טורי אבן/ראש השנה/כב/א

טורי אבן ראש השנה כב א

דף כ"ב ע"א

עדות זו כשירה בכם. לכאורה משמע דרבי שמעון מוקי לקרא דהחדש הזה לכם אעדות ולהכשיר עדות קרובים בקידוש החודש אתי. וק"ל הא לקמן רפ"ג מוקי לקרא בדיינים. ונ"ל דקידוש החודש בשלשה דאמר ליה הקב"ה למשה החודש הזה לכם עד דאיכא אהרן בהדך ואין ב"ד שקול כו'. וכי ר"ש דמ"ל אעדים ל"ל דקה"ח בשלשה. ועוד הא רפ"ק דסנהדרין תנן עיבור החודש בשלשה ולא פליג ר"ש אע"ג דבסמיכות זקנים ועריפת עגלה פליג התם דלר"י בחמשה ולר"ש בשלשה. ובפרק י"ג דיבמות (דף קב) דייק מהא דס"ל לר"י התם דחליצה בה' מדפליג בסיפא אהא דסמיכות זקנים וע"ע ולא פליג ארישא דחליצה ש"מ דהדר ביה והשתא אם איתא דר"ש ל"ל עיבור החודש בג' ה"ל לאפלוגי עלה כדפליג אהאי דסמיכות זקנים וע"ע.

הילכך נ"ל לפרש הא דקאמר עדות זו תהא כשרה בכם היינו שתהיו כשרי' זה עם זה לב"ד של ג' לקה"ח ומב"ד איירי קרא ולא מעדי' ועדות זו לאו דוקא אלא הואיל ועיקר קה"ח נעשה ע"י עדי' קאמר עדות תדע דהא לרבנן נמי קאמר עדות זו תהא מסורה לכם והא ע"כ אדיינים קאי ואפ"ה נקט לישנא דעדות זו וה"נ לר"ש ה"פ עדות זו פי' קה"ח שעיקרה ע"פ עדי' תהא כשירה בכם להיות דייני' ומדאחי' כשרי' לדון בקה"ח ה"נ כשרי' להעיד כדתנן בפ"ו דמסכת נדה (דף נ) כל הראוי לדון ראוי להעיד:

אלו הן הפסולין. רש"י פירש טעמא דכל הני פסולים דחשיב לפי שנחשדו כל אלו לעבר על דת מחמת ממון חשודין להיות מעידין שקר ע"י ממון ושוחד. וק"ל למה פי' דלא כהלכת' דה"ט ליהא אלא לרבא ואנן קי"ל כאביי דאמר בפ' זה בורר (דף כ"ז) מומר אוכל נבילות לתאבון ד"ה פסול להכעיס אביי אמ' פסול דה"ל רשע ורחמנא אמר אל תשת רשע עד רבא אמר כשר רשע דחמס בעינן ואיפסק התם הילכתא כאביי דאפילו להכעיס אע"ג דאינו עובר על דת מחמת ממון א"ה פסול ועוד דמסיק התם הילכתא כאביי דקאי כר"מ דאמר הת' דעד זומם פסול לכל התורה דר"מ רי"א בד"א שהוזם בד"נ אבל הוזם בד"מ כשר לד"נ משום דסתם לן כר"מ דתני הכא זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אין כשירן לה ולר"י הא איכא עדות ד"נ שאין אשה כשריה והן כשרם אלא לאו ר"מ היא. הרי למסקנא זו דמתני' כר"מ דעד זומם דממון פסול אפילו לד"נ ומדמי לה לאוכל נבילות להכעיס דפסול נמי מה"ט אע"ג דלא דמי לרשע דחמס משום תרי טעמא חדא דלאו רשע דחמיד ממון הוא דהא להכעיס עבד ולאו משום דנבילה בזול יותר מן הכשירה. ועוד דאוכל נבילה אינו אלא רע לשמים ועדות שקר חמור טפי דרע לבריות נמי אפ"ה מקולא לחומרא אמ' וש"מ טעמא דמתני' לאו משום חשד ממון הוי כיון דמתני' ר"מ היא ולדידיה להכעיס נמי פסול אע"ג דאינו רשע מחמת ממון אפ"ה פסול מגזירת הכתוב אלא דהא שמעתתא דפרק זה בורר גופיה קשיא אלא שאין זה מקומו:

ומשחק בקוביא. פרש"י משום דאסמכתא לא קניא ואינו יודע למה מפ' הכי דאינו אלא לרמי ב"ח דפ"ג דסנהדרין [דף כד]. הא רב ששת פליג התם ואמר כל כה"ג לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עוסקין בישובה של עולם וכדא' ר"י התם במתני' אימתי בזמן שאין לו אומנות אלא הוא והכי ס"ל לריב"ל ולר"י התם דאימתי דר"י אינו אלא לפרש דברי חכמים ורמי ב"ח דאמ' לחלוק יחידאה הוא אע"ג דמייתי התם ברייתא דר"י פוסל אפילו יש לו אומנות שלא הוא הא מסיק התם דהאי ר"י משום ר"ט הוא אבל מתני' ה"ט משום שאינו עוסק בישוב' ש"ע. מיהו שמעתא דהתם גופיה ק"ל דקאמר התם מאי מפריחי יונים הכא תרגמ' אם תקדים יונך ליוני רחב"א א' ארא ומפ' הגמ' מ"ט לא אמר אם תקדים יונך ליוני משום דהיינו משחק בקובי' ואידך תני תולה בדעת עצמו ותני תולה בדעת יונ' וצריכי כו' והא לא אזלא אלא אליבא דרמי ב"ח דמפ' משחק בקוביא פסול משום דה"ל אסמכתא. ובחי' למס' סנהדרין יתבאר זה:

זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה כו'. ק"ל הא כל הני אינן פסולין אלא מדרבנן כדמפ' בגמ' נהי דלענין ממון אפילו להחזיק אין נאמנין כגון ב' אומרים פלוני לוה מפ' מנה והן אומ' לא לוה דבממון הפקר דב"ד הפקר וכיון דפסלינהו רבנן אף להחזיק א"נ אבל בדיני נפשות להציל הנדון כגון ב' או' הרג והן א' לא הרג כיון דמה"ת כשרין הן בע"כ כשרין להציל את הנדון וא"כ מאי כלל' דמתני' הא איכא עדות בדיני נפשות להקל ולהציל ואשה אינה כשירה לה ואלו כשרין. ובפ"ג דסנהדרין (דף כז) דייק מדתנן הכא זה הכלל כל עדות שאין האשה בשרה לה אח הן אין כשרי' נה דסתים לן כר"מ דמקילתה פסול נמי לחמירתא דאמ' עד זומם דממון פסול לד"נ דאי ר' יוסי דאמר כשר לד"נ הא איכא כל הני דכשרין לד"נ ואין אשה כשרה לה. והשת' אפ"ת ר"מ היא אכתי תקשה נהי דלחייב אלו ואשה שוין שא"נ לחייב הנדון ע"פ. מ"מ להקל ולהציל הנדון ב"ב אומר הרג ואלו אמר לא הרג אינן שוין ואע"פ שאשה א"נ הן נאמנין. ובדוחק יש ליישב זה:

הא אשה כשרה לה. פרש"י כגון להעיד על אדם שמת להשיא אשתו ועל סוטה שנטמאה בסתירתה שלא תשתה. וה"ל למחשביה נמי להעיד שראתה את ההרוג שלא להביא עגלה ערופה כדתנן בפ"ט דסוטה (ד' מ) ע"א אומר ראיתי את ההרוג וע"א אומר לא ראית אשה אומר' ראיתי ואש' אומ' לא ראית היו עורפין טעמא דמכחיש לה אבל בלא הכחשה אשה נאמנת לומר ראיתי ולא היה עורפין. מיהו מדאמר זאת אומר' דגזלן דדבריה' כשר לעדות אשה ולא שייך לומר עדות אשה אלא להשיאה וסוטה אבל עגלה ערופה אין לו ענין לעדות אשה. מיהו הא גופה קשה הל"ל גזלן דדבריהם כשר לעדות שהאשה כשרה לה דה"ל עגלה ערופה נמי בכלל דהאשה כשרה לה ושמא י"ל משום דקאמר גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה משמע הא גזלן של תורה פסול אבל לענין עגלה ערופה להעיד שראה את ההרוג אפילו גזלן של תורה כשר להעיד על זה ולא היה עורפין. וה"ט דבהני גזלן של תורה א"נ ובהא נאמן משו' דהא דע"א נאמן גבי סוטה שלא תשתה נפקא לן רפ"ק דסוטה (דף ב') מדכתיב ועד אין בה ואמר מר כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך א' כדכתיב לא יקים עד א' באיש וא"ר תרי לית בה אלא חד והיא לא נתפשה אסורה מכאן שע"א נאמן לאחר קינוי וסתירה להעי' שנטמאת שלא תשתה. וכיון דאפיק רחמנא בלשון עד להא דע"א נאמן היינו דווקא בראוי להעיד לאפוקי גזלן שאינו בתורת עדות כלל דהא כתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ודרשינן אל תשת רשע עד ש"מ דרשע אינו בכלל תורת עדות כלל ואין שם עד עליו לגמרי אבל אשה שם עד עלי' והא דאשה פסולה לעדות נפקא לן רפ"ד דשבועות (דף ל) מועמדו שני האנשים אלו עדי' ודרשינן אנשים ולא נשים ולא למימרא שאינו בתורת עדות ואין שם עד עליה דודאי שם עד עליה ולא מיעט הכתוב לאשה אלא משום דאין שם איש עליה ורחמנ' א' אנשי' דווקא הלכך לית לן למעוטי אשה אלא במילתא דצריך ב' עדי' דמיעט אשה דנ"ל מאנשים לא נא' אלא היכא דצריך שנים כדכתיב ועמדו שני האנשים למעוטי דאשה לא במקום שצריך ב"ע אבל היכא דע"א נאמן אשה נמי בכלל עד וכן לענין עדות אשה להשיאה ע"י ע"א שמעיד שמת בעלה הקילו רבנן משום עגונה ל"ש כשרים ל"ש פסולים כדאמר בשלהי יבמות גזלן דאורייתא חשו דלמא מעיד שקר הואיל וחשוד לעבור על דת אבל הא דחד נאמן לומר שראה את ההורג לאו משום תורת עדות נגע בה דנבעי שיהא תורת עד עליו. אלא נ"ל התם מדכתיב לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו א' בסוף עולם לא הי' עורפין נדע מי הכהו כל דהו אפילו גזלן במשמע אלא דק"ל להני מפ' דע"י עדות אשה אין מחייבין שבועה דאורייתא אמאי דהא דע"א מחייבו שבועה נ"ל מדכתי' לא יקום ע"א באיש לכל עון ולכל חטאה ואמ' לכל עון וחטאת אינו קם אבל קם הוא לשבוע' ואי אשה נמי בכלל עד תקו' נמי לשבועה וי"ל מדכתב לא יקום ע"א לכל עון דמשמע אבל ב' יקומו כדכתי' בסיפ' דקרא ע"פ ב"ע יקום וכיון דאין אשה קמה ומצטרפת לב"ע דכבר מיעטה הכתוב מב' אנשים ולא נשים לא קמה נמי לשבועה בתורת ע"א ואין להאריך כאן יותר ובמ"א יתבאר יותר:

הא אשה כשרה לה אף הן כשרין לה. ק"ל מאי קתני הא אשה כשרה לה דילמא הא גופי קמ"ל דכל שאין האשה כשרה לה אף הן אין כשרין הא אשה כשרה לה יש שהן כשרין כגון גבי סוטה להחמי' שלא תשתה כיון דמה"ת כשרין א"א למחוק המגילה ולהביא מנחת סוטה דה"ל חולין בעזרה ויש מהן שאין כשרין לה כגון לעדות אשה להשיאה ע"פ. וכה"ג מצינו רפ"ג דמ"ק (דף י"ד) גבי קטן הנולד במועד מותר לגלחו במועד ופריך מהא דתניא כל א"ש מותר לגלח במועד מותר לגלח בימי אבלו הא אסור אסו' ומשני מי קתני הא אסור דילמא יש מהן מותר ויש מהן אסור. וברפי"ב דזבחים (דף ק"ב) תנן כל שאין ראוי לעבודה אינו חולק בבשר ודייק הא ראוי לעבודה חולק הרי טמא בעבודת ציבור ומסיק אי משום טמא לא קתני פי' לא תידוק הא ראוי דהא ל"ק הא גופי' קמ"ל כל שא"ר ולא לדייק הא ראוי וה"נ דכוותי'. דליכא למימר דש"ה דאיצטריך לגופי' דקמ"ל דמות לגלח במועד מות' לגלח בימי אבלו דה"א דאבל חמור ממועד קמ"ל דלא וכן כל שא"ר לעבודה אינו חולק בבשר הא גופי' איצטריך לי' דה"א דחולק קמ"ל דלא ולא משום דיוק קתני לה אבל הכא אי לאו משום דיוקא תני לה למידק הא אשה כשרה לה אף הם כשרין ל"ל למיתני כלל להא זה הכלל כל עדות שאין האשה כ"ל אף הן אין כ"ל פשיטא מהיכי תיתי לומר שהן עדפין מאשה דכשירין למה שאין האשה כשרה לה ליתא דהא גופי' איצטריך לאשמועינן לאפוקי מדר"י דאמ' ע"ז דממון כשר לר"נ ולדידי' איכא עדות בד"נ שאין האשה כשרה לה והן כשרי' כדאמ' בפז"ב קמ"ל דלא דר"י. וי"ל דמתני' דכייל כל עדות שאין אשה כ"ל לא מיירי מדברי' שצריכי' שני עדי' לחוד כגון ד"מ וד"נ וכיוצא בהם אלא אף מדברי' דסגי להו ע"א וה"ק כל עדות שאין אשה כ"ל ולרבויי' אע"פ דסגי לה בע"א כגון לחייב שבוע' ע"א מעיד שזה לוה מנה מזה א"נ מוד' במקצת וע"א מסייע לנתבע דפוטרו מן השבועה כדפי' הרא"ש בש' הר"מ רפ"ק דב"מ מק"ו אם ע"א מחייב שבועה למוחזק כ"ש שהמוחזק פטור לישבע היכא שמסייע לו ע"א מיהו אין ע"א מחייבו לישבע אלא כשר ולא פסול או אשה כדפי' המפ' וא"כ הה"נ לפוטרו משבועה אין פוטר אלא כשר ולא פסול וקמ"ל דפסולים אלו אע"פ שאין פסולין אלא מדרבנן שאין אשה כ"ל אף הן און כשרין לא לחייב שבועה ולא לפטור כיון דהאי דע"א פוטר מק"ו מדמחייב קאתי אמ' דיו כמו שלחייב אזן פסו' ואשה נאמן הה"נ לפטו' נמי א"נ והיינו דנקט כל עדות שאין אשה כ"ל לשון יחיד ולא נקט שאין נשים כ"ל לשון רבי' והאי רבויא דמה שאין אשה כ"ל אף הן אינו כ"ל לגופיה ל"צ דמלתא דפשיטא היא דהא הא לא מרבה אלא דבר שבממון דשייך בי' לפטור ולחייב ע"פ ע"א אלא וודאי לדיוקא איצטריך דקמ"ל הא אשה כ"ל אף הן כ"ל והא דדייק בפז"ב דמתני' היא דאי ר"י הא איכא כל הני דכשרים לד"נ ואין אשה כ"ל והא ד"נ ב"ע בעו י"ל דוודאי האי זה הכלל אהיכא דבעי ב"ע נמי קאי דהא ארישא קאי דמיירי מעדות החודש דבעי ב"ע דהא משפט כתיב בי' אלא מדשני בלישנא ונקט שאין האשה כ"ל לשון יחיד ולא נקט נשים לשון רבים ש"מ הא נמי וכדפי':

אם אינן מכירין - פרק שני

משלחין עמו אחר להעידו. ואותו אחר נמי מחלל את השבת דאמר בגמ' ברבי נהוראי שהלך אצל העד בשבת להעיד עליו. וק"ל כיון דמן התורה כל אדם בחזקת כשרות א"כ אמאי ניתן לחלל שבת לאותו המעיד עליו וכי ב"ד מתנין לעקר דבר מה"ת בקום ועשה כיון דמה"ת א"צ להעי' עליו הא וודאי אפי' משקלקלו המיני' אפ"ה מה"ת כ"א בחזקה כשרות הן וכי מפני שוטה אחד נוציא את הכל מחזקת כשירותן. ודוחק לומר דלא התירו להאי אחר לחלל שבת אלא בדברים של שבות כגון לרכוב על גבי בהמ' דאינו אלא שבות דחי נושא את עצמו וכן תחומין דרבנן אבל לא באסו' של תודה כגון ליקח בידם מזונות או מקלות דא"כ ה"ל לפרש בהדיא וי"ל דה"ט דמחלל כיון דלבתר דתיקנו רבנן דאין מקבלין אלא מן המכירן דהשתא הקידו' תלוי בזה המעיד עליו כיון דבלא"ה אין מקבלין עדי ראייה וכיון דא"א לקדש ע"פ עידי ראיי' בלתי המעידים עליהם ורחמנא אמר במועדו אפי' בשבת כדאמ' לעיל ספ"ק ניתן להם לחלל שבת ודמי להא דאמ' רפ"ח דיומא (דף ע"ד) המשחק בקוביא אע"ג דאינו פסול מה"ת אינו בשבועת העדות דאמ' קרא אם לא יגיד ונשא עונו והא כיון דאין מקבל' עדותו מדרבנן לאו בר הגדה הוא. ה"נ כיון דמדרבנן אין מקבלין עידי ראיי' לחוד בלתי המעידים עליהם עידי הראיי' הוא זו והתורה התיר לחלל שבת בשביל קה"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף