חתם סופר/שבת/כב/א

חתם סופר שבת כב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פסולה כסוכה וכמבוי נ"ל דנקט לשון פסולה דשייך בדאורי' כמ"ש תוס' להורות נתן דנהי דהדלקת נרות בעצם לאו דאוריית' מ"מ חנוכה גופי' וכל י"ט הקבועים על נסים דאורייתא נינהו כדעת בה"ג דהלל ומגילה וחנוכה דאוריית' ופליגי בזה רמב"ם ורמב"ן בס' המצות בשרש הראשון סוף תשובה א' ותשובה ב' ע"ש ולפע"ד לאו יפלא כלל לומר דק"ו דילפי' פ"ק דמגילה דאורייתא היא השתא משיעבוד לגאולה אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כ"ש נמצא מ"ע דאוריית' לקבוע יום על כל נס אלא שחכמים קבעו מה לעשות בו מעין המאורע בזה לקרוא מגילה ולשלוח מנות ובזה לומר הלל ולהדליק נרות נמצא עיקרו דאורייתא ופירושו מדרבנן:

ובזה י"ל המשך דר' תנחום דוהבור רק לכאן דברבה פ' וישב פליגי חד מפרש נתרוקנה בורו של אבות ולא הי' בה מים של תורה ונ"ל כוונתו במה שאמר מה בצע וגו' לכו ונמכרנו. והלא אנן קיי"ל שבי קשה מחרב כמבואר ב"ב ח' ע"ב. אמנם לפ"ז גם ק"ו הנ"ל ליתא משיעבוד לגאולה אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כ"ש הלא שיעבוד קשה טפי וליכא ק"ו וא"כ קשה איך אמר לשון פסולה הא לא הוה דאוריית' וע"כ צ"ל אחר מתן תורה שבי קשה משום שאינו יכול לקיים תורה ומצות בין הגוים אבל במצרים הי' שבי קיל ממיתה וסברא זו רמיזא ב"ב ח' ע"א תוס' ד"ה יתיב וכו' דבשבוים גוים ליכא מצוה רבה והיינו מטעם הנ"ל. וא"כ ה"ה בשבוים קודם מ"ת ואפי' למה שכ' רמב"ן שבא"י שמרו אבותנו המצות מ"מ הם מכרוהו לישמעאלים להורידו מצרימה ובח"ל לא שמרו התורה וא"כ שבי קיל ויפה אמרו מה בצע לכו ונמכרנו ולא נתרוקנה בורו של יעקב ממי תורה וע"כ הבור רק להורות מים אין בו אבל נחשים ועקרבים היו בו וא"ש ההמשך וק"ל. ודע דאפשר לומר שאני שבי דמצרים דאלולי יצאנו משם לא קרבנו לפני הר סיני ודן מיניה לפורים שע"י הנס הי' קבלת התורה ג"כ דהדר קבלוהו בימי אחשורוש וה"ה לנר חנוכה שהי' עיקור הצרה שרצו להעבירנו על הדת ולא בקשו להרוג אדם אלא המקיים את התורה דהרי מש"ה לא קבעום רק להודות ולהלל ולא לשמחת הגוף כי לא נעשה נס לגוף רק לתורה וא"כ נס חנוכה אתי' מיציאת מצרים אבל לקבוע יו"ט על נסים אחרים מנ"ל. ובזה פליגי קמאי דקמאי עיין מג"א ססי' תרפ"ו. ופר"ח פליג וכבר הארכנו בזה במקום אחר:

בטפח הסמוכה לפתח. נ"ל נפקא להו דאם הקב"ה מפרסם עושי מצוה כמ"ש רשב"א בתשובה ממדרש דהקב"ה פרסם מצות ראובן וישמע ראובן ויצילהו מידם מכ"ש שיש לנו לפרסם עושי רצונו עיין תשו' רשב"א סי' תקפ"ב וא"כ ק"ו בן בנו של ק"ו שעלינו לפרסם ניסי ה' וחסדיו עמנו ועוד הקב"ה שומר עלינו בחוץ על הפתח במזוזה לשמרנו מכל רע כמ"ש במס' ע"ז י"א ע"א ק"ו שנקבע פרסום ניסו על הפתח מבחוץ ועל זה סמכו וקבעו נ"ח על פתח ביתו בחוץ וזה פי' המדרש הדודאים נתנו ריח זה ראובן שנקרא דודאים ועל פתחינו כל מגדים זה מזוזה ונ"ח חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך חדשים זה נ"ח דרבנן גם ישנים זה מזוזה דאורייתא ולהנ"ל יובן:

אסור להרצות מעות וכו' הארכתי בקונטריס:

משום אכחושי מצוה עיין היטב ספר בני יונה סי' רע"ד ובקונטרסי הארכתי בכל השייך לסוגי':

משרגא לשרגא פירש"י מביא נר אצל נר ושניהם של מצוה משמע א' של ת"ת וא' של חנוכה או של תפלה וכדומה אבל שניהם של חנוכה א"א לשיטת רש"י שמדליקי' בתוך החצר כל א' בפתח ביתו ולא יזדמנו ב' נרות זה אצל זה עמ"ש תוס' לעיל כ"א ע"ב ד"ה מצוה וכו' ועיין מהרש"א שם. והכא לא שייך לומר ב' נרות להמהדרים דא"כ הראשון עיקור ואינך של שאר בני אדם אינם מצוה כל כך ואין להקפיד עליהם כולי האי ומכ"ש שאין לנו להדליקם מנר העיקר. וע"כ שאר נרות מצוה קאמר:

בסוגיא דמדליקין מנר לנר פ"ב דשבת כ"ב ע"א פה פ"ב יע"א חנוכה תקס"ט לפ"ק:

אתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר פירש"י מנר חנוכה לנר חנוכה. למ"ד דמיירא בקינסא ניחא. ולמ"ד נמי דמשרגא לשרגא מיירי נמי להתוס' לעיל ד"ה מצוה להניח בטפח וכו' דס"ל חצר ששני בתים פתוחים לתוכו שניהם מדליקין בפתח החצר א"כ שפיר משכחת שני נרות חנוכה סמוכים זה אצל זה. א"כ לרש"י לעיל ד"ה מבחוץ וכו' דס"ל דכל א' מניח על פתח ביתו דוקא וכל א' מדליק בשמאל פתחו. וא"כ דוחק לאשכוחי שידליק משרגא לשרגא דהא הדלקה במקומו בעי' ופתילות ארוכות כל כך הוא מהנמנע. ולא משכחת ליה אלא כשהאחד אין לו מזוזה בפתחו שאז מניח הנר בימין ואידך הניחו בשמאל כדינא וסמוכי זה לזה ויכול הוא להדליקם זה מזה:

אמנם לעיל פירש"י משרגא לשרגא מביא נר אצל נר ושניהם של מצוה ולא בקיסם עכ"ל משמע שרוצה לפרש דלא מיירי כלל בחנוכה דא"כ ה"ל לומר ושניהם של חנוכה. ועוד איך כ' מביא נר אצל נר הא הדלקה במקומו בעי' אע"כ ס"ל דמיירי בשארי נרות מצוה כגון של ת"ת וכי האי גווני ובהא פליגי. ולא צריכא לכל מ"ש לעיל בזה. ובזה מיושב מה שקשה לי לכאורה אמאי פשיט הש"ס דהדלקה עושה מצוה מדברכינן להדליק. הנה זה אינו מוכרח דהרי לקמן כ"ה ע"ב ד"ה סדין כ' תוס' בשם ה"ג דקימ"ל ציצית חובת גברא מדמברכים להתעטף בציצית. והרי קמן דאפ"ה פליג שמואל וס"ל חובת טלית ולא השגיח על נוסח הברכה. וא"כ ה"נ אפשר דשמואל ס"ל הנחה עושה מצוה אע"ג שמברכים להדליק. ויותר הי' טוב אי הי' מוכיח מדשמואל גופי' דאוסר בקינסא לרב אדא בר אהבה ואפ"ה מדליק משרגא לשרגא. ואי ס"ד הנחה עושה מצוה אמאי מדליק היינו קינסא וכן הקשה מהרש"א בהתוס' אע"כ ס"ל לשמואל הדלקה עושה מצוה ובהא לא אשכחן דפליג רב. ואמאי לא פשיט הש"ס מהכא. אע"כ מהכא לא הו"מ למפשיט דאיכא למימר שמואל לא מיירי מנר חנוכה כלל רק משארי נרות מצוה. אחר שחדשתי זה מצאתי ראיתי מ"ש בזה בספר באר יעקב וברוך שכוונתי בקצת דברי לדעתו הגדולה ומ"מ לא עמד הוא ז"ל במה שכתבתי והמעיין יבחר:

איברא חזינא דפליגי בהא מילתא אי שאר נרות של מצוה יש בהם קדושה לענין זה שאין מדליקין מנר לנר ועיין מג"א רסי' תרע"ד ועמ"ש על זה בחמד משה ועיין ר"ן בשמעתין ובריש סוגי' דחנוכה ע"ש. וטעמא רבה לחלק ביניהם נ"ל דבשלמא נר חנוכה הוה הנר עצמו המצוה ואינו עשוי' לתכלי' אחר וילפי' שפיר מאבוהן דכולהון דם או מעצי סוכה וכאשר יבואר לקמן אי"ה. משא"כ שארי נרות אינן אלא תשמיש מצוה כגון נר לת"ת עיקור המצוה הוא הת"ת והנר אינו אלא לתשמיש ת"ת וכן נר שבת עיקור המצוה האכילה וסעודת שבת והנר אינו אלא לתשמיש אותה המצוה ואין ללמוד זה מדם ועצי סוכה:

ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה בס' בני יונה להל' ס"ת סי' רע"ד מ"ט הקשה רב ששת מברייתא דת"כ מחוץ לפרוכת העדות יערוך. ולא הקשה ממשנה מפורשת מס' תמיד פ"ג דהי' מדליק שנים המזרחים מחמשה נרות הדולקות ע"ש. וגם בפני יהושע הרבה להקשות דשם בפ"ו תנן נמי שהניח המערבי דולק שממנו מדליק בין הערביי'. ולפי הנ"ל י"ל דמהתם הו"מ למימר דלאורה הוא צריך רצונו לומר שנרות בהמק"ד יעשו להאיר לכהנים המשמשים שם ונמצא אין תכליתן לעצמן רק לתשמיש מצוה ומשו"ה מותר להדליקם זה מזה. משא"כ נרות חנוכה שעיקרם אינם למצותן לפרסם הנס דומה טפי לדם ולסוכה ומשו"ה אסורים להדליקם זה מזה משו"ה מייתי הך דוכי לאורה הוא צריך נמצא שגם נרות בהמ"ק אינם לתכלית אחר ואפ"ה היה מדליקין זה מזה:

ומיושב נמי דקדוק לשון רב דקאמר שממנו הי' מדליק דלפירש"י דקאי אהחדש שמנר מערבי החדש הי' מדליק השאר א"כ אין זה חדוש להנס כל כך ולא הי' לו לומר אלא שממנו מתחיל ובו מסיים. ולפי הנ"ל ניחא דרב בא לתרץ מאי עדות ר"ל למה הי' צריכים עדות גבי מנורה טפי ומאי ס"ד דאין השכינה שורה בישראל. ע"כ אמר רב שממנו הי' מדליק כי כך גזרה חכמתו ית' כמ"ש תוס' במנחות מדכתיב יערוך אותו דבעי' שידליק מנר קבוע. והשתא הוה ס"ד ע"כ אין השכינה שורה ולאורה צריכים הכהנים דאי ס"ד השכינה שורה לא הי' צריכים וא"כ לא הי' הנרות לשום תשמיש רק למצוה והי' אסורי' להדליק זה מזה. ולהוציא מלב הטועה נעשה בו נס לומר שהשכינה שורה ואין תכלית בהנרות אלא המצוה בעצמה ואפילו הכי מדליקין זה מזה:

טעמא דרב משום אכחושי מצוה. פירש"י דמיחזי כמאן דשקיל נהורא ושואב קצת מלחלוחי' שומנו ועמ"ש ע"ז בט"ז לי"ד רסי' רע"ד ובנה"כ ובס' בני יונה שם. והוא ז"ל הק' מאי מקשה הש"ס לקמן ממנורה דלמא מיירי דמדליק משלהבת ואינו שואב משומנו וקי"ל בביצה ל"ט ע"א דשלהבת של הקדש לא נהני' מדרבנן ולא מועילי' מן התורה כיון שאין בה ממש. נמצא דליכא אלא אי' דרבנן ואין שבות במקדש. ותי' ז"ל כיון דעיקור מצוה להדליק המנורה ממזבח החיצון כדכתיב אש תמיד תוקד על המזבח. אותו האש שנאמר בו תמיד אותו תוקד מאש שעל המזבח החיצון ונהי דלא אטרחוהו דכל זמן שיכולים להדליק זה מזה אינו צריך להביא ממזבח החצון. מ"מ אי ס"ד שיש בו נדנוד אי' אפילו שבות דרבנן לא הי' מתירים במקדש להדליק זה מזה בלא צורך. וכ' שבזה ניחא דלא מייתי להקשות ממתני' פ"ג דתמיד דשם תנן שהי' מדליק שני המזרחי' מחמשה נרות הדולקי' ועל המזרחים לא כתיב תמיד דתמיד דמנורה לא קאי אלא אמערב עד בקר. כמבואר סוף חגיגה אבל נר מערבי הדולק ביום על זה לא קאי תמיד וא"כ אין מצותו להדליקו מאש של מזבח החיצון והומ"ל אין שבות במקדש משו"ה הקשה מדאמר רב שממנו הי' מדליק וקאי אהנרות דבין הערבים שהי' מדליקי' מן המערבי' ואותן הי' מצותן להדליקין ממזבח החיצון ואפ"ה הי' מדליקן זה מזה ולא גזרו עליו שבות שפיר הקשה אלו דבריו ז"ל בתוספות ביאור כי לשונו קצת נתפס בגמגום:

והנה רש"י ז"ל בשמעתין פי' להדיא דלפני ה' תמיד קאי אהמערבי שיהי' תמיד יומם ולילה ודלא כפירושו בחומש פ' תצוה ודלא כש"ס סוף חגיגה ויבואר לקמן אי"ה. א"כ אדרבא אש תמיד תוקד קאי אהדלקות נר מערבי'. משא"כ אינך נרות עיקור מצותן להדליקן דוקא מהמערבי כדכתיב יערוך אותו שידליק מהנר הקבוע וכמ"ש תוס' במנחות לפי דרכו של רש"י ז"ל וע"ש וא"כ לא הועיל כלום דאדרבא ה"ל לשנויי אין שבות במקדש. ועוד גם לפי דבריו ז"ל תינח ממתני' פ"ג דתמיד דלא הו"מ להקשות. עכ"פ ממתני' פ"ו הו"מ להקשות דמיירי נמי בין הערביים שהי' מדליק שאר הנרות מהמערבי:

ובעיקור קושייתו י"ל דהא בביצה שם מסיק רב ששת דנר הדולק בקיסים חייב המוציא שלהבתו לר"ה דיש בה ממש טפי ומכ"ש הדולק ע"י משחא כפירש"י שם בשינויי דאביי פי' ע"ש ולא משכחת דפטור אלא בדאדיי' אדויי' ומכ"ש בנר הדולק בפתילה שיש בה שמן דודאי אית בי' ממשות בשלהבת וחייב המוציאה בשבת. ונמצא בריתא דתני' בה דפטור המוציאה לא מיירי אלא בדאדיי' אדויי' ובהם מיירי הך דהקדש לא נהני' ולא מועלי' והך דע"ז דנהני' דהך הוא דהוה מדרבנן אבל בנהנה ממנה כשהיא דולקת במחובר חייב מן התורה ועמ"ש כיוצא בזה בט"ז לי"ד רסי' קמ"ב להדיא. וא"כ לק"מ קו' הבני יונה הנ"ל. וכדברי כן משמע לעיל במס' שבת כ"א ע"א בתוס' ד"ה שמחת וכו' שכ' בשם ירושלמי דמוכיח דקול ומראה וריח אין בהם מעילה מדבוררת חטי' לאור שמחת בית השואבה. וק' מנ"ל דלמא לעולם מראה יש בה מעילה כגון הנהנה מראיית עין בבנין ההיכל כדאמרי' פרק כל שעה. והכא דאשה בוררת משום דשלהבת מותר אע"כ כיון שמחוברת בפתילה יש בה מעילה הנהנה ממנה הנאה ממש לולי דמראה אין בה מעילה:

וגם הלום ראיתי בהרמב"ם פי"ח משבת דאינו מחלק בין היכי דאדיי' אדויי' לבין היכי שהשלהבת קשורה בקסם או במשחא ומשמע לעולם חייב המוציא בשבת ואולי ס"ל להרמב"ם דשינויי' דחיקא נינהו ולא סמכא והלכה כסתם משנה דלעולם פטור. וע"ש בתוס' ד"ה ותיפוק ליה וכו' וי"ל שאני הכא דליכא חשיבותא וכו' ובאמת מצינו פלוגתא בס' זו בעירובין צ"ז ע"ב אי בטל חביות גבי מיא ע"ש ובזה י"ל הרמב"ם ואין להאריך כאן בזה ושוב מצאתי מ"ש בצל"ח שם בביצה בישוב הרמב"ם הנ"ל:

ובזה י"ל מאי דמסיק הש"ס בקושי' והדר קאמר מאי הוה עלה. דודאי הו"מ לשנויי' שאני התם דשלהבת אינה אלא מדרבנן ואין שבות במקדש דהרי לפירש"י דשמעתין תמיד דקרא אהנר מערבי' קאי. אבל שאר נרות אין מצוה להדליקם ממזבח החיצון ושפיר י"ל אין שבות במקדש. אלא דמ"מ המקשה בש"ס הוא רב ששת ואיהו מחלק התם בביצה דוקא היכי דאדיי' אדויי' פטור בשבת וה"ה דאינו חייב מעילה בהקדש אבל בקיסם ומכ"ש היכי שדולק בפתילה כנר דמנורה איסור' דאורי' איכא. ושפיר הניח בקושי' אבל למאי דלא קיי"ל כשינויי דאביי ורב ששת התם כנ"ל ממילא לק"מ ק' הש"ס ושפיר קאמר מאי הוה עלה וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף