידי שמים אינו מוליד מכ"ש מי שאין לו ביצים כלל בודאי דאינו ראוי להוליד:
אמנם היש"ש ביבמות שם הקשה ע"ד הרא"ש הללו שזה הוא רק לפי הס"ד בירושלמי כמו שמוכיח הלשון הוו בעי למימר אבל בתר הכי אמרינן אר"א בר פפא קומי' דר"ז כולה דרבנן היא פי' דמאן דמכשיר בידי שמים אתיא נמי כרבנן וס"ל דרבנן לא פסלי אלא בידי אדם וא"כ מוכח דר' ישמעאל מכשיר אפי' בידי אדם. גם בקרבן העדה שם הקשה כן בשם מהריב"ל בתשובה .
ולענ"ד י"ל דצדקו דברי הרא"ש ז"ל גם לפי מסקנת הירושלמי דהנה עוד קשה לשיטת הרא"ש דס"ל דר"י בידי שמים איירי א"כ למה נקט ביצה אחת אפי' שניהם כשר כל שהוא בי"ש וכמו שהקשו התוס'. לכן נלע"ד לומר דבר חדש בכוונת דברי הרא"ש ז"ל. דהנה השלטי גבורים בשם הראב"ד כתב וז"ל פצוע דכא בידי שמים והוא שנולד כך ממעי אמו ולא היתה לו שעת הכושר הרי הוא כסריס חמה שכשר לבא בקהל אעפ"י שאינו מוליד ואם לא נולד כך ממעי אמו אעפ"י שלקה אחר מכאן בידי שמים הרי הוא פסול כמו שמבואר בק"ה עכ"ל יע"ש. הרי מבואר מדבריו ז"ל דתרי גווני בידי שמים יש. א' שנולד כך ממעי אמו. ב' שלקה אחר מכאן בידי שמים ע"י איזו אונס וסבה. ונראה ליתן טעם לחלק ולהפריש בין תרי גווני בידי שמים אלו. למה בי"ש שמבטן אמו כשר. ובי"ש שלאחר מכאן פסול. דהנה מצינו שמכח שלש טעמים מותר פצוע דכא בידי שמים. א' איתא בברייתא נאמר לא יבא בממזר וכו' מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. ב' אמרו רבא היינו דקרינן פצוע ולא קרינן הפצוע. ג' הזכירו רש"י ז"ל והוא מצד הסברא דלא אסרה תורה אלא פצוע דך וכרות לאפוקי סריס חמה דבידי שמים דלא קרינן ביה וכרות כיון דמתחילת יצירתו נתהווה כך. והנה ודאי לפי אותו טעם שנזכר בברייתא והיינו מכח לא יבא בממזר מה להלן בי"א וכו' לא שייך לחלק בין בי"ש ממעי אמו לבין בי"ש של אח"כ כמ"ש הריא"ז כיון דבידי שמים נעשה ולא דמי לממזר דנעשה בידי אדם א"כ מה לי דמבטן אמו נעשה או אח"כ ע"י איזו סיבה בי"ש ככ"ס בי"ש הוי ואינו דומה לממזר. אכן לפי ילפותא דרבא דהיינו דקרינן פצוע וכו' וכן לפ"מ שהסביר רש"י ז"ל דלא אסרה תורה רק פצוע דך וכרות יש ויש הפרש בין תרי גווני בי"ש הנ"ל דדוקא אם מתחילת יצירתו נולד כך וי"ל דלא קרינן בי' פצוע כיון דלא נעשה עמו דבר ולא נשתנה בו מאומה ולא אסרה תורה רק פצוע וכרות לאפוקי זה שמתחילת יצירתו נתהווה כך. משא"כ אם לא הי' נוצר כך ממעי אמו רק אח"כ מחמת איזו סיבה נעשה פצוע או כרות אף דהוי בידי שמים מ"מ מאין לנו להתירו כיון דשפיר קרינן בי' פצוע וכרות. ואין לנו להתירו רק מילפותא דממזר. וילפותא זו לא מכרעת לכאורה לפ"מ דאי' בירושלמי שם דאותו מ"ד דס"ל בין בידי אדם בין בידי שמים פסול ס"ל דאדרבא מלא יבא ממזר ילפינן להיפך דמה ממזר בידי שמים דיצירתו בידי שמים אף פצוע דכא בידי שמים פסול. וא"כ כיון דילפותא מממזר לא מכרעת די"ל הכי וי"ל הכי ולא נשאר לנו רק ילפותא דרבא דלא קרינן הפצוע וכפי שהסביר לן רש"י ז"ל דלא אסרה תורה רק פצוע דך וכרות. לכן אין להתיר רק כשנוצר כך ממעי אמו אבל לא כשנעשה לאחר מכאן. זהו הנלע"ד בכוונת הריא"ז הנ"ל:
ומעתה י"ל דהא דאמר ר' ישמעאל בנו של ריב"ב כל שאין לו אלא ביצה אחת אינו אלא כסריס חמה וכשר מיירי כשלא נתהווה כך ממעי אמו רק שלקה אח"כ בי"ש דבכה"ג כשלקה בשניהם פסול כסברת הריא"ז בפצוע וה"ה כרות. וזהי שיטת הרא"ש ולק"מ אושית תתיש' דאי מיירי ר"י בידי שמים א"כ אפי' בשניהם כמי כדאמרי' גבי פצוע דכא דכשר בי"ש דשם מיירי בי"ש מבטן אמו ור' ישמעאל מיירי כשלקה אח"כ ע"י איזו סבה דאינו כשר רק כשלקה בביצה א' ונכון לחלק כנ"ל. ולפ"ז מיושב ג"כ קושית מהריב"ל ויש"ש ע"ד הרא"ש הנ"ל דבמסקנא מוכח דר' ישמעאל מכשיר אפי' בידי אדם. ולפי האמור י"ל בכוונת דברי הרא"ש ז"ל דמתחילה כד הוו בעו למימר דמ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר' ישמעאל ומ"ד בין בי"א בין בי"ש פסול דרבנן מיירי בידי שמים שלקה אחר הלידה ולא נתהווה כך ממעי אמו ובהכי פסלי רבנן ור' ישמעאל מכשיר. אמנם לפי המסקנא דחזר בו בירושלמי ואמר כולה דרבנן היא פי' דמאן דמכשיר בידי שמים אתי' נמי כרבנן. מיירי בידי שמים ממעי אמו ובהכי מכשרי רבנן נמי לפי הס"ד אבל בידי שמים הנעשה אח"כ פסלו רבנן ורבי ישמעאל מכשיר אף בידי שמים כזה אבל בידי אדם גם רבי ישמעאל פוסל אף לפי מסקנת הירושלמי:
היוצא מזה דהא דאמר ר"י שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כל שאין לו אלא ביצה אחת ואינו מוליד זהו סריס חמה וכשר לפי הגי' בירושלמי מיירי בידי שמים שנתהווה אחר הלידה ובזה הוא אומר דאינו מוליד. אבל סריס בידי שמים שמתחילת יצירתו מבטן אמו עדיין לא שמענו דאינו בר אולודי. ואפשר לומר מצד הסברא כיון שמותר לבא בקהל ש"מ דבר אולודי הוא. ועכ"פ אי אינו ברור דמוליד מ"מ ספיקא מיהא הוי ויש במציאות שיוליד ולכן לא אסרו הכתוב לבא בקהל. וכעדות הרופאים מומחים דשם שהזכיר מעלתו נ"י דאפשר שהביצים הם טמונים בפנים בבטנו ויכול להוליד. גם הרופאים המומחים הגדולים פה אומרים כזה. וכן הראוני בספר הרפואות אשר מתוכם ילמדו להתלמידים חכמת הרפואה בבית הוועד שלהם וז"ל: חסרון הביצים אשר רגילים להיות טמונים בקרב איש אינו תמיד אות וסימן לבלתי יהיה ראוי להוליד בנים. ומ"ש פר"מ נ"י שאין לסמוך על הרופאים נכרים כמ"ש בתשובת מיימוני בהל' איסורי ביאה סי' ג' ויתר תשיובת האחרונים אינו ענין לכאן דשם הרופא יודע שאיסור והיתר תלוי באמירתו וע"כ אין להאמינו ויעיין רש"י בחולין צ"ז ע"א ד"ה ליטעמיה קפילא וכו' משא"כ כאן דדברי עדותם מכוונים למ"ש בספרי הרפואות שלהם ובודאי יש לסמוך על דבריהם. וביותר לפ"מ שהעידו לי הרופאים ובתוכם רופא ישראל מומחה לרבים כי שכיח הדבר לפעמים שהביצים שבכיס עוזבים את מקומם בכיס ונכנסים לחלל הבטן ושוב יוצאים משם להכיס. וכן נעשה לפרקים. והסבה מחמת שאותו החלל שבין הכיס לחלל הגוף רחב יותר מהראוי. וא"כ יוצאים ונכנסים דרך שם באין מעצור ואפשר להוליד. ומחכמת הרופא לעמוד על הפרק בעת אשר יוצאים הביצים לכיס לחגור האיש ממתנים ולמטה דרך שם בחגורה למען יעצור החלל לבלתי יוכלו הביצים ללכת לחזרה. ובהאריך הזמן תקטן החלל מחמת החגורה ולא יוכלו ללכת להבטן וזה רפואתו. כה דברו אלי הרופאים הנ"ל. ודברים אלו קרובים לשמוע ואינם מתנגדים כלל לדברי חז"ל וגדולי הראשונים. ואדרבא אפשר שמרומז בדברי ר"א במתני' ביבמות ע"ט ע"ב במה שאמר סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו מפני שיש לו רפואה ובברייתא (שם פ' ע"א) ע"ז משום שכן במינן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים. ואף דלא קיי"ל כוותי' היינו משום דלא ברירא רפואתו ומספיקא אסור ליבם וכן לחלוץ אשת אחיו משום דפוגע בערוה שלא במקום מצוה. אבל שיהיה במציאות שיוליד אפשר דכולי עלמא מודו. וא"כ בנ"ד נמי נימא הכי דאפשר להוליד והולד כשר. ואם באשה שהלך בעלה למדינת הים ואשתהי העובר עד תריסר ירחי שתא אכשר רבא תוספאה וכן קיי"ל באה"ע (סי' ד'), שהוא על צד הרחוק, למה לא נכשיר בכה"ג ולחוש לתקנת הולד, ואעפ"י שאינני מכניס א"ע להכשיר הולד שלא יהיה אפילו ספק ממזר אבל עכ"פ למה לא יועיל להתיר האשה דהיינו שנאמין לה שנאנסה במגו דאי בעי שתקה והא דיש לה ולד תלינן בבעלה שאפשר להוליד וכנ"ל:
גם ממ"ש הש"ג בשם הריא"ז וכ"כ הטור בשם הרא"ם והביאם הב"ש בסי' ה' סק"ב אפשר להביא ראיה דיש במציאות שיוליד סריס חמה ממעי אמו. והיינו ממ"ש מי שהוא לקוי בגיד או בביצים או בחוטים הרי הוא בחזקת שאינו מוליד ואם נשא אשה והוליד בנים בידוע שאינן בניו והרי הם בחזקת ממזרים עכ"ל. ומדלא כללו בדבריהם ג"כ סריס חמה משמע דבכה"ג אפשר דבר אולודי הוא ולא הוי הולד ממזר ודאי. הן אמת דבנ"ד לא פלטינן עכ"פ מספיקא דדלמא לאו מבטן אמו נברא כך רק אח"כ ע"י איזו סיבה אם בידי שמים או בידי אדם נסתרס דמי יעיד לנו שתיכף בעת הולדו ניכר הי' חסרון הביצים. אבל מספיקא לא נוכל להחזיק בנו לממזר ודאי ולאסור אשתו עליו שלא נאמין לה טעות אונס במגו דאי בעיא שתקה והפה שאסר הפה שהתיר. יעיין בבכורות מ' ע"א במתני' מי שאין לו ביצים וכו':
והנה דברי מכ"ת נ"י סתומים ולא כתב אם יש לאיש הזה סימני סריס חמה המבוארים בש"ס ובש"ע אה"ע (סי' קע"ב). ואפילו יש לו כל סימני סריס אולי יש לו ב' שערות בגופו דאז בודאי אינו סריס כמבואר ברמ"א שם ודבר זה בנקל יש לעמוד עליו. יעיי' בשו"ת בית אפרים (חלק אה"ע סי' ד') גם לא כתב בחקירת האשה רק שאומרת שיכול להתקשות באבר. ולא פורש אם מוציא זרע וביותר אם זרעו יורה כחץ אשר זהו אות נאמן שראוי להוליד. ונהי דאין יכולים אנחנו לברר הדבר נגד עינינו כמ"ש הב"ש (סי' כ"ה סק"ב) והיש"ש פ' הערל (סי' ט"ו) יעש"ה אבל נדע זאת בחקירת האשה אשר קיי"ל דאשה קים לה ביורה כחץ. ואם אינם מאמינים לה לאיסור ולפסול את בנה משום דדלמא עיניה נתנה באחר למה לא נאמין לה להיתר אם אמרה שמוציא זרע ויורה כחץ. ואם אמרה כן לענ"ד לומר בפשיטות דהולד כשר לגמרי דתולין רוב בעילות בבעל. תו אפשר לצדד ולהוכיח דמחוסר ביצים אינו ראיה דלאו בר אולודי הוא והיינו מדמהדר הש"ס למצוא סימני סריס חמה ולמה לא נתנו סימן זה כשאין לו ביצים דהוי סריס חמה. אע"כ כדברי הרופאים דזהו לא הוי סימן גמור דאפשר שהביצים טמונים בבטנו וראוי להוליד ולא הוה סריס חמה:
ויסוד לסברא שזכרנו לעיל דמדהתירה התורה לסריס חמה לבא בקהל ש"מ דאפשר במציאות שיהי' בר אולודי. וכן להיפך לכך אסרה תורה פצוע דכא וסריס בידי אדם לבא בקהל משום דאינם ראוים להוליד. נזכר בדברי הרמב"ם בפי' המשנה (שם) וז"ל וממה שאתה צריך לידע שכשכפצע הגיד או חוטי הביצים כמו כן או נכרתו הביצים או נקב הגיד או נקבו הביצים ובכלל כל חולי שיתחדש בכלי הזרע ממה שיתחייב חכמת הטבע שהוא לא יזריע בהן הרי הוא פבול עכ"ל. מגמר דבריו אנו למדין שכל עיקר איסורם לבא בקהל לא הוי מגזרת הכתוב רק מטעם שאינם ראויים להוליד. וא"כ אי נימא דגם פצוע דכא או סריס בידי שמים אינם ראוים להוליד למה מותרים לבא בקהל אע"כ דזה בזה תליא וכנ"ל:
ובזה יש לתרץ דברי הרמב"ם (פי"ו מהל' איסורי ביאה) שכ' דפצוע דכא מותר בנתינה או אחת מן הספיקות מותרת לו הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל לא גזרו ביה על הנתינות ולא על הספיקות עכ"ל. והדבר יפלא שנתן טעם להתיר פצוע דכא בספיקות דהיינו שתוקית משום שאסור לבא בקהל דהלא טעם זה לבד אינו מספיק דקשה אטו ממזר מותר לבא בקהל ואפ"ה אסור בספיקות ועמוני אסור בקהל ואסור בשתוקית. ומאי שנא פצוע דכא מהם. וה"ל להרמב"ם לומר עיקר הטעם משום דלאו בר אולודי הוא כדמשמע בש"ס יבמות ע"ו ע"א דזהו הוי עיקר הטעם ואף במסקנא נשאר הסברא הזאת. ועיי' בנודע ביהודה קמא (חאה"ע סי' וי"ו). ולפמ"ש א"ש דלכך נקט הרמב"ם הטעם משום דאסור לבא בקהל כדי לאשמועי' דדוקא פצוע דכא בידי אדם דאסור לבא בקהל הוא דמותר בספיקות אבל פ"ד בידי שמים דמותר לבא בקהל אסור בשתוקית. וכן קיי"ל באמת כמבואר באה"ע (ריש סי' ה'). והשתא אי הוה נקט הטעם משום בר אולודי ה"א לטעות דגם פצוע דכא בידי שמים אינו ראוי להוליד ומותר בשתוקית. ובאמת לא כן הוא דמבואר בש"ס טעם ההיתר משום דלא הוה בר אולודי. ופצוע דכא בידי שמים הוה בר אולודי לדעת הרמב"ם. לכן נקט הרמב"ם הטעם משום שאסור לבא בקהל דלדעתו אסור לבא בקהל משום דלאו בר אולודי הוא. מהשתא אי אפשר לטעות דגם פצוע דכא בידי שמים מותר בנתינה ז"א דהא אינו אסור לבא בקהל ודו"ק:
תו נלע"ד להביא ראיה דסריס בידי שמים אפשר דהוה בר אולודי. והיינו ממ"ש הריב"ש בתשובה (סימן כ"ב) דאפילו אשת סריס אדם שנתאלמנה או נתגרשה צריכה להמתין צ' יום משום הבחנה. והביאו ב"י בטור ובש"ע סי' י"ג באה"ע. ולמה נקט דוקא סריס חמה אלא ש"מ דסריס חמה כיון דהוה בר אולודי פשיטא דצריכה להמתין וא"צ להשמיענו. אבל סריס אדם דבודאי לאו בר אולודי הוא רבותא היא. והנה תשו' ריב"ש אין בידי לעיין בו ימחול מעלתו לעיין שם. ולכאורה ראיה ברורה זה. ועוד יש לצדד להתיר אם התינוק היה יב"ח בשעה שהוציאה האשה הקול. עפמ"ש הב"ש בסי' ב' ס"ק י"ח בשם ס"ח דממזר שאינו ידוע לא חי אפי' יב"ח. וכבר ראיתי לאיזו אחרונים שרצו לעשות סניף מזה יעיי' בתשובת בית אפרים (חלק אה"ע סי' ד'):
מכל הלין טעמי נלע"ד דאשה זו שריא לבעלה ישראל ונאמנת בטענת נאנסה משום שהפה שאסר הפה שהתיר דמפיה אנו חיין. והא דיש לה ולד ובעלה מחוסר ביצים אינו ראיה דזינתה דכבר הוכחנו דאפשר שיוליד ואף אם יהיה על צד הרחוק והדוחק.
ואין לומר כיון דהאשה עכ"פ סברה שאינו מוליד א"כ לגבי שיטתה לית לה מגו. זה אינו דהא לא תבעה בעלה לדינא והיא בעצמה באה ואמרה שהילד הזה אינו מבעלה. וא"כ קרוב הדבר לומר דאיערומי קא מערמת ועיניה נתנה באחר. וזהו סתירה לסברת מעלתו נ"י עפ"ד השואל במחנה אפרים (פי"ח מהל' איסורי ביאה) דכתב שם דכעת דאפשר בכה"ג שאמרה נאנסתי ליכא למימר ענ"ב [-עיניה נתנה באחר] דכולי עלמא ידעי שאנוסה מותרת לבעלה ישראל. וא"כ בנ"ד מאמינים לה שזינתה אבל לא באונס כ"א ברצון עכ"ד. דלפי דברינו אכתי י"ל משום דטוענת שאינו בר אולודי וסברה שיועיל לה טענה זו ענ"ב. ואנכי לא הבנתי מעיקרא סברא זו דאי נימא הכי גם בטוענת ברצון נבעלתי למה נימא ענ"ב כיון דיודעת שלא נאסרה על בעלה מלבד שדברים אלו נסתרים ומופרכים לענ"ד מההיא דשילהי נדרים (צ:) דרצה לפשוט דאשת כהן שנאנסה יש לה כתובה ממתני' שם דבמאי אי באשת ישראל ובאונס מי קא מתסרא על גברא. והיאך פשוט לו כ"כ ודלמא מתני' מיירי בדאין לה מגו וא"כ שפיר מאמינים לה שזינתה אבל לא באונס כ"א ברצון כפי הסברא שבמ"א הנ"ל דבטענת אונס ל"ש עיניה נתנה באחר. [יעיי' בתוס' בכתובות ט"ו ע"ב ד"ה ומודה]. אע"כ דלא כדברי המחנה אפרים. והנלע"ד כתבתי והבוחר יבחן ואת אשר יבחר יקרב. וה' יצילנו משגיאות. ויראנו מתורתו נפלאות. ישלח דברו וירפאהו. יחזקהו ויאמצהו וישמרהו. וישפות שלומו כא"נ ונפש ידידו דש"ת. [ייעי' חת"ס אהע"ז סי' קל"א ח"ר:]
- ↑ השבת חלה בכ"ח סיון ותאריך כתיבת התשובה הוא איפוא, כ"ז סיון.