טורי אבן/חגיגה/ח/ב

טורי אבן חגיגה ח ב

דף ח' ע"ב

מנין שא"נ במועד שנא' ושמחת בחגיך ולא באשתך. ק"ל דמשמע מהכי דמה"ת א"נ נשי' במועד והא תנן בפ"ה דביצה דכל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת ח"ע בי"ט וחשיב בהני דרשות ל"ח ולא מיבמין וקתני סיפא כל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת והשתא למה חשיב ללא מיבמין בי"ט משום רשות ת"ל דמ"הת אסור אפי' בחש"מ וכ"ש בי"ט משום דיבום היינו נשואים כדתנן פ"ק דמועד קטן (דף ה) א"נ נשים במועד וכו' ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו וכ"ש בי"ט וי"ל דהא דגזר' על היבום בי"ט משום שבות נ"מ לי"ט של ר"ה דאין מצות שמחה נוהג בו ואפ"ה גזרו משום שבות גזי' שמא יכתוב כדמפרש התם. א"נ י"ל דהא דגזר' על יבום בי"ט משום שבות משו' ליל יט"ר הוא דמצות שמחה אין נוהג' בליל יט"ר וכדתני' והית אך שמח לרבות ליל י"ט אחרון או אינו ליל יט"ר וכולי כמ"ש בתשו':

מביא שלמים מרובים. פי' רש"י שלמי חגיגה רבי' לפי האוכלים ובע"כ צל"כ דהא בגמר' קאמר שלמים מרובים מהיכא מייתי לי' הא ל"ל. א' ר"ת בטופל ומביא פר גדול והא א"צ טפילה אלא גבי חגיג' אבל ש"ש באה הכל מן המעשר כדאמר לעיל. ועוד דתני סיפא זה וזה מועט ע"ז נאמר מעה כסף ב' כסף ואלו ש"ש אין לה שיעור וזה ל"נ אלא בעולת ראייה וחגיגה כדתנן לעיל והא דא' נכסים מרובים ואוכלים מועטין מביא עולות מרובים ע"כ מקרא דאיש כמתנת ידו נ"ל הא דמביא עולת מרובי' ומייתא לה בסיפא וה"ה לרישא אלא דהתם מ"ל לרבותא דאיש כמתנת ידו על חגיגה נמי קאי אע"ג דכתי' גבי ע"ר ומשום דחגיגה וראי' מילף ילפי מהדדי לכל מילי כמ"של. לפיכ' כברכת ה' הכל לפי הברכה יביא שדינן לה נמי על חגיגה מיהו כל חד וחד לפי הברכה ששייך בו גבי עול' כפי ברכת הנכנסי' דהא כולן כליל וגבי שלמי חגיגה הנאכלין לפי ברכת ריבוי האוכלי'. מיהו ק"ל לאוכלין מרובי' ל"ל קרא ת"ל בלא"ה כיון שאוכלין מרובים צריך שלמי' מרובי' כפי האוכלי' וכמו שפי' רש"י ואי קמ"ל דאע"ג דיש לו בשר מנו"נ דיי"ח שמחה בהן כדא' לעיל אפ"ה צריך להביא שלמי חגיגה מרובי' כפי הברכה והא אין נו"נ קריבן בי"ט ואי למעוטי. משלמים. שנשחטו בערב יום טוב הא בלא"ה איכא למ"ד בפ"ו דפסחי' (דף ע') שא"י בהן ידי שמחה משו' דבעינן זביח' בשעת שמחה ול"ל דצריך קרא לחש"מ ומיירי שלא הקריב שלמי חגיגה ועולת ראייה ביט"ר. זה אינו דהא באוכלי' מרובי' ונכסי' מעוטין קא' ר"ח בגמ' בטופל ומביא פר גדול אבל לא מבהמה לבהמה דאא"ב כולה מתני' מיט"ר מיירי היינו דבהמה לבהמה לא משום דכל הבאות ביט"ר שם חגיגה עלי' כדפי' רש"י לעיל אבל אי בחהש"מ מיירי בהמה לבהמה אמאי לא הא יי"ח חגיגה בבהמה ראשונ' והשאר אינו אלא ש"ש דבאה אפי' מן המעשר. וי"ל דמ"מ קמ"ל מקרא דצריך שיבא שלמי חגיגה מרובי' לפי ברכת האוכלי' ולא יביא שלמי שמחה מעוטין לשם שלמי חגיגה ולריבוי האוכלי' יביא שלמי' לשם ש"ש אלא צריך להביא הכל לשם ש"ח לפי ריבוי האוכלי':

מתניתא ל"פ. פירש"י לא פליגא במעו' אלא בבהמה הא דקתני אם רצה לערב הוא דא' מעות דווקא אבל אידך מתני' ס"ל בין מעו' בין בהמה ולישנא דלא פליגא משמע דלא פליגא לגמרי ותרוייהו מודו דאם רצה לטפל בין מעו' בין בהמה מטפל אלא מר א' חדא בבהמה וה"ה במעו'. ור"ש דא' ככ"ע ומר א' במעו' וה"ה בהמה ואיני יודע מי דחקו לרש"י לפ' דפליגי בבהמה ור"ש דא' כתנאי והא דא' הרי אמרו אף טופלין בהמה לבהמה לאו למימרא דטפילת בהמה גרע טפי ממעו' ומהשתא בע"כ ההיא דתני טפילת מעו' ל"ל טפילת בהמה דאל"כ לאשמעינן קילתא וכ"ש חמירתא דהא ליתא דתרווייהו שקולין הן ואף טופלין בהמה דקא' אליבא דר"ח קא' לדידך דאלים טפילת מעו' הרי א' אף טופלין בהמה אבל לר"ש תרווייהו שקולין הן. א"נ ה"ק הרי א' טופלין בהמה כמו מעו' דתרוייהו שקולין הן תדע דאס"ד דלר"ש נמי טפילת מעו' אלים והאי מתני' דטפילת מעו' טפיל לבהמה לגמרי ל"ל א"כ מאי הרי א' אף טופלין בהמה דפריך לי' לר"ח הא הוא דאמר נמי מאידך מתני' דטפילת מעו' דווקא כר"ח ומאי אולמא דהא מתני' מהא דאקש' לר"ח מינה א"ו כדפרי' דס"ל לר"ש דל"פ הני מתני' לגמרי א"נ משמע לי' לר"ש ההיא ברייתא דמיירי מטפילת מעו' אלי' לי' טפילת בהמה ממעו' ונקט לרבותא טפילת מעו' וכ"ש בהמה ולאידך אלים לי' מעות מבהמה ונקט בהמה לרבותא וכ"ש מעות וכהג"מ בפ"ק דסוכה (דף ח) מר אלים לי' סוכ' רשב"ק מנג"בך ומר איפכא:

חוזר ומקריב חמש בי"ט שני. ולא אמר' עובר הוא בבל תוסיף ורחמנא א' וחגותם אותו חד יומא ותו לא דהנך נמי חד יומא הוא ושני תשלומין דראשון ומסיק ר"א דלא פליג ר"ל דא' חוזר ומקריב אדר"י דא' כיון שפסק שוב אינו מקריב כאן בסתם אם הפרישן סתם אינו חוזר ומקריב כאן במפ' דא' בהדיא ליום א' אני מפ' את כולן חוזר ומקריב שאינו אלא תשלומין דא' זהו שיטת רש"י וק"ל לפ' דאמאי אוקי דר"ל במפרש להדי' הא אפי' בסתם נמי דלא אמר להדיא ליום א' אני מפ' אפ"ה חוזר ומקריב בסתמא אא"כ איכא גילוי דעתא דשיורי שייר כגון שיש שהו' להקר' ויש לו אוכלין דמוכח מילתא מדלא הק' בא' ש"מ שיורי שייר כדמסיק ואזיל אבל בדליכא גילוי דעת כגון שא"ל שהות א"נ אין לו אוכלין אפי' בסתמא דלא אמ' להדיא ליו' א' אני מפ' אפ"ה חוזר ומקריב לכ"ע וה"ל לאוקמי לדר"י ור"ל בסתם אלא דר"י בדאיכא גילוי דעת ודר"ל בדליכא ואע"פ שלא פי' להדיא נמי ש"ד. וי"ל דנ"מ בהא דמפ' דאפי' איכא שהו' ואוכלין אפ"ה חוזר ומקריב בב' הואיל ופי' להדיא שהפ' ליום א' דבחדא סגי או באין לו שהות או אוכלין א"נ בשפי' להדיא ואפי' יש לו שהות ואוכלין והא דמפליג ר"א בין סתם למפ' ולא מפליג בסתם גופי' בין יש לו שהות ואוכלין לאין לו י"ל דלרבותא לקט מפ' להדיא דאע"ג דיש לו אפ"ה חוזר ומקריב הואיל ופי' להדיא ונ"ל דנפקי' לי' לר"א הא דלר"י בחדא סגי משום דשמיע לי' הא דר' שמן אר"י דבסמוך דא' גמר היום חוזר ומקריב ודרבי' אר"י דא' חוזר ומקריב ומוקי לה לדרבין במפ' להדיא דאל"כ תרתי דר"י ל"ל וא"ל נמי דהאי ה"נ מסתברא ר"א גופי' קא' לה להוכיח דבחדא סגי ולא סתמא דגמרא קא' לה מ"מ ק"ל מאי כיון שפסק שוב אינו מקריב סתמא דקאמר ר"י. נהי דא"מ לשם שלמי חגיגה בחה"מ משום בל תאחר לשם שלמי נדבה מיהו מחייב להקריב אעפ"י שהקדישן לשם חגיגה הא חגיגה שלא הקרי' ברגל חייב להקריב אחר הרגל לשם שלמי נדבה דהא בפ"ק דר"ה (דף ד) מרבינן לעולת ושלמים לגבי ב"ת והיינו עולת ראייה ושלמי חגיגה דאלו נו"נ בהדיא כתיבן כדפרש"י ותוס' התם וכמ"ש בחי' שם. אלמא חגיגה שלא הקריבה בשעתה לשם חגיגה אינו נדחית מהקרבה לגמרי אלא מקריבה אח"כ ול"ל דשוב א"מ דקאר"י לשיטת רש"י אחוזר ומקריב בי"ט ב' דר"ל קאי. וקאר"י דבי"ט ב' אינו חוזר ומקריב לאחר שפסק דכיון דא"א לו להק' לשם חגיגה משו' ב"ת (גזי' וכ"ת) [צ"ל הוי כנדרים ונדבות] דאין קריבין בי"ט וע"ד פי' (הרא"ש) [צ"ל הר"ח] שאכתוב בסמוך דא"ב ל"ל לרש"י טעמא דב"ת הא בה"ט דנו"נ א"ק בי"ט לחוד סגי וצ"ל דהאי כיון שפסק שוב אינו מקריב דאר"י היינו לשם ש"ח. ומ"מ לשם נדבה מחויב להקריב ונ"ל שהכריחו לרש"י לפרש כן דה"ט דאין חוזר ומקריב משום ב"ת ולא משו' דנ"ונ א"ק בי"ט משום דר"י סתמא קאמר כיון שפסק שוב א"מ ואהקריב חמש בי"ט דר"ל קאי ומשמע דבפסק ביט"ר שוב א"מ כלל אפי' בחש"מ מדלא קאמר שוב א"מ בי"ט ב' ש"מ דה"ט משו' ב"ת ושוב א"מ דקא' היינו לשם שלמי חגיגה וכדפי' ולפ"ז הא דא' ר"ל חוזר ומקריב בי"ט שני לרבותא נקט לה ותרתי קמ"ל דאין בו משום ב"ת מדחוזר ומקריב. וקמ"ל אפי' בי"ט ב' מותר להקריב דל"ד לנו"נ. זהו מה שנ"ל ע"ד פרש"י:

והתוספות בשם ר"ח פי' הקריב ה' בי"ט ראשון חו"מ ה' בי"ט ב' ואע"ג דאין קריבין נו"נ בי"ט הואיל והללו תחילת הפרשתן לשם חגיגה היתה מותר להקריב בי"ט ומסיק דר"י בסתם ובדיש לו שהות ואוכלין נעשו כנו"נ שלא מחמת י"ט ודר"ל כגון שפי' שאלו הנשארי' יקריב' ביט"א כגון זה מותר וגם לפי"ז נמי צ"ל הא דמחלק בין סתם למפר' ולא מחלק בסתם גופי' בין יש לו שהו' ואוכלין לאין לו דרבותא קמ"ל דבמפ' להדיא אפי' יש לו חו"מ דה"ל חגיגה ולא נו"נ וכדפי' לעיל והביאו ראי' התו' לפי' זה מדא' בירו' הי' לפניו עשרה בהמו' הקריב ה' ביט"ר המות' מהו שידחה י"טא פליגי בה ר"י ור"ל חד א' דוחה וחד א' אינו דוחה ומפ' הירו' מדאר"י טופל מעו' למעו' היא אומ' דוחה ר"ל דא' טופל בהמה לבהמה ולא מעות למעות הוא א' א"ד. ארשב"א בשם לעולם הוא מוסיף והולך ודוח' י"ט עד שיאמר אין עוד בדעתו להוסיף משמע דלענין דחיית י"ט מיירי ואני תמה מאי ראי' מהא דירו' לגמ' דידן הא ודאי פליגי אהדדי דבירו' תלו פלוגתא זו באידך פלוגתא דטפילה דר"י א"ל דוחה משום דא' טופלין מעות למעות ולא בהמה לבהמה אלמא שם חגיגה על כל הבהמות מש"ה כולן דוחין י"ט ור"ל דא' טופלין בהמה לבהמה אלמא אין שם חגיגה על כולן אלא על הראשונה בלבד מש"ה הוא א' א"ד י"ט והא בגמ' דידן מסיק דל"פ דביש לו שהות ואוכלין א"ח ומקריב וב"אל חו"מ לכ"ע ואי דחיית י"ט לגמ' דידן בפלוגתא דטפילה תליא לר"י דא' א"ט בהמה לבהמה אלמא שם חגיגה על כולן אמאי ביש לו שהו' ואוכלין א"ח ומקריב ביט"א. וה"נ ר"ל דס"ל טופלין בהמה לבהמה משום דא"ש חגיגה עליהם אמאי חו"מ בי"ט ב' באין לו שהו' ואוכלין הא מ"מ א"ש חגיגה עליהן דהא לעלין טפילה אין חילק בין יש לו לא"ל. ועק"ל אי גמ' דילן לענין דחיית י"ט מיירי כירו' הא בגמ' דילן בהקדיש כבר לשם חגיגה מיירי דקא' הפריש עשרה בהמות לחגיגתו אמאי בא"ל שהות ואוכלין א"מ ביט"א הא כיון שקרא שם חגיגה עליהן וחגיגה מותר להקריב בי"ט ואמאי פקע קדושת חגיגה מעליהן אטו משום שהי' לו שהות ואוכלין ולא הקריבן פקע מעליהן קדושת חגיגה ונעשה נו"נ וכי קדושת הגוף פקע בכדי וקדושת חגיגה להיכן הלכו ועוד בדפי' להדיא שהנותרי' יקריבו ליט"א מותר לפי שיטה זו ובדלא פי' אסור וזה תימה וכי משום דפי' לא פקע קדושת חגיגה מעליהן ובדלא פי' פקע ונעשו נו"נ. וההיא דירו' אין לו ענין לההיא דשמעתין ולא מיירי כלל בהפרישן תחילה לשם חגיגה דהא ל"א בירו' הפריש י' בהמו' אלא היו לפניו י' בהמו' פי' שהי' בידו וברשותו י' בהמו' והקריב ה' ביט"ר המותיר מהו שידחה יט"א כלומר לאחר שהקריב הראשוני' ביט"ר אם רוצה להקריב את המותר אח"כ לשם חגיגה אי חל שם חגיגה גמורה עליהן לדחו' י"ט או לא ותלה לה בהא פלוגתא דטופלין. למ"ד בהמה בבהמה לא אלמא שם חגיגה חל על כולן מש"ה אין באין מן המעשר לפיכך דוחין י"ט ולמ"ד בהמה לבהמה ש"ד ש"מ דאין שם חגיגה חל על כולן א"ד י"ט והיינו דמסיק בירו' לעולם הוא מוסיף והולך כו' האי לישנא משמע בהדיא ובדלא הפריש והקדיש מיירי ומוסיף והולך ומקדיש ושם חגיגה על כולן עד שיא' להדיא אין עוד בדעתו להוסיף ומה שיוסף אח"כ אין שם חגיגה ח"ע אלא נו"נ הווין. אבל בגמ' דילן איירי בהקדיש והפריש עשר בהמות בבת א' לחגיגתו וחל שם חגיגה על כולן לדחות י"ט לכ"ע בכל ענין דהא ודאי חגיגה אין לה שיעור למעלה מה"ת ואפי' אלף בהמות אם ירצה להק' לחגיגתו מקריב ושם חגיגה על כולן לכ"ד כדא' בירו' עני וידו רחבה קורא אני איש כמתנת ידו ותנן מי שיש לו אוכלין מרובי' מביא שלמי' מרובי' כו' אלמא אין שיעור לחגיגה למעלה ומקריב את כולן בכל הרגל דאפי' ביט"א ומשום לתא דבהמות חגיגה אין לחלק בין בהמה ראשונה להשאר בכל ענין אלא משום לתא דגברא שלא יעבור על ב"ת דרחמנא א' וחגותם אותו דמשמע חד יומא ותו לא בהא יש לחלק בין סתם למפ' ובין יש לו שהות ואוכלין לא"ל דבהא איכא גילוי דעתא דשיורי שייר ובהא לא מיהו הא ק"ל על הירו' דמוסיף והולך ואמאי ל"ת לב"ת. ול"ל דס"ל כרבא דאמ' בפ"ד דר"ה (דף כח) דב"ת אע"ע אלא בזמנו והא דכהן שעלה לדוכן אם מוסיף ברכה א' משלו וכן מתן א' דבכו' שנתנו במתן ד' דע"בבת ש"ה דאלו מתרמי לי' ציבורא אחרינא הדר מברך א"נ אי מתרמי לי' בוכרא א' הדר מזה זימני' הוא כדמסיק התם אבל הכא כיון דחגג י"ט א' כבר יי"ח חגיגה שאר יומי ה"ל שלא בזמנו דל"ל הכא אלו מתרמי לי' כדא' התם. דא"כ אמאי דוחה יט"א כיון דאין שם חגיגה עליהן דהא ח"ל שלא בזמנו לגמרי מדאין עובר עליהן על ב"ת ובמ"א יתבאר זה:

עבר הרגל ולא חג א"ח באחריותו. ק"ל מאי עבר הרגל דקא' עבר י"ט אחרון הל"ל דהא ברישא קא' חוגג את כל הרגל ויט"א של חג אלמא יט"א אינו כייל בכלל הרגל דקתני א"כ בסיפא הל"ל עבר יט"א א"ח באחריותו ואמאי כייל אף ליט"א בכלל רגל. וי"ל למאי דאפר' בגמ' דאפי' למ"ד בגמ' כולן תשלומין זה לזה אפ"ה יט"א תשלומין דראשון הוא דמש"ה לא כייל קרא ליט"א לענין חגיגה בהדי ז' ימי החג שלפניו דלכתוב רחמנא וחגות' שמונה ימים למימרא דחלק משלפניו דאלו ז' ימי החג תשלומין זה לזה אבל יט"א תשלומין דא' וחיגר כל ז"י החג ונתפשט ביט"א פטור דהשתא א"ל דמש"ה שינה התנא לשונו בסיפא מריש' וקא' עבר הרגל ול"ק עבר יט"א דקמ"ל דזמנין בעבר הרגל לחוד א"ח באחריותו כה"ג דפי' כאן שהי' פטור כל ז"י הרגל ונתחייב ביט"א. ואלו לא עבר עציו כל ז"י הרגל בפטור אפי' לא נתחייב עד יום הז' חוגג בו כיון דכולן תשלומי' זה לזה אבל השתא דל"נ עד יט"א א"ח באחריותו דיט"א אינו אלא תשלומין דא' וכ"ת הניחא למ"ד כולן תשלומין ז"לז אבל למ"ד כולן תשלומין דא' מא"ל דהא השתא ל"ל כה"ג דא"כ מאי ארי' יט"א אפי' נתפשט כל ימות הרגל חוץ מיט"ר בכה"ג א"ח באחריותו וי"ל דלדידי' הוי בע"כ איפכא דמדלא כייל ליט"א עם ז"י שלפניו למימרא דהוא חלק מ"זי החג ול"ד להו לענין חגיגה וכיון דכולן תשלומין דא' הא דל"ד להו היינו שהוא בפ"ע ואינו תשלומין דא'. והשתא נ"מ למ"ד כולן תשלומין דא' דאם הי' פשוט בא' וחיגר בשאר כל ימות החג כיון דרמי עלי' חיובא בא' אע"ג דל"ח בימי תשלומין תו לא פקע תורת תשלומין מהן אבל למ"ד כולן תזל"ז כיון דאין עליו תורת חיוב בו ביום משום דרמי עליו חיובא בא' ל"ל בה ופטור וכמ"ש בגמ' ע"ד התוס' והשתא הא דתני בסיפא עבר הרגל ולא עבר יט"א דנ"מ איפכא בהי' פשוט ביום א' וחיגר בשא' ימי החג וגם ביט"א דכל ימי הרגל חוגג בהן דהן תשלומין דא' והא בא' הי' פשוט וב"ח. אבל אם לא חגג כל ז"י החג א"ח באחריותן ביט"א הואיל והוא חיגר ולאו ב"ת בו ביום אעפ"י שהי' פשוט וב"ח בא' אין לו ענין לחייב מש"ה ביט"א אם הוא חיגר דהא אינו תשלומין דא' אלא חיובא רמי רחמנא עלי' בפ"ע אם הוא ב"ח בו ביום חייב ואם לאו פטור מיהו למאי דאפרש בגמ' דפשוט בא' וחיגר אח"כ לכ"ע פטור אפי' למ"ד כולן תשלומין דא' לא א"ש. והא נמי ל"ל הא דלא כייל ברישא ליט"א עם ז"י שלפניו משום דבאותן ז"י החג אם איחר להביא ולהקריב חגיגה עד יום הז' ל"ל בה וא"ע בלא כלום אבל אם איחר מלהקריב עד יט"א ש"ח עובר בעשה כדא"ר בפ"ק דר"ה (דף ה) כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה דובאת שמה והבאתם שמה וכיון דח' של חג רגל בפ"ע הוא וחלוק מז"י החג שלפניו ז"י החג ה"ל רגל שלם בפ"ע וכיון שעבר עליו ז"י החג כבר עבר בעשה זו דהא עולת ראיי' וש"ח נמי איתרבו לב"ת כדאמ' בפ"ק דר"ה (דף ה) ה' אלקי' אלו חטאת ואשמות עולות ושלמים והיינו עולות ראיי' ושלמי חגיגה שהן חוב דאלו של נו"נ מרישא דקרא נ"ל כדפירש"י ותוס' התם וכיון דאיתרבו ללאו דב"ת בג' רגלי' ה"ה דע"ע בעשה זו ברגל א' דהא בהא תלי' וכדאמ' התם (דף ו) אשה מהו בב"ת מי אמ' הא ליתא בראיי' כו' פי' לא קריבין בה לעשה זו דובאת שמה הילכך אפי' בלאו דב"ת נמי ליתא וא"כ עולות ראיי' וש"ח דעובר עליו בג' רגלים בלאו דב"ת ברגל א' עובר עליו בעשה זו ועל עולת ראיה ושלמי חגיגה דחג הסוכו' עובר בעשה אחר שעבר ז"י קודם יט"א דח' רגל א' בפ"ע ואינו נמנה לרגל א' עם ז"י שלפניו והמה רגל שלם בפ"ע הן מש"ה נקט ברישא חוגג את כל הרגל דהיינו ז"י הסוכות דהיינו דאפי' לכתחילה יכול להמתין עד יום הז' וא"ע בלא כלום אבל עד יט"א אינו רשאי להמתין לכתחילה דהא כבר עבר עליו בעשה דליתא דכ"כ שם בחי' דגם ושמיני של חג שייך לחג ואין עבב"ת בג"ר וברגל א' בעשה עד שיעבר גם גם השמיני ועוד כתבתי שם בזה גם הא דלא כייל לח' עם ז' ימים שלפניו כתבתי שם טעם אחר ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף