טורי אבן/ראש השנה/ג/א
ואימא ר"ה אייר. ק"ל הא כתיב בפ' בשלח שבאו למדבר סין בט"ו יום לחודש שני ליצ"מ ואי ר"ה אייר לחודש השני בשנה (ג) [ב] מיבעי לי'. וכה"ג אמר בסמוך גבי ואימא ר"ה סיון. ועוד ק"ל דמהאי קרא דנפקא לי דסיון אינו ר"ה משום דאם איתא בחודש הג' בשנה ה"ב מיבעי לי' וממילא ש"מ דאייר שקודם לסיון כ"ש דאינו ר"ה.
וי"ל משום דר"א ס"ל לקמן (ד' י') הנוטע פחות מל' יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה לענין ערלה והשתא אפילו תימא דאייר ר"ה ליצ"מ אין ר"ה זה אלא משנה ב' ליצ"מ ואילך דאלו בשנה ראשונה אי אפשר לא' באייר להיות ר"ה למנות מעתה שנה ב' דהא יצאו ממצרים בט"ו בנימן וליכא עד א' באייר אלא ט"ו יום ולא חשיב שנה בפחות מל' יום ובע"כ לא כלתה שנה ראשונה עד א' באייר הב' ליצ"מ למאן דמפרש פחות מל' יום לא עלתה לו שנה עד א' בתשרי לשנה הבא כמ"ש לעיל וא"כ בסיון הראשון ליצ"מ וכ"ש באייר הקודם לו אפילו תימא דאייר ר"ה ליצ"מ אפ"ה לא נתחדשה שנה עד אייר הב'. ואכתי סיון הראשון וכ"ש אייר שלפניו שנת א' הן. אבל הא דנפקא לי' דסיון לאו ר"ה מדלא קרי לי' שנה ב' ניחא דהא כבר יצאו יותר מל' יום ליצ"מ ואם איתא דסיון ר"ה בסיון ראשון ליצ"מ נתחדשה שנה. וכן הא דמשני אפירכא זו ואימא ר"ה אייר מדקאי בניסן וקרי' לי' שנה ב'. נמי א"ש דהני קראי איירי מניסן ואייר השניים ליצ"מ מדחשיב לניסן לשנה שנית אם איתא דאייר ר"ה ע"כ האי ניסן הוא ניסן ה"ג ליציאת מצרים דהא לא נכנסה שנת ב' עד אייר שלפניו א"כ אייר שלאחריו ה"ל שנת ג':
מיהו לר"מ דאמר לקמן יום א' בשנה חשיב שנה הוה מצי לשנוי' הכי אלא דניחא להש"ס לשנויי אליבא דכ"ע מיהו לאידך פי' שכתבתי שם דבפחות מל' יום א"צ להמתין עד תשרי הבא אלא בי"ב חודש מיום ליום סגי. בע"כ הא דפריך ואימא ר"ה אייר לאו אליבא דר"א פריך לה. דהא לדידי' לק"מ דכיון דמיציאת מצרים עד ר"ח אייר ליכא ל' יום תו א"א למנות ר"ה מר"ח אייר בכל השנים אפי' משנה א' ואילך עד לעולם. אלא כל השניה כלים בי"ב חודש מיום ליום ליצ"מ שהיה בט"ו בניסן. דהא פחות מל' יום לא עלתה לו שנה עד השלמת השנה מיום ליום. וא"כ מכאן ואילך לעולם הוי התחלת שנה חדשה וכל השנים שוים בזה שמחשבים אותו מט"ו בניסן לט"ו בניסן ובע"כ אליבא (דר"א) [צ"ל דר"מ] פריך דס"ל יום א' בשנה (לא חשיב) [צ"ל חשיב] שנה והשתא הדרא קושיא לדוכתה דה"לל לא ס"ד דאייר ר"ה ליצ'"מ דא"כ בחודש (הג') [צ"ל הב'] בשנ' הב' מיבעי ליה דהא כבר נתחדשה השנה מא' באייר וה"נ המ"ל מהא קרא דפ' בשלח כיון דפירכא זו ליתא אליבא דר"א אלא אליבא דר"מ לחוד[1]:
ואם איתא בחודש ה"ג בשנה ב' מיבעי ליה. ק"ל הניחא לר"מ דס"ל יום א' בשנה חשיב שנה והרי אע"ג דבר"ח סיון באו לסיני כדאמרי' בפ"ט דשבת (ד' פ"ו). הא ס"ל לר"מ מקצת היום ככולו כדאי' לקמן (ד' י'). אבל לר"א דס"ל ל' יום בשנה דוקא חשיב שנה אכתי אפשר לומר סיון ר"ה והא דלא קאמר בטנה השנית משום דאכתי לא עייל אלא יום א'[2] וכדאמרי' לקמן ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון בא' לחודש ור"מ סבר מדאכתי יום א' עייל בשנה ש"מ יום א' בשנה חשיב שנה ור' אלעזר אי כתיב בשש מאות וא' שנה כדאמרת. השתא דכתיב באחת ושש מאות שנה שנ' אשש מאות קאי ומאי אחת אתחלתא דאחת קאמר וה"נ אפ"ת דסיון ר"ה א"א לכתוב בשנה השנית לר"א כיון דלא עייל ל' יום וי"ל דה"מל בחודש השלישי בשנית ואפי' לר"א ולא ליכתוב בשנה השנית וה"א מאי שנית אתחלתא דשנית כדאמר גבי באחד אתחלתא דאחד. והא דקאמר בשנה השנית מיבעי ליה משום ר"מ דס"ל יום א' בשנה חשיב שנה נקיט הכי ואליבא דר"א ה"ל לומר בשנית מיבעי ליה בלא שנה אלא דאין כאן עיקר מלתא דר"א ור"מ. לא חש הגמ' להאריך בזה:
מאי שני לאו שני לירח שמונין בו למלכותו. ומהשת' כיון דמוכח דלמלכות שלמה מונין מניסן ש"מ דליצ"מ נמי מונין מניסן דהא מ"ש ויצ"מ איתקושי' להדדי והיינו דפשיטא לן במ' ע"א (דף י) דליצ"מ מניסן מנינן:
תניא כוותי' דר"י. פיר' התוס' ובקרא דר"א לא סגי דה"א לשלמה הוי וודאי שני לירח שמונין לו למלכותו לפי שעמד בניסן אבל לשאר מלכים לא להכי צרי' נמי להקיש ליצ"מ ואע"ג דליצ"מ גופ' א"ל אימא תמוז אב אדר כדפריך לעיל מ"מ השתא דמוכח דיצ"מ ומלכים מנין א' להם וחזינן מקרא דויחל לבנות דלשלמה מניסן מנינן ע"כ יצ"מ נמי מניסן מנינן כדפי' בסמוך והא דאייתי לה לכל הני קראי של תורה הא ל"צ דהא מהני בקראי (דמלכים) [צ"ל דמלכים ודד"ה] לחוד סגי אפ"ה כל החדשים שאפשר לו להוכיח מקראי של תורה שאין מונין להו ליצ"מ ניחא לי' לאתויינהו:
מדקאי בכסליו וקרי' לי שנת כ' וכו'. וכ"ת נהי דמוכח מקרא דמלכי א"ה לא מנינן להו מניסן אכתי מנ"ל דתיקנו להם יום קבוע לר"ה דלמא מונין שנה משעמד מיום אל יום ואין להם יום קבוע לר"ה בשלמא לפירש"י ותוס' הא דתיקנו יום קבוע למלכי ישראל משום חשש תקלת מוקדם מש"ה צריך לתקן נמי למלכי א"ה יום קבוע משום חשש מוקדם ולא מייתי מקרא דנחמי' אלא הא לחוד דאין מונין להו נמי מניסן כמלכי ישראל אבל יום קבוע סברא הוא מה"ט דאמרן. אבל למאי דפי' לעיל בשם הר"ן דתקלת מוקדם לאו מילתא היא והא דתיקנו ניסן ר"ה למלכי ישראל הוא שראוי לעשות במלכות זכר ליציאת מצרים השתא י"ל דמלכי א"ה אין להם יום קבוע כלל וי"ל דלהאי פי' נמי ל"צ קרא אלא שלא תימא דזמן א' לשניהם וכיון דמלכי ישראל ראוי לקבוע להן לר"ה ניסן מטעמא דפי' גם לא"ה כן דלא פלוג קמ"ל קרא דא"מ להן מניסן והשתא ממילא שמעינן הא דא"מ להן מיום אל יום כמש"ל בשם הר"ן שאפשר שיעמוד איזה מלך לא"ה בניסן וכשיראו שימנו לו מניסן ר"ה יחשבו שגם ר"ה שלהם ניסן לפיכך קבעו ר"ה שלהם תשרי:
- ↑ נ"ל דלהכי מביא הש"ס קושיא זאת מפסוקי ויהי כו' אף דלא הי' צריך לזה כקושיית הגאון דמזה מוכח ג"כ דלא מנינן מט"ו בניסן כמ"ש התוס' לעיל דף ב' ע"ב. הרב הנ"ל [הרב המובהק מו"ה שמואל שטראשון]: קונטרס אחרון
- ↑ וי"ל לפום הש"ס דילן דלא מייתי ראיה לר"מ דיום א' בשנה ח"ש מקרא דויהי בחודש הראשון כו' כדמייתי הירושלמי ואסיק בקושיא אליבא דר"א (הביאו התוס' לקמן ד' י' ע"ב ד"ה מדאכתי) י"ל דס"ל דאף לר"א נוכל לחשוב השנה שלא נכנס בה עדיין ל' יום בחשבון השנים שעברו במספר המצטרף ר"ל שנית שלישית כו' וכן שנת דבוק כמו בשנת עשרי' וכדומה ובזה מיושב ג"כ קו' הגאון לקמן ד"ה וכתיב. מהנ"ל [הרב המובהק מו"ה שמואל שטראשון]: קונטרס אחרון
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |