חתם סופר/פסחים/מו/ב

חתם סופר פסחים מו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ט"ה ממון כו'. כבר כתבתי לעיל דיש להק' דלמאי דלא ידע מסברת הואיל מ"ט דיאפנה בי"ט ותי' לעיל וכעת נראה דבלא הואיל אמרו' כל חדא חזי' לי' דכיון דט"ה ממון ואיסורא דבל יראה על צוארו רמי' גמר בלבו להפריש מכל חדא וחדא כדלקמן משום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כו' וק"ל:

הואיל ואי בעי מיתשיל. עמ"ש תו' דהואיל דלא שכיח לא אמרי' להתיר ומייתי ראי' מלחה"פ ובה"ל נראה דעיקר ראי' מבה"ל ואגב גררא נקטו לחה"פ דלחה"פ י"ל טעמא משום דאפשר בלא הואיל לאפות מע"ש דאין לומר דעדיף להיות חם דהרי נעשה בו נס להיות לחם חם ביום הלקחו אמנם במנחות ק' ב' משמע מתו' דמ"מ עדיף להיות לחם חם וצ"ל דאין סומכין על הנס אך מ"מ יש להוכיח כן ממה דאמרי' במס' שבועות י"א א' דקטרת לא מיפסלא בלינה משום שצורתה כל השנה כולה ופרש"י שצורתה עומדת ואינה נפסדת וא"כ ה"ה ללחה"פ דלא מפסלא בלינה כיון דכן הוא האמת שלא נפסדה צורתה שנעשה בו נס ולא מוכח מלחה"פ מידי ולכן נקטו תו' כיון דאופין אותן קודם י"ט ולא נקט שבת אלחה"פ כמו שהק' המרש"א ויותר נראה דהתו' לטעמי' דמפרשי' התם בשבועות צורתה כל השנה שעיקר מצותה בכך שתהי' נעשית מראשית השנה א"כ ה"ה בלחה"פ שעיקר מצותו בכך שתהא נאפת ע"ש ולא מיפסלא בלינה בשביל כך משא"כ כשחל י"ט בע"ש ונדחית שאין עיקר מצותו בכך ואפ"ה לא מיפסלא בלינה וא"כ עיקר הוכחתן מי"ט ולא משבת ומיושבת ק' מהרש"א:

ר"ח אומר לוקה. פרש"י משום ל"ת כל מלאכה פסוק הוא בפ' ראה ושביק קרא דפ' בא ודפ' אמור אולי ס"ל לרש"י דדוקא משום הך קרא צריך להתרות בו דהרמב"ן כ' בפ' אמור דלכן כתי' מלאכת עבודה לא תעשו להתיר מלאכת הנאה דבפ' בא פי' הכתוב בהדי' אך אשר יאכל לכל נפש וגו' ובפ' אמור רמז במ"ש מלאכת עבודה לאפוקי מלאכת הנאה. והנה פשוט דכל מלאכת אוכל נפש מקרי מלאכת הנאה אם היא לי"ט או לחול וליכא מלאכת עבודה כ"א חרישה וקצירה וכדומה וליכא להתרות בו כ"א מהך קרא דפ' ראה דכתי' סתמא ל"ת מלאכה דמשמע אפי' מלאכת הנאה ומסרן לחכמי' כשאינו עושה לצורך י"ט ילקה ורבה מוקי להאי קרא בסמוך לשקיעת החמה דא"א שיבואו עוד אורחי' וכדומה כמ"ש תו':

רבה אמר אינו לוקה. הק' תו' מ"ט לקי הרודה חלת דבש לר"א לפמ"ש בביצה ובכמה דוכתי בשם ירושלמי אך שלא לקצור לק"מ דהרודה משום קצירה נגע ביה כמבואר שם בשבת צ"ה ועמ"ש שם בחי' ואולי ס"ל דאסמכתא הוא וכן דעת גדולי הפוסקים עבר"ן ר"פ אין צדין:

אמרי' הואיל. הק' תו' בטלת כל מלאכת שבת הואיל וחזי לחולה שיש בו סכנה ותי' דלא שכיח עכ"ל נראה לפ"ז דמי שיש לו חולה שיב"ס פטור אמלאכת שבת אפי' לבריא מטעם הואיל דהרי לגבי דידי' שכיח חולה שיב"ס וצ"ע בחולין ט"ו ב' המבשל לחולה בשבת אסור לבריא שמא ירבה בשבילו והשתא א"נ מבשל בשביל עצמו פטור מטעם הואיל ומה"ת נגזר שמא ירבה בשבילו ומכ"ש לפמ"ש תו' במנחות ר"פ ר"י משמע דא"נ מרבה בשבילו ליכא אלא איסורא דרבנן וה"ל תרי דרבנן ואיך נגזור שמא ירבה בשבילו הלא קי"ל כרבה וכהך דמס' חולין הנ"ל וצע"ק. ועמ"ש בזה בחי' תורה פ' וירא דאברהם לא הביא לחם ואחז"ל שנטמא הלחם וק' וכי הערבי' אוכלי חולין בטהרה היו וישבתי שאותו היום יום א' של פסח היה לדעת כמה מדרשים ולמועד הזה לשנה האחרת נולד יצחק ביום א' של פסח וכיון שכן היה אסור לאפות להדיא בשביל ערבי' דלכם ולא לגוים רק אם ב"ב אוכלים ממנו מותר לטרוח בשבילם אע"ג דאין מזמנים את הגוי בי"ט שמא ירבה בשבילו מ"מ שמא ירבה דרבנן בעלמא הוא ואותו היום ג' למילה היה ושכיח חולה שיש בו סכנה ומותר בלא"ה משום הואיל וה"ל תרי דרבנן והיה מותר לזמן הערבי' אך משנטמא העיסה היה אסור לבני ביתו וממילא נאסר להאכילו להערבי' ג"כ עמ"ש בקונטרס ראשון לציון וק"ל:

הואיל. ראיתי בס' מר דרור שהק' לעיל ה' ב' גבי ש"מ תלת נימא נמי ש"מ דלי"ל וחזי לצרכו לפמ"ש תו' שם דאי הוי צ"ל היה מותר ליהנות בגחלתו ע"ש בתי' א' של תו' ונלע"ד היינו בכלל דלי"ל מתוך בלא צורך קצת דאי הוה ס"ל הוה אמרי' מתוך בלא צורך כלל כמ"ש בסמוך אי"ה ובזה מיושב ק' תו' ביצה י"ב דנימא הא מני ר"ע היא ע"ש והא"ש דר"ע נמי אית ליה מתוך בצורך קצת רק דביעור חמץ לא מקרי צורך קצת כמ"ש בכ"מ דלא כתו' לעיל ה' משא"כ בביצה שם הוי צורך קצת ולא א"ש כר"ע ודוק:

א"ל מדאורי' צרכי שבת נעשים בי"ט. פרש"י דקדושה א' היא בביצה ד' א' גבי אושפזכני' דר"א בר אהבה דמייתי ברייתא א' ביצה שנולדה בשבת כו' ע"ש והק' אמ"ו הגאון מה' טעבלי שייאר זצ"ל אבדק"ק מענץ יע"א דבלאו הך ברייתא נמי אסור לטווינהו האידנא דהא ר' יוחנן דמתיר ביצה משום שאינו קדושה א' ע"כ לא שרי לאפות מי"ט לשבת אלא משום הואיל דמקלע אורחים והכא לא שייך זה דהרי אסור ביומי' וכבר כתבתי יישוב בזה בחי' ביצה בסוגיא דמתוך והעליתי דלרש"י דס"ל מתוך לא בעי צורך קצת היינו משום דמקלינן בלא"ה בסברא דהואיל להכי נמי אמרי' מתוך אפי' בלא צורך קצת משא"כ למאן דלי"ל הואיל ולה"נ קאמר איך אופין מי"ט לשבת ולא אמר משום מתוך דכיון דלי"ל הואיל לא אמרי' מתוך בלא צורך קצת אבל לרבה איכא תרי טעמא להתיר הואיל ומתוך ולכן התם אי לאו דהוה מייתי ברייתא דאין מטלטלין הביצה ביומא היה שרי לטווינהי האידנא במתוך וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף