טורי אבן/ראש השנה/ל/א

טורי אבן ראש השנה ל א

דף ל' ע"א

וביבנה בזמן ב"ד אין. נ"ל דנ"ל לרבא דהא חסורי מחסרא דירושלים יתירה על יבנה בשלא בזמן ב"ד ולא בשלא בפני ב"ד וכדר"ה וכדמסיק. דקס"ד דבירושלים אין לחלק בין בזמן ב"ד לשלא בזמן ב"ד אלא כל היום תוקעין אפי' שלא בזמן ב"ד ואלו יבנה גריעי מינה בתרתי חדא דאין תוקעין אלא בזמן ב"ד ועוד דהא דוקא בפני ב"ד וא"כ ח"מ תרתי בבי במתני' ואלו לרבא לא מחסרא אלא חדא בבא דשלא בזמן ב"ד והא כל למעוטי בחסורי מיחסרא טפי עדיף. ומשני דח מ דאילו בירושלים תוקעין בפני ב"ד כו' פי' לא כדקס"ד דבירושלים תוקעין כל היום אפי' שלא בזמן ב"ד דליתא דבירושלים גופי' אין תוקעין אלא בזמן ב"ד והאי בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד דקא' המתרץ משמע שלא בפני ב"ד דומיא דבפני ב"ד דהיינו כל זמן שב"ד יושבין ותו לא. ומהשתא אין יתירה ירושלים על יבנה אלא בהא חדא דשלא בפני ב"ד אבל בזמן ב"ד ירושלים ויבנה שוין בהא דשלא בזמן ב"ד אין תוקעין:

תקיעת ר"ה ויובל דוחה את השבת. ואע"ג דיובל אפי' חל בחול דוחה יו"הכ למאי דקיי"ל עירוב והוצאה ליו"הכ כדמסקינן בפ"ג דכריתות [דף י"ד] ול"ג שמא יעבור אפ"ה סד"א דשבת דחמיר טפי דבסקילה גזרינן א"נ אגב ר"ה דנקט בהדי יובל תני דוחה את השבת:

מאי עם ב"ד בזמן ב"ד. פרש"י והא ליכא לפ' דהאי עם ב"ד בפני ב"ד דהא בכל ארציכם כתי'. פי' לפי' דהא ודאי האי עם ב"ד אינו אלא מדרבנן דאטו בית דין באורייתא רמיזא ואינו אלא מדרבנן גזי' שמא יעבור מ"מ ביובל ל"ג אלא שלא בזמן ב"ד אע"פ שבר"ה שחל בשבת למאי דמסיק בעינן בפני ב"ד דוקא דאי גזרי' ביובל בפני ב"ד דוקא כמו בר"ה אתה עוקר לגמרי את מצות ת"ש מגבולין ורחמנא א' בכל ארצכם ול"ד לר"ה דמצותו מתקיים בחל בחול והא ל"ל דבעיר שיש ב"ד לא יתקעו אלא בפני ב"ד ובאין בו ב"ד יתקעו כל היום דכיון דלעקר תקיעות יובל מהם לגמרי א"א תו אין לחלק בהם בזמן ב"ד לשלא בזמן ב"ד דאין זה סברא שמקום שאין ב"ד יהי' עדיף ממקום שיש ב"ד וגם דרך חכמים להשוות מדותיהן ותקנו במקום שיש ב"ד זמן ב"ד ואפי' שלא בפניהם דמ"מ איכא קצת אימת ב"ד אפי' שלא בפניהם כ"ז שיושבין אבל כשעמדו ליכא אימה כלל והשוו מקום שאין ב"ד למקום שיש ב"ד כדי שלא לחלק והשתא אין תקיעות של יובל בטילה לגמרי דהא אפשר לקיים בזמן ב"ד בכ"מ אבל בר"ה במקום שאין ב"ד אין תוקעין כלל ולא בטל תקיעת ר"ה מהם לגמרי דהא אפשר לקיימו בחל בחול מש"ה אפי' במקום ב"ד לא התירו אלא בפני ב"ד דוקא דאיכא אימת ב"ד גמור אבל שלא בפני ב"ד דליכא אימת ב"ד כ"כ אע"ג דבזמן ב"ד הוא לא כיון דל"צ הכא לתלות בזמן ב"ד משום לתא מקום שאין בו ב"ד כמו גבי יובל וכדפי'. זה נ"ל בטעמא דתלה היתר תקיעה בר"ה שחל בשבת בבפני ב"ד דוקא וביובל בזמן ב"ד ואפי' שלא בפני ב"ד אע"ג דתרווייהו משום חדא גזי' דשמא יעבור הואי. מיהו כל זה אינו אלא למאי דקיי"ל עירוב והוצאה ליוה"כ נמצא אפי' אם יוה"כ חל בחול דינו כמו בשב' מש"ה הקילו בו יות' מר"ה דלא לעקור לגמרי ת"ש של יובל אבל לרפר' דא' שם אין עירוב והוצא' ליה"כ תקש' מ"ט הקילו ביובל שחל להיו' בשבת מר"ה כחל בשבת דהא לדידי' הא דתני' לקמן אלא שביובל תוקעין בין בב"ד שקידשו וכו' בע"כ בחל יוה"כ בשבת מיירי דאלו בחול פשיטא למאי ניחוש וכ"ת כמו שפי' בתשוב' [סי' ק"ז] דהא מילתא דרפר' תלי' בפלוגת' דב"ש וב"ה בהא דאין מוציאין לא את הלולב וכו' והא מתני' דמיקל בתקיעה דיובל בחול מיירי וס"ל יש עו"ה ליוה"כ וב"ש היא א"כ בתקיעה דר"ה נמי יש להקל כמו ביובל שלא לעקרו לגמרי כיון דיש הוצאה לי"ט איבא נמי למגזר בכל י"ט של ר"ה שמ' יעבור מיהו להאי תירוץ דלעיל בי"ט דקיל דאינ' אלא בלאו ל"ג שמ' יעבור משא"כ שב' דחמור ניחא. דאפשר לומר יוה"כ נמי חמי' דבכרת ושייך למיגז' שמא יעבור וכיון דשייך למיגזר בו לשמא יעבור א"כ לא אפשר לעקור ת"ש ממנו לגמרי לפיכך שבקו לי' רווחא טפי. אבל לתי' קמא שפי' דאלו ב"ש בי"ט נמי שייך למיגז' שמא יעבור ומתני' דמיקל ביוה"כ של יובל יותר מר"ה ע"כ לאו ב"ש היא אלא ב"ה א"כ הא אליבא דב"ה ס"ל לרפרם דאין עו"ה ליוה"כ ובע"כ האי תנא דמיקל ביובל יותר מר"ה דקא' לקמן דיובל כל יחיד ויחיד חייב לתקוע משא"כ בר"ה יובל דיומא דר"ה איירי ובחל בשבת דאלו בחול פשיטא והשתא תקשה מ"ש יובל מר"ה הא דמי לגמרי לר"ה דבחל בשבת איכא למיגזר לשמא יעבור ובחל בחול ל"ש למיגזר כיון דאין עו"ה ליוה"כ א"ו אידך תי' אליבא דרפרם עיקר:

אלא לאו איש בביתו אפי' שלא בזמן ב"ד. ק' לי למאי דס"ד דמדתני איש בביתו אפי' שלא בזמן ב"ד משמע דמאי ענין זה לזה. ועוד ק"ל דמשמע דאי איש בביתו היינו איש ואשתו לא הוי ק"ל מידי ומ"ש וי"ל משום דטעמא דיובל דווקא בזמן ב"ד הוא משום שמא יעבור וקס"ד דרבא דאיש וביתו היינו איש בביתו דווקא וה"ט משום היכרא שלא יעבור וכה"ג אמרינן רפ"ד דסוכה גבי לולב דדוחה יט"ר את השבת ול"ג לשמא יעבור משום דהא תיקנו לי' רבנן בביתו פי' כיון דתיקנו בביתו אי' לי' הכירא ולא אתי לעבור וה"נ גבי יובל כיון דתיקנו בביתו משום הכירא אפי' שלא בזמן ב"ד נמי שרי כיון דאי' לי' הכירא תו אין לחוש לשמא יעבור. ואע"ג דגבי ר"ה לא סגי בהאי תקנתא בביתו ולא שרי אלא לפני ב"ד דווקא היינו משום דמצות תקיעת שופר של ר"ה אינו בטל לגמרי לעולם במקום שאין ב"ד דרוב פעמים חל בחול אבל יובל שהוא לעולם חל ביה"כ אי אמרין בפני ב"ד דווקא אתה מבטל מצות תקיעת שופר דיובל במקום שאין ב"ד לגמרי לפיכך סגי לי' בהאי הכירא דבביתו משא"כ בר"ה דלא סגי' לי' בהכי דהא התם גבי לולב נמי לא קאי במסקנא הכי ולא סגי' לי' בהיכרא בביתו ומשני לעולם בזמן ב"ד ואפי' שלא בפני ב"ד ומש"ה הקילו גבי יובל יותר מר"ה שלא לעקור מצות יובל במקו' שאין ב"ד ומ"מ זמן ב"ד בעי דבמקום שיש ב"ד יש קצת אימת ב"ד אפי' שלא בפניהם והשוו במקו' שאין ב"ד למקום שיש ב"ד שלא לחלק כדפי"ל. אבל בר"ה בעי בפני ב"ד דווקא מה"ט דפרי'. מהשתא דהאי איש וביתו דקתני בברייתא לאו איש בביתו דווקא קאמר ומשום הכירא אלא לרבות' נקט לה ואיובל לחוד קאי דאפי' בביתו הוא דתוקע אע"ג דהוי שלא בפני ב"ד משא"כ בר"ה דבעינן בב"ד דווקא מיהו בהא דרב ששת דבסמוך צריך טעם מאי ס"ד לפרש דביובל תוקעין בין בזמן ב"ד בין שלא בזמן ב"ד דמאי דוחקי' לפרש כן כדי להקשו' ועק"ל מה דסידר הגמ' קו' ר"ש לבתר דרבא אע"ג דר"ש קדים לרבא:

רואה פרט וכו'. ובפ"ק דמגילה (דף ג') אמ' כרך וכל הסמוך לו אע"פ שאין נראה עמו כגון שיושבת בנחל א"נ נראה עמו אע"פ שאין סמוך לו כגון שיושבת בראש ההר נדון ככרך ומ"ש הכא דביושבת בנחל אע"פ שסמוך לו כיון שאין נראה עמו א"נ ביושבת בראש ההר אע"פ שנראה כיון שאין סמוך לו אינו כירושלים כבר פי' שם:

בראשונה הי' לולב ניטל במקדש שבעה. מושמחתם לפני ה' נפקא לן הא והאי במקדש משמע לכאורה בעזרה דוקא ולא בירושלים דהא לפני ה' כתיב בהאי קרא דמשמע מקדש דוקא. אע"ג דפי' הא דתנן לעיל ר"ה שחל בשבת במקדש הי' תוקעין דירושלים נמי בכלל זה הכא ע"כ מקדש דוקא וירושלים אינו בכלל:

ושיהא לולב ניטל במדינה ז' זכר למקדש. ובגמ' מיית' לה מקרא ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. מיהו כי עבדינן זכר למקדש ה"מ בדבר שיש לו עיקר מה"ת במדינה כגון לולב דנטילתו ביום הראשון בגבולין מה"ת אבל דבר שאין עיקר מה"ת בגבולין לגמרי לא ומה"ט אמרי' בפ"ד דסוכה (דף מד) ערבה דל"ל עיקר מה"ת בגבולין לא עבדינן ז' זכר למקדש ואע"ג דנ"ל מקרא דציון דורש אין לה משמע דאין לחלק קרא אסמכתא בעלמא הוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף