טורי אבן/ראש השנה/כו/א

טורי אבן ראש השנה כו א

דף כ"ו ע"א

[אבני מלואים] ואין עד נעשה דיין. פי' התוס' אע"ג דה"ט דרחמנא א' והצילו העדה מיהו הה"נ לענין חובל לחבירו כדמוכח בפ' החובל (דף צ') וק"ל מ"ש חובל בחבירו דאין עד הרואה נעשה דיין משאר ד"מ הא בחובל נמי ל"ש ה"ט דל"ח לי' זכותא ור"א והצילו העדה כמו בשאר ד"מ והא דאמר ההוא גברא דתקע לחבירו דא"ל ר"י נשיאה הא ר"י הגלילי דא' מנה צורי הב לי' מנה צורי וקס"ד ה"ק הא אנא דחזיתך ופרי' למימ' דענ"ד מהא ברייתא דסנהדרין שראו. בא' שהרג דאפי' ר"ט ל"ק. אלא דמקצתן נעשין עדי' אבל ענעשה דיין ל"ק היינו למאי דס"ד דהא דר"ט מיירי בחזו ביממא ואפ"ה מקצתן נעשין עדים ולא סגי לדון ע"פ ראיית עצמן ול"א עד נעשה דיין ע"פ ראייתו משו' ל"ת שמיטה גדולה מראיי' אלמא גזרת הכתוב הוא דבעי הגדה עדי' לדון ע"פ משום שנאמר עפ"י שני' עדים דבעי דגדא דווקאי לא סבירא דווקא א"כ הה"נ חובל ושאר ד"מ שוין נמי בזה לד"נ דבעי הגדה דווקא דהא ע"פ כתי' בהו ולר"ט ליכא למיתני משום טעמא דהצילו העדה דא"כ אפי' מקצתן נמי אין נעשי' דיינים ואפשר שהתוס' סמכו אהא דפרי' הת' וסבר ר"ע דאין עד נעשה דיין והתני' והכה איש את רעהו באבן או באגרוף שמעון התימני א' מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים אף כל שמסור לעדה ולעדים פרט לשיצתא אבן מת"י העדים א"ל ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו שידעו במה הכהו ועל מה הכהו כו' הא הכהו בפניהם עד נעשה דיין ומשני לדבריו דשמעון התימני קא' וליה לא ס"ל וש"מ דס"ל להגמ' אליבא דר"ע אין עד הרואה נעשה דיין בחובל ונ"ל מהא דאמ' ר"ע גבי ד"נ בראו שהרג כולן עדי' הן אפי' אותן שלא העידו אין נעשה דיין דאי בחובל עד הרואה ולא העיד אדר"ע נעשה דיין ובמעיד לחוד הוא דאין נעשה דיין כשאר ד"מ מאי ק"ל מהא דעדה ועדים הא הכה' בפניה' נעשה דיין דלמא הא דנעשה דיין היינ' ע"י העדות עדות אחרי בפניה' ולא ע"פ עדות עצמן ואע"פ שזה יש לדחות לכאורה דאפ"ת דהא דדייקינן הא הכהו בפניהן נעשו דייני היינ' ע"פ העדות אחרי' מ"מ כיון דלת"ק בעינן מסור לעדה ולא סגי בעדי' לחוד מגזה"כ ה"ל עד' בכלל עדי' לדבר זה ואמאי נעשה דיין בהכהו בפניה' ה"ל בכלל עדי' לדבר זה ואין עד נעשה דיין מ"מ כי מעיינית בי' אין ממש בדיחוי זה דהא וודאי אע"ג דמגזה"כ בעי ת"ק מסור לעדה כמו לעדים מ"מ האי מסור לעדה לאו משום לתא דעדים הוא אלא משום לתא דעדה הוא דרמי רחמנא עלה דעדה מסירה זו ואין זה ענין לעד נעשה דיין דכולה מילתא בתורת דיינות הוא ולא בתורת עדות כלל ועוד דאפ"ת דהא דמסור לעדה תורת עדות הוא אפ"ה מוכח שפי' דחובל כד"נ הוה אדר"ע דס"ל בד"נ אין הרואה נעשה דיין דהא לא שמענו לר"ע להדי' דאין עד אפילו המעיד נעשה דיין אלא דהמקשה מהא דעדה ועדי' דייק לה מהא גבי ראו שהרג דכולן נעשין עדים אדר"ע אלמא אפי' עד הרואה אין נעשה דיין כ"ש המעיד והא ר"ע גבי ד"נ איירי ומדרמי מהא המקשן אההיא דעדה ועדי' דמיירי מחובל ש"מ דחובל בהא לד"נ דמי דאי אמרת דה"ט דר"ע בהא דראו שהרג משו' דלא חזי לי' זכותא הא מש"ה הרואה אין נעשה דיין כ"ש המעיד הא מאי קושי' מהא דעדה ועדי' דמיירי בחובל דלמא בחובל אפי' המעיד נמי נעשה דיין כיון דל"ש בי' ה"ט דל"ח לי' זכותא א"ו חובל לד"נ דמי ולי א"ר מזה דוודאי חובל אינו כד"נ להא מלתא דהרואה אין נעשה דיין כיון דל"ש ה"ט דל"ח לי' זכותא וליכא משום והצילו העדה גבי חובל כמו בד"נ והא דפריך מהא דעדה ועדי' לאו מרישא דקרא דמיירי מחובל לחוד פריך אלא מסיפא דכתיב אם יקום וגו' ונקה המכה ונ"ל מיני' בפ' הנשרפין [דף עח] מלמד שחובשין אותו ואי מיית קטלינן המכה והא לת"ק לענין מיתה נמי בעינן מסור לעדה ולעדי' ועלה קאמר ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו הא הכהו בפניה' נעשה דיין אפ"ת דנידון ע"פ עדי' אחרים ולא ע"פ ב"ד הא בד"נ אפי' בכה"ג הוא אין עד נעשה דיין וזה ברור גם אין ליישב דברי התוס' דחובל אפילו עד הרואה אין נעשה דיין ע"ד שפיר הרז"ה בס' המאור דה"ט דבד"נ אין עד הרואה נעשה דיין דכיון דחזו לא בדקי בדיק' יפה והא מה"ת אחד ד"מ ואחד ד"נ בדרישה וחקירה אלא מפני נעילת דלת בטלו רבנן דרישה וחקירה מהודא' והלואות ובדיני קנסות אוקמוהו אדאורייתא כדאמרי' ר"פ אד"מ [דף לא] וה"ה לגזילות וחבלות כמו שכתבו התוס' והמפרשי' ולפ"ז י"ל מה"ת בכל דבר אין עד הרואה נעשה דיין כיון דצריך דו"ח הואיל וראו המעשה חיישינן שמא לא יחקר וידרוש יפה. מיהו בתר דתיקון רבנן דד"מ א"צ דו"ח מעתה עד הרואה נעשה דיין דהא ליכא למיחש למידי מיהו בגזילות וחבלות דאוקמי אדאוריית' אין עד הרוא' נעשה דיין כמו בד"נ מה"ט גופא דאין זה נכון דא"כ עידי קידוש החודש דוודאי בעי דו"ח אפי מדרבנן דהא ל"ש בהו חששא דנעשה דיין ואי מהאי טעמא תלי' הא דהרואה אין נעשה דיין אכתי מתניתן דעד הרואה נעשה דיין גבי קה"ח דלא כר"ע ועוד דהגמ' קאמר ע"כ ל"ק ר"ע אלא בד"נ דר"א והצילו העדה אלמא טעמא דר"ע משוה והצילו ולא משום דו"ח וה"ט דוהצילו ליתא אלא בד"נ לחוד דהא בחובל נמי ל"ש לה"ט. ודע דהא דמקצתן נעשו דיינים פרש"י אבל המעידי' לא ישבו וידונו עמהם דהראוי' להעיד א"ל לר"ע דנעשה דיין אבל עד עצמו ל"ל נעשה דיין וגבי עדות החודש גופה לא אכשרנא במתני' להיות העדי' נעשה דיין דא"כ ל"ל יושיבו מחבריהם יעידו בפני היחיד ואח"כ ישבו הן עמו ויקדשו והכי אמרינן לי' בפ"ב דכתובות [דף כ] ועירבובי דברים קא חזינא הכי דמה שייך לומר גבי קה"ח דמיירי במתניתן בראו שלשה והן ב"ד יעידו בפני היחיד מי הוא היחיד שיעידו בפניו הלא שלשתן שוין שראו כאחת והאי דפ"ב דכתובות ענין אחר הוא דה"ג התם שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מכירין ח"י עדים ואחד א"מ עד שלא חתמו מעידין לפניו וחותם ואמר ש"מ עד נעשה דיין. ופרי' עלה ממתניתן דראו ג' והן ב"ד ואס"ד עד נעשה דיין ל"ל כולי האי ליתבו בדוכתי' ולקדשו ומשני הנח לעדות החודש דאורייתא וקיום שטרות דרבנן דשם שייך מעידין לפניו המכירין השנים לפני הא' שא"מ אבל מתניתן שלשתן ראו ואי עד המעיד נעשה דיין צריכין שנים מהם להעיד לפני כל או"א וישב אחד ויעמדו שנים כן יעשו ג' פעמי' כדי שכל או"א מהשלשה ישמע מפי שנים ולמ"ל גבי קה"ח שאין צריך להעיד אלא לפני היחוד אם לא בראו שנים מן הב"ד והג' לא ראה כה"ג דהאי דפ"ב דכתובות הן מעידן בפני היחיד ואח"כ ישבו הן עמו ויקדשו אי עד המעיד נעשה דיין. מ"מ גם ע"ז אני תמה דהא אפ"ת דעד המעיד נעשה דיין מ"מ בשלש' שראו א"א שיעידו כל אחד מהן לפני היחיד מאותן הג' לחוד ע"ד דפי' דזה א"א דהא וודאי א"א לקבל עדות אלא בב"ד של שלשה בד"מ ובכ"מ שצריך ג' כמו שפי' המפרשי' וה"ה היכי דצריך כ"ג קבלת העדו' גופא אין הפחות מכ"ג כמנין שראוי להיות דיינים באותו דין. ואף שדבר זה ברור הוא נ"ל להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בפ"י דב"ב [דף קסה] שנים שהעידו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד א' מהו שיבא א' מכל ב"ד ויצטרפו ואדת"ק דר"נ דאמר עדים לא מצטרפין בהעידו בזא"ז דיינים מהו ומדנקט העדו בב"ד זה וחזרו והעידו בב"ד א' ולא נקט בשהעידו לפני זה וחזרו והעידו בפני אחר מהו שיבא ויצטרפו ביחד אדת"ק דר"נ. אלמ' דבכה"ג פשיט לן דלכ"ע אפי' לר"נ ל"מ הואיל ולא הי' במותב תלתא דהוה ב"ד וק"ע אינו אלא בג' בד"מ וכיון שכן איך אפשר שיחיד מקבל עדות השנים ביחידי והא דפריך בהאי דפ"ב דכתובות ואס"ד עד נעשה דיין ל"ל כולי האי ליתבו בדוכתי' וליקדשו לאו אשעת הגדת עדות קאי ולמימרא שיעידו בפני היחיד ויקדשו דהא ל"א דק"ע צריך ב"ד של שלשה אלא ה"פ ל"ל דנקט ויעידו בפניה' ויאמרו מקודש דקאי על השני' הנוספי' עם היחיד הנשאר מן הרואין הוא שיאמרו ל"ל כולי האי ליתבו בדוכתיי' פי' אחר שהעידו עדותן לפני אותן שני' ולפני היחיד ישבו המעידין עם היחיד והנוספים ילכו להם והן עם היחיד יאמרו מקודש והיינו דקאמר ליתבו בדוכתיי' דאי אשעת הגדת עדות נמי קאי איך קאמר ליתבו דהא עדים בעמידה אע"כ כדפ' וליתבו דקא' אשעת אמירת מקודש לחוד קאי ולא אשעת הגדה ומתניתן נמי דייק' הכי דתני ראו ג' והן ב"ד יעמדו ב' ויושיבו מחבריה' אצל היחיד ויעידו בפני' ויאמרו מקודש ואי קבלת עדות גופייהו סגי ביחיד למה מושיבין מחבריהן קודם הגדה יגידו קודם ואח"כ יושיבו כדי לומר מקודש אע"כ ש"מ דק"ע צריך ב"ד של ג' דווקא ועיי' מה שכתבתי בפנים בזה [ע"כ מאבני מלואים]:

ע"כ ל"ק ר"ע אלא בד"נ דרח"א ושפטו כו'. הקשו התוס' דבפ"ב דמכות (דף י"ב) נ"ל מקרא א' דאמ' מנין לסנהדרין שראו בא' שהרג את הנפש שאין הורגין אותו עד שיעמוד בב"ד ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט ותי' דעיקר דרשא מהתם וקרא דהכא אצטריך דל"א לילף מהתם לשאר דינין להצריך ב"ד א' דש"ה דא"ר והיצלו העדה וק"ל מנ"ל ללמוד שאר דינין מד"נ ואי משום שנאמר משפט א' יהיה לכם ומה"ט ד"מ בעי דרישה וחקיר' מה"ת אע"ג דלגבי ד"נ כתיבו כדאמ' רפ"ק דסנהדרין. הא ע"כ בד"מ עד הרואה נעשה דין כדנ"ל מביום הנחילו דג' שנכנסו לבקר את החולה רצו עושין דין בנכנסו ביום כדאמ' בפ' אד"מ (דף ל"ד) אלמא ד"מ אפילו ע"י ראיית עצמן נעשה דיין בראה ביום כ"ש עד הרוא' שנעשה דיין ע"י אחרים א"כ לשאר דינן שאינן ד"נ כגון קה"ח וכיוצא בלא ה"ט דוהצילו העדה אין ללמוד מד"נ משום משפט א' הא כיון דד"מ ליתא בהאי קרא למשפט א' להא מילתא מאי חזית לאקושי לד"נ משום ה"ט נקיש לד"מ מה"ט גופי' דמשפט א' תדע דהא ד"מ ג"ד בלילה ובד"נ אפילו גמ"ד ביום וטעמא דכ"ר כי חוק גבי קה"ח למימרא דגמ"ד ביום כד"נ הא לא"ה ה"א דדמי למשפט דד"מ הקל ולא הוי מקשינן לי' לד"נ לחומרא ש"מ כדפי'.

והרז"ה בספ' המאור תי' ר"ע לדבריו דר' טרפון קאמ' דל"ל דרשא ע"ע לפני העדה למשפט דס"ל דבד"נ נמי אמ' ל"ת שמיעה גדולה מראיי' בראה ביום והא דאמ' נעשין עדים בראו בלילה דהכי מ"ל לר"ט בפ' החובל. אודי לי מיהת בראו בלילה כיון דבע"כ מקצתן נעשין עדים וצריכין להעיד לפני השאר דאין עד נעשה דיין בד"נ בכה"ג דר"א והצילו העדה שיש לנו לבדוק בעדות העדים כדי להציל הרוצח והני כיון דחזו דקטל תו ל"ח לי' זכותא ולא בדקו לעדים בדיקה יפה הילכך אין עד נעשה דיין בכה"ג ור"ט לבדיקה יפה ל"ח ולעולם עד נעשה דיין כלומר הראוי להעיד וכ"ש אם ראו ביום די"ל ל"ת שמיעה גדולה מראייה. וק"ל מנ"ל להג' הא דר"ע לדבריו דר"ט קאמ' ומקרא דוהצילו העדה הא לא שמעינן לר"ע דא' הכי. ועק"ל דהגמ' לא תלה טעמא דוהצילו העדה משום דלא בדקו לעדי' יפה אלא משום דל"ח לי' זכותא ואשעת משא ומתן דדייני' קאי ואלו בדיקת העדי' לאו מוהצילו העדה נ"ל אלא מקרא א' דפ' היו בודקי' (דף מ'). ועק"ל דהא סנהדרין שראו שהרג משמע שלא ראו אלא הן לבד מדא' ר"ט מקצתן נעשין עדים. ובע"כ במקום אלו שנעשו עדים צריך להושיב אחרים במקומן לתשלומין מנין כ"ג הצריך לד"נ א"כ ליכא למיחש שמא לא יבדקו יפה נהי דאותן שראו יש לחוש דילמא לא יבדקו יפה אבל הנוספין לא יצייתו להו ובוודאי לא ידונו עד דבדקו יפה כיון דהן לא ראו שהרג:

ול"נ דקושית התו' לק"מ דהאי פלוגתא דר"ע ור"ט דשמעתין לחוד וההיא דפ"ב דמכות לחוד ולא שייכי להדדי אלא תרי מילי נינהו וההיא דפ"ב דמכות ה"פ ע"ד שכתב הרמב"ם (בפ"א מה' רוצח) רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לב"ד וידונהו אותו שנא' לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט וה"ה לכל מחוייבי מיתת ב"ד שעברו ועשו אין ממיתין אותן עד שיגמר דינן בב"ד ומההוא דפ"ב דמכות הוציא ד"ז והכוונה אע"פ שהרואין ראו שרצח או שעבר עבירה שחייב עליו מיתת ב"ד ובוודאי כשיבא לפני ב"ד ידונהו במיתה אפ"ה אין רשות להורגו עד אחר שיגמר דינו בב"ד כמו שדנין ד"כ בכל תנאיו בפ' נגמר הדין בי' דברים שבין ד"נ לד"מ. וכ"כ בס' המצות הזהירנו מהרוג חייבי מיתה כשנראה שכבר עשה חטא שנתחייב עליו הריגה קודם הגיעו לב"ד אבל נביאו לב"ד בהכרח ונעיד עליו העדים לפניהם ונהי' אנחנו עדים לב"ד והם ישפטו עליו במה שהוא חייב ואזהרה שבא בזה הענין הוא אמרו לא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט ולשון מכילתא יכול יהרגו אותו משהרג או משנאף ת"ל ע"א לפני העדה ואפילו היו לפני ב"ד הגדול הם שראוהו הורג והם כולן עדים תבא בעדות אצל ב"ד א' ואחר ידינהו. ובמכילתא הרי עד שראו בא' שהרג את הנפש יכול יהרגוהו עד שיעמיד אצל ב"ד ת"ל ע"ע לפני העדה. הרי נ"ל מהאי קרא דעד עמדו דאפילו עדות שהן סנהדרין שהן עצמן ראויין לדון ד"נ אפ"ה דינן ככל אדם ועד שיהו נידון כדרך שדנין ד"נ אין להם רשות להרגן. והיינו דא' ר"ע בפ"ב דמכות מנין לסנהדרין כו' עד שיעמיד בב"ד ולאפוקי קודם גמ"ד כדרך ד"נ הוא דקאתי ובהא כ"ע מודה. ול"מ כלל עד שיעמיד בב"ד אי הן עצמן נעשין דיינים או ב"ד א' ובהא פליגי ר"ע ור"ט דל"רט הן עצמן נעשין דיינים ע"פ עדים אחרים ולר"ע דווקא ב"ד א' מטעמא דמפ' הכא כיון דחזו דקטל ל"מ חזו לי' זכותא ורחמנא אמר והצילו העדה וכיון דגלי קרא דע"ע לפני העדה דבעינן עדה דווקא שאין נידון ונגמר הדין ע"פ ואין הרואים רשאים להרגו ואע"ג שראו שוודאי הרג וגזירת הכתוב הוא מהשתא נ"ל ממילא מוהצילו העדה כ"מ דבעי עדה בעינן והצילו והני לא חזו לי' זכותא ואי לאו עד עמדו לפני העדה ה"א הרואים שהרג בוודאי א"צ עדים והרשות בידם להורגו וממילא ל"ל בה משום והצילו העדה כיון דאפילו עדה ל"צ כ"ש הצלה דידהו. והא דבספרי' דידן שם בפ"ב דמכו' גרסי' מניין לסנהדרין שראו כו' עד שיעמוד בב"ד א' התו' הכא לא גרסו א' אלא עד שיעמד בב"ד לחוד והכי גרסי קצת מפרשים ואפ"ת דגרסי' בב"ד א' י"ל ג"כ ע"ד שפי דמההיא דע"ע לפני העדה לא שמעינין מיני' אלא לחוד הא דצריך ב"ד ועדה כדרך שדנין ד"נ וכיון דההיא קרא גלי דאין הרואה יכול להמיתו אלא צריך עדה הא ממילא ש"מ דצריך א' ולא ב"ד שראו דכיון דצריך עדה בעינן והצילו העדה והני כיון דחזו דקטל ל"ח לי' זכותא:

מיהו כ"ז אדר"ע אבל ר"ט ל"ל ה"ט דל"ח לי' זכותא מיהו האי דרשא דר"ע דפ"ב דמכות דעד שיעמיד לפני ב"ד דהיינו שצריך לדונו כד"נ ואין ביד הרואה ואפילו הן ב"ד להרג קודם גמ"ד אית לי' ומדקאמר ע"כ ל"ק ר"ע אלא בד"נ ומשום והצילו העדה ש"מ דל"ל לר"ע הא דאמ' רבא בפ' הנשרפין טריפה שהרג או שרבע בפני ב"ד חייב הא בעינן והצילו העדה והא לא מצו ליחזי לי' זכותא והא ל"ל דדוקא התם דחזו ביממא וא"צ להעיד בפניהם וכיון דכולן ראוי' להיות דייני' לית לן בה משום והצילו העדה דאי משום דלא חצי חזו לי' זכותא אדרבה זה הוא הצלתו. כדאמר פ"ק דסנהדרין (דף ז) אמר ר' כהנא סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרים אותו מ"ט כיון דגמירי הלנת דין למיעבד זכותא והני תו ל"ח לי'. אבל הכא אמיירי בראו בלילה דמקצתן נעשי' עדים ומקצתן דייני' וע"כ צריך להוסיף דחרים שלא ראו במקום המעידים למלאות מנין כ"ג הצריכין לד"נ והא הני שלא ראו מצי חזו לי' זכותא ואין כאן משום ראו כולן לחובה ונידון ע"פ הרוב דהא ליתא דאי פסיקא לן מילתא דהני דחזו בודאי ובבירור ל"מ חזו לי' זכותא א"כ היכי משכחת לה הא דטריפה שהרג ורבע בפני ב"ד שיהי' חייב הא כיון דראו והכל לחובה ממילא פוטרין אותו ותדע עוד דהא בפ' החובל אמ' ע"כ ל"ק ר"ט אלא דמקצתן נעשי' דייני' אבל עד נעשה דיין לא ומנ"ל הא דילמא עד נעשה דיין לר"ט נמי שפיר דמי והא דאמר מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינים לא מיבעי קאמר ל"מ אם כולן נעשי' דיינים דשפיר דמי דהשתא איכא משום והצילו העדה דזה הוא הצלתו כיון דל"מ חזו לי' זכותא אלא אפי' מקצתן נעשים דיינים ואיכא נמי הני דלא חזי דמצו חזו לי' זכות' והני דחזו הוי רובא דל"מ חזו לי' זכותא אפ"ה ל"ל בה אלא ש"מ דהא לא מילתא היא:

חוץ משל פרה. איני יודע אמאי נקט פרה ולא נקט שור וגם הני קראי דמייתי בגמ' שור כתי' בי' ושמא משום הא גופ' נקט פרה כיון דקרא דקרי קרן גבי שור כתיב בכור שירו וקרני ראם וה"א דשל פרה שפיר דמי דלא מצינו דקרוי קרן. ואע"ג דל"מ נמי דקרוי שופר ל"ל בה תדע דהא של יעל כשר כדתנן לקמן אע"ג דל"מ דקרוי שופר דהא יעל מין חי' הוא כדפירש"י ש"מ אע"ג דל"מ דקרוי שופר מסתמא שופר הוא וה"נ ה"א גבי פרה הכי קמ"ל דלא דפרה ושור אע"ג דחלוקי' בשמותן חד מינא הוא וכיון דשל שור קרוי קרן של פרה נמי ל"ש:

מאי שור פר משופר ורבנן כדרב מתנא. ק"ל מ"ט דר"י הא וודאי קרא בשור של מעשה בראשית מיירי דבסיפא. דקרא מקרן מפריס כתיב וכדתני' בפ"ק דע"ז (דף י) דעמד אדה"ר והקריב שור שקרנותיו קודמין לפרסותיו שנא' מקרין ומפריס ואמרינן התם שור שהקריב אדה"ר קרן אחת הי' לו במצחו משום דמקרן כתיב. וי"ל דס"ל לר"י דאי אשור של מ"ב לחוד קאי ל"ל. דכתיב משור פר במקרן ומפריס לחוד סגי דש"מ דקרניו קודם לפרסותיו מדכתי' ברישא וגם דקרן א' ה"ל מדכתי' מקרן דש"מ בדידי' משתעי דליכא אחר כה"ג שור פר ל"ל ש"מ משופר ורבנן אמרו לך דאגב אורחא קמ"ל דכל מ"ב בקומתן נבראו כדאמ' בפ"ג דחולין (דף ס) מאי שור פר שהוא גדול כפר:

ה"ט דרבנן כדר"ח. ונ"ל דא"ב של יובל לטעמא דמתניתן פסול בשל פרה דהא ביובל שופר כתיב ולטעמא דר"ח כשר דהא של יובל אינו לזכרון אלא לסימן שילוח עבדום והשמט' קרקעו' ומש"ה נקט במתני' ה"ט שהוא קרן לפסול של פרה אפי' ביובל ולפ"ז בע"כ משו' ר"י במתני' לקמן נקט לה"ט דס"ל בר"ה תוקעין בשל זכרי' וביובלת בשל יעלי' משו' דבר"ה כמה דכייף אינש טפי מעליא וביובל ליתא לה"ט דאלו לרבנן דלקמן דיובל ור"ה בשל פשוטים משום דבר"ה כמה דפשיט מעליא וביובל אע"ג דלא שייך ה"ט בעי כשל ר"ה מג"ש דשביעי שביעי בטעמא דר"ח לחוד סגי להשוות יובל לר"ה משום ג"ש ולמאי דפי' דאליבא דר"י נקט לטעמא דקרן ש"מ לר"י בדעבד כל השופרות כשירין אע"פ שאינן זכרים ויעלים חוץ משל פרה דאל"כ ל"ל לטעמא שהוא קרן בטעמא דר"ח לחוד סגי ועי"ל דא"ב חצוצרות שתוקעין בהן למוספין ובשעת מלחמה דאינהו נמי לזכרון אתי כשופר כדכתיב ונזכרתם דלטעמא דר"ח של פרה פסול לחצוצרות ולטעמא דמתני' מפני שהוא קרן כשר דחצוצרות לא מקרי שופר ומש"ה צריך לטעמא דמתני' ודר"ח וה"ט מאן דס"ל חצוצרות של קרבן ושל מלחמה ש"ד משל קרן:

מ"מ אין כה"ג נכנס. ק"ל א"כ למה נשתנה אבנט של כה"ג דביו"הכ של בוץ וכל השנה של כלאים כדאמ' בפ"ק דיומא [דף יב] מיהו ולמ"ד התם דשל כהן הדיוט של בוץ יש קצת טעם כיון דאין נכנס בשל זהב (וה"ט) [כנ"ל מהאי טעמא] דר"ח אנא בד' בגדים של הדיוט לא רצתה התורה לשנות נמי האבניט שלו משל הדיוט אלא לגמרי כשל הדיוט אבל למ"ד התם של הדיוט של כלאים תקשה שינוי אבנט למה:

חוטא בל יתנאה קאמר. והשתא הדר בי' מההוא שינוי' דחוטא בל יקריב דשני אהא דאיכא ארון והא דלא קאמר אלא ה"ט משום דלא נזכר שם אמורא בשנויי דארון. ורש"י שפי' אהא דמסיק שופר כיון דלזכרון אתי' אע"ג דלית בי' משום חוטא בל יקריב ול"ב משום חוטא בל יתגאה כו' רהיטא דשנויי דגמ' נקט וקאמר דאפי' משו' בל יקריב ליכא אפ"ה כיון דלזכרון אתא כו' ומה שפי' התוס' וגבי שופר מתגאה נמי בקול תקיעתו א"י למה דחקו לפרש כן דהא מסיק שופר כיון דלזכרון הוא כלפנים דמי ה"נ א"ל כיון דלזכרון אתי כבל יתגאה דמי:

והא שופר כיון דזכרון אתא. נ"ל דהאי זכרון לאו זכרון דעקידת יצחק קאמר דהא קאמ' בפ"ק [דף יז] למה תוקעין בשופר של איל לזכור עקידת יצחק מכלל דתקיעת שאר שופרות לאו משום ה"ט הוא אלא משים שיעלו זכרוניכם לטובה ובמה בשופר כדאמ' התם וכל שופרות קיימי לזכרון אלא לזכרון דקאמר היינו כדכתי' ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו' והי' לכם לזכרון והיינו דאמ' בספ"ג דערובין (דף מ) מה להזכיר של ר"ח בר"ה א"ד זכרון א' עולה לכאן ולכאן וא"ל כיון דבר"ה איכא ב' זכרונות של ר"ח ושל ר"ה דאיהו בכלל מועדיכ' הוסיף רחמנ' זכרון משאר ר"ח ומועדות שאינן בחצוצרות ובמקדש על הקרבן ובר"ה של שופר אפי' בגבולין והיינו זכרון של שופר ולפ"ז א"צ למאי דפי' בפ"ק (דף יו) אדר"י דאמ' התם אדם נידון בכל יום:

אביי אמר ה"ט דרבנן שופר אחד א"ר. ק"ל טעמא דאביי ל"ל בשלמא טעמא דמתני' מוסיף אדאביי דהא דגילדי בשנה ראשון ללידה ליכא כדפי' רש"י בכל שנה ושנה מוסיף גלד על גלד קמ"ל דאפ"ה פסול מפני שהו' קרן אבל טעמא דאביי ל"ל הא בכלל שהוא קרן דמתניתן הכל בכלל ושמא קמ"ל דאי תימצא חי' בעולם דקרנה קיימי גילדי גילדי אע"ג דלא מיקרי קרן פסול משום ה"ט דשופר אחר:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף