טורי אבן/מגילה/כ/ב

טורי אבן מגילה כ ב

דף כ' ע"ב

כל היום כשר לקריאת מגילה. בחי' רשב"א הקשה בשם ר"ת אמאי לא תני הכא למילה וטבילה והזאה וכ"ת הא תנא להו לעיל קריאת מגילה נמי הא תני לי' לעיל והניח בצ"ע ולי י"ל דלהכי הדר תני לק"מ דלא תימא הני דחשיב הכא כשרין כל היום לכתחילה משעלה עמוד השחר אפי' קודם הנץ החמה להכי הדר ותני לק"מ בהדי הני. לומר דכל היום דכל הני דומיא דק"מ דאינו כשר לכתחיל' עד הנץ כדתנן לעיל אף כל הני דחשיב הכי לכתחילה קודם הנץ לא. והא דנקט ק"מ יותר ממלין והני דחשיב במתני' דלעיל משום דלעיל פתח באין קורין את המגילה וטעמא משום דכולה מכילתין איירי מק"מ חביבא לי' ואקדמה מש"ה הדר נקט לק"מ לאשמועינן הא דאמרן מ"מ ק"ל מאי קמ"ל דכל היום כשר דכל הני דקחשיב הא כיון דמצוותן ביום דכשירין כל היום ונ"ל לפ' דמשנתינו תרתי קמ"ל דכל הני דקחשיב אינן אלא ביום ולא בלילה כדנ"ל בגמ' מקראי ואיכא מנייהו דקמ"ל תרתי דאונן בלילה וביום כשירין כל היום כמו מוספין ותפי' מוספין לאפוקי מדר"י דס"ל רפ"ד דברכות (דף כ"ו) דמוספין ותפילת מוספין אינו אלא עד חצות וכן כל הני מילי דבקדשים דחשיב קמ"ל דכשרין כל היום משום דאמ' בספ"ה דזבחים (דף נ"ו) דם נפסל. בשקיעת החמה ונ"ל מביום הקריב את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב. ול"ת הא דנפסל בשקיעת החמה היינו תחילת שקיעה כדפי' התוס' התם דאכתי יום הוא קמ"ל דכשירה כל היום וכדפי' ר"פ דלעיל. ומהא מתני' מוכח כן דכייל לכל הני בבבא א' מה הני שאינן בקדשים כשרין כל היום עד צאת הכוכבים אף מילי דקדשים כן. ואע"ג דאיכא מילי טובא במתני' כשופר ולולב וכיוצא בהן שאין להן עסק בקדשים ואין בהן שום רבותא במה שכשרין כל היום מ"מ כיון דכייל להני והני בחדא בבא נקט האי לישנא דכל היום כשר ואיכא רבותא בהנך לאשמועינן דכשרין ביום דוקא ולא בלילה ומש"ה לא אשמועינן למילה וטבילה והזא' דכשירין כל היום דמילת' דפשיטא היא כיון דתני לעיל דמצותן ביום פשיטא דכשרין כל היום ולא חזר ותני קריאת מגילה אלא לאשמועינן דכל הני לכתחילה לא עד הנץ החמה דומיא דק"מ. וכיון דתני בהדייהו דקריאת מגילה בדידי' לחוד סגי וא"צ למהדר ולמיתני למולין וטובלין ומזין בהאי בבא לא משום ללמד על עצמן דפשיטא ולא משו' ללמד על כולן דהא מדהדר ותני לק"מ סגי ללמד על כולן:

ובהכי נ"ל הא דלא תני לשריפות נותר במתני' בהדי הנך דכשרין כל היום וגם בגמ' לא מייתי לה בזה הכלל והא שריפות נותר אפי' שלא בזמנו אינו אלא ביום כדאמ' בפ' הערל (דף ע) דכ"ע מודי' בה. ולמאי דפי' א"ש דהאי דכל היום כשר דכל הני דקחשיב בתרי גווני מיירי לכתחילה ודעבד אחר הנץ כשר לכתחילה ומשעל' עמוד השחר דעבד דווק' לאפוקי בלילה דעבד נמי לא. והא וודאי ליכא לאפלוגי בין לכתחילה לדעבד אלא במילתא דאיכ' תקנתא בחזרה כמו הני דחשיב מגילה לולב ושופר וכולן דחשיב דאם עשאן בלילה ל"י וצריך לחזור לעשותן ביום. דהא איכא תקנת' בחזרה אבל אם עשאן ביום קודם הנץ דעבד ש"ד וא"צ לחזור לעשותן אבל שריפות נותר אין לחלק בין לכתחילה לא כגון ביום קודם הנץ ללילה גמור דאפי' דעבד נמי לא והא כיון דל"ל תקנתא בחזרה דאם שרף לנותר זה שלא בזמן מצותו א"א בתקנתא וה"ל מעוות שא"י לתקן א"כ אין חילוק בין לכתחילה דקודם הנץ לדעבד של לילה הא גם אם שרפו בלילה מה שעשה עשה דא"א בחזרה א"כ ל"ל למתני' דנותר כל היום כשר ואפי' קודם הנץ בדעבד דכיון דא"א בחזרה מה איריא קודם הנץ אפי' בליל' נמי דעבד מה שעשה דא"א בחזרה מש"ה לא תני לה ורש"י פי' כל היום כשר אע"ג דקיי"ל זריזין מקדימין למצות דכתי' וישכם אברהם בבוקר אפ"ה כשר כל היום משמע שר"ל דקמ"ל דאע"ג דלא הקדים כזריזין אפ"ה יצא. וזה תימא דמילת' פשיטא היא וכי ס"ד משו' דלא עשה מצוה מן המובחר פטור לגמרי וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל כו':

ולתקיעות שופר. נ"ל דתקיעות דר"ה ושל יובל במשמע אע"ג דקרא דמייתי בגמ' מיום תרועה גבי ר"ה כתי' לישנא קלילא נקט דגבי יובל נמי כתיב ביוה"כ תעבירו שופר ביום ולא בלילה וכדאמר בספ"ד דר"ה (דף ל"ד) וסוגיא דידן אזלא כמ"ד התם א' מד"ת וב' ד"ס. ודר"ה נ"ל דביום ולא בלילה מיום תרועה ודיובל מיוה"כ דאלו למ"ד ב' מד"ת וביום ולא בלילה הא דר"ה ודיובל תרווייהו מיוה"כ דלגבי יובל אתי' וכ"ש למ"ד התם בברייתא קמייתא דמשמע דכל ג' תקיע' מד"ת דבע"כ ר"ה מיובל נ"ל הא:

ולנטילת לולב. נ"ל דאע"ג דגמ' מייתי קרא דולקחתם לכם ביום הראשון אפ"ה כל שבעה דבמקדש נמי מהא אתיא. כדמוכח רפ"ד דסוכה (דף מ"א) דר"א דרש ביום הראשון ביום אפילו בשבת ורבנן דרשי ביו' ולא בלילה ור"א נ"ל מסיפא דקרא ושמחתם לפני ה' ז"י ימים ולא לילות. ורבנן אי מהתם ה"א דניליף ימים מסוכה דאפי' לילות וש"מ דילפינן יום א' דגבולין מז"י דמקדש מהדדי דר"א יליף ליום ולא ליל' בגבולין מז' ימי' דמקדש ורבנן נמי הוי ילפי להא מהא אי לאו גז"ש דמסוכ'. ולא תימא דיום א' ודאי אתיא לן מז"י דהוא אחד מהן ובכלל ז' הוא וכיון דלגבי ז' כתיב ימי' למעט לילות ליל א' נמי ממילא ממעט בכללן אבל לרבנן דממעט ליל א' מביום הראשון הא וודאי אין ז' שבמקדש בכללו. הא ליתא דהא קאמ' ורבנן ה"א ניליף ימים מסוכה דאפי' לילות במשמע ש"מ דלפי האמת אינו כן אלא ז"י ולא לילות דנ"ל מיום הראשון ועוד דאמר התם אדר"א ביום אפי' בשבת הראשון מלמד שאין דוחה שבת אלא ראשון בלבד טעמא דכתב רחמנא ה' דהראשון למעט שאר ז' שא"ד שבת הא לא"ה ה"א ניליף הני לדחות שבת מיום א'. ומדר"א נשמע לרבנן דביום ולא בלילה דלו בנן דכתי' האי מיעוט' גבי יום הראשון מיני' נ"ל נמי לז' ימים דמקדש דבלילה לא:

ולוידוי מעשר. בהלכות הרי"ף גרס ולוידוי ביכורים ול"נ דט"ס הוא בס' הרי"ף הא דוידוי בכורים גם הרמב"ם שהולך בכ"מ בשיטות הרי"ף לא כתב שוידוי בכורים אינו אלא ביום. והר"ן פי' לוידוי בכורים כשמביא בכורים מתוודה כדכתיב הגדתי היום לה' אלהיך וכו' וק"ל אי מקרא בכורים אינו נוהג בלילה. ה"ל מ"ע שהז"ג א"כ הא דתנן בפ"ק דבכורים האפטרופס והעבד והאשה וטומטום ואנדרוגנוס מביאין ואין קורין שא"י לומר אשר נתת לי והשתא ל"ל למעט עבד ואשה מקרא ת"ל דה"ל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות וכן עבדים דגמר לה לה מאשה בפ"ק דחגיגה וליכא למימר דמש"ה ממעט לה מקרא דאשר נתת לי משום טומטום ואנדרוגנוס דה"ל ספק איש וה"א דחייבין בקריאה מספיקא לחומרא שמא איש הן. ולא מיבעי למאי דאמר בפ"ה דב"ב (דף פ"א) גבי קונה ב' אילנות בשל חבירו דמביא ואין קורא לר"מ דמספקא לי' א' קנה קרקע או לא מש"ה מביא מספיקא ואפ"ה א"ק מספיקא דילמא יאמרו בכורים וודאין הן ואתא לאפקועינ' מתרומו' ומעשרות כדין בכורים דה"ט ל"ש אלא אי מספקא לן על עיקר הבאות בכורי' אי חייב או פטור כהתם. דאי לא קנה קרקע אין חייב להביא לגמרי ודלמא לאו בכורים נינהו ואתא לאפקועי מן המעשר שלא כדין אבל הכא דממ"נ חייבים בהבאה דאפילו אשה וודאית מביאה ואינו ספק אלא על הקריאה דשמא אשה הן ופטורה מן הקריאה הא ודאי ה"א דקורין מספקם דל כא למיחש לתקלה דהפקעה. דהא בכורים וודאין הן ופטורין מתרומת ומעשר אפי' אי הן נשים. אלא אפי' לאידך טעמא דמפ' התם הא דאין קורין לר"מ בקונה ב' אילנות משו' דמיחזי כשיקרא ולה"ט אפי' אי בכורים וודאין הן אלא דמספקא לן על הקריאה לחוד אי מחייבן בקריא' אי לא אין קירא מספיקא דמיחזי כשיקרא בקורא ואינו חייב בקריאה אע"פ שמפי' הרשב"ם לכאורה לא משמע הכי כבר כתבתי בתשו' דגם הרשב"ם מודה להא דפי' מ"מ האי מיחזי כשיקרא אינו אלא מדרבנן והא ודאי מה"ת ל"ח לה וקורא מה"ת מספיקא מש"ה ממעט לה מנתת לי דהשתא פטורין בוודאין מן הקריי' כמו אינך דתני בהדייהו דכיון דלא נטלו חלק בארץ מספק שמא נשים הן מהשתא פטורין מן הקריאה כאשה וודאית שפטורה מה"ט ותדע לך דהכי הוא דמקרא דנתת לי פטורין בוודאי מן הקריאה ולא משום ספק אשה דאל"כ אמאי מביאין דהא אקונה ב' אילנו' פריך והא כיון דאינו ראוי לקריאה אי משום גזי' דהפקעה אי משום מיחזי כשיקרא הא קריי' מעכבת בהן כדר"ז דא' כל שא"ר לבילה בילה מערבת בו וה"נ אי הני לא פטירי אפי' לבתר דכתב רחמנא נתת לי אלא משום ספק אשה אכתי תקשה אמאי מביאין דילמא אנשים נינהו וחייבין בקריאה וכיון דא"ר לקריאה מדרבנן מספק מה"ט דאמ' תהא קריי' מעכבת בהן ואמאי מביאין לבתר דתקנו רבנן דאין קורין מספק ואפי' היכא דודאי חייב להביא לה"ט דמיחזי כשיקרא ואע"ג דמשני התם דעבד לי' כריב"ח דא' בצרן ושגרן ביד שליח הכא א"א לומר כן דא"א להני להביא אלא ע"י שליח א"כ היינו שליח דתני ברישא דא"ק אלא ע"כ הן בעצמן מביאין אע"פ שא"ר לקריי' ולא הוי לי' אינו ראוי לבילה כיון דספק אשה הן ומספיקא לא נטלו חלק בארץ פטורין מן הקריאה בוודאי וכיון שכן י"ל דקריי' בליל' אינו וה"ל מ"ע שהז"ג דנשים פטורין ואפ"ה צריך למיעוטינהו דה"א מספיקא לחיי' ליתא דא"כ למה נסיב לאשה ועבד בהדייהו ונסיב לה תלמודא מנתת לי תיפוק לי' דה"ל מ"ע שהזמן גרמא אי ליתא למצות קריאה בלילה. אלא ע"כ ש"מ דמצות קריא' בלילה נמי איתא והא דפי' הר"ן דמכתו' הגדתי היום משמע ביום ולא בלילה הא מבע"ל לכדדרש הירו' פ"ק דבכורים הגדתי היום פעם אחת מגיד ואינו מגיד ב' פעמים לר"י באדם א' ולרבנן בב' ב"א וכ"ת מנ"ל למעט ב' הגדות דילמא למעוטי לילה (את) [צ"ל אתי]. י"ל משום דרישא שא דקרא ובאת אל הכהן ואמרת אליו הגדתי היום דאי למעוטי לילה אתא ל"ל לומ' לכהן כן וכי הכהן בעצמו אינו מבין בין יום לליל'. וה"ל לקרא למעוטי ליל' מן הקריא' במקום אחר ולא בהגדתו אל הכהן. א"ו למעוטי ב"פ אתא מש"ה אומר לכהן שמביא אליו בכורים הכי להודיע לו שזו הגדתו ראשונה ועדיין לא הוגד. דאל"כ א"ק:

וכ"ת אפי' למאי דפי' דמקרא בכורים נוהג נמי בלילה אפ"ה תקשי ל"ל קר' לפטו' אשה ועבד מאשר נתת לי הא מ"מ ה"ל מ"ע שהז"ג דנשי' פטורות. דהא תנן בפ"ק דבכורים מהחג ועד חנוכה מביא וא"ק. לק"מ דולטעמך הא מן החנוכה ואילך איני מבי' לגמרי כדתני' בספרי ומייתי לה בפ"ב דפסחים (דף ל"ו) מקרא דכתי' אשר תביא מארצך כל זמן שמנויי' ע"פ ארצך שלא כלו לחיה מן השדה ואמאי אשה ועבד מביאין הא ה"ל מ"ע שהז"ג. אלא מאי אית לך למימר דלא מיקרי מ"ע שהז"ג אלא מצות שאינו נוהג בכל זמן מצד עצמו כמצו' שיש ימים מיוחדים למצותן. א"נ שא"נ בלילות אלא בימים לחוד מגזה"כ אבל הא דמן חנוכה ואלך אינה זמן הבאה אינו מצד עצמו של הימים שגורם שאינו בני הבאה אלא דבר אחר גורם להם שאין מצויין ע"פ השדה ולא פוטרו הכתוב מן הבא' מצד עצמן של הימים אלא מפני ד"א. ואלו הי' מצויין עוד ע"פ השדה הי' הימים בני הבאה. וה"נ הא דמן החג אינו זמן קריי' אינו מצד עצמן של ימים. אלא ד"א גורם להן. דרחמנא אמר ושמחת בכל הטוב דהיינו בזמן שמחה כדא' בפ"ג דפסחים וזה אינו אלא בזמן קצירה ולקיטה שאדם שמח במעשיו ואלו היו בזמן קצירה ולקיטה אחר החג נמי הי' הימים מצ"ע בני קריי'. הילכך לאו מ"ע שהז"ג הוא ובהכי נ"ל הא דפ"ב דפסחי' (דף לח) דממע' מצה של בכורים שאין יוצא י"ח בפסח משום דבעינן מצה הנאכלת בכל מושבות. והקשו התוס' הא בכורים ה"ל חובות הקבוע להם זמן עד חנוכה וא"כ א"ק בנוב וגבעון לכ"ע כמו פסחי' דמה"ט ממעט התם לחלות תוד' ורקיקי נזיר מקרא ולא משום דא"נ בכל מושבות הואיל ונאכלין בנוב וגב' ולמאי דפי' א"ש דאין זה זמן קבוע דהא דאין מביאין אחר חנוכה אין זה חיסרון מצד עצמו של זמן. אלא דבר אחר של מקרה גרם לה שא"מ ע"פ השד' ולא דמי לקביעו' זמן של פסח דכל הימי' מצד עצמו אינו ראוין לפסח לא ע"פ בלבד מיהו בלא"ה קושי' התוספ' לק"מ דהא דנאכל בנוב וגבעון לא מיקרי נאכל בכל מושבות אלא לזמן נוב וגבעון בלבד מש"ה צריך למעט חלות תודה ורקיקי נזיר מקרא דאפי' באותו זמן שהי' נאכלין בכ"מ אפ"ה בהן אין יוצ' י"ח אבל דהא ממע' בכורי' מכל מושבות לזמן שילה ובית עולמי' ממעט לה דבאותו זמן אין נאכלין בכ"מ ואין להאריך כאן בזה. מיהו למאי דפי' הרמב"ם (בפ"ג מה"ב) דה"ט שא"מ בכורי' מן החנוכה שהפי' שביכרו אחר חנוכה הן חשובין אחר שנה הבא' והניח' אחר עצרת והראב"ד פי' דה"ט משו' שהפי' שביכרו אחר חנוכ' אינן אלא פסולת פי' ולפי דבריה הדב' ברור (ופי') [צ"ל פירות] שביכרו קוד' חנוכ' מביאן מהן בכורי' אפי' לאח' חנוכ' דהוי פי' חשובין ולא פסולת וגם חשובין עדיין משנה שעברה א"כ בלא"ה לק"מ. הא דנשים ועבדים מביאין בכורים ולא ה"ל מ"ע שהז"ג דהא מאותן שביכרו קודם חנוכה מביאין מהן בכורי' לעולם ולפי"ז קושי' התו' דפ"ב דפסחים נמי לק"מ. דלה"ט בכורים אינו זמנו קבוע וקריבין בנוב וגבעון אל' שעל פי' הרמב"ם והראב"ד ק"ל טובא דהא תנן מעצרת ועד החג מביא וקורא ומחג עד חנוכה מביא וא"ק. משמע מהחג ועד חנוכה דומיא דמעצרת ועד החג מה אחר החג אפי' מה שביכרו. קודם החג אינו קורא דהא אינו זמן שמחה. אף מן החג ועד חנוכה משמ' דאאותן בכורי' עצמן קאי ואע"פ שביכרו קודם החג עד חנוכה הוא דמביאין ולא אח"כ ועוד בסיפרי יהיב טעם אחר משום אשר תבוא מארצך כ"ז שמצוין ע"פ ארצך ולה"ט אפילו ביכרו קודם חנוכה אין מביאין לאחר חנוכה ועוד דבירו' פ"ק דבכורים אמר חבריי' משום ריב"ל הפרישן קודם לחג ועבר החג מביא ואין קורא הפרישן קודם חנוכה ועבר עליהן חנוכה ירקבו. והראב"ד שם בהשגות מביאו אלמ' בעבר עליהן חנוכה אע"פ שביכרו קוד' חנוכה אינן בהבאה. ומאוד אני תמה על הראב"ד שמביא לירושלמי זה מה שסותר לפי' א"ו כדפי' עיקר וכ"ת הא מ"מ הבאת בכורים הוי לה מ"ע שהז"ג דהא התם תנן אין מביאין בכורים קודם לעצרת י"ל כיון דתנן התם אם הביא כשר וכדאמר במנחות פ"י (דף פ"ח) ה"ל קודם לעצרת נמי זמנה ואין זה זמן גרמא:

מיהו אכתי ק"ל אמאי נשים ועבדים מביאין בכורים הא ה"ל מ"ע שהז"ג. דאינו נוהג בלילות ל"מ לפי' הר"ן דקריאת בכורים אינן בלילה כ"ש הבאה עצמה. דהא הבאה עיקר וקריי' טפילה לה הא יש מביאין וא"ק כדתנן ובפ"ק דבכורי' אבל קורין ואינו מביאין ליתא וכיון דקריי' הטפל אינו אלא ביום. הבא' דעיקר לא כ"ש דלא מצינו טפל חמור מן העיקר. כדאמ' בפ"ה דזבחי' [דף מ"ט] ועוד' הא קריי' בשעת הבא' היא ועוד אפ"ת שלא כדברי הר"ן הא מ"מ הבאות בכורים צריך תנופה בשעת הבאה כדאמ' בפ"ג דמכות [דף י"ח] ותנופה אינו אלא ביום כדאמ' בשמעתין ועוד הא תנן התם פר"י אין מביאין מנחות ובכורים ומנחות בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול. וטעמא משום דכתי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל כדמוכח התם. ובפ"ק [דף ה'] ובספ"ח דזבחים (דף פ"ח) והא האי דממשק' גבי קרבנות כחי' ואפ"ה בכורים בעו נמי מן המותר לישראל אלמא בכורים חומר קדשים עליהן וכיון שכן ה"ה נמי שאינו מביא בלילה כקדשים וא"כ ה"ל מ"ע שהז"ג כיון דא"נ בלילה ואמאי נשי' ועבדים חייבים בהבאות בכורים ואמ' אני דמכאן ראיי' להא דפי' בחי' פ"ב דחגיגה דהא דאיצטריך קרא אותו ולא אותה דנשים פטורין מלמול את בניהן ות"ל דה"ל מ"ע שהז"ג. דהא מילה אינו נוהג בלילה דלא חשיב מצות עשה שהזמן גרמא כיון דמצות מילה אינו נוהג באיש א' אלא פעם אחת ואם הי' מלו היום א"צ למלו יותר. אלא שאם לא מל רמי חיובא עליו לעולם אע"ג דאין מילה בלילה אינו אלא מפסקות ולא מבטלות דהא בהאיר היום אותה מצוה גופא הדרא וחיילא עלי' ה"נ גבי בכורים דמצוותן אינו אלא פ"א על פירות הללו ואי הביאן ביום פקע מצוותן לעול' מפי' הללו אע"ג דאינן בלילה אינו אלא מפסקות ולא מבטלות דהא לכי האיר היום אותה מצוה גופא הדר' וחיילא עלי' מש"ה לא תשיב לה מ"ע שהז"ג והשתא דאתית להכי לגי' הר"ן דגרס וידוי בכורי' א"נ בלילה אפ"ה ל"ח מ"ע שהז"ג מה"ט גופא ולא קשה מפ"ק דבכורים דצריך קרא אשר נתת לי מלפטור נשים ועבדים מן הקריאה דה"א דחייבין דלא ה"ל. מ"ע שהז"ג כדפי'. מ"מ ק"ל אגירסת הר"ן דגרס ולוידוי בכורים. דלא מצינו בשום מקום שקורא למקרא בכורים וידוי אלא מקרא בכורים כדתנן אלו מביאין וקורין מביאין ולא קורין וכן בכ"מ בלשון קורא קרי לה והאי הגדתי היום מבע"ל לדרשא דירושלמי וכדפירשתי לעיל:

מנלן דאמר קרא והימים האלה נזכרים. למאי דפי' במתני' דכל הני שאין להם ענין לקדשי דקחשיב לה במתני' אין הרבות' דכשירי' כל היום דמילתא דפשיטא היא אלא עיקר הרבותא דביום דווקא א"כ לא הי' צריך הגמ' להביא קרא זה למגילה דהא כבר אייתי לה לעיל במשנה דאין קורין את המגילה אלא ביום אלא איידי דמייתי קראי לאינך כולהו דתנא הכא דמצותן ביו'. אגב גררא מייתי נמי לק"מ. תדע דהא בהאי קרא לא רמיזא דזמנו כל היום:

רי"א זה היום עשה. מכאן ראי' למאי דפי' דלכל היום ל"צ קרא דמילתא דפשיטא היא דאל"כ אמאי יליף מקרא דזה היום דלא רמיזא בי' דכשר כל היום. הא ודאי קרא דממזרח שמש עד מבואו עדיף דש"מ כל היום א"ו כדפי':

ולמוספין דכתי' דבר יום ביומו. אע"ג דגבי כל מוסף ומוסף ביו' כתי' בהו אפ"ה מייתי להאי קרא לאפוקי מר"י דס"ל מוספין א"ק אלא עד ו' שעות לחוד ומהא קרא נ"ל דכשירין כל היום. דברפ"ק דתמור' (דף י"ד) תני' דבר יום מלמד שכל היו' כשר למוספין ביומו מלמד שאם עבר היו' ולא הביאו אינו חייב באחריותן. ונ"ל דנ"ל מדאיצטיך ביומו למעוטי שאם עבר היום. ש"מ דביומו כל היום כשר. דאי עד ו' שעות לחוד. ל"ל ביומו למעוטי שאם עבר היום השתא ביומו אינו כשר כל היום עבר יומו מבעי,. ופי' רש"י התם מלמד שכ"הי כשר ובלבד שיקדימו לתמיד של בין הערבים דאמ' עלי' השלם כל הקרבנות כולם. וה"ה שצריך לאחר לתמיד של שחר כדתנן רפ"י דזבחים (דף פט) התמידין קודמין למוספין ורש"י דנקט לאקדומו היינו דמשום עיקר קרא קמ"ל לאפוקי מדר"י דא' עד ש"ש. דליתא אלא כל היום כשר ויכול להקריבו עד הלילה מש"ה קא' ובלבד שיקדימו:

ולתפילת מוספין כמוספין שוי' רבנן. נ"ל דלאו לכל מילי שווי' כמוספין דהא בפ"ד דברכות (דף כ"ז) תניא היו לפניו ב' תפילות אחת של מוסף וא' של מנחה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף. והא תפילה מנחה כנגד תמיד של בין העברים תיקנו ומוסף קודם משום עשה דהשלמה ובקרבנן אפי' מש"ש ולמעלה דכבר הגיע זמן תמיד אפ"ה קרבן מוסף קודם לתמיד אפי' לכתחילה כדאמ' רפ"ה דפסחי' (דף נ"ח) ואפ"ה בתפילה של מנחה קודמות. א"ו לא שוי' לתפילה כקרבן שתיקנוה כנגדו אלא לעיקר זמנם שמעכב אפי' בדעבד אם הקדימו או איחרו כגון שהקדי' תפילת מנחה קודם חצות. או שאיחרו עד הלילה דתמיד של בה"ע בכה"ג אפי' דעבד פסול. וכן שאר תפילת אם הקדימן או איחרן לזמן הקרבן שניתקנו כנגדו כיון דבקרבן בכה"ג פסול אפי' בדעבד בתפילה נמי לא יצא אבל הא עשה דהשלמה דאינו מעכב בדעבד כדפי' התוס' בכ"מ בתפילה אפי' לכתחיל' ש"ד היכא דאיכא טעמא כמדפ' התם דה"ט דמתפלל של מנחה תחילה משום דתדירה למוסף:

ולוידוי פרי' דיליף כפרה כפרה מיוה"כ. פי' רש"י במתניתן דכתיב ביוה"כ יעמד חי לפני ה' לכפר עליו ונ"ל דטעות סופר הוא דהאי קרא גבי שעיר המשתלח כתב. והגמ' יליף לה מוכפר בעדו דגבי פרו של אהרן כתיב והא דיליף הגמ' מהאי קרא דיעמד חי משו' דהתם לכפר כתיב (ולכפר) [צ"ל וכפר] מוכפר עדיף טפי מלדון וכפר מלכפר. ועי"ל משום דבפ"ד דיומא (דף מ') אמרי' לכפר בכפרות דמי' הכתוב מדבר דר"י. רש"א לכפר עליו בכפרות דברי' הכתוב מדבר. ולר"י דאמ' לכפר זה כפרות דמי' א"א למיליף לוידוי פרי' מהא כיון דלא מיירי מוידוי אבל מוכפר בעדו דגבי פרו לכ"ע בכפרות דברי' הוא כדנ"ל התם דר"ל דהאי וכפר בעדו דגבי פרו בכפרות דברי' כמו לכפר דגבי שעיר המשתלח ודחי דניליף מכפרה כאמור בשעי' הפנימי דבדמי' ומסיק הרי הוא אומר וכיפר ועדיין לא נשחט הפר. וכ"ת לר"י ניליף ובפר דשעיר הפנימי דבדמי' בשלמא לר"ש י"ל דבתר דגלי קרא וכפר דפרו דהוא בדברי' מהשתא ילפינן לוכפר דפרים מהני תרתי דפרו ודשעיר המשתלח שהן בדברים ולא שבקינן תרתי וניליף מחדא משעיר הפנימי שהוא בדמים. ואפשר דלזה כיון רש"י דמייתא לי' נמי לקרא דיעמד חי דכתיב גבי שעיר המשתלח דמש"ה לא יליף משעיר הפנימי דבדמי' משום דהכא תרתי. אבל לר"י דדריש לכפר דגבי שעיר המשתלח בכפרו' דמים של חבירו נהי דלא ילפינן וכפר דפרי' משעיר המשתלח ושעיר הפנימי משום דהכא תרתי דוכפר מלכפר דשעיר המשתלח לא ילפינן מ"מ נגמר וכפר דפרי דבדמים מוכפר דשעי' הפנימי ולא מוכפר דפרו דבדברים דהכא חדא והכא חדא והא לא מצינו לר"י דלית לי' וידוי פרים. וי"ל דה"ט דלא יליף ד"י לפרים דכפרת דמים משעיר הפנימי דדנין וכפר דפרי' מוכפר דפר דחד מינא הן ואין דנין וכפר דפרי' משעיר דתרי מיני הן וכהג"מ בפ"ה דזבחי' (ד) מה במקו' שהושוה קרבן לקרבן דהיינו פרים כו' ובהכי ניחא הא דפרט במתני' לוידוי פרים יותר מחטאת ואשמו' דטעונין נמי וידוי כדתני' בפ"ג דיומא (דף לו) דבשעת סמיכה מתוודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ואפי' אעולה מתודה עון לקט שכחה ופאה משום דבע"כ נמי ה"ט משום דילפינן וכפר דידהו מוכפר דפר ולפי זה אתא שפיר דאי לאו וכפר דכתב רחמנא גבי פרי' הוי ילפינן וכפר דשאר קרבנו' מוכפר דשעיר הפנימי דבדמי'. אבל השש' דכ"ר גבי פרים וכפר בע"ב דוכפר דידהו בדברים דומיא דפרו ולא בדמי' דומיא דשעיר הפנימי דפרים מפרו עדיף השתא ממילא קם לן לוכפר דכל קרבנו דבדברי' דלא שבקינן טובא פרו ופרי' וילפינן מחדא משעיר הפנימי דבדמי'. ואע"ג דקי"ל אין למידין למד מלמד בקדשי' כדא' ברפ"ה דזבחי' (דף מט) והא וכפר דפרים דהוא בדברי הא גופא חפר ילפינן לה והאיך נילף לכפר דשאר קרבנו' מנייהו דבדברי' הא ה"ל למד מן הלמד. י"ל דאין זה למד אלא גילוי מילתא בעלמא דוכפר פירושו בדברים ולא דדמים ועוד דעיק' מה דילפינן מוכפר דכל הקרבנו' דבדברי' הוא משום דכתב רחמנא וכפר בהדיא גבי פרו אלא משום דלא ניליף משעיר הפנימי דבדמים הוא לחוד הוא דמייתינן לסייעתא למילת' אין זה למד מן הלמד כיון דעיקר דמילתא בפר גופא להדיא כתי' וכיון דהאי וכפר דכל הקרבנו' דמתנית' מפרי' אתיא לן חביבא לתנא ומש"ה נקט וידוי פרים לחוד. ועוד דהא גופא מילתא אגב אורחי' קמ"ל דוכפר דכל הקרבנו' דבדברי' מוכפר דפרי' אתיא לן וכדפי':

דכתיב ביום הזה יכפר. אלמא דסתם כפרה אינו אלא ביום וה"ה וכפר דכתיב גבי פרים ופרו ביו' הוא אבל אין לפרש דכפר' ביומא הוא דקא' אפרו לחוד קאי ופרי' ילפינן מיני' ליממא כדיליף לכפרו' דברים דליתא דכי ביום הזה יכפר עליכם לאו אכפרות פרו קאי אלא אעיצומו של יום דמכפר כדמוכח בספ"ק דשבועו' (דף יד) גבי הא דפריך אלא כרת דיממא המ"ל וה"מ להדיא בפ"ט דיומא (דף פ"ו) גבי ד' חלוקי כפרה והוצרכתי לכתוב זאת משום שרש"י פי' כי ביום הזה יכפר אלמא כפרתו ביום מדנקט כפרתו משמע דפרו קאי ואולי כפרתו דנקט ל"ד א"נ ט"ס הוא וצ"ל אלמא כפרה ביום וכדפי':

לסמיכה ולשחיטה דכתיב וסמך ושחט וכתיב בשחיטה ביום זבחיכ'. אין לפ' דהכא נפקא לי' לסמיכה ביום מדאיתקש לזביחה דבפ"ג דזבחים (דף ל"ב) משמע דלא מיקש להו אהדדי דאמ' התם וסמוך ושחט מה סמיכ' בטהורין אף שחיט' בטהורין ומסיק מדרבנן שחיט' בטהורין שמע יגע בבשר קרא אסמכתא בעלמא אלא ה"פ מוסמך ושחט נ"ל דתיכף לסמיכה שחיטה וכדתני התם כל הסמיכת שהיו שם קורא אני עליה' תיכף לסמיכה שחיט' רש"י כדכתיב וסמך ושחט וכיון דסמיכה ושחיטה נעשים תכופין זה לזה וכיון דשחיטה אינו אלא ביום ממילא לסמיכה דאינו אלא ביום וה"נ פי' רש"י גבי מליקת עוף דאינו אלא ביום כיון דמליקתו והזאתו כא' והזייתו הוא הקרבת. ומיהו איכא למ"ד התם דתיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא ולדידי' תקשה מנ"ל דסמיכה אינו אלא ביום הלכך נ"ל לפ' דמהקישא סמיכה לשחיטה נ"ל לביום והא דלא מקיש שחיטה דאינו אלא בטהורין מסמיכה י"ל דהא דסמיכ' ליתא בטמאין אינו מצד עצמו של סמיכ' מגזה"כ אלא משום דבעינן סמיכה לפני ה' בעזרה וטמא שנכנס למקדש בכרת וה"ט ל"ש בשחיטה דאפשר דעבד סכין ארוכה ושחט כדאמ' התם אבל הא דשחיטה אינו אלא ביום גזה"כ הוא מביום זבחכם ולאו בטעמא תליא מילתא שפיר מקשין סמיכ' לשחיטה דביו' דווקא תדע דבפ"ג דמנחות (דף יט) פריך לר"ש דא"ל וי"ו מוסיף על ענין ראשון אלא מעתה ושחט והקריבו בני אהרן הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה מלמד על השחיט' שכשירה בזר לר"ש וי"ו מוסף על ענין ראשון שחיטה ה"נ ההא פסולה בזר ושני ש"ה דאמר קרא וסמוך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים אלמא מקשינן להו אהדדי. ובע"כ הא דל"מ להא לענין טהורין הוא מטעמא דפי':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף